תוצאות החיפוש

ושם מבאר הרמב"ם: "עורכי הדיינין – הם אנשים הלומדים לטעון כדי שיהיו מורשים לבני אדם בריביהם, והם ממציאים וכמו שכותב הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת אבות (א, ג) על הצדוקים והבייתוסים: "ודימה כל אחד מהם בעיני סיעתו ורבנו הרמב"ם ראה את מעלליהם של המינים-הקראים-האשכנזים-הנוצרים, ואת ההשפעות ההרסניות של מנהגותיהם על עולם מעקב אחרי תהליך ההִתפוררות האמור מלמד שהוא מקביל לתהליך התפשטותה של הקבלה הפגאנית, אשר תחילתה לפני כאלף התחכמויותיהם הנכלוליות – כך האמת תתגלה לנגד עינינו בחן יפעתה ואמיתתה יותר ויותר, וכך ייקל לנו יותר ויותר לקבלה

זאת ועוד, במאמר: "מהי ירידת הדורות לפי הרמב"ם?" אולם, לא זו הנקודה, העיקרון הוא, שגדולתו של אדם איננה מונעת בחינה ובקרה של דבריו, ואפילו משה רבנו שיאמר אגב, איך אתה מעז להשוות בין רש"י-שר"י הטמא והארור לבין הרמב"ם שכל דבריו דברי אלהים חיים? ובהשוואתך הזו הינך מחרף ומגדף את תורת משה, כי הרמב"ם הוא ממעתיקי השמועה הנאמנים, והנך מטיל ספק באמיתת ולא רק זאת, אלא שהפכו אותו לפרשן הדת (פרשנדתא – בנו הבכור של המן), וכן ל"רבן של ישראל", ובזאת למעשה החליפו

לשלוח את אברבנאל לאברבנאל ב חלק א פרק ג עסקתי בטענתו של עשור לפיה הרמב"ם חזר בו והודה לקבלה הפגאנית הנה גם הרמב"ם בסוף ימיו זכה לקבל זאת החכמה מפי מקובל, כמו שכתב [...] ולכן אומר עשור, הפילוסופים, וביניהם כמובן הרמב"ם, סברו שכל מראות המלאכים, כגון ראייתו של אברהם אבינו לפי עשור, הרמב"ם כפר ביציאת מצרים! קצרו של דבר, עשור הדמגוג מבקש לטשטש את ההבחנה שבין נבואה לבין נסים, ובדרך זו הוא מבקש להציג את רבנו הרמב"ם

רבים כמו אל-בז ייחסו להרמב"ם איגרות בשקר כגון "האיגרת המזויפת ליפת", "האיגרת בשבח הקבלה שיוחסה להרמב"ם ודברים דומים אמר הראב"ד בהקדמה ל"משנה תורה": "למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חיבורו של זה המחבר [=הרמב"ם "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר" (בר' כב, ה) באיגרתו של הרמב"ם לתלמידו ר' יוסף – רבנו מתאר מקצת משיטותיהם את התפישׂה הזו סותר הרמב"ם בשלושה-עשר העיקרים אשר דלה ממקורותיה הנאמנים של מסורת התורה-שבעל-פה (פיה"מ של המלך וייעץ לרמב"ם להשתמש בסוס [אחד הכלים בשח-מט], וכך הרמב"ם ניצח אותו.

יחס הזלזול של המורה ותוצאותיו לאחרונה נעשו מחקרים לא מעטים ברוח שונה מאלה של השנים שעברו. כדי להוכיח את עוצמתו הקטלנית של גורם "יחס הזלזול של המורה בתלמיד", גייסו החוקרים לעזרתם ממצאֵי מחקר אחרים שנעשו בחוץ-לארץ בשאלה הנדונה, שניתן לסכמו כך: התנהגות שיש בה יחס של זלזול וביטול כלפי התלמיד, הוריו הבאה נעשה ניסיון לבדוק את השפעתן של דעות קדומות על הערכת הישגיהם של תלמידים ממוצא עדתי ומעמדי שונה. במחקר זה קיבלו 18 סטודנטים תוצאות של מבחן וכסלר של כיתה ה'.

דיינות בלבד, האם לדעתך ניתן לטעון לזכותו שכל זאת הייתה אחיזת עיניים בשביל שיוכל להפיץ את כתבי רבנו הרמב"ם ואף-על-פי שתוכל לטעון מדברי הרמב"ם שמי שמתפרנס מן התורה הרי זה חילל את השם, וכאשר מדובר בחילול השם אין רבנו הרמב"ם – שהרי אינו דומה עבדאללה יוסוף שהודה בעבודה-הזרה והתיר להפוך תורת-אלהים לקורדום-חוצבים, לנכדו של מארי יחיא קאפח ע"ה אשר הרים על נס את המלחמה בעבודה-הזרה. קאפח היה יכול להפיץ את כתבי הרמב"ם מבלי להתיר ליהנות מדברי תורה, ומבלי להתפרנס כדיין – הוא היה צורף במקצועו

, ויש עניינים שלא שלל אותם, כי הרמב"ם לא היה שולל אותם. השׂכיר מגן אפוא על טומאתה הרצוצה של הקבלה וקובע שהיא איננה המקור לתְּעִייתם של יהודי תימן אחרי עבודה-זרה היא דרכו של רבנו הרמב"ם, שהרימוּ על נס את דרך האמת. לקבלה הפגאנית – הרי שאברהם אבינו ורבנו הרמב"ם, וכל חכמי ישראל האמיתיים כורעים ומשתחווים לשיקוץ שמעון ובמלים אחרות: לפי ערוסי, רבנו הרמב"ם היה מודה לשיקוצי הקבלה הפגאנית והיה מאמץ לחיקו את ספר-האופל!

את ה' וללמוד תורה וחכמה בלא לחלל-שם-שמים, וזה לשונו: "הרמב"ם כתב [...] , כי הרמב"ם וכן חכמים ע"ה לא סייגו את האיסור ליהנות מדברי תורה, ולא תלוהו במצב השוק והכלכלה. אפשר, אפילו אדם מה שיעמול כל היום, כל שעות הפרנסה עדיין לא יוכל להשיג לקיומו, אז זה וודאי לא מה שדיבר הרמב"ם בזמן שלו, שהיה אפשר במתי מעט להשיג את צרכיו וכל השאר היה מותרות, על זה כתב הרמב"ם, יעסוק מעט ואת השאר אז מדוע אנחנו נשמע לרבנים הללו שכל-כך מפיצים את תורת הרמב"ם ומצדדים בדברי הרמב"ם?".

המרצה הזכיר את תדמיתו של צה"ל שנפגעה קשות, וציטט את דבריו של הרמטכ"ל באחד הקורסים הצבאיים בדצמבר 1973 : "השוואת הנתונים של 1971 עם הנתונים של 1961 מגלה, כי המשקל של מוצאו של האדם עלה במשך הזמן". הסיבה השנייה של הטעות נעוצה בעצם תפיסת העולם של האדם האירופי המזלזל באיש המזרח וביכולתו ליטול יוזמות. "מאז בואם של יהודים מבריה"מ במספרים המוניים, איבד מושג העלייה את משמעותו והפך למושג רגיל של הגירה". הוא הסכים לדעתו של ניני, כי הבעיה של עדות-המזרח היא העדר מנהיגות הצומחת אורגנית מתוכם.

קודם כל, הצבעתו של חבר הכנסת ד"ר שאקי איננה קשורה בשום אופן ופנים לא בבעיית מאבקם של עדות המזרח, ולא אמת, המקרה של ד"ר שאקי חורג מלהיות סתם מקרה של הצבעה והענשה, זהו מקרה אופייני מאד המלמד על דברים רבים מסחור זה בלט בצורה ברורה מאד בהצבעתה של המפד"ל על הצעת לורנץ. בתחום הכלכלה, השכלתו של איש עדות המזרח הינה תמיד יותר נמוכה בעיניהם גם כשהיא שווה לזו של עמיתו האשכנזי כוח ולהשתתפות של אמת בחלוקת המשאבים.

אני רוצה להביא כאן את לשון הרמב"ם במורה נבוכים בנוגע לשדים, ממנו נראה כי התמונה העולה בדעת הרמב"ם בעניין וזה לשון הרמב"ם: "מכאן למדת, שכל מי שלא הגיע לכך שתהיה לו הצורה הזאת (כוונתו, לצורה הרוחנית של האדם, נסכם במילים פשוטות: לפי הרמב"ם יש שדים! והנה עוד ראיה לתעתועו של מורסקי: "שדים ורוחות, לדעת הרמב"ם, קיימים אם כן בהחלט [...] וכל מטרת תעתועיו של מורסקי היא כדי שהוא יוכל להחדיר את ההזיה ש"לפי הרמב"ם יש שדים!"

האם תחום של שישים שנה אחורה הינו מעבר לקצר החשמלי של זיכרונך? דרושה העזה כדי לבקר ספר כגון זיכרונותיו של זכריה גלוסקא, ודרושה שמינית של חוצפה כדי ליטול מכל הספר דף מנהג של אדונים, כיצד אינו בוש להתעלם מכל תוכנו הטראגי של הספר על שפע העובדות והמסמכים שבו, וכל מה שיש ועם זאת, הוא ידע כיצד לא להיכנע לאף צד ולא לקבל את מרותם. גלוסקא ידע את צלצולן הריק של מלים רמות ונשגבות על לאומיות, דת, אחוות-היהודים וכיו"ב, הנישאות בפיהם של

בהלכה זו נחבלו הוזי ההזיות וכמעט כולם לא הבינו את מחשבת הרמב"ם הזכה ודעתו הנכונה. מת מסוים; ה)  הרמב"ם טורח לבאר שמטרת ההליכה לבית-הקברות היא להכניע את הלבבות לשוב בתשובה. וכך גם אותם האומרים פסוקים בעת רחיצת המת, על כל איבר פסוק אחר, עבירה היא בידם לדעת הרמב"ם". וזו לדעתי אחת הסיבות החשובות שרבנו הרמב"ם פוסק שאסור לבקר את הקברות. כלב מעצת מרגלים ושנדבק באמונתם של האבות ".

נשאלתי כך: 1) בעקבות הקריאה באתר וההתכתבות בינינו באדיבותך, החלטתי להקדיש מעט זמן ביום עם כת קטנה של בני ישיבות תלמידי-חכמים דורשי אמת, להתחיל מאל"ף את משנת הרמב"ם ונחיצותה הרבה לדורנו זה. לפתוח בלימוד שלושה-עשר יסודות האמונה כמו שמובאים בפירוש המשנה למסכת סנהדרין, ולהרחיב כל יסוד מדברי הרמב"ם האם לשם כך קבעו חכמים שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם? ויתרה מזאת, וכי באמת מדובר בהסכמה? ואסיים בכיסופיו ובכמיהתו של רבנו הרמב"ם בחתימתו למורה: "והוא יזכנו וכל ישראל חברים למה שהבטיחנו בו: '

להלן ביקורת שקיבלתי כנגד דרכו של אור הרמב"ם, ביקורת חריפה מאד שעטופה בתחילתה ובסופה בדברי נועם, אך לא שינוי של המבנה הזה מוזכר רק בהקשר של ימות המשיח – ומלאה הארץ דעה את ה', ושפכתי רוחי על כל בשר וכיו"ב. הרמב"ם בגדולי האסלה", ולחובת חירופם וגידופם ראה במאמר: "רבנו לא היה אלהים". ספק שהוא שגה בכך, ולא רק מפני שהוא סותר ונוגד את יחסו וסגנונו כלפי המינים הארורים ברוב פסקיו והוראותיו של תורה ומדרכם של הנביאים ע"ה, אשר נקטו בלשונות חריפים מאד, גם כלפי המתעים וגם כלפי ההמון.

, לא ל"קבוצה קטנה של שוחרי משנת הרמב"ם". ואתה ברוב גאוותך חושב שהוא מעוניין לדבר ולהתייחס רק "לקבוצה קטנה של שוחרי משנת הרמב"ם"? תפקידם הוא לקרוא בשם ה' אל עולם, וזה תפקידו של אור הרמב"ם. אולם, בהמשך הגעת למסקנה שהנני סבור שהקב"ה מעוניין לדבר רק ל"קבוצה קטנה של שוחרי משנת הרמב"ם", וזה לשונך : "ואתה ברוב גאוותך חושב שהוא מעוניין לדבר ולהתייחס רק "לקבוצה קטנה של שוחרי משנת הרמב"ם?".

הרמב"ם. תורת הנפש של הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות, רבנו הרמב"ם פורשׂ את משנתו בתורת הנפש ומדריך את האדם כיצד עליו הרמב"ם הרחיב בעניין זה מפני שבריאות הנפש ואיזון מידותיה "מביאים לידי שלמות גדולה ואושר אמיתי" (שם, עמ הרמב"ם). ועל כל זאת ועוד ראו במאמר: "שביל הזהב של הרמב"ם" . ב. מדוע נאסרו המאכלות האסורות?

לכן אתה סוגר את עצמך רק ברמב"ם [הרמב"ם היה ממוצא תימני? ומדוע התימנים הלכו אחרי הרמב"ם? אבל זה בטוח לא רצונו של הרמב"ם שתלמד רק הרמב"ם! כמו כן, הנני הולך אחרי דרך האמת שהנחיל לנו רבנו הרמב"ם מפני שהיא האמת ותו לא. עוד טען המשׂטין הנבער: "אבל זה בטוח לא רצונו של הרמב"ם שתלמד רק הרמב"ם". כדי לשמֵּר את הזייתו הוא נאלץ גם לשקר, וזה לשונו: "ואתה עובר במצוה של אהבת ישראל, שהרמב"ם אומר לאהוב

בהלכה זו נחבלו הוזי ההזיות וכמעט כולם לא הבינו את מחשבת הרמב"ם הזכה ודעתו הנכונה. מת מסוים; ה) הרמב"ם טורח לבאר שמטרת ההליכה לבית-הקברות היא להכניע את הלבבות לשוב בתשובה. וכך גם אותם האומרים פסוקים בעת רחיצת המת, על כל איבר פסוק אחר, עבירה היא בידם לדעת הרמב"ם". וזו לדעתי אחת הסיבות החשובות שרבנו הרמב"ם פוסק שאסור לבקר את הקברות. כלב מעצת מרגלים ושנדבק באמונתם של האבות ".

וכֹה דברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (ז, א–ב): "מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם. ולא רק מעצור שכלי-פיזיולוגי, כל מעצור שמעכב את האדם להגיע לשלמות רוחנית ולימודית, יחסום את דרכו של האדם ובכן לפי הרמב"ם לא ולא! ובכן, עיון נוסף בתרגום יונתן מעלה, שדווקא מתרגום פסוק זה יש ראיה חזקה מאד לדרכו הטהורה של רבנו הרמב"ם נכדו של רש"י-שר"י, צרפת המאה הי"ב), אשר לפי טענת שולח המכתב, יכול לחיות בשלום עם דעת רבנו הגדול הרמב"ם

שאילת שלום בהלכות אבל (ה, טז) הרמב"ם פוסק כדלהלן: "ומנין שהאבל אסור בשאילת שלום? ינקי הפגאני –  פסק ביו"ד שפו כפסק הרמב"ם בשינויי לשון. וראו נא את פסק הרמב"ם: "ואפילו זקן גוי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסמכו" (הלכות תלמוד תורה ו, י כלומר, מדברי רבנו הרמב"ם עולה מפורשות, שנתינת יד היא יותר  מאמירת שלום, שהרי הוא הגדירהּ כחלק מכבוד מיוחד קרע בשעת חימום בהלכות אבל (ח, א–ב) הרמב"ם פסק כדלהלן: "אָבֵל חייב לקרוע על מתו [...]

בהקדמתו לפירוש-המשנה הרמב"ם מבאר ענייני השקפה ומחשבה, הוא מקדימם לפירושו ההלכתי למשנה ומשלבם במקומות הרמב"ם ראה את תכלית הדת והלכותיה ותכלית ידיעת כל המדעים כולם – לידע את ה' יתברך ויתעלה. לאור גישתו זו של רבנו הרמב"ם, מותח קאפח השכיר ביקורת קשה על הוזי ההזיות בפתיחת פירושו לספר-המדע: "לדעת של כל נמצא ונמצא. חכמת שלמה כאמור, ניתן להבין את תכליתם של נבראים רבים ואפילו לפי המדע הקדום, ומוסיף וכותב הרמב"ם שם: ש"כל

לא כל מה שכתוב מתאים לשעה זו, ואילו היית מציית לצו התבונה של הרמב"ם היית מבין זאת, אם בכלל ביכולתך להבין יו) כתבת: "אילו היית מציית לצו התבונה של הרמב"ם היית מבין זאת". בכל דבריי הנני מציית לצו התבונה של רבנו הרמב"ם וחכמים ע"ה בהלכות התורה-שבעל-פה שפרשׂתי לעיל, ושוב, אפילו מסכים לדרכו של אור הרמב"ם, היא דרך ההלכה והאמת. בגידופים ומשחקי שמות תימניים פרימיטיביים", "אילו היית מציית לצו התבונה של הרמב"ם", "אם ביכולתך להבין"

כלומר, המינים הזייפנים טענו שהאיגרת הזו שלפנינו הועתקה מטופס מקורי שנכתב בכתב-ידו של רבנו הרמב"ם! אמנם, שילת הנוכל מעיר שיש כתב-יד "חשוב ומפורסם של איגרות הרמב"ם" שבו נאמר שהאיגרת הזאת נכתבה בשנת 1185 ועל צביעותם של חוקרי היהדות באקדמיה ובמיוחד חוקרי הרמב"ם, אתם מוזמנים לעיין במאמר: "תשובה בעניין אנשי קצרו של דבר, יש לחוקרי היהדות למיניהם אינטרס מובהק לטעון שאיגרת זו יצאה מתחת ידיו של רבנו הרמב"ם, כדי קצרו של דבר, הכופר הכסיל הזה משווה בין קבלה עצמית של צום קבוע או תקנה שקבעה הסנהדרין לכל ישראל, לביטול

הכנס שנערך מטעם "אפיקים", הינו חוליה בשרשרת של ערבי-תרבות הנערכים לעתים מזומנות, ביוזמתה של מערכת "אפיקים תרומתה של יהדות-תימן היא לא רק בערכים שיצרה, אלא גם בזה ששימרה את נכסי הרוח של כנסת-ישראל: במדרשי ארץ-ישראל הודות לכך התאפשרה הוצאתם לאור של כל שירי רבי אברהם אבן עזרא, רבי יהודה הלוי, ועוד יצירות רבות בעלות ערך רבים המקומות שעליהם נשפכה זיעתם ואף דמם של מתיישבים תימנים. ונשאלת השאלה: מדוע חלקה של עדה נכבדה זו בעיצוב דמות המדינה עדיין כה אפסי?

ציווי ה' לזכור תמיד את מעמד הר סיני וחשיבות הברית שנכרתה בו לדורי דורות, עוררו את רבנו הרמב"ם להורות במסגרת דברי החיזוק של רבנו ליהודי תימן באיגרתו אליהם לפני כ-850 שנה, הרמב"ם עודד אותם לזכור את מעמד הר הרמב"ם גם רואה במעמד הר סיני ובהנחלת אמיתתו ההיסטורית הדתית והאמוּנית את ציר הדת, כלומר, העוגן המרכזי יהי רצון שדברי הרמב"ם יהיו למאור רב עוצמה בחיינו כאן בארץ-ישראל, יאירו את חשכת גלותנו הרוחנית, ויחזקו פתרון הרמב"ם ליהודי-תימן הצעתו של הרמב"ם ליהודי תימן לפני כ-850 שנה, הייתה לברוח מהשמד הרוחני שנגזר עליהם

להלן תשובתי: שלום עליכם, יש לשמוע אך ורק לתורת הנצח והאמת של משה רבנו, חז"ל ורבנו הרמב"ם. להלן המשך ההתכתבות בינינו, וזה לשונו של השואל: שבוע טוב, אני מבין שמבחינתך כל מי שעוסק בתורת הקבלה והחסידות הם משתדלים לאכול בשרים ועופות שחוטים כדין (אפילו על-פי דעת הרמב"ם)... לכן לפי עניות דעתי גם לדעת הרמב"ם מצות אהבת ישראל בעינה עומדת. ועל כך כתבתי רבות, החל במאמר: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" .

ויש באתר אור הרמב"ם מאות רבות של מאמרים שמוכיחים את טמטומם המחריד והנגעל. ובענייני הכישוף והמאגיה ראו: "כומר ושמו אליעזר" , "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" , ועוד. אחד מן התעתועים המרכזיים של האורתודוקסים הוא להציג את הרמב"ם כסתם עוד איזה פוסק ברשימה הבלתי נגמרת של והכסילים, ייחודיותו של הרמב"ם נובעת מכך שהוא היה נאמן לפסיקות חכמי המשנה והתלמוד, למסורת התורה-שבעל-פה דעתו של הרמב"ם בענייני האסטרולוגיה והמאגיה והכישופים והשדים, איננה דעתו האישית, כלומר היא לא נובעת רק

רבים המה אשר מבקשים להטיל מום במשנתו הצרופה של הרמב"ם, ומטרתם בסדיקתה היא להתיר ולהכשיר את עיוותה והשחתתה של תורת משה, שהרי אם הרמב"ם לא עמד בכלליו, למשל, שאין להוסיף על הברכות שתיקנו אנשי כנסת הגדולה – ואפילו שמדובר בפעם אחת ויחידה – הרי שהחומה נפרצה וכל מעשיהם של יועצי אדום האירופים הארורים בהשחתת תורתנו ובהוספת רבבות הזיות מינות ונוסחות פרו-נוצריות, הכל כשר וראוי, שהרי אפילו הרמב"ם הוסיף ברכה אחת והיא ברכת "ברוך ברם, כבר הבטיחנו ה' יתעלה על-ידי נביאו ישעיה ע"ה, שהקב"ה לעולם יהיה בעזרו של איש האמת, ויסייע לו תמיד

עד עתה ראינו שתעתועו של רומין לפיו הרמב"ם כפר ביסוד חידוש העולם, וכתוצאה מכך: בכל יסודות תורתנו, ובכל משה רבנו (שאינו אלא בדאי ונוכל בעיני הרמב"ם לפי תעתועו של רומין) ועוד... כך הוא על דרך המשל יחס הקב"ה לעולמו. האמנם הרמב"ם לא הגדיר כמין את הכופר בחידוש העולם? וכך אומר רומין שנצמד לתרגומי העילגים, וגם בתוך דבריו תיקנתי לתרגומו של קאפח: "הרמב"ם קבע את כפירותיו