רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק ו)

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

לאחרונה הגיעו לאוזניי שמועות מפי "דרדעים בכירים" הטוענים, כי רש"י אהוב לבם ונפשם לא התכוון להגשים, והם אף טוענים שיש ראיות בפירושו שהוא מרחיק מן ההגשמה. למותר לציין שאותם "דרדעים בכירים" גם שוגים אחר הרמב"ן ועוד פרשני-הבל ו"קדושי עליון" פרו-נוצרים. מכל מקום, לעצם טענתם, על כל ראיה שלהם על "הרחקת ההגשמה" של רש"י יש ארבעים ראיות שהוא היה מגשים וסכל. ברם, טענותיהם של אותם "דרדעים בכירים" עוררו בי את היוזמה לבחון גם את הרחקות ההגשמה של רש"י. עד עתה נתקלתי בשני מקומות שבהם רש"י "מרחיק" מן ההגשמה, וכפי שנראה לא מיניה ולא מקצתיה, ולא רק שהוא אינו מרחיק מן ההגשמה, לא אתפלא אם הוא מתעתע במכוון.


דוגמה ראשונה


המקור הראשון שרש"י "מרחיק מן ההגשמה" הוא בפירושו לבראשית (א, כו): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ", ושם הוא פירש כך:


"נַעֲשֶׂה אָדָם – ענוותנותו של הקדוש-ברוך-הוא למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם. וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינו באחאב שאמר לו מיכה: 'רָאִיתִי אֶת יְיָ יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ' [מ"א כב, יט], וכי יש ימין ושמאל לפניו? אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילין לחובה. [...] אף כאן בפמליא שלו נמלך ונטל רשות, אמר להם: יש בעליונים כדמותי, אם אין בתחתונים כדמותי? הרי יש קנאה במעשה בראשית; בְּצַלְמֵנוּ – בדפוס שלנו; כִּדְמוּתֵנוּ – להבין ולהשכיל".


לכאורה רש"י מרחיק מן ההגשמה במה שהוא שואל: "וכי יש ימין ושמאל לפניו?", ברם באותו פירוש עצמו רש"י מגשים חמש פעמים! א) ייחוס תכונות נפשיות-אנושיות כגון ענווה; ב) הקב"ה נמלך ומתייעץ עם המלאכים, כלומר ייחוס התלבטות וחסרון ידיעה לה' יתעלה; ג) המלאכים בדמותו של הקב"ה, שהרי הוא אומר: "יש בעליונים כדמותי", וכי יעלה על הדעת שהעליונים כדמותו של הקב"ה? ואם המלאכים הם בדמות בשר ודם, אוכלים ושותים ובועלים כעולה מפירושו שם, והם בדמותו של הקב"ה – אנה אנחנו באים?! ד) שוב הוא אומר שהמלאכים בדמותו של הקב"ה, שהרי הוא מפרש: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ – בדפוס שלנו"; ה) עוד פירש: "כִּדְמוּתֵנוּ – להבין ולהשכיל", וכי יעלה על הדעת שהקב"ה מבין ומשכיל כבני אדם?! האם דעתו כדעתנו והשגתו כהשגתנו?


ויתרה מזאת, גם כאשר הוא אינו מגשים מטרתו היא להגשים... שהרי מטרתו היא להוכיח שהקב"ה מתייעץ ונמלך עם הפמליה שלו, ואך ורק מסיבה זו הוא פירש את דברי מיכה הנביא כמשל: "וכי יש ימין ושמאל לפניו? אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילין לחובה". ובמלים אחרות, רק כדי להוכיח את טענתו שהקב"ה "מתייעץ" עם המלאכים הוא נקט בהרחקת ההגשמה! אולם, ייחוס התלבטות וחסרון ידיעה לה' יתעלה – היא בעצמה הגשמה! וכבר הרחבתי בביאור פירושו הרע הזה בחלק השלישי של מאמרי זה.


כמו כן, בפירושו לאיוב (א, יב) רש"י אומר כך: "בְּנֵי הָאֱלֹהִים – צבא השמים הקרובים לשכינה להיות בני ביתו ועל שם כך נקראו בניו [=בני האלהים]; לְהִתְיַצֵּב עַל ה' – סביבותיו כמו 'לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו' [בר' מה, א]". בני האלהים, הם המלאכים לפי דמיונו, התייצבו על ה' סביבותיו – כלומר מפירושו זה עולה בבירור, כי יש להקב"ה צדדים ימין ושמאל פנים ואחור, והוא אף מעז להביא ראיה להשקפתו זו מפסוק שעוסק בבני-האדם, דהיינו באחי יוסף ושאר העומדים לפניו, ואמר שהתייצבותם של המלאכים לפני האלהים, היא כמו התייצבות אחי יוסף וכל שאר עבדי יוסף סביבותיו – וזו הגשמה ברורה ומפורשת.


ובל נשכח כי מיד בפסוק הבא בבראשית שם (א, כז), רש"י אומר מפורשות שהאדם נברא בידיים ובתבניתו של הקב"ה יתעלה ויתרומם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" – רש"י פירש שם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא [האדם] נברא בידיים, [...] בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו [=הדפוס העשוי לאדם] צלם דיוקן יוצרו הוא".


זאת ועוד, לא רק שאותם "דרדעים בכ