ערוסי עוקר את דרך האמת

עודכן: 14 באוק׳

ביום שני כב במרחשוון תשס"ז (13.11.06) פורסמה שאלה חשובה מאד שנשאל ערוסי. כותרת השאלה היא: "הדרדעים ואמונת השם". שאלה זו נזכרת גם בדף של "רצון ערוסי" בויקיפדיה, כלומר היא בהחלט מתשובותיו החשובות, וזה לשון השאלה באתר "מורשת":


"מה דעתך על הנושא של הדרדעים היום? האם הדרדעים, תלמידי הרב קאפח, ראויים לנידוי כיום עקב אי-אמונתם בזוהר?".


וכך השיב ערוסי, בשתי הפְּסקות הבאות:


"אין היום בישראל דרדעים ואין עיקשים. המציאות שהייתה בתימן השתנתה בישראל לבלי היכר. בתימן בזמן פרוץ המחלוקת על קדושת הזוהר, נתמעט ביותר לימוד גמרא ופוסקים, עד שהיה נחלתם של יחידי סגולה. ויותר גרסו בספר הזוהר. כמו כן רבו אמונות תפלות, שהרבה מפוסקי אשכנז וספרד היו אוסרים אותן. היום בארץ, ב"ה, כולם יודעים שעיקר העיקרים קודם כל תורת הנגלה, גמרא ופוסקים. ורק מי שמילא כרסו בשר ויין עוסק בנסתר. וראה זה פלא, הרבה מהאמונות התפלות שהיו בתימן אינן ב"ה בארץ.


וכולם מבינים, שאין להכחיש חלילה את ספר הזוהר. ובא שלום לישראל. ואם נשמעים משני החוגים שועלים קטנים מחבלים כרמי ה' צבאות, אין לשים לב אליהם, והם ילכו ויבטלו מאליהם. ואין לך כלי מחזיק ברכה מאשר השלום".


לתשובתו זו של ערוסי פורסמו שלוש תגובות, הראשונה פורסמה כיומיים לאחר שערוסי פרסם את תשובתו, וכותרתה: "הדרדעים קיימים!", וזה לשון המגיב:


"אני תימני ומתפלל בבית-כנסת שחלק גדול ממתפלליו דרדעים, ואף חלק מתלמידי-החכמים [החכמים] ביותר משתייכים לקבוצה זו. ביררתי עם רבי בישיבה, תימני גם-כן". [והוא מוסיף:] "דיברתי עם רבי בישיבה בעניין הדרדעים, והוא הסביר לי גם-כן שישנם ריכוזים גדולים בערים שונות בארץ של ציבור תימנים ששוללים את תורת הנסתר".


וכך השיב ערוסי למגיב הראשון:


"איני יודע מיהו רבך בישיבה. רוב הדרדעים בארץ אינם שוללים את תורת הנסתר. אלא הם נוהגים יותר כמו הרמב"ם, גם להלכה וגם במשנתו ההגותית והאמונית".


לאחר כשבועיים מפרסום התשובה נתקבלה תגובה נוספת, שכותרתה: "כל אחד כמנהג אבותיו", וזה לשון התגובה:


"אני חושב שצריך להפסיק עם כל הכינויים, כולנו בני איש אחד אנחנו ואין להלין זה-על-זה, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו, עד ביאת גואל צדק. והאמת והשלום אהבו".


וכך השיב ערוסי למגיב השני:


"יישר כוחך. ירבו כמותך בישראל. כי המתעסקים בכך, בימינו, לענ"ד הם מרבים מחלוקת בישראל, כי לענ"ד, הסיבות למחלוקת שהייתה בתימן כבר אינן. וגדול הוא השלום, והאמת והשלום אהבו".


ועתה לתגובה השלישית והאחרונה אשר נתקבלה כשתים-עשרה שנים לאחר פרסום התשובה, כותרת התגובה היא: "זוהר ודרדעים", וזה לשונו של המגיב:


"כבוד הרב שלום, איך אפשר לומר שאין להכחיש את ספר הזוהר? הרי הישיש מורי קאפח בספרו 'מלחמות השם' יוצא כנגד ספר הזוהר וכותב שזה בגדר עבודה-זרה. תודה".


והנה לפניכם תשובתו של ערוסי למגיב השלישי:


"זו דעתו של מארי הישיש זצ"ל [=מָרי יחיא קאפח], אך לא דעתו של נכדו [=יוסף קאפח]. מהרי"ק זצ"ל [=קאפח] סבר שיש בזוהר עניינים רבים ושונים, יש מינים שהוא שלל אותם, בגלל שהרמב"ם שלל אותם, ויש עניינים שלא שלל אותם, כי הרמב"ם לא היה שולל אותם. זו הייתה דרכו של מארי זצ"ל [=קאפח], בחינה עניינית ולא כוללנית וגורפת. עליך לדעת, שיש בזוהר דברי הרמב"ם בעניין האמונה, שתורגמו לארמית, האם גם הם פסולים?".


ובכן, עד כאן תיעוד הדברים מתוך אתר "מורשת". ומכאן לניתוחם.


התשובה המרכזית


בתשובתו המרכזית ערוסי החליט ש"אין היום בישראל דרדעים" וכמובן שהוא אינו דובר אמת, והוא אפילו מסגיר את עצמו בתשובתו למגיב הראשון: "רוב הדרדעים בארץ אינם שוללים את תורת הנסתר". כלומר, יש דרדעים אשר שוללים את "תורת הנסתר", ואם תתמהו ומי הם רוב הדרדעים אשר אינם שוללים את ספר הזוהר הפגאני? ובכן, אלה הם הדרדעים האורתודוקסים שהִתעו אחריהם קאפח וערוסי השכירים, ובעשותם זאת ביקשו לעקור את דרך האמת.


ואין יסוד אחד משלושה-עשר יסודות התורה שהמאגיה הפגאנית של הזוהר אינה מחריבה, ומה דינם של המערערים על יסוד מיסודות דתנו? ובכן, ראו נא את דברי רבנו בשלושה-עשר יסודות הדת: "וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]". ומה דינו של ערוסי אשר נתפס בעוון המינות והִתעה רבים אחרי ההבל? ובכן, דינו חמור מאד קמי שמיא, ומשמעותה המעשית של הוראת רבנו לעיל היא שחובה להוכיח את ערוסי על פניו ולראות בטליתו מרדעת של חמור.


עוד אומר ערוסי השכיר בתשובתו: "היום בארץ, ב"ה, כולם יודעים שעיקר העיקרים הוא 'תורת הנגלה', גמרא ופוסקים. ורק מי שמילא כרסו בשר ויין עוסק בנסתר". כלומר, לפי ערוסי יש "תורת הנגלה" ויש "תורת הנסתר", כאילו ספר הזוהר הכעור הוא תורה-שבעל-פה! וזו דוגמה אחת להחרבת יסוד אחד משלושה-עשר יסודות דתנו – שהרי היסוד התשיעי הוא "שתורת משה לעולם לא תבטל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה", והנה לפניכם דברי רבנו:


"והיסוד התשיעי הביטול. והוא שזו תורת משה לא תבטל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגָּרע ממנה לא בכתוב ולא בְּפֵירוש, אמר: 'לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ' [דב' יג, א]. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת החיבור הזה".


וכן פוסק רבנו בהלכות יסודי התורה (ט, א–ב), בשתי הפְּסקות לקמן:


"דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם-ולעולמי-עולמים. אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת, שנאמר: 'אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ' [דב' יג, א] ונאמר: 'וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת' [שם כט, כח]. הא [=הנה] למדת, שכל דברי תורה מצֻווין אנו לעשותן עד עולם, וכך הוא אומר: 'חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם' [ויק' כג, יד], ונאמר: 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא' [דב' ל, יב]. הא למדת, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה [כל-שכן וקל-וחומר מין פגאני ארור ונתעב].


לפיכך אם יעמוד איש, בין מישראל בין מן האומות, ויעשה אות או מופת ויאמר שה' שלחו – להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לְפָרֵשׁ במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה [=כל-שכן להוסיף כתבים פגאניים של תורה חדשה!], או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם-ולדורי-דורות אלא מצוות לפי זמן היו הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא ציווהו. שהוא-ברוך-שמו ציווה למשה שהמצוה הזאת 'לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם' [דב' כט, כח] ולא איש אל ויכזב".


אולם, לפי מכשפי הזוהר הארורים אשר הפכו את רשב"י לשיקוץ, הקב"ה נתן לנו במערה דת חדשה אשר מנוגדת לתורה הקדומה! וכבר ראינו את דברי רבנו על המערערים על יסודות דתנו; ועוד על דינם של המינים, ראו נא את פסק חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (י, ב):


"אבל מוסרי ישראל והמינים והאפיקורסים, מצוה לאבדן ביד ולהורידן לבאר שחת, מפני שהן מצירין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו [=כל בעלי ההגשמה והמאגיה למיניהם], וצדוק ובייתוס ותלמידיהן [=כל מחריבי התורה-שבעל-פה למיניהם, כגון התועים אחר קבלת המינות המיוחסת לשיקוץ שמעון] 'שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב' [מש' י, ז]".


נחזור לערוסי השכיר, אשר אומר בתשובתו כך: "המציאות שהייתה בתימן השתנתה בישראל לבלי היכר. בתימן בזמן פרוץ המחלוקת על קדושת הזוהר, נתמעט ביותר לימוד גמרא ופוסקים, עד שהיה נחלתם של יחידי סגולה. ויותר גרסו בספר הזוהר". מטרתו של השכיר בדבריו אלה היא לשכנע אותנו בתעתועים חלקלקים שהמחלוקת סביב הזוהר לא הייתה בגלל שספר הזוהר הוא טומאה פגאנית רצוצה, אלא בגלל שלימודו גרם לזניחת לימוד "הגמרא והפוסקים, עד שהיה נחלתם של יחידי סגולה" – אתם מבינים את התעתוע? כאילו ההתנגדות החריפה שהייתה בתימן לספר הזוהר לא הייתה בגלל טומאת מינותו, אלא בגלל שהוא "שיבש את סדרי הלימוד", כלומר, גרם להתמעטות של לימוד הגמרא והפוסקים כך שהרוב למדו זוהר.


ולכן ערוסי אומר בהמשך דבריו: "היום בארץ, ב"ה, כולם יודעים שעיקר העיקרים קודם כל תורת הנגלה, גמרא ופוסקים. ורק מי שמילא כרסו בשר ויין עוסק בנסתר". ובמלים אחרות, הואיל ובימינו כולם מקפידים על "סדרי הלימוד" ולימוד הזוהר אינו גורם לזניחת לימוד הגמרא והפוסקים, אין עוד שום מקום לערער על "קדושתו" של ספר הזוהר! ודבריו הללו הם דברי התעיה מתוחכמים, אך לא מתוחכמים דיים כדי שהם יחמקו מעיניו של אדיר הקטן.


ערוסי השכיר מוסיף לתעתע ולכזב בתשובתו, וזה לשונו: "כמו כן רבו אמונות תפלות, שהרבה מפוסקי אשכנז וספרד היו אוסרים אותן". כלומר, הייתה סיבה נוספת להתנגדות החריפה שהייתה בתימן כלפי ספר הזוהר, אך שוב, לא בגלל טומאתו הרצוצה הבוקעת ועולה עד לשמים, אלא בגלל שרבו מאד האמונות התפלות בקרב יהודי תימן, עד שאפילו יהודי אשכנז הפגאניים נגעלו מיהודי תימן! ואיני מבין, מדוע אפוא לפי ערוסי "רבו מאד האמונות התפלות"? עד אשר אפילו חכמי-יועצי-אשכנז הפגאניים נגעלו מיהודי תימן! מדוע?!


ברור אפוא שריבוי האמונות הפגאנית שהממו את יהודי תימן נבע בעיקר ממקורה הנרפש של הקבלה הפגאנית. אולם, ערוסי מתעקש שלא ספר הזוהר הוא המקור לאמונות הפגאניות, שהרי מסקנתו של ערוסי היא שהיה גורם אחר לאותן הזיות: "וראה זה פלא, הרבה מהאמונות התפלות שהיו בתימן אינן ב"ה בארץ". כלומר, ספר הזוהר הטמא אינו המקור לשלל ההזיות, אלא, יהודי תימן נכשלו ונחבלו בהבל בגלל סיבות אחרות, ולא התְּעייה אחרי הקבלה הפגאנית החדירה להם את הזיותיהם המאגיות, כי הקבלה לדעת ערוסי היא תורה-שבעל-פה.


השכיר מגן אפוא על טומאתה הרצוצה של הקבלה וקובע שהיא אינה המקור ל