נתי רומין בספרו הידוע בציבור, טוען למעשה שהרמב"ם היה כופר ואפיקורוס, ובחלק זה אחל לעיין בדבריו ובראיותיו שבמבואו לטענתו זו. ובכן, בתחילת דבריו רומין מבקש לצייר את רבו הצרפתי, נרבוני (המאה הי"ד) כרב אשכנזי חביב ואת כפירותיו בתורת משה כשעשועֵי חכמה. הנה לפניכם מעט מדבריו בעניינו: "רבי משה הנרבוני שב מתפילת ליל שבת [בלה בלה בלה, והוא ממשיך בכל מיני תיאורי הבל מליציים שנועדו למשוך את הקוראים] [...] שתה את היין הטוב, ותוך שהוא מהרהר בהנאה באחת מכפירותיו הנפלאות". שמעתם? הכפירות לפי רומין הן "נפלאות"! ואלה הם דברים שרק מין ואפיקורוס מסוגל להעז להעלותם על הכתב. יתר-על-כן, רומין עושה ביד רמה כירבעם, דהיינו הוא מודה בפה מלא שנרבוני היה מין ואפיקורוס:
"רבי משה הנרבוני היה אפיקורוס גמור [=אז למה רומין קורא לו 'רבי'?] [...] הוא לא האמין כי העולם נברא, כפר בתורה מן השמים, לעג לאמונה בהשגחה ובניסים [...] את דעותיו לא ניסה נרבוני להסתיר, להיפך, הוא ניהל למענן תעמולה בלתי פוסקת בספריו ובחיבוריו".
בהמשך, רומין מבקש להציג את נרבוני וכפירותיו כזרם מרכזי ביהדות שהיה קיים בעבר בגלות. כלומר רומין מבקש לשכנע את הקוראים שדרך הכפירה היא דרך שהייתה רווחת מאד בעבר, ועל-כן היא לגיטימית גם היום, ובמלים אחרות, הוא מסית ומדיח למינות, וז"ל: "קורא עכשווי שידמיין את נרבוני [...] כמתבולל או חילוני מודרני, יטעה מאד. רבי משה הנרבוני היה חבר מן המניין בקהילה היהודית המסורתית בת זמנו, ואפילו פטריוט יהודי גאה". רומין גם מציין שמוסא איסרלֵץ, כינה את נרבוני "החכם" ו"זכרונו לברכה", כ-12 פעמים בספריו.
"אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים" (מש' כד, כד).
ורומין ממשיך להסית ולהדיח למינות, בתארוֹ את זרם המינות האשכנזי-צרפתי כ"זרם יהודי שלם", והוא אף מעז להשתמש במילה "שלם" אשר מורָה על שלמות ועל רוממות, וז"ל:
"מבחינת קווי אישיותו שתיארתי, לא היה רבי משה הנרבוני יחיד או יוצא-דופן בדורו. דמותו של נרבוני מייצגת חלקים גדולים בקהילות היהודיות של זמנו, למעשה – זרם יהודי שלם, אשר עד לגירוש ספרד התקיים כחלק אינטגרלי של החברה היהודית הדתית המסורתית. אלפים רבים של אנשים באותם דורות ראו עצמם, ונראו בעיני אחרים, חברים לגיטימיים בקהילה היהודית, אף שהיו רחוקים מלהאמין כפשוטם בשלושה-עשר ה'אני מאמין' המדוקלמים כיום בסיום התפילה [שימו לב, רומין מתייחס ליסודות תורתנו כאל 'דקלומים']. [...] האידיאולוגים שלהם היו אנשים כמו נרבוני. קיצה ההיסטורי של קבוצה זו בא עם הגירוש מספרד" וכו'.
ובכן, שלא ברצונו רומין עושה שירות לדרך האמת, שהרי הוא מאמֶּת את מה שהננו טוענים כבר זמן רב, והוא שחכמי-יועצי-אשכנז היו מינים ומגשימים וכופרים ואפיקורוסים ארורים.
בהמשך דבריו, רומין טוען שנרבוני, המין הצרפתי הארור, על כל כפירותיו השחצניות, היה למעשה מתלמידיו הנאמנים ביותר ואף מתלמידיו האמיתיים ביותר של הרמב"ם! וז"ל:
"לוּ הטיח ירא-שמים מזועזע בנרבוני, כספי, אלבלג, או באחד מחבורתם: 'מי הרב שלך?', היו כל אלו זוקפים ראשם, מישירים עיניהם אל השואל ומשיבים בגאווה: 'הרמב"ם'. [...] נרבוני ודומיו [אף] היו ששים מצידם להוכיח את דבריהם באסמכתות כתובות, אשר ירא-שמים כזה, אם לא נס על נפשו, היה נזקק למאמצים לא מעטים כדי להתמודד איתן".
ובכן, רומין טרם הביא "אסמכתות כתובות" לטענה שהרמב"ם היה כופר ואפיקורוס, אך כבר הוּכח בסדרה זו בעשרות רבות של ראיות מדברי רבנו הרמב"ם, שהוא היה נאמן לדרך האמת ולדרכם של אברהם אבינו ומשה רבנו וכל הנביאים ע"ה. כמו כן, לאחר שעיינתי רבות בעניין יסוד חידוש העולם, נראה לי שהקושי של "יראי השמים" להתמודד עם "האסמכתות" של נרבוני, נבע בעיקר מבוּרות ומטמטום של האשכנזים האורתודוקסים אשר אינם יודעים מימינם ומשמאלם ('אנן לא בקיאינן'), וכן מהקושי העצום בהבנת עניינים פילוסופיים עמוקים. נרבוני ויתר חבר מרעיו המינים הצרפתים ניצלו כמובן את הנסיבות הללו, הראו את עצמם כחכמים גדולים, תעו ולעו ותעתעו, וגרמו למחוסרי הדעת האורתודוקסים להיבהל ולנוס על נפשם...
קצרו של דבר, התרברבותו של רומין לפיה "יראי השמים" "נבהלים" ו"נסים על נפשם" ואינם מסוגלים להשיב על טענותיהם ועל שקריהם, היא פשוט מגוחכת – שהרי התרברבות בחכמה על-פני הולכי על שתיים, על-פני אשכנזים או צרפתים אורתודוקסים אשר היו בשפל השפלות המחשבתית ותעו ולעו בהזיות מאגיות פגאניות, היא בלשון המעטה לא הישג גדול...
בהמשך רומין מנסה לטעון, שהסיבה המרכזית להתנגדות שהייתה כנגד ספרי הרמב"ם, התנגדות אשר הובילה בסופו-של-דבר לשריפה הידועה של ספרי המדע ומורה-הנבוכים, ובכן, התנגדות זו נבעה לפי רומין מהכפירות של הרמב"ם ביסודות התורה! וזה שקר ברור, שהרי ההתנגדות לספר-המדע ולמורה-הנבוכים כלל לא נבעה מ"כפירות" של רבנו ביסודי התורה, להיפך! היא נבעה מנאמנותו של הרמב"ם ליסודות התורה, יסודות שהיו לצנינים בעיניהם של חכמי-יועצי-אשכנז המינים הארורים, רבותיו ואבות-אבותיו של רומין האשכנזי הרשע. וכבר הרחבתי בסדרת מאמרים מקיפה בעניין ההִתנגדות הפרו-נוצרית הזו של המינים המגשימים ותוצאותיה, ראו: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם", וז"ל של רומין:
"הטענות בדבר כפירות, מוסוות או בלתי-מוסוות, בספרי הרמב"ם, עלו עוד בחייו. אז נסובו הדברים בעיקר סביב נושא ספציפי – עמדת הרמב"ם בעניין האמונה בתחיית המתים [...] אולם, התפשטותו לאחר מכן של [...] מורה הנבוכים [...] הביאו רבים להבנה כי יש כאן תופעה רחבה בהרבה, והרמב"ם מציע גישה שונה לרוב האמונות המסורתיות המקובלות".
ושוב רומין טוען, שההִתנגדות לספר-המדע ולמורה-הנבוכים נבעה מכפירותיו כביכול של הרמב"ם ביסודי הדת – שהרי הוא מזכיר את "האמונה בתחיית המתים", שהיא כידוע יסוד מיסודות תורתנו. ואוו, איזה צדיקים האשכנזים הצרפתים לפי רומין! הם שרפו את ספר-המדע ואת מורה-הנבוכים מפני שסברו שהם מנוגדים ליסודי התורה! הייתכן כדבר הרע הזה?! וכבר הוּכח שמה שהפריע למינים הצרפתים הוא ההיפך הגמור, דווקא נאמנותו של רבנו ליסודות תורתנו, ובראשם ליסוד שלילת הגשמות, אשר חשף את מינותם הנגעלה של האשכנזים.
זאת ועוד, הגישה שרבנו מציע הייתה והינה "שונה לרוב האמונות המסורתיות המקובלות", לא בגלל שהרמב"ם חלילה כפר ביסוד מיסודות תורתנו, ההיפך הגמור! דווקא בגלל שהעולם האורתודוקסי הפרו-נוצרי, מאז רש"י-שר"י ואפילו לפניו, ועד עצם היום הזה, הינו עולם של כפירה ומינות ומאגיה וטמטום ונחיתות ופרימיטיביוּת ורדיפת בצע ותאוות – דווקא בגלל שהעולם האורתודוקסי הוא עולם של מינות, דרכו של רבנו נחשבת כ"שונה". ובמלים אחרות, דרכו המקורית והנאמנה של רבנו ליסודות תורתנו, נחשבת ל"שונה", לא בגלל כפירתה ביסודות התורה, אלא בגלל נאמנותה ליסודות התורה שהשחיתו ורוצצו חכמי-יועצי-אדום.
בהמשך דבריו רומין שב ולועג ל"רבנים" האורתודוקסים האירופים שלא הצליחו להתמודד עם האפיקורוסים, ומאוזלת-ידם של אותם מינים בעצמם – שהרי יהדות אשכנז הינה מקשה אחת של מינות וטמטום – רומין מבקש להביא ראיה לרוממותו של נרבוני ויתר חבר מרעיו המינים: כאילו העובדה שכומרי אדום האורתודוקסים האירופים היו כסילים נבערים אשר לא ידעו להשיב לנרבוני ולדומיו, היא ראיה לכך שהאמת שוכנת בחיקו של נרבוני, וז"ל של רומין:
"ההִתנגדות לפילוסופיה לא פחתה, אך הרבנים נאלצו מכאן ולהבא לטכס עצות כיצד להילחם באפיקורסים הרבים שנשענו כעת בכל כוחם על הרמב"ם [...] בתשובה, גמגמו הרבנים ש'כדי להשיב את האפיקורס עשה ספר המורה [...]'. אוהדי הפילוסופיה [כלומר נרבוני הכופר ויתר המכוערים], לעומת זאת, ראו את הרמב"ם כפורץ גדר ופורץ דרך, אשר במפעלו החלוצי, ובכוח סמכותו התורנית הגדולה ייבא את הפילוסופיה אל הזרם היהודי המרכזי. לדידם, הרמב"ם נתן לפילוסופיה לגיטימציה שכזו, עד כדי מצב בו הם יכולים ללמד בקול ובגלוי את הכפירות שהרמב"ם עצמו נאלץ להסתיר ברמזים, כך אומר נרבוני מיודענו [=נרבוני חבר של רומין]".
ובכן, לפי רומין, הכפירה של הרמב"ם ביסודות תורתנו הינה "פריצת דרך", "מפעל חלוצי", כלומר לפי רומין הכפירה בתורה היא האמת, תורת משה שקיבלנו בסיני היא שקר וכזב. וטרם ראינו אפילו בדל של ראיה בדבריו של רומין, רק מלים יפות ואקדמיות של מינות נבובה. נרבוני ורומין ודומיהם, בסך-הכל זייפו ועיוותו את דברי רבנו כדי שיתאימו לבהמיוּתם ולמינותם.
בהמשך דבריו, רומין מביא רשימת ציטוטים של כל מיני כסילים למיניהם, כמו נחמן הכלבי, אשר במהלך הדורות קראו לשרוף את מורה-הנבוכים, בשל "כפירתו" ביסודות התורה. וטיפשותם נובעת משניים: א) הם לא ידעו ולא הבינו את "יסודות התורה", מפני שמדובר בכסילים שהיו שקועים בהזיות פגאניות (כמו נחמן הכלבי שסבר שהמאגיה היא מיסודות תורתנו); ב) רבנו חשף את פסולת הסיגים שבידם, ולכן הם העלילו עליו עלילות ברשע.
ורבנו בצוואתו למורה כבר התייחס לאותם צללי מינות משוקצים, וכֹה דבריו:
"אבל המבולבלים [=הוזי ההזיות המאגיות לריבוי מיניהן וסוגיהן] אשר כבר נִתְטַנְּפוּ מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון [ושהם 'חכמי ישראל'] ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא 'מדע' באמת [ואף הינם 'יותר תועים מהבהמות', כלשון רבנו ב'מאמר תחיית המתים'] – הם יירתעו מפרקים רבים ממנו [מפרקי 'מורה הנבוכים'], ומה מאד יקשו עליהם כי לא יבינו להם עניין. ועוד, כי מהם [=מלימוד החכמה ומקניית הדעת] תתגלה פסולת הסיגים שבידם [ולכן התנגדו למורה, כדי שלא תֵּחָשֵׂפְנָה תרמיתם, סכלותם ונבלותם], שהן סגולתם ורכושם המיועד לאידם".
נחזור לרומין, רומין מביא מדברי הכסילים הללו ראיה שהרמב"ם כפר ביסודי התורה! ועדיין לא ראינו שום ראיה מדברי רבנו עצמו, רק מדברי חבר המינים האירופים ועבדיהם הנרצעים.
בהמשך, רומין שב וחוזר לנפנף בראייה המרכזית שלו שהרמב"ם היה כופר! והיא, שכומרי האורתודוקסים במהלך הדורות לא היו מסוגלים להתמודד עם טענותיהם של נרבוני ודומיו, ולכן הרמב"ם היה כופר! פשוט מדהים! הוא מרומם את חכמי-אדום ומביא ראיה מכך שאפילו הם, ברוב "גדולתם", בורחים מלהתמודד עם "כפירתו" של רבנו ביסודי התורה, וז"ל:
"הרבנים התלמודיסטים, המודעים למקומו המרכזי של הרמב"ם בעולם ההלכה, אינם יכולים להרשות לעצמם התנסחויות כאלה אפילו בחלום, פן ייקלעו לדיסוננס קוגנטיבי שיוציא אותם מדעתם [כלומר אפילו גדולי כומרי אדום אינם מסוגלים להתמודד עם נרבוני ורומין!]. הפתרון החלופי העיקרי שלהם הוא התעלמות מן החלקים הבעייתיים מבחינתם באישיותו ובמשנתו של הרמב"ם [כלומר, כל שהם יכולים לעשות הוא להתעלם ולהסתיר!]. בדרך כלל התעלמות כזו היא עניין קל למדי, שכן ספרו הפרובלמטי ביותר של הרמב"ם, מורה הנבוכים, מצוי בכל מקרה מחוץ לתוכנית הלימודים בישיבות, ובמקרים רבים אף מחוץ לספריית הישיבה".
נמצא, שרומין שוב מביא ראיה לכך שהרמב"ם היה כופר ואפיקורוס מכך שחכמי-אדום לדורותיהם לא ידעו להתמודד עם תעתועיהם של נרבוני ורומין ודומיהם. אותם חכמי-אדום אירופים אשר תעו ולעו במאגיה ובהזיות פגאניות ולא ידעו ולא יבינו בחשכת המינות יתהלכו, פשוט לקרוא ולא להאמין. וכמה שחץ אירופי-אשכנזי פורץ ועולה מדבריו של רומין, שהרי לפי האשכנזי הלז, אם חכמי-אדום האורתודוקסים וכל "הראשְשִיבות" הכסילים, לא ידעו להשיב תשובה למינים ולכופרים, זו ראיה שהרמב"ם אכן היה כופר! כאילו אין חכמה אלא אצלם! ואיך מינים וכופרים אורתודוקסים כסילים ונבערים, מאמיני כל הנמנעות, יידעו להשיב למינים?!
ורומין ממשיך במבואו במצעד המינות המתועב שלו, פשוט מחריד, וז"ל:
"אמנם גם במשנה תורה, המצוי בארון ספרי היסוד שבכל בית מדרש, קיימים רמזי כפירה לא מעטים, ובפרט בחלקו הראשון, 'ספר המדע'. לא על חינם הוחרם 'ספר המדע' ונשרף בפולמוס 1232 יחד עם מורה הנבוכים. אבל גם זו אינה בעיה כיום. כדי לפענח את הרמזים המפוזרים ב'ספר המדע' צריך להכיר את הטרמינולוגיה והרקע הפילוסופיים האריסטוטליים, ומכיוון שהיכרות כזו אינה שכיחה בעולם הדתי בן ימינו, גם אלו שירפרפו ב'ספר המדע' במקומות הרלבנטיים, לא יבינו בדרך כלל עד היכן הדברים מגיעים".
ורומין שב על קיאו ושב להחדיר את מינותו, באמרוֹ שספר-המדע הוחרם בגלל שיש בו דברים אשר מנוגדים וכופרים ביסודות תורתנו, וכאמור, ההיפך הוא הנכון! ספר-המדע הוחרם ונשרף על-ידי רבותיו ואבות-אבותיו של נרבוני ורומין, בגלל נאמנותו ליסודות התורה, ונאמנותו ליסודי התורה שפכה אור זך ובוהק אשר היכה בסנוורים את חכמי-אדום הצרפתיים הארורים.
כמו כן, רומין טוען שגם בספר-המדע קיימים דברי כפירה ביסודות התורה, אלא שרק מי שמכיר את "הטרמינולוגיה והרקע הפילוסופיים האריסטוטליים", יידע לזהות את דברי הכפירה. ודבריו אלה הינם דברי שחץ נורא, שהרי הוא טוען שרק פילוסופים גאונים כמותו וכמו נרבוני יודעים לזהות את כפירתו כביכול של רבנו ביסודות התורה. ובמלים אחרות, גם אם יבוא אדם ויאמר, "רגע, נרבוני ורומין משקרים ומכזבים, אין כאן שום כפירה", מה הם ישיבו לו? "לא, אתה טועה, אתה לא מבין את הכפירה, רק אנחנו, שיש לנו את 'הטרמינולוגיה והרקע הפילוסופיים האריסטוטליים', רק אנחנו האשכנזים הגאונים, מזהים את הכפירה", פשוט מגוחך.
ואגב, שימושו של רומין בסמנטיקה אקדמית נועדה להבהיל את כומרי אדום האורתודוקסים "אשר יותר תועים מן הבהמות", כלשונו של רבנו, מלהבין בכלל על מה הוא מדבר...
ואין לי צל של ספק, שמלחמתו של נרבוני ורומין ודומיהם בכל הדורות כנגד רבנו הרמב"ם, וכל התעיותיהם ותעתועיהם ושקריהם ונבזותם, כל זאת נובע ממקור מרכזי אחד: מכך שרבנו הרמב"ם פגע פגיעה אנושה בשחץ ליבם ובריקבון נפשם העכורה. רבנו שפך אור נגוהות נפלא על מינותם וטמטומם של חכמי אדום, והלומד את כתביו נאמנה, יגלה שהם פשוט בהמות. ואת זאת נרבוני ורומין ודומיהם לא היו יכולים לסבול, כלומר עלילותיהם על רבנו לא נבעו רק משאיפתם ללכת בשרירות ליבם הרע ומרדיפתם אחרי תאוותיהם וזימותיהם, אלא עלילותיהם הללו נבעו גם מגאוותם האירופית, מזדון ליבם הערֵל אשר נרקב ונמק משחץ ליבם המכוער.
בהמשך דבריו במבואו רומין מרומם מאד את פרשני המינות, ומוסיף דברי לעג וסרקזם:
"כל פרשני מורה הנבוכים הקדומים, שחיו ונשמו את האטמוספירה הפילוסופית בתוכה חי הרמב"ם, הכירו מכלי ראשון את השיח והטרמינולוגיה איתם מתכתב הספר, ובמקרים רבים לולא פירושיהם לא היינו מבינים כלל את כוונת מחברו [=ואוו! איזה גאונים עצומים המינים האשכנזים!] – כולם עשו יד אחת וברשעותם נטפלו אל רמב"ם, הצדיק התמים, והעלילו עליו בדיוק את ההיפך ממה שחשב! ולמה בחרו להם כל אלו לקורבן את רמב"ם דווקא?".
בפסקה האחרונה רומין מפאר ומרומם מאד את פרשני המורה הנבערים, אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, שהרי נדמה להם שמעמד הר סיני בכלל לא התרחש לפי הרמב"ם, ואשר בטוחים שתורת משה לא ניתנה למשה מפי-הגבורה, ושהיא בעצם המצאה של איזה הוזה הזיות – היעלה על הדעת שפרשנים שסוברים שמעמד הר סיני לא התרחש, שהם חכמים ונבונים? הייתכן שאי אפשר להבין את המורה בלעדיהם? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?!
והנה תשובתו של רבנו באיגרת תימן (עמ' כז), לרומין הכופר וליתר חבר מרעיו השחצניים ומתשובתו של רבנו עולה בבירור שרומין אינו מזרע ישראל, וכרוב האשכנזים, וכֹה דבריו:
"וכבר הבטיח ה' יתעלה – ודי בהבטחתו – והודיענו, שכל מי שעמד במעמד הר סיני – מאמְּתים [=יודעים באופן ברור שנבואת משה אמת], מאמינים בנבואת משה רבנו, ובכל מה שבא על-ידו, הם ובניהם ובני בניהם לדורות עולם, והוא אמרוֹ יתעלה: 'הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן' וכו', 'וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם' [שמ' יט, ט]. ולפיכך, יידע כל מי שסטה מדתו זה שניתן באותו המעמד הגדול, שאינו מזרע אותם האנשים, וכך אומרים [חכמים] ע"ה במפקפקים בשליחות [=בשליחותו של משה רבנו]: 'לא עמדו אבותיו על הר סיני' [נדרים כ ע"א; ירוש' ד, א]".
ועוד בזה ראו: "האם האשכנזים מזרע ישראל?", ורומין הינו הוכחה נוספת שהם לא...
נקודה נוספת, רומין מביא ראיה לכך שהרמב"ם כפר בכל יסודות תורתנו, מכך ש"כל פרשני מורה הנבוכים הקדומים", סברו שהוא היה כופר ואפיקורוס, ובעצם לא האמין בשום יסוד מיסודות תורתנו. ובכן, מה זה מעניין אותי בכלל מה אומרים פרשני המינות על הרמב"ם?! דבריהם של כסילים הינם ראיה לכך שהרמב"ם היה כופר?! העובדה שלא היו חכמים בארצות אדום, והמינות הֵרימה את ראשה והרסה את מוחותיהם, היא הראיה לכך שהרמב"ם היה כופר?! וכמה שחץ יש בקביעה הזאת, כאילו פרשני המינות האירופים הנבערים הללו, הם הסמכות לקבוע את מעמדו של הרמב"ם, ואת מעמדה של תורת משה בכללה, פשוט מדהים! ודבריו של רומין הם לא פחות מאשר התפרצות ישירה גסה וכעורה כנגד ה' אלהים צבאות.
ומי אתם בכלל חכמי אדום הטיפשים?! מי אתם בכלל שתעזו לתעתע ולכזֵּב ולשקר ולהתפרץ כנגד ה' יתעלה שמו, וכנגד תורת ה' צבאות, וכנגד יסודות תורתנו, מי אתם בכלל?! אפסים מאופסים, אפילו יתוש קטן קדמכם במעשה הבריאה, איֵּה הענווה?! אין ענווה!! רק שחץ אירופי אשכנזי מבחיל, אשר גורם לחכמי אדום הזימתיים להתרברב ולהתנפח כתרנגולים.
בהמשך דבריו רומין מתאר את שיטת העבודה-הזרה שלו:
"גישתי כאן שונה מן הקיים. אני ממעט בהרצאות ערטילאיות-אקדמיות [=ומה עשית עד עכשיו?], בהשוואות ובחיפוש מקורות השראה זרים [=נרבוני ושות' הם לא מקור השראה זר?] ובמקום זאת מתמקד בכל נושא בטקסטים של הרמב"ם עצמו, ומראה לקורא ישירות היכן מסתתרת כאן הכפירה [...] הכפירות קיימות בקרבנו, בתוכנו, ונמצאות בהישג יד, אלא שבשל חוסר ההיכרות עם השיח והטרמינולוגיה הפילוסופיים של ימי הביניים אין מבחינים בהם".
ובכן, בדבריו האחרונים של רומין הוא חושף אולי שלא בכוונה את מניעי מינותו. שימו לב, רומין אומר: "הכפירות קיימות בקרבנו, בתוכנו", כלומר מדובר בכופר אשר מבקש למצוא לעצמו אסמכתות לכפירה אשר כבר חלחלה לישותו וזיהמה את נפשו. הוא לא בא לעיין בנושא באופן אובייקטיבי, אלא מראש הוא מזוהם ומשוּחד במינות, שהרי מדבריו עולה שהוא מבקש למצוא אסמכתות לכפירותיו. ואכן, הכפירות הללו שהשחיתו את נפשו אכן "נמצאות בהישג יד", הוא מצא אותן! אז מדוע בכל זאת הן לא מפורסמות? ובכן, רומין הגאון העצום, אשר יש לו "היכרות עם השיח והטרמינולוגיה הפילוסופיים של ימי הביניים", הוא יסביר לנו שתורת משה לא באמת ניתנה למשה רבנו בהר סיני, ובזכות היכרותו עם "השיח והטרמינולוגיה הפילוסופיים", הוא יסביר לנו שרבנו הרמב"ם היה כופר, ותורת משה היא פיקציה ככל דתות ההבל.
ורק אשכנזי מסוגל לומר דברי שחץ ורהב מחרידים שכאלה, רק אשכנזי, ותודה לאל שלא נולדתי אשכנזי, ולא קיבלתי את החינוך הקלוקל והשחצני שלהם. תימני שגדל על ערכי הענווה ושפלות הרוח, לעולם לא יבין את האשכנזים הללו אשר מסוגלים להתרברב באופנים אשר כל-כך רחוקים ממהות ישותם של התימנים שפלי הרוח. וכאשר תקום סנהדרין-אמת, אין לי ספק שהיא תחוקק ברכה נוספת בברכות השחר, "ברוך שלא עשני אשכנזי", ואפילו גוי עדיף. ואגב, מתיאורו של רומין את אבותיו חכמי-אדום בתקופתו של נרבוני עולה, שהם היו מינים גמורים, וז"ל: "בין משכילים יהודים רבים באותה תקופה רווחה המחשבה, כי מאחר שכל הדתות אוויליות באותה מידה [=כולל כמובן דת משה, שהייתה בעיניהם 'אווילית'], חבל לסבול בשל ההיצמדות לדת שבמקרה נולדת אליה, כשאיתרע מזלה להפסיד בקרב השליטה העולמי".
ורק מינים וכסילים גמורים לא יבינו את ההבדל שבין תורת משה לתורות ההבל, ולא יזהו תורה אלהית לעומת תורת הבל תועלתנית, ובעניין זה ראו: "דת האמת לעומת דתות אחרות".
ורומין ממשיך בתעתועיו:
"היו בהיסטוריה מקרים רבים של מחברים שהעלימו בספריהם את דעתם האמיתית, ולכל המקרים הללו יש צד שווה – בדיקה קפדנית של החיבור בידי מומחים לדבר [=כמו רומין המומחה כמובן] מביאה תמיד לזיהוי הרמזים המפלילים ששתל המחבר בתוך ההסתרות. [...] ודבר זה מסור לבקיאים בדבר, ולא לתמימים שאינם מכירים את ההקשר. [...] אנשים שילמדו את ההקשר כפי שאני מסביר אותו, יבינו במהרה לאן חותר הרמב"ם, בדיוק כפי שהבינו אותו הן פרשניו האוהדים הקדומים, והן מתנגדיו הרבנים באותם דורות, שאת דברי כולם אביא".
ואם היו בהיסטוריה מקרים רבים של מחברים שהעלימו את דעתם האמיתית, זה מוכיח משהו לגבי הרמב"ם? היש בטענה זו כדי להוכיח משהו? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת? ומי שמביא ראיה שכזו כדי להוכיח שהרמב"ם היה כופר בתורת ה', מעיד למעשה על חולשת טענותיו ואפסותן.
יתר-על-כן, רומין אומר "שבדיקה קפדנית של החיבור בידי המומחים לדבר" וכו'. כלומר, רק "מומחים" יצליחו לזהות את "הרמזים המפלילים", והוא מוסיף: "זיהוי הרמזים המפלילים [...] מסור לבקיאים בדבר", ושוב הוא משתחץ, כאילו הוא אומר מראש למי שישלול את דבריו: אתה לא מומחה לדבר, אתה לא בקי בדבר, ולא רק שאתה לא מומחה ולא בקי, אתה תמים "שאינו מכיר את ההקשר". כלומר, הוא מרומם ומגדל את עצמו באופן מתוחכם (כדרכם של השיכנז), כדי שנקבל את דבריו כתורה מסיני, ובזאת מכשיר למעשה את שלילת קיומו של דיון ענייני ואמיתי, שהרי מראש הוא קובע שכל מי שיחלוק עליו הוא "לא מומחה" ו"לא בקי" ואף "תמים שאינו מכיר את ההקשר". אולם, אנשים חכמים "שילמדו את ההקשר כפי שאני [=רומין] מסביר אותו, יבינו במהרה לאן חותר הרמב"ם". כלומר, אלה אשר אינם "תמימים" ואשר מבינים שרומין הוא "מומחה" ו"בקי" ו"מכיר את ההקשר", הם יבינו את דבריו...
וכל הכנותיו הללו מעידות כאלף עדים על חולשת טענותיו של רומין, אשר בגינן הוא נאלץ לרומם ולגדל את עצמו באופן מתוחכם, וזאת כדי שנקבל את דבריו מתוך הערצת סמכותו, ההכרחית לטשטוש האמת והצדק ולהחדרת המינות; ולכן הוא גם נאלץ לגנות, גם כן באופן מתוחכם, את מי שיחלוק עליו, שהוא "לא מומחה" ו"לא בקי", ואף "תמים שאינו מכיר את ההקשר". בקיצור, רומין האשכנזי הרשע הלזה כנראה חושב לעצמו שכולם מטומטמים... "לֹא יִתְּנוּ מַעַלְלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל אֱלֹהֵיהֶם כִּי רוּחַ זְנוּנִים בְּקִרְבָּם וְאֶת יְיָ לֹא יָדָעוּ" (הושע ה, ד).
זאת ועוד, שימו לב, לעיל רומין תיאר את גישת העבודה-הזרה שלו, ואשר לפיה הוא יתמקד בדברי רבנו ויוכיח מתוכם לפי רברבנותו שרבנו כפר בתורת משה. ובכן, בפסקה האחרונה הוא אומר דברים הפוכים: "אנשים שילמדו את ההקשר כפי שאני מסביר אותו, יבינו במהרה לאן חותר הרמב"ם, בדיוק כפי שהבינו אותו הן פרשניו האוהדים הקדומים, והן מתנגדיו הרבנים באותם דורות, שאת דברי כולם אביא". רגע, רומין מתמקד בדברי הרמב"ם או בדברי פרשניו הקדומים ובדברי מתנגדיו הרבנים? ו"את דברי כולם" הוא יביא? אם כך, אין זו בחינה אמיתית, אלא בחינה משוחדת ונרצעת לפרשני מינות, וההִתמקדות היא בדבריהם המהובלים...
בהמשך דבריו במבואו, רומין מצהיר שכל ציטוטיו ממורה-הנבוכים הינם מתרגומו של אבן תיבון, אשר היה משובש לא מעט, ואפילו לא ידע להבחין בין "אמונה" לבין "דעה", עניין בסיסי מאד במשנת הרמב"ם. רומין מתעקש על-כך מאד, וזאת למרות שרבים העירו לו על כך. רומין מתרץ את התעקשותו לדבוק בתרגומו של תיבון בשני תירוצים: א) "מטרת הספר היא להאיר את מחשבתו של הרמב"ם מן הזווית בה ראו אותה פרשני מורה הנבוכים הקלאסיים", ובמלים פשוטות: אם רומין ישתמש בתרגומו של קאפח ואפילו בתרגומו של שוורץ, רבות מהזיותיהם של פרשני המינות יתפוגגו שהרי קשה בהרבה לזייף את דברי רבנו מתוך תרגום מדויק.
והנה לפניכם דוגמה למקום שבו תרגומו של תיבון פתח את השער לזיופים ולתעתועים:
אומר רבנו במורה (ב, יז): "שאנו ההולכים אחרי משה רבנו ואברהם אבינו עליהם השלום בְּדֵעָה, שהעולם נתהווה באופן כך וכך, ונעשה כך מכך, ונברא כך אחר כך [ובמקור 'בְּדֵעָה' – 'נעתקד', ומשמעהּ ידיעה מקיפה ומעמיקה ואינה סתם אמונה, וראו נא: 'מבוא לתורת שלילת התארים', ואבן תיבון תרגם שם: 'נאמין', 'ונתן מקום לנרבוני להשחיל את הזיותיו המפוקפקות בדברי רבנו' (קאפח)]. ויבוא אריסטו לסתור דברינו" וכו'. נמצא, שהעדר ידיעתו של אבן תיבון גרמה לו להשתבש ולפתוח את הפתח למינים הצרפתים לזייף ולהדיח.
ב) תירוצו השני של רומין הוא "מאחר שבגילוי כפירותיו של הרמב"ם עסקינן [לפי דמיונו ותעתועי רשעו של רומין] אי-אפשר להימנע כאן מכבוד לן' תיבון [כבוד למינים? שהרי לפי רומין אבן תיבון היה כופר גדול, וכדלקמן], שיש לו כנראה את אישורו הבלתי-רשמי של הרמב"ם עצמו כי הבין את רמזי כפירותיו, ואשר עם סיום עבודתו על תרגום מורה הנבוכים היה הרמב"מיסט הראשון שהפנים את תורת רבו, והמשיך במפעל כפירות משל עצמו".
ואליבא דאמת, אם אבן תיבון אכן היה כופר גדול כדברי רומין, "שהפנים את תורת רבו [=גם הרמב"ם היה כופר גדול לפי רומין], והמשיך במפעל כפירות משל עצמו", איך הוא העז להשתמש בתרגומו? ורק מינים יעזו להתעקש כך על תרגומי המינים, ואף ירוממו אותם ויתנו להם כבוד. יתר-על-כן, מי אמר שהרמב"ם העניק "אישור בלתי רשמי" לאבן תיבון להיות כופר? מאין ידע רומין שהרמב"ם היה מודע לכפירותיו של אבן-תיבון? ובכן, רומין מביא ראיה מאיגרת שכתב הרמב"ם לאבן-תיבון, ובה לפי רומין הרמב"ם משבח מאד את אבן-תיבון. אך ברור שהרמב"ם, אשר לא הכיר כלל את אבן-תיבון עד לאיגרת הזו, ביקש לעודד את אבן-תיבון להחל במלאכת תרגום ספרו מורה-הנבוכים (וברור כשמש שמלאכת תרגום מורה-הנבוכים הינה מלאכה עצומה מאד, ונדרש לה עידוד רב), ולכן הרמב"ם, בהמשך ההתכתבויות ביניהם, דחה את אבן-תיבון מעליו והתחמק ממנו, כנראה בגלל שהחל לחשוד שהוא מין ואפיקורוס.
אך רומין טוען שהסיבה לכך שהרמב"ם התחמק מאבן תיבון בהמשך דרכו, היא בגלל שהוא לא רצה לחשוף את כפירותיו כביכול בפני אבן תיבון, וז"ל: "שקוף למדי כי הרמב"ם גמר בנפשו להשתמט משיחה עם מתרגמו על עבודתו, שכן ידע כי ן' תיבון ילחץ אותו אל הקיר [רומין רומז שרבנו הוא כמו בלעם, אשר אתונו לחצה אותו אל הקיר, ללמדכם על שנאתו להרמב"ם אשר חשף באור האמת את כיעור מינותה של יהדות אשכנז המבחילה], וידרוש ממנו תשובות חד-משמעיות על רמזי הכפירות שבספריו. תשובות כאלו, אשר תשֵׂמנה קץ למשחקי ההסתרה שלו, לא היה הרמב"ם מוכן לספק". שקוף? מה שקוף? זה נקרא שקוף? והלא יכולות להיות אלף-אלפֵי סיבות לכך שהרמב"ם החליט שהוא לא רוצה לשוחח עם אבן-תיבון, וכמו שאמרתי לעיל, הרבה יותר מסתבר שהרמב"ם שמח מאד על-כך שנמצא מתרגם שיתרגם את ספרו, אך לאחר שהחל לחשוד שאבן-תיבון הצרפתי נמנה על המינים הצרפתים התחמק ממנו.
ואם רומין היה מציג ראיה שכזו בפני בית-משפט כדי להפליל מאן-דהו, בית-המשפט היה זורק אותו מכל המדרגות, ואולי הוא אף היה עומד לדין בגין ביזיון בית המשפט וניסיון להטות את הדין בתעתועים ושקרים – שהרי אפילו לא מדובר בראיה נסיבתית, מדובר בהשערה רחוקה מאד-מאד, שאין לה שום בסיס, ואדרבה, דברי רבנו יוכיחו שמדובר בדברי כזבים ותעתועים.
ועדיין לא ראינו אפילו ריח של ראיה אמיתית לכך שרבנו כפר בתורת ה'-אלהים-אמת...
***
כדי להשלים את התמונה הבה ונעיין בסקירתו של קאפח לתרגומו של תיבון במבואו למורה מהדורתו. ובכן, קאפח קובע שם שאבן-תיבון לא עסק במחשבה בראשית ימיו, והתמסר בעיקר ללימודי הרפואה: "ואף השפה הערבית למד רק מזקיקותו ללימוד ספרי הרפואה, שהרציניים שבהם היו כתובים בערבית". כלומר השפה הערבית לא הייתה שגורה בפיו של תיבון, וכמו שהוא בעצמו כותב בהקדמה לתרגומו: "וכל שכן בלשון הערבית שידיעתי בה מעוטה, כי לא גדלתי בין אנשיה ובארצותיה [=שהרי הוא היה צרפתי עילג!] ולא באתי עד תכונותיה".
למרות זאת, בלחצם של חכמי לוניל אבן-תיבון ניגש לתרגם את מורה-הנבוכים, וכך כתב עוד בהקדמתו: "ונשענתי על שני דברים, האחד מהם שאעיין בכל מילה מסופקת בספרים שהעתיק אבי [...] ובספרֵי דקדוק הלשון הערבי [...]. והאחר, שאם יישאר לי ספק אשלחנו אל הרב הגדול המחבר". וקאפח מוסיף ומעיר שם, כי כלל תרגומיו של אביו יהודה (שתרגם את 'תורת חובות הלבבות'), כבדים ולא בהירים מאד. ואם האב כך, הבן שנולד בצרפת כל שכן!
קאפח עוד מספר במבואו, שתיבון כתב מכתב לרבנו ובו בישר לו על היוזמה לתרגם את מורה הנבוכים, וצירף לו שאלות אחדות על מקומות לא ברורים במורה. קאפח אומר שם, כי "רבנו הגדול שמח מאד על הרעיון [...] ובטרם יכיר רבנו את יכולת האיש ושגרת לשונו, מיהר לכתוב לו דברי שיר הלל ושבח, תוך התפלאות על-כך שאדם היושב בארץ העילגים יודע שפה שאינה שפת המקום". לפי קאפח, דברי השבח של רבנו נכתבו לתיבון לאחר שכבר שמע "דברי הלל ושבח מפי רבים על [תרגומֵי] אביו ר' יהודה [...] ואשר משמע מלשון רבנו שלא ראה כלל את תרגומיו [...] וידיעותיו ובקיאותו של זה [=יהודה] היו ידועים לרבנו רק מפי השמועה".
לאחר הדברים הללו קאפח מעתיק את תשובת רבנו לאבן תיבון, וזה לשונה:
"התלמיד החשוב היקר המשכיל המבין, נזר התלמידים, צבי החכמים, כבוד החכם ר' שמואל בן החכם ר' יהודה אבן טיבון הספרדי זצ"ל [יהודה נולד בספרד ועבר לפרובנס שבדרום צרפת, ובנו שמואל העילג כבר נולד בצרפת]. ומקודם שנים שמענו שֵׁמע השר הנכבד החכם כה"ר יהודה אביך זצ"ל, ונודעו לנו רוב חכמותיו וצחות לשונו בלשון הגרי ולשון עברי, מפי אנשים חכמים וידועים מאנשי עיר... גם הוא סיפר לי אודות החכם הנכבד אביך זצ"ל, והודיע לי כל הספרים שהעתיק מספרי הדקדוק ומספרי החכמות. ולא ידעתי שהניח בן, וכיוון שהגיעו אלי כתביך בלשון העברי ולשון הערבי, והבנתי ענייניך ויופי ציורך [=נראה ברור שאבן-תיבון שלח לרבנו מכתבי מליצות שנחרזו בחרוזים כנהוג באותם הימים], וראיתי המקומות שנסתפקו לך במאמרנו הנכבד 'מורה הנבוכים', והמקומות אשר הרגשת בהן בשיבוש הסופר, אמרתי אז כאשר אמר בעל השיר הקדמוני: לו את אבותיו ידעו אז אמרו, היא מעלת האב לבן נוסעת".
הנה אתם רואים, כל ידיעותיו של רבנו על יהודה אבן-תיבון היו רק מסיפורים, ועד שהוא קיבל את האיגרת משמואל אבן-תיבון הוא כלל לא הכיר אותו ולא את מליצותיו, שהרי "הכתבים" שרבנו מציין הם המכתבים המליציים ששלח תיבון לרבנו, אחרת רבנו היה כותב "והגיעו אלי תרגומיך", וכך בדיוק הבין קאפח במבואו, וז"ל: "ברור אפוא שאגרתו זו של רבנו נכתבה רק מפי השמועה על אביו, ומהתרשמותו ממכתבי ר"ש בעברית ובערבית, ומהם למד על שליטתו. אך טרם ראה – לא את תרגומי הבן ולא את תרגומי האב". נמצא אפוא, שדברי רבנו הינם דברי נימוסין ודברי עידוד לשמואל אבן-תיבון שיגשים את חלומו הגדול של רבנו, להריק את ספרו ממחלצות הערבית לשפת הקודש הטהורה. וברור שהרמב"ם שמח והתרגש מכך מאד.
לאחר שתיבון תרגם חלק הגון מן המורה, שלחוֹ לרבנו בצירוף שאלות נוספות: חלקן עסקו באי ידיעתו כיצד לתרגם מקומות מסוימים, וחלקן עסקו באי הבנתו רעיונות מסוימים במורה. קאפח מעיר במבואו, כי לאחר שהגיעה הדוגמה לידי רבנו, הוא הבין שתרגומו של תיבון כבד מאד ואף משובש לא מעט. ולפי קאפח, "הדוגמה הפיגה את התלהבותו ושיככה אותה, ורבות היסס היאך לענות ומה לענות, והוכחה לכך כי זמן רב נמשך עד אשר השיב". רבנו תירץ בתשובתו לתיבון שמחלתו גרמה לעיכוב התשובה, ועל כך אומר קאפח: "שמחלתו שימשה עילה להתנצלות, כי גם בימי מחלתו נהג להשיב לשואליו בכך שהקריא את דברי תשובתו לבן אחותו, וזה כותב מפיו [...] ורבנו רק חתם שמו בשולי האגרת". וראָייתו של קאפח לכך שעבר זמן רב, בין שליחת דוגמת התרגום לרבנו לשליחת תשובתו, היא מכך שאבן-תיבון כתב בכמה מקומות "שאינו זוכר אם שאל לרבנו על אותו הדבר, משמע שעבר זמן רב עד שהשיבוֹ רבנו".
גם לאחר שרבנו החליט להשיב לשמואל אבן-תיבון, לדברי קאפח הוא "ענה כלאחר יד וכרוצה לצאת ידי חובת הנימוס בלבד, וכל מה שנדמה שהביע קורת רוח מן התרגום אינם חורגים מגינוני נימוס גרידא". ולכן מוסיף קאפח ואומר, "כאשר הגיעו התשובות לידי ר"ש לא ידע פשר הדבר, וחשב כי רבנו הוא טיפוס של 'המלומד המפוזר', שלא תפש ולא ידע ולא הבין את השאלה, וענה [...] שלא לעניין". והנה דברי הר"ש כפי שהם מובאים במבוא שם (עמ' 25):
"ואני לא שאלתיו על זה, אמנם שאלתי על אמרו הרחוקה שבהקדמות, והוא לא זכר הקרובות, וצריכין עדיין אנחנו למודעי [...] וזה מורה על טרדת לבבו והתפזר רעיוניו [...] ואני לא שאלתיו על חסרון, ואני שאלתיו על דבר אחר [...] וכמדומה לי שטרדת לבבו העלים ממנו [...] והארכתי בשאלה מאד וביארתי את כל ספקותיי וקושיותיי, וראיתי הרב לא ענה על אחת מהן. איני יודע אם מנעתו טרדתו, אם לא ראה הכתב שהייתה בו זו השאלה, כי איני זוכר אם הייתה עם יתר השאלות [...] ועדיין אנו צריכין לשאול שנית. [...] מה שאמר הרב ששאלתיו לפרש בפרק טו איני זוכר ששאלתי מעולם, והפרק הזה כולו מובן, ואפשר שהחליף הפרק ההוא מפני טרדתו".
לדברי קאפח: "הר"ש שגה בדמותו שרבנו מפוזר ואינו יודע את אשר הוא עושה חלילה-חלילה, וכבר ידוע ומפורסם כי רבנו היה איש הסדר והדייקנות המופתית. איש אשר לא יאמר מילה, אלא לאחר שחשב עליה שבע פעמים, ואינו מניח קולמוסו על הנייר אלא לאחר שהסכימה עמו רוח הקודש". רבנו הרמב"ם לא ראה את תרגומו של תיבון במלואו, כי תיבון סיים את תרגומו כמה חודשים לפני שרבנו נפטר, וכמו שאומר קאפח: "בתנאי הכתיבה הלבלרות והעתקת הספרים של אותם הימים, ואף תנאי המשלוח מארץ לארץ, ספק גדול אם הספיק לראותו". קאפח מציין נקודה הזו, אולי כדי שנבין מדוע רבנו לא התייחס התייחסות מקיפה לתרגומו של תיבון, אף שספק גדול בעיניי אם רבנו היה מתייחס לתרגומו של תיבון. וכמו שהוא עיכב את תשובתו לתיבון כך היה גם מעכב את התייחסותו לתרגומו, ואולי היא הייתה דומה להתייחסותו לדוגמת התרגום שראה בחייו – שילוב של התנצלויות ודברי נימוס מאולצים.
קצרו של דבר, לפי קאפח, התחמקותו של רבנו מלשוחח עם אבן-תיבון נבעה מהתפוגגות שמחתו הגדולה של רבנו לאחר שראה שתרגומו של אבן-תיבון משובש ואף כבד מאד. והנה לנו אפשרות נוספת להסביר את העניין, מבלי לקפוץ למסקנה שרבנו כפר במעמד הר סיני.
ולעצם תרגומו של תיבון וידיעתו את מלאכת הפילוסופיה, קאפח אומר שם כך (עמ' 26):
"כפי שאמרתי בראשית דבריי [...] נראה כי כאשר תרגם ר"ש ספר זה טרם עסק בפילוסופיה, אך עיין במידה מסוימת באי-אלה ספרים בנושא זה, כמו שכתב בהקדמתו: 'ועוד ידעתי חסרוני הגדול בהבנת דברי הספר הנכבד הזה – מאמר מורה-הנבוכים וענייניו, מפני שרובם עניינים עמוקים מאד, והוא כולל חכמות רבות ורמות, מעיני רוב אנשי עמנו אשר בגבולנו זה נעלמות, ואולי מעיני כולם, מפני שאינם מתעסקים בהם ואינן נמצאות אתם, ומעט-מזער פקחתי עין בקצתם, כי היו אתי קצת ספריהם בלשון ערבי אשר אני יודע בו מעט, והעירני לבבי ללמוד מהם כיכולתי הקצרה'". לדעת קאפח אין דברי תיבון דברי ענווה, אלא דברים אשר מבטאים את המציאות, וכפי שהוא אומר שם: "ולפיכך באו בתרגומו הרבֵּה אי הבנות כפי שהעירותי על כמה מהן בהערותיי, מעט מאותן אי ההבנות נגרמו בשל אי ידיעת השפה, ורובן בשל אי ידיעת העניין". כמו כן, נשים לב להודאתו של תיבון בסכלותם המחפירה של חכמי-יועצי-אדום.
עד כאן למבואו של רומין, ובעז"ה בהמשך נדון בפרק שבו הוא עוסק בחידוש העולם.
חזק וברוך!
עד לפני תרגומיו של קאפח חכמי תימן היו לומדים את כתבי רס"ג רבינו בחיי והרמב"ם בערבית?
מה דעתך על תרגומו של מיכאל שוורץ?