מצוַת ייחוד השם - חלק ב

עודכן ב: 17 אפר 2019

בחודש שעבר ראינו כיצד הרמב"ם מוכיח שלא יעלה על הדעת שיש לה' גוף, ובסוף הוכחתו שם הוא מוסיף, שהעובדה שה' איננו גוף מובילה בהכרח לדעה שה' אחד באחדות מהותית אמתית, וזה לשונו (הלכות יסודי התורה א, ו): "הואיל ואינו גוף לא יארעוּ לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר [=הגוף מטבעו עשוי לחלוקה, להיפרדות ולהתפוררות לאינסוף חלקים], לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד. וידיעת דבר זה מצות עשה, שנאמר: 'ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד' [דברים ו, ד]".

כלומר, ההשקפה שה' איננו גוף ולא חלים בו מאורעות הגופות כגון: זקנה, כיליון, התחדשות, חולי, חולשה, גוון, טמפרטורה, וכיו"ב – מביאה אותנו בהכרח להשקפה שה' הוא אחד. מפני שאם איננו גוף, הוא לא מתחלק לחלקי גוף ולתאים, ואם אינו מתחלק בשום צורה הוא בהכרח אחד. כלומר, שלילת מושגי הגשמות מהבורא יתעלה מובילה לידיעת ייחודו, וככל שמוכיחים בדרכים רבות ומגוונות שה' איננו גוף כך מתחזקת ההשקפה שה' הוא אחד.

ראיות לכך שאין ה' גוף

הרמב"ם מבאר את מצוַת ייחוד ה' בהלכות יסודי התורה, ושם הוא פורשׂ בפנינו כמה ראיות בסיסיות לכך שהבורא איננו גוף או כוח בגוף [=כמו נפש האדם שהיא כוח בגוף]. והסיבה ברורה כאמור: ככל שמוכיחים בדרכים רבות ומגוונות שה' איננו גוף כך מתחזקת ההשקפה שהוא אחד. וזה לשון הרמב"ם (שם א, ז):

"הרי מפורש בתורה ובנביא שאין הקדוש ברוך הוא גוף וגויה. שנאמר: 'כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת' [יהושע ב, יא], והגוף לא יהיה בשני מקומות. ונאמר: 'כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה' [דברים ד, טו], ונאמר: 'וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה' [ישעיה מ, כה], ואילו היה גוף היה דומה לשאר גופים".

כמובן שיש ראיות נוספות, ברם מטרתו של הרמב"ם ב"משנה תורה" וב"הלכות יסודי התורה" להציג רק את הראיות הקלות והבסיסיות ביותר, כדי שכל אדם, גדול וקטן, יידע לכל הפחות את יסודות הדת.

ההשקפה שה' איננו גוף מובילה למסקנות ותובנות

מן ההשקפה שה' איננו גוף עולות מסקנות ותובנות ביחס לה' יתברך, שמקרבות אותנו לידיעתו ולהשגתו. כל המסקנות הללו נלמדות בדרך השלילה, כלומר באמצעות שלילת מאפיינים ותארים מה' יתברך. בדרך זו אנו מתקרבים אליו בדעתנו ובמחשבתנו, וזוכים להשקפות אמת. לפניכם רשימה תמציתית מאד של המסקנות והתובנות שעולות כתוצאה משלילת הגשמות ביחס לה' יתעלה, וזה לשון הרמב"ם (שם, יב):

"וכיון שנתברר שאינו גוף וגוויה, יתברר שלא יארעוֹ [=יארע לו] ולא [=אפילו לא] אחד ממאורעות הגוף. לא חיבור ולא פירוד [=קִרבה לעצם חומרי והתרחקות ממנו], ולא מקום ולא מידה [=שהרי אין לו גוף, ולכן אינו נמצא במרחב החומרי ואף אינו ניתן למדידה בשום דרך], ולא עליה ולא ירידה [=אינו עולה או יורד כמו עצמים חומריים], ולא ימין ולא שׂמאל [=אין לו גוף כדי שיהיה ניתן לחלקו לצד ימין ולצד שמאל, ואינו פונה לימין או לשמאל כמו גוף חומרי שנע לצדדים], ולא פנים ולא אחור [=אין לו גוף אז אין לו צד קדמי וצד אחורי], ולא ישיבה ולא עמידה [=איננו יושב או עומד כי אין לו גוף]. ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים [=כל מושגי הזמן אינם חלים עליו]. ואינו משתנה [כל שינוי, חיצוני או פנימי], שאין לו דבר שיגרום לו שינוי".

כל המושגים הללו שמזכיר הרמב"ם מתארים מצבים שונים של עצמים חומריים כגון בני האדם, ומפני שהוכח שאין לה' גוף, עולה ומתבהרת התובנה שכל המושגים הללו לא שייכים אליו ולא מתארים אותו בשום צורה. עוד פוסק הרמב"ם (שם, יג):

"ואין לו מוות ולא חיים כחיי הגוף החי. ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם [=החכמה היא תואר לאדם והיא דבר נרכש, כלומר האדם וחכמתו הם שניים, ולעומתו ה' הוא החכמה והחכמה הוא]. לא שינה ולא הקיצה [=אינו גוף ולכן אין לו חולשה או עייפות שמזקיקים אותו לשינה], ולא כעס ולא שחוק, ולא שמחה ולא עצבות [=ה' אינו משתנה בשום צורה, וכל התעוררות רגשית, כגון כעס או שמחה, נובעת משינוי במצב הנפשי הנתון], ולא שתיקה ולא דיבור כדיבור האדם [=אינו גוף ולכן אין לו את כלי הדיבור, ואינו זקוק להם]. וכך אמרו חכמים: 'אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עִפּוּי' [=לא פירוד ולא חיבור; חגיגה טו ע"א]".

וביחס לשלילת כל מגוון הרגשות האנושיים מה' יתעלה, אומר מָרי יוסף קאפח שם (אות סב): "כי כל אלה [=הכעס והשחוק, השמחה והעצבות, וכל שאר ביטויי הרגשות] אינם אלא התפעלויות [=שינויים נפשיים שבאים לידי ביטוי בהתעוררות של רגשות], והם ממאורעות הגופים, וכל התפעלות היא תוצאה של הפעלה או גירוי חיצוני [=רשמים חיצוניים שנקלטים באחד מחמשת החושים, גורמים לשינויים רגשיים] או גירוי פנימי כשינוי מחשבה [=ללא רשמים חיצוניים], וה' אלהים אמת נעלה ומרומם מכל זה". מפני שאין שום גורם, פנימי או חיצוני, שיכול להשפיע עליו ולשנות את מהותו.

דיברה תורה כלשון בני אדם

לאחר הבאת היסוד החשוב הזה שה' איננו גוף, הרמב"ם בוחן את עמידתו כנגד התקפות שונות, ולכן הוא פורשׂ מבחר פסוקים שניתן לכאורה ללמוד מהם שה' יתעלה הוא גוף או כוח בגוף (שם, ח–ט):

"אם כן [=שה' איננו גוף כמו שהוּכח], מה הוא זה שנאמר בתורה 'וְתַחַת רַגְלָיו' [שמות כד, י], 'כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים' [שם לא, יח; דברים ט, י], 'יַד יי' [שמות ט, ג], 'עֵינֵי יי' [זכריה ד, י, ועוד], 'אָזְנֵי יי' [במדבר יא, א, ועוד], וכיוצא בדברים האלו? [תשובה:] הכל לפי דעתן של בני אדם הוא, שאינן מכירין אלא הגופות, ודיברה תורה כלשון בני אדם, והכל כינויין הן, כמו שנאמר: 'אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי' [דברים לב, מא], וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג? אלא משל, והכל משל.

ראיה לדבר זה [=שהכל משל] שנביא אחד אומר שראה את הקדוש ברוך הוא 'לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר' [דניאל ז, ט], ואחד ראהו 'חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה' [ישעיה סג, א]. ומשה רבנו עצמו ראהו על הים כגיבור עושה מלחמה [מכילתא דרי"ש, בשלח ד], ובסיני כשליח ציבור עטוף [ר"ה יז ע"ב] – לומר שאין לו דמות וצורה, אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה. ואמִתת הדבר אין דעתו של אדם יכולה להשיגו ולחקרו, וזה הוא שאמר הכתוב "הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא?' [איוב יא, ז]".


הרמב"ם מסכם את הלכות ייחוד השם ופוסק (שם, יד):

"והואיל והדבר כך הוא [=שאין לה' גוף ולא חלים בו שינויים רגשיים], כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי הנביאים הכל משל ומליצה הן, כמו שנאמר 'יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק' [תהלים ב, ד], 'כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם' [דברים לב, כא], 'כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יי' [שם כח, סג], וכיוצא בהן. על הכל אמרו חכמים 'דיברה תורה כלשון בני אדם'. וכן הוא אומר 'הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים' [ירמיה ז, יט], הרי הוא אומר 'אֲנִי יי לֹא שָׁנִיתִי' [מלאכי ג, ו], ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח היה משתנה. וכל הדברים האלו אינן מצויין אלא לגופים האפלים השפלים שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. אבל הוא ברוך הוא יתעלה ויתרומם על כל זה".


#ייחודהשם #מצוותמשנהתורה

אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!