לאחר כשנה וחצי של חקירה, הגישה לפני שבועות אחדים ועדת החקירה את ממצאיה, מסקנותיה והמלצותיה בדו"ח, לוועדת השירותים של הכנסת ולשרי המשטרה והמשפטים. עם הגשת הדו"ח מתפרקת ועדת החקירה, והטיפול בעניין חוזר לוועדת השירותים, אשר תקבע את המשך הטיפול.
ועדת החקירה הוקמה בינואר 1967 לאחר מאבק ציבורי סוער, בהנהגת הועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים ובהשתתפות "אפיקים" וחוגים רבים אחרים. הועדה הוקמה לפי החלטת ועדת השירותים של הכנסת, והורכבה משני נציגים שנתמנו על-ידי שר המשפטים ושר המשטרה, והם: עו"ד י' בהלול, פרקליט מחוז חיפה והצפון, ורב פקד י' מינקובסקי ממשטרת ישראל. ועדת החקירה פעלה בשיתוף פעולה הדוק עם הועדה הציבורית אשר שני נציגיה – עו"ד חיים קאהן ועמי חובב – לקחו חלק פעיל בפעולות החקירה ובדיוני ועדת החקירה.
הדו"ח משתרע על-פני כ-200 עמודים ובו מרוכזים ממצאי הועדה, מסקנותיה והמלצותיה, אשר ינחו את ועדת השירותים בדיוניה העתידיים בנושא. כזכור, הופסקו דיונים אלו בסוף שנת 1966, עם ההחלטה להקים את ועדת החקירה ולהמתין למסקנותיה. העתקים של הדו"ח נמצאים גם בעיונה של הועדה הציבורית, הבוחנת את הממצאים וההמלצות, ובודקת את האפשרות להגיש את השגותיה במספר שאלות, שהיא חולקת על הטיפול בהן או שהיא רואה להציע פעולה נוספת או שונה מזו שבוצעה או מומלצת על-ידי ועדת החקירה. השגות והמלצות אלו מתכוננת הועדה הציבורית להגיש לוועדת השירותים בטרם תיגש זו לדון בדו"ח.
עיקרי הדו"ח
עם הקמת הועדה [=ועדת החקירה] היא פנתה לציבור יוצאי תימן להגיש את עדויותיו ותלונותיו, וכן פנתה לציבור בכללו להמציא כל עדות וידיעה שיש להן קשר להיעלמות ילדי תימן. בעקבות זאת הגיעו לוועדת החקירה – לרוב באמצעות הועדה הציבורית ונציגיה – 399 תלונות הנוגעות ל-342 נפשות, רובן מילדי תימן ומיעוטן מילדי עדות אחרות. מלבד זאת הוגשו תלונות המתייחסות ל-17 ילדים שנעלמו עוד במחנה חאשד, בעדן, ואשר ועדת החקירה החליטה שלא לחקור בהן, מחמת הקשיים הטכניים לבצע חקירה כזאת.
עיקר פעולות ועדת החקירה נתרכזו, אפוא, בבדיקת התלונות על היעלמות 342 נפשות, וסיכום החקירה מגלה כי:
א) 316 ילדים נפטרו באותה התקופה, אף כי מסיבות שונות שהזמן גרמן, לא ניתן היה, ברוב המקרים, להודיע על כך להורים.
ב) 4 ילדים נתגלו כמאומצים.
ג) 22 ילדים נותרו בגדר נעלמים, הואיל ולא נתגלו מסמכים שיאשרו את אשר עלה בגורלם.
ממצאים אלו מסתמכים על אלפי תיקים ומסמכים שרוכזו על-ידי ועדת החקירה, מאנשים שונים וממוסדות שהיו קשורים בעליית יהודי תימן. עם זאת, מאשרת ועדת החקירה, כי במקרים רבים הועדה לא הצליחה לאתר את הארכיונים, ולעתים אף נתגלה כי הללו הושמדו או נעלמו.
מסמכים אלו אפשרו לקבוע את מותם של 316 ילדים, ולרוב אף לאתר את מקום קבורתם. לאחר מכן, בדקה הועדה למעלה משלושת אלפים תיקי אימוץ ברחבי הארץ שבוצעו בשנות 1949–1956, והצליחה לגלות כי 4 ילדים שהוריהם התלוננו על היעלמם אכן חיים ומאומצים במקום כלשהו.
במסקנותיה מנסה ועדת החקירה להסביר את הרקע שאפשר את היעלמם של הילדים או תעלומת גורלם, והיא זוקפת זאת לחמש סיבות:
א) עליה המונית תוך תקופה קצרה (לפי המשוער עלו אז כ-70,000 יהודים מתימן).
ב) נדודי האוכלוסייה בפנים הארץ במחנות שונים ובמקומות ישוב שונים.
ג) הפרדת בנים מהוריהם ואשפוזם בבתי תינוקות ובתי חולים ללא רישום מתאים או ברישום משובש.
ד) תחלואת ילדים רבה יחסית ותמותה גדולה.
ה) שיבושי שמות ברישומים שונים במחנות ובמוסדות שטיפלו בעליית יהודי תימן.
ועדת החקירה קיבלה ידיעות שונות בדבר ילדים תימניים שנמסרו ליהודים מחו"ל. הועדה בדקה בישראל את הידיעות, והגיעה למסקנה כי יש להמליץ על עריכת חקירה כזאת בחו"ל.
בחתימת הועדה בסעיף ההמלצות, הועדה מבהירה כי עם הגשת הדו"ח היא מתפרקת, ולפי ההמלצות הניתנות על-ידה לוועדת השירותים ולשרי המשטרה והמשפטים נראה, כי הועדה חפצה לראות בזאת סוף פסוק, שאין בו עוד מלבד הידיעה גרידא להורים על תוצאות החקירה: בנכם מת! בנכם נעדר! בנכם מאומץ!
התפרקות הועדה מאליה עם הגשת הדו"ח עלולה, כמובן, להקשות על דיוני ועדת השירותים, שהרי ייתכן מאוד כי זו תחליט, כי יש להמשיך את החקירה בחו"ל, או בסוגיות אחרות הדורשות עדיין חקירה נוספת וליבון. מוטב היה יותר, כנראה, אילולא נזדרזה הועדה להתפרק, אלא הייתה ממתינה להחלטת ועדת השירותים.
כתבנו שנפגש עם חברי הועדה הציבורית מוסר, כי בכוונת הועדה הציבורית, כנראה, לבקש המשך החקירה ותוספת ליבון במספר שאלות – כגון נעדרי מחנה חאשד, 22 הנעדרים ושאלות נוספות הנמצאות עדיין בעיון ובדיקה בחוגי הועדה הציבורית. חברי הועדה ציבורית הביעו את הערכתם לעבודת ועדת החקירה, אך הבהירו, כי כל עוד לא נדונו מסקנות הועדה והמלצותיה, הרי הדו"ח מסכם רק שלב ראשוני – אף כי חשוב ביותר – של הפעולה. ואם יהא צורך, הרי יתכן כי ועדת החקירה תתבקש להמשיך בעבודתה.
מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת אפיקים גיליון כד, סיוון תשכ"ח, עמ' 1.
בתמונה: משפחה יהודית במחנה הפליטים חאשד ליד עדן בתימן, דצמבר 1949.