האם ה' גוזר על האדם עם מי הוא יתחתן?

אחת האמונות הרווחות ביותר בימינו היא שה' גוזר על האדם עם מי הוא יתחתן. אמונה זו כל כך חזקה עד שהיא נקבעה ונתאזרחה לחלוטין בעולם היהודי, ואין מי שמנסה לחשוב על נכונותה ואמיתתה. הסיבה לדעתנו שלא מתקיים דיון בנושא זה ובנושאים אחרים, היא מפני שעולם-הדת היהודי זנח כמעט לחלוטין את ערכי המחשבה וההשקפה שעליהם נצטווינו בהר סיני, ותופס את הדת ככלי הלכתי-טכני בלבד. זה אסור וזה מותר ותו לא, לעתים ללא הגיון וללא חוט השני המחשבתי שאמור לחבר את העולם ההלכתי לתכליתו הרוחנית ההגותית. במאמר זה אנו מבקשים לעצור ולחשוב, האם אגדה זו מתקבלת על הדעת, ומה דעתו של הרמב"ם בנושא.


מקור האמונה בגזירת הנישואים


המקור לאמונה זו נמצא בתלמוד הבבלי מסכת סוטה (דף ב ע"א), וזה לשון התלמוד:


"ריש לקיש אמר הכי [=כך]: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנאמר: 'כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים' [תה' קכה, ג]. [...] אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: 'אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת' [שם סח, ז]. איני? [=האם אכן כך הדבר?] והא [=והרי] אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! לא קשיא: הא בזיווג ראשון, הא בזיווג שני".


דעת ריש לקיש היא ש"אין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו", כביכול הקב"ה לא מזווג רשע עם צדיקה או ההיפך, אלא מזווג צדיק עם צדיקה, או חלילה רשע עם רשעה. מוסיף ר' יוחנן ואומר: "וקשין לזווגן כקריעת ים סוף", כבר מדברי ר' יוחנן ניתן ללמוד בבירור, שהלשון "אין מזווגין" או "וקשין לזווגן" אינו מדויק ונאמר בדרך אגדית שלא מתארת מציאות אמתית. שהרי אם נניח שאכן קשה לזווגן כקריעת ים סוף, וכי יעלה על הדעת שיש משהו בעולם שקשה על הקב"ה? האם "קל" להקב"ה לברוא את העולם המשוכלל בחכמה אינסופית, ו"קשה לו" לקרוע את ים סוף או לזווג בין שני אנשים?


אלא יש לבאר שכל הניסוחים הללו הם בגדר ניסוחים אגדיים. חכמים הכירו היטב את נפש האדם, וידעו שההחלטה להקים בית ולשאת אישה היא החלטה מאד קשה, במיוחד לבחור צעיר שרק החל את חייו העצמאיים. ולכן נראה שתכלית מאמריהם של ריש לקיש ור' יוחנן היא, להוריד לחץ מן האדם לקראת חתונתו, ולעודד אותו "לחצות את ים סוף" ולקבל את ההחלטה המשמעותית ביותר בחייו – עם מי להתחתן.


על דברי ר' יוחנן נשאלה שאלה אנונימית בתלמוד: האם אכן קשה להקב"ה לזווג בין בני אדם? והלא ארבעים יום לפני יצירת הוולד בת-קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני וכו', משמע שהדבר נעשה בקלות וללא כל קושי! ואפילו עוד לפני יצירת האדם או אשתו כבר נגזרים נישואיהם! ומשיבים, מתי זה קשה כקריעת ים סוף? בזיווג שני, אבל בזיווג ראשון הדברים קלים כאילו הנישואים נקבעו מראש עוד לפני התהוותם.


קושיות כנגד האמונה בגזירת הנישואים


כבר למדנו שאין אצל הקב"ה "קל" ו"קשה", ואם באמת ה' הוא זה שמזווג זיווגים, לא יעלה על הדעת ש"קשה לו" לזווג גם זיווג שני. בנוסף לכך, מתעוררות קושיות לא מעטות כנגד ההשקפה שהקב"ה גוזר על האדם עם מי הוא יתחתן, להלן הקושיות המרכזיות לדעתנו:


א) לעתים אנו רואים שזיווגו של אדם קשה כקריעת ים סוף גם בזיווג הראשון, ולעתים להיפך שזיווגו השני של אדם נעשה בקלות.


ב) כיצד נסביר את אלה שלצערנו אינם מתחתנים? האם הקב"ה גזר עליהם שלא יתחתנו? או אולי גזר עליהם שכן יתחתנו? אם נאמר שגזר עליהם מבטן אמם שלא יתחתנו הלא זה עוול שאסור לייחס לבורא עולם שהוא כליל השלמות, וכל מעשיו בצדק וביושר, וכעדותו של בורא עולם: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד). ואם נאמר שהקב"ה גזר עליהם שכן יתחתנו, מדוע לא התחתנו? האם יעלה על הדעת שניתן להתנגד לגזירתו של הקב"ה?


ג) כיצד נסביר את אלה שנשואים בצער ובייסורים, רבים זה עם זו תדיר, ורק מייחלים להתרחק זה מזו? האם אלהים עשה טעות? אם נייחס לו טעות, אנו מוכרחים לייחס לו מגרעת שהרי טעות נובעת ממגרעת אנושית, וכל זה לא שייך בכלל בבורא-עולם, מפני שאין לו תכונות אנושיות שעלולות להביאו לידי טעות בשיקול דעת. ואם נניח שיש לו תכונות אנושיות אנו גרועים מעובדי עבודה-זרה, כי הגשמת הבורא חמורה מעבודה-זרה.


ד) בדומה לנקודה ג, כיצד נסביר את אלה שמתגרשים מיד לאחר שנישאו? האם הקב"ה עשה טעות בזיווגם? וכאמור, אם נייחס טעות לבורא-עולם, נמצאנו שאנו מייחסים לו מגרעת, כלומר טעות בשיקול דעת, שלא ניתן לייחס לו, מפני שאין מחשבותיו מחשבותינו, ולא ניתן להשוות כלל בין טעויות אנוש ושיקול דעת אנושי לשיקול דעתו של בורא-עולם.


ה) פעמים רבות שהאיש גדול בשנים רבות מן האישה, האם ארבעים יום לאחר יצירתו, בתוך מעי אמו, הוכרז עליו: "בת פלוני לפלוני"? והלא זוגתו עדיין לא נולדה וקרוב לוודאי שעדיין לא עלתה בכלל במחשבה. האם מעשינו ומחשבותינו כל כך צפויים מראש? האם אנחנו בובות מונהגות על חוטים? האם אין כל משמעות לעקרון הבחירה?


כיצד אפוא יש לבאר אגדה זו?


לאור מכלול הקושיות המחשבתיות, נראה שיש לבאר אגדה זו שלא כפשוטה. כלומר, חכמים רצו ללמדנו שקל מאוד להינשא נישואים ראשונים, האדם לא בגדר "גרוש" ועדיין אין לו ילדים מאישה ראשונה, האדם עדיין צעיר ואופטימי, ומהמורות החיים עדיין לא הפכו אותו לזהיר מדי או לבררן מדי. בנוסף, עדיין לא נכנסים לשיקולי הנישואים שיקולים כלכליים. לאור כל זאת, קל להינשא נישואים ראשונים הרבה יותר מאשר להינשא נישואים שניים, מפני שהמערכת הסביבתית, המשפחתית, הרגשית והכלכלית הרבה פחות מורכבת מאשר בנישואים ראשונים.


ועדיין נותר לשאול: מדוע חכמים ראו לנכון להדגיש לאדם את הקושי שבנישואים שניים? האם הם באים חלילה לייאש את מי שנאלץ להתגרש? ובכן, התשובה היא שחכמים ביקשו להקדים רפואה למכה, רוב הגירושין היום מתרחשים לא בגלל חוסר התאמה מובנה בין הנפשות: בין האיש והאישה. אלא בגלל המתירנות והנטייה אחר התאוות, או בגלל עצלות מלהתמודד עם האישה ולדאוג לכל צרכיה. חכמים ידעו שאחוז הגירושין האמתיים, שנובעים מחוסר התאמה מוחלט הוא כמעט אפסי.


ולכן, חכמים ביקשו להקדים רפואה למכה, ולומר לאדם: דע לך, אם נדמה לך שלאחר הגירושין חייך ישתפרו, דע לך שזו אשליה נוראה ומסוכנת, מפני שהחיים לאחר הגירושין עלולים להיות יותר גרועים, והקושי של האדם או האישה לבנות מחדש בית של אושר נמשל ל"קריעת ים סוף". כך מבקשים חכמים לדבר אל האדם ולשכנעו שיתגבר על תאוותיו ועל מידותיו הרעות, ויעשה מאמץ אמתי כדי לכונן עם אשתו מערכת יחסים תקינה ובריאה, ובמאמץ לא גדול יצליחו גם להגיע לחיים של אושר וסיפוק מרבי.


עקרון הבחירה הוא יסוד דת משה


עד עתה דנו בנושא מנקודת מבט הגיונית ולאור תובנות אישיות. ברם, על השאלה שבכותרת מאמר זה יש תשובה נוספת שמצויה בכתבי הרמב"ם. לדעת הרמב"ם, אחד מעקרונות היסוד של דת משה הוא עקרון הבחירה, וזה לשונו בדילוגים מתוך הלכות תשובה (פרק ה):


[א] רשות כל אדם נתונה לו, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו.


[ד] ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה [...]. אין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהם לעשות טובה או רעה, אלא לבם מסור להם.


[ה] אלו היה האל גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם [=במציאות] דבר שמושך את האדם [...] למעשה מן המעשים [...] היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך? [...] והוא מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו [...] לדבר שאי אפשר לו לזוז ממנו? ומה מקום היה לכל התורה כולה, ובאי זה דין ואי זה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק?


[ו] לפיכך דנים את האדם לפי מעשיו, אם עשה טובה מטיבין לו, ואם עשה רעה מריעין לו.


[יב] אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקדוש-ברוך-הוא מושכו ולא גוזר עליו [...]. ולא מפני קבלת הדת בלבד נדע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנים את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו.


מדברי הרמב"ם עולה, שלא ניתן להעלות על הדעת שהקב"ה גוזר על האדם עם מי יתחתן, מפני שהקב"ה אינו מתערב בבחירת האדם בעולם השפל, בחירת האדם היא חופשית לחלוטין, וביד האדם לקבוע את נתיב חייו ועם מי יתחתן. יתרה מזאת, אם נניח שהקב"ה גוזר על האדם להתחתן, משמע שהקב"ה מתערב במעשי האדם ובבחירותיו, ואם נקבל הנחה זו, נבוא לסתור את כל דברי הנביאים ואת כל התורה כולה, מפני שכל דברי הנביאים וכל התורה כולה בנויים על יסוד הבחירה החופשית של האדם – שהרי אם מעשי האדם אינם בידיו, ונגזר עלינו לעשות מעשים מסוימים, מדוע נצטווינו בכל ציוויי התורה, ומדוע הורו לנו הנביאים הוראות מפורטות? והלא כבר נגזר עלינו מראש ואיננו יכולים לזוז מאותן הגזירות?


דברי הרמב"ם שהנישואים הם בחירה


לצד כל האמור לעיל, יש בידינו מקור שבו הרמב"ם כותב מפורשות, שהקב"ה לא גוזר על האדם להתחתן ועם מי יתחתן. וזה לשון הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות, פרק ח:


"אבל האמת שאין בו ספק, שכל מעשי האדם מסורים בידו [...]. אבל הלשון שמצאנו לחכמים והוא אמרם: 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', הוא נכון [...] אלא שהרבה טועים בו בני אדם וחושבים על מקצת פעולות האדם אשר הוא בחירי בהם שהוא מוכרח עליהם, כגון לישא פלונית. [...] וזה אינו נכון, לפי שהאשה הזו אם לקחהּ בכתובה וקידושין והיא מותרת לו ונשאהּ לפריה ורביה הרי זו מצוה, ואין ה' גוזר על עשיית מצוה, ואם היו נישואיה ברשע הרי זו עבירה, ואין ה' גוזר על עבירה. [...] והנה אמרם 'הכל [בידי שמים' וכו'], אין הכוונה בכך אלא על הדברים הטבעיים אשר אין לאדם בחירה בהם, כגון היותו ארוך או קצר, או ירידת גשם או בצורת, או עכירות האוויר או זכותו, וכיוצא בזה מכל מה שיש בעולם, חוץ מתנועות האדם ותנוחותיו".


ונסיים דברינו בשתי הסיבות המרכזיות שעוררו אותנו לכתוב מאמר זה, ובדברי הרמב"ם המאלפים שמשלימים את הנושא הנדון: א) הצגת דעת הרמב"ם הייחודית ופרסום האמת; ב) לעתים אנשים עלולים לשגות במחשבה שנגזר עליהם עם מי להתחתן, וכתוצאה מכך הם עלולים לנקוט באי-זהירות בסיסית בבואם להתחתן. על האיש והאישה לחשוב היטב האם האדם שעומד מולם מתאים להם, מפני שהבחירה בידם, ובחירתם עשויה לקבוע את נתיב חייהם והאם יזכו לחיי נישואים מאושרים. ובשום פנים ואופן אל יסמכו על אגדות שאין להבינן כפשטן ושלא נועדו ללמדנו השקפות אלא מוסר וערכים.


וכך כותב הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים (חלק ג, יז):


"יסוד תורת משה רבנו ע"ה וכל ההולכים אחריה היא, שהאדם בעל יכולת מוחלטת, כלומר שיש בטבעו ובבחירתו וחפצו לעשות כל מה שביד האדם לעשות [...]. וכן מכלל יסודות תורת משה רבנו, שהוא יתעלה, אין עָוֶל לפניו בשום פנים ואופן, ושכל הבא על בני אדם מן היסורין, או מה שמגיע להם מן הטוב, האדם היחיד או הצבור, הכל מפני שהם ראויים לכך במשפט הצדק אשר אין עָוֶל בו כלל, ואפילו נִגָּף האדם בקוץ בידו וסלקו מיד הרי זה לו עונש, ואפילו השיג הנאה כל שהיא יהיה זה לו גמול, וכל זה להיותו ראוי לכך, והוא אמרו יתעלה: 'הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא' [דב' לב, ד], אלא שאין אנו יודעים היאך נעשו ראויים".



0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!