עוד לא נדמו הדי התותחים, עוד לא נמוג עשן השריפות בתבערה אשר הבעירו אויבי נפשנו, עוד לא החלו אף להגליד פצעי בנינו – וכבר החלה מלחמת היהודים ביהודים. פלוני קם ומאשים את פלמוני על מחדלים בשדה הביטחון, וכל הדברים הללו עוד יתבררו ויתלבנו בימים הבאים, בייחוד שימי בחירות לפנינו.
אכן היו מחדלים חמורים ביותר אשר סיכנו את המדינה, ועל-כך עוד ידובר בהרחבה ודיו רב יישפך בנדון. עוד יבואו מומחים צבאיים וינתחו בפרוטרוט את אופי המחדלים, אשר העניקו לאויבינו יתרון ראשוני במלחמת יום-כיפור, אבל אנו רוצים להצביע על אי-אילו נקודות, שלא פעם התרענו עליהן והזהרנו מפניהן. ראשון המחדלים הללו היה – הזלזול בכוחו של האויב. יחס של ביטול הגובל בשחצנות גרם לכך, שלא הובאה בחשבון האפשרות שהאויב מסוגל להוות סכנה לשלום המדינה – נוכח התעצמותו ההולכת וגוברת, מיום ליום במשך שנים, ונוכח הכרזתם של מנהיגי-ערב שהם מוכנים להקריב מיליונים מבני עמם כדי להשמידנו. ההתעצמות הזאת הייתה הן במישור הצבאי, ועוד יותר מכך – במישור המדיני.
במישור המדיני, נחלנו לצערנו הרב, תבוסה מוחצת ומכאיבה. רובן של מדינות אפריקה ניתקו את יחסיהן עם מדינת ישראל. מיטב הידידות באירופה הסתייגו מישראל, כגון צרפת, אנגליה ועוד. ומה הייתה התנהגות הממשל נוכח התפתחויות אלה? מאומה, כאילו לא קרה דבר. נוכח עיניו של הממסד עמדו המטרות היאך לטפל בפנתרים השחורים והיאך לגמגם וליפייף נוף חברתי מושחת, שמזלזל בכוח ובעוצמה של למעלה ממחצית העם בישראל. המחצית הזו של העם היא בני עדות-המזרח, והיא נועדה למלא תפקידים שוליים במדינה. הלהג על פתרון בעיות וסתימת פערים הינו רב, אבל מעשים לא נראים באופק.
מצבנו המדיני והביטחוני מחייב את הגדלת האוכלוסייה היהודית בישראל והעלאה מתמדת של איכותה. אויבינו מרובים במספרים והם הולכים ומתעצמים גם באמצעים חומריים, יש להם יכולת כספית אדירה שאין דוגמתה בעולם, ואוצרות הנפט המצויים בארצותיהן מעניקים להם מעמד מדיני חזק ואיתן. למרות כל זאת, מרבים לדבר אצלנו על איכות, מנהיגינו מציבים את האיכות של האדם היהודי בלי להביא בחשבון את העובדה הידועה שלצד איכות צריכה להיות גם כמות. הדברים הגיעו לידי כך, שהתפתחה מעין סלידה מפני הריבוי הטבעי, יש המטיפים לבני עדות-המזרח מוסר לבל ירבו בילודה ואז לא יחיו מתחת לקו העוני, וכן לא יטרידו את הממסד שיפריש חלק ממשאבי-המדינה בעבורם. בתזות מעין אלה ישנו מחדל ביטחוני, שאולי עלול להאפיל על יתר המחדלים לטווח הרחוק – שהרי מצבנו הביטחוני מחייב ריבוי טבעי, עידודו וטיפוחו.
לדעתנו, טיפוח איכות לשכבה קטנה של האוכלוסייה היהודית, אין בו כדי לגשר על הפער הכמותי הגדול בינינו ובין הארצות הערביות. המדיניוּת צריכה להיות דאגה לאיכות כלל האוכלוסייה או לפחות לרובה המכריע. שכן, בסופו של דבר, גם אם יגיעו מספרינו במדינה לעשרה מיליון עדיין נהיה מיעוט קטן באזור. אפילו יקרה הבלתי-אפשרי וכל העם היהודי יתרכז במולדתו, עדיין נהיה מעטים מאד כנגד אויבינו, שהם מרובים מאד.
מפליא הדבר, שדברים ברורים אלה עדיין לא חדרו לתודעתם של אישי הממסד. אין הם מבינים כי האיכות נקבעת גם בהיבט מוסרי. תכונה זו היא הנותנת לעם את העוצמה, את כוח העמידה ובסופו של דבר – את הניצחון האמתי, המהותי.
העבר שלנו, וכן ההווה והעתיד שלפנינו מחייבים אותנו להיות עם מוסרי, עם שהצדק החברתי, יחד עם האחדות והגיבוש הלאומי חייבים להיות נר לרגליו ועמוד האש ההולך לפניו. אם כאלה נהיה, אין ספק שנעמוד בפני כל כוחות השחור המקיפים אותנו, נעלה ונצליח.
בתמונת שער הרשומה: שליט סוריה חאפז אל-אסד ושר ההגנה מוסטפא טלאס בחזית הצפונית בגולן -- 1973.
מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון נא, מרחשוון תשל"ד, עמ' 2.