האמונה בתחיית-המתים לפי הרמב"ם – חלק ב

ד. ראיות נוספות מתוך מאמר תחיית-המתים


במאמר תחיית-המתים משולבות אמירות מפורשות של רבנו לפיהן תחיית-המתים היא יסוד אמיתי מיסודות הדת, כלומר, הנשמה תחזור לגוף והגוף יחיה חיים בריאים, שלמים ומאושרים עד למותו בשיבה טובה. העתקנו לקמן שבעה ציטוטים נוספים מדברי רבנו, שבהם הוא כותב מפורשות שתחיית-המתים היא יסוד מיסודות הדת, ושמדובר בחזרת הנשמה לגוף:


א) "וביקשו ממני תשובה [...] וביארנו להם כי תחיית-המתים יסוד תורתי, והיא חזרת הנפש לגוף ואין להוציא זה מפשוטו, ושהעולם-הבא אחר תחיית-המתים" (עמ' עט).


ב) "תחיית-המתים הידועה באומתנו [...] עניינה חזרת הנפש לגוף אחר הפרידה, וזה מה שלא נשמע באומה הפכו, ולא הסבירו בו שום הסבר כלל [...]. ועוד, שתחיית-המתים הזו, והיא חזרת הנפש אל הגוף אחר המוות, כבר הזכירהּ גם דניאל בצורה שאינה סובלת ביאור אחר, והוא אמרוֹ: 'וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם' [דניאל יב, ב]. ודבר המלאך לו: 'וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין' [שם יג]" (עמ' פב).


ג) "אבל מה שהזכיר [הפוחז מפוסקיירא, ודבריו יובאו לקמן], שאנו אמרנו [=הפוחז העליל על רבנו] כי תחיית-המתים שבמקרא משל, הוא שקר ברור והוצאת דיבה בהחלט מצד אומרו, והנה חיבורינו כבר נתפרסמו, הלא יקראו אותם ויַראו היכן אמרנו דבר זה?" (שם).


ד) "וכן נראה לנו [...] כי אותם בני-אדם אשר יחזרו נפשותיהם לאותם הגופות, יאכלו וישתו וישמשו ויולידו, וימותו אחרי אריכות ימים הרבה, כימי אותם הנמצאים בימות המשיח" (שם).


ה) "אבל מה שאנו מכחישים אותו ונקיים אנו לפני ה' ממנו, היא ההשקפה שלא תחזור הנפש לגוף לעולם ושזה לא ייתכן שיהיה, כי הכחשה זו מביאה להכחשת כל הנסים, והכחשת הנס כפירה בעיקר ויציאה מן הדת, ולפיכך אנו מונים תחיית-המתים מיסודות התורה. ואין בדברינו כלל מה שמורה על הכחשת חזרת הנפש אל הגוף, אלא מה שמורה על הפכו" (עמ' פד).


ו) "לפיכך משמצאנו לשון נביא שאינו סובל ביאור אחר [כוונתו לדניאל שדבריו הובאו לעיל], [ובדבריו הוא] מזכיר חזרת הנפש לגוף, הרי הושגה ההודעה הנבואית על כך. [...] כללו של דבר, [אין זה משנה אם] נאמרה ההודעה הנבואית פעם אחת או פעמים הרבה" (עמ' פו).


ז) "אלא, [ה' יתעלה] יחיה את המתים בחפצו ורצונו כאשר ירצה ולמי שירצה, או בימות המשיח או לפניו או אחרי מותו [של המשיח]" (שם).


ח) ולתשומת לבם של הדרדעים היהירים אשר תועים אחרי שחיתותו של לייבוביץ' הכופר, גם לפי דעתו של קאפח תחיית-המתים היא יסוד אמיתי, וזה לשונו בפירושו להלכות תשובה (ח, ג): "ודברי רבנו שם [במאמר תחיית המתים] ברורים פשוטים שתחיית-המתים לגופות, ושנשמת כל צדיק תחזור לגוף, ויאכל וישתה וישמש וימות לאחר אריכות ימים יחסית [...]. ואין בדברי רבנו בשום מקום דבר שאפשר לטעות בו בנושא זה, וכל הטועים בדבריו [...] הוא בשל חוסר ההבחנה אשר הורגלו בו עד שאינם מסוגלים לראות נכוחה".


ה. מדוע בעלי המרדעות סברו שהרמב"ם כופר בתחיית-המתים?