top of page

חיים קרוּקמן – ארור לוקח שוחד וארור מחלל-שם-שמים וארור נוכל ומתעתע

טרם שאומר כמה מלים על חיים קרוּקמן שם רשעים ירקב, אצרף את הדברים שנשלחו לחברי אור הרמב"ם ב"קול הקורא" מיום שני ב בטבת תשפ"ג. הדברים שב"קול הקורא" העירו את השדים מרבצם לחרף ולגדף את אדיר הקטן, וקללותיהם עוררוני לכתוב את המאמר שלפניכם. כותרת ה"קול הקורא" שנזכר הייתה כדלהלן: "צֹפָיו עִוְרִים כֻּלָּם [...] כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים [...] וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה [...] כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ" (יש' נו, י–יא).


והנה הדברים שהובאו ב"קול הקורא" האמור:


במשלי (כא, ד) נאמר כך: "רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב, נִר רְשָׁעִים חַטָּאת", ושם פירש רס"ג: "רוּם – מן המיוחד לרשעים בחטאיהם, רום העיניים ורוחב הלב". כלומר, המאפיין המרכזי ביותר של הרשעים הוא השחצנות והלהיטות הכפייתית אחר רדיפת הבצע וכל שאר התאוות, ושתי אלה: השחצנות והלהיטות, מעבירות אותם על דעתם ומסגירות וחושפות את נבלותם. וביחס להמשך הפסוק: "נִר [=תלם] רְשָׁעִים חַטָּאת", כך נראה לי לפרש: פעולתם הראשונה של הרשעים היא החטאת כמו שפעולת החקלאי הראשונה היא חרישת השדה, וכמובן שהפעולה הראשונה מעידה על שאיפתם ולהיטותם של הרשעים למלא את תאוותם ולרומם את כבודם. כמו כן, פעולת החרישה מלמדת על-כך שפשעיהם מצמיחים שורש פֹּרֶה ראש ולענה.


נחזור לרס"ג, בפירושו הארוך שם הוא מוסיף: "רום העיניים היא ההתרברבות השחצנות והגאווה, כמו שאמר בסנחריב: 'אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו' [יש' י, יב]. ורחבות הלב היא הלהיטות והתאוותנות עד שלא יְמַלֵּא את לב האדם מאומה ולא יִשְׂבָּע, כאמור בנבוכדנצר: 'גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע' [חב' ב, ה]. אבל מסימני הצדיקים הרי הענווה וההסתפקות היפך שני אלה [השחץ והלהיטות]".


והנה אנחנו רואים את השחץ ואת הלהיטות הבהמית אצל המינים ושליחיהם בכנסת-ישראל, פרזיטים טפילים רודפי בצע ושׂררה שאינם יודעים שָׂבעה, פושטים את ידיהם בקופה הציבורית כאילו אלהים הוא זה אשר ציווה לעבוד ולממן ולפטם אותם. כלומר, לפי דמיונם, לא רק שעם-ישראל חייב לממן אותם, עם-ישראל צריך לעשות זאת מתוך תחושת הערצה וסגידה כלפיהם, שהרי לפי דמיונם כל העולם כולו בזכותם עומד, וארץ-ישראל בזכותם קיימת, ושגשוגה של מדינת-ישראל אף הוא בזכותם. ולכן הם מתרברבים כדי שנכרע אפיים-ארץ ונשתחווה להם, וכשאנחנו מעבירים להם תקציבי מדינה, עלינו לנשק את שיפולי גלימתם ולהודות להם שהם נעתרים לקחת את הכסף, שהרי בזכותם אנחנו ממלאים את ייעודנו עלי-אדמות – לעבוד את גדולי טחורי האסלה, לרומם ולהעריץ אותם כאלהים, ולהיטיב להם כאילו נפשנו תלויה בכך.


והנה לפניכם דבריו הקשים של הנביא ישעיה ע"ה על גדולי האסלה וכומרי הדת הללו:


"צֹפָיו [=מנהיגי הדת, הכומרים הארורים המתעים את העם אחרי ההבל] עִוְרִים כֻּלָּם, לֹא יָדָעוּ [את ה'], כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ, הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם. וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, וְהֵמָּה רֹעִים [=והם מנהיגי העם והדת בעלי השׂררה והשלטון, ויחד-עם-זאת] לֹא יָדְעוּ הָבִין [כופרים בדרך האמת], כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ" (יש' נו, י–יא). ושם תרגם יונתן ע"ה: "וְכַלְבַּיָא תַּקִיפֵי נַפְשָׁן לָא יָדְעִין לְמִסְבַּע, וְאִנּוּן מַבְאֲשִׁין לָא יָדְעִין לְאִסְתַּכָּלָא, כֻּלְּהוֹן גְּבַר לָקֳבֵיל אוֹרְחֵיהּ גְּלוֹ, גְּבַר לְמִיבַּז מָמוֹנֵיהּ דְּיִשְׂרָאֵל". וראוי לעצור רגע ולהזדעזע מדבריו של הנביא ישעיה ע"ה, אשר מכנה את ראשי העם "כלבים אילמים" ו"כלבים עזי נפש"!


וראוי לצרף לעניין האמור את דברי חכמים ורבנו ע"ה במשנת אבות (ה, יז):


"כל מי שיש בו שלושה דברים הללו הרי זה מתלמידיו של אברהם, וכל מי שאין בו שלושה דברים הללו הרי זה מתלמידיו של בלעם. תלמידיו של אברהם: עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה; אבל תלמידיו של בלעם: עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה. מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם? תלמידיו של בלעם יורדין לגהינם ונוחלין באר שחת, שנאמר: 'וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה' וכו' [תה' נה, כד]; אבל תלמידיו של אברהם יורשין גן עדן, שנאמר: 'לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא' [מש' ח, כא]".


ושם פירש רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריו:


"כבר ביארנו [...] כי 'עין טובה' היא ההסתפקות, ו'נפש שפלה' הפרישות, ו'רוח נמוכה' הענווה המופלגת [ואלו הן שלוש המעלות שנשתבח בהן אברהם אבינו] [...] ושלוש המגרעות שכנגדן הן: הלהיטות לממון והיא 'עין רעה', ותאוות המשגל והיא 'נפש רחבה', והגאווה והיא 'רוח גבוהה'. ואותן שלוש המעלות נתפרסמו לאברהם אבינו, ולפיכך, כל מי שיש בו שלוש מעלות אלו נקרא תלמידו של אברהם כיוון שנתנהג במידותיו. וכל מי שיש בו שלוש מגרעות אלו הרי זה תלמידו של בלעם כיוון שנתנהג במידותיו. והנני מזכיר את המקומות שנתבארו בהם אלו המעלות לאברהם אבינו ואותן המגרעות לבלעם, והן כולן מקראות בתורה:


עין טובה של אברהם הוא אמרוֹ למלך סדום: 'אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל' וכו' [בר' יד, כג], שזו תכלית ההסתפקות שיעזוב ממון גדול ולא ייהנה ממנו אפילו בשֵׁיעור מועט. אבל פרישותו הוא אמרוֹ לשרה בבואו למצרים: 'הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ' [בר' יב, יא], ובא הפירוש שלא נסתכל כלל בצורתה הסתכלות מלאה אלא באותו היום [ב"ב טז ע"א], וזו תכלית הפרישות [=וכומרי הדת בימינו מלאי זימה ותועבה, ואין ספק כי מה שהתפרסם הוא רק קצה הקרחון, שהרי בריונים ארורים הם, כלומר, הם מפעילים מערכת משומנת מאד של הפחדה, הסתה והשתקה כנגד כל מי שמעז לחשוף את האמת: "עלילות דם" הם מכנים את ההאשמות שכנגדם, כאילו הנאנסות הן כמו קלגסי הגויים באירופה הנוצרית החשוכה, שטבחו והתעללו ללא רחם באבותיהם ובאמותיהם]. וגם אמרוֹ בהגר אחר שנשאהּ: 'הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ' [בר' טז, ו], משמע שלא היה לו עניין בעינוגה ופינוקה, וכאשר ביקשה ממנו שרה לגרשהּ עם ישמעאל, העיד הכתוב שהיה קשה עליו עניין ישמעאל בלבד, כדי לנקותו מן החשד שיש לו נטייה אחריה בגלל המשגל, וכל אלה סימני פרישות, והוא אמרוֹ: 'וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ' [בר' כא, יא]. אבל ענוותנותו הוא אמרוֹ: 'וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר' [בר' יח, כז].


ונתפרסם לבלעם הלהיטות לממון כאשר בא מארם-נהריים בגלל הממון שנשׂכר בו להרע לישראל, והוא אמרוֹ יתעלה: 'וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ' [דב' כג, ה]. אבל תאוותנותו הוא במה שיעץ לבלק להפקיר את הנשים לזנוֹת עִם ישראל ולעשותן זונות, ולולי תכונת התאוותנות שהייתה בנפשו ושהדבר רצוי ואהוב אצלו לא היה מצַווה בכך, לפי שציווי האדם לא יהא אלא לפי דעתו, לפי שאין הטובים מצַווים על הרעות אלא מזהירים מהן, ולשון הכתוב בזה: 'הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם' [במ' לא, טז], ואמרוּ חכמים: 'בלעם בועל אתונו היה' [סנהדרין קה ע"א], ואין ספק כי מי שזו הייתה מחשבתו הרי כך יהיו מעשיו. אבל גאוותו הוא אמרוֹ: 'נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל' [במ' כד, טז] [=וכך נוהגים המינים בקראם לספריהם בשמות של נבואה ורוממות, כגון: "חזון עובדיה", "יחווה דעת", ועוד רבים כיו"ב, וזה מן המפורסמות בעולם המינות החרדי], ומה שהביא ראיה על בלעם ממה שנאמר: 'וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת' וכו', לפי שהוא איש דמים ומרמה, כיוון שהיה הגורם למוֹת ישראל במגיפה, ועוד, שהוא איש מרמה בעשותו תחבולה להרע כמו שביארנו. וראָייתו על תלמידי אברהם באמרוֹ: 'לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ', כמו שקראו: 'זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי' [יש' מא, ח]".


***

במשלי (כא, ו) נאמר כך: "פֹּעַל אוֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר הֶבֶל נִדָּף מְבַקְשֵׁי מָוֶת", ושם פירש רס"ג: "פֹּעַל – הכנת האוצרות מן הדברים הבטלים, הבל נידף ממבקשי המוות". כלומר, מי שאסף ממון בעולם הזה באופנים האסורים, כגון בהפיכת תורת ה' לקורדום, פעולתו רעה ומהובלת אף יותר ממי שמבקש את המוות! ובפירושו הארוך רס"ג מבאר עניין זה ביתר הרחבה:


"כלומר, קיבוץ הממון שלא בהיתר לא יתקיים לעולם[-הבא] לפי שהוא הבל, [וגם בעולם-הזה לא יתקיים, דהיינו שלא תהיה בו ברכה או שימיט על בעליו צרות ומכאובים וכיו"ב], ועם זאת עונשו לעולם-הבא אבדן, כי המוות [משמעוֹ] אבדן בהרבה מקומות [כלומר, בהרבה מקומות המוות שנאמר בכתבי-הקודש אינו כיליון הגוף, אלא אבדן החיים הנצחיים, דהיינו עונש הכָּרֵת]. והיותר קשה בדבר זה [הוא העוון שידבק באדם לעולם-הבא], [כלומר,] שיעזוב הרשע את הדבר שגָּזַל וייפרד ממנו במוות, [אך] אותו הדבר לא יעזבֵהו, אלא עושים עמו חשבון על כל פרוטה שבו מאין היא. ואילו [רק] עזבוּ זה-את-זה [=האדם והממון], גם זו הייתה צרה [=שהרי השאיר את הונו לאחרים, וכילה את ימי חייו ברדיפת הבלים, תעתועים ומדוחים], כל-שכן שהוא עוזבו [את ממונו] וזה [הממון, כלומר עוונו בהשגת הממון האסור] אינו עוזבו".


ומה נֹאמר על גדולי טחורי האסלה ועל עושי דברם הכומרים השכירים למיניהם, השיכורים מרדיפת הבצע והשׂררה והמשועבדים לשרירות לבם הרע – מה הם חושבים לעצמם? שהם לא יתנו את הדין על כל השוחד וטובות ההנאה שנטלו? אלא, הם יתנו את הדין על כל פרוטה ופרוטה שלקחו, על כל פרוטה ופרוטה שחיללו בה את שם ה' יתעלה, על כל פרוטה ופרוטה שעיוורה את עיני שכלם מן האמת, על כל פרוטה ופרוטה שגרמה להם לנטוש את דרך האמת ולהשליך את ידיעת ה' אחרי גוום, על כל פרוטה ופרוטה שעיוותה את שיקול דעתם וגרמה להם לשים אור לחושך וחושך לאור, ולהתעות את עמֵּנו אחרי התהו אשר לא יועיל ולא יציל.


"הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר, הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים [...] לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְיָ צְבָאוֹת וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ, עַל כֵּן חָרָה אַף יְיָ בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת, בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה" (יש' ה, כ–כה).


"אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יְיָ וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְיָ בְּכָל לְבַבְכֶם, וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה" (ש"א יב, כא).


עד כאן הדברים מתוך ה"קול הקורא", ובסופו הוספתי את המשפט הבא:


"יהיו הדברים לזכרו של חיים קרוּקמן אשר הפך תורת אלהים לקורדום חוצבים".


***

ובכן, בעקבות ה"קול הקורא" האמור, ובעיקר בעקבות המשפט האחרון שהוספתי בסופו, החליט מאן דהוא בשם "יהונתן רווח" לקום ממרבצו ולקלל ולחרף ולגדף אותי במייל:


במייל ראשון כתב: "ימח שמך".


במייל שני כתב: "גהינם כולה ורשעותך אינה כולה".


במייל שלישי כינה אותי: "בער וכסיל".


במייל רביעי כתב: "תסתכל במראה תראה את עמלק".


במייל חמישי כתב: "זה בסדר, אני מלמד עליך זכות שלא זכית להכיר את הרב דרוקמן, וכנראה שמעולם לא דיברת איתו ולכן אתה פולט מהפה הרירי שלך שטויות".


לאחר כל הדברים האלה השבתי לו כך:


להלן מעט מזער ממעלליו של קרוּקמן שידועים לנו:


1) קרוּקמן שימש במשך עשרות שנים בתפקידי שׂררה רבניים. חצב מן התורה משכורות של מיליונים, חילל-שם-שמים, ואף הורה לאלפים ולרבבות את הדרך לחלל-שם-שמים.


2) קרוּקמן עמד גם בראש מערכי חילול-שם-שמים במשך שנים רבות: כגון מערך ישיבות ההסדר, אשר הלכה למעשה הופך את התורה לקורדום חוצבים אימתני, שהרי מי שהולך ללמוד את תורת המינות האורתודוקסית שהוא וחבר-מרעיו מטיפים לה, היה והינו פטור מקרוב לשנתיים של שירות בצה"ל (ובהמשך אסביר זאת בהרחבה), ואף מקבל מענקים מדי חודש, ומשכורות מדי חודש בחודשו אם הוא נשוי, וכן הטבות נוספות (כגון מגורים בישיבה בשכר-דירה אפסי). ורבים חללים הפילו ישיבות ההסדר ועיוורו רבים מלראות את אור האמת.


3) קרוּקמן היה שותף בהיותו בכנסת להעברת תקציבי מדינה ללומדי תורה ולחילול-שם-שמים ואף היה שותף לתככים פוליטיים רבים, כך שאין ספק שהוא היה ממחללי-שם-שמים הגדולים ביותר בציונות "הדתית", וכן מגדולי המתעים את העם אחרי ההבל, דהיינו אחרי הבלי הדת האורתודוקסית, ואחרי הפיכתה לדת פרו-נוצרית שתכליתה הפקת רווחים וטובות הנאה.


ולהבנת חומרת פעולותיו ומעלליו של קרוּקמן הנוכל, ולעיון בהלכות שֶׁמּוֹרות על-כך שהוא עוד יזכר לדיראון עולם כאחד ממנהיגי דת השקר האורתודוקסית, ובכן, לשם כך יש מאמרים רבים באתר, והנה אחד מני מאות רבות: "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חָלַף".


כמו כן, יש מדור באתר שנקרא "כבוד תורה", ובו הוּכח במאות ראיות שקרוּקמן ודומיו חיללו-שם-שמים. ולא פחות חשוב: כבר הוּכח במאות רבות של ראיות שהדת האורתודוקסית שהוא הטיף והסית והדיח לה היא דת שקר פרו-נוצרית. והואיל ואתה מגן עליו, ואף מעז לחרף ולגדף אותי על-כך שאני מרים על נס את דרך האמת, גדול עוונך מנשוא, ואתה נתפס בעוונו.


"וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה" (מלאכי ב, ח–ט).


***

לאחר כל הדברים האלה, החרפן והגדפן הסכל שלח עוד מייל של חירופים וגידופים, ובו הוא התעקש להעריץ את קרוּקמן ולדרוש ממני "לחזור בי" מדבריי על קרוּקמן הנוכל. במייל הזה הוא גם טען שקרוּקמן מעולם לא נהנה מדברי תורה אלא אך ורק ממשכורתו בכנסת. ובכן, בדיקה פשוטה מעלה, שהוא התמנה לשׂררוֹת תורניות עשרות שנים לפני שהוא נכנס לכנסת ולפוליטיקה, שם חילל-שם-שמים בהעברת תקציבים לישיבות אורתודוקסיות פרו-נוצריות.


כמו כן, מה בדיוק הייתה מלאכתו? ולא מצאתי שהוא עסק בשום מלאכה או פרנסה במשך כל ימי חייו, למעט העסקנות הבזויה בכנסת בהעברת תקציבים לכל מיני מוסדות רודפי בצע, ואין ספק שרבים מהם ואולי אף כולם, הינם מוסדות אורתודוקסיים שמחללים-שם-שמים!


והנה לפניכם קטעים נבחרים מויקיפדיה על קרוּקמן, ואין לי ספק שמדובר רק בקצה הקרחון, כי דרך העסקנים הללו היא שידם בכל ויד הכל בהם, וכספים אסורים זורמים מתחת ידם ללא הפסקה, וחלקם אף מגיע לכיסם ולקרוביהם ולמקורביהם, והנה הדברים שבויקיפדיה:


"בשנת תשי"ד (1954) נמנה עם מדריכי שבט איתנים של בני עקיבא, שבין חניכיו היו הרבנים [החוצבים]: זלמן ברוך מלמד, יעקב פילבר, צפניה דרורי, בנימין הרלינג, ידידיה כהן ושבתי זליקוביץ, שייסדו את ישיבת כרם ביבנה [כבר אז הוא החל ללמד תורה בשכר]. בשנת תשט"ז (1956) יצא בשליחות בני עקיבא לארה"ב [=הוא נשלח להיות רב קהילה ואין ספק שקיבל על כך שכר]. בתום שליחותו חזר ארצה ולימד אמונה בישיבת מרכז הרב [גם כן בשכר]. [...] בשנת תשכ"ג (1963), רבו, הרב צבי יהודה קוק, שלח אותו לעמוד בראשות הישיבה התיכונית אור עציון [שוב שררה תורנית בשכר] ובשנת תשל"ז (1977) הקים את הישיבה הגבוהה 'אור עציון' [שוב שררה תורנית בשכר ושוב התעיית הרבים להפוך תורת אלהים לקורדום חוצבים]. [...] כיהן כחבר הוועד המנהל של איגוד ישיבות ההסדר [בחינם?] ובעל השפעה רבה [קשרים פוליטיים ענפים, ואין פוליטיקה ללא קשרים עם בעלי הון] על הקשר שבין ישיבות ההסדר וצה"ל [=הִתעה רבים לחלל-שם-שמים וחינך רבים להשתמט משירות משמעותי ולהשתמש בתורה כקורדום]. כמו כן כיהן כיו"ר ארגון ישיבות בני עקיבא [שוב שׂררה תורנית בשכר]".


אגב, שמתי לב עתה לעניין נוסף,​ בשנים 2004–2012 הוא כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. כלומר, במשך שמונה שנים הוא שימש כדיין שמקבל משכורות שמנות מהמדינה! ובמלים אחרות, בנוסף למחלל-שם-שמים הוא היה גם בגדר ארור לוקח שוחד.


כמו כן, הוא היה גם רב היישוב "מרכז שפירא", והנה לנו עוד דרך לחצוב מן התורה.


בנוסף לכך הוא כיסה על קופולוביץ' הסוטה שהתעסק עם נערים בישיבת "נתיב מאיר":


"בשנת 1999 מתח עליו היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ביקורת על שלא עירב את המשטרה בפרשת ההטרדות בישיבת 'נתיב מאיר'. בתגובה אמר הרב דרוקמן כי כאשר הגיעו אליו שמועות אודות הטרדות, 'בו ביום הוצאתי אותו מתפקידו [האמנם?] [...] דבר אחד לא ידעתי – שהייתי צריך לדווח על-כך גם למשטרה. צר לי מאוד שלא עשיתי זאת'".


הוא לא ידע שהוא צריך לדווח למשטרה? מדוע הוא לא בירר אם הוא צריך לדווח למשטרה? ושגגת תלמוד עולה זדון, כלומר, ביחס למנהיגי דת בכירים שֶׁמּוֹרים את הדרך לעם, אין מקום לשגגות, ואם הם טועים בהוראה בשגגה כתוצאה מרשלנות בלימוד התורה וההלכה, וכל-שכן כאשר הם מסלפים ומעוותים את התורה במכֻוון כדי להופכה לקורדום פרו-נוצרי – הם בגדר מזידים ארורים, אשר נכרתים מחיי העולם-הבא, והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ג, מא):


"וכאן חילקה התורה בין יחיד הדיוט או [=לבין] מלך או כהן גדול או מורה-[הוראה], ולמדנו מכך: שכל עושה או מורה-[הוראה] כפי עיונו, אם לא היה בית-הדין-הגדול או כהן גדול, הוא מסוג המזיד ואינו נחשב מן השוגגים [...] ועל-פי היסוד הזה אמרו ז"ל: 'שגגת תלמוד עולה זדון' [אבות ד, יג], כלומר, שמי שאינו לומד היטב ומורה ועושה כפי חוסר ידיעתו הרי הוא כמזיד [...] אבל המורה כפי אי-ידיעתו הרי הוא מזיד בלי ספק, לפי שלא קבע הכתוב התנצלות בהוראה בטעות כי אם לבית-דין-הגדול בלבד. אבל המזיד חַיָּיב בעוֹנֶשׁ הכתוב [בתורה]: אם מיתת בית דין, או מלקות, או מכת מרדות על לאווין שאין לוקין עליהן, או תשלומין" וכו'.


ואם "המורה כפי אי-ידיעתו הרי הוא מזיד בלי ספק", כל-שכן וקל-וחומר המורה כנגד דרך האמת אף-על-פי שהוא מכיר את מקורות חז"ל! וזה לא רק מסוג המזידים אלא מסוג המתעים את העם אחרי ההבל ביודעין, כדי לקיים את שׂררתם ומשׂכורותיהם וכוחם הפוליטי והכלכלי.


ועליהם אמרו חז"ל ורבנו בהלכות סנהדרין (יא, ו):


"האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר: 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים [וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ' (דב' יג, יח)]".


זאת ועוד, קרוּקמן גם תמך בסוטה מוטי אלון, וכך נאמר בויקיפדיה:


"הרב דרוקמן תמך בתחילה ברב מוטי אלון וטען כי 'שפכו את דמו', אלון המשיך להעביר שיעורים בישיבתו גם לאחר שהורשע באוגוסט 2013 בעבירות של מעשה מגונה בכוח. בשנת 2019, לאחר הגעת תלונות נוספות שאומתו, חזר בו הרב דרוקמן [לאחר 6 שנים!] והודיע שהרב אלון 'לא יוכל להעביר שיעורים או לקיים פעילות ציבורית אחרת לקהל הרחב'".


כלומר, מדובר בפוליטיקאי מתעתע ונכלולי מאד שרק בלית ברירה מודה על האמת, ובמלים אחרות, כל עוד ניתן היה להרשיע הוא הרשיע ורק כאשר נחסמה דרכו הוא "חזר בו"...


עוד נאמר בויקיפדיה: "בתמוז תשע"ה קיבל את פרס היצירה התורנית ע"ש הרצי"ה". ונזכרו שם עוד פרסים רבים, ואין ספק שלרבים מהם נלווה גם פרס כספי שמן, כנהוג. קצרו של דבר, הוא קיבל פרסים כספיים בעבור "יצירותיו התורניות", ואין צל של ספק שהוא גם נטל כסף ממכירת ספריו, וזו עדות נוספת לרדיפת הבצע שאחזה בקרוּקמן האורתודוקסי הפרו-נוצרי.


עוד נאמר בויקיפדיה: "במשנתו שאב הרב דרוקמן השראה מהראי"ה קוק וחינך לאהבת עם ישראל כולו".


וזאת סכלות חמורה כפולה ומכופלה, שהרי לא רק שהוא שאב השראה מעובד אלילים אילמים שרומם את הזוהר וכפר ביסודות הדת, אלא שהוא גם מחק את מצות הוכח תוכיח את עמיתך מספר התורה! וכבר הרחבתי במגמת המינות הזו של הכומרים האורתודוקסים, ראו: "חובת מצות הוכח תוכיח את עמיתיך", "שלום עכשיו!", "האם יש מצוה שלא להוכיח?", ועוד.


עוד טען המקלל הרשע שקרוּקמן חי "בצניעות", ובכן, זו אחת מדרכי ההתעיה המפורסמות של הכומרים האורתודוקסים, וכבר ראינו את שטיינמן העכבר שחי "בצניעות" גדולה בהרבה מקרוּקמן, ויחד-עם-זאת גלגל מיליונים של כסף שחור בספרייתו, ואין זה אלא כיסוי והתעיה לחצוב ולזלול מן התורה, ולהעביר את הכספים לבניו ולנכדיו ולרומם את שמו ו"מורשתו".


ארור יהיה קרוּקמן הנוכל על תעתועיו, וארור יהיה גם שטיינמן העכבר המכוער.


והנה סיכום פעלו של קרוּקמן הנוכל לפניכם, מתוך ויקיפדיה:


"כיהן כראש ישיבת אור עציון ונשיא מוסדותיה [=משכורת ופנסיה מנופחת], רב היישוב מרכז שפירא [=עוד משכורת ופנסיה מנופחת], נשיא איגוד ישיבות ההסדר [=עוד משכורת ופנסיה מנופחת], יושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא [=עוד משכורת ופנסיה מנופחת] וחבר ההנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא [=עוד משכורת ופנסיה מנופחת]. כיהן כחבר הכנסת וסגן שר הדתות מטעם המפד"ל [=עוד משכורת ופנסיה מנופחת, ובנוסף השניא את הדת בהחזיקו בשררה רבנית פוליטית שתכליתה הפיכת הדת לקורדום פרו-נוצרי]. בשנים 2004–2012 כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה [=עוד משכורת ופנסיה מנופחת]. היה חתן פרס ישראל על מפעל חיים לשנת תשע"ב [=עוד פרס בסך 150 אלף ש"ח על "מפעל חיים" של חציבה מן התורה ושל התעיית הרבים לחלל-שם-שמים ולעוות את דת האמת]".


וכל מה שנכתב לעיל אינו אלא קצה הקרחון, כי חזקה על מי שמחלל-שם-שמים ורודף אחר הבצע באופנים כל-כך חמורים וכפייתיים, שידיו עמוסות לעייפה מכספי שוחד וטובות הנאה, וכל זאת תוך חילולה וסיאובה, וכן עיוותה וסילופה של תורת משה הזכה והברה: בהחדרת דת שקר אורתודוקסית ארורה שמתעה את עמֵּנו אחרי ההבל, ומרחיקה אותנו ממילוי ייעודנו.


קצרו של דבר, "אהבת ישראל" שכֹּה הִרבו חברי הגנבים לרומם בה את קרוּקמן הנוכל – "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים" (יש' א, כג) – ובכן, "אהבת ישראל" הדמיונית הזו לא נבעה מעשייה לשם-שמים ומאהבת ה' יתעלה, אלא מרדיפת בצע ואהבת הכבוד והשׂררה! מצעד החנפנות המבחיל וכל ההספדים לקרוּקמן הנוכל מוכיחים שדבריהם של חכמי האמת ע"ה בפסחים (נ ע"א) שרירים וקיימים ואף ביתר-שאת בימינו: בפסחים שם נאמר מדרש אגדה על רב יוסף שמת וחזר לחיים, ושאל אותו אביו ר' יהושע בן לוי: "מַאי חְזֵית?" אמר לו: "עוֹלָם הָפוּך רָאִיתִי, עַליוֹנִים לְמַטָּה וְתַחתּוֹנִים לְמַעלָה. אָמַר לוֹ: בְּנִי, עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ". ושם, בעולם האמת הברור, קרוּקמן ושאר המינים מַטָּה-מַטָּה, סובלים את ייסורי הכרת.


ועל הקשקוש הזה שנקרא "אהבת ישראל" ראו: "אהבת הרֵעים ושנאת הרשעים".


ולסיום אעיר הערה חשובה מאד על ישיבות ההסדר: בישיבות הללו מטמטמים את הלומדים בדת אורתודוקסית אשר מרחיקה אותנו ממילוי ייעודנו והופכת אותנו לעם סכל ונבל, וכן מחנכים שם דורות של מורים ורבנים לחלל-שם-שמים ולרומם דת שקר פרו-נוצרית. בנוסף לכך, גם השירות שהם עושים אינו שירות משמעותי, וזוכר הנני את מחלקת ה"ביינישים" ששירתו עמי בגבעתי: לאחר שנה וחודשיים הם סיימו את השירות, אף שהצבא האמיתי והממשי התחיל רק לאחר מכן, לאחר הכשרת "המסלול". ומי שמשרת בצבא רק שנה וחודשיים לא זוכה לשרת באמת בצבא, אלא משהו "מעין" בלבד, וזאת הנני אומר מניסיון.


לאחר השנה והחודשיים הם חזרו לישיבה לתקופה מסוימת אולי כחצי שנה, ולאחר מכן חזרו לעוד כחודשיים של שירות קליל, אך כאמור, את השירות האמיתי בפלוגות הוותיקות הם לא עשו. ושם השירות האמיתי, כי המסלול של שנה וחודשיים הוא רק הכשרה לקראת השירות האמיתי. והנני יודע זאת היטב, כי על בשרי חוויתי את הצבא במשך שלוש שנים תמימות.


ולא אשכח את דברי אמי ע"ה כששאלתי אותה לפני שהתגייסתי: "אמא יקרה, מה דעתך? האם עלי להתגייס במסגרת שירות ה'הסדר' או במסגרת הרגילה?", וכך השיבה לי אמי אשת האמת: "מדוע שחלק ישרתו שנה וחודשיים וחלק שלוש שנים? האם זו הדרך הישרה?!".


והנה לפניכם תוכחתו החריפה של משה רבנו ע"ה לבני גד ולבני ראובן, ולדורות (במ' לב):


"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? [...] וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה".


"שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה [...] רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ [...] וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְיָ יִכְלוּ" (יש' א, י;טז;כח).


תמונת שער הרשומה מאת: ישיבת מרכז הרב; רשיון: CC BY-SA 4.0.

חיים קרוּקמן – ארור לוקח שוחד וארור מחלל-שם-שמים וארור נוכל ומתעתע
.pdf
Download PDF • 245KB

183 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page