כמה אפשר להיות מרושע?

לאחרונה קיבלתי תגובה מתעתעת למאמר: "ספר יצירה – כמה אפשר להיות מטומטם?". המגיב לא הזדהה בשמו והשתמש בכינוי. ברם, משהו בכל זאת הנני יודע עליו והוא שהמייל שממנו שלח המגיב את דבריו הוא של "מכון לב" האורתודוקסי אשר כידוע אוכל מן התורה. הבאתי את תגובתו כדי ללמוד עד כמה יכולים אנשי השווא לתעתע ולערער על דרך האמת.


והנה לפניכם דבריו על המאמר האמור:


מדהים לראות עד כמה אנשים יכולים להצדיק את דבריהם בִּמְקום [להודות על] טעותם ולעוות עלינו ועל כל ישראל כתובים למטרה אחת ויחידה – שירות רצונותיהם [וכוונתו כמובן אלי].


מדהים היה לראות את הפירוש ההגיוני לגרסת הרמב"ם "יודע היה בצלאל אותיות שנבראו בהן שמים וארץ", כלומר (ואני מצטט מלמעלה כמובן):


"ובאמרוֹ: 'אותיות שנבראו בהן שמים וארץ', המדרש נועד ללמד גם על-כך שהעולם נברא בחכמה מופלאה וגם על-כך שלבצלאל ניתנה חכמה גדולה – והאותיות הן סמל ומשל לחכמה, שהרי בצירופן הן יוצרות מאגרי חכמה ודעת". וכן ההוכחה: "והמשך המדרש יוכיח: כתיב הכא: 'וַאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת', וכתיב התם: 'יְיָ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה' [מש' ג, יט], וכתיב: 'בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ' [מש' ג, כ]. כלומר, פשט הפסוקים אינו עוסק בצירופי אותיות ואין אפילו רמז קלוש לכך, אלא, פשט הפסוקים הוא שהקב"ה ברא את העולם בחכמה מופלאה ומשוכללת".