הרמב"ם והרמב"ן – יחי ההבדל הקטן! (חלק ד)

ו. אסטרולוגיה


במאמרי: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם", הוכחתי בהרחבה כי מי שמודיע את העתידות לפי גרמי השמים, וכן מי שמכוון את פעולותיו לפי הגדת אותו מגיד, עובר על מצות לא תעשה חמורה ביותר, וחומרתה הגדולה נובעת מפני שהיא גם שורש עבודה-זרה.


והנה לפניכם פסק חז"ל ורבנו הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה (יא, ט–י):


"אי זה הוא מעונן? אלו נותני העיתים שאומרים באצטגנינות שלהן: יום פלוני רע ויום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן. אף-על-פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הַכְּזָבִים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוֹבְרֵי שמים [=האסטרולוגים], הרי זה לוקה שנאמר: 'וְלֹא תְעוֹנֵנוּ' [ויק' יט, כו]".


כאמור, האסטרולוגיה לדעת רבנו היא מצות לא תעשה חמורה במיוחד, מפני שהיא גם שורש עבודה-זרה וכן הוא כותב בפירושו למסכת עבודה-זרה (ד, ז):


"והיסוד לכך [לאמונות התפלות ולהמצאת הקמיעות והסגולות המאגיות], הם 'אלצאבה' [=אומה של עובדי עבודה-זרה] והם האנשים אשר רָחַק אברהם אבינו מהם וְחָלַק על דעותיהם [=השקפותיהם] הנִּפסדות [...] והיו מכבדים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות לא להם. והם שייסדו את משפטי הכוכבים [=האסטרולוגיה], והכּשפים, והלחשים, והורדת הרוחות [=סיאנס, העלאה באוב], והשׂיחות עם הכוכבים, והשֵּׁדים, והאוֹב, וְהַנַּחַשׁ [=הניחוש], וְהַיִּדְּעוֹנִי לכל מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מן העניינים האלה אשר שָׁלְפָה תורת האמת חַרְבָּהּ עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה-זרה וענפיה".


במאמרי הנזכר הבהרתי וביארתי כיצד בדיוק האסטרולוגיה היא שורש העבודה-הזרה ולא אחזור על הדברים, ושמא היה עלי להרחיב גם כאן כי רבנו הרמב"ם קידש מלחמה עזה נגד האמונה באסטרולוגיה גם מפני שהיא משבשת יסודות נוספים בדת משה, וכפי שסיכם רבנו את יחסו אליה בהקדמתו לאבות: "וכל זה הבל ודברים בטלים בהחלט, ונגד המושׂכל והמורגשׁ, והרס חומת התורה [!], ולהניח כי ה' יתעלה עַוָּל, חלילה לו מכך". ורבנו צדק, כי אמונתו של הרמב"ן באסטרולוגיה הביאה אותו לעבודה-זרה ממש, לעבודה-זרה שחייבים עליה סקילה, בדמיינו ובהתעותו שהשעיר המשתלח של יום-הכיפורים הוא קרבן לשר המושל במקומות החורבן: נפש הגלגל מאדים, והִתעה אחר עבודה-זרה ביום הנורא ביותר בשנה!


כמו כן, אגב הדברים למדנו שממציאי השדים היו עובדי-האלילים הקדמונים.


ונסיים את תמצית השקפת רבנו בעניין האסטרולוגיה בדבריו במורה-הנבוכים (ג, לז):


"כיוון שהייתה מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, ושלא לדמות בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל במאומה מן המצבים הללו שנמצאים לאישי בני אדם, לפי שהשקפה זו היא הגורמת לעבדם".


נמצא, כי הגדת העתידות לפי מצב גרמי השמים וכיוון הפעולות לפיהם, היא עבירה על מצות לא תעשה, והאמונה שיש כוחות לגרמי השמים להשפיע על מצבי בני-האדם היא שורש עבודה-זרה, כי היא הגורמת לפנות אליהם שֶׁיֵּטִיבוּ או יָרֵעוּ לפי דמיונם של התועים.


ויתרה מזאת! האמונה שיש אמת במחשבות-ההבל של עובדי-האלילים, כלומר שיש כוחות לגרמי השמים להרע או להיטיב, היא בגדר חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, שכך פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא". והנה לפניכם דברי הנביא ירמיה (י, א–ה):


"שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר יְיָ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה, כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא כִּי עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם וְלוֹא יָפִיק. כְּתֹמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה וְלֹא יְדַבֵּרוּ נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא כִּי לֹא יִצְעָדוּ אַל תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי לֹא יָרֵעוּ וְגַם הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם".


זאת ועוד, המודה בעבודה-זרה לא רק מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, אלא אף כופר בכל התורה כולה, ללמדנו על חומרת ההודאה בעבודה-זרה, וכך פוסק רבנו שם (ב, ז):


"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".


לאחר הסקירה הקצרה, נעבור לעיין באמונתו של הרמב"ן הרשע בעניין האסטרולוגיה:


דוגמה ראשונה


בפירושו לתורה (שמ' כ, כב), אומר הרמב"ן כך: "והנה עֵשָׂו אשר שנאו השם, הוא היורש החרב [...] והחרב הוא כוחו [...] כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח, ובהם תראה גבורתו", כלומר, יש כוח למאדים ולמזלות הדם לחזק את פעולות החרב והמלחמה, ובעלייתם או בהתחברם בשמים, תגבר גבורת אנשי הדמים.


דוגמה שנייה


בפירושו לתורה (ויק' יח, כה), אומר הרמב"ן כך:


"והעניין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כוח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר: 'אֲשֶׁר חָלַק יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים' [דב' ד, יט], כי חלק לכולם מזלות בשמים".


מדבריו עולה בבירור שהוא האמין שה' נתן כוחות לגרמי השמים לשלוט בעולם, וכבר הוכחנו שייחוס כוחות לכוכבים הוא בגדר הודאה בעבודה-זרה. ובעניין הפסוק שהוא מצטט מספר דברים, ובכן, רבנו סעדיה גאון פירש שם כך: "אֲשֶׁר חָלַק – אשר הפיץ אורם ה' אלהיך לכל העמים", וכדברי חז"ל במגילה ט ע"ב: "אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים".


דוגמה שלישית


בפירושו לתורה (ויק' יט, יט), הספרדי הנרצע מסביר לפי דמיונו את טעם מצות כלאים:


"שלא לערבב הכוחות המגדלים הצמחים להיות יונקים זה מזה, ממה שאמרו בבראשית רבה [י, ו]: אמר רבי סימון, אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל'. [...] וכבר כתבתי [...] שהצמחים כולם יסודותם בעליונים [...] והנה המערב כלאים מכחיש ומערב מעשה בראשית".


כלומר, לפי דמיונו של הרמב"ן, מי שמערב כלאי צמחים, מערב ומשפיע על כוחות עליונים על-טבעיים אשר מגדלים את הצמחים. ולדעת רבנו הרמב"ם, טעם מצות כלאים הוא הרחקה מעבודה-זרה. נמצא שהרמב"ן נוטה כלפי המאגיה והאלילות בעצם המצוה שנועדה להרחיק מעבודה-זרה וגרורותיה! ולא לחינם אמר רבנו בהקדמתו לפרק חלק שהתופשים את מדרשי חז"ל כפשוטם ורואים בהם מקור ללימוד השקפות: "עושים תורת ה' בהיפך המכֻוון בה".


דוגמה רביעית


בפירושו לתורה (במ' יא, טז), אומר הרמב"ן כך: "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל – כבר הזכירו רבותינו, כי שבעים אומות הן בשבעים לשון, ויש לכל אחת ואחת מזל ברקיע". כלומר, יש לכל אחת ואחת מאומות העולם כוכב או קבוצת כוכבים בשמים, אשר בעלותם או בהתחברם עם כוכבים מסוימים תצליח או תיכשל אותה האומה. והאמת שלא הגויים ולא ישראל תלויים במזל כי אם במעשיהם, ואמרו חז"ל שישראל מעל המזל כי ישראל הם עם חכם ונבון שאינו עוסק בהבלי האסטרולוגיה והמזלות ששקע בהם הרמב"ן הטמבל.


דוגמה חמישית


בפירושו לתורה (במ' כג, כג), הרמב"ן אומר כך: "כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ – אינם בממשלת שרים וכוכבי השמים וכסיליהם שיזיק להם אדם בקסם ונחש כגויים". כלומר, אין לעם ישראל כוח עליון במזלות שמושל עליהם כמו שיש לגויים, ולכן לא יכול להזיק להם אדם בכישוף וניחוש. ואמונתו שיש ממש בכוכבים ושיש להם כוחות להרע ולהיטיב לגויים, היא בגדר עבודה-זרה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא! וכאן אנו למדים שהוא גם סבר שיש ממש גם בכישופים ובנחשים, וכפי שכבר ראינו לעיל. ונצרף שוב את דברי רבנו בסוף פרק יא מהלכות עבודה-זרה:


"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].


כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".