בתורה נאמר: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא" (ויק' יח, כב), ומיד בפסוק הבא (יח, כג) נאמר דינו של השוכב עם בהמה: "וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ".
נחל אפוא, הטענה המוצהרת והמשתמעת של ארגוני הלהט"ב, היא שהם נולדו עם הסטייה המינית. כלומר, הסטייה היא חלק ממאפייניהם הביולוגיים המוּלדים. טענתם זו היא ראָייתם לכך שהם אינם "בהמות" או "אנשי זימה חסרי מוסר", שהרי כך האלהים ברא אותם! ובמלים אחרות, הם לא דרדרו את נפשם העשוקה לכיווני הזימה והבהמיוּת, אלא, הם אנשים מאוזנים ומוסריים שנולדו עם משיכה לבני מינם. נמצא לפי השקפת עולמם, שכמו שנולדים במסגרת הסדר הביולוגי הטבעי אנשים שנמשכים לנשים ונשים שנמשכות לאנשים, באותה המידה, הסדר הביולוגי הטבעי שבעולם יוצר גברים שנמשכים לגברים ונשים שנמשכות לנשים.
במטרה להפוך את סטיותיהם ללגיטימיות, הלהט"ב מציגים את סטיותיהם המיניות כנטיות ביולוגיות שאין להם שום שליטה עליהן. מסיבה זו הם גם נלחמים מלחמת חורמה בטענה שסטיותיהם נובעות מחריגה קיצונית של הנפש לכיוון הצד הבהמי של האדם, שהרי אם הם יודו על האמת ויכירו בעובדה שלא מדובר בנטייה ביולוגית מוּלדת אלא בסטייה זימתית קיצונית – הם ייאלצו בהכרח גם להודות שהם סטו סטייה חריפה אחרי בהמיוּתם! ובמלים אחרות, הם ייאלצו להודות שהם חולים בנפשם ושמידותיהם אינן מאוזנות. במסגרת מלחמת החורמה של הלהט"ב בעובדה שסטייתם היא סטייה מוסרית קשה, הם גם מתנגדים התנגדות כפייתית נחרצת לקבל כל סיוע נפשי שעשוי לרפא את נפשם מחיי חרפה ובהמיוּת – שהרי אם הם יודו שניתן לרפא את הנפש מסטיותיה ותחלואיה, הם למעשה יודו שהם זימתיים ובהמיים!
גאוותם העצומה נוגעת בשחקים, כי לא רק שהם רואים את עצמם כאנשים נורמטיביים, אלא הם רואים את עצמם כאנשים "הנאורים" ביותר, פסגת הפסגות של האנושוּת – הייתכן אפוא שאנשי שחץ זימה ותועבה אשר התדרדרו לשפל השפלות האנושית, יודו על האמת?
כדי לטשטש את בהמיותם וכדי להנציח את שקר "נאורותם" הם מרשים לעצמם, בעידוד בוטה אקטיבי ודורסני מאד של התקשורת "הליברלית" (שאינה אלא מאפיה הנשלטת על-ידי בעלי הון ואנשי שלטון): לצעוק, להשפיל, להתנפל ולהתגולל על כל מי שמעז להזכיר את האפשרות לטפל בהם ולסייע להם לשוב לדרך הישר. וכדרכם של כזבנים, כדי לשתֵּק את יריביהם הם נוקטים בשיטות של הפחדה ואלימות מילולית וכן דה-לגיטימציה ואף דמוניזציה תקשורתית, שבאה לידי ביטוי בהשחרה מוחלטת של בני האדם אשר מעזים לומר את האמת, וכן בהצגתם כתת-אדם וכאויבי העם והאנושות – מעין אנטישמיות מודרנית כנגד שוחרי היושר והמוסר.
הזיית הלהט"ב הדורסנית שסטייתם הינה נטייה ביולוגית טבעית, מובילה בהכרח למסקנה שעולם בעלי-החיים בכללותו בנוי כך שישנה קבוצה של זכרים שנמשכים לזכרים, וקבוצה של נקבות שנמשכות לנקבות. גודלה של הקבוצה הזו הוא כ-10–15 אחוז מן האוכלוסייה לפי שיטתם (נכון להיום). ובמלים אחרות, כל בעלי-החיים שבעולמנו, מתוכננים מבחינה טבעית וביולוגית ש-10 עד 15 אחוזים מהם יהיו בעלי נטייה מינית כלפי המגדר המיני שלהם.
במאמר זה נביא ראיות לכך שסטיות הלהט"ב כלל אינן סטיות ביולוגיות מוּלדות, אלא נובעות מסטייה נפשית קיצונית של אחת מתכונות הנפש לכיוון מידת הזימה והתאוותנות. וככזאת, היא בהחלט ניתנת לטיפול ככל טיפול מידותי שמטרתו לאזן ולרפא את מידות הנפש. בסדרת המאמרים "מצוות משנה תורה", למדנו על איזון וריפוי תכונות הנפש. כלומר, אדם אשר נפשו חלתה מפני שתכונת נפש מסוימת חרגה מאיזונה לכיוון אחד משני הקצוות הרעים, חובה עליו לאזן ולרפא את נפשו בהליכה לכיוון הנגדי באופן קיצוני עד שנפשו תשוב לאיזונה (לעיון נרחב בנושא ריפוי הנפש ראו: 'שביל הזהב של הרמב"ם'; 'תחלואי הנפש וריפוים').
לדוגמה, אדם אשר חלה בנפשו ונטה אחרי מידת הקמצנות, חובה עליו לאזן את תכונת נפשו הזו, וזאת באמצעות הליכה לקצה השני של תכונת נפשו שבו נמצאת מידת הפזרנות. לאחר זמן מה שהוא הולך במידת הפזרנות, תכונת נפשו חוזרת לאט-לאט ל"שביל הזהב", דהיינו למיצוע ולאיזון המידותי שבו נמצאת מעלת הנדיבות. והוא הדין לאותם תועים ורשעים אשר בחרו ללכת בשרירות יצרם הרע וסטו אחרי הזימה. כלומר, כדי לשכך ולהשקיט את יצרם, עליהם להנהיג את עצמם בפרישה מוחלטת מחושניות למשך תקופה מסוימת עד שנפשם תתאזן ותבריא. ונראה לי שלא ניתן לעשות זאת ללא עיסוק מקביל בחכמות ובמדעים (ולפי דעתי גם פעילות גופנית עשויה לסייע מאד), וכמו שרבנו פוסק בסוף הלכות איסורי ביאה:
"יתרה מכל זאת אמרו: יַפְנֶה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר: 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד' [מש' ה, יט]".
קצרו של דבר, במאמר זה נוכיח בעז"ה, כי סטיות הלהט"ב ברובן המכריע והמוחץ הינן סטיות נפשיות מידותיות הנובעות מסטייה חריפה אחר מידת התאוותנות. שהרי מן המפורסמות שייצר לב האדם אינו יודע שָׂבעה, וכדברי חז"ל: מרעיבוֹ שבע ומשביעוֹ רעב... ולכן, ככל שהאדם יפטם יותר ויותר את יצרו כך סף הריגוש המיני שלו יעלה והוא יזדקק לשינויים בהרגליו ולריגושים חדשים בתאוות הבשרים, עד שסופו להתדרדר לתהום הבהמיוּת ושפלותה. רוב הראיות שנביא לקמן נשענות על תורת ישראל, אך חלקן נשענות על המדע והשכל הישר.
ראיה ראשונה
בספר בראשית פרק יט מסופר על חורבנן של סדום ועמורה, וכן על פרשת הצלתו הפלאית של לוט על-ידי המלאכים. סוּפר שהמלאכים התארחו בביתו של לוט וטרם ששכבו כל בני הבית לישון, החל האירוע (ד–ה): "טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה, וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם". כלומר, בפרשת הצלתו של לוט נאמר שכל אנשי העיר נסבו על ביתו של לוט בתביעה נחרצת ומאיימת כלפי לוט שיוציא אליהם את האורחים כדי שיוכלו לבצע בהם את זממם המתועב. ומיד יש לשאול: אם סטיית הלהט"ב הינה סטייה ביולוגית טבעית של כ-10–15 אחוזים מהאוכלוסייה כמו שטוענים במוצהר ובמשתמע אנשי הלהט"ב, מדוע כל אנשי העיר סדום "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן", דרשו לבצע אונס המוני במלאכים שנדמו להם כאנשים?
מתיאור ומסיפור זה ישנה אפוא ראיה לכך, שככל שהשחיתות המוסרית בחברה מתרחבת ומעמיקה, כך התופעות של משכב זכר פושטות ופושׂוֹת יותר ויותר, עד שבמקרה של סדום, השחיתות המוסרית הייתה כל-כך שורשית ועמוקה עד שכל אנשי העיר בלי יוצא מן הכלל סטו אחר משכב זכר. כמו כן, ברור שכל אנשי העיר הללו שתבעו משכב זכר לא היו מתנזרים מנשים, כלומר, הם לא נמשכו מבחינה ביולוגית רק לגברים, כמו שטוענים הלהט"ב, אלא תאוותם לנשים עלתה על גדותיה והציפה אותם עד שהיא התפשטה וגאתה גם לתאווה למשכב זכר, ועד שהם תבעו לאנוס באופן המוני וברוטאלי אורחים תמימים שבאו ללון בעיר!
ולא רק ההיגיון מורה על-כך, אלא גם פסוק מפורש: לוט מציע לאנשי סדום את שתי בנותיו! ואם לוט היה יודע שהם להט"ב אשר כלל אינם נמשכים לנשים, מדוע הוא הציע אותן להם? והנה הפסוקים: "הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי" (בר' יט, ח).
נמצא אפוא באופן ברור, שהתאווה הרעה למשכב זכר אינה נובעת מאופני היצירה הביולוגיים והטבעיים של האדם, אלא מבחירתו לנטות אחרי התאוותנות, ואדם שנטה אחרי התאוותנות והִתמיד והעמיק בנטייתו ובסטייתו עלול בקלות לגלוש ולסטות גם אחרי משכב זכר.
ואם ישאל השואל: ושמא מעשה סדום היה במראה הנבואה? ובכן, גם אם הוא היה במראה הנבואה של אברהם אבינו ע"ה, יש בו כדי להעיד על מעשיהם של אנשי סדום. ויתרה מזאת, כבר הוכחתי באופן ברור שלא ייתכן שמדובר שם במראה הנבואה, אלא במעשים שהתרחשו בפועל, והנה לפניכם דברים מתוך המאמר: "האם ניתן לראות מלאך בעיני הבשר?":
מי שמעיין בפרשת הצלת לוט מסדום על-ידי המלאכים בספר בראשית פרק יט, יבין באופן די ברור שלא מדובר במראה נבואה, כי לוט לא היה נביא, וברור שאנשי סדום הרשעים לא היו נביאים, וברור שגם לא מדובר בהמשך מראה הנבואה של אברהם אבינו, שהרי בסוף פרק יח נאמר: "וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ" (בר' יח, לג), כלומר בסוף פרק יח מובא פסוק אשר מבטא באופן חד-משמעי כי הנבואה שהובאה בפרק יח הסתיימה, כלומר, מכאן ואילך בפרק יט, בפרשת הצלתו של לוט, לא מדובר בהמשך מראה הנבואה.
זאת ועוד, אם נניח שמדובר במראה נבואה, איך אפוא לוט ניצל מהפיכת סדום? וקשה להניח שכל פרשת סדום הינה מראה נבואה של משלים וחידות, ולוט ניצל בדרך אחרת לחלוטין מכפי שמתואר בפרק יט, זה לא יעלה על הדעת, כאילו התורה מעידה חלילה בשקר על אופן הצלתו של לוט! זאת ועוד, לקראת סוף הצלתו של לוט מהפיכת סדום נאמר שהמלאכים מילטו את לוט ובנותיו לעיר ששמה צוער, ובהמשך, לאחר שנסתיימה פרשת הצלתו נאמר: "וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו" (בר' יט, ל). כלומר, מהפסוק עולה כי הצלתו של לוט התרחשה כפשוטה, שהרי הוא עלה מאותה העיר שהמלאכים מילטו אותו אליה. וברור כשמש שהמשך הפרשה לא נאמר במראה הנבואה, שהרי מדובר שם בעיבורן של בנות לוט מאביהן, ועמון ומואב היו עמים שקיימים במציאות.
ובכלל, אם מדובר במשלים נבואיים שראה אברהם, ובסיפור שכלל לא אירע, מדוע יש צורך בכל-כך הרבה פרטים שכלל לא התרחשו במציאות? כלומר, ממה שהסיפור מסופר באריכות רבה ולפרטי פרטים יש ללמוד שהוא היה אירוע שהתרחש כהווייתו, ולא מצג נבואי של סמלים ומשלים ורעיונות נשגבים. לדוגמה, האופן שבו מתואר הזלזול של חתני לוט לדבריו אליהם שה' עומד להשחית את העיר: "וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְיָ אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו" (בר' יט, יד), האם ייתכן שהייתה סיבה אחרת לחלוטין מדוע חתניו לא הצילו את עצמם יחד עמו? או דוגמה נוספת, האם ייתכן שהמלאכים לא החריבו את צוער בגלל סיבה אחרת לחלוטין, כלומר לא בגלל שלוט ביקש מהם, וכמו שנאמר: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (בר' יט, כא), וכך עוד פרטים רבים, כמו מותה של אשת לוט ועוד. ואם נסבור שכל הפרשה הזו לא התרחשה במציאות אלא רק ברעיונו של אברהם אבינו, ייעדרו פרטים חשובים מאד מן התורה בעניין הצלתו של לוט, וכל האירועים וההתרחשויות שקדמו לה ובעקבותיה יכוסו תחת צל כבד ביחס לאמיתת התרחשותם במציאות, ולא ייתכן שהתורה אינה אמת.
ולכן, לפי דעתי מן ההכרח להסביר שלא מדובר במראה נבואה, ושהמלאכים שנראו ללוט ולאנשי סדום נראו להם בעיני הבשר, וכמו שאנשים בלתי מעותדים עשויים לשמוע קולות נבראים או לראות אורות נבראים כאמור, כך נראו גם המלאכים לאנשי סדום כבני אדם.
ויתרה מזאת, כך גם עולה מדברי רבנו בפרק החמישי מפרקי הקדמתו לאבות (עמ' רנז):
"הלא תראה אמרוֹ יתעלה: 'כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ' [ויק' יח, ג] וסיפור הסדומיים [בר' פרק יט], וכל מה שבא במקרא בגנוּת האנשים בעלי הרעות והמגרעות וגינוי זכרם, ושבח הצדיקים ורוממותם, אין הכוונה בהם אלא כמו שאמרתי לך, כדי שילכו בני אדם בדרכם של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".
מדברי רבנו עולה בבירור, כי פרשת סדום לא הייתה חזיון נבואי, שהרי רבנו אומר שמדובר בסיפור, דהיינו בעונש ממשי שהתרחש במציאות, ולא במחזה נבואי שמנותק מהמציאות. כמו כן, רבנו משווה לעיל את "מעשה ארץ מצרים" למעשה אנשי סדום, וכמו שמעשה ארץ מצרים אינו עניין נבואי אלא תיאור שחיתות מציאותי וממשי של אנשי מצרים, כך מסכת ההתרחשויות שנזכרה בתורה בעניין אנשי סדום הרשעים הינה תיאור שחיתות מציאותי של אנשי סדום.
גם רס"ג סבר שכל סיפור הסדומיים התרחש במציאות, וכֹה דבריו בפירושו למשלי (ז, כד): "לפי הפשט הרי כבר איבדו פשעי הזנות והשחיתות רבים [...] ואת אנשי סדום בגלל משכב זכור כמו שנאמר: 'הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם' [בר' יט, ה]". נמצא, שלדעת רס"ג פרשת לוט והשחתת סדום התרחשה כפשוטה וכהווייתה, דהיינו בדיוק כפי שהיא מפורשת בתורה.
אגב, היה אחד שטען, כפי שטוענים חכמי הדת המוסלמים וכפי שנאמר בקוראן, שלוט היה נביא, והשבתי לו שלפי דת משה והאמת הדבר לא יעלה על הדעת, כי אם לוט היה במעלת נביא, מדוע הקב"ה הציל אותו רק בזכות אברהם? ואיך לא הזהירוֹ הקב"ה על חורבן סדום ועמורה? ומדוע לוט בחר דווקא לשבת בסדום ועמורה מלכתחילה? ומדוע אברהם אבינו ביקש להיפרד ממנו? ומדוע לוט לא חינך את רועי הצאן שלו להיות אנשי יושר? ומדוע הוא איבד את צלם האלהים בשכרות קשה, עד שהוא לא היה מסוגל להבחין שהוא בא על בנותיו? ועוד.
"אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם [...] וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויק' יח, כד–כח).
ראיה שנייה
הראיה השנייה היא מסיפור פילגש בגבעה (שופטים, פרק יט), והנה הפסוקים המרכזיים:
"הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר: הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ. וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַל אַחַי אַל תָּרֵעוּ נָא אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אֶל בֵּיתִי אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת. הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת. וְלֹא אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וַיְשַׁלְּחוּהָ כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם עַד הָאוֹר. וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ קוּמִי וְנֵלֵכָה וְאֵין עֹנֶה [מתה בייסוריה] וַיִּקָּחֶהָ עַל הַחֲמוֹר וַיָּקָם הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ. וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיַּחֲזֵק בְּפִילַגְשׁוֹ וַיְנַתְּחֶהָ לַעֲצָמֶיהָ לִשְׁנֵים עָשָׂר נְתָחִים וַיְשַׁלְּחֶהָ בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה כָל הָרֹאֶה וְאָמַר: לֹא נִהְיְתָה וְלֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה שִׂימוּ לָכֶם עָלֶיהָ עֻצוּ וְדַבֵּרוּ".
תחילה נצביע על העובדה שלא מדובר במיעוט של אנשי העיר, אלא בחלק ניכר של אנשי העיר, אחרת היה נאמר: "מקצת אנשי העיר", ולא "אנשי העיר" באופן כללי. וכך עולה גם מן הפרק הבא (כ, ה): "וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת". כמו כן, אין ספק שהיו בעיר עוד להט"בים רבים מאד, שהרי אם היו בעיר רק מיעוט של להט"בים, ברור שרק בודדים היו משתתפים באונס וברצח, כלומר, לא יעלה על הדעת שכל הלהט"בים שבעיר היו גם אנסים ורוצחים מן הסוג האכזרי והגרוע ביותר... אלא, ברור שהיו להט"בים רבים מאד בעיר, ומיעוטם, שהיוו חלק ניכר, היו גם אנסים ורוצחים.
זאת ועוד, העובדה שאנשי הגבעה "הסתפקו" בסופו-של-דבר בפילגש, מעידה כאלף עדים על-כך שסטייה מינית לזכרים אינה סטייה ביולוגית-מוּלדת, אחרת מדוע הם עינו את הפילגש? לפי הלהט"בים הם לא היו אמורים בכלל להימשך אליה! אלא, מדובר בסטייה קיצונית אחרי תאוות הזימה, וכאשר לא הצליחו לממש את תאוות זימתם בזכר, "הסתפקו" בנקבה.
יתר-על-כן, שבט בנימין סירבו בתוקף להסגיר לעם-ישראל את אנשי הגבעה שהתעללו ורצחו את הפילגש. סירובם הוביל למלחמה שתוצאותיה מחרידות: כ-65 אלף איש נהרגו: 40 אלף מישראל ו-25 אלף מבנימין. כמו כן, שבט בנימין נכחד כמעט לחלוטין וכל עריו נשרפו. ממסכת ההתרחשויות הללו ניתן ללמוד כמה עניינים: 1) כל שבט בנימין היו שותפים לפשעים הנוראים שנעשו בגבעת בנימין; 2) שבט בנימין היה מושחת מאד מבחינה מוסרית ואנושית, ומעשה פילגש בגבעה הוא רק ביטוי להתדרדרותם המוסרית הקשה; 3) ביטויי זימה ותועבה צצים ועולים בחברה קלוקלת ומושחתת, כלומר סטיות זימה הינן תוצאה של שחיתות מוסרית; 4) כמו כן, התוצאות המחרידות של מעשה פילגש בגבעה, דהיינו המלחמה העקובה מדם שבאה בעקבות מעשה הרצח המזעזע, מעידים כאלף עדים על חומרת סטיות הזימה למיניהן.
ראיה שלישית
כידוע, התורה אסרה באופן מפורש וברור על האיש לבוא על בהמה ועל האישה להביא בהמה עליה, וכאמור, לפי הלהט"ב, נטייתו המינית של האדם נקבעת לפי מאפיינים ביולוגיים טבעיים מוּלדים, ולכן: אדם שחטא במשכב בהמה נולד למעשה עם העדפה ביולוגית לבעול בהמות! וכי יעלה על הדעת שייוולד אדם עם נטייה למשכבי בהמה? וכי יעלה על הדעת שייוולד אדם שאינו נמשך, לא לאישה ולא לאיש אלא לבהמה בלבד? ואיני סבור שיש ולו "נאוֹר" אחד בימינו אשר טוען שייתכן שהאדם ייוולד עם נטייה מינית לבהמה ויסלוד באופן טבעי מבני מינו.
ברור אפוא, כי נטיית האדם אחר משכב בהמה אינה נובעת מנטייה טבעית ביולוגית, אלא מנטייה מינית רגילה שהתפתחה, הסתעפה, הסתאבה והושחתה כליל, עד שהאדם הבהמי והשפל הזה כבר הפך להיות כבהמה. כלומר, מרוב להיטותו אחר תאוות המין הוא כבר משתעמם מבני מינו, ויצרו הרע מבקש למצוא לו ריגושים חדשים. וכמו שהנטייה אחר משכב בהמה התפתחה מסטייה ונהייה אחרי תאוות המין, כך הנטייה אחר משכב זכר מתפתחת כתוצאה מסטייה ונהייה אחרי תאוות המין. ובמלים אחרות, הסטיות המיניות הללו הינן מחלות נפש שדוגרות ומתפתחות עם ההימשכות והשקיעה בתאוות המין, בחושניוּת ובבהמיוּת.
ראיה רביעית
בהלכות איסורי ביאה (כב, ה–ו) רבנו פוסק כך:
"וכן אין מוסרין תינוק ישראל לגוי ללמדו ספר וללמדו אומנות, מפני שכולן חשודין על משכב זכור. [...] ואין מעמידין בהמה חיה ועוף לרועה גוי אפילו זכרים לזכר ונקבות לנקבה, מפני שכולן חשודין על הרבעת בהמה, וכבר ביארנו שהן [=הגויים] אסורין בזכור ובבהמה [=במשכב זכור ובמשכב בהמה], ונאמר: 'וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל' [ויק' יט, יד]".
ואם אנחנו מניחים כהנחת הלהט"ב שסטייתם היא סטיית-תקן ביולוגית-טבעית, כל ההלכה הזו שמקורה ויסודה בדברי חז"ל תמוהה מאד, שהרי חז"ל אמרו שכל הגויים חשודין על משכב זכור ועל הרבעת בהמה, ואם סטיות זכור ובהמה הינן עניין של סטייה ביולוגית – מדוע חז"ל גזרו על עניין שולי יחסית, ואף העזו להכתים את כלל הגויים ולומר שכולם חשודין על הזכור ועל הבהמה? אלא ברור כשמש למי שהתאוות לא סימאו את עיני שכלו, שסטיות זכור ובהמה אינן סטיות ביולוגיות, אלא סטיות נפשיות מידותיות ולכן כל הגויים חשודים על הזכור והבהמה, כי כולם מוחזקים כמושחתים מבחינה מוסרית – ושחיתותם המוסרית בכלל ובתאוות המין בפרט מדרדרת אותם בהכרח לסטיות קיצוניות נתעבות, בדיוק כמו שהיה בסדום ועמורה.
חז"ל עקביים בהשקפתם, ולכן רבנו מוסיף ופוסק שם (כב, ב): "לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה, לפיכך אין איסור להתייחד עמהן, ואם נתרחק אפילו מייחוד זכור ובהמה – הרי זה משובח, וגדולי החכמים היו מרחיקין הבהמה כדי שלא יתייחדו עמה". ושוב לכאורה יש לתמוה: והלא אם מדובר בסטיית-תקן ביולוגית טבעית קבועה ומוּלדת, מדוע לא נחשדו גם עם-ישראל על הזכור ועל הבהמה? וכי המערכת הביולוגית של היהודי שונה מזו של הגוי?
אלא מדברי חז"ל עולה באופן ברור, שסטיות הלהט"ב הינן סטיות נפשיות בהמיוֹת, ולכן ישראל לא נחשדו, כי נאמנים הם עם-ישראל שרובם הולכים בדרכי המוסר ואינם פרוצים בתאוות המין, ומסיבה זו אין צורך לגזור עליהם ולהרחיק אותם מייחוד הזכור ומייחוד הבהמה.
ולאור תובנה זו יש להסביר: מדוע גדולי החכמים היו נזהרים אפילו מייחוד זכור ובהמה? ובכן, מפני שהם היו מדקדקים שלא לעורר את הצד הבהמי שבאדם לחלוטין, ואפילו במידה הזעירה ביותר שאינה מורגשת כלל אצל האדם הגס וההמוני, לכן הם הרחיקו את עצמם מכל זיק של התעוררות כלפי התאוותנות: כדי לטהר ולזכך את נפשם ככל שניתן לידע את ה' יתעלה.
ראיה חמישית
אם צדקו סכלי הלהט"ב וסטייתם הינה סטייה ביולוגית טבעית מוּלדת, היינו צריכים למצוא את הסטייה הזו באותם האחוזים בקירוב גם בקרב כל שאר בעלי-החיים. ואיני מצליח להעלות על דעתי אפשרות שיכניסו נקבה מיוחמת ושני זכרים יחדיו, ואחד הזכרים יַפְנֶה עורף לנקבה המיוחמת ויִפנה להרביע את הזכר... ואף אם תמצאו כלב לדוגמה אשר מנסה לעלות על כלב זכר אחר, אין זה אלא מתוך תאוותנות ובהמיוּת ולא מפני שהוא כלב להט"ב, שהרי מצאנו פעמים רבות שהכלב מנסה "לבעול" את רגלו של אדונו – וכי יעלה על הדעת שהוא נולד עם נטייה מינית ביולוגית לרגלי בני אדם?! ואם תתנו לו כלבה מיוחמת יבוא עליה מיד.
ואיזו השפלה זו למי שכלבו רובע את רגלו, "לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם" (דב' כג), "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ" (תה' פב).
ראיה שישית
שמעתי בעבר על גויות שמביאות עליהן בהמות כגון סוסים וכלבים. ובכן, לפי הלהט"ב, נטייתו המינית של האדם נובעת מהעדפה ביולוגית טבעית מוּלדת, ולכן לשיטתם מן ההכרח לומר, שאותן הנשים נולדו מבטן-אמן עם העדפה ביולוגית לסוסים או לכלבים... הייתכן כדבר הזה? וכי אותן הגויות אינן פרוצות בזימת-בשרים גם כלפי גברים ונשים? וכי הן אינן נבעלות לכל דכפין? וכי מצאנו אשה שיש לה נטייה מינית רק לכלבים או סוסים וחמורים? אלא ברור, שהנשים הללו סטו סטייה חריפה כלפי התאווה והזימה, ולא נולדו מבטן אמן עם נטייה ביולוגית לכלבים, סוסים או חמורים. "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם" (יח' כג, כ).
סוף דבר
לא כתבתי את המאמר הזה ללהט"ב בעלי השחץ והזימה שמתגאים בבהמיוּתם. אלא בעיקר לשלומי אמוני ישראל חלושי הדעת או אף נעדרי הדעת, אשר החלו לנטות אחרי שטיפת המוח התקשורתית בענייני הלהט"ב, וכבר חדרו למוחם פקפוקים וספקות ביחס לתורת ישראל! שהרי איך יעלה על הדעת לדוגמה, שהקב"ה יעניש בעונש כל-כך חמור בעוון משכב זכר, ומצד שני הוא יברא כמות עצומה של גברים עם נטייה טבעית ביולוגית מוּלדת לזכרים?!
מחשבה כזו גוררת בהכרח לכפירה בתורה, שהרי אם אכן הלהט"ב צודקים, הרי שהקב"ה הוא אל פגאני אכזר ועַוָּל, מפני שהוא ברא את העולם במכֻוון באופן מעֻוות, ועוד מעניש על-כך במיתה! וזו אכן אחת ממטרותיהם המרכזיות של הלהט"ב, כלומר, המלחמה ל"שוויון הזכויות" של הלהט"ב היא למעשה מלחמה סמויה בדת האמת שקיבלנו ממשה בסיני, מפני שמלחמתם מתנגדת וכופרת באופן ישיר ומיידי בבורא-עולם, ומשני היבטים של כפירה: 1) כאמור, לפי הלהט"ב ה' יתעלה הוא אל פגאני אכזר שפועל עוול נוראי; 2) ה' יתעלה הוא אל פגאני משובש, שהרי הוא הוא טעה בבריאת הלהט"ב במין המגדרי שהוא ברא אותם. לאור שני ההיבטים החמורים הללו, אין לאל שום הצדקה וזכות מוסרית להורות לנו לשמוע בקולו.
"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד).
חשוב לציין, כי בימינו אין להילחם בתנועות הלהט"ב שהשעה משחקת להן באמצעות ניסיונות לחסום ולצמצם את מרחב הפעולה שלהם, כי הדבר רק יגרום להן להתעורר ולמרוד ביתר-שאת בבורא-עולם, ובעיקר לאור העובדה שכל הכוחות השולטים במדינה עומדים מאחוריהם. ולכן, מכיוון שלהט היצרים אוחז בהם בחזקה ומשלהב ובוער בהם כאש אוכלת, אין מה לעשות עמהם ויש להניח להם להתלהט ולבעור כרצונם. אך יש להתרחק מהם ומהשקפותיהם ככל שאפשר, לחזק ולבצר את השורות בתוך המחנה הנאמן לדרך האמת, ולהמתין בסבלנות עד שהם יבינו בעצמם כי דרכם הינה דרך רעה ונוראה, אשר מוליכה שאוֹלה אל עברי פי פחת.
ויתרה מזאת, מלחמה של הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית בתנועות הלהט"ב תיכשל כישלון חרוץ, ורק תגביר את אש השנאה, הזעם, התאווה והזימה – שהרי הלהט"בים מבינים שהדת הרווחת בימינו היא דת של שקר ומינות וחילול-שם-שמים, ולכן הם לעולם לא יקבלו את תוכחות המוסר והביזוי מארגונים כמו "נועם" או מכל ממסד כמורה אורתודוקסי אחֵר, מפני שכולם רודפי בצע ומחללי-שם-שמים בהפיכת התורה לקורדום, ורובם נגועים בעצמם בסטיות להט"ביות בחדרי החדרים, כלומר, על כי אין אלהים בקרבם גם הם משועבדים ליצרם.
"אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תה' מט, כא).
אמנם, איני פוסל את האפשרות שייתכן וישנם להט"ב אשר נולדו כך, אך מדובר באחוז אפסי ביותר, כי כמו שאנשים אומללים נולדים עם מומים נדירים וקיצוניים, כך ייתכן שאדם ייוולד עם מום שכלי אורגני אשר יגרום לו להימשך למגדר אליו הוא שייך, וברור שהקב"ה לא ידון אדם כזה כמו שהוא דן את שאר בני האדם, והקב"ה כבר יסלול את דרכו בעולם לפי טבעו. אך מכל מקום ברור לי כשמש במדבר ציה וערבה, שהמקרים הללו נדירים מאד ורחוקים כרחוק-מזרח-ממערב משטיפת המוח הדורסנית של תנועת הלהט"ב, אשר מטרתה הבהמית והגלויה היא הפקרות חושנית ומינית מוחלטת, ומטרתה הסמויה היא כפירה באלהים ובדת משה.
"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ [...] וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא [...] אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ, וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה [...] כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם, כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם" (ויק' יח).
וגם מהפרשה האחרונה עולה באופן ברור כשמש, שתועבות הלהט"ב אינן גזירת שמים, אלא בחירה של האדם והחברה ללכת בדרכי זימה וטומאה, שהרי הקב"ה מתאר את זימות הלהט"ב הגויים כטומאה שנבעה מבחירה, בחירה זימתית קיצונית שהצדיקה עונשים חמורים מאד.
נספח: תגובות ותשובות
להלן דיון שנערך לאחר פרסום המאמר הנדון לראשונה. לאחר הדיון הזה התברר שהשואל הזה הוא נחש עקלתון עקלקל ביותר, ובהמשך דרכי עמו נחשפו נבלותו רשעותו ורמאותו, אך באותה העת לא זיהיתי את נכלי ליבו, ועל-כל-פנים, הנה הדיון שנערך עמו, לפניכם:
שאל השואל (אורן מ'):
לפי דעתי, העיסוק בשאלה אם מדובר בבעיה נרכשת או מוּלדת היא לא עניינית כלל. גם אם יוכח בראיות ומופתים שמדובר בבעיה מולדת. התורה אסרה קיום קשר כזה וממש לא משנה מה מקור הבעיה [=האמנם? והלא אם מדובר בבעיה מוּלדת רחבה עולה שה' עַוָּל!].
אדרבה, אם נֹאמר שמדובר בבעיה מולדת, הרי מכאן שהתורה אסרה את זה [=מכך שמדובר בבעיה מוּלדת יש ראיה לכך שהתורה אסרה את זה? והראיה שהדבר אסור היא מאזהרות התורה ולא מטבע המציאות!] וכל שכן אם היא לא מולדת [=אם הסטייה לא מוּלדת אז יש ראיה לכך שהתורה אסרה משכב זכור?]. אם תבוא טענה "מדוע הקב"ה מענה דווקא את 5% שנמשכים לבני מינם?", נשיב לכך שמן הסתם יש בעיות מכוערות רבות מוּלדות כמו משיכה לילדים קטנים, או לנשואות, או לשאר עריות או לבהמות [=משיכה לילדים קטנים או לנשים נשואות או לעריות או לבהמות היא סטייה מוּלדת? ואפילו הלהט"בים אינם מעלים את ההבל הזה על דעתם! ואף להם ברור שמדובר בתועבות והם אף אסרו אותן בחוק!], וגם שם יש כמה אחוזים, האם זו סיבה להיתר ולגאווה בבעיות מכוערות אלה? [=והיכן התגאיתי או התרתי את הסטיות הללו? על מה הוא מתלונן?] מן הסתם יש גם קבוצה שנולדה עם מידות אלימות, האם זו סיבה להיתר אלימות? [=האם אדם שנוהג באלימות ואפילו רוצח, האם מדובר בסטייה גנטית? והשקפה זו היא הרס חומות הדת והמשפט!] אם נתיר לכל קבוצת אחוזים את הבעיה המוּלדת שלה [והיכן אמרתי שמדובר בסטייה מוּלדת? והיכן התרתי לסטות במשכב זכר? הבל מהובל] אז התורה תתפרק ברגע אחד, ולא תהיה שום סיבה לוגית לקיומה [האם בהעדר סיבה לוגית אין זכות קיום לתורה? ואם הוא-השואל אינו מוצא סיבה לוגית לתורה, יש לו זכות מוסרית ומחשבתית לכפור בה? מדובר אפוא בסוטה הוזה הזיות שמתיימר להיות חכם גדול]. בסופו של דבר, החברה כולה מורכבת מבעלי יצרים רעים "מולדים" באופן מאוזן [=האם יצרים רעים הם מוּלדים? האם יצרים רעים הם מאוזנים? טיפש גמור]. לכל אחד יש יצר רע אחֵר שמודגש אצלו יותר [=האמנם לכל אחד יש איזה סטייה אחרת שהיא מוּלדת אצלו? וכנראה שכך השואל מצדיק את סטייתו], אבל המכנה המשותף לכולנו שעלינו להימנע ממנו בציווי התורה [=אם מדובר בסטייה מוּלדת שאי אפשר להתנגד לה, והתורה מצווה להימנע ממנה, הרי שיש כאן חוסר צדק מוחלט, והזיה שכזו מדרדרת כאמור לכפירה מיידית בתורה ובה'-אלהים-אמת]".
וכך השבתי (את ההערות המוסגרות לעיל ולקמן הוספתי מאוחר יותר):
יש בעיה קשה בהנחה שהקב"ה "טעה" בבריאה וברא כמות גדולה של בני אדם אשר מלכתחילה מבחינה גנטית ביולוגית נמשכים לבני מינם, ואף-על-פי-כן הקב"ה מעניש אותם באופן קשה מאד, לכל הפחות את הגברים על משכב זכר. ביחס לכל שאר הדוגמאות שהעלית, אין ספק שהן עניינים שקשורים לשחיתות מוסרית שאינה מוּלדת, למשל, לא יעלה על הדעת שמאן דהו ייוולד עם משיכה רק לנשים נשואות, אלא מדובר בהפרעה מידותית תאוותנית.
ואגב, כאמור במאמר, ברור שאנשי הלהט"ב משתמשים בטענת "סטייתם המוּלדת" כדי לטעון שהקב"ה שגה בבריאתם, שהרי לשיטתם הוא היה צריך לברוא אותם במגדר ההפוך, וכאילו כל התורה איננה רלבנטית לציבור גדול מאד של אנשים אשר נבראו "בטעות" באופן מסוים.
והוסיף ושאל השואל:
לטעון כי לא ייתכן שהקב"ה "יברא כמות עצומה של גברים" הינה הגשמה [=ואיך הוא הגיע להגשמה? חמור גרם! וכי טענה רטורית ביחס לפעולותיו של בורא-עולם מעידה על הגשמה?] האם הכמות תעיד על ה"טעות" ואם הכמות הייתה קטנה אז הכל היה מסתדר לך? [כן, וכמו שהסברתי במאמר בעניין המאפיין של החומר, דהיינו ההוויה וההפסד, שמטבעו הוא שיש חריגות] וכיצד הקב"ה ברא טומטום ואנדרגינוס שלא יכולים לקיים מצוות פריה ורביה?
וכך השבתי:
איני יודע איך הגעת להגשמה, וזה לא רציני לטעון טענות קשות מאד שאין מאחוריהן ביסוס אמיתי, כי אין אנו עוסקים כאן באמיתת עצמותו של בורא-עולם, ולא בתאריו, אלא ביסוד אחֵר מיסודות הדת: השכר והעונש, ובמלים אחרות בצדק האלהי. כלומר, ההנחה היסודית הינה שהתורה היא אמת, ואם התורה קבעה שה"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד) – אז אין להרהר אחר קביעה זו, ואני מניח שאתה תסכים עם הנחה זו, שהרי אתה משלומי אמוני ישראל למיטב ידיעתי [כך חשבתי באותם הימים].
נחזור לענייננו, אם הקב"ה ברא את עולמו באופן כזה שכמות גדולה מאד של אנשים סובלים מסטייה שהוא מחייב עליה מיתה, אז בהחלט מדובר בעיוות דין, כי הקב"ה כביכול ברא בני אדם עם נטייה מוּלדת הכרחית בלתי ניתנת לריפוי לעבור עבירה שחייבים עליה מיתה! וזה דומה להשקפת האסטרולוגיה, כלומר, אם אנחנו מניחים שהקב"ה ברא את האדם מראש עם נטייה מוּלדת לרצוח או לנאוף ואחר-כך הוא מעניש אותו על-כך הרי שיש בזה עיוות דין. וכדי לפשט את העניין עוד יותר נֹאמר כך: אם המלך הכריח את עבדו לעבור עבירה מוסרית חמורה, האם יעלה על הדעת שאותו מלך ישפוט אותו ויעניש אותו במלוא חומרת הדין על העבירה המוסרית הזו שהוא הכריח אותו לבצע?! ולא לחינם קבעו חז"ל כלל בהלכה: "אנוס רחמנא פטריה", ולפיו, אם הקב"ה היה בורא 10–15 אחוז להט"בים בעולם היה נכון לפטור את כולם ממיתה בעוון משכב זכר, שהרי הם אנוסים, כי כך הוא בראם, ואליו יש לבוא בטענות...
ועתה לכמות הקטנה, או יותר נכון האפסית שנזכרה. ובכן, במאמר הוסבר שייתכן שיהיו בני אדם נדירים שתהיה להם נטייה מוּלדת למשכב זכר, כמו שנבראים בעולם אנשים בעלי מום שכלי אורגני נדיר מאד. ועם זאת אין קושי, כי הקב"ה מלכתחילה ברא את עולם החומר באופן כזה שהוא לעולם אינו זהה, ולעולם יש שינויים כתוצאה משאיפת החומר להתהוות ולהיפָּסד, ובמהלך התנועה הזו של החומר קורה שלעתים יש חריגות כי זהו טבעו של החומר שהקב"ה ברא בעולם. ואם החומר לא היה נברא באופן כזה שהוא מתהווה ומתפתח גם לכיוונים לא צפויים הוא לא היה בעל התכונה הזו של ההוויה וההפסד, ולא היו נוצרים חיים בעולם.
כך רבנו הרמב"ם מבאר במורה את החריגות הקיצוניות הללו בעולם ההוויה וההפסד, כלומר, היוולדם של אנשים בעלי מומים נדירים וכיו"ב. וברור שאותם הנדירים מאד שנולדים בעלי מומים גופניים או נפשיים או להט"ביים, הקב"ה ידון אותם באופנים אחֵרים מאשר הוא דן את שאר בני האדם – כי רבנו הרמב"ם מודה במורה הנבוכים שהתורה ניתנה לכלל בני האדם אף שיש פרטים שהתורה לא מתאימה להם מבחינות שונות, ובלתי אפשרי בעולם ההוויה וההפסד ליצור תורה שתתאים ל-100 אחוז, אך ל-99.9 אחוז ניתן, כך טוען רבנו במורה.
ובזאת עניתי לך גם על שאלת הטומטום והאנדרגינס וכן על שאלות נוספות שאתה יכול להוסיף ולתמוה, איך הקב"ה בורא בעלי מומים נדירים מכל מיני סוגים בעולם. אך הנני מוכרח להעיר, ששאלת הטומטום והאנדרגינס כלל אינה קשורה לעניין והיא הטעיה מוחלטת, כי היא אינה שאלה על הלהט"ב אלא על צדקת מעשיו של הקב"ה בעולם, ולמעשה גובלת בכפירה, שהרי היא קרובה מאד להִתרעמות על מידותיו של הקב"ה; ואם ריק הוא – ממך, וזכור תמיד את הכלל: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא", ולעולם תנוס אל הכלל הזה ותהיה בטוח ביראת השמים שלך ובעבודת ה' השלמה והתמימה.
וכמו שנאמר בתורה שהקב"ה לא יעשה עוול ואין בכך זיק של הגשמה, כך אנכי טוען, כלומר הנני מבקש לאמֶּת את הכלל הזה שהקב"ה לא יעשה עוול, ואין בכך שום זיק של הגשמה.
קצרו של דבר, לגבי האחוז האפסי הזה מדובר בעניין שהוא קרוב מאד לנסתרות לה' אלהינו, אך לא יעלה על הדעת שאחוז גדול יהיה נידון בהכרח למיתת בית דין אם הקב"ה הוא זה שטבע בו את עצם השאיפה השלילית הזו באופן מוּלד, כך שלא ניתן להתגבר עליה, לרסנה ולרפאה. ואוסיף, שאני מקווה שאני טועה, אך לא אתפלא אם הדברים שאמרתי לעיל לא ישכנעו אותך, שהרי כבר שוחחנו על הנושא הזה [=וזכורני שהצבוע הסכל הזה הטריד אותי בטלפון זמן רב בעניין זה, עד שהוא גרם לי לתמוה, שמא הוא מגן על מאן-דהו מבני משפחתו, כי קשה לו לראות בעצמו או בבנו או באחיו או באחיינו להט"ב ארור], ולכן אשמח אם תניח לי, כי מבחינתי די מיציתי אותו והנני שלם בדרכי, ונתפלל שנינו אל ה' יתעלה שיאיר עינינו במאור תורתו.
[אך הוא לא נרגע] והוסיף ושאל השואל:
אתה שאלת איך ייתכן שהקב"ה בורא להט"ב ונתן מצוות לא תעשה. ואני שאלתי איך הקב"ה ברא טומטום ואנדרוגינוס ונתן מצוות עשה [=הוא בורח לשאלות אחרות במטרה לתעתע]. בהגשמה התכוונתי להאנשה, אתה מתייחס להקב"ה כאל אדם [=והיכן אמרתי שהקב"ה אדם?] הטועה או לא טועה וכל זה על-פי דיון כמותי [=ההגשמה הדמיונית הזו שהוא האשים אותי בה מבוססת על דיון בכמות הלהט"בים]. אני מקבל את העולם כמות שהוא וכן את גזרות הקב"ה [=דהיינו שסטיות הלהט"ב הן חלק מסטיית-תקן רחבה מאד, ובמלים אחרות הוא מסכים עם טענות המינות של הלהט"ב שה'-אלהים-אמת הוא אל אכזר ופגאני, וכן אל משובש ששוגה בבריאת בני האדם, וגורם להם ייסורים נוראיים בשל כך] רק שאיני מחפש להצדיק אותו [=טיפש מטופש, כאשר מזהמים את עם-ישראל בטינופֵי כפירה חובה להשיב להם, ואף מדובר בקידוש-שם-שמים] גם כאשר כביכול נראה לנו שהוא "טעה" [למה כביכול? כלומר, איך אפשר לסבור שה' הוא אל שפועל אך ורק אמת וצדק, עם הטענות שלו ושל הלהט"ב? וכי הן אינן מובילות באופן ישיר ומיידי לכפירה ולמינות חמורה?]. סיימתי את טיעוניי בנושא.
וכך השבתי:
א) השאלה איך הקב"ה ברא טומטום ואנדרגינס כלל אינה דומה לשאלה שאנכי שאלתי, שהרי הטומטום והאנדרגינס הינם כמו רבים אחֵרים שאינם מסוגלים לקיים מצוות עשה מסוימות, כגון מי שנולד אילם שאינו יכול לקרוא קרית-שמע, ומי שנולד עקר שאינו יכול לפרות ולרבות, וחולה או זקן שאין לו כוח, וכו'. ברם, כל אלה שונים מהלהט"ב בשלושה הבדלים עצומים:
ההבדל הראשון הוא, שהטומטום והאנדרגינס (וכן הלהט"ב שנולדו כך), הינם אחוז אפסי באוכלוסייה, ולא כמו שטוענים הלהט"ב שהם אחוז ניכר מאוכלוסיית העולם (אחוז שהולך וגובר). ההבדל השני הוא שהעונש על ביטול מצות עשה הוא קל יחסית, וברור שהקב"ה לא יעניש את מי שנולד באופנים מסוימים המונעים ממנו לקיים מצוות עשה מסוימות. כך שהכלל שהקב"ה לא יעשה עוול נשמר ואין שום קושי. לעומת זאת, העונש על משכב זכר לדוגמה הינו מוות על-ידי בית-דין, וזה עונש חמור ביותר, ועוול גדול מאד אם הקב"ה יחייב מיתה לכל-כך הרבה אנשים בעולם, וזאת למרות שהוא בכבודו ובאמיתת עצמותו ברא אותם באופן הזה.
וההבדל השלישי, כל אלה שאינם מסוגלים לקיים מצוות עשה מסוימות אינם כופרים בבורא עולם, כי הקב"ה נתן מצוות עשה רק למי שמסוגל לעשותן, וכידוע אנוס רחמנא פטריה. לעומת זאת, הלהט"ב כופרים באופן גס ובוטה בבורא-עולם יתהדר ויתרומם, ולמעשה טוענים שאחד מיסודות הדת שלנו והוא ההרחקה מן הזימה והתועבה הינו הבל מהובל, שהרי כך הם נולדו ואין כל דרך להתנגד לזימה ולתועבה הכעורה, ובעשייתם ביד רמה כירבעם הינם למעשה בגדר כופרים ומשומדים, ומצוה רבה וגדולה להשיב עליהם ולסתור את טענותיהם השקריות.
ב) הדיון בשאלה האם הקב"ה טועה או לא טועה בפעולותיו איננה בגדר "האנשה", כי רבים הם המקרים שיש להניח טענה שידוע שהיא איננה נכונה כדי לסתור אותה, לדוגמה: כאשר לומדים על ייחוד ה' ניתן לומר כך: נניח שהוא גוף, אם-כן, יש לחייב שלל מסקנות ביחס לבורא-עולם, שלל מסקנות שאף-לא-אחת מהן תיתכן, וכך שוללים את היותו גוף או כוח בגוף.
כמו כן, לעתים אין לנו ברירה בעת הלימוד אלא להניח הנחות או להתבטא באופנים מסוימים שיש בהם הגשמה, כי אין בשפה שלנו דרך אחרת לבטא את הרעיונות שעולים במחשבתנו, וכמובן, תוך כדי לימוד ושינון שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף. עיקר ההקפדה הוא על פירוש פסוקי התורה באופנים מגשימים, שהרי בזאת אנחנו מחדירים השקפות גשמות ביחס לבורא-עולם, וכן בשעת התפילה בציבור שממנה לומדים ההמון השקפות בסיסיות על בורא-עולם.
ג) לדיון הכמותי יש ערך עליון בדיון הזה, כי כמו שאמרתי כמות גדולה הינה עוול עצום, שהרי לא יעלה על הדעת שהקב"ה ייתן תורה שלא תתאים לחלקים כל-כך נרחבים מן האנושות.
ד) גם אנכי מקבל את העולם כמות שהוא וכן את גזרות הבורא, אלא שהנני תמיד מחפש את הסיבות למצוות, לגזרות ולאופני בריאת הבורא יתעלה – כי רבנו הרמב"ם מלמד אותנו שכך אנחנו מתרוממים לידיעת ה' יתעלה ויתרומם, וחובה עלינו תמיד לנסות ולהבין, ואף אם לא תמיד אנחנו מצליחים, חובה עלינו תמיד לנסות ולהשׂכיל את האמת ואת דרכיו של הקב"ה.
ה) ויתרה מזאת, חובה עלינו לנסות ולהצדיק את חוקי התורה, כי יש בזה קידוש-שם-שמים, וכמו שהנביאים עוסקים לעתים בהשקפות שרווחו בעם באותם הזמנים ומפריכים אותן, כדי לקדש-שם-שמים ולהוכיח שה' אינו עושה עוול, כגון ההשקפה בעניין אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה ועוד. כל-שכן וקל-וחומר כאשר ארגונים מסוימים מפתים אלפים ורבבות מעמֵּנו לסטות אחרי השקפותיהם הרקובות והמחריבות, ומסיתים ומדיחים אותם נגד ה' יתעלה. כי יש להבין, שהשקפות הלהט"ב שהקב"ה ברא את האנושות באופן כזה שאחוז ניכר מבריאתו הינה תועבה, מעידה על העדר חכמה בעליל, ועל חוסר שלמות בבריאת העולם. ואם הוא אינו שלם ואם הוא שוגה ועושה עוול, הרי שאין שום הצדקה לשמוע לדבריו ולקיים את מצוותיו.
והוסיף ושאל השואל:
גם אם ימָּצא שזה מוּלד [=והטיפש סותר את עצמו, שהרי הוא טען למעשה לעיל שהלהט"ב הינו סטייה מוּלדת], אני לא רואה בכך "טעות" מאת ה' [=איזו התחסדות! הוא מצדיק את הכפירה בטענה ובהצגה שהוא נאמן לה' יתעלה!]. כמו גם אם ימָּצא שאלימות היא מוּלדת, כך שיהיה לך קשה לקבל מעשים אלימות חמורים, עדיין אין זו טעות [האמנם? וכי לחינם רבנו קידש מלחמה נגד האסטרולוגיה?]. הקב"ה ברא את העולם וקבע שאסור לעשות כך וכך, וכעת, כל אחד צריך להיזהר בכך [=אולם, אם הקב"ה ברא את הלהט"ב סוטים איך הוא יכול לדרוש מהם שלא לעשות תועבות?], והכוחות שיש לכל אינדיבידואל לכך הם ענייניו שלו [=האמנם? וכי לא קיימת מצות תוכחה? וכי יש להיכנע ללהט"ב?]. אשוב על הטיעון שכתבתי למעלה שלכל אחד כמעט יש איזו מידה מגונה או איזו מצוה שקשה לו איתה במיוחד יותר מלאחרים [=כך השואל מצדיק את סטייתו אחר איזו זימה או איזו תאווה, כלומר, סטייתו נובעת מכך שה' טבע בו מידה רעה כלשהי. ובמלים אחרות, הוא לא אשם, אלא ה' יתעלה ויתרומם הוא האחראי לסטייתו], ככה ש"חוסר הצדק" הזה איכשהו מתאזן בסופו של דבר [=איך בדיוק 'חוסר הצדק' מתאזן? וכל דבריו הבל מהובל, וברור שאם הקב"ה נוטע באדם מידה רעה מדובר בעוול, ורבנו כבר הרחיב בזה מאד, וראו: 'מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם'].
וכך השבתי:
אם מדובר בשגיאה מוּלדת, הדבר מוביל להשקפת מינות רעה, לפיה הקב"ה "שגה" בבריאתו מכיוון שהוא היה צריך לברוא את האיש הזה אשה וכן להיפך. וכך בדיוק תופשים זאת רבים מהלהט"בים ומשתמשים בסטייתם כדי "להוכיח" שראוי ונכון למרוד בבורא-עולם, מפני שהוא לא קיים, או שהוא נגוע בשיבושים ולכן אין שום הצדקה לשמוע בקולו ולקדש את התורה.
כמו כן, יש הבדל גדול מאד בין הדוגמאות שהבאת, כי סטיית האדם לכיוונים של אלימות וכיו"ב איננה מוּלדת, אלא זו סטייה שהאדם בוחר למשוך את עצמו אליה. ברם, אם הקב"ה יברא את האדם עם סטייה מולדת לאלימות בלתי ניתנת לשינוי (ואפילו אם היא ניתנת לשינוי) – הרי שמדובר בעוול, כי איך יעלה על הדעת שהקב"ה יעניש את אותו אדם אם יחבול או אפילו ירצח את חברו? והלא הקב"ה הוא זה אשר נטע בו את התכונה המוּלדת הזו לאלימות ולרצח!
המידות המגונות שציינת אינן מוּלדות אלא נספחות לאדם במהלך החיים כתוצאה מהשפעות חברתיות ומשאיפות זרות שהאדם בוחר למשוך את עצמו אליהן, מה שאין כן אם הקב"ה ברא את האדם מלכתחילה בעל סטייה חריגה, אין לו שום דרך להתחמק מלעשות את העבירה. ומסיבה זו רבנו הרמב"ם קידש מלחמה נגד האסטרולוגיה, ולא לחינם הוא קרא לה "הרס חומות הדת", מפני שהיא מבטלת את כל ציוויי התורה ושליחת כל הנביאים לעם ישראל – כי אם הקב"ה ברא את בני האדם עם סטיות טבעיות מוּלדות, מדוע יש צורך בחוקי התורה ובשליחת הנביאים? אלא, אין שום הצדקה לתורה וכל ציווייה בטלים ומבוטלים, עד-כדי-כך!
והוא הדין לעניין הלהט"ב, כי אם הקב"ה ברא כמות עצומה של בני אדם, שמראש הוא-הקב"ה גורם להם להימשך אחרי זימה ותועבה, והוא-הקב"ה דן אותם לכרת ולמיתה – אין עוול חמור מכך. ושוב הנני מדגיש שיש הבדל עצום בין המידות המגונות שציינת לבין סטייה ביולוגית-טבעית מוּלדת שאין לה תקנה בשום פנים ואופן, כאילו שתאמר לכלב להיות חתול ולחתול להיות כלב, ולמרות זאת תמית אותם כאשר הם אינם מצליחים להתנהג בניגוד לטבעם.
"וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם [...] וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם" (במ' טו); "נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ זִמַּת זְנוּתֵךְ עַל גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה רָאִיתִי שִׁקּוּצָיִךְ אוֹי לָךְ יְרוּשָׁלִַם לֹא תִטְהֲרִי אַחֲרֵי מָתַי עֹד" (יר' יג, כז); "קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ" (תה' קיט, קנ).