תנועת בי"ת – ברית יוצאי תימן, שעל הקמתה הכרזנו בגיליוננו האחרון, הולכת מחיל אל חיל ומתרחבת ומקיפה חברים נוספים מכל חלקי הארץ. ביום שלישי, ערב ראש-חודש אב (11.3.72), נערך הכנס הראשון של פעילי התנועה, באולם הכנסים של קרן היסוד בתל-אביב, שהיה מלא עד אפס מקום, ושבו נטלו חלק למעלה ממאה משתתפים ממושבות הגליל ועד יישובי הנגב.
הכנס נפתח על-ידי עו"ד אמנון גלוסקא, שהנחה את הדיונים בכנס בכישרון רב. מר יוסף דחוח-הלוי מזכיר אפיקים בירך את הכנס בשם "אפיקים", וד"ר בן חור ימיני, עו"ד, נשא דברים בשם התנועה. הוא דיבר על הצורך בהתארגנות של יוצאי תימן, והביא בפני הנוכחים פרטים על מטרות התנועה, דרכי פעולתה ומוסדותיה.
במרכז הכנס עמדה הרצאתו של ד"ר שאקי, סגן שר החינוך והתרבות, שהוזמן כאורח לכנס זה. ד"ר שאקי בירך את הכנס, ובדבריו ציטט מספרים סטטיסטיים רבים המורים על הפער החברתי העצום הקיים במדינה, בין יוצאי המזרח (כולל יוצאי תימן) לבין בני עדות אחרות. ד"ר שאקי הדגיש את הצורך המיידי בצמצום פער זה, והזכיר את קיומה של "התנועה לצמצום הפער החברתי" שבראשה הוא עומד, ועמד על החשיבות שבשיתוף פעולה בעתיד בין "התנועה לצמצום הפער החברתי" לבין תנועת בי"ת – ברית יוצאי תימן.
בשעת ההפסקה, ניתנו כיבוד ושתייה לכל המשתתפים, המשתתפים בכנס גילו ערנות בלתי רגילה לעניין ההתארגנות המוצעת ובעיות החברה בישראל, הם נחלקו לקבוצות שונות שערכו ביניהם דיונים, והחליפו דעות בנושאים שונים.
דברים שנאמרו בכנס על-ידי יוסף דחוח-הלוי, מזכיר "אפיקים"
הרשו לי לספר בפניכם במלים קצרות את לבטיו והתחבטויותיו של "אפיקים" במשך שמונה שנות קיומו. אחת ממטרותיו של העיתון הייתה והינה, לעודד פעילות ופעילים למען העדה בפרט ולמען מעמד העמֵלים בכלל, שרובו המכריע מיוצאי ארצות-המזרח. היו מכשולים בדרך והיו תופעות של יוזמה מעודדת, אבל תופעות היוזמה דעכו או הופנו לאפיקים אחרים. אנו, אנשי "אפיקים", מברכים על הקמתו של גוף ארגוני לעדת יוצאי-תימן, גוף שיעמוד מעל לכל האינטריגות המפלגתיוֹת והכיתתיוּת הצרה, שבו ימצאו מקום פעילים מכל הזרמים ומכל החוגים.
בעבר, לפני קום המדינה, היה לנו מוסד מכובד למדי, שעשה לא מעט בהתאם לגבולות יכולתו. אני מתכוון ל"מרכז התאחדות התימנים". בראש המוסד הזה עמד ר' זכריה גלוסקא ז"ל, הוא היה אדם לוחם ללא חת, אמיץ ורב מרץ, שהיה לוהט בכל שס"ה איבריו ורמ"ח גידיו למען בני עמו. אבל הנסיבות השתנו במשך הזמן, המסגרות העדתיות, שהיו חזקות בעבר ובולטות לעין – נעלמו, אף שהן נשארו מתחת לפני השטח – כך קרה להתאחדות התימנים. המפלגות השונות אימצו על-ידי פיתויים שתדלנים ועסקנים מקרב העדה, במטרה לרוקן את התאחדות התימנים מתוכנה.
לצערנו הגדול, עדת יוצאי-תימן היא היחידה מכל העדות בישראל שאין לה מסגרת ארגונית, שכן אין עדה בארץ, ובעיקר בקרב עדות יוצאי מזרח-אירופה, שאינן מבוצרות מאחורי מסגרות אירגוניות, הפועלות הן מתחת לפני השטח והן מעל לפני השטח. אנו קוראים על התאחדות יוצאי פולין, איגוד יוצאי ווילנא, ארגון יוצאי רוסיה, ברית יוצאי מרוקו ועוד. כל ההתאחדויות הללו דואגות לבני עדתן, הולכות ומבצרות את מסגרתן, מקימות בנייני-פאר קהילתיים-עדתיים מובהקים – ובו בזמן אפשר לשמוע מפי מנהיגיהן של ההתאחדויות הללו דברי מוסר צבועים, כנגד התארגנות בני יוצאי ארצות-המזרח.
המנוח זכריה גלוסקא מצא יום אחד את עצמו בודד וגלמוד בתוך אותה ההתאחדות שהוא הקים ומסר את חייו להקמתה. הוא נעזב על-ידי בני קהילתו, ולא מצא אוזן קשבת לתוכחתו שהגאולה עדיין לא באה, שהמפלגות מחפשות אך ורק את טובת עצמן, ואינן נוקפות אצבע לטובת עדות-המזרח, הן מחפשות קבלני קולות ומצביעים בימי בחירות ותו לא. גלוסקא מצא את עצמו מיותר – הוא ייצג תקופה והווייה אחרת, אך יש סימנים, שהוא רצה לשנות את אופי הפעילות, להתאים אותה לדרישות הזמן והתקופה, אבל כוחו לא הספיק לכך. המפלגות השונות גברו עליו בעזרת עסקניהן והוא נשאר בודד במערכה.
כיום שואפים אנו להקים גוף אשר ירכז סביבו כוחות מעולים, אשר יפתחו ויגבשו דרכי גישה אל השׂדרות והרחבות של העדה בכל ריכוזיה בארץ: יקימו בימות הסברה, יעזרו לשיקומו ולחינוכו של הנוער העזוב, יעזרו לשכבות העוני במאבקיהן לדיור נאות וחינוך סביר לבניהן, יקימו קשר-עין וקשר-לב עם בני העדה הזאת, אשר נוצלו והוזנחו על-ידי כל המפלגות – ומעל לכל, יקימו מוקדי פעילות חברתיים ותרבותיים שיפיצו אור אל תוך האפלה של הציבור הזה, שהוא באופיו ובשרשו בעל ערכים תרבותיים קדומים יהודיים-ישראליים, הקשורים בנצח ישראל ושכינתו. וכמובן, יחד עם הפצת תרבות זו, יש להקנות לציבור זה גם את התרבות של זמננו, תרבות המתאימה לעידן החלל, ולאורח חיים של מאבקים חברתיים וכלכליים, במסגרת כללי המשחק של משטר דמוקרטי במדינתנו.
"אפיקים" כעיתון מסייע ומדרבן להיווצרותה של התארגנות ציבורית (וכמה מאבקים חשובים התנהלו בעבר על-ידי אנשי "אפיקים" כגון עניין כפר תוחלת, בעיית היעלמותם של ילדי תימן, ועוד), ומושך ומלכד סביבו אנשי רוח ואנשי מעשה, משכילים ומלומדים, אישי ציבור מבני העדה ומחוצה לה, המוכנים ליטול על עצמם ולהעמיס על עצמם את עול הציבור.
החברים הללו ימצאו להפתעתם שדה פעולה גדול ונרחב מאד, הם ייווכחו לדעת שלפניהם ציבור בעל תרבות יהודית מקורית, שיש לטפח את ערכיה ולהעניק את השראתה לכל דורות ישראל בארץ. הם ייווכחו לדעת, שפעילותם היא חיונית והכרחית בתוך הציבור הזה, ושיש בידם למנוע הרבה מן ההתדרדרות והריקנות המביאות לנחשלות ועוני. הם ימצאו את עצמם יום אחד כנציגים האמתיים של הציבור הזה, לקשור קשרים עם עדות אחרות שבעיותיהן זהות עם בעיותיו של ציבורינו – בעיות של קיפוח ואפליה, של עוני מרוד ונחשלות. "אפיקים" מאחל לפעילות המבורכת הזו הצלחה, הוא ייתן כיסוי מלא לפעילותה של התנועה, וישמש כלי ביטוי לרעיונותיה ולרחשי ליבם של החברים הנושאים בעול הפעילות הציבורית.
נעלה ונצליח, כה לחי!
מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון מה, אלול תשל"ב, עמ' 4–6.