top of page

האם סידור רס"ג שלפנינו יצא מתחת ידיו?

עודכן: 8 במאי

ובכן, במאמר "מאסֵּף לזיופי ספרות הגאונים" כבר הבאתי ראיות רבות לכך שספרות הגאונים זויפה באופן חמור מאד על-ידי המינים האירופים וצאצאיהם, ולכן יש להתייחס בזהירות רבה גם אל סידור רס"ג, כל-שכן שהוא הוהדר ופורסם אך ורק על-סמך כתב-יד אחד בלבד.


יתר-על-כן, כך אומר ש' אסף ממהדירי סידור רס"ג במבואו לסידור (תשכ"ג, עמ' 30):


"הסידור הגיע אלינו בדרך כלל [ההדגשות במקור] כפי שיצא מידי הגאון, ובמובן זה היה גורלו טוב יותר מגורלו של סידור רב עמרם [עליו תוכלו לראות במאמר שצוין לעיל], שנכנסו בו במרוצת הדורות שינויים עצומים והשמטות, גם הוספות מרובות עד שקשה לנו לקבוע כיום את צורתו המקורית. גרמו לכך: א) מה שסידור ר"ס לא נתפשט כל-כך, כמו סידור רב עמרם, בארצות שונות שמנהגי התפילה שבהן שונים ביותר [דהיינו סידור רס"ג לא התפשט כל-כך בקרב המינים הזייפנים יושבי ארץ אדום] [...] ובכל זאת לא נמלט אף הוא לגמרי משינויי נוסחה חשובים ומקצת הוספות והשמטות שבאו מידי מעתיקים שונים, והריני מציין כאן קצתם".


לאחר שאסף אומר שהוא יציין את "קצתם" של השינויים וההשמטות, הוא מביא רשימה של 13 דוגמות, ולאחריה עוד רשימה של 7 דוגמות, ואלה רק "קצתם" של השינויים וההשמטות שנמצאו... קצרו של דבר, יש להתייחס בחשדנות רבה גם לסידור רס"ג, ומי שיעיין במאמר על זיופי ספרות הגאונים יבין, שכנראה גם בסידור רס"ג צאצאי המינים האירופים הזייפנים שלחו את ידם, ולכן, כל מה שנמצא בסידור רס"ג שאינו תואם את דרך האמת אין להתחשב בו.


והנה לפניכם גם דברים שכתב א' ארליך (כתב-העת 'פעמים' 121 תש"ע, עמ' 68, 71):


"לא נעלמה כמובן מעיני החוקרים העובדה שגם בסידור רס"ג חלו ידיים. חוקרים שונים הפנו את תשומת הלב לציטוטים מן הסידור מימי הביניים שאינם כנוסח הסידור שלפנינו. ידועים היו לרבים גם חילופי נוסח בין קטעי גניזה שכבר היו לפני מהדירי הסידור בעת הוצאתו לאור [...] מהדירי הסידור אף עמדו על כך שכתב-היד השלם שממנו הדפיסו את מהדורתם שונה במסורת הנוסח שבו מקבוצת קטעי הסידור שעלו מן הגניזה [=יש שתי מסורות נוסח שונות!], אלא שהם התקשו להכריע איזו ממסורות הנוסח קרובה יותר לנוסח המקור של הסידור".


כלומר, לפי ארליך יש שתי מסורות נוסח לסידור רס"ג, האחת היא נוסח כתב-היד שממנו ההדירו והדפיסו את סידור רס"ג שנמצא לפנינו (כ"י א), והאחרת היא נוסח קטעי הגניזה.


בסוף מאמרו ארליך מוסיף וכותב כך: "נוסח התפילה בסידור רס"ג הוא מפתח חשוב מאין כמוהו להבנת נוסח התפילה במנהג בבל הקדמון [...] לעניין זה המהדורה הנדפסת של הסידור אינה מספקת, ויש לפנות אל קטעי הגניזה הרבים שלו, הגלויים היום יותר מתמיד לחוקרי התפילה. המסקנות הראשוניות שהוצגו כאן מתוך בירור נוסח תפילת שמונה-עשרה בלבד אין בהן די, ויש לקוות שייעשה בהקדם בירור מקיף של נוסח הסידור על-פי עדיו". ובמלים אחרות, יש להיזהר בנוסחו של סידור רס"ג שנמצא לפנינו, מפני שחלו בו ידי הזייפנים.


במחקר נוסף, שערך ד' גרינברג: "סידור רס"ג: עיונים בנוסח, מבנה והוראות" (עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בן-גוריון תשע"ג), הוא עוסק בשאלה הבאה (עמ' 1):


"האם יש עדיפות לאחד משני ענפי הנוסח העיקריים של הסידור, שהם כ"י אוקספורד [...] (כ"י א) [=כתב-היד של סידור רס"ג שלפנינו] וקטעי הגניזה, ובעקבות כך איך אפשר להסביר את השינויים הרבים בין שני הענפים, הן בנוסח התפילה והן בהוראות ההלכתיות. [...] מהשוואה בין נוסח התפילה וההוראות בכ"י א ובין נוסחם בקטעי הגניזה עולה שקיימים הבדלים בין שני מקורות אלו. תיאור זה מדגיש את המצב הנתון שבו הגיע הסידור לידינו בשני צינורות, כ"י א מחד וקטעי הגניזה מאידך, ושלכל צינור יש את מאפייני הנוסח שלו".


כלומר, גם גרינברג עומד על-כך שיש שתי מסורות של נוסח לסידור רס"ג, נוסח כתב-היד שממנו הוהדר והודפס סידור רס"ג ונוסח קטעי כתבי-היד שנמצא בגניזה הקהירית.


עוד כותב גרינברג (עמ' 3):


"שרידי סידור רס"ג הגיעו אלינו משני צינורות, האחד הקטעים שמקורם בגניזה הקהירית והשני כ"י א. שני צינורות אלו מציגים שני ענפי נוסח שונים. אחת משאלות המחקר [...] היא האם יש עדיפות לאחד מענפי הנוסח. [...] המסקנות [...] מצביעות על-כך שנוסח הסידור שהסתובב בימי הביניים, הן בספרד ובפרובאנס, שמשם רוב הציטוטים, והן בבבל ותימן, קרוב לנוסח קטעי הגניזה הרבה יותר מאשר לנוסח כ"י א. מסקנה נוספת היא שהטפסים שהתהלכו בספרד ובפרובאנס, במיוחד לאור ציטוטיו של האבודרהם, היו מעובדים [=מזויפים]" וכו'.


עוד כותב גרינברג (עמ' 6–7, 116):


"נוסח הסידור העולה מעדיו [כלומר מעדי הגניזה] משקף בצורה טובה למדי את הנוסח שיצא מתחת ידי הגאון [...] הנוסח העולה מכ"י א [הנוסח של סידור רס"ג שלפנינו] משקף את הנוסח המקורי של הסידור בצורה פחות טובה מאשר הנוסח העולה מרוב קטעי הגניזה. [...] לסיכום, נוסח סידור רס"ג העולה מציטוטי הסידור שמקורם בבבל, בתימן ובסידור רשב"ן דומה מאוד לנוסח הסידור העולה מקטעי הגניזה, ושונה בפרטים רבים, רובם המוחלט סגנוניים, מכ"י א. נתון זה מוסיף עוד נדבך לטענה העולה גם בפרקים אחרים של עבודה זו, שענף הנוסח המיוצג על ידי קטעי הגניזה עדיף בצורה קטיגורית על ענף הנוסח הנמצא בכ"י א".


בפרק החמישי של עבודתו, גרינברג דן ב"שינויים וצרימות בעדי הסידור", וזו דרכם של האשכנזים לדון בשיבושים ובזיופים שערכו בדרך-כלל אבותיהם ואבות אבותיהם הזייפנים (וכל הטשטוש הזה נועד כמובן לכסות על זיופיהם). ובכן, בפרק זה מובאים כארבעים "שינויים וצרימות", וכך כותב גרינברג בסיכומו שם שכותרתו: "אמינות ענפי הסידור", וזה לשונו:


"רוב מובהק של הצרימות, הן אלו הנובעות מהוספות פרשניות והן אלו הנובעות מסיבות הלכתיות, נמצא בכ"י א, כך שאפשר לקבוע שהנוסח העולה מכ"י א נחות מהנוסח העולה מקטעי הגניזה. רוב הצרימות שבכ"י א נובעות מהוספות פרשניות [=זיופי הזייפנים], כך שאפשר לומר שענף זה מתאפיין בהוספות ובשינויים פרשניים שנועדו להקל על הבנת נוסח הסידור. מסתבר מאוד שזו גם הסיבה לחלק מהשינויים הרבים בין שני ענפי הנוסח גם כאשר הדבר לא גרם לצרימה, ואפילו כאשר לא ברורה סיבת השינוי. ולכן אפשר לקבוע, שבצורה קטגורית ענף הנוסח של קטעי הגניזה עדיף על ענף הנוסח של כ"י א" (עמ' 140).


ואם תמהתם במה עוסקות "הצרימות" הללו, ובכן הנה סיכומו של גרינברג שם (עמ' 139):


"הצרימות שהוצגו לעיל נובעות ממספר סיבות: א. צרימה הנובעת מתיקון [תיקון? כך הוא קורא לזיופי האשכנזים?] בשל מסורת הלכתית השונה מהמצוי בסידור. [...] ג. צרימה הנובעת מהשפעת נוסח מקומי כלשהו השונה מנוסח הסידור המקורי. הכנסת נוסח שאינו מקורי בדרך כלל אינה גורמת לצרימה [ואם כך, כמה זיופים לא הצליחו חוקרי הסידור לגלות?]. [...] ד. צרימה הנובעת מגלוסה שנתחבה שלא במקומה [ומי תחב את הגלוסה שלא במקומה? אגב, גלוסה זו פרשנות שנכתבה לצד נוסח התפילה]. [...] ה. צרימה הנובעת מהוספה פרשנית שמטרתה הראשונית היא להקל על הבנת המשפט [ואיך הוא דן לכף זכות את הזייפנים]".


קצרו של דבר, מדברי חוקרי סידור רס"ג עולה, שאין לסמוך בעיניים עצומות על סידור רס"ג שנמצא לפנינו, כי גם בו חלו ידי הזייפנים האירופים והדומים להם. ולכן, בכל מקום שנמצא נוסח תמוה בסידור רס"ג יש לזכור שסידור רס"ג עבר תחת ידי צאצאי המינים, במיוחד נוסח הסידור של כ"י א, שהוא נוסח הסידור שיצא לאור בסידור רס"ג הידוע שנמצא לפנינו.


שלוש דוגמות לזיופי הזייפנים האירופים


כמה הערות לפני שנחל: הקטע הקצר שבדוגמה הראשונה נוגע למעשה לשלושה זיופים בעניינים שונים; הדוגמה השנייה נלקחה מרשימתו של אסף (דוג' 9), ואילו הדוגמה הראשונה והשלישית אינן מופיעות ברשימת "השינויים וההשמטות" (הזיופים) שקיבץ אסף במבואו.


דוגמה ראשונה – זמנה של ברכת נטילת ידיים ועוד


דוגמה זו הועתקה מן המאמר: "נטילת ידיים – לברך לפני או אחרי הנטילה?", וכך נאמר שם:


והנה לפניכם עוד שאלה חשובה שנשאלתי: נדמה לי שראיתי בסידור רס"ג שיש לברך לאחר נטילת-ידיים בשונה מדין התלמוד והרמב"ם. האם ייתכן כדבר הזה? וכך השבתי:


לדעתי לא יעלה על הדעת כדבר הזה, דהיינו שרס"ג יפסוק בעניין זה כנגד פסק מפורש של התלמוד הבבלי, ואכן, מצאתי שבעמ' צד בסידור רס"ג נאמר כך:


"ואחר שגמרנו [...] עלינו להתחיל ולבאר ברכת המצוות, והוא החלק השני, ונֹאמר: על כל המצוות המוטלות עלינו צריך לברך את שם ה' לפני עשייתן, כגון הציצית שקודם לבישתן מברכים: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית' [...] וכגון התפילין, כשמהדקים של היד על היד ושל הראש על הראש צריך לברך: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין', וכן כל המצוות חוץ מהטבילה שמברכים אחריה: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה'".

מדוע אפוא נפלה טעות בעניין זה? ובכן, בעמ' פח, לפני ברכת "על נטילת ידיים" נאמר כך בערבית: "ובעקב גסל אלידין", ושם תורגם: "ואחרי רחיצת הידיים", דהיינו קודם רוחץ ידיו ולאחר מכן מברך. ברם, לאור הדברים המפורשים שנאמרו לעיל אין ספק שהמתרגם שגה, וכך יש לתרגם: "ואחרי-כן רחיצת הידיים", דהיינו לאחר היציאה מבית-הַכְסֵא שנזכרה שם, על האדם לקיים את מצות נטילת ידיים, וכמו שנאמר בעמ' צד, דהיינו שיברך וייטול את ידיו.


ואם לאחר בית-הַכְסֵא ידיו מזוהמות, והוא אינו יכול לברך "על נטילת ידיים", ירחוץ ידיו בלא ברכה, וכמו שנאמר שם בהמשך: "חוץ מרחיצת הידיים מן הזוהמה כי זה לשם ניקיון בלבד".


אמנם, חשוב מאד לציין, שיש בסידור הזה שמיוחס לרס"ג עניינים תמוהים מאד-מאד, ואין לי צל של ספק שהוא לא יצא מתחת ידי רס"ג כפי שהוא לפנינו היום, ואפילו בדוגמה הקלה שראינו לעיל יש תמיהה גדולה: איך יעלה על הדעת שרס"ג יורה לכל הטובלים כנגד דין התלמוד? דהיינו שעל כל הטובלים לברך לאחר הטבילה? ועוד תמיהה: איך ייתכן שרס"ג יאמר שיש לברך שוב על התפילין של ראש "להניח תפילין"? וכאמור לעיל: "כשמהדקים של היד על היד, ושל הראש על הראש צריך לברך: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין'".


עד כאן מן המאמר שצוין לעיל.


אגב, על הזיוף בעניין ברכת התפילין-של-ראש אומר גרינברג במחקרו (עמ' 126–127):


"הוראה זו [בעניין הברכה על תפילין של ראש] תואמת לדברי רב האיי [...] רס"ג מייצג לעתים מסורת פסיקה שונה מרב האיי [...] ברוב המקרים [כלומר ברוב הזיופים] אין אנו יודעים האם מעתיק כ"י א עיבד [=זייף בעצמו] או שהעתיק מנוסח מעובד [=מזויף]. במקרה זה מסתבר מאוד שמעתיק כ"י א עצמו שינה [=זייף בעצמו], והנוסח שעמד לפניו היה הנוסח המקורי".


נמצא אפוא, שיש זיופים לא מעטים שבהם מעתיק כתב-יד א ביקש לזייף את מסורת התפילה והפסיקה של רס"ג ולהציג במקומה את מסורת התפילה והפסיקה של האיי. קצרו של דבר, מי שהעתיק את כתב-יד א שממנו הוהדר והודפס סידור רס"ג הידוע שלפנינו היה זייפן.


דוגמה שנייה – נוסח כל נדרי


דוגמה זו עוסקת בנוסח "כל נדרי" (ההדגשות לקמן במקור). ובכן, בעמ' 9 אסף מביא רשימה של הוזי הזיות שטענו שבסידור רס"ג שלפניהם מובא נוסח "כל נדרי", והנה אחד מהם: "ובטור או"ח סימן תרי"ט הובא כל נוסח כל נדרי לדעת רס"ג: 'ובסגנון זה כתב רב סעדיה וז"ל: יש שעושין כן עומד ש"ץ בליל צום כיפור ואומר כל נדרי וחרמי...'. וכתב עוד: 'דכי תיקון רבנן לומר כל נדרי לעדה ששגגה...' [כלומר הטור הזייפן מייחס את נוסח 'כל נדרי' ואמירתו לחז"ל!]".


ועל דברי הטור הזייפן אומר אסף: "ולפנינו בסידור רס"ג אין זכר לכל נדרי". הנה הראינו לדעת, שסידור רס"ג זויף על-ידי המינים, ואף שהזיוף בעניין "כל נדרי" לא הצליח לחדור לכתב-היד שממנו ההדירו את סידור רס"ג שלפנינו, ברור שזיופים רבים אחרים כן הצליחו לחדור. ובעניין אמירת "כל נדרי" ראו: "'כל נדרי' – צלם בהיכל התשובה". ולדוגמה נוספת לזיוף בסידור רס"ג בעניין ניקוד "חֵי העולמים", ראו: "על ייחוד ה' וביטויו במלים 'חֵי העולמים", שם בפרק ה.


"וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ" (דניאל יב, י).


דוגמה שלישית – טבילה במקווה בערב יום-הכיפורים


דוגמה זו קשורה במידת מה לדוגמה הראשונה אך היא עוסקת בזיופים בעניינים נוספים. ובכן, בסידור רס"ג, בעניין המנהג לטבול במקווה בערב יום-הכיפורים, נאמר כך (עמ' רנח):


"וצריך להתפלל ביום הזה חמש תפילות, שלוש התדירות כמשפט יום חול, ומוסף כמשפט כל יום קודש, ותפילה נוספת אחרי מנחה הנקראת נעילה, כלומר חתימת היום. וצריך שנתוודה בו את חטאותינו שש פעמים, מהן חמשה בחמש התפילות שהזכרתי, ו[הווידוי] השישי בתפילת מנחה של יום תשיעי שהוא מעלי [=ערב] יום הכפורים.


[ומכאן מתחיל הזיוף:] וכך צריך לעשות: היהודי ילך בסוף יום תשיעי למקווה מים ויטבול בהם, ובעלותו יברך 'על הטבילה'. אחר-כך יתפלל מנחה, וכשיגיע ל'המברך את עמו ישראל בשלום', יתוודה את חטאיו בכללם בלי פירוט והוא שיאמר [כאן מובא בסידור נוסח הווידוי]" וכו'.


וכאמור, נראה לי ברור שהפסקה השנייה שהועתקה לעיל זויפה, והנה שלוש ראיות:


1) אחל במסקנת המאמר הנדון שהובאה לעיל, והנה היא שוב לפניכם:


קצרו של דבר, מדברי חוקרי סידור רס"ג עולה, שאין לסמוך בעיניים עצומות על סידור רס"ג שנמצא לפנינו, כי גם בו חלו ידי הזייפנים האירופים והדומים להם. ולכן, בכל מקום שנמצא נוסח תמוה בסידור רס"ג יש לזכור שסידור רס"ג עבר תחת ידי צאצאי המינים, במיוחד נוסח הסידור של כ"י א, שהוא נוסח הסידור שיצא לאור בסידור רס"ג הידוע שנמצא לפנינו.


2) ועתה לסוגייה התלמודית המרכזית בעניין הנדון, וכך נאמר במסכת פסחים (ז ע"ב):


"דכולי עלמא מיהא, מעיקרא בעינן לברוכי, מנלן? [=לדעת הכל, על-כל-פנים, מנין אנו לומדים שחובה לברך דווקא לפני עשיית המצוות?] דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן. [...] בי רב אמרי: חוץ מטבילה ושופר.


בשלמא טבילא דאכתי גוברא לא חזי [=נניח לטבילה, שהרי הגוי עדיין לא ראוי לברך 'אשר קדשנו במצוותיו', מפני שהוא עדיין לא השלים את תהליך הגיור, ולכן הוא מברך לאחר הטבילה – אך מדוע שופר?] [...] [ומתקנים:] אלא אמר רב חסדא: חוץ מן הטבילה בלבד אִתאמר [כלומר, גם על השופר יש לברך לפני עשיית המצוה דהיינו לפני התקיעה בשופר]. תניא נמי הכי: טבל ועלה, בעלייתו אומר: ברוך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה".


נמצאנו למדים, כי המסקנה התלמודית היא, שכל המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, כלומר לפני עשייתן, חוץ מטבילת הגוי שבא להתגייר, מפני שלא יעלה על הדעת שהגוי אשר בא להתגייר ועדיין לא טבל והשלים את תהליך הגיור, יברך 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו' שהרי הוא עדיין לא נתקדש ונצטווה. כמו כן, הכלל: "כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן", מופיע בסוגיות נוספות בתלמוד הבבלי, ראו: פסחים קיט ע"ב, מגילה כא ע"ב, מנחות לה ע"ב.


רבנו כמנהגו הטהור נאמן לפסק התלמוד והנה לפניכם פסקו בהלכות ברכות (יא, ט):


"אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה לעולם אלא טבילת הגר בלבד, שאינו יכול לומר 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו' ועדיין לא נתקדש ולא נצטווה עד שיטבול, לפיכך, אחר שיטבול מברך 'על הטבילה', מפני שהיה דחוי מעיקרו ולא היה ראוי לברכה".


דברי רבנו הללו וכל שאר דבריו שם, כולם מתואמים עם סוגיית ומסקנת התלמוד במסכת פסחים שראינו לעיל, ונאמן הוא רבנו לדרך המשנה והתלמוד, לדרך האמת ולדת האמת.


ועתה, לאחר שראינו את כל זאת, שאלה גדולה קמה וניצבה: איך יעלה על הדעת שרס"ג יורה לטובלים בערב יום-הכפורים כנגד דין התלמוד? דהיינו שעליהם לברך לאחר הטבילה? ולדעת רבנו שאלה זו קשה מנשוא, שהרי איך ייתכן שרס"ג יורה להמוני בית-ישראל לברך ברכה לבטלה שעוונה חמור מאד, וכֹה דברי רבנו בהלכות ברכות (א, טו): "כל המברך ברכה שאינה צריכה – הרי זה נושא שם שמים לשווא, והרי הוא כנשבע לשווא, ואסור לענות אחריו אמן". דברים קשים ביותר, ומקורו של רבנו הרמב"ם בתלמוד מסכת ברכות (לג ע"א), שם נאמר: "ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוויהו: כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תישא".


וכאמור, אין זו הפעם הראשונה שסידור רס"ג זויף בעניין הטבילה, ובעמ' צד שם נאמר:


"ואחר שגמרנו [...] עלינו להתחיל ולבאר ברכת המצוות, והוא החלק השני, ונֹאמר: על כל המצוות המוטלות עלינו צריך לברך את שם ה' לפני עשייתן, כגון הציצית שקודם לבישתן מברכים: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית' [...] וכגון התפילין, כשמהדקים של היד על היד ושל הראש על הראש צריך לברך: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין', וכן כל המצוות חוץ מהטבילה שמברכים אחריה: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה'".


ונראה ברור כי התוספת "וכן כל המצוות חוץ מהטבילה" היא תוספת של איזה זייפן, שהרי רס"ג כבר אמר בראש דבריו: "על כל המצוות המוטלות עלינו צריך לברך את שם ה' לפני עשייתן", מדוע אפוא הוא חוזר ואומר "וכן כל המצוות" וכו'? והלא כבר אמר זאת בראש. יתר-על-כן, כאמור, לא יעלה על הדעת שרס"ג יפסוק באופן כֹּה בוטה כנגד דין תלמוד מפורש.


וזיופי המינים הרשעים הם מן המפורסמות, ראו: "מאסֵּף לזיופי ספרות הגאונים".


3) לפי הזייפן לעיל, "היהודי ילך בסוף יום תשיעי למקווה מים [...] אחר-כך יתפלל מנחה [...] ויתוודה את חטאיו" וכו', ואיך יעלה על הדעת שרס"ג יורה לאדם להתוודות לאחר הסעודה המפסקת? והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות תשובה (ב, ט): "ומצות וידוי יום הכפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל, שמא ייחנק בסעודה קודם שיתוודה", ואין ספק שזהו נוסח התלמוד המקורי במסכת יומא פז ע"ב (שזייפוהו המינים), שהרי כך גורס הרי"ף במסכת יומא שם:


"וחכמים אומרים: צריך שיתוודה קודם שיאכל וישתה שמא יארע דבר קלקלה בסעודתו, ואף-על-פי שהתוודה קודם שאכל ושתה צריך שיתוודה אחר שיאכל וישתה [דהיינו בערבית של יום הכיפורים], ואף-על-פי שהתוודה ערבית יתוודה שחרית ויתוודה במוסף ובמנחה ובנעילה".


זאת ועוד, בעמ' רס בסידור שם, נאמר כך:


"אחר-כך [דהיינו אחרי תפילת מנחה של כל אחד ואחד בלחש] יתפלל לפניהם החזן כדרכו בכל תפילת מנחה, וילכו להם ויסעדו, אחר-כך יבואו לבית-הכנסת ויתפללו מעריב" וכו'.


ואיך ייתכן שיתפללו תפילת מנחה ואחר-כך "ילכו להם ויסעדו" וכו'? והלא לעיל בסמוך נאמר בסידור (עמ' רנט) שהטבילה היא בסוף היום: "וכך צריך לעשות: היהודי ילך בסוף יום תשיעי למקווה מים ויטבול בהם [...] ואחר-כך יתפלל מנחה" וכו', ואם ההליכה למקווה היא בסוף היום, איך יישאר פנאי לאדם לסעוד את סעודתו? שהרי לפי הזייפנים הללו האדם צריך להספיק בסוף היום: גם לטבול במקווה, גם להתפלל בציבור בבית-הכנסת, וגם לסעוד את הסעודה המפסקת בלחץ אדיר, ולא יעלה על הדעת שהאדם מסוגל לעמוד בלחץ כֹּה גדול. כל-שכן שכבר הזהירו חכמים ע"ה מלחץ בסעודה המפסקת שעלול לגרום לאדם להיחנק בסעודה.


קצרו של דבר, הבל הוא מעשה תעתועים: "הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ, לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ" (יר' י, טו–טז).


האם סידור רס''ג שלפנינו יצא מתחת ידיו
.pdf
הורידו את PDF • 203KB

95 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page