תורת שלילת התארים – עיון בתארי הפעולות

לאחר שרבנו פירט במורה (א, נב) את כל סוגי התארים שבהם תואר ה' יתעלה, וכן הסביר שיש להימנע מכולם למעט תארי הפעולות אשר אינן מתארות מאומה באמיתת עצמותו – רבנו עובר להסביר שכל תארי הפעולות הללו שבהם תוֹאר ה' יתעלה בספר התורה ובספרי הנביאים והכתובים, כולם מתארים פעולות שנובעות ממקור אחד ואחדותי. כלומר, חשוב מאד להנחיל את ההשקפה שריבוי הפעולות המתוארות אינו מעיד על ריבוי בעושֶׂה הפעולות.


נחל אפוא, בראש דבריו במורה (א, נג), רבנו מסביר מדוע סוברי התארים שגו בייחוס תארים לאמיתת עצמותו של בורא-עולם, וכֹה דבריו:


"מה שהביא לסברת מציאות תארים לבורא אצל מי שסובר אותם, קרוב למה שגרם לסברת הגשמות אצל כל מי שדעתו כך, והוא, שסובר הגשמות לא הביאוֹ לכך עיון שכלי, אלא הלך אחרי פשטי לשונות הכתובים, וכך הוא הדבר בתארים, כאשר מצאו שספרי הנביאים וספר התורה תיארוהו יתעלה בתארים, תפשו את הדבר כפשוטו וסברו שהוא בעל תארים".


נמצא, שסכלות בהבנת הפסוקים היא הסיבה הראשונה להגשמה וגם לייחוס תארים לבורא-עולם. מחוסרי הדעת ראו בפסוקים תיאורי פעולות כגון גדול גיבור ונורא וכו', והחליטו שמדובר בעניינים אשר נוספים על אמיתת עצמותו של בורא-עולם, כאילו גבורתו קיימת במציאות בנוסף לאמיתת עצמותו של בורא-עולם וכאילו מדובר בשני עניינים נפרדים באלהות.


א. סוברי התארים תעו ולעו בהגשמה


סוברי התארים אולי התרוממו מהגשמה פגאנית גסה כגון ייחוס איברים גופניים לבורא, אך גם הם תעו ולעו בהגשמה, שהרי הם לא רוממו את בורא-עולם ממצבי הגשמות, דהיינו מייחוס תכונות נפשיות אנושיות לבורא-עולם. כל תכונה נפשית אנושית שכזו היא עניין נוסף על העצמות ואף יש לה מדרג וסולם של איכות שבו היא נעה ומשתנית. נמצא, שהם ייחסו לבורא גם ריבוי וגם שינוי בתכונות נפשיות. בנוסף לייחוס ריבוי לבורא-עולם ובנוסף לייחסם לו שינוי בהצמידם לו תכונות נפשיות אנושיות בעלות מדרג וסולם של איכות – יש בייחוס תכונות נפשיות אנושיות, משתנות ומתפעלות מתעוררות ומתרגשות, גם דימוי ברור ומובהק לבני האדם שוכני-בתי-חומר אשר-בעפר-יסודם, וכל דימוי מפורש שכזה הוא בגדר הגשמה.


והנה לפניכם דברי רבנו בעניין זה בהמשך דבריו במורה שם (א, נג):


"וכאילו שהם רוממוהו מן הגשמות [סוברי התארים התחסדו לטעון שהם רוממוהו מן הגשמות, ושהם מייחדים את שמו יתעלה, אך הם] לא רוממוהו ממצבי הגשמות, והם המקרים, כלומר התכונות הנפשיות שהן כולן איכויות, וכל תואר שנדמה לו לסובר התארים שהוא עצמי לה' יתעלה [דהיינו שהוא תואר שנוסף על אמיתת עצמותו של בורא-עולם] הרי אתה מוצא עניינו עניין האיכות [בדומה לתכונות בני האדם] ואף-על-פי שאינם אומרים זאת בפירוש, דומה למה שהורגלו בו ממצבי כל גוף בעל נפש חיונית. ועל הכל נאמר: דיברה תורה כלשון בני אדם".


נמצא, שהיסוד לשגיאתם הוא דימוי למצבי הגופות של בני האדם, כלומר, ייחוס תארי תכונות נפשיות לבורא-עולם נובע מדימוי אמיתת עצמותו של בורא-עולם לעצמות האדם: המורכבת מנפש בעלת תכונות נפשיות אשר משתנות מתפעלות ומתעוררות, ואף נתונות וכפופות להשפעות חיצוניות באמצעות רשמים שנקלטים בחמשת החושים הגופניים. אמנם, רבנו מציין שדימוי זה אינו דימוי מפורש, דהיינו סוברי התארים אינם מודים בפירוש שיש לה' תכונות נפשיות בדומה לבני האדם, אך בפועל כך עולה באופן ברור מהשקפתם, אשר לפיה יש לה' יתעלה תארים בעלי איכויות משתנות באופן דומה לתכונותיהם הנפשיות של בני האדם.


ועל כל התארים הללו חז"ל הורו לנו כלל יסודי מאד, והוא: דיברה תורה כלשון בני אדם (ראו: