הרמב"ם והרמב"ן – יחי ההבדל הקטן! (חלק ד)

ו. אסטרולוגיה


במאמרי: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם", הוכחתי בהרחבה כי מי שמודיע את העתידות לפי גרמי השמים, וכן מי שמכוון את פעולותיו לפי הגדת אותו מגיד, עובר על מצות לא תעשה חמורה ביותר, מפני שהיא גם שורש עבודה-זרה. הנה לפניכם לשון רבנו הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה (יא, ט–י):


"אי זה הוא מעונן, אלו נותני העתים שאומרים באצטגנינות שלהן: יום פלוני רע ויום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן. אף-על-פי שלא עשה מעשה, אלא הודיע אותן הַכְּזָבִים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוֹבְרֵי שמים [=האסטרולוגים], הרי זה לוקה שנאמר: 'וְלֹא תְעוֹנֵנוּ' [ויקרא יט, כו]".

כאמור, האסטרולוגיה לדעת רבנו היא מצות לא תעשה חמורה במיוחד, מפני שהיא גם שורש עבודה-זרה וכן הוא כותב בפירושו למסכת עבודה-זרה (ד, ז):


"והיסוד לכך [לאמונות הטפלות ולהמצאת הסגולות למיניהן], הם 'אלצאבה' [=אומה של עובדי עבודה-זרה], והם האנשים אשר רָחַק אברהם אבינו מהם וְחָלַק על דעותיהם [=השקפותיהם] הנִּפסדות [...], והיו מכבדים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות לא להם, והם שייסדו את משפטי הכוכבים [=האסטרולוגיה], והכּשפים, והלחשים, והורדת הרוחות [=סיאנס, העלאה באוב], והשׂיחות עם הכוכבים, והשֵּׁדים, והאוֹב, וְהַנַּחַשׁ [=הניחוש], וְהַיִּדְּעוֹנִי לכל מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מן העניינים האלה אשר שָׁלְּפָה תורת האמת חַרְבָּהּ עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה-זרה וענפיה".


במאמרי הנזכר הבהרתי וביארתי כיצד בדיוק האסטרולוגיה היא שורש העבודה-הזרה, וחבל לחזור על הדברים, ושמא היה עלי להאריך גם כאן כי רבנו קידש מלחמה עזה נגד האמונה באסטרולוגיה גם מפני שהיא משבשת יסודות נוספים בדת משה, וכפי שסיכם רבנו את יחסו אליה בהקדמתו לאבות: "וכל זה הבל ודברים בטלים בהחלט, ונגד המושׂכל והמורגשׁ, והרס חומת התורה [!], ולהניח כי ה' יתעלה עַווָל, חלילה לו מכך". ורבנו צדק, כי אמונתו של הרמב"ן באסטרולוגיה הביאה אותו לעבודה-זרה ממש, בדמיינו שהשעיר של יום-הכיפורים הוא קרבן לשר המושל במקומות החורבן – נפש הגלגל מאדים. כמו כן, אגב למדנו שממציאי השדים היו עובדי-האלילים הקדמונים.


ונסיים את תמצית השקפת רבנו בדברי רבנו במורה-הנבוכים (ג, לז): "כיון שהיתה מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, ושלא לדמות בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל במאומה מן המצבים הללו שנמצאים לאישי בני אדם, לפי שהשקפה זו היא הגורמת לעבדם".


נמצא, כי הגדת העתידות לפי מצב גרמי השמים וכיוון הפעולות לפיהם, היא עבירה על מצות לא תעשה, והאמונה שיש כוחות לגרמי השמים להשפיע על מצבי בני-האדם היא שורש עבודה-זרה, כי היא הגורמת לפנות אליהם שיטיבו או ירעו לפי דמיונם.


ויתרה מזאת, האמונה שיש אמת במחשבות ההבל של עובדי-האלילים, כלומר שיש כוחות לגרמי השמים להיטיב או להרע, היא בגדר חירוף וגידוף כלפי ה' יתעלה, שכך פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא". ולא רק מחרף ומגדף, אלא אף כופר בתורה כולה, וכן פוסק רבנו שם (ב, ז): "מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא [...]. הא למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה [...], וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".


נעבור עתה לעיין בכמה מקורות מייצגים מכתבי הרמב"ן:


1) בפירושו לתורה (שמ' כ, כב), אומר הרמב"ן כך: "והנה עֵשָׂו אשר שנאו השם הוא היורש החרב [...] והחרב הוא כוחו [...] כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח, ובהם תראה גבורתו", כלומר יש כוח למאדים ולמזלות הדם לחזק את פעולות החרב והמלחמה, ובעלייתם או בהתחברם בשמים, תגבר גבורת אנשי הדמים.


2) בפירושו לתורה (ויק' יח, כה), אומר הרמב"ן כך: "והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כוח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר: 'אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים' [דב' ד, יט], כי חלק לכולם מזלות בשמים".


מדבריו עולה בבירור שהוא מאמין שה' נתן כוחות לגרמי השמים לשלוט בעולם, וכבר הוכחנו שייחוס כוחות לכוכבים הוא בגדר עבודה-זרה. ורבנו סעדיה גאון פירש שם כך: "'אֲשֶׁר חָלַק' – אשר הפיץ אורם ה' אלהיך לכל העמים", וכדברי חז"ל במגילה ט ע"ב: "אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים".


3) בפירושו לתורה (ויק' יט, יט), הוא מסביר לפי דמיונו את טעם מצות כלאים: "שלא לערבב הכוחות המגדלים הצמחים להיות יונקים זה מזה, ממה שאמרו בבראשית רבה [י, ו]: 'אמר רבי סימון, אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל'. [...] וכבר כתבתי [...] שהצמחים כולם יסודותם בעליונים [...] והנה המערב כלאים מכחיש ומערב מעשה בראשית".


כלומר, לפי דמיונו מי שמערב כלאים מערב ומשפיע על כוחות עליונים על-טבעיים אשר מגדלים את הצמחים. ולדעת רבנו הרמב"ם, טעם מצות כלאים הוא הרחקה מעבודה-זרה, ונמצא שהרמב"ן נוטה כלפי המאגיה והאלילות בעצם המצוה שנועדה להרחיק מעבודה-זרה וגרורותיה! ולא לחינם אמר רבנו בהקדמתו לפרק חלק שהתופשים את מדרשי חז"ל כפשוטם: "עושים תורת השם בהיפך המכוון בה".


4) בפירושו לתורה (במ' יא, טז), אומר הרמב"ן כך: "'אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל' – כבר הזכירו רבותינו, כי שבעים אומות הן בשבעים לשון, ויש לכל אחת ואחת מזל ברקיע". כלומר, יש לכל אחת ואחת מאומות העולם כוכב או קבוצת כוכבים בשמים, אשר בעלותם או בהתחברם עם כוכבים מסוימים תצליח או תיכשל אותה האומה. והאמת שלא הגויים ולא ישראל תלויים במזל כי אם במעשיהם, ואמרו חז"ל שישראל מעל המזל כי ישראל הם עם חכם ונבון שאינו עוסק בהבלי האסטרולוגיה והמזלות.


5) בפירושו לתורה (במ' כג, כג), הרמב"ן אומר כך: "'כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ' – אינם בממשלת שרים וכוכבי השמים וכסיליהם שיזיק להם אדם בקסם ונחש כגוים". כלומר, אין לעם ישראל כוח עליון במזלות שמושל עליהם כמו שיש לגויים, ולכן לא יכול להזיק להם אדם בכישוף וניחוש. ואמונתו שיש ממש בכוכבים ויש להם כוחות להרע ולהיטיב לגויים, היא בגדר עבודה-זרה, וכאן אנו למדים שסבר שיש ממש גם בכישופים ובנחשים, וכפי שכבר ראינו לעיל. ונצרף שוב את דברי רבנו בסוף פרק יא מהלכות עבודה-זרה:


"ודברים אלו כולן דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ' [דברים יח, יד]".


6) בפירושו לתורה (דב' ד, יט–כ), אומר הרמב"ן כך: "וכבר פירשתי 'אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים' – כי לכולם כוכב ומזל [...], ובעבור כן יעשו להם אלהים מהם ויעבדום". והנה הרמב"ן אומר בעצמו שהאמונה בכוחות הכוכבים והמזלות גרמה לעבדם, ואף-על-פי-כן הוא מאמת את מציאותם וכוחותיהם להיטיב ולהרע. וכל המודה בעבודה-זרה מחרף ומגדף את ה' יתעלה.


7) בפירושו לתורה (דב' ט, יב), אומר הרמב"ן כך: "ועתה דע והבן בענייני הכשפים, כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין, עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהן, ונתן כוח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות [...] כאשר הוא מנוסה בחכמת האצטגנינות". כאן הרמב"ן אומר כי כל הארץ תחת השפעת הכוכבים והמזלות, כולל עם-ישראל, וכך הגיע הוא בעצמו לעבודה-זרה ביום-הכיפורים. וביחס לראש דבריו, איני מבין מה הוא מלהג, האם ראוי לומר שהקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם בכשפים?! כביכול הקדוש-ברוך-הוא אדון המכשפים?! ואם כך היא תפישתו את ה' יתעלה הוא יותר תועה מן הבהמות, וכמו שאומר רבנו על מגשימי הבורא במאמר תחיית המתים.


8) בפירושו לתורה (דב' יח, ט–יב), אומר הרמב"ן כך: "ועל כן אמר בעל ספר הלבנה החכם בנגרמונסי"א [=כישופים, והאם ראוי לומר על עובד עבודה-זרה "חכם"?], כשהלבנה והיא נקראת גלגל העולם בראש טלה על דרך משל, ויהיה פניו מול פלוני, תעשה תמונה לדבר פלוני ויוחק בה שם השעה ושם המלאך הממונה עליה מן השמות ההם הנזכרים באותו הספר, ותעשה הקטרה פלונית בעניין כך וכך, יהיה המבט עליה לרעה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, וכאשר תהיה הלבנה במזל פלוני תעשה תמונה והקטרה בעניין פלוני לכל טובה לבנות ולנטוע. והנה גם זה הנהגת הלבנה בכוח מנהיגיה, אבל ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה הוא חפץ הבורא יתברך, אשר שם בהם מאז, וזה היפך. וזה סוד הכשפים וכוחם".


ולא הבנתי את דברי ההבל שכתב ואיני מתכוון להתאמץ בהם, ודומים דבריו אלה להזיות הברית החדשה ותפישתה המאגית-האלילית שכֹּה השפיעה על חכמי יועצי אשכנז. ומכל מקום, כאן הוא ממש נותן מתכון לכישוף, וזו היא עבודה-זרה ממש שחייבים עליה סקילה, וכבר אמר רבנו במורה (ג, לז): "כי המכשף הוא עובד עבודה-זרה בלי ספק".


9) בפירושו לתורה (דב' יח, ט–יב), הרמב"ן אומר כך: "אבל יש לעניין הזה סוד, וכבר הודענו כי יש למזלות שרים ינהיגו אותם והם נפשות לכדורי הגלגלים, ושרי זנב וטלה הקרובים לארץ [...] יודיעו העתידות, ומהם נעשים סימנים בעופות שבהם יודיעו עתידות. [...] ורק בעתידות הקרובות לבוא יודיעו, מהם בקול העוף בקראו בקול מר על מת, ומהם בפרישות כנפיו, והוא שאמר [שלמה המלך] 'יוליך את הקול' – למגידים בקולם, 'ובעל כנפים' – לרומזים בכנפיהם. וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם".


ושוב המוטיב של הסוד חוזר על עצמו, ושוב בענייני עבודה-זרה, ואגב למדנו כי לפי סכלותו המנחשים מקבלים את "סוד" ידיעת העתידות מכוחות עליונים בשמים שהם נפש לקבוצות כוכבים מסוימות אשר ממונים על שרי המזלות. וניחוש מסוג זה הוא תועבה בישראל ובעמים, כי מדובר בעבודה-זרה שנאסרה גם על ישראל וגם על הגויים. ואיך הוא קורא לעבודה-זרה "חכמה"? ובזאת הוא תועה ומתעה את עם-ישראל אחר ההבל והאלילות. ואף שלמה המלך לא פלט מחיצי סכלותו בייחסו לו שוטות גדולה.


10) בפירושו לתורה (דב' לב, מ), אומר הרמב"ן כך: "ואילו היתה השירה הזאת [=שירת האזינו] מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן, היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד". ולפי דבריו אם נתקיימו דברי החוזים בכוכבים ראוי להאמין בהם? ואיך הוא משווה בכלל את שירת האזינו לדברי החוזים בכוכבים?!


11) בפירושו לתורה (דב' לג, ו), אומר הרמב"ן כך: "והוצרך להשאיר אחד מן השבטים שאינן נימנין בשום מקום רק שנים עשר, כנגד שנים עשר מזלות ברקיע [...], וכמו שהזכירו חכמים במסכת ברכות [לב ע"ב] אמר הקדוש-ברוך-הוא לנביא: לך ואמור לכנסת ישראל, בתי, שנים-עשר מזלות בראתי ברקיע כנגד שנים-עשר שבטים".


לפי דברי הרמב"ן, הקב"ה ברא שנים-עשר שבטים כנגד שנים-עשר מזלות, ולא שם לב שדבריו אינם תואמים אפילו את פשט האגדה, כי שם המזלות הן שנבראו כנגד שנים-עשר שבטי ישראל. ויתרה מזאת, הקטע שהזכיר לא מובא בגמרא שם, וקטע זה חמור ביותר, מפני שהוא רומז לכך שיש לכל שבט ושבט מישראל מזל שממונה עליו, והצלחתו וכישלונו של אותו השבט תלויה במצב המזל ומקומו בשמים.


12) בחידושיו למסכת יבמות (סד ע"ב), אומר הרמב"ן כך: "ותמהני שלא כתב רבנו הגדול ז"ל בהלכות פלוגתא דמעיין גורם ומזל גורם". איני יודע מי הוא זה "רבנו הגדול", ואולי כוונתו לרי"ף, וברור מדוע הוא לא הזכיר את המחלוקות הללו, שהרי אינן אלא דברי אגדה, ולא ידע הרמב"ן להבין דברי אגדה ואף לא ידע את הכלל "אין מקשין בהגדה".


13) בספר האמונה והבטחון פרק יג, הוא אומר כך: "שני [אותיות ה"א] [...] הללו שהן ה"א של אברהם [וה"א] של שרה, אין טעם תוספת זה כטעם תוספת זו. שה"א של שרה היה לבטל כוח המזל". אז כנראה שהרמב"ן סבר שגם לצדיקות כמו שרה אמנו יש מזל בשמים אשר יש בכוחו להשפיע עליהן.


14) שם מוסיף הרמב"ן ואומר: "ולמה בטל כוח המזל של שרה באות ה"א? לפי שכל המזלות נמסרו להם בששת ימי בראשית עם בריאת העולם, אלא שכל אחד פועל בזמנו הקצוב לו [...]. ודומה לעניין זה מה שנאמר בהפיכת סדום [...] אמר הקדוש-ברוך-הוא: מה שאני עושה בסדום לא יפה לי לעשות שלא מדעתו, אני נתתי לו את הארץ [...]".


בנוסף להבלי האסטרולוגיה שבדבריו יש לתמוה, וכי יעלה על הדעת שהקדוש-ברוך-הוא יפעל פעולה שיש לו בה גנאי? וכי יעלה על הדעת שהקדוש-ברוך-הוא מהרהר לפני עשיית פעולה אם היא ראויה או לא ראויה מבחינה מוסרית? וכל ההזיות הללו קרובות מאד לתפישה גשמית של האל יתעלה כבעל תכונות נפשיות.


15) שם בפרק יט מוסיף הרמב"ן ואומר: "כשיצאו ישראל ממצרים הייתה אמונת המצריים בידם [...] והיו עובדים לצורת הצאן, שהוא על צורת מזל טלה, [...] ולפיכך היו עובדים אותו. [...] אלא מצד הטובה שכל מי שמטיב להם היה אצלם ראוי לעובדו".


ושוב יש לתמוה, האם צורת מזל טלה מטיבה או מריעה? והאמונה שיש למזל טלה צורה רוחנית אשר מטיבה או מריעה, ואפילו ללא עבודתה היא בגדר חירוף וגידוף ועבודה-זרה חמורה ביותר, וכמו שראינו בעניין השדים וייחוס כוחות לגרמי השמים.


16) שם בפרק כד מוסיף הרמב"ן ואומר כך: "וכשראתה לאה שעמדה מלדת הכניסה שפחתה לאישה ותלד בן ותקרא את שמו אשר, מלשון יישר כוחך, כלומר יתחזק מזלי ויוסיף כוח ויכנס לשאוב מפנימיות המקור ואוסיף עוד ללדת". נמצא שוב, כי גם לצדיקים ולצדיקות יש מזל, ולא רק לגויי הארצות. ומהי השוטות שאמר: "יתחזק מזלי ויוסיף כוח וייכנס לשאוב מפנימיות המקור"? מהי פנימיות המקור? ודברי הבל אלה נוגעים נגיעה רחבה בעבודה-זרה. וחבל שגם כאן תלה אלילות וסכלות בלאה אמנו.


סוף דבר


מכיוון שאני חס על זמני, לא עברתי על כל דבריו והגיגיו באופן יסודי, אך כבר ראיתי מעיון קל כי יש בדבריו עוד אינסוף דברים לא ברורים אותם הוא מגדיר כ"סודות" ו"המשכיל יבין", ולא יכולתי לנתחם כי מי יבין את דברי השוטות?! ובאמרו דברי הבל שנדמים לפתאים ולמהבילים שהם "סודות עצומים", הוא מצייר את עצמו כאיש היודע את כל סודות הבריאה וכל דרכי הנהגת השם והשגחתו את העולם פרושים לפניו. ואינו אלא קטן מאד מאד, בהאמינו בעשרות ומאות הזיות דמיונות ושיבושים, והגיע עד כדי עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה, ושמא לא לחינם רמז הקב"ה בשמו את המן.



0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!