דת האמת לעומת דתות אחרות

באיגרת הרמב"ם המפורסמת ליהודי תימן, רבנו משיב בין היתר על שתי שאלות חשובות מאד: א) מדוע יש דמיון לכאורה בין דת הנצרות ודת האסלאם לדת האמת? ב) כיצד ניתן לזהות את דת האמת מבין שאר הדתות?


רבנו הרמב"ם משיב על שתי השאלות בדרך שווה לכל נפש שתתאים גם ליהודים שנמצאים במצב רוחני ונפשי קשה מאד (כמצבם של יהודי תימן באותה התקופה). כלומר, התשובה המלאה והשלמה לשאלה השנייה דורשת עיון ארוך שאין לו מקום באגרת-הצלה שמטרתה לחזק ידיים רפות ולאמץ ברכיים כושלות. לכן, כדי להימנע מדיונים ארוכים ומפורטים, רבנו בוחר במשל פשוט אך גאוני, אשר מספק תשובה קצרה קולעת וחדה לעת עתה, ופותח צוהר לכל מי שמבקש להעמיק ולדעת את התשובה לשאלה השנייה לכל פרטיה ודקדוקיה.


כמבוא לשתי תשובותיו, רבנו הרמב"ם מסביר באגרתו, שׁשׂנאת רשעי הגויים כלפי עם ישראל נובעת מרגש קנאה עז שרוחש וגועש בקרבם. רגש זה צמח והתפתח בעקבות רוממותנו בקיום התורה ומצוותיה. כלומר, קיום התורה והמצוות רומם את עם-ישראל למעלות רוחניות אנושיות חברתיות ואף מדעיות, ובראות הגויים את אושרנו ומעמדנו הרם, אשר הושג בזכות חכמתנו הייחודית ומידותינו הנעלות – הקנאה והשנאה בוערות בקרבם ומעבירות אותם על דעתם.


וכֹה דברי רבנו באיגרתו שם (עמ' יט):


"וכאשר ייחדנו [הקב"ה] במצוותיו וחֻקּוֹתיו [=רומם אותנו להיות ייחודיים ומיוחדים בכך שהוא נתן לנו חוקים ומשפטים מאוזנים וישרים], ונגלתה רוממותנו על כל שאר [הגויים רודפי ההבל] במשפטיו ותורותיו, כְּאָמְרוֹ יתעלה בספרו: [...] 'וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם' [דב' ד, ח], שׂנאו אותנו כל העמים על כך בקנאתם ותעייתם".


אמנם, הליכתו של עם-ישראל בדרך התורה הייתה רחוקה מאד מלהיות שלמה, אך היה בה די כדי לרומם אותנו ואת מעמדנו בין הגויים, ואף היה בה כדי לתת ליהודים ערמה להשתמש בחכמה כדי לכזב ולרמות ולהתנשא מעל הגויים (כמעשה החרדים בימינו). רוממות מעמדו של עם-ישראל יחד עם הליכה בתורה מסולפת מאד, גרמו לגויים לקום עלינו ולבקש להחליף את דתנו – כי אם עם-ישראל אינו מביא בשורה לאנושות, הדבר פותח פתח לגויים לשגות ולחשוב שהם אלה אשר ראויים ונדרשים להביא את הבשורה הזאת ולהיות העם הנבחר.


בהמשך דבריו, רבנו הרמב"ם מוביל אותנו לתובנה הבאה: בראות הגויים את מעמדנו הרם מֵחַד ואת שחיתותנו המוסרית מאידך, התפתחה בקרבם קנאה ושנאה אשר יקדו ולהטו בקרב רשעי הגויים, עד שהן דחפו אותם להמציא דתות חדשות מתוך רצון להתדמות ולחקות את דת האמת, וכמו שכותב רבנו בהמשך דבריו שם: "כולם רוצים להתדמות בדת האל ישתבח, ולא יִדְמֶה המעשה האלהי למעשה אנוש כי אם אצל הפתי שאין לו ידיעה בשניהם יחד".


רבנו הרמב"ם מוסיף ואומר, שחוקי דת משה האלהיים לא יִדמו ולא יִשוו לחוקי הדת שחוקקו בני האדם, ורק הפתי, שאין לו ידיעה בחוקי הדת שחקק ה' יתעלה, ולא בחוקי הדת שחוקקו בני האדם – רק הוא יסבור שדת האמת דומה באופן מהותי לדתות השקר שיצרו הגויים.


נמצא, שדתות השווא דומות לדת האמת מפני שיוצריהן מלכתחילה ביקשו ליצור דת שתהא דומה לדת האמת, אך יחד עם זאת שונה ומובדלת ממנה, במטרה להילחם בדרך האמת, וּלְמה הדבר דומה? לדת האורתודוקסית אשר דומה במאפיינים חיצוניים מסוימים לדת האמת, אך במהותה היא שונה ומובדלת ממנה לחלוטין. לאחר הקדמה זו נעבור להשיב על השאלה השנייה, ואגב התשובה לשאלה השנייה תתברר היטב גם התשובה לשאלה הראשונה.


כיצד ניתן לזהות את דת האמת? (הַמָּשָׁל)


לכאורה זו משימה קשה, שהרי בכל הדתות יש ציוויים ואזהרות, כולן מבטיחות שכר בעבור קיום הציוויים, ומזהירות בעונשים אלהיים לממרים ולפושעים אשר לא נשמעים לאזהרות. כל הדתות מתהדרות בנביאים ובתורה מן השמים, מורות לבצע טקסי פולחן דתיים, וכן בעלות ספרות ענפה של השקפה ואגדה ופסקי הלכה. כיצד ניתן אפוא לזהות את דת האמת? הרמב"ם משיב על שאלה זו במשל שמטרתו לפתוח לנו צוהר לזיהוי דת האמת, וכֹה דבריו:


"כולם [=כל ממציאי הדתות למיניהם] רוצים להתדמות בדת האל ישתבח, ולא יִדְמֶה המעשה האלהי למעשה אנוש כי אם אצל הַפֶּתִי שאין לו ידיעה בשניהם יחד – והרי ההבדל בין דתנו והדתות אשר נִדְמוּ לה, כהבדל בין האדם החי ההוגה, והפסל העשוי באומנות מן השיש או העץ או הכסף או הזהב, כדי שיהיה כדמות אדם".


הרמב"ם ממשיל את דתות השקר לדמויות אדם שעשויות משיש או מעץ או מזהב, לעומת דת האמת אשר נמשלת לדמות האדם החי וההוגה. היחס אפוא בין דתות השקר לדת האמת הוא כמו היחס שבין פסל בצורת אדם מעשה ידי אדם, לאדם החי וההוגה אשר נוצר ונברא על-ידי ה' אלהים אמת. האדם שלא למד להבחין בין החכמה האלהית והמעשה האלהי, למעשה ידי אדם, עלול להתבונן התבוננות חיצונית ושטחית בצורת הפסל ובדמות האדם החי, ויטעה לחשוב שהפסל דומה לאדם גם בכל איבריו הפנימיים המשוכללים, בעוד שלפי האמת המדעית והאנושית, פנימיות הפסלים חלולה או אטומה ונעדרת כל חכמה ושכלול מדעי, והיא אף נעדרת את עיקר האדם: נשמה שהעניק לו ה' ובה צלם אלהים שבו הכוח להשכיל.


וכֹה דברי רבנו שם (עמ' כג):


"שהסכל בחכמה האלהית והמעשה אלהי, כאשר יראה את הפסל דומה לאדם בכל צורתו החיצונית בתבניתו ותארו וגדלו וגוונו, יחשוב שמעשה זה כמעשה תבנית האדם בדיוק, מחמת סִכלותו את פנימיותו של זה ושל זה. אבל החכם שהוא יודע את פנימיותם, יודע הוא כי פנימיותו של פסל זה אין בה עשיה אמנותית כלל, ושיש בפנימיות האדם נפלאות באמת, ודברים המורים על חכמת הבורא מהתפשטות גידיו בתוך ה"עצ'ל" [=תחילת התערבות הגידים עם השוק] והסתרגותן וייחוד מיתריו ומקומות חיבוריהן, וליפוף קישוריהן והיאך מוצאן, והרכבת עצמותיו ופרקיהן, ויציאת עורקיו הדופקים ושאינן דופקים והתחלקותן, ותנוחת אבריו זה-עם-זה החיצוניים והפנימיים, כל דבר מאלה בשיעורו ומתכונתו ובמקומו וכראוי לו".


לתיאורי גוף האדם ומערכותיו המשוכללות בחכמה אלהית, ניתן להוסיף את מורכבות המוח ושכלולו האינסופי. כך שאפילו המדע המתקדם ביותר בימינו מודה, שככל שאנחנו מעמיקים לגלות את שכלולו, כך אנו מבינים יותר ויותר עד כמה אנחנו רחוקים מלהבין אותו לְאַשּׁוּרוֹ.


"וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ", "הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא" (איוב יט, כו; יא, ז).


כיצד ניתן לזהות את דת האמת? (הַנִּמְשָׁל)


בהמשך דבריו, רבנו הרמב"ם עובר מהמשל לנמשל, המשל כאמור מתאר את פנימיות גוף האדם לכל פרטיו המשוכללים והמרתקים, לעומת פנימיות פסלי הזהב הכסף או העץ, שאין בפנימיותם החלולה חכמה אלהית נשגבה. הסכל, בניגוד לחכם, אינו יודע להבחין בהבדלים העצומים שבין פנימיות הדמויות שלפניו, הואיל והוא אינו יודע להבחין בפנימיות גוף האדם לעומת פנימיות הפסל מעשה ידי אדם. ועתה ממשיך רבנו הרמב"ם אל הנמשל:


"כך הסכל בסודות ספרי הנבואה ותוכן תורתנו, כאשר יַשווה תורה זו לתורה בדויה יחשוב שיש דמיון ביניהם: כאשר הוא ימצא בתורת ה' איסורים והיתרים ובזו האחרת איסורים והיתרים, ובתורת ה' מעשי עבודות ובזו מעשי עבודות, ותורת ה' מצווה ומזהירה ומבטיחה ומאיימת [=בעונש לעובר עליה], וכך זו [התורה הבדויה] מצווה ומזהירה ומבטיחה ומאיימת".


כלומר, כאשר הסכל מתבונן בתורת משה ובספרי הנביאים, ומשווה אותם לתורה בדויה הוא ימצא לכאורה מאפיינים דומים: איסורים והיתרים, ציוויים ואזהרות, עונשים והבטחות, נביאים ונבואות, וכיו"ב.


נמשיך אפוא ברעיון שמפתח רבנו, וכֹה דבריו: