רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק ו)

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

לאחרונה הגיעו לאוזניי שמועות מפי "דרדעים בכירים" הטוענים, כי רש"י אהוב לבם ונפשם לא התכוון להגשים, והם אף טוענים שיש ראיות בפירושו שהוא מרחיק מן ההגשמה. למותר לציין שאותם "דרדעים בכירים" גם שוגים אחר הרמב"ן ועוד פרשני-הבל ו"קדושי עליון" פרו-נוצרים. מכל מקום, לעצם טענתם, על כל ראיה שלהם על "הרחקת ההגשמה" של רש"י יש ארבעים ראיות שהוא היה מגשים וסכל. ברם, טענותיהם של אותם "דרדעים בכירים" עוררו בי את היוזמה לבחון גם את הרחקות ההגשמה של רש"י. עד עתה נתקלתי בשני מקומות שבהם רש"י "מרחיק" מן ההגשמה, וכפי שנראה לא מיניה ולא מקצתיה, ולא רק שהוא אינו מרחיק מן ההגשמה, לא אתפלא אם הוא מתעתע במכוון.


דוגמה ראשונה


המקור הראשון שרש"י "מרחיק מן ההגשמה" הוא בפירושו לבראשית (א, כו): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ", ושם הוא פירש כך:


"נַעֲשֶׂה אָדָם – ענוותנותו של הקדוש-ברוך-הוא למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם. וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינו באחאב שאמר לו מיכה: 'רָאִיתִי אֶת יְיָ יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ' [מ"א כב, יט], וכי יש ימין ושמאל לפניו? אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילין לחובה. [...] אף כאן בפמליא שלו נמלך ונטל רשות, אמר להם: יש בעליונים כדמותי, אם אין בתחתונים כדמותי? הרי יש קנאה במעשה בראשית; בְּצַלְמֵנוּ – בדפוס שלנו; כִּדְמוּתֵנוּ – להבין ולהשכיל".


לכאורה רש"י מרחיק מן ההגשמה במה שהוא שואל: "וכי יש ימין ושמאל לפניו?", ברם באותו פירוש עצמו רש"י מגשים חמש פעמים! א) ייחוס תכונות נפשיות-אנושיות כגון ענווה; ב) הקב"ה נמלך ומתייעץ עם המלאכים, כלומר ייחוס התלבטות וחסרון ידיעה לה' יתעלה; ג) המלאכים בדמותו של הקב"ה, שהרי הוא אומר: "יש בעליונים כדמותי", וכי יעלה על הדעת שהעליונים כדמותו של הקב"ה? ואם המלאכים הם בדמות בשר ודם, אוכלים ושותים ובועלים כעולה מפירושו שם, והם בדמותו של הקב"ה – אנה אנחנו באים?! ד) שוב הוא אומר שהמלאכים בדמותו של הקב"ה, שהרי הוא מפרש: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ – בדפוס שלנו"; ה) עוד פירש: "כִּדְמוּתֵנוּ – להבין ולהשכיל", וכי יעלה על הדעת שהקב"ה מבין ומשכיל כבני אדם?! האם דעתו כדעתנו והשגתו כהשגתנו?


ויתרה מזאת, גם כאשר הוא אינו מגשים מטרתו היא להגשים... שהרי מטרתו היא להוכיח שהקב"ה מתייעץ ונמלך עם הפמליה שלו, ואך ורק מסיבה זו הוא פירש את דברי מיכה הנביא כמשל: "וכי יש ימין ושמאל לפניו? אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילין לחובה". ובמלים אחרות, רק כדי להוכיח את טענתו שהקב"ה "מתייעץ" עם המלאכים הוא נקט בהרחקת ההגשמה! אולם, ייחוס התלבטות וחסרון ידיעה לה' יתעלה – היא בעצמה הגשמה! וכבר הרחבתי בביאור פירושו הרע הזה בחלק השלישי של מאמרי זה.


כמו כן, בפירושו לאיוב (א, יב) רש"י אומר כך: "בְּנֵי הָאֱלֹהִים – צבא השמים הקרובים לשכינה להיות בני ביתו ועל שם כך נקראו בניו [=בני האלהים]; לְהִתְיַצֵּב עַל ה' – סביבותיו כמו 'לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו' [בר' מה, א]". בני האלהים, הם המלאכים לפי דמיונו, התייצבו על ה' סביבותיו – כלומר מפירושו זה עולה בבירור, כי יש להקב"ה צדדים ימין ושמאל פנים ואחור, והוא אף מעז להביא ראיה להשקפתו זו מפסוק שעוסק בבני-האדם, דהיינו באחי יוסף ושאר העומדים לפניו, ואמר שהתייצבותם של המלאכים לפני האלהים, היא כמו התייצבות אחי יוסף וכל שאר עבדי יוסף סביבותיו – וזו הגשמה ברורה ומפורשת.


ובל נשכח כי מיד בפסוק הבא בבראשית שם (א, כז), רש"י אומר מפורשות שהאדם נברא בידיים ובתבניתו של הקב"ה יתעלה ויתרומם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" – רש"י פירש שם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא [האדם] נברא בידיים, [...] בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו [=הדפוס העשוי לאדם] צלם דיוקן יוצרו הוא".


זאת ועוד, לא רק שאותם "דרדעים בכירים" הולכים בדרכי חושך הם גם עוזבים אורחות יושר, שהרי הם גם מקדישים ומעריצים את פרשנדתא האגגי, וגם מפנים עורף לדברי רבנו בפרק הראשון במורה הנבוכים! שהרי רבנו מצהיר שם, שמי שפירש ש"צלם" הוא תבנית מחייב בהכרח את הגשמות, כלומר לדעת רבנו הרמב"ם רש"י היה מין! וכֹה דברי רבנו שם:


"צלם ודמות, כבר חשבו [=שגו לחשוב] בני אדם, כי 'צֶלֶם' בלשון העברי מורה על תבנית הדבר ותארו [=דפוס המעצב את הצורה החיצונית], והביאם הדבר לידי הגשמה מוחלטת. לפי שנאמר: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' וחשבו [=שגו לחשוב] כי ה' כצורת אדם, כלומר: תבניתו ותארו, וחייבו הגשמה מוחלטת והאמינו בכך, ונראה להם שאם יעזבו דעה זו יכחישו את הכתוב, ואף יהיה בכך העדר האלוה אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתבנית ובתואר, אלא שהוא יותר גדול ובהיר לפי דמיונם, וגם החומר שלו אינו דם ובשר. זהו תכלית מה שנראה להם שהוא רוממות ביחס לה' [...]".


בסוף דבריו שם רבנו קובע מפורשות: "לא שה' יתעלה גוף, שיהיה אם כן בעל תבנית" – כלומר, כל מי שסובר שהאדם נברא "בצלם [=בדפוס=בתבנית] דיוקן יוצרו", הרי הוא בהכרח סובר שהקב"ה הוא "בעל תבנית", וכל מי שסובר שה' הוא בעל תבנית, הרי הוא בהכרח סובר שהקב"ה הוא גוף, וזו ראיה מפורשת וברורה שלא ניתן להתווכח עמה כלל.


הנה אתם רואים שלא המצאתי את הגלגל, ועובדת היות רש"י מין נמצאת בפרק הראשון במורה הנבוכים! ולכאורה תמוה מאד מדוע מָרי לא העיר שם הערה קטנה, שלוש מלים בלבד לא יותר: "ראו פירוש רש"י", וכי הוא לא הכיר את פירוש רש"י לבראשית פרק א?! אך ברור כשמש ביום בהיר, שעובד שכיר הנוטל משכורות מפוטמות מאד במשך יובל שנים, אינו יכול אפילו לרמוז על האדמו"ר הגדול ביותר של מעסיקיו שהוא מין! ולמעשה לומר על מעסיקיו ועל כל חכמי-יועצי-אשכנז לדורותיהם שהלכו בדרכו ובהשקפותיו הטמאות של רש"י מתוך הערצה אלהית – שהם יותר תועים מן הבהמות... וכל שכן כאשר הכסף שקיבל לא הועבר בצדק וביושר, אלא בניגוד גמור להלכה, והוא בגדר שוחד וטובות הנאה.


דוגמה שניה


בחלק החמישי של מאמרי זה ביארתי את פירוש רש"י לפסוק בבראשית (ו, ו): "וַיִּנָּחֶם יְיָ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ", ופירש רש"י שם: "'וַיִּנָּחֶם' – נהפכה מחשבתו של מקום ממידת-רחמים למדת-הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ". ודבריו: "עלה במחשבה לפניו מה לעשות" הם בגדר הגשמה, שהרי רק עתה עלה במחשבתו של הבורא מה לעשות – משמע שלא היה יודע מקודם, וייחוס מגרעת לבורא יתעלה-שמו היא בגדר הגשמה.


בפסוק שלאחריו (ו, ז) נאמר בתורה: "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם", ורש"י פירש שם כך: "כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם – חשבתי מה לעשות על אשר עשיתים". נמצא, כי לא רק בפירושו לפסוק ו, אלא גם בפירושו לפסוק ז רש"י מייחס לבורא אי ידיעה, שהרי רק עתה הבורא יתעלה-שמו חושב מה לעשות עם מין האדם...


וכאמור, ייחוס אי ידיעה לה' יתעלה היא בגדר הגשמה, כי אי ידיעה היא מגרעת, וייחוס מגרעת לבורא יתעלה היא בגדר הגשמה. ולכן אסור לייחס לבורא יתעלה אי ידיעה, כביכול קודם היה תוהה ובוהה ועתה עלה במחשבה לפניו מה לעשות כדי לפתור את הבעיה... (וכבר מצאתי ארבע דוגמאות נוספות לכך שרש"י ייחס מגרעת ואי ידיעה לה' יתעלה, ראו מאמרי זה: חלק ב, דוג' 1 ו-3; חלק ג, דוג' 1.ג; חלק ה, דוג' 2).


אולם, למרות שגם בפסוק ו וגם בפסוק ז רש"י מייחס להקב"ה אי ידיעה, אין הדבר מפריע לו להעתיק דברי אגדה בפירושו לפסוק ו אשר קובעים מפורשות שייחוס אי ידיעה לה' יתעלה היא בגדר מינות! ובמלים אחרות, רש"י לא שם לב, אך הוא מעיד על עצמו שהוא מין!


והנה לשון מדרש בראשית רבה (פרשה כז) אשר רש"י מצטט בפסוק ו:


"וזו כתבתי לתשובת המינים: גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה, אמר ליה: אי אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד? אמר לו: הן. אמר לו: והא כתיב 'ויתעצב אל לבו'! אמר לו: נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו: הן. אמר לו: ומה עשית? אמר לו: שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו: ולא היית יודע שסופו למות? אמר לו: בשעת חדותא – חדותא, בשעת אבלא – אבלא. אמר לו: כך מעשה הקב"ה, אף-על-פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן, לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם".


נמצא, כי ממש לצד ייחוס אי ידיעה מפורשת להקב"ה פעמיים, ובתוך אותה הפרשה שהוא מייחס בה ארבע פעמים נוספות אי ידיעה להקב"ה (וקרוב לוודאי שיש עוד עשרות דוגמאות של ייחוס אי ידיעה בפירושו, שהרי כל שש הדוגמאות הללו הן רק מפרשת בראשית!) – רש"י קובע שאי ידיעה היא בגדר מינות! דרכו היא אפוא דרך הנוצרים, אשר סוברים על ה' יתעלה שהוא שלושה ויחד עם זאת אומרים עליו שהוא אחד, וכמו שכותב רבנו במורה (א, נ):


"אבל מי שסבור שהוא אחד בעל תארים מספר, הרי הוא אומר שהוא אחד בפיו, וסבור במחשבתו שהוא רבים, וזה כעין מה שאומרים הנוצרים הוא אחד, אלא שהוא שלשה, והשלשה אחד"; וכן כותב רבנו ב"מאמר תחיית המתים": (עמ' סט): "'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד' [דב' ו, ד] – והנה למדו הנוצרים בפסוק זה כי ה' יתעלה שלישי לשלושה, ואמרוּ: אמר יְיָ ואמר אֱלֹהֵינוּ ואמר יְיָ, הרי אלו שלושה שמות, ואמר אחרי-כן 'אֶחָד' – ראיה שהם שלושה ושהשלושה אחד, יתעלה ממה שסכלו".