"דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת", אמר קֹהלת. אם ניישׂם פסוק זה לשפת תקופתנו ולמצב ארצנו ועמנו בשנת תשל"ב, נדמה לנו שלא נעשה עוול לקֹהלת אם נקבע: "דור הולך ודור בא והפער לעולם עומד".
במה דברים אמורים? זה כמה חודשים מאז קבעה לה ראש הממשלה גודלה מאיר גישה מדעית-היסטורית לבעיית הפער החברתי-כלכלי בישראל – לאמור, שהפיגור, הקיפוח והאפליה מהם סובלת מחצית אוכלוסייתה של מדינת ישראל הנן תופעות קבועות אשר חלק זה של האוכלוסייה הביא אתו מארצות מוצאו. לפי גישה היסטורית-מדעית זו, אין להאשים את הממסד הישראלי האשכנזי בפערים הקיימים אלא את "שר ההיסטוריה". העולים מארצות האסלאם (ולא חשוב אלו ארצות!), הביאו את הקיפוח והאפליה אתם יחד עם חפציהם האישיים – ואין זה הוגן לדרוש ממדינת ישראל לגשר על הפער התהומי שהיה וממשיך להתקיים בין אלה, לבין העולים שהביאו במזוודותיהם את ההשכלה, הקדמה והשפע כשהגיעו מארצות אירופה (ושוב אין זה חשוב אלו ארצות!).
זהו למעשה תמצית הנאום המדיני הארוך והנוגע-ללב שראש הממשלה נאמה בפני הכנסת, ב-28 לחודש יולי 1971 לרגל הדיון על תקציב משרדה. אמנם, הגברת מאיר לא חסכה בהבעת רגשי רחמים ובלבביות על גורלם של יהודים מקופחים-מלידה אלה, בציינה כי אין זאת אשמתם שהם היו חייבים לחיות בין חֶבְרוֹת ועמים נחשלים ומפגרים או בכך שהם עצמם קיבלו כמה מסממני פיגור ונחשלות אלה. הגברת מאיר גם נאותה לומר, שאין היא מכחישה את קיומה של הבעיה שנקראת "הבעיה העדתית", והיא אף דיברה על עוני ועל עושר. ברם, סירבה הגברת מאיר אפילו לשמוע את המילה אפליה – וכאשר לבסוף הוציאה את המלה הנוראה מפיה היא לא שכחה ללוותה ב"חס וחלילה!".
היינו אולי עוברים בשתיקה על נאומה המדיני המקיף של ראש הממשלה בכנסת, אילולי עשתה לה הגברת גולדה מאיר את הפילוסופיה הזאת לטענת קבע, כל אימת שהיא מרגישה צורך לדבר על מה שנקרא בעיית העדות. ביטוי חריף, ולדעתנו מחפיר, לפילוסופיה של התנשאות תרבותית, השמיעה ראש הממשלה בפגישה שהייתה לה ב-14 לספטמבר עם תלמידי כיתות י"ב בבית-ספר אזורי ע"ש שפרוני שבעמק יזרעאל. אחרי שאמרה כמה מלים טקסיות ומלבבות על אודות הפער, אמרה: "אני רואה כבושה ואסון את הפערים, ואיני מתכוונת רק למיליונרים", אחרי הקדמה יפה זו לא שכחה הגברת גולדה מאיר להעמיד את מאזיניה מבני עדות המזרח במקומם: "הגורל", אמרה, "קיפח בעבר את בני יוצאי ארצות האסלאם בכיכר הלחם ובחיים בעולם המפגר ביותר. קיפוח יסודי העובר מדור לדור, אינו מתחסל בשנים מעטות".
אין אנו יודעים את מידת הבנתם של מאזיניה של הגברת גולדה מאיר, באותו מעמד בו אמרה דברים אלה. איננו גם יודעים מה מידת ערנותם של "שמיניסטים" אלה לבעיות חברה ותרבות, או את מידת ידיעתם בהיסטוריה החדשה של עם ישראל. אנו רק יכולים להסיק, שקביעותיה של ראש הממשלה מעידות על זלזול בהבנתו של ציבור מאזיניה בכלל ושל "בני יוצאי ארצות האסלאם" בפרט.
הגברת מאיר חייבת להתייחס לקהל מאזיניה בכלל ולציבוריות בארץ בפרט, במידה גדולה יותר של יושר אינטלקטואלי. מורגל בפיה של הגברת גולדה מאיר, למשל, להעמיד את פיגורן ונחשלותן המשוועים של ארצות האסלאם, כנגד התפתחותן התעשייתית של "ארצות אירופה ואמריקה", מהן באו בני המזל המפותחים, הנאורים והמשכילים של עדות אשכנז.
היא אינה חדלה לדבר על פיגור, קיפוח, עוני ואפליה, שעולי ארצות האסלאם המסכנים הביאו אתם מארצות מוצאם. האם היא באמת אינה ערה לעובדה שחלוצי היישוב הראשונים שבאו לארץ-ישראל לפני שמונים שנה ויותר, הביאו אתם עם חפציהם מידה לא פחות גדושה של קיפוח, אפליה, וכו'? (ראו: אלכס ביין, תולדות ההתיישבות הציונית, פרק התימנים). מאחר ואין להעלות על הדעת שראש הממשלה אינה ערה לכל זה – שהרי זו הייתה היא בעצמה שתיארה את התנאים הקשים מאד בהם גדלה בתחום המושב שבמזרח אירופה!
לא נשאר לנו אלה להסיק, שגולדה מאיר מבחינה בין קיפוח וקיפוח, בין פיגור לפיגור, בין עוני לעוני, ואפילו בין אפליה לאפליה. פשוטו כמשמעו: העוני, הפיגור והקיפוח שעולי ארצות האסלאם הביאו אתם עם מטלטליהם הנם שונים באופן מהותי מהעוני, הפיגור והקיפוח שהעולים מתחום המושב הביאו במטלטליהם הם. והתשובה ברורה לכל ילד: אנשים מוצלחים מתגברים – לא ברור מדוע – חיש מהם על הנחשלות והקיפוח שמביאים אתם, בזמן שאנשים לא-מוצלחים חייבים להעביר את נחשלותם וקיפוחם ואפלייתם "מדור לדור" – וכאלה הם אליבא דראש ממשלת ישראל, עולי ארצות האסלאם, בניהם ובני-בניהם! וכאמור, אין הדבר ברור כלל וכלל למה כך הם פני הדברים.
בשנות הארבעים המאוחרות, כמו בשנות החמישים המוקדמות, הלעיטו אותנו, אנו בני ארצות האסלאם, את הפילוסופיה של "דור המדבר". דור זה של יהודי הגולה, אמרו, הוא כדוגמת הדור של יוצאי-מצרים, שמשה רבנו קבע עליו שעליו לנדוד במדבר ארבעים שנה לפני שהוא וצאצאיו יהיו כשרים להיכנס לארץ האבות. תהינו בזמנו: למה דווקא המזרחים נחשבים לדור המדבר?
תהינו ולא פצינו פה – והמתנו עד שדור המדבר הזה יְרַצֶּה את תקופת הנדידה שלו. עכשיו, כאשר הדור שאחרי דור המדבר משרת בצבא ודורש את הזכויות ואת המעמד שהוריו לא הצליחו לקבל, עכשיו כשנולד דור שכל כולו ישראלי ושעליו אפשר להגיד בבטחה שהוא "מתוצרת ישראל הנאורה והמתקדמת" – באים רבי המדינה והורסים במחי-יד את כל אשליותינו. מסתבר שאין דור מדבר אחד, אלא כמה וכמה "דורות מדבר". מסתבר שבני יוצאי ארצות האסלאם שנולדו, גדלו והתחנכו בארץ הזאת, גם הם חייבים לראות את עצמם כדור מדבר ב', מתוך ראיה ודאית של הנולד, שגם ילדיהם וילדי-ילדיהם ימשיכו לשאת בקללת אותו פיגור ואותו קיפוח ואותה אפליה, שאבותיהם ואבות-אבותיהם הביאו אתם פעם מארצות מוצאם.
האם לא קבעה ראש ממשלתנו כי "קיפוח יסודי העובר מדור לדור אינו מתחסל בשנים מעטות"? ומי אנחנו שנבוא לערער על למדנותה וכושר ראייתה של גברת גדולה זו? אכן, דור הולך ודור בא והפער לעולם עומד!
מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון מ, תשרי תשל"ב, עמ' 1–2.
תמונת שער הרשומה מאת קובי גדעון, לשכת העיתונות הממשלתית, ודוברות בית הנשיא.
תוספת הכיתוב איננה במקור.
רישיון: CC BY-SA 3.0.