בוועדת הקבלה טוענים: התרשמות משיחה אישית אחת חשובה מרמת הציונים שנרכשו בעמל השנים
[מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון סו, שבט תשל"ח, עמ' 4, 20].
מקובל שמועמד הרוצה להתקבל למוסד כלשהו, מציג את כישוריו לתפקיד שהוא מבקש להגיע אליו. אם הוא ירצה להיות סטודנט יציג ציונים; אם הוא ירצה להיות פקיד יציג המלצות ממקומות עבודה וכו'. ברם, קיימת צורה אחרת של הצגת כישורים, הצמודה לשיטה הקודמת או נפרדת ממנה: לעבור בחינת כניסה; ויש עוד שיטה: שבדרך-כלל צמודה היא לאחת משתי השיטות הקודמות: ריאיון אישי לקביעת התרשמות כללית מאישיותו של המועמד ומהיבטים מסוימים של כישוריו.
מקובל לחשוב, שההתרשמות בריאיון אישי הינה יחסית מאד ואינה יכולה להיות בלעדית וקנה-מידה נכון לשפיטה, אך ביחד עם התעודות או ההמלצות היא יכולה לשמש קנה-מידה לשיפוט יותר מדויק. אולם, יש אישים ומוסדות בישראל שאינם חושבים כך ושמים את כל הדגש כולו על ההתרשמות האישית בלבד.
כדי להבהיר את השקפתנו היטב מוצאים אנו לנכון להקדים ולהביא את חילופי המכתבים הבאים בנוגע לדחיית מועמדותה של הגב' צופיה צנעני להתקבל לפקולטה לרפואה באוניברסיטת הנגב.
להלן שני המכתבים:
לכבוד דיקן הפקולטה לרפואה
אוניברסיטת הנגב ע"ש בן-גוריון – באר-שבע
אדון נכבד!
30.6.77
הנדון: גב' צופיה צנעני
מצטערים אנו ומודאגים מאד עקב דחיית בקשתה של הגב' צופיה צנעני להתקבל לפקולטה לרפואה באוניברסיטת הנגב, למרות ציוניה הטובים למדי בתעודות הבגרות: ביולוגיה – 9; מתמטיקה – 8; עברית ותנ"ך – 8; ספרות – 8.
אנו מבקשים מכבודו, כי ישוב ויעיין בעניינה של צופיה צנעני במגמה לקבלתה לפקולטה לרפואה. אנו מבקשים מכבודו להביא בחשבון את העובדה, שמספר הסטודנטים לרפואה מיוצאי תימן בכל בתי הספר הגבוהים בארץ זעום ביותר ונוטה להגיע לאפס.
היענות כבודו לבקשתנו תיחשב כתרומה מתאימה לשלמות העם ושלומו, כי רק העלאתה של שכבת אינטליגנציה מבין בני העדה יועיל לחסל את הפער בינה לבין שאר חלקי העם.
אנו מאמינים, כי כבודו ישעה לבקשתנו ותודתנו שלוחה לו מראש.
בכבוד ובברכה,
יוסף דחוח-הלוי
להלן תשובת פרופ' אהרן אנטונובסקי:
לכבוד
יוסף דחוח-הלוי
תל-אביב
7.7.77
מר דחוח-הלוי הנכבד,
הנדון: גב' צופיה צנעני
מכתבך מיום 30.6.77 אל דיקן הפקולטה הועבר אלי, כמקובל בכל עניין הקשור לקבלת סטודנטים.
בתהליך הקבלה שלנו, השונה בהרבה מזה הנהוג בבתי ספר לרפואה אחרים, ממעטים אנו בחשיבותם של הציונים. אחת הסיבות העיקריות לגישה זו מתייחסת בדיוק לבעיה העיקרית שאתה מעלה: השימוש בציונים, בתנאים של הארץ, מביא לכך שבני עדות המזרח מתקבלים הרבה פחות.
בתהליך הקבלה שלנו, המתבסס בעיקר על אישיותו, ערכיו ומעשיו של המועמד, מוכיחים הנתונים שהם [=סטודנטים יוצאי עדות המזרח] מתקבלים לפחות בהתאם לאחוז שהם מהווים בין כלל המועמדים, דבר שאינו קורה במקומות אחרים.
בהתאם לכך, אין ציוניה של הגב' צנעני רלבנטיים, היא הגיעה לשלב הריאיון האישי, וקיבלה הערכה בינונית.
הנני שמח להודיע לך, שבין אלה שקיבלנו במחזור החדש, המתחיל את לימודיו בקרוב נמצא מר אליהו רדה (רצ'א), מראש העין, שהוא ממוצא תימני. מר רדה התקבל לא בגלל זה שהוא מיוצאי תימן (כמובן, אני תקווה שהוא גאה בזה) אלא בגלל זה שהוא הוכיח את עצמו כמתאים ביותר לבית-הספר לרפואה שלנו.
הלוואי ויהיו רבים אחרים שילכו בעקבותיו, אך כל אחד צריך להוכיח את עצמו.
בכבוד רב,
פרופ' אהרן אנטונובסקי
יו"ר ועדת קבלת הסטודנטים
***
ובכן, לפנינו מקרה אופייני המעורר הרהורים וסימני שאלה רבים: כאשר ציוניו של המועמד נמוכים, טבעי הוא שמועמדותו תידחה ואין אנו באים בטענות, אפילו יהא זה תימני או מזרחי. גם כאשר דוחים את מועמדותו של אדם שיש לו ציונים גבוהים, מכיוון שכל מי שנתקבל למספר המצומצם של המקומות היו בעלי ציונים גבוהים משלו – גם מקרה זה טבעי ומובן. אולם, לדחות מועמדות אדם בעל ציונים גבוהים על-סמך העדפת התרשמות יחסית מאישיותו על אף ציוניו הטובים – דבר זה מוזר ובלתי מובן בהחלט.
אמנם, אילו היו כלים אמפיריים או מדויקים למדידת אישיותו של המועמד מלבד אותה שיחה כללית המתנהלת במסגרת הריאיון האישי – היינו משלימים עם השיטה הזאת ומבינים אותה. אולם, כלים כאלה חסרים בפועל. פרופ' אנטונובסקי מציין במכתבו, שתהליך הקבלה של המוסד שלו, כלומר הכלים לשיפוט – "מתבסס בעיקר על אישיותו, ערכיו ומעשיו של המועמד". ובכן, שאלתנו היא: לאלו מרכיבים של אישיות הוא מתכוון? היופי החיצוני? סגנון הדיבור? התלבושת החיצונית?
ולאלו ערכים של המועמד מתכוון הפרופסור? שוחר שלום, אוהב בריות, חסיד דמוקרטיה, איש מסורת, חילוני? ולאלו מעשים הוא מתכוון? שירת בצה"ל, הציל חיי אדם, צדיק או רשע? וכיצד אפשר לעמוד על כל אלה במסגרת של שיחה ואף אם תארך שעה תמימה?
הגב' צופיה צנעני, צעירה ממוצא תימני, בוגרת תיכון, שירתה בצה"ל ובזמן שירותה עסקה בעבודה ציבורית בקרב שכבות העוני; טובת לב היא ואוהבת לעזור לזולת. אחרי השירות הצבאי המשיכה לעבוד בקרב שכבות העוני. היא שואפת להיות רופאה, כדי לעזור במקצועה לבני העוני; היא בטוחה שהיא מוכשרת לכך, ועל-כן הציעה את מועמדותה לפקולטה לרפואה ולא אחרת.
מן הסתם כל הנתונים הנ"ל הסתברו והודגשו בריאיון האישי עם הגב' צנעני, ואולי הסתברו גם נתונים אחרים, שאינם שייכים למקצוע הרפואה: אם היא מגיבה מהר או לאט, מגמגמת או בעלת כושר-נאום, מרבה לחייך או בעלת הבעה נוקשה, וכו'.
מה ניתן להסיק או להתרשם מהנתונים הנ"ל לגבי התאמתה או אי-התאמתה של הגב' צנעני למקצוע הרפואה? כלום אין הציונים מהווים במקרה זה מרכיב יסודי ועיקרי?
הגב' צנעני קיבלה "הערכה בינונית" תוך התעלמות מוחלטת מציוניה. ברור, זה המוצא היחיד לדחיית מועמדותה בלי לעורר תגובה חריפה: אילו הייתה מקבלת הערכה גבוהה – היו צריכים לקבל אותה, ואילו הערכה נמוכה לא יכלו לתת לה כשיש לה נתונים כנ"ל.
בעוד שפרופ' אנטונובסקי מרבה להסביר את השיקולים המנחים את מוסדו בקבלת מועמדים: אין חשיבות למוצא ואין חשיבות לציונים, כי אם רק לאישיות, למעשים ולערכים – הוא מוצא לנכון להדגיש שלעומת דחיית מועמדותה של הגב' צנעני, נתקבל מועמד אחר גם הוא יוצא תימן, אם כי לא בגלל מוצאי נתקבל אלא "בגלל זה שהוא הוכיח את עצמו כמתאים ביותר לבית-הספר לרפואה שלנו". היושר וההגינות הציבורית מחייבים שהפרופ' הנכבד יפרט דווקא כאן במה בדיוק התבטאה "ההתאמה ביותר" הזאת: האישיות, המעשים והערכים של המועמד, או שמא שוב השיקול העיקרי נעוץ ביסודו בציונים גבוהים ואי-אלו שיקולים נוספים, שרק הפרופ' הנכבד וחברי ועדת הקבלה יודעים אותם?
מה שפרופ' אנטונובסקי אינו מגלה במכתבו הוא: אלו שאלות נשאלה הגב' צנעני בראיונה האישי? מסתבר שחברי ועדת הקבלה נאחזו בעובדה, שהמועמדת עסקה בעבודה סוציאלית וריכזו את התעניינותם בתחום הזה, ובתום הריאיון יעצו לה ללמוד עבודה סוציאלית במקום רפואה.
אין אנו מנסים לרמוז שיש כאן הפליה עדתית, אם כי קבלת מועמד אחר שגם הוא יוצא תימן עדיין אינה מוכיחה אחרת. במקרה הזה אנו מנסים לומר בצורה ברורה: שיטת הקבלה שהציג פרופ' אנטונובסקי הינה מוזרה ומאפשרת תמרון נרחב לשיקולים שרירותיים ולהפליות רבות על רקעים שונים, כי בסופו של דבר אין בשיטה הזאת שום קנה-מידה נכון וקבוע, אלא הכל תלוי "בעיניו היפות של המועמד", במובן הנרחב ביותר.
[הערת העורך: אגב, השיכנז הגזענים הללו ממשיכים בצביעותם ובשיטותיהם הנלוזות גם בימינו, לאחר כארבעים שנה מאז תשובתו של אנטונובסקי הנוכל לאבא מרי ע"ה: לפני כמה שנים נדחה אחד מקרובי משפחתה של רעייתי מללמוד בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב וזאת למרות ציוניו המעולים! וזאת בשל "הערכה בינונית" של הריאיון האישי. והסיבה האמיתית היא: שכבר נתמלאה המכסה המזערית של סטודנטים לרפואה מבני עדות המזרח... ושלא יספרו לנו סיפורים, אנחנו מכירים את לשונם היפה ומעשיהם המכוערים].