[מאמר זה פורסם ביום ט במרחשוון תשפ"ד, כשבועיים וחצי לאחר טבח שבת שמחת-תורה] רבות דנים בימים האחרונים שאין להפסיק את הלחימה עד לניצחון ברור ומוחץ. אך מהו ניצחון? גם אם יחסלו את החמס במחיר של מאות ואולי אלפי חיילים הרוגים ועוד אלפי פצועים ונכים לכל חייהם, עדיין הניצחון יהיה של חמס, עדיין יהיו כשני מיליון ערבים בעזה! ולאט-לאט הם יחזרו לבנות את כוחם, מפקדים אחרים, לוחמים אחרים, וציוד לחימה חדש ומחודש.
הדרך היחידה לנצח את חמס באמת, להסיר את האיום אחת ולתמיד, ולזקוף את ראשו הנפול והחפוי של עם-ישראל היא באמצעות גירוש כל תושבי עזה למצרים. רק פעולה שכזו תביא לניצחון ברור ואמיתי, והשבועות האחרונים הוכיחו שהדבר כלל לא מסובך! שהרי די היה בכמה ימי הפצצות עדינות מאד יחסית מן האוויר (יחסית להפצצות של ארה"ב ובעלות בריתה), כדי לגרום ל-700,000 אלף תושבי צפון עזה לעבור לדרומה! כלומר, אם ישראל תחליט ניתן בקלות רבה מאד מבחינה מבצעית לסלק מכאן את כל שני מיליון העזתים למצרים הארורה.
לפנינו הזדמנות פז, הזדמנות שתחזור על עצמה רק במחירים כבדים מנשוא. "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם" (במ' לג).
מדוע אפוא לא יוזמים זאת? ובכן, חולשת מנהיגינו רודפי הבצע גורמת לכך שהרעיון הזה לא עולה אפילו ברמז קלוש בקצה לשונם. אפילו באולפני החדשות למיניהם לא נרמז הרעיון הזה, כל דַּבְרַנֵי-ההבל למיניהם אינם מבינים את מה שכל-כך ברור לשכל הישר והפשוט: טרנספר. מנהיגינו רודפי הבצע אינם רוצים להסתכסך עם המצרים הארורים בגלל שגם מצרים, כמו עזה עד לטבח בשמחת-תורה, היא לקוחה גדולה מאד של ישראל, ישראל מוכרת למצרים גז ועוד סחורות רבות, בסדר גודל של מאות מיליארדים, שמטיבים עם בעלי ההון והשלטון.
הכסף מעוור את עיני מנהיגינו שגם ככה הינם כסילים רודפי שׂררה וכבוד. מנהיגינו רופסים, אפסים מאופסים, עלובים ונגעלים, אנוכיים ומושחתים, ובראשם ביבי: הפרעה של ימינו. וזו אחת הסיבות לעלייתו של החמס, הקב"ה מבקש לרמוז לנו שכל עוד נרדוף אחרי הבצע, כל עוד נרדוף אחרי התאוות, כל עוד ידי מנהיגינו וראשינו יהיו מגואלות בחמס ובעושק – לא תהיה לנו מנוחה מן החמס, ויגון ואנחה יעטפו אותנו ברדיד שחור כבד ומעיק, אבלים וחפויי ראש.
וזו הסיבה שביבי-הפרעוני מוכן ומזומן לחתום בשתי ידיו על סיום הלחימה, והחזרת המצב לקדמותו, והוא אכן חותר לכך בשבועות האחרונים – אך עם-ישראל כבר אינו מוכן לקבל את שקריו ותעלוליו. עם-ישראל נאנק תחת השפלת החמס, נאנח תחת החרפה האיומה שספגנו, וסובל מדיכוי וכלימה על כל צעד ושעל – כל הצהרותיו הנבובות והשחצניות של ביבי-הפרעוני לא ישקמו את חוסר הביטחון האישי של תושבי ישראל, ולא יפיגו את החרדות והאימה [ואכן, מאז ועד היום שנה לאחר הטבח, עם-ישראל לא מאפשר לביבי להתחמק ולסגת כהרגלו].
"לְחֶרְפָּה וּלְמָשָׁל לִשְׁנִינָה וְלִקְלָלָה בְּכָל הַמְּקֹמוֹת" (יר' כד, ט).
"וְחָמָס בָּאָרֶץ וּמֹשֵׁל [הוא החמס, מושל] עַל מֹשֵׁל [על ביבי הפרעוני]" (יר' נא, מו).
ולא פחות חמור מכך, דבר נפל בארצות-ערב, אם ישראל לא תגרש מעזה את אחרון העזתים, ותאפשר לשני מיליוני עזתים לשוב לבתיהם ולהפיכת שעון החול עד לטבח הבא, ההרתעה הישראלית תלך ותיחלש, והטבח הבא כבר יחכה לנו מעבר לפינה, כי רבים הם שונאינו.
כל עוד לא אראה את הביביסטים זועקים להעיף את אלילם, לצערי נמשיך להתדרדר, נמשיך לרדת מטה-מטה, ונוסיף לשלם מחירים גבוהים בעבור הישגים זמניים ומפוקפקים מאד.
"אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל, נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת, שֹׂנֵא בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים" (מש' כח, טו–טז).
בתמונת שער הרשומה: פליטים פלסטינים עושים דרכם מהגליל, אוקטובר-נובמבר 1948.
מרי אדיר יישר כוח
והלב כואב כל כך על המצב
על השפלת עם ישראל בארצו וכבוד ה׳ שהתפללנו בראש השנה שנזכה לו והלוואי ונזכה
והנה היום 7.10 כיבדו אותנו הערבים מעזה בכמה טילים למרכז הארץ ואני שואל אם עדיין אחרי שנה! ומאות מאות חללים קדושים שנלחמו וחרפו נפשם למות למען ביטחוננו וכבוד ה׳ ואז קמה וניצבת השאלה למה??? למה מתו כולם? בשביל שפיפי שקרניהו הארור ישב על כסאו עד בחירות 26 (ואולי עוד אחר כך חלילה) ויגיד שהמלחמה תיגמר כשיושגו המטרות??? ארור יהיה הוא וכל הבבונים שאיתו
שאלה לי אליך. לאחרונה שומע אני רבות את משה פייגלין שמדבר על כיבוש גירוש והתיישבות. איך אתה רואה אותו? איש שומר תורה ומצוות ועבד תמיד לפרנסתו ועשה צבא משמעותי ומשתדל לפעול למען עם…