רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק יח)

עודכן: 28 בינו׳ 2021

שמעתי טענה שאין להקשות על רש"י כי הוא אינו עומד לפנינו ולא ניתן להזמין אותו לבית-דין לבירור... והנה לשון ההשגה שנשלחה אלי: "וכלום אתה יודע שאין קוראים למישהו מין, וכל-שכן לחכם [כוונתו לרש"י], אלא-אם-כן נושאים ונותנים עמו ומסבירים לו טעויותיו, והוא בשלו. כך שלכל היותר נוכל לומר על מישהו שרק קראנו את דבריו, ולא נשאנו ונתנו עמו, שהוא טועה, או שיש חשש מינות בדבריו, אך אין קוראים לו מין! ובוודאי שאין לקרוא לו שהוא מראשי הפשע, ולא רשע, במיוחד אם אינו עושה מעשה, ולא מורה הוראה".


נמצא לפי טענת הטוען, "שאין קוראים למישהו מין, וכל-שכן לחכם [כוונתו לרש"י], אלא-אם-כן נושאים ונותנים עמו ומסבירים לו טעויותיו, והוא בשלו". ובכן, יש להתפלא מאד-מאד על ההשגה הזו, שהרי איך יעלה על הדעת שכל מין שקם ויקום בישראל במהלך הדורות, נדון אותו לכף זכות עד שנביא אותו לפני בית-דין? וכי רבנו הרמב"ם זימן את חכמי אשכנז המגשימים לפני בית-דין? וכי אמר עליהם שהם "יותר תועים מן הבהמות" לאחר שקרא להם לבירור בבית-דינו? אַיֵּה הדעת וההיגיון?


זאת ועוד, אם מצאנו שאדם מסוים היה מין והתעה את עם-ישראל אחר ההבל, והוא כבר מת, האם ניתן לטעון שהוא בהכרח לא ייחשב למין רק בגלל שהוא כבר מת ואין לנו שום יכולת לזמן אותו לשימוע? האם ניתן להכשיר את כל חכמי אשכנז המגשימים רק בגלל שהם לא זומנו לבית-דין או בגלל שלא הייתה סנהדרין בימיהם? ולפי דברי המשיג, יש להכשיר את כל דברי המינים לדורותיהם ולאפשר להם לזהם לטמטם ולטמא את מחשבת עם חכם ונבון, רק בגלל שרבים מהם כבר מתים ואי אפשר לזמן אותם לשימוע!


ויתרה מכולן, רבנו הרמב"ם חולק על המשיג הזה באופן חד-משמעי, ומעיקרא אין שום צורך בעדים והתראה ודיינים כאשר עוסקים במינים, והנה פסקו בהלכות ממרים (ג, א):


"מי שאינו מאמין בתורה-שבעל-פה [...] הרי זה בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם. [...] מורידין ולא מעלין כשאר המינים [...] – כל אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול".


נמצא, שהמינים אינם צריכים לא עדים ולא התראה ולא דיינים – ההיפך הגמור מדברי המשיג זך השכל! ואם מותר להורגם ומי שעשה כן "עשה מצוה גדולה והסיר מכשול" – כל-שכן וקל-וחומר שמותר ואף מצוה גדולה והסרת מכשול לגנות את רש"י-שר"י בכל הגינויים האפשריים! וכל מי שלא תוקף ומגנה את רש"י מתעלם מיסודותיה היסודיים ביותר של דת משה, משתף פעולה עם עובדי אלילים, ומנציח את גלותנו הרוחנית! וכל-שכן מי שמשבח אותו וקורא לו "חכם" כפי שהמשיג הזה מתאר אותו! ואיני יודע אם המשיג הזה מכיר את פירוש רש"י לעומקו או רק מעריץ אותו מתוך סגידה עיוורת, אבל כל מי שמכיר את פירוש רש"י לעומקו ועדיין קורא לו "חכם" הוא אבי אבות השוטים הכזבנים והמשומדים.


גם ב"מורה הנבוכים" רבנו פוסק שאסור לדון לכף זכות עובדי אלילים בכלל ומגשימים בפרט, ואין שום צורך גם לפי דבריו במורה לזמן שום חכם בעיניו לדון עמו האם הוא מגשים או לאו, כי עצם העובדה שמצאנו בדבריו ענייני הגשמה מפורשים, די בהם כדי לגנות לבזות ולהכרית אותו מעם-ישראל. והנה תשובת רבנו במורה (א, לו) להשגת הראב"ד בהלכות תשובה (ג, טו), שהיא למעשה גם השגת המשיג הלז הטוען שיש ללמד זכות על מאמיני הגשמות:


"ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני הגשמות בשל היותו חונך כך או מחמת סכלותו וקוצר השגתו, כך ראוי לך להיות בדעה בעובד עבודה-זרה, מפני שאינו עובד אלא מחמת סכלות או חינוך, מנהג אבותיהם בידיהם ["מנהג דוחה הלכה" – נשמע מוכר?]. ואם תאמר כי פשטי הכתובים [או אגדות חז"ל] הפילום בשיבושים אלו, כך תדע שעובד עבודה-זרה לא הביאוהו לעובדהּ כי אם דמיונות ומושגים גרועים. נמצא שאין התנצלות למי שאינו סומך על בעלי העיון האמיתיים אם היה קצר-יכולת עיונית".


כלומר, גם מי שהמקראות או המדרשים שיבשו את השקפותיו ביחס לבורא-עולם, אין לרחם עליו, אין לזמן אותו לשימוע ולתת לו פתחון פה, אין לטעון לזכותו "שהוא בעצם לא התכוון", ואין לדון אותו בשום-פנים-ואופן ובשום צורה לכף זכות! על התועה והמתעה לשוב בתשובה ולהודות מיד לדרך האמת: לקבוע במחשבתו את שלילת הגשמות, להרחיק כל השקפה ופרשנות שמדרדרת אליה, ולאמץ בכל-כוחו כל השקפת-אמת שמרוממת את האדם לידיעת ה' ולמחשבה נכונה ביחס לאל אחד שאין-כיוצא-בו.


ולא רק שרש"י לא עשה כן, הוא הנחיל לדורות רבים פירושים זרים מאד לדת האמת, ותרגום אונקלוס היה לפניו, כך שהיה יכול ללכת בדרך הישרה אם היה רוצה, אך הוא בחר מרצונו לעזוב אורחות יושר וללכת בדרכי חושך – ולפי רבנו "אין התנצלות למי שאינו סומך על בעלי העיון האמיתיים אם היה קצר-יכולת עיונית". וכל חוקרי רש"י לדורותיהם הסתירו עניין זה, ושיתפו פעולה עם ההטעיה הגדולה האיומה והנוראה ביותר בעולם הדתי, והיא קידוש פירוש פרו-נוצרי כפירוש החשוב ביותר בעם-ישראל! ולא לחינם נבואות הזעם נאמרו לדורי דורות, כי חכמי אשכנז הוסיפו ומוסיפים ללכת בדרכי חושך, למרות כל הייסורים שעברו: (יר' ה, ג; לו, טו): "הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב"; "עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ".


עוד כתב המשיג שאין לקרוא לרש"י פושע ולא רשע ו"במיוחד אם אינו עושה מעשה ולא מורה הוראה", ואני שומע ולא אבין, מה שייך כאן מעשה? והלא עצם הדעה והסברה בגשמות היא עבודה-זרה כעורה וחמורה. ומה המשיג למעשה אומר? עד שרש"י לא יבנה לעצמו פסל או יעשה לעצמו תמונה הוא אינו בגדר עובד אלילים? והלא דבריו הם נגד התורה שאסרה עלינו להגשים את הבורא! "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה" (דב' ד, טו). ודברי המשיג תואמים את דברי המין המודרני, שֵׁף השקצים המחשבתיים, אשר בספרו "שמונה (קבצים) [שרצים]" (א, לא–לב) הוא מסכים עם טענת הראב"ד, שאין לקרוא למי שסובר את הגשמות "מין" עד שלא יבנה לעצמו פסל ותמונה בפועל...


עוד טען המשיג, שרש"י לא הורה כאן שום הוראה, ושוב איני מבין מה הוא אומר, וכי הנחלת השקפת הגשמות אינה בגדר הוראת הוראה? וכי יש "הוראת הוראה" חמורה מכך? וכי יש דבר חמור יותר מהתעיית עם-ישראל אחר אמונת ההגשמה והזיות מאגיות אליליות? וכיצד המשיג מתעלם ממעמדו של רש"י בעולם ההלכה והמחשבה היהודי? וכיצד הוא מתעלם מכך שרש"י הפך להיות היסוד לדת האשכנזית השולטת בימינו בעם-ישראל? וכי הוא לא הבחין שהזיותיו של רש"י החדירו לעם-ישראל אינסוף הזיות המרחיקות אותנו מאל אמת? וכי לא ראה שהוא הניח את התשתית המאגית לקבלה הארורה? "לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (יש' כט, יד).


י. הגשמה וסכלות בפירוש רש"י לפרשת וירא – המשך


דוגמה ראשונה


בבראשית (כא, א) נאמר כך: "וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר", ושם פירש רש"י: "וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה וגו' – סמך פרשה זו לכאן ללמדך, שכל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, שנאמר (כ, יז): 'וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ', וסמיך ליה: 'וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה', שפקד [את שרה] קודם שריפא את אבימלך".


כלומר, לפי רש"י הקב"ה פקד את שרה בהיריון לפני שהוא ריפא את אשתו ואמהותיו של אבימלך, וזה נכון לפי סדר התורה. אולם, תפישת מדרשי חז"ל כפשוטם גרמה לו לסתירות פנימיות בפירושו כאן: שהרי אם המתפלל על חברו נענה תחילה, מדוע אשתו ואמהותיו של אבימלך ילדו בנים בפועל לפני שרה? וכן איך יעלה על הדעת שאברהם אבינו יקבל שכר על תפילתו לאבימלך עוד לפני שהתפלל עליו בפועל? וכן איך יעלה על הדעת לקרוא לאבימלך "חברו" של אברהם? שהרי על שלטונו של אבימלך נאמר: "רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי"! וכן איך אפשר להשוות בין אברהם אבינו לאבימלך ולומר על שניהם שהם "צריכים לאותו דבר"? והלא אבימלך לא היה חשוך בנים, וכל מניעת הילודה הייתה לפרק זמן קצר בלבד! ובכלל, היכן נזכר בכתוב שאברהם אבינו קיבל שכר מאת ה' על תפילתו בעבור אבימלך? וכי אבימלך צדיק היה? ורק כדי לצאת ממנו בשלום אברהם אבינו התפלל עליו ועל אשתו ועל אמהותיו, ולא בגלל שאבימלך היה חסיד אומות העולם.


גם בפירושו לתלמוד רש"י מתייחס למדרש הזה שביסוד פירושו לתורה כפשוטו, שהרי בפירושו למדרש (בבא קמא צב ע"א) הוא רק מסביר את פשט הדברים: "פָּקַד – מדלא כתיב 'ויפקוד את שרה' וכתיב 'פָּקַד' משמע: פקד כבר תחילה [=לפני] לאבימלך". מכל מקום, כל התמיהות שהעלינו על דברי המדרש מובילות למסקנה הברורה שאין להתייחס לדברי המדרש שמובאים בתלמוד כפשוטם, והנה דברי התלמוד: