לימוד התינוקות ודרכי חינוכם

אחד היסודות החשובים ביותר בשימור דת האמת הוא יצירת מערך של תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן, דהיינו מערך של לימוד לילדים הקטנים, שבו הם ילמדו את פסוקי התורה ותרגום אונקלוס, עד שיידעו את כל התורה כולה ברמה כזו, שפסוקי התורה ילוו אותם במשך כל חייהם, ובכל עת ובכל שעה יהיה שגור בפיהם הפסוק המתאים לאותו המעמד והנסיבות. ובמלים אחרות, מטרת הלימוד היא להפוך את פסוקי התורה לשגורים בפי האדם, עד שהתורה ומוסריה ורעיונותיה וסיפוריה ותוכחותיה ומשליה יהיו בפינו ובליבנו תמיד.


וכמו שנאמר בציווי למלך ישראל (דב' יז, יט): "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם".


בשל חשיבות ידיעת פסוקי התורה באופנים הקרובים מאד לידיעה שבעל-פה, חז"ל הפליגו מאד בחשיבות לימוד קריאת התורה והתרגום לילדים הקטנים, עד שהם אמרו: "שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן". לא בגלל שבאמת העולם מתקיים רק בזכותם, שהרי כבר מצאנו בחז"ל מוסרים אחרים על עניינים אחרים שעליהם העולם עומד, כגון: "שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות החסדים" (אבות א, ב).


אלא ברור, שבכל מקום שחז"ל ביקשו לעורר אותנו לחשיבות הדבר, הם נקטו בהפרזה, כדי שנבין שלא מדובר כאן בעוד הוראה הלכתית או מוסרית, אלא בעניין שברומו של עולם. ולא לחינם חז"ל רוממו את הלימוד לתינוקות, כי "גרסא דינקותא לא משתכחא" ולא רק שהיא תעמוד לו לאדם בשעות משבר צרה וצוקה, ותקשור אותו לדת האמת כל ימי חייו, לימוד פסוקי התורה הינם היסוד והבסיס לשמירת התורה. שהרי ראינו, שבמקומות שביטלו את קריאת התרגום וביטלו את חשיבות ידיעת פסוקי התורה, סטו מדרך האמת ובחרו בדרכי חתחתים עד שיצאו למינות, ואף עיוותו את התורה עד שהפכוה לקורדום חוצבים.


והנה לפניכם פסק חז"ל ורבנו בעניין חובת לימוד התינוקות (תלמוד תורה א, ב):


"מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך. וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבין מלמדי תינוקות. ואם לא הושיבו מחריבין את העיר, שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן".


ואפילו רבנו יצא מגדרו ושילב בסוף ההלכה הפורמלית מוסרים מדרשיים, כדי לחזק ולאשש את חשיבות לימוד התורה לילדים הקטנים. ברם, באלף השנים האחרונות המינים וצאצאיהם שיבשו לחלוטין את המושג "תלמוד תורה של בית רבן", עד שהם עקרו לחלוטין את ההלכה! שהרי ילדי צאצאי המינים אינם לומדים לקרוא ולשנן את פסוקי התורה, ובוודאי לא את תרגום אונקלוס שמיישר את המחשבה ומרומם לידיעת ה' ולייחודו, ואם תבקש מאחד מצאצאי המינים לעלות לתורה הוא בקושי יצליח לזהות היכן הקריאה בתורה מתחילה...


המינים וצאצאיהם חוששים מן האמת, שהרי אם הם היו מלמדים את בניהם תורה לפי דרך חז"ל ודרך האמת ודרך התורה ודרך ה' יתעלה: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם" (דב' ו, ז), הם היו מתקשים מאד לעוות את מחשבת הבנים לדרכי המינים הארורים. שהרי הבנים היו לומדים שכל אבות האומה היו לוחמים ועובדים לפרנסתם, ונוהגים ביושר ומדקדקים במוסר, ולא נהנים מכבוד שמים, ואוהבים באמת את ה' יתעלה, ובעלי היגיון ושכל ישר, ונלחמים מלחמה בלתי מתפשרת באלילות ובעבודה-הזרה, ואולי מעל הכל: הם היו בני אדם כמונו, ובמלים אחרות, כל תפישת הערצת הקדושים הפרו-נוצרית שלהם הייתה מתערערת לחלוטין.


ואגב, ברור שכל תפישת הערצת הקדושים הטמאים שלהם נובעת מן הצורך ההכרחי להפוך את גדוליהם לאלהים, שהרי אם הם לא אלהים, יש לבחון את דבריהם ומעשיהם בעין ביקורתית, בדיוק כמו שנוהגים ספר התורה וספרי הנביאים וכתבי הקודש, הבוחנים את כל הגדולים האמיתיים שבאומה. אך דא עקא, אם גדוליהם לא אלילים ואם חובה לבחון את דבריהם ומעשיהם בצלם האלהים שהעניק לנו ה' יתעלה שמו, הרי שסכלותם תצוף על פני המים, כמו אותם הגושים שהיו צפים בנחל הירקון כאשר היו מזרימים אליו שפכים...


קצרו של דבר, המינים וצאצאיהם ביטלו מלפני מאות רבות בשנים את לימוד התורה ושינונה, כדי להתעות את צאן מרעיתם וכדי לעקור את יסודות הדת ומוסריה, במטרה להפיץ ולהשריש את דתם החדשה הפרו-נוצרית. ובמקום זאת, ב"תלמודי התורה" הארורים שלהם לומדים הזיות על גבי הזיות, מטמטמים את הילדים הרכים באלילות ובדמיונות אשר מחריבים את הדעת ומחשיכים את עיני השכל, עד שכל סכלות נראית להם כחכמה מופלאה:


"הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר. הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים. הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר. מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ. לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְיָ צְבָאוֹת וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ. עַל כֵּן חָרָה אַף יְיָ בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת [כגון הפגרים שהושלכו ברחובות הגטאות] בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה".


ולא רק שביטלו את לימוד ושינון פסוקי התורה הקדושים והטהורים, גם את תרגום אונקלוס ביטלו, ובמקומו החדירו לנו את פירוש רש"י הנתעב, כדי שלא ייוותר שום סיכוי לתלמיד לידע את ה' אלהיו ולזהות את דרך האמת – וזו המינות בכל כיעורה! ועל מינות כגון זו אומר שלמה במשלי (ב, יג): "הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חֹשֶׁךְ", וכֹה דברי רס"ג בפירושו שם:


"ומטעותם, שהם לא די להם שעזבו את האמת אלא שהלכו אחרי ההבל, ועליהם הוא אומר 'הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר' וגו', לפיכך נתחייבו שני עונשים, כי אילו עזבו את האמת וההבל גם יחד בדבר מסוים ולא התנגדו לו [=להבל] היה עליהם חטא אחד, וכאשר הפכו את האמת בהביאם במקומו את ההבל [את ההזיות המאגיות ופירוש רש"י] נעשה חטאם כפול".


ולסקירת הסיבות שבגללן המינים וצאצאיהם מרחיקים ואף מתעבים את לימוד ספר התנ"ך ראו מאמרי: "מדוע החרדים לא לומדים תנ"ך?".


א. דרכי החינוך ההכרחיות ללימוד


רבנו פוסק בהלכות תלמוד תורה (ב, ב), וכֹה דבריו:


"מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש או שבע, לפי כוח הבן ובניין גופו. ופחות מבן שש אין מכניסין אותו. ומכה אותן המלמד להטיל עליהן אימה, ואינו מכה אותן מכת אויב מוסר אכזרי. לפיכך לא יכה אותן בשוטים ולא במקלות, אלא ברצועה קטנה".


והנני יודע שכל התועים למיניהם אחרי התרבות המערבית הקלוקלת יזעקו: "מה? להכות את התלמידים?", ובכן, אם הם מעדיפים שהבנים שלהם יהיו פראי אדם נעדרי צלם אנוש, או לחילופין בהמות תאוותניות אשר אינן אוהבות מאומה חוץ מאשר את עצמן, שימשיכו בדרכי ההבל שלהם – כאילו הילד יכול להחליט ולקבוע מה טוב לו, וכאילו הילד מסוגל תמיד לרסן את עצמו, וכאילו הילד מסוגל תמיד להבין ולהבחין בשכלו בין הטוב לרע, וכאילו לעולם ניתן לחנך באמצעות דיבורים רכים בלבד. ושיטותיה והזיותיה של התרבות המערבית הרסו את פני החברה ביצירת דור של תינוקות מגודלים ובהמיים רודפי אלכוהול וסמים.


ומה הפתרון של החברה המערבית? ריטלין! במקום לתת לנער מכת רצועה אחת וליישר אותו לכמה שבועות טובים, הם הורסים לא רק את חינוכו אלא גם את בריאותו הגופנית והנפשית בהרגילם את טבעו וגופו לסמים מרגיעים מגיל צעיר! ויש בזה גם שחיתות איומה ונוראה, מפני שהם מעודדים את השימוש בריטלין ודומיו כדי להכניס כסף לחברות התרופות, ובמלים אחרות, יש אנשים שמתעשרים מהרס הבריאות הנפשית והגופנית של ילדינו!


והנני זוכר היטב שלמדתי אצל המארי תקופה מסוימת בחדר עם תלמידים רבים, והיה למארי שוט רצועה על השולחן לצד ספרו, ואיני זוכר שהוא השתמש בו עלי או על אחרים, אך הנני זוכר היטב שדי היה במראה הרצועה הזו כדי לגרום לילדים לכבד את המארי ולירוא מפניו – וכך המארי לא היה צריך להתעסק עם בעיות משמעת רבות, וכל הזמן היה מנוצל ללימוד התורה. לעומת זאת, בימינו, לפחות חצי מהשיעור מוקדש לבעיות משמעת, ומי שאין לו הורים בעלי ממון שישקיעו בו במורים פרטיים, יסבול מקשיי לימודים רבים מאד.


וכל השוטות הזו נועדה כדי לקיים את הזיית "הנאורות" שלהם, אשר מאפשרת להם להמשיך ולגפף ולחבק ולנשק את תאוותיהם הבהמיות, כי הם כל-כך חלשים מבחינה נפשית ורוחנית עד שאינם מסוגלים לחנך את בניהם ובנותיהם, וגם אינם רוצים להודות שחינוך הדת והתורה הוא החינוך הנכון, כי אם יודו בכך יצטרכו להודות שהם עצמם שקועים בתועבות!


כמו כן, התרבות המערבית כל-כך טמטמה את החברה, עד שההורים אינם מאפשרים למורים לחנך את התלמידים, ודי בכך שהמורה יצעק או יגער בתלמיד כדי שבסוף היום הוא יקבל שיחת נזיפה מההורים! וכך אי אפשר לחנך! כי אם המורה אינו מקבל גיבוי מלא מן ההורים כדי לחנך את בניהם, הילדים יצפצפו על המורים ויהפכו אותם לחוכא ואטלולא.


קצרו של דבר, בימינו חסים וחומלים על הילדים עד שנדמה להוריהם שיש לנהוג עמהם בעדינות כאילו היו זקנים שבריריים – וזו הדרך לגדל פראי אדם או בהמות הולכות על שתיים. אולם, בשם המתירנות ורדיפת-התאוות, העולם המודרני העייף והמסומם מוכן לסבול שילדיו יהיו פראי אדם בילדותם וחדלי אישים נעדרי מוסר בבגרותם, שהרי מי שמתעקש שלא לחנך את עצמו לערכי מוסר יושר ואמת איך יחנך את ילדיו? והילדים הללו לא יעיפו מבט אל הוריהם המזדקנים, ויום ולילה יתאוו להסתלקותם כדי שיוכלו להשתלט על רכושם וממונם.


וזכורני שאמי ע"ה לקחה אותי למארי מגיל שלוש וחצי עד גיל שתים-עשרה, ארבע פעמים בשבוע כשעה וחצי כל יום, והיא הייתה נוהגת לספר לנו שהאימהות-של-פעם היו אומרות למארי שלימד את ילדיהן: "תשאיר לו רק את העיניים והשיניים". כלומר, אל תחוס ותרחם עליו, אלא חנֵּך אותו להיות אדם כי זו הרחמנות והחמלה האמיתיים! ודי היה באמירה הזו כדי להרתיע אותי מלהתנהג בשובבות וכדי להעניק למארי ביטחון לחנך אותי כראוי, אף שאיני זוכר פעם אחת שהוא הרים עלי את ידו. וכמה שנים לפני מותה של אמי ע"ה בירכתי אותה על כל המכות שהעניקה לי, והצטערתי ובכיתי לפניה מדוע היא לא ייסרה אותי יותר...


"חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" (מש' יג, כד) – פסוק זה מלמד, שמי שחושך שבטו, כלומר נמנע מלהשתמש בכוח פיסי אפילו במקום שיש צורך בכך כדי לחנך את בנו – הוא למעשה שונא אותו, כי הוא גורם לו להיות פרא אדם ולימים גם נוכל ורשע. ברם, מי שמשחרו מוסר, דהיינו משוחח עמו ומייסר אותו בדברים ובתוכחות על מעשיו והתנהגותו – אוהב אותו. למדנו אפוא, כי שיטת החינוך המרכזית צריכה להיות מוסר בדברים, כמו שנאמר: "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ" (מש' כט, יז). אולם, אם יש צורך לעתים רחוקות להשתמש בכוח פיסי באופן מושׂכל – הדבר רצוי וראוי ואף נדרש והכרחי.


אמנם אם מדובר ביתומים ולדעתי גם אם מדובר בנער שהוא רגיש מאד, יש לנהוג ברגישות המתאימה לאותו הנער, ודי יהיה בגערה, וכמו שפוסק רבנו בהלכות דעות (ו, יז):


"אבל אם עינה אותן הרב [את היתומים] כדי ללמדן תורה או אומנות או להוליכן בדרך ישרה – הרי זה מותר. ואף-על-פי-כן לא ינהוג בהן מנהג כל אדם, אלא יעשה להן הפרש, וינהלם בנחת וברחמים גדולים וכבוד, כי ה' יריב ריבם. אחד יתום מאב ואחד יתום מאם. ועד אימתי נקראים יתומים לעניין זה? עד שלא יהיו צריכין לאדם גדול להיסמך לו לְאָמְנָן ולהיטפל בהן, אלא יהיה עושה כל צרכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים".


אך אם מדובר בפרחחים פראיים, אין דרך אחרת אלא "הסמיל כרג' מן אלג'נה".


"וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ" (מ"א א, ו), וסופו של אדוניה ידוע...


ב. זמני לימוד התינוקות


עוד פוסק רבנו בהלכות תלמוד תורה (ב, ג):


"ויושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה, כדי לחנכן ללמוד ביום ובליל