top of page

ויאמינו בה' ובמשה עבדו

במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח, ו) נאמר כך:


"'וַיַּאֲמִינוּ בַּייָ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ' [שמ' יד, לא] – אם במשה האמינו קל וחומר בה', בא זה ללמדך שכל מי שמאמין ברועה נאמן כאילו מאמין במאמר מי שאמר והיה העולם".


ורבים מקרב המינים וצאצאיהם מעוותים את המדרש הזה ואונסים אותו להשקפות המינות אשר בידם. כלומר, הם טוענים שהמדרש הזה נועד ללמד שחובה להאמין ולהישמע ולציית באופן מוחלט והחלטי לכל גדוליהם המינים והאפיקורוסים, כמו שחובה להאמין ולציית למשה רבנו! כמו כן, כל מי שמסרב לציית ולהאמין בגדולתם של גדוליהם המינים הוא כופר, שהרי לפי דמיונם המדרש משווה בין כבודו וגדולתו של משה רבנו לכבודו של בורא-עולם, ובין כבודו וגדולתו של משה רבנו ע"ה לכבודו ולגדולתו של כל מין שהִתעה את עמֵּנו ועשה לו שֵׁם בארץ. והמסקנה הסופית כמובן: יש להאמין בגילוליהם כמו באלהים, והכופר בהם כופר בעיקר.


אך הם מתעלמים במכֻוון מהדגשת המדרש: "כל מי שמאמין ברועה נאמן", דהיינו על הרועה להוכיח שהוא אכן נאמן, ואם בנביא מדובר הרי שעליו להוכיח באותות ומופתים שה' שלחוֹ, ושלא ייפול מאומה מכל הבטחותיו – ואם בחכם מדובר, עליו להוכיח באמצעות דרכו והנהגתו שהוא אכן נאמן לה' יתעלה ולמסורת התורה-שבעל-פה הנאמנה. האם האדמו"רים למיניהם נאמנים לדרכי מישרים? והלא אפילו את שלושה-עשר יסודות הדת הם מחריבים ומחרפים!


זאת ועוד, במדרש הודגש: "כל מי שמאמין ברועה נאמן כאילו מאמין במאמר מי-שאמר-והיה-העולם", כלומר המדרש אינו משווה באמת בין חובת הכבוד, הגדוּלה והרוממות כלפי משה רבנו ע"ה, לבין חובת הכבוד, היראה, ההכנעה, האהבה והרוממות כלפי בורא-עולם. אלא, אחת ממטרות המדרש היא להנחיל את חשיבות המשמעת לאנשי האמת שבכל דור ודור. ואף-על-פי-כן, המינים החליטו לעוות את המדרש ולראות בו מקור להזיית גדולתם האלילית, ומקור לנפנף, לכזֵּב ולתעתע בו כאשר אנשי האמת חושפים את רשעם ומינותם של אליליהם.


יתר-על-כן, הם התעוורו מלהבין את מטרתו המרכזית של המדרש, ואסביר: במדרש נאמר: "כל מי שמאמין ברועה נאמן כאילו מאמין במאמר מי-שאמר-והיה-העולם", ויש לעיין ולשאול: מדוע חכמים ע"ה הוסיפו ואמרו: כאילו מאמין "במאמר"? כלומר, מדוע הם הדגישו שהאמונה שמדובר בה במדרש היא במאמר ה'? ובכן, לפי דעתי, מטרת המדרש לחזק את מסורת קבלת התורה-שבעל-פה הנאמנה, ולהנחיל את היסוד הגדול שאין הבדל בין מסורת התורה-שבכתב לבין מסורת התורה-שבעל-פה, שתיהן מסורות-אמת שניתנו למשה רבנו בסיני, וכל המערער על פסיק אחד קטן במסורת התורה-שבעל-פה, כאילו מערער על דבר ה' בתורה-שבכתב.


נמצא, שמטרת המדרש לחזק את מסורת התורה-שבעל-פה הנאמנה, אותה מסורת שהמינים וצאצאיהם השחיתו וסילפו וזייפו ועיוותו עד שיצרו להם דת מינות חדשה: האורתודוקסיה.


כלומר, בהשחיתם את המדרש הזה המינים השיגו שתיים: גם החדרת ההזיה שגדוליהם הם כאלהים וחובה להישמע להם ולציית להם, וכל הכופר בהם ככופר בעיקר; וגם השחתת הרעיון שהמדרש מבקש להנחיל, והוא רוממות מסורת התורה-שבעל-פה – ואך טבעי שזרם מינות אורתודוקסי שהשחית את מסורת התורה-שבעל-פה לחלוטין, ישחית גם את המדרשים שנועדו להנחיל את היסוד הגדול בעניין קדושתה האלהית של מסורת התורה-שבעל-פה.


וחז"ל ורבנו ייחדו לעניין זה שני יסודות תורניים חשובים מאד, והנה הם לפניכם:


"והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והוא, שנאמין שכל התורה הזו [...] היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי-הגבורה [...] וכן פירושה המקובל גם הוא מפי-הגבורה, וזה שאנו עושים היום צורת הסוכה והלולב והשופר והציצית והתפילין וזולתם, היא עצמה הצורה שאמר ה' למשה ואמר לנו, והוא רק מוביל-שליחות נאמן במה שהביא. והדיבור המורה על היסוד הזה השמיני הוא אמרוֹ: 'בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְיָ שְׁלָחַנִי... כִּי לֹא מִלִּבִּי' [במ' טז, כח]".


"והיסוד התשיעי, הביטול. והוא שזו תורת משה לא תִבְטַל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגָּרע ממנה לא בכתוב ולא בַּפֵּירוש [=בתורה-שבעל-פה], אמר: 'לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ' [דב' יג, א]. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת החיבור הזה [...] וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


וכמה חשוב המדרש הזה והיסודות הללו בימינו, בימים שבהם הקבלה הפגאנית של שיקוץ שמעון פושׂה בכל פינה ומשחיתה כל חלקה טובה, ימים שבהם כל מי שכופר בכך שבר-יוחאי חיבר את ספר הזוהר הוא בגדר כופר ואפיקורוס, ואף מצוה לשונאו ולפגוע בו ובמשפחתו.


"אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יְיָ וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְיָ בְּכָל לְבַבְכֶם, וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה" (ש"א יב, כא).


"לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד" (מ"א ח, ס).

ויאמינו בה' ובמשה עבדו
.pdf
Download PDF • 128KB

124 צפיות15 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

15 comentarios


beninaon
beninaon
01 may 2023

ערב טוב,

ברשותך אשאל שאלה על עצם דברי הפתיחה של המדרש

האמנם בני ישראל במדבר האמינו בה' ובמשה עבדו ? דברי משה בכמה וכמה מקומות בספר דברים לא מצביעים על כך (אביא רק 2 עדויות קצרות כי דוגמאות יש לא מעט בספר דברים ועוד קודם)

אומר משה בדברים ט כד' - מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהוָה מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם

ושוב בדברי הסיכום הכמעט אחרונים של משה לעם הוא אומר (לא כז'):

כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְהֹוָה וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי.


ובפרספקטיבה של זמן, כמה מאות שנים קדימה, אומר הנביא יחזקאל בהפטרה לפרשת קדושים שקראנו השבוע (יחזקאל פרק כ):

וַיַּמְרוּ-בִי בֵית-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא-הָלָכוּ וְאֶת-מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר- יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם…


Me gusta
Contestando a

מי שמרומם את המינים הארורים (שהרי פרסת את דבריהם כעבד נרצע ההוגה בספריהם יומם ולילה) הוא בהכרח כופר, והסתייגותך: ״כי דעתי בעניין זה כדעתך״ — איני קונה אותה, ואתה פשוט מנסה להסתנן כאחד הכשרים אך אני בועט אותך החוצה!


כמו כן, כתבת: ״הדעה הזו מתגלגלת עד ימי אנו ששומעים השכם וערב, שאלה המפגינים בת״א נגד הרפורמה הם בעצם צאצאי הערב רב״, לא נקטת עמדה, כי אתה נחש ערמומי אשר פוסח על שתי הסעיפים, אך סביר להניח שאתה שותף להסתות הפרועות שלהם ושהנך תומך במושחתים שבשלטון.


כמו כן, הנך מתבקש לחדול מלעוות את שם האלוהים.

Me gusta

ידידיה
ידידיה
01 may 2023

ערב טוב.

האם מהשימוש במילה "במאמר" - "במאמר מי שאמר והיה העולם"

יש ללמוד הרחקה נוספת מן הההגשמה?

Me gusta
Contestando a

אכן, ייתכן שבתוספת המלה "מאמר" חכמים גם ביקשו להרחיק מן ההגשמה, וזאת באמצעות הבחנה ברורה בין היחס שניתן למשה רבנו - שהוא יחס ישיר לגופו של אדם, לעומת היחס שניתן לה'-אלהים-אמת - שהוא יחס עקיף, לא לאמיתת עצמותו, אלא למאמרו.


עוד ייתכן שחכמים ביקשו ללמד על הכבוד הגדול שיש להתייחס לה'-אלהים-אמת, וזאת באמצעות הרחקה מאמיתת עצמותו, ואסביר: חכמים ביקשו ללמד שנשתדל תמיד להרחיק את ביטויינו ודיבורינו החומריים והגשמיים מה'-אלהים-אמת, כך לדוגמה, במקום לומר: חשוב לה' יתעלה שנהיה בני אדם מוסריים וישרים, יש לומר: רצוי לפני ה' יתעלה שנהיה בני אדם מוסרים וישרים. והתורה ואונקלוס עושים שימוש נרחב מאד בהרחקת הכבוד הזו מאמיתת עצמותו, ראו במאמר: "אונקלוס -- ראש פרשני האמת (חלק ד)", שם בסוף המאמר.

Me gusta
bottom of page