קאפח ודוראן – אותה גברת בשינוי אדרת

עודכן: 27 ביוני 2021

תירוצים רבים הועלו במשך הדורות כדי להצדיק להשתמש בכתרה של תורה, ומטרת כולם אחת היא: להצדיק את חציבתם של כומרי הדת למיניהם, ולאפשר את המשך התגוללותם בתאוות השונות, מי ברדיפת הבצע, מי ברדיפת המאכלות הזימות והתועבות, מי ברדיפת הכבוד והערצת ההמונים, ומי ברדיפת שכרון הכוח השׂררה והפוליטיקה, ועוד.


וכך קאפח מתאר את המציאות (כאילו הוא אינו חלק ממנה) בפירושו לספר המדע (עמ' רעז):


"ורבים חלקו על רבנו ושיטתו בזה [שאסור באיסור חמור להשתמש בכתרה של תורה], מי בשפה רפה ומי במלים בוטות [...] והחולקים הביאו 'הוכחות' לדבריהם מי במעט ומי למכביר, ויש להניח שכולן לדעת רבנו הטעיות כפי ביטויו, כי אחת מהנה לא שׂרדה ממנו ולא פלטה מהיקף טווח מבטו [כולל הטעיותיו של סנטה קאפח]. וכשאדם מתבונן באותן הראיות, יש מהן שהן לכאורה ראיות, ויש שאדם עומד משתאה: האם באמת חשב בעל הראיה למה שהוא כותב? [...] כי לדעתי הצדקה אחת יכולה להתקבל גם על דעת רבנו, והוא הנימוק של 'עת לעשות לה' הפרו תורתיך' [...] אך שאר הנימוקים יש לרבנו מה להשיב".


קאפח הדיין השכיר מתעה ומתעתע, ובדבריו לעיל הוא גרם וגורם נזק גדול מאד לדרך האמת, שהרי הוא מצד אחד, "נאמן לדרכו של רבנו" ודוחה את כל "ההוכחות" שהביאו התועים כדי להצדיק להשתמש בכתרה של תורה, ואף קורא להן "הטעיות"; אך מצד שני, הוא משאיר פתח גדול מאד-מאד להשתמש בכתרה של תורה, שהרי כל אחד יכול לטעון "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", ואין לדבר סוף ואין לדבר קצבה ואין לדבר שיעור. לפיכך, נזק גדול גרם וגורם קאפח בדבריו לעיל, כי עצם דחיית הטענות למעט אחת, מתעה ומתעתעת כאילו הוא היה איש אמת, ומחדירה ללב ההולכים והמבקשים את דרך האמת, שיש ממש בדבריו.


וכאמור, כבר הוכחתי במאמרי הקודם בסדרת "מצוות משנה תורה", כי תירוצו של קאפח, כלומר, ההנחה שרבנו היה מתיר להשתמש בכתרה של תורה בשל "הנימוק" שנקרא: "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", הוא בעצמו הטעיה, ויש לומר על קאפח השכיר את מה שהוא אמר על שאר הפוסקים הוזי ההזיות: "ויש להניח שכולן לדעת רבנו הטעיות כפי ביטויו [כולל ההטעיה של קאפח], כי אחת מהנה לא שׂרדה ממנו ולא פלטה מהיקף טווח מבטו".


זאת ועוד, כאשר התבוננתי ועיינתי בתירוצו של קאפח השכיר, עלו במחשבתי דבריו של קאפח עצמו על הפוסקים האחרים ממינו, הוזי ההזיות ושוחרי השׂררה והשלמונים, שהביאו "ראיות" לדבריהם: "וכשאדם מתבונן באותן הראיות, יש מהן שהן לכאורה ראיות, ויש שאדם עומד משתאה: האם באמת חשב בעל הראיה למה שהוא כותב?". ומה חשב לעצמו קאפח בעל המרדעת? וכי יעלה על הדעת שרבנו יתיר חילול-שם-שמים גדול ועצום אשר משחית את דת משה, כדי למנוע חילול שם שמים דמיוני או כדי לקיים את יושבי הישיבות הוזי ההזיות אשר מחללים-שם-שמים, מלסטמים את הבריות, והוגים בתורת המינים האירופאים?


לא אחזור כאן שוב על שלילת תירוצו ההזוי של קאפח, שהרי כבר ייחדתי לכך מאמר מקיף, אך עדיין, התעייתו הזו גורמת לי לבחילה עזה מאד, ולתחושת גועל גדול מעצם הדמות של קאפח, אשר ניסה לצייר לעצמו דמות של זקן חביב, ובתירוצו הזה אינו אלא סנטה קלאוס.


בהמשך דבריו לעיל הוא ממשיך להגעיל ולהבחיל אותי, שימו לב לדבריו:


"והנני מביא את דבריהם [של המתעתעים ותירוציהם הנבערים] ואנסה להניח היאך הבין הרמב"ם את הראיה שאינה ראיה לדעתו, לא לחלוק על דבריהם חלילה, כי מי אנו ומה אנו לחלוק, אלא כדי לנסות להצדיק את הצדיק מעיקרא, והיה אם יש בדבריי ממש רשאי המעיין להניח שאולי כך סבר הרמב"ם. ואם אין בדבריי ממש הרי אני הוא שאמרתי ולא הרמב"ם".