הדרדעים מטפסים על הקירות

לאחרונה יצא לאור סידור אור הרמב"ם, ולא העליתי על דעתי שהוא יכה גלים באופנים כל-כך חזקים ומשמעותיים. לא העליתי על דעתי שהוא יזעזע את הדרדעים באופנים כל-כך קשים. כי מאז שהסידור יצא לאור, אני מקבל תגובות חריפות מאד מקרב הדרדעים המזויפים. כל מיני מלחכי פנכה ועובדי אלילים, אשר מעריצים בשר ודם שהיה מחלל-שם-שמים וחוצב בקורדום כומרים במשך יובל שנים.


אין גבול לשנאתם, והכל בגלל שאנכי חושף את האמת על אלילם הדיין השכיר הנערץ. הם חשבו שקאפח היה מלאך עלי אדמות, ומשה רבנו של דורנו. אך האמת של אדיר הקטן טופחת על פניהם וחומסת מידם את העבודה-הזרה שהם כה נהנו לחבק לגפף ולנשק.


לסידור אור הרמב"ם צירפתי כמבוא מאמר שכותרתו: "כתר או נקדישך?". במאמר זה חשפתי את אחד השקרים הגדולים ביותר של עולם הדרדעים המזויף, של קאפח הדיין האליל השכיר, שהפך תורת חיים לקורדום חוצבים וחצב שלמונים ושילומים במשך יובל שנים. רדיפתו של קאפח אחר הנוסח "כתר" יחד עם תלמידו השכיר ערוסי, מלמדת יותר מכל על רדיפת הבצע ורדיפת השׂררה והכבוד, כי רדיפת נוסח צרפתי פרו-נוצרי, כפי שהוכח במאמר, מעידה כאלף עדים על סטייה מחשבתית ומידותית חריפה מאד, ועל התעיית ציבור שלם של דרדעים אחרי התהו וההבל, והכל כדי לספק את תאוות לבם של ראשי הדרדעים.


הכל כדי לרצות את מעסיקיהם הפרו-נוצרים הארורים, וכדי להבטיח שהאמת על חכמי-יועצי-אשכנז ועל מינותם תישאר לנצח קבורה תחת שכבות עבות של שקרים והזיות שסיפקו לדרדעים קאפח השכיר ושאר תלמידיו השכירים שהנציחו את שקריו – כאילו אסור לדרך האמת להרים ראש, כאילו אסור להתפלל לפי נוסח רבנו כי השמים יפלו על ראשנו, כאילו אסור להוציא לאור את הספר מלחמות ה' שמא יבולע לנו, כאילו אסור ללמד השקפות נכונות מבלי לכסות אותן בעטיפות עבות ואטומות של אימה וטמטום, כאילו חובה לכפוף את ראשנו מטה-מטה כנגד גלי הטומאה של הוזי ההזיות המקובלים ולהודות לעבודה-הזרה שבידם, כאילו אסור לנו חס ושלום לומר שאנחנו דרדעים אשר אינם מתביישים בכך שאנחנו הולכים בדרך האמת הישרה, וכאילו הדרדעים אוהבי האמת ורודפי הצדק נתבערו מן העולם.


כל החרדה הזו שהחדירו לנו קאפח וערוסי השכירים המפוטמים ותלמידיהם הנרצעים לא נבעה מאמת פנימית כמו שהם הציגו לנו במשך שנים רבות, אלא מתוך טובת הנאה אישית, מתוך שותפות עמוקה עם ממסד הכמורה האורתודוקסי שחרט על דגלו את הפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים, ואת עיוות דת האמת לדת חדשה פרו-נוצרית נטולת מעוף ומדעים, ועמוסה וגדושה בהזיות אליליות ובמנהגי הבל שנספחו לנו מקרב העמים עובדי האלילים.


ברם, משהו קרה בדרך לקאפח ולערוסי ושאר השחקנים והנוכלים, בתחילת דרכם הם אולי עוד זכרו משהו מדרך האמת, אך לאט-לאט ההשקפות הרעות ההזיות והדמיונות חדרו יותר ויותר לישותם העשוקה, ולאט-לאט גרורות השחיתות החלו לפשׂוֹת ולהשתלט על מה שנותר מנפשם. עד שהיום הם כבר אינם מצליחים לזהות את דרך האמת, וכדי להשקיט את המיית וזעקת נפשם מתהום הבצע וההבל שהם שקועים בה, הם מעלילים על אדיר הקטן:


הם מוציאים-שם-רע על אדיר הקטן שהוא כך וכך וכך וכך... כל מיני טענות ומענות שמעתי כנגד הסידור וכנגד מאמרי: "כתר או נקדישך?". ברם, מתוך כל הטענות הללו, לא שמעתי טענה עניינית אחת, טענה אחת שיש בה זיק של אמת, זיק של תוכן אמיתי.


המצב הזה, שבו הדרדעים מוציאים-שם-רע על אדיר הוא בלתי נסבל, לא בעבורי, אלא בעבורם, הם מטפסים על הקירות וחורצים אותם בציפורניהם מרוב תסכול, הם לא מצליחים למצוא מום ממשי באדיר הקטן, איזה מום שבאמצעותו הם יוכלו לנגח את אדיר ולהשקיט את המיית נפשם העשוקה המייסרת את חשכת חייהם. אדיר הקטן אומר דברי אמת שוב ושוב – ושוב ושוב הם נאלצים לערוך חשבון נפש, להתעמת עם הקול הקטן שתמיד זעק בתוך נפשם ושתמיד הם הקפידו לחנוק בכוח ולכסות אותו היטב בהזיות ובתירוצי הבל.


ואיני מצליח להבין, אם אדיר הקטן כל-כך... כמו שהם אומרים, מדוע הם לא מפרקים את דבריו כלאחר יד? כלומר, אם הנני כל-כך... כמו שהם אומרים, חזקה שכל דבריי הם עלה נידף ברוח! ואם אכן כך, כמו שהם מתלחשים מאחורי גבי, מדוע הם לא עורפים את ראשי בראש חוצות? והלא הם ימכרו את אביהם ואימם כדי לפגוע בי להכשילני ולבזותני. ואף אכזריותם הספרותית היא מן המפורסמות, כי כאשר הם רוצים אין להם שום בעיה לחדד את שבט לשונם וקולמוסם... מדוע אפוא הם לא מצליחים לשבור ולנתוץ את טענותיי? וכי אין חכמה בתימן? וכי אבדה חכמה מבנים נסרחה חכמתם? או שמא אדיר הקטן צודק?


זאת ועוד, אדיר הקטן עשה דבר שקאפח האליל לא העז לעשותו! אדיר הקטן הוציא לאור סידור זך ונקי לפי רבנו הרמב"ם ולפי תפילת הקדמונים ישרי הלב והרוח! ואפילו מבלי המבוא שכתבתי בעניין "כתר או נקדישך?", הדבר מוציא את הדרדעים מדעתם! איך אדיר הקטן העז להוציא סידור תפילה פרקטי ושימושי, ואילו קאפח הדיין האליל לא עשה כן? ואף תלמידו ערוסי לא עשה כן! ואם תשאלו מדוע הם לא עשו כן? ובכן התשובה פשוטה מאד:


בנוסף לכל החרדות ושיקולי הפוליטיקה והשררה הממסדיים הפרו-נוצרים שציינתי לעיל, קאפח וערוסי לא הוציאו סידור כזה לאור מפני שהם לא חשבו שסידור כזה יצליח מבחינה מסחרית וכלכלית, והם צודקים, הסידור הזה אינו עסקה כלכלית כדאית כלל וכלל. ובמלים אחרות, הם הפכו את דרכו של רבנו לדרך מסחרית! כאילו השיקול המוביל בשאלה: האם להוציא לאור ספר? הוא שקט תעשייתי מממסד המינות הפרו-נוצרי וכדאיות כלכלית.


וככה אי-אפשר להרים על נס את דרך האמת, ואי אפשר לקרוא בשם ה' אל עולם.


וזכורני כי באחד מהשיעורים של ערוסי שבו עסקנו בתפילת ליל שבת. לפתע, ערוסי הנמיך את קולו ואמר כמעט בלחש שהוא עומד לומר דבר-מה שהוא לא לפרסום. חיכיתי לשמוע מה כל-כך מסוכן ומחריד עד שערוסי מנמיך את קולו ומזהיר אותנו לבל נפרסם את הדבר... ובכן, ערוסי אמר בקול רועד שלפי רבנו הברכות שלאחר קרית-שמע של תפילת-ליל-שבת זהות לברכות שלאחר קרית-שמע של כל יום ויום מימות-החול (אגב, כך הוא נוהג גם ביחס לזמני השקיעה של רבנו שהם מאוחרים ב-15 דקות, והוא מזהיר שלא לפרסם זאת).


ולא הצלחתי להבין אז מדוע אסור לפרסם את הדבר? והלא יש לזעוק אותו בראש כל חוצות! יש לקרוא לאנשים לשוב אל דרך האמת ואל נוסח אבותינו הקדושים והטהורים, ולזנוח את נוסח המינים וצאצאיהם אשר החדירו לנו אלילות שהמיטה עלינו חורבן וגלות!


וקאפח עוד יותר גרוע: זכורני שאחד מתלמידיו של קאפח סיפר באחד מהשיעורים שלו, שהוא שאל את קאפח בעניין אמירת הפיוט "כתר מלכות", האם מותר ורצוי לאמרוֹ או שמא אסור לאמרוֹ? אתם יודעים מה הייתה תשובתו של קאפח? "יש לו נעימה יפה"...


זאת הייתה התשובה! תשובה של נוכל ושחקן רודף-בצע אשר פסיקותיו משועבדות לדת שקר פרו-נוצרית, תשובה של ארור אשר עשק את דרך האמת ולא נתן לה להתרומם מעבר לגבולות הבטוחים שבהם הוא יוכל להפיק את משכורותיו ושילומיו ושררתו ויוקרתו מממסד הכמורה האשכנזי הפרו-נוצרי. תשובה של מוג לב אשר אינו מסוגל לומר את האמת.


האם אדם כזה, אשר אינו מסוגל לבער עבודה-זרה בעניין כל-כך פשוט יחסית, האם אדם כזה ראוי להיות דיין בעם-ישראל? ועוד בבית-הדין הגדול לערעורים? והלא הקב"ה איים על הדיינים "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא" (דב' א, יז), האין יראת שמים בליבו של קאפח? ואיך הוא השליך אחרי גוו את יראת האלהים, והמליך עליו לאלוה את יראת בני האדם יוצאי ארץ אדום אשר יותר תועים מן הבהמות?! וגם ערוסי החרה החזיק אחריו והצדיק את אמירת פיוט "כתר מלכות" בטענה: "שאין אנו טובים מאבותינו", ועל תשובת הבל שכזו, יש לזעוק לערוסי בתוך אוזניו כדי שהזעקה אולי תצליח לחדור את הערלה שמכסה אותם, וכך יש לצעוק: "שוטה שבעולם! ואיך יקום בית-המקדש אם לא נהיה טובים מאבותינו?".


מה נהיה עם הדרדעים? מדוע הם הפכו לעובדי אלילים? מדוע הם הפכו לעבדים נרצעים לחכמי-יועצי-אשכנז? מדוע הם רודפים אחר הפקת רווחים וטובות הנאה מדברי תורה? איה אהבת האמת ורדיפת הצדק? מדוע הם מעדיפים את הבלי העולם-הזה על פני האמת?


ומדוע הם אינם מצליחים לחשוב? מדוע הם אינם מצליחים לקרוא יותר משתי פסקות במאמרי "כתר או נקדישך"? מה גורם למוח שלהם להיאטם לעיניהם להתעוור ולאוזניהם להיות ערלות? איך הם אינם רואים את האור אשר עומד כנגדם בהיר בשחקים?


ובכן, הראשון שאשם בזה הוא קאפח! קאפח הפך את דרך האמת לעוד זרם בתוך היהדות האורתודוקסית הפרו-נוצרית: בטשטוש האמת ובכיסויה כאילו חטא הוא להזכירה; בכריעתו אפיים ארץ לפני מינים וכסילים (כגון קארו הטיפש שהחריב את כל יסודות הדת המחשבתיים והחדיר לדת משה מאגיה וקבלה); בקבלו עליו לאלוה את אלילות ספר הזוהר והזיות הקבלה; בהתכחשו לסבו ולדרך האמת; בהפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים; בעיוות דרך האמת הטהורה תוך התיימרות לייצג את "הרמב"ם של דורנו"; וכמובן, בשיתוף פעולה אדוק עם בכירי הכמורה האורתודוקסית הפרו-נוצרית, וכידוע: המחובר לטמא – טמא.


בדרך זו, קאפח הקרדינל הפך את דרך האמת אשר נלחמת באלילות בכל מחיר ואפילו נגד כל העולם, לזרם של עבדים נרצעים שפלים ונרדפים נעדרי מעוף ומחשבה, לבעלי חיים הולכי על שתיים, אשר מקבלים סטירה ומגישים את הלחי השנייה בהכנעה. קאפח קיבל בעבור זה שלמונים רבים, אך חמס את כבודה של דרך האמת וחילל-שם-שמים. כלומר, קאפח זקף את קומתו בפיטום שורת חשבון הבנק שלו ויוקרתו האישית, אך רמס ודרס בדרך זו את דרך האמת והפך את הדרדעים לכנועים וחפויי-ראש אשר מתחבאים במחילותיהם.


קאפח הפך את את יהדותם המקורית והנעלה של הדרדעים, ממשיכי דרכו של אברהם אבינו, ליהדות אשר תקועה בהזיות ומעריצה באלימות אלילים בשר ודם, יהדות אשר אינה מסוגלת לחשוב ולהפעיל את ההיגיון והשכל הישר, יהדות חשוכה ופרימיטיבית נעדרת מעוף וחסרת יכולת להתבונן בעין ביקורתית, יהדות אלילית אשר יותר תועה מן הבהמות.


וערוסי מחרה ומחזיק אחריו מאותן הסיבות ומאותן החרדות ומאותם המניעים. וזכורני שהייתי בלשכתו של ערוסי לפני שנים רבות, בתחילת דרכי בהלכה ובמחשבה, ולא אשכח ששאלתי אותו: כיצד עלי להתמודד עם דרך האמת שהולכת ונגלית לנגד עיניי? וערוסי השיב לי תשובה מוחצת: "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ", כלומר, שתוק ואל תפיץ את דרך האמת. ופעם אחרת הוא גם הזהיר אותי שמאמריי בעלון "אור ההליכות" עלולים לפגוע בו...


ואם נתבונן בפירוש רס"ג לפסוק הזה ממשלי (ה, יז), נגלה שפירושו של רס"ג הפוך לחלוטין ממה שערוסי הורה לי בזמנו, וכֹה דברי רס"ג שם:


"לפיכך אמר, כי כאשר תשתה את המדע בראשונה ממורך התחזק בו עד שתתעמק ותהיה נובע, כאמרוֹ: 'יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה' [מש' ה, טז], ותיצור מדעים שיתייחסו אליך בלבד [תחדש השקפות ותדריך את בני האדם לדרך האמת באופנים שלא היו לפניך] כאמרוֹ: 'יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ', ויתברכו בך צאצאיך, ותשמח בזקנותיך על מה שהשתדלת בבחרותך, ותהיה החכמה המשולה לאיילה וליעלה בגלל הדברים שתיארנו, מְרַוָּה ומחייה אותך תמיד".


לעומת זאת, קאפח וערוסי יצאו קרחים משני הצדדים, הם מזוהים כדרדעים ושנואים בקרב עם-ישראל, וגם שנואים לפני ה' יתעלה מפני שהם החריבו ומחריבים את דרך האמת בשל שאיפות זרות אשר נוגעות לרדיפת בצע וטובות הנאה, וכן אהבת הכבוד והשררה.


אנכי אדיר הקטן למדתי את הלקח מקאפח וערוסי, לא כדאי להיות קרח משני הצדדים, לא כדאי לפסוח על שתי הסעיפים, אלא יש להיות ישר עם ה' יתעלה, תמים תהיה עם ה' אלהיך. וגם הדרדעים צריכים להבין את עומק השבר והמשבר שקאפח וערוסי דרדרונו אליו.


"וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר: עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו, וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מ"א יח, כא).


ואסיים בשאלה למחשבה, זכורני בעבר כאשר עוד היה קשר ביני לבין ערוסי, קיבלתי ממנו ביום שישי אחד שיחת טלפון זועמת על מאמר מסוים שפורסם באותם הימים לראשונה, ובה הוא אמר לי: "אדיר! מה קרה לך!", השבתי לו: האם קראת את מאמרי? הוא השיב שלא... השבתי לו: אם כך, איך אתה מותח עלי ביקורת כל-כך קשה מבלי לקרוא את המאמר?


ונחשו באיזה מאמר מדובר? איזה מאמר גרם לערוסי להתעורר כנגדי? ובכן, המאמר היה: "אמונות אליליות בקרב ראשוני אשכנז", ועובדה זו טובה מאלף הוכחות וראיות...


"הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים" (יש' ה, כא).