רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק ו)

לאחרונה הגיעו לאוזניי שמועות מפי "דרדעים בכירים" הטוענים, כי רש"י אהוב לבם ונפשם לא התכוון להגשים, והם אף טוענים שיש ראיות בפירושו שהוא מרחיק מן ההגשמה. למותר לציין שאותם "דרדעים בכירים" גם שוגים אחר הרמב"ן ועוד פרשני-הבל ו"קדושי עליון" פרו-נוצרים. מכל מקום, לעצם טענתם, על כל ראיה שלהם על "הרחקת ההגשמה" של רש"י יש ארבעים ראיות שהוא היה מגשים וסכל. ברם, טענותיהם של אותם "דרדעים בכירים" עוררו בי את היוזמה לבחון גם את הרחקות ההגשמה של רש"י. עד עתה נתקלתי בשני מקומות שבהם רש"י "מרחיק" מן ההגשמה, וכפי שנראה לא מיניה ולא מקצתיה, ולא רק שהוא אינו מרחיק מן ההגשמה, לא אתפלא אם הוא מתעתע במכוון.


דוגמה ראשונה


המקור הראשון שרש"י "מרחיק מן ההגשמה" הוא בפירושו לבראשית (א, כו): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ", ושם הוא פירש כך:


"נַעֲשֶׂה אָדָם – ענוותנותו של הקדוש-ברוך-הוא למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם. וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינו באחאב שאמר לו מיכה: 'רָאִיתִי אֶת יְיָ יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ' [מ"א כב, יט], וכי יש ימין ושמאל לפניו? אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילין לחובה. [...] אף כאן בפמליא שלו נמלך ונטל רשות, אמר להם: יש בעליונים כדמותי, אם אין בתחתונים כדמותי? הרי יש קנאה במעשה בראשית; בְּצַלְמֵנוּ – בדפוס שלנו; כִּדְמוּתֵנוּ – להבין ולהשכיל".


לכאורה רש"י מרחיק מן ההגשמה במה שהוא שואל: "וכי יש ימין ושמאל לפניו?", ברם באותו פירוש עצמו רש"י מגשים חמש פעמים! א) ייחוס תכונות נפשיות-אנושיות כגון ענווה; ב) הקב"ה נמלך ומתייעץ עם המלאכים, כלומר ייחוס התלבטות וחסרון ידיעה לה' יתעלה; ג) המלאכים בדמותו של הקב"ה, שהרי הוא אומר: "יש בעליונים כדמותי", וכי יעלה על הדעת שהעליונים כדמותו של הקב"ה? ואם המלאכים הם בדמות בשר ודם, אוכלים ושותים ובועלים כעולה מפירושו שם, והם בדמותו של הקב"ה – אנה אנחנו באים?! ד) שוב הוא אומר שהמלאכים בדמותו של הקב"ה, שהרי הוא מפרש: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ – בדפוס שלנו"; ה) עוד פירש: "כִּדְמוּתֵנוּ – להבין ולהשכיל", וכי יעלה על הדעת שהקב"ה מבין ומשכיל כבני אדם?! האם דעתו כדעתנו והשגתו כהשגתנו?


ויתרה מזאת, גם כאשר הוא אינו מגשים מטרתו היא להגשים... שהרי מטרתו היא להוכיח שהקב"ה מתייעץ ונמלך עם הפמליה שלו, ואך ורק מסיבה זו הוא פירש את דברי מיכה הנביא כמשל: "וכי יש ימין ושמאל לפניו? אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילין לחובה". ובמלים אחרות, רק כדי להוכיח את טענתו שהקב"ה "מתייעץ" עם המלאכים הוא נקט בהרחקת ההגשמה! אולם, ייחוס התלבטות וחסרון ידיעה לה' יתעלה – היא בעצמה הגשמה! וכבר הרחבתי בביאור פירושו הרע הזה בחלק השלישי של מאמרי זה.


כמו כן, בפירושו לאיוב (א, יב) רש"י אומר כך: "בְּנֵי הָאֱלֹהִים – צבא השמים הקרובים לשכינה להיות בני ביתו ועל שם כך נקראו בניו [=בני האלהים]; לְהִתְיַצֵּב עַל ה' – סביבותיו כמו 'לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו' [בר' מה, א]". בני האלהים, הם המלאכים לפי דמיונו, התייצבו על ה' סביבותיו – כלומר מפירושו זה עולה בבירור, כי יש להקב"ה צדדים ימין ושמאל פנים ואחור, והוא אף מעז להביא ראיה להשקפתו זו מפסוק שעוסק בבני-האדם, דהיינו באחי יוסף ושאר העומדים לפניו, ואמר שהתייצבותם של המלאכים לפני האלהים, היא כמו התייצבות אחי יוסף וכל שאר עבדי יוסף סביבותיו – וזו הגשמה ברורה ומפורשת.


ובל נשכח כי מיד בפסוק הבא בבראשית שם (א, כז), רש"י אומר מפורשות שהאדם נברא בידיים ובתבניתו של הקב"ה יתעלה ויתרומם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" – רש"י פירש שם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא [האדם] נברא בידיים, [...] בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו [=הדפוס העשוי לאדם] צלם דיוקן יוצרו הוא".


זאת ועוד, לא רק שאותם "דרדעים בכירים" הולכים בדרכי חושך הם גם עוזבים אורחות יושר, שהרי הם גם מקדישים ומעריצים את פרשנדתא האגגי, וגם מפנים עורף לדברי רבנו בפרק הראשון במורה הנבוכים! שהרי רבנו מצהיר שם, שמי שפירש ש"צלם" הוא תבנית מחייב בהכרח את הגשמות, כלומר לדעת רבנו הרמב"ם רש"י היה מין! וכֹה דברי רבנו שם:


"צלם ודמות, כבר חשבו [=שגו לחשוב] בני אדם, כי 'צֶלֶם' בלשון העברי מורה על תבנית הדבר ותארו [=דפוס המעצב את הצורה החיצונית], והביאם הדבר לידי הגשמה מוחלטת. לפי שנאמר: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' וחשבו [=שגו לחשוב] כי ה' כצורת אדם, כלומר: תבניתו ותארו, וחייבו הגשמה מוחלטת והאמינו בכך, ונראה להם שאם יעזבו דעה זו יכחישו את הכתוב, ואף יהיה בכך העדר האלוה אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתבנית ובתואר, אלא שהוא יותר גדול ובהיר לפי דמיונם, וגם החומר שלו אינו דם ובשר. זהו תכלית מה שנראה להם שהוא רוממות ביחס לה' [...]".


בסוף דבריו שם רבנו קובע מפורשות: "לא שה' יתעלה גוף, שיהיה אם כן בעל תבנית" – כלומר, כל מי שסובר שהאדם נברא "בצלם [=בדפוס=בתבנית] דיוקן יוצרו", הרי הוא בהכרח סובר שהקב"ה הוא "בעל תבנית", וכל מי שסובר שה' הוא בעל תבנית, הרי הוא בהכרח סובר שהקב"ה הוא גוף, וזו ראיה מפורשת וברורה שלא ניתן להתווכח עמה כלל.


הנה אתם רואים שלא המצאתי את הגלגל, ועובדת היות רש"י מין נמצאת בפרק הראשון במורה הנבוכים! ולכאורה תמוה מאד מדוע מָרי לא העיר שם הערה קטנה, שלוש מלים בלבד לא יותר: "ראו פירוש רש"י", וכי הוא לא הכיר את פירוש רש"י לבראשית פרק א?! אך ברור כשמש ביום בהיר, שעובד שכיר הנוטל משכורות מפוטמות מאד במשך יובל שנים, אינו יכול אפילו לרמוז על האדמו"ר הגדול ביותר של מעסיקיו שהוא מין! ולמעשה לומר על מעסיקיו ועל כל חכמי-יועצי-אשכנז לדורותיהם שהלכו בדרכו ובהשקפותיו הטמאות של רש"י מתוך הערצה אלהית – שהם יותר תועים מן הבהמות... וכל שכן כאשר הכסף שקיבל לא הועבר בצדק וביושר, אלא בניגוד גמור להלכה, והוא בגדר שוחד וטובות הנאה.


דוגמה שניה


בחלק החמישי של מאמרי זה ביארתי את פירוש רש"י לפסוק בבראשית (ו, ו): "וַיִּנָּחֶם יְיָ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ", ופירש רש"י שם: "'וַיִּנָּחֶם' – נהפכה מחשבתו של מקום ממידת-רחמים למדת-הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ". ודבריו: "עלה במחשבה לפניו מה לעשות" הם בגדר הגשמה, שהרי רק עתה עלה במחשבתו של הבורא מה לעשות – משמע שלא היה יודע מקודם, וייחוס מגרעת לבורא יתעלה-שמו היא בגדר הגשמה.


בפסוק שלאחריו (ו, ז) נאמר בתורה: "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם", ורש"י פירש שם כך: "כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם – חשבתי מה לעשות על אשר עשיתים". נמצא, כי לא רק בפירושו לפסוק ו, אלא גם בפירושו לפסוק ז רש"י מייחס לבורא אי ידיעה, שהרי רק עתה הבורא יתעלה-שמו חושב מה לעשות עם מין האדם...


וכאמור, ייחוס אי ידיעה לה' יתעלה היא בגדר הגשמה, כי אי ידיעה היא מגרעת, וייחוס מגרעת לבורא יתעלה היא בגדר הגשמה. ולכן אסור לייחס לבורא יתעלה אי ידיעה, כביכול קודם היה תוהה ובוהה ועתה עלה במחשבה לפניו מה לעשות כדי לפתור את הבעיה... (וכבר מצאתי ארבע דוגמאות נוספות לכך שרש"י ייחס מגרעת ואי ידיעה לה' יתעלה, ראו מאמרי זה: חלק ב, דוג' 1 ו-3; חלק ג, דוג' 1.ג; חלק ה, דוג' 2).


אולם, למרות שגם בפסוק ו וגם בפסוק ז רש"י מייחס להקב"ה אי ידיעה, אין הדבר מפריע לו להעתיק דברי אגדה בפירושו לפסוק ו אשר קובעים מפורשות שייחוס אי ידיעה לה' יתעלה היא בגדר מינות! ובמלים אחרות, רש"י לא שם לב, אך הוא מעיד על עצמו שהוא מין!


והנה לשון מדרש בראשית רבה (פרשה כז) אשר רש"י מצטט בפסוק ו:


"וזו כתבתי לתשובת המינים: גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה, אמר ליה: אי אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד? אמר לו: הן. אמר לו: והא כתיב 'ויתעצב אל לבו'! אמר לו: נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו: הן. אמר לו: ומה עשית? אמר לו: שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו: ולא היית יודע שסופו למות? אמר לו: בשעת חדותא – חדותא, בשעת אבלא – אבלא. אמר לו: כך מעשה הקב"ה, אף-על-פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן, לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם".


נמצא, כי ממש לצד ייחוס אי ידיעה מפורשת להקב"ה פעמיים, ובתוך אותה הפרשה שהוא מייחס בה ארבע פעמים נוספות אי ידיעה להקב"ה (וקרוב לוודאי שיש עוד עשרות דוגמאות של ייחוס אי ידיעה בפירושו, שהרי כל שש הדוגמאות הללו הן רק מפרשת בראשית!) – רש"י קובע שאי ידיעה היא בגדר מינות! דרכו היא אפוא דרך הנוצרים, אשר סוברים על ה' יתעלה שהוא שלושה ויחד עם זאת אומרים עליו שהוא אחד, וכמו שכותב רבנו במורה (א, נ):


"אבל מי שסבור שהוא אחד בעל תארים מספר, הרי הוא אומר שהוא אחד בפיו, וסבור במחשבתו שהוא רבים, וזה כעין מה שאומרים הנוצרים הוא אחד, אלא שהוא שלשה, והשלשה אחד"; וכן כותב רבנו ב"מאמר תחיית המתים": (עמ' סט): "'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד' [דב' ו, ד] – והנה למדו הנוצרים בפסוק זה כי ה' יתעלה שלישי לשלושה, ואמרוּ: אמר יְיָ ואמר אֱלֹהֵינוּ ואמר יְיָ, הרי אלו שלושה שמות, ואמר אחרי-כן 'אֶחָד' – ראיה שהם שלושה ושהשלושה אחד, יתעלה ממה שסכלו".


כלומר, לפי אותם "דרדעים בכירים" גם הנוצרים היו מרחיקי הגשמות, שהרי גם הנוצרים מעידים שוב ושוב על הקב"ה שהוא אחד...


כמו כן נמצא, כי רש"י היה מין מתוחכם ביותר: מצד אחד הוא מראה כאילו הוא מתנגד למינים ונלחם בהם: "וזו כתבתי לתשובת המינים", כדי שלא נחשוד בו שהוא מין ולא נשרוף את פירושו כפי ההלכה – אך בפועל הוא החדיר לדת משה מאות רבות של פירושי המינים והשקפותיהם הרעות. והתנהגותו זו מזכירה לי את טבע החזיר: "וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר – טָמֵא הוּא לָכֶם" (ויק' יא, ז) – מראה שהוא כביכול משיב על המינים, ובקרבו ובמהותו אינו אלא מראשיהם ומממשיכי דרכם.


בדרכו זו של רש"י הולכים בימינו ה"גדולים" החרדים, אשר תוקפים שוב ושוב את הרפורמים, כאילו הם האנטי-תזה להשקפות הרפורמים למיניהם... והאמת, שהם לא פחות רפורמים מהרפורמים, כי הרפורמים מחקו את דת משה על-ידי ביטולה באופן ישיר ללא התחכמויות. ואילו חכמי יועצי אשכנז לדורותיהם, ייסדו דת חדשה באופן מתוחכם וערמומי על-ידי חקיקת אלפי הלכות ומנהגים חדשים הזרים לדת משה ולהשקפות דת האמת. ויתרה מזאת, במידה מסוימת חכמי יועצי אשכנז גרועים יותר מהרפורמים החילונים, כי אלה החילונים לפחות אינם צבועים לומר שהם היהודים המעולים ביותר – מבחר המין האנושי כביכול, הם אינם מתבוננים בהתנשאות על כל הסובב אותם, ואף אינם מחללים את ה' בהפיכת דת משה הטהורה לקרדום גס לחפור בו בדרכים רבות ועצומות.


וזכר לדבר מצאנו בייסורים שהנחית הקב"ה על יהדות אשכנז באירופה, הרפורמים ששכנו בארבע מדינות: ארה"ב, בריטניה, גרמניה, וצרפת, כמעט ולא נפגעו ממוראות השואה: יהודי ארה"ב ובריטניה כידוע לא חוו את מוראות השואה, ומיהדות גרמניה וצרפת נרצחו כ-22% מכלל האוכלוסייה בלבד. ואמרתי בלבד, לא כי חלילה אני מזלזל במאות האלפים שנטבחו, אלא כדי להדגיש את מיעוט הנספים ביחס ליהדות פולין וליטא, שם נרצחו כ-90% מקרב היהודים! וכידוע, יהדות השטעטל האשכנזית הייתה בעיקר במדינות הללו, ובפולין אף היו כל הגטאות הגדולים וכל מחנות העבודה וההשמדה הנוראים, כלומר היהדות החרדית – החסידית והליטאית – חוותה את מוראות השואה באופן הקשה והמזעזע ביותר. ומכיוון שהקב"ה לעולם לא יפעל עוול, שהרי: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" – הדבר מביא בהכרח למסקנה שהרפורמים המתחפשים ליהודים גרועים בהרבה מהרפורמים שמודים שהם רפורמים.


ח. הגשמה בפירוש רש"י לפרשת נח


"וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע" (ו, יז) – רש"י פירש שם: "וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא – הנני מוכן להסכים עם אותם שזירזוני ואמרו לפני כבר: 'מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ' [תה' ח, ה]". טרם שנעמוד על ענייני ההגשמה בפירוש זה, נעיין במקורו בבראשית רבה (לא, יב): "וַאֲנִי הִנְנִי – הנני מסכים לדברי המלאכים, שהיו אומרין: 'מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ' [תה' שם]".


מן ההשוואה למקור עולים שלושה ענייני הגשמה בפירושו של רש"י:


א) לפי פשט המדרש, הקב"ה השחית את כל הארץ מפני שהוא "הסכים" לעצת המלאכים, ואיני סבור כלל שיש להבין מדרש זה כפשוטו, שהרי הקב"ה השחית את הארץ בעקבות מעללי בני האדם וחטאתם כי כבדה מאד, ואין למלאכים שום קשר לעניין זה. אלא, המלאכים נזכרו כאן כדי לבטא השקפה פילוסופית מסוימת בהשגחה: שהאדם, בשל אפסותו המאופסת ביחס לכללות היקום והבריאה, לא היה צריך כלל להיות מושגח, לא על מעשיו הטובים ולא על מעשיו הרעים, וחסד עשה ה' עמנו שהוא משגיח על עולמינו ומעניש ומכלה את הרשעים וגומל שכר טוב לצדיקים בעולם-הזה ובעולם-הבא.


וכן כותב רבנו במורה (א, י): "וכן אם חלה מכה על אומה או על אקלים [...] שאותם האנשים פקד ה' מעשיהם, ואחר כך הביא עליהם את העונש, הרי הוא מכנה גם את העניין הזה ב'ירידה'. מפני שהאדם קל מכדי שיפקדו מעשיו וייענש עליהם אלמלי הרצון. וכבר נתבאר זה בספרי הנבואה, ונאמר: 'מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ' [תה' ח, ה]".


ומוסיף וכותב רבנו שם (ג, יז): "וכבר תמהו הנביאים גם על שיש השגחה באישי האדם, ושהוא פחות מכדי להשגיח עליו, כל-שכן מה שזולתו מבעלי-החיים, אמר: 'מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ' [תה' קמד, ג], 'מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ' [תה' ח, ה]".


מדרש זה גם מלמדנו כיצד הקב"ה מגלגל עונש על הראויים לעונש, וזאת באמצעות הסרת ההשגחה, וכאשר הקב"ה מסיר את ההשגחה מדבר מסוים, הוא עתיד להיות גולה ומטולטל כעלה נידף, וכיליונו קרוב מאד. ובמלים אחרות, הקב"ה הכין מששת ימי בראשית אפשרות זו של כיליון לעולם – המבול, וכאשר חטא מין האדם והרשיע עד לשמים, הסיר הקב"ה את השגחתו ואִפשר למבול לפרוץ ולכלות את פני כל הארץ.


וכן כותב רבנו במורה (א, כג): "העניין [הוא] סילוק השכינה אשר הייתה בינינו מאתנו, אשר בעקבותיה העדר ההשגחה עלינו, כמו שאמר באיומיו: 'וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל' [דב' לא, יז], כי אם נעדרה ההשגחה יופקר ויהיה מטרה לכל מה שעלול לארע ולקרות, ויהיה טובו ורעתו כפי המקרה [והמקרים העתידיים גלויים וידועים לפני הקב"ה, והוא מסיר את השגחתו מן האדם או האומה כדי שיחולו עליהם אותם המקרים הראויים להם]. וכמה קשה איום זה, ועליו כינה באמרו: 'אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי' [הו' ה, טו]".


כלומר, המדרש רומז על חסד השגחת ה' את האדם והעולם, ואף רומז על אופני הענישה, כך שאין להבין שהקב"ה "הסכים" עם המלאכים, אלא שהוא החליט להסיר מעל מין האדם את ההשגחה. וכל ענייני ההתייעצות וההימלכות, והשמיעה לעצות המלאכים המובאות במדרשים נועדו בעיקר ללמד אותנו על חשיבותה העצומה של מידת הענווה. וכֹה דברי רס"ג בעניין זה בפירושו למשלי (כא, ל) "אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְיָ":


"יש בזה כמה פנים, האחד שאין ה' זקוק לְהִתְחַכֵּם [=לרכוש חכמה] או להתבונן [=להבין ולהשכיל] או להתייעץ [=עם המלאכים או כל ישות אחרת] – כי הוא מקור החכמה. [...] ועוד, שלא תועיל אצלו תחבולת החכמים והנבונים והיועצים [=שלא ניתן לשכנעו באמצעות תחבולות וטכסיסים שונים]".


אולם, רש"י הבין גם את המדרש הזה כפשוטו, כביכול הקב"ה הוא ישות אשר נתונה לשכנוע ולהשפעה, כלומר מפירושו עולה שהקב"ה מתחילה לא ביקש להשמיד את העולם, ורק "שכנועם" של המלאכים גרם לכך – כאילו הקב"ה סבר בתחילה שאין העולם הזה ראוי לעונש עד שהמלאכים "האירו את עיניו" והביאו לפניו "ראיות חדשות" שלא היו ידועות לו, והסכים עמם שיש להטיל על מין האדם עונש כבד. זאת ועוד, רש"י לא הסתפק בהחדרת מדרש זה לתוך פירוש פשטני מוצהר, הוא אף העצים את ממד ההגשמה שבו שהרי במקור נאמר: "הנני מסכים", ורש"י אמר: "הנני מוכן להסכים", כלומר רש"י מעצים את תיאור הבורא כישות הנתונה להשפעה ולשכנוע.


פירושו כאן מבטא המשך ישיר להשקפתו שכבר ראינו בחלקים הקודמים, שהקב"ה זקוק למלאכיו, כלומר להימלך ולהתייעץ עמם, כדי להגיע להחלטות נכונות ונבונות ביחס לבריאה ולאופני ההשגחה. וכאמור, השקפה זו רעה מאד, ומתארת את הקב"ה כבשר ודם אשר אינו יודע מראשית אחרית, ואף כבשר ודם אשר מתלבט וחוכך בדעתו היאך ראוי לנהוג, ואף כבשר ודם אשר אינו מסוגל למשול ולמלוך ללא עצת יועציו – שהרי המלאכים נחוצים כביכול להקב"ה כדי לנהל ולהשגיח על עולמו.


ב) במקור במדרש רבה נאמר: "הנני מסכים לדברי המלאכים", אולם רש"י טשטש עניין זה שהרי הוא מפרש: "הנני מוכן להסכים עם אותם שזירזוני ואמרו לפני" וכו'. כלומר, רש"י אפילו אינו אומר שמדובר במלאכים בהכרח, ופותח פתח רחב לשיתוף ולהשקפות המינים, שהיועצים והמייעצים הללו, הקרובים לה' יתעלה-שמו, עשויים להיות גורמים חיצוניים אחרים כגון: "רוח הקודש" שהזכיר רש"י בחלק הקודם של המאמר או השטן הדמיוני שהסעיר את מחשבתו או אפילו ישויות אלהיות-אליליות אחרות.


וכך בדיוק הבין "דברי דוד" את פירוש רש"י (ר' דוד הלוי סגל, מחבר פירוש "טורי זהב" על ה"שולחן ערוך", פולין המאה הי"ז), ובדיוק לפי כל האופנים שתיארנו את פירוש רש"י בדברינו לעיל, וזה לשונו של הט"ז: "הנני מוכן להסכים – מדנקט רש"י תיבת 'מביא' [בדיבור המתחיל: "ואני הנני מביא" – כלומר לשון רבים], משמע שמכאן הוכיח שיש כאן דעת אחרים (שזירזו להקב"ה), דאם לא היה אלא דעת עצמו – היה לו לומר 'אביא', אלא אחרים הם שזירזו לכתחילה ועתה הרי הוא מוכן להסכים".


כלומר, הט"ז הבין שמדובר כאן ב"דעת אחרים", אשר "עבדו קשה" על הקב"ה כדי לשכנעו להביא מבול על הארץ, שהרי בתחילה הקב"ה לא הסכים עמהם, ועתה הביאו לפניו ראיות חדשות שלא היו ידועות לו, או שעתה הצליחו "לרגש" אותו ולשנות את שיקול דעתו. ח"ד שעוועל אף הוסיף בתוך פירושו של "דברי דוד" את המלים: "(שזירזו להקב"ה)", וזאת בהתאם להמשך דברי הט"ז שם: "אחרים הם שזירזו לכתחילה".


מדברי הט"ז ושעוועל אנו למדים עד כמה זיהם רש"י את מחשבת הפרשנים שבאו אחריו. ועדיין איני יודע מי הם ה"אחרים" הללו שמזכירים הט"ז ושעוועל, וסכלותם נובעת מבורו הנשבר של רש"י ששינה מלשון המדרש שבו נאמר שמדובר במלאכים, והוא טשטש עניין זה והותיר פתח רחב להחדרת אלהים אחרים מאלהי העמים.


גם הט"ז ושעוועל לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, שהרי נאמר במפורש בתחילת הפסוק: "וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא" ואיך למדו מתיבת "מֵבִיא" כאן שמדובר בלשון רבים? ושיש כאן דעת אחרים? ויתרה מזאת, גם אם נתעלם מהמילים "וַאֲנִי הִנְנִי", כבר לימדנו רס"ג שבמקומות לא מעטים נאמר לשון רבים ביחס להקב"ה ואין זה חלילה מעיד על שיתוף, וכֹה דבריו בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' צג, וכבר ביארנו אותם בהרחבה בחלק ג של מאמר זה):


"וראיתי אחרים נתלים במה שאמר ה': 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ' ואומרים כי הלשון הזה מורה על רבים, ואלה יותר סכלים מן הראשונים, לפי שאינם יודעים כי שפת בני ישראל מרשה לנכבד לומר 'נפעל' ו'נעשה' והוא אחד, כמו שאמר בלק: 'אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ' [במ' כב, ו], ואמר דניאל: 'דְּנָה חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם מַלְכָּא' [דנ' ב, לו], ואמר מנוח: 'נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים' [(שו' יג, טו); "ורבנו מפרש שאינו מדבר בשמו ובשם אשתו" (מָרי שם)], וכל הדומה לכך".


למדנו מדברי רס"ג, כי "האחרים" היחידים שישנם לפנינו הם רש"י ט"ז ושעוועל, אשר מדמיינים שיש "דעת אחרים" לצד אלהותו של אל אחד שאין-כיוצא-בו, ולמעשה הם-הם האחרים אשר מייחסים לבורא מגרעות ותולים בו הגשמה. והעובדה שפרשנים כמו רש"י והבאים אחריו, אשר אין להם ידיעות בסיסיות בלשון התורה, ובכל זאת מרשים לעצמם לפרש אותה, מעידה כאלף עדים על יהירותם וגאוותם, שהרי אם היו יודעים את מעלתם האמתית וריחוקם מדרכי מישרים לא היו מעזים לפרש את התורה בדרכים הרסניות.


כמו כן, עשרות פעמים בכתבי הקודש נאמרה מילת "מֵבִיא" ביחס להקב"ה, וכי יעלה על הדעת שבכל מקום שהיא נאמרה הדבר מעיד על כך שיש כאן דעת אחרים? והנה רק שתי דוגמאות: 1) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ" (ויק' כ, כב); 2) "בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה" (במ' טו, יח).


ג) במקור במדרש נאמר: "הנני מסכים לדברי המלאכים, שהיו אומרין" וכו', ואילו רש"י מוסיף בפירושו: "הנני מוכן להסכים עם אותם שזירזוני ואמרו לפני", וכי יעלה על הדעת שניתן "לזרז" את הקב"ה? וכי ניתן לעורר אותו לפעול? וכי הוא מתעצל שראוי "לזרזו"? וכי יתעלה-שמו זקוק לעידוד ולחיזוק? ותוספת מלה זו מבטאת הגשמה מובהקת.


ונחתום בפירושי אונקלוס ורס"ג אשר אין בהם זיק של הגשמה, אונקלוס תרגם: "וַאֲנָא הָאֲנָא מֵיתֵי יָת טוֹפָנָא מַיָּא עַל אַרְעָא, לְחַבָּלָא כָל בִּסְרָא דְּבֵיהּ רוּחָא דְּחַיֵּי, מִתְּחוֹת שְׁמַיָּא, כָּל דִּבְאַרְעָא יְמוּת", וכמו בתורה, אונקלוס מדגיש פעמיים שמדובר בהקב"ה בלבד: "וַאֲנָא הָאֲנָא"; ורס"ג פירש שם: "את המבול – הנני מביא שטפון אדיר של מים", וגם רס"ג מדגיש שמדובר בהקב"ה בלבד: "הנני מביא" – ואין בדבריהם שום זכר לקיומה של "דעת אחרים" או לזירוזו של הקב"ה על ידי "אחרים".



0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!