לאחר חטא העגל משה רבנו מתעלה למעלה נשׂגבה בידיעת השם. הוא מבקש מהשם שתי בקשות: הראשונה היתה: "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ" (שמות לג, יג), והשניה היתה: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג, יח). הרמב"ם מבאר בספרו "מורה הנבוכים" (א, נד) מה בעצם ביקש משה רבנו מאת הקב"ה, וזה לשונו:
"דע כי רבן של חכמים משה רבנו ע"ה בקש שתי בקשות [...], הבקשה האחת היא: [...] ["הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ", כלומר] שיודיעוֹ עצמו ואמתתו, והבקשה השניה [...] [היא: "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ", כלומר] שיודיעוֹ תאריו [...] שהם פעולותיו. [...] בקשת ידיעת תאריו הוא [...] אָמְרוֹ: "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ" – מלמד על היותו יתעלה נודע בתאריו שאם ידע את הדרכים יֵדָעֵהוּ".
מדברי הרמב"ם אנו למדים שני דברים מרכזיים: א) המושגים "תארים", "דרכים" ו"פעולות" חד הם, וכולם מתארים את פעולות השם בעולם ואת חוקי הטבע שֶׁטָּבַע בו; ב) אופן אחד לידיעת השם הוא ידיעת עצמו ואמתתו, ואופן נוסף לידיעת השם הוא ידיעת פעולותיו.
לאור דברי הרמב"ם הללו עולות שלוש שאלות: א) מהי ידיעת עצמו ואמתתו? ב) מהן פעולותיו של הבורא שאנו מחויבים לשאוף להשיגן? ג) כיצד נדע את ה' בידיעת פעולותיו?
כיצד נדע את ה' בידיעת פעולותיו?
הרמב"ם מסביר בספרו "מורה הנבוכים" (א, מו), שיש שתי דרכים להכיר ולדעת כל דבר שקיים בעולם. האחד הוא לימוד על מציאות הדבר, והשני הוא לימוד על מהותו ועצמותו. וזה לשונו: "[...] הבדל גדול בין ההערה וההדרכה על מציאות הדבר, לבין בירור אמִתת מהותו ועצמותו, והוא, שההדרכה על מציאות הדבר תהיה אפילו באמצעות [...] פעולותיו". כלומר, ניתן ללמוד רבות על דבר מסוים שקיים בעולם באמצעות חקירה אחר פעולותיו. הרמב"ם ממשיך ונותן לנו דוגמה (שם):
"המשל בזה, אם רצית להודיע [=לספֵּר על] מלך של ארץ מסוימת לאחד מבני ארצו שאינו יודעו [=שאינו מכיר אותו], הרי יתכן שתהיה הודעתך אותו והערתך על מציאותו בדרכים רבים, מהם שתאמר: [...] הוא אשר תראה סביבו קהל רב מבני אדם רוכבים והולכי רגל, וחרבות שלופות סביבו, וּדגלים נִשָּׂאִים ובחצוצרות תוקעים לפניו, או הוא השוכן בארמון אשר בעיר פלונית שבארץ הזו, או הוא אשר ציווה לבנות את החומה הזו, או לעשות את הגשר הזה, וכיוצא בכך מפעולותיו ויחסו לזולתו. [...] ואין בכל מה שהדגמנו בו מה שמורה על עצם המלך ואמתת עצמותו מצד היותו מלך".
כלומר, ניתן ללמוד מפעולותיו של המלך על אופן הנהגתו את ארצו מבלי להכיר כלל את מהות נפשו ואישיותו. כך הוא הדבר בחקירה אחר פעולות השם בעולם (לימוד מדעי הטבע), שידיעתן מקרבת את האדם להכרה במציאות הבורא ולהבנת אופני הנהגתו את העולם. עתה נפנה להשיב על השאלה השניה.
מהן פעולותיו של בורא עולם?
כבר למדנו לעיל שפעולותיו של בורא עולם הן בריאת כלל הנבראים ביקום, מהכוכב הגדול ביותר ועד ליצור הזעיר ביותר שניתן לראות רק במיקרוסקופ. כאשר אדם לומד מדעים, ובעיקר מדעי הטבע, הוא לומד על האופן שבו הבורא ברא את העולם, ובמלים אחרות הוא לומד על פעולותיו של בורא עולם. כאשר אדם לומד על הטבע המדהים בשכלולו ובפלאיותו הוא מבין שיש בורא לעולם, ולומד על אופני הנהגתו את העולם וכיצד הוא פועל. וזה לשון הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" (א, לד):
"[...] ואין שָׁם [=במציאות] דרך להשיגו אלא על ידי מעשיו [פעולותיו] והם המוֹרים על מציאותו, [...] ולכן חובה בהחלט להתבונן בכל המציאות כפי שהיא [כלומר ללמוד מדעים], כדי שנקח מכל דבר ודבר הקדמות אמתיות נכונות שיועילו לנו במחקרינו האלהיים, יש הקדמות הנלקחות מטבע המספרים [מתמטיקה], ומסגולות התבניות ההנדסיות [גיאומטריה], [...] אבל ענייני התכונה הגלגלית [=אסטרונומיה] ומדעי הטבע [פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה] איני חושב שיהא לך ספק שהם עניינים הכרחיים להכרת יחס העולם להנהגת ה' היאך היא באמת [...]. והרי הכרחי למי שירצה להגיע אל השלמות האנושית להכשיר את עצמו תחילה במלאכת ההגיון [לוגיקה], ואחר כך במקצועות ההכשרתיים כפי הסדר [מתמטיקה, גיאומטריה], ואחר כך במדעי הטבע [פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה] ואחר כך במדעי האלהות".
למדנו אפוא, כי ידיעת השם נקנית בלימוד המדעים אשר מורים על אופני בריאתו את העולם. ולכן, כל מדע שיש בו כדי להקנות לאדם ידיעה על טבע העולם וכל מה שנכלל בו, הוא בגדר ידיעת השם. וכמו שהרמב"ם כותב בפירושו למשנה (הקדמה לאבות, עמ' רנז): "וכן כל מה שילמד מן הלימודים והמדעים, כל מה שהוא מהם דרך לאותה התכלית [=ידיעת ה']". ועל לימוד המדעים אומר הרמב"ם בפתיחת ספרו "משנה תורה": יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון" וכו'.
זאת ועוד, לימוד המדעים ההכשרתיים (כגון מתמטיקה והנדסה) הוא הכרחי, מפני שהוא מכשיר את האדם ללמוד את המדעים שהם בגדר ידיעת השם, כגון: אסטרונומיה, פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה, ועוד. וביחס למדעי הטבע, הרמב"ם קובע שהם המדעים שמרוממים למעלת ידיעת השם: "איני חושב שיהא לך ספק שהם ענינים הכרחיים להכרת יחס העולם להנהגת ה' היאך היא באמת".
ויתרה מזאת, הרמב"ם מלמדנו כי ידיעת השם בידיעת פעולותיו, דהיינו לימוד מדעי הטבע, לא רק שהיא מצוה בפני עצמה, היא גם מכשירה את האדם למצוה נוספת, לידיעת השם מהסוג העמוק יותר והיא ידיעת עצמו ואמתתו שנקראת בפי הרמב"ם כאן "מדעי האלהות", וידועה בשם "מצות ייחוד השם". כלומר, ידיעת פעולתו-בריאתו [מצוות ידיעת השם] מכשירה לידיעת עצמו ואמתתו [מצוות ייחוד השם], וכמו שכותב הרמב"ם בהקדמתו ל"מורה הנבוכים" (עמ' ח): "ולא יושג אותו המדע האלהי אלא לאחר מדעי הטבע, כי מדע הטבע תוחם את המדע האלהי וקודם לו בזמן הלימוד". בחודש הבא אי"ה נשיב על השאלה האחרונה שנותרה: מהי ידיעת עצמו ואמתתו של בורא עולם? ובמלים אחרות, מהי מצוות ייחוד השם?