סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח"א)

בסדרה זו נסקור את הפירוש המיוחס לרס"ג לספר יצירה. להבנתי לא רס"ג הוא שכתבוֹ מפני שיש בו הזיות אשר גם מנוגדות לדרכו של רס"ג, וגם השערות הזויות אשר מנותקות לחלוטין מביסוס מדעי כלשהו, פשוט הטמטום בהתגלמותו – ומדוע הטמטום בהתגלמותו? מפני שכל אדם שיש בו ולוּ מעט דעת כבר מבין שלא ניתן לשער השערות שכאלה בעניינים כל-כך עמוקים, ומי שמתעקש לשער השערות שכאלה וכפי שנראה בהמשך הוא פשוט כסיל, כי כל ההשערות הללו מבוססות אך ורק על דמיונות – כל-שכן ששלמה המלך כבר אמר על ראשית הבריאה: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי, רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ" (קה' ז, כג–כד), וכֹה דברי רבנו בהקדמתו למורה: "ומחמת גודל הדבר [מעשה בראשית] ומחמת חוסר יכולתנו להשׂיג את הדברים הגדולים כפי שהם, נאמרו לנו הדברים העמוקים אשר הוזקקה החכמה האלהית להודיענו אותם, במשלים ובחידות ובדברים סתומים מאד, כמו שאמרו חז"ל: 'להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר', לפיכך סתם לך הכתוב: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים' וכו' [...] וכבר ידעת דבר שלמה: 'רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ' [שם]".

והנה, בא בעל ספר יצירה וכן מחבר הפירוש: מתרברבים בכך שניתן לדעת כיצד בדיוק הקב"ה ברא את העולם, מפרסמים זאת ברבים עלי ספר, ולפי דמיונם הקב"ה אף ברא את עולמו באופנים הזויים ודמיוניים בדומה למכשפים עובדי האלילים הוברי ההברים! כללו של דבר, לא רק שהוזי ההזיות הללו דימו שהקב"ה פעל ופועל כמכשפים עובדי האלילים בהבירת הברים, אלא שרברבנותם של מחבר ספר יצירה ומחבר הפירוש אף דורסת בגסות את שתי הוראותיהם של חכמי המשנה והתלמוד ע"ה: א) שלא לדרוש ברבים במעשה בראשית, ומי שכותב דברים עלי ספר דורש ברבים; ב) שלא להתבונן בדברים שקדמו לבריאת העולם, ובדיוק בעניין הזה דן ספר יצירה ומחבר הפירוש! שהרי הם דנים בעניינים שהתרחשו טרם בריאת העולם, דהיינו בשרבוטי רצפי האותיות שבהם הקב"ה שרטט את השמים ואת הארץ לפי דמיונם, ואלה הם בדיוק הדברים שמהם הזהירו חכמים ע"ה במשנה חגיגה (ב, א): "אין דורשין [...] ולא במעשה בראשית בשניים [...] וכל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלן, מה למטן, מה לפנים, מה לאחור – וכל שלא חס על כבוד קונו, רתוי לו כאילו לא בא לעולם".

ושם פירש רבנו: "ולא במעשה בראשית בשניים – וכל-שכן שלא יהיו יותר, ואמרוּ [חכמים בחגיגה יא ע"ב]: 'כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים' [דב' ד, לב], יחיד שואל ואין שניים שואלים [...] ואמר בהפחדת המשליט מחשבתו במעשה בראשית בלי הקדמוֹת כמו שאמרנו: 'כל המסתכל בארבעה דברים' וכו'. ואמר בהרתעת המשליט מחשבתו ומתבונן בענייני האלהות בדמיונו הפשוט מבלי שיתעלה בשלבי המדעים: 'כל שלא חס על כבוד קונו [רתוי לו כאילו לא בא לעולם']. [...] ופירושו שהעדרו מן האנושות והיותו מין משאר מיני בעלי-החיים טוב למציאות מאשר היותו אדם [כלומר עדיף שהיה נברא בהמה!], מפני שרוצה לדעת דבר שלא לפי דרכו ושלא לפי טבעו [...] וכשירצה אדם המרוקן מכל מדע להתבונן כדי לדעת [...] מה היה קודם שנבראו השמים ומה יהיה אחרי העדר השמים, ודאי שזה יביאֵהו לידי שיגעון ושממון".

וכאמור, את זאת בדיוק מבקשים מחבר ספר יצירה ומחבר הפירוש ללמד, דהיינו מה היה לפני שנבראו השמים! ומה היה לפי דמיונם לפני שנבראו השמים? ובכן הקב"ה ברא אותיות ומספרים שטסו באוויר ובאמצעותם הוא שרטט את תבניות הנבראים והחומרים. הזיה.

***

אחת הראיות החשובות לכך שרס"ג לא כתב את ספר יצירה היא מאחד מפירושיו המפורסמים ביותר של רס"ג לתורה. בראש ספר בראשית רס"ג פירש בכל המקומות שנאמר בתורה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים" – "רצה ה'". כלומר, רס"ג ביקש להרחיק מן ההגשמה באמרוֹ שבריאת העולם לא נעשתה באמצעות כלֵי דיבור או באופנים שדומים במשהו למעשי המכשפים, אשר נעזרו באותיות ובמספרים כדי לתעתע בשוטים שהם מסוגלים להשפיע על מערכות הטבע. אלא, לפי רס"ג, מעשה הבריאה נעשה באמצעות רצונו של הקב"ה בלבד. לעומת זאת, לפי הזיות ספר יצירה הקב"ה ברא את עולמו באמצעות רצפי אותיות ומספרים שיצרו תבניות שונות!

כלומר, לפי ספר יצירה הקב"ה ברא את עולמו באמצעות מאמרות פשטניים, מאמרות שיצרו אותיות ומספרים שטסו באוויר ובמעופם הם יצרו את תבניות כלל הנבראים אשר נגד עינינו.

והנה גם דברי רבנו במורה בעניין זה (א, סה): "והנה, כל מה שנאמר במעשה בראשית 'וַיֹּאמֶר', 'וַיֹּאמֶר' – עניינו רָצָה או חָפָץ. וכבר אמר את זאת זולתנו [=רס"ג], ונתפרסם מאוד. וההוכחה לכך, כלומר שהמאמרות הללו [שנזכרו בפסוקי מעשה בראשית] הם רצונות לא דיבורים, כי הדיבורים לא יהיו אלא למצוי שיקבל את אותו הציווי [ובמעשה בראשית טרם היו נבראים שיקבלו ציוויים ואזהרות]. [...] [הוכחה נוספת:] 'בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם' [תה' לג, ו], כשם ש'פִּיו' ו'רוּחַ פִּיו' – הַשְׁאָלָה, כך דְּבָרוֹ ומאמרו – השאלה, והכוונה שהם [=הנבראים] נמצאו בחפצו ורצונו, וזה ממה שלא נעלם מאף אחד מחכמינו המפורסמים".

ויש ראיות ענייניות נוספות לכך שרס"ג לא כתב את הפירוש לספר יצירה, וברשותכם אצרף לפניכם שתי פְּסקות מתוך המאמר: "ספר יצירה – כמה אפשר להיות מטומטם?":

ראינו לעיל ראיה עניינית גדולה מאד לכך שלא יעלה על הדעת שרס"ג כתב את "ספר יצירה", שהרי לדעת רס"ג הפסוק במשלי שנדון לעיל: "יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז" (ח, כב), לא נועד ללמד שהחכמה היא ישות נפרדת אשר נבראה קודם לבריאת העולם, אלא שכל העולם כולו לא נברא אלא באמצעותה, ולכן נאמר עליה שהיא נבראה לפני בריאת העולם, שהרי כל העולם כולו לא נברא אלא בה, דהיינו בחכמה מופלאה ומשוכללה לאין חקר. כלומר, לדעת רס"ג העולם נברא בחכמה מופלאה ומשוכללת מאד ולא באמצעות צירופי אותיות.

וראיה גדולה מזאת מצאנו בכתבי רס"ג, שהרי רס"ג אומר לעיל במפורש שהקב"ה לא ברא את העולם בכלִי, כמו החכמה וכל הדומה לה – וכל-שכן שגם האותיות וצירופיהן הן בגדר "כלי", והנה לפניכם שוב דברי רס"ג בספרוֹ, והנני חוזר עליהם כדי להסיר ממנו את לעזי ההוזים: "'יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז' [מש' ח, כב] – ואין הכוונה בכך שהוא ברא את הדברים בכלִי היא החכמה [או התורה או האותיות או כל כלי אחֵר], אלא הכוונה שהוא בראם מחוכמים – שכל הרואה אותם יעיד כי חכם [=הבורא יתעלה ויתרומם] עשה אותם".

***

בחלק זה אחל לסקור את הקדמת מחבר הפירוש לספר יצירה, ומכיוון שמדובר בחיבור עקוש ויקוש אשר מתאמץ מאד לרומם ולהחדיר הזיות מאד נחותות שאין להן שום בסיס מדעי אמיתי, התוצר הסופי הוא חיבור קשה להבנה, חיבור שמפליג וסוטה פעמים רבות מהנושא המרכזי, הוא ספר יצירה והפרשנות סביבו, לדרשות ופרשנויות ועניינים אחרים. ולכן, מכיוון שמדובר בחיבור שהוא בזבוז זמן מוחלט שגורם נזק למעיין בו – בייגעוֹ אותו בהזיות, בכל מיני דרשות דחוקות ובסטייה תמידית מהנושא המרכזי לעניינים אחרים, עד שהקורא מואס בספר הנגעל והמבחיל הזה – ראיתי לנכון לצמצם ככל שניתן את הסקירה הזו, למען בריאותי הנפשית.

ובכן, בהקדמתו לפירושו לספר יצירה, המחבר קובע שהדבר "החשוב ביותר במה שהשיגה תבונת המתבוננים [...] והקשה ביותר [...] הוא היסוד הראשון אשר ממנו הוּצאו היסודות הללו הגלויים". כלומר לפי המחבר, העניין הקשה ביותר בכל המציאות הוא חקירת הדבר אשר ממנו ברא הקב"ה את ארבעת היסודות: אש, מים, רוח ועפר. ושאלה צריכה להישאל: מי בכלל אמר שיש יסוד כלשהו שממנו הקב"ה ברא את ארבעת היסודות? והלא עצם ההנחה הזו שיש יסוד נוסף שממנו הקב"ה ברא את היסודות הינו השערה והזיה שאין לה שום בסיס מדעי אמיתי. ודרך אגב, מעשה בראשית אינו הדבר הקשה ביותר מכל החכמות שבעולם! שהרי חז"ל כבר קבעו שמעשה מרכבה, דהיינו המחקר באמיתת הבורא והשגחתו וכו', הוא הקשה מכולם.

בהמשך דבריו המחבר סוקר תשע כיתות-שיטות פילוסופיות אשר עסקו בעניינים הללו: הראשונה היא שיטת הַקַּדְמות של אריסטו, השנייה היא שיטת הַקַּדְמות של אפלטון, השלישית היא שיטתם של חז"ל שאין לעיין בדברים שקדמו למעשה בראשית (=כל המסתכל בארבעה דברים וכו'), הרביעית גורסת שיסוד המים הוא היסוד הראשון, החמישית קובעת שיסוד האוויר הוא היסוד הראשון, השישית קובעת שיסוד האש הוא היסוד הראשון, השביעית קובעת שלפני הכל נבראו המספרים, והשמינית קובעת שהקב"ה ברא לפני הכל את האותיות והמספרים.

המחבר מאריך מאד בהסבר כל שיטה ושיטה, והואיל וכל הדברים מבוססים על התֹּהו דהיינו על תפישׂות מדעיות ופילוסופיות משובשות, דהיינו שכל הנבראים נבראו מארבעה יסודות, וכן על מבנה יקום משובש ומטופש, לא אעסוק כלל בדבריו בכל העניינים הללו – וכולם בזבוז זמן מוחלט, וכל מי שמתעסק בהם לא פחות מאשר מתחייב בנפשו, כי אימוץ הנפש בהזיות הללו תביא בוודאות ליגיעת הנפש וליאותה עד לטמטום המחשבה והתרחקותה מבורא-עולם!

אתמקד אפוא בכמה נקודות מרכזיות, רק כדי שנבין מעט על עומק הטמטום שאחז בקדמונים, אשר חשבו שהם גאונים עצומים, ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, הרסו את מחשבתם בהזיות בדמיונות ובהשערות, במקום לומר "אין אנו יודעים" ולהודות שאף לא ניתן לדעת.

ובכן, הבה נראה כיצד מחבר הפירוש מתאר את השיטה השמינית, בשתי הפְּסקות לקמן:

"והשיטה השמינית, דְּבַר מי שקבע את הדברים מחודשים אלא שהוא עשה ראשיתם המספרים והאותיות, והם דברי בעל הספר הזה. לפי שהוא עושה ראשית מה שברא הבורא יתברך ויתעלה ל"ב דברים: עשרת המספרים וכ"ב האותיות, ואינו טוען שהם מופשטים מפורדים, אלא אומר שהוא ברא את האוויר והפקיד בו אלו הל"ב דברים. ולדעתו האוויר חלקים מחולקים שהמספרים שייכים בו [כשיטת ה'מתכלמין', שהכל, כולל האוויר, בנוי מחלקיקים], וכאשר [האותיות והמספרים] עוברים בו [=באוויר] בקווים ישרים ומפותלים יוצרים תבנית.

[...] וכך האותיות כאשר הפקידם יוצרם באוויר בקעו בו בקעים ויצרו בו תבניות בעלי תכונות שונות ו[צורות] הנדסות [=הנדסיות] משתנות כפי כוח כל אות מהן בפני עצמה, או כל שתי אותות או יותר מחוברות [...] והנה אנו רואים האדם מדבֵּר ביום קר, וכאשר בוקעים חיתוכי אותיותיו באוויר יוצרים בו תבניות כפי הילוכן בו ביושר ובכפיפות. והנה על דרך זו אומר בעל הספר הזה שהאותיות והמספרים ראשית הדברים, כלומר עם האוויר כפי שתיארנו".

תחילה נשים לב לדבר מאד מעניין, גם לפי מחבר הפירוש לספר יצירה, עשרת הספירות כלל אינן דרגות או ישויות פגאניות, הן למעשה עשרת המספרים הידועים, ותו לא! לא כתר ולא מלכות ולא נצח ולא הוד, אלא אחד ושתיים ושלוש עד עשר, זה הכל, שום דבר מעבר לכך!

ולעצם העניין, לפי מחבר הפירוש האותיות והמספרים הם האמצעים והכלים שבהם הקב"ה ברא את העולם, והוא אף מעז לתאר לנו בדיוק מדוקדק כיצד הקב"ה השתמש ונעזר בהן כדי לברוא את העולם! שימו לב: הקב"ה העביר את המספרים והאותיות באוויר וכך יצר שרטוטים ובקעים במציאות – ומהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! ואיזו ראיה מדעית או תורנית יש להזיה הזאת?! ובכן, מחבר הפירוש מביא לנו "ראיה" מדעית אחת, ומהי? ובכן, הוא אומר שהאֵדים שיוצאים מפיו של האדם כאשר הוא מדבֵּר ביום קר, הם למעשה "חיתוכי האותיות באוויר", והם "יוצרים בו [=באוויר] תבניות כפי הילוכן בו ביושר ובכפיפות". מדברים אלה אנו רואים שמחבר הפירוש היה שקוע בהזיות נחותות עד צוואר, כי מי שסבור שצורות האֵדים שיוצאים מפיו הם למעשה פעולות של חיתוכי האותיות שהוא הוציא מפיו הוא מטומטם גמור, שהרי גם אם אדם לא יוציא מילה אחת מפיו, ורק יוציא אוויר חם ביום קר, גם בדרך זו ייצאו מפיו אֵדים בצורות שונות.

כלומר, אפילו ללא כלים מדעיים משוכללים ניתן לסתור את ההזיה הזאת, שהרי כאמור, גם ללא הוצאת הגה אחד מהפה ניתן להוציא אֵדים וזאת באמצעות הוצאת אוויר חם ביום קר.

וגדולה מכל זאת! שימו נא ליבכם להזיה גדולה ועצומה שעולה מדבריו של מחבר הפירוש, ואסביר: לכאורה מתחילת דבריו של מחבר הפירוש עולה שהקב"ה פעל באמצעות האותיות והמספרים אך ורק בראשית הבריאה ותו לא, ומאז ואילך העולם מתנהל באופנים טבעיים אחרים. אולם, מן הדוגמה שהוא מביא בעניין האֵדים עולה הזיה מטורפת – לפי מחבר הפירוש לא רק בראשית הבריאה הקב"ה פעל באמצעות שרבוטי אותיות ומספרים, אלא מאז ועד היום ועד סוף כל הדורות, כל הבריאה כולה פועלת ומתפתחת באמצעות רצפי אותיות! כלומר, כדי שעובר יתפתח לדוגמה בבטן אימו, יש להגות ולמלמל רצפי אותיות ומספרים! ומי הוא זה שממלמל אותם? אימו? אביו? וודאי שלא, אלא ברור שהקב"ה הוא זה שנדרש ליצור אינסוף אותיות ומספרים מאז בריאת העולם ועד סוף כל הדורות כדי לקיים את עולמו! וזאת פשוט הזיה שלא תעלה על הדעת, והיא כפסע מן ההגשמה שהרי קשה מאד לסבור שלכל דבר קטן בבריאה הקב"ה בורא קולות שישמיעו אותיות ומספרים, ובהם ישורטטו וייבראו הנבראים!

והזהרתי אתכם שההזיות הללו מטמטמות את האדם, אנא אל נא תבואו אלי בטענות בבקשה. לא פחות מכן, מן הדוגמה בעניין האֵדים עוד עולה, שיש בכוחו של האדם למלמל רצפי אותיות ומספרים ולהשפיע על הבריאה! עד-כדי-כך! והזיה נחותה זו כבר איננה רק הזיה שהינה כפסע מהזיה פגאנית, אלא מדובר בהזיה פגאנית, מפני שהיא קובעת הלכה למעשה שיש אמת בכל כישופי המכשפים הוזי ההזיות, אשר טוענים שיש בכוח מלמולי עובדי האלילים לשדד את מערכות הטבע כנגד רצון ה', או להוריד שפע לעצמם ולמאמיניהם, תמורת כסף כמובן...

***

מחבר הפירוש מוסיף ומביא לנו גם "ראיה" תורנית להזיה שהוא מנפנף בה, וז"ל:

"הלא תראה שכל חכמינו [האמנם?] אומרים כיוצא בזה בפרשת מעמד הר סיני, שכך נאמר: 'וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת' [שמ' כ, טו], ואומרים: ובאיזה אופן אפשר שיֵיראו הקולות? וביארו, כי החכם הוריד על ההר אש עצומה בהירה, כמו שאמר: 'מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְיָ בָּאֵשׁ' [שמ' יט, יח], והקיף לה ענן שחור, כמו שאמר: 'וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל' [דב' ד, יא], והחושך הזה הוא שחרות הענן, כמו שאמר: 'יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים' [תה' יח, יב], וברא את הקול באש בוקע ויוצא ממנה, וייראו תבניותיו בענן כפי שיעור מה שמשרטטת לו תנועת הדיבור באוויר, והעם מביטים אל אותן התבניות ויודעים שהוא שרטוט מה שבקעה האש באוויר השחור המקיף אותה, כמו שאמר: 'וַיְדַבֵּר יְיָ אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ' [דב' ד, יב], ואמר: 'וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ' [דב' ה, כ]".

כלומר, לפי ההזיה הזו, הקול שיצא מתוך האש הפיק אותיות ומספרים שבהם הקב"ה שרטט את תבניות הענן השחור שהיה סביב האש... ואיני מבין, והלא לפי ההזיה הזו, גם בשביל ליצור את הקול הזה שבורא ויוצר, נדרשים קולות שיפיקו אותיות ומספרים נוספים, ואם לכל קול נדרשת בריאת קולות-דיבור שישרטטו באוויר אותיות ומספרים שיבראו את הקול הבא, אין לדבר סוף... מישהו צריך לברוא את הקול הראשון בלא אותיות ומספרים, ואם יש אפשרות לברוא את הקול הראשון בלא אותיות ומספרים, בשביל מה צריך את האותיות והמספרים?!

וביתר ביאור, לפי הדברים הללו כדי לברוא משהו בעולם על הקב"ה לברוא קול שיפזר אותיות ומספרים בעולם, שהרי לא יעלה על הדעת לייחס את הדיבור להקב"ה, ולהבנתי, פרשנות זו לא רק הזויה, אלא שהיא גם מנוגדת לפרשנותו של רס"ג שמאמרות הבריאה היו רצונות.

וקאפח כבר מעיר בספר יצירה מהדורתו שאין מקור לדברים הללו בדברי חז"ל. יתר-על-כן, אין בפסוקים הרבים שמחבר הפירוש מצטט שום ראיה להזיה לפיה הקב"ה פועל במציאות על-ידי אותיות ומספרים שבורא, ואשר באמצעותם הוא משרטט תבניות בחומרים ובנבראים.

ובעניין הפסוק: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (שמ' כ, יח), ובכן, רבנו הרמב"ם במורה (א, מו) כבר הסביר שהשמיעה והראות ואפילו הריח נועדו לעתים לבטא השׂגה, וכֹה דבריו שם:

"ולפיכך תמצא הלשון העברי משתמש בהשגת חוש מסוים במקום השגת חוש אחר, אמר: 'רְאוּ דְבַר יְיָ' [יר' ב, לא], במקום שִׁמְעוּ, כי המטרה הַשִּׂיגוּ עניין דבריו, וכן: 'רְאֵה רֵיחַ בְּנִי' [בר' כז, כז], כאילו אמר: 'הַרַח ריח בני', כי המטרה השגת ריחו [כלומר, יצחק פונה לעצמו, וכאילו הוא מפיג את חשש עצמו שמא לא מדובר בבן אשר ראוי לברכה, וכאילו ריחו הטוב הוא עדוּת לכך שה' בירכו והוא ראוי לברכת אב]. ועל-פי זה נאמר: 'וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת' [שמ' כ, יח], עם היות אותו המעמד גם מראה נבואה כפי שהדבר ידוע ומפורסם באומה".

יתר-על-כן, בתורה נאמרו במפורש דברים אשר מנוגדים לחלוטין לדברי מחבר הפירוש לספר יצירה לעיל: "וַיְדַבֵּר יְיָ אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל". כלומר, הודגש בתורה שלא ראינו שום תמונה יחד עם הדברים ששמענו, לא תמונה של הקב"ה כמובן, ולא תמונה של קולות ושרטוטי אותיות ומספרים, התמונות היחידות שראינו הן התמונות שפורטו במפורש במעמד הר סיני, הן ושום דבר מבלעדיהן! ואין לי ספק שהקב"ה מסר למשה רבנו ע"ה את הפסוק הזה, גם כדי להוציא מליבות השוטים את הזיות המכשפים, כאילו הקב"ה פועל בעולמו כפעולות המכשפים, אשר באמצעות אמירת קולות מוזרים ורצפי אותיות שאינם מובנים, הוא פועל פעולות נפלאות ומופלאות בעולמו – כללו של דבר, ההזיה הזו, לפיה הקב"ה פועל באופן דומה ולוּ במשהו למכשפים הכעוּרים עובדי האלילים, הינה לא רק הזיה שגובלת בעבודה-זרה, אלא יש בה לדעתי אף חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא.

השיטה התשיעית שמחבר הפירוש סוקר בהקדמתו, איננה שיטה שעומדת בפני עצמה אלא הינה למעשה ביאורם של חז"ל לכך שכל הדברים נבראו יחדיו, דהיינו כהתפתחות העובר שכל גופו מתפתח בעת ובעונה אחת, ודברים אלה נכונים וכבר תיארם רבנו במורה (ב, ל):

"וממה שאתה צריך לדעת, כי תיבת 'אֵת' האמורה בפסוק: 'אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ' [בר' א, א], כבר פירשו חכמים בכמה מקומות שהיא בעניין 'עִם', כוונתם בכך שהוא ברא עִם השמים כל מה שבשמים, ועִם הארץ כל מה שבארץ. וכבר ידעת מה שפירשו [חכמים ע"ה] כי השמים והארץ נבראו יחד, לפי שנאמר: 'קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו' [יש' מח, יג], ונמצא שהכל נברא יחד, ונבדלו [לפי כת"י אחרים: ונתגלו] כל הדברים ראשון-ראשון. עד שהם [=החכמים ע"ה] המשילו את זה לאיכר שזרע זירעונים שונים באדמה ברגע אחד, ונבטו מקצתן לאחר יום ומקצתן אחר יומיים ומקצתן אחר שלושה, והזריעה כולה הייתה בשעה אחת – ועל פי השקפה זו הנכונה בלי ספק [...]. [זאת ועוד,] ובפירוש בדברי חכמים ז"ל בבראשית רבה, אמרו על האוֹר האמור בתורה, שהוא נברא ביום ראשון, אמרו בלשון זה: 'הן-הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום רביעי', הרי בפירוש נאמר עניין זה [=השקפה זו בדבריהם]".

***

בסוף הקדמתו, מחבר הפירוש מסביר כיצד ספר יצירה מיוחס לאברהם אבינו. ובכן, מחבר הפירוש לא טוען שאברהם כתב בעצמו את ספר יצירה, אלא הוא טוען שההזיות שמובאות בו נמסרו לנו מאברהם אבינו, ש"נתברר לו כי המספרים והאותיות ראשית הדברים [...] ולימדם לעצמו ולימדם למייחדים שהיו עמו, ולא חדלים להיות נמסרים בתוך אומתנו" – ואין שום ראיה אמיתית למסורת הזו מלבד ההזיות המפוקפקות של ספר יצירה, והן כבר נבחנו במאמר: "ספר יצירה – עד כמה אפשר להיות מטומטם?", ואוסיף ואבחן אותן גם בסדרה זו בעזר ה'.

יתר-על-כן, איך ייתכן שאברהם אבינו הנביא שקע בהזיית ארבעת היסודות? הייתכן שהקב"ה ימסור לאברהם אבינו תורה מדעית שגויה לחלוטין?! ובסוף ספר יצירה נאמר כך: "וכשהבין אברהם אבינו [...] וחקר וחשב ועלה בידו, נגלה עליו הקב"ה עליו הקב"ה וקרא עליו [...] ועשאו אוהבו, וכרת לו ברית ולזרעו עד עולמי עד". הייתכן שתורה מדעית שגויה תוביל להתגלות נבואית? הייתכן שהקב"ה יאשר תורה מדעית שגויה שהייתה כביכול בידי אברהם אבינו?

***

ואחתום בעוד נקודה למחשבה, כאמור בסוף הקדמתו לפירושו לספר יצירה, המחבר טוען שרעיונותיו של ספר זה נמסרו באומה איש-מפי-איש עד אברהם אבינו, ובשלב מסוים ספר זה נכתב, כמו התורה-שבעל-פה אשר בסופו-של-דבר נכתבה והונצחה על-ידי ר' יהודה הנשיא. ושאלה קמה וניצבה, אם אכן כך, מדוע קטעים מ"ספר יצירה" אינם מופיעים בספרות חז"ל? מדוע רבנו הרמב"ם, אביר הפילוסופיה והמחשבה היהודית – מי שהראה שידיעת המדעים הכרחית להבנת תורת משה – מדוע הוא לא הזכיר את הספר הזה בדבריו ואפילו לא ברמז?

העדרו של ספר זה מספרות חז"ל וממורה-הנבוכים, בדומה להעדרו של ספר-האופל שחולק עם ספר יצירה את הרעיון לפיו הקב"ה ברא את עולמו בשרבוטי אותיות ומספרים – מעידים כאלף עדים על-כך שמדובר בספר פגאני שיצא מתחת ידי המינים האירופים הזייפנים.

ולא לחינם ההזיה המרכזית שספר-האופל פותח בה היא ההזיה הזו, ראו בהקדמתו כמה הוא מתעמק בעניין זה ובונה עליו תלי תילים של הזיות, כאילו מדובר ביסוד הדת היסודי! והזיה זו היא הראש והיסוד למינות ולהגשמה, והשער הפרוץ לטמטום ולאלילות. כי היא למעשה משחיתה את ההשקפה הראשונה שהתורה מבקשת ללמד אותנו – שהקב"ה ברא את העולם בחכמה משוכללה ומופלאה נשׂגבה מבינתנו, ואילו ספר האופל קובע, בעקבות המינים הראשונים, שהקב"ה דומה למכשף שהרי הוא ברא את היקום באמצעות כישופים ומאגיה.

הוי אומר, ההזיה הזו לפיה הקב"ה ברא את עולמו באמצעות רצפי אותיות ומספרים, ולא על-ידי חכמה מדעית מפוארה ומשוכללה היא השורש והיסוד לסכלות ולבערות, שהרי לפי ההזיה הזו אין חכמה מופלאה בבריאת הנבראים, הכל נובע משרבוטי רצפי אותיות ומספרים כמעשי הוברי ההברים הטיפשים. לעומת זאת, ההשקפה הנכונה לפיה הקב"ה ברא את עולמו על-ידי מדעים מפוארים נפלאים ומופלאים, מרוממת את האדם לדעת ולידיעת ה', מחזקת את שכלו של האדם להתרחק מן הנמנעות וההזיות, וכתוצאה הכרחית מכך גם מרחיקה מהאלילות.

ולכן ספר-האופל כל-כך התעקש לאחוז בהזיה לפיה הקב"ה ברא את עולמו ברצפי אותיות, כי הזיה זו מחריבה את הדעת והמחשבה, מרחיקה את האדם מידיעת המדעים ובורא-עולם – וסופה ואחריתה הסכלות והבערות אשר כֹּה נדרשות לשקיעה מוחלטת בהזיות מאגיות פגאניות. ולעיון נוסף בעניין זה ראו: "כמה אפשר להיות מעוקל?", "כי שבע תועבות בליבו".

"וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר [אמת] וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ [ומתוך האופל] עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה. וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּייָ שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ, כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן, [והם:] מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק" (יש' כט).

סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח''א).pdf

הורידו את PDF • 204KB