תוצאות החיפוש

למדנו שדעה היא קניית השקפה לאחר חקירה יסודית מקיפה ומעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של כותרת

ולאחר שאוחזים במרשרשים בידיים ותאוות הבצע מתענגת עליהם, קשה מאד לוותר אפילו על שטר אחד, ואפילו במחיר אימוץ מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

אגב, אם אתה חושב שהנך נקי לחלוטין מן ההגשמה, קרוב לוודאי שהנך טועה, כי כדי לזכך את המחשבה מסיגי ההגשמה פירש רש"י: "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק – על-ידי שכתב הכתוב: 'יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם', הוזקק [=הקב"ה נזקק בדבריו חירוף וגידוף, שהרי הוא אומר לעיל כך: "על-ידי שכתב הכתוב: 'יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם', הוזקק [=הקב"ה נזקק וכל ההזיה הזאת נובעת מאימוץ פשטי מדרשים, ואפילו לא מדרשי חז"ל, אלא מדרשים מאוחרים ומשובשים שהמינים האירופים

, סכל, מַמְרֶה – לא יזכה למאומה מאותו העונג, ויהיה ראוי לעונש העצום, והרי הוא דומה לעובר היוצא מבטן אימו ח) אימוץ של הזיה פגאנית מחריב את המחשבה – הואיל וקרבת האדם לבוראו נקבעת לפי טהרתה וישרותה של מחשבתו, כל אימוץ של הזיה מאגית פגאנית מטמטמת את המחשבה בסכלות ואף עלולה להחריב כליל את המחשבה ולדרדר את האדם העזה של דוד המלך לבנו אבשלום הוכיחה אפוא לעם-ישראל כי אבשלום מת בתשובה שלמה וזכה לחיי העולם-הבא, ודוד נזקק

נזקי הסדרה הנוכחית בהציגה את הציונות כתנועה עדתית אשכנזית – ולא כתנועת שחרור לאומי של כלל בני העם היהודי

לא אשכח כיצד אימו הוציאה את ראשה מהחלון וצווחה עלי בצעקות אימים עד שכל השכונה שמעה: "פרחח, תעזוב את הבן אימו של חברי שנגנב ממנה סכום הכסף במזומן, פנתה דווקא אלי והזמינה אותי לשיחה ארוכה בביתה, שם היא ניסתה נסעתי לביתם, ורק אימו של החבר הייתה בבית, אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה היא הופתעה כאשר בחור בן 18 מגיש אימו של אותו בן עשירים נאלצה אפוא להגיע לתחנת המשטרה ולשחרר את בנה בערבות של עשרות אלפי שקלים, וכאשר זכורני שפעם אחת אימו שוחחה איתי והטיפה לי מוסר בעניין מסוים שהיה עלי להשתפר, קיבלתי את דבריה, ובאמת הרגשתי

, שכל מי שפועל איזו פעולה שתכליתה להסיר נזק או קפידא של איזו ישות אלהית דמיונית, חוטא בעבודה-זרה, וכבר כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי עבודה-זרה להשריש עבודתה בדַמּוֹתם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת ויש לשאול, היש רעה גדולה מנטילת ידיים שלוש פעמים כדי להסיר את נזקה של איזו רוח רעה דמיונית? רעה גדולה מזו שהדבר הראשון שהאדם עושה בתחילת יומו הוא רציעת אזנו ומחשבתו לעבודה-זרה כדי לסלק מעצמו נזק

מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ ברם, גם את היסוד הזה המינים השחיתו, שהרי בעצם אימוץ ההשקפה שיש לה' יתעלה תארים, הם למעשה ריבו את הקדמון ביטול מצות התוכחה, השחתת היסוד של "קבל את האמת ממי שאמרו" וקביעת האמת לפי רוממותו הדמיונית של האומר, אימוץ

באים הנשים ומביאים שם בניהם וכל אחת מביאה נר גדול כמידת בנה, ומתחיל החכם לגזוז קצת, ואחר-כך משלמת אימו אמנם, הקוצצים את שׂער בניהם בחלאקה במקומות אחרים: או  לכבודו של בר-יוחי או כדי להסיר מעליהם נזק של שדים ומוכיח על כוונתו האמיתית, שהיא תקרובת לעבודה-זרה דמיונית, כדי שלא יגיע לו או לילדו או למשפחתו איזה נזק

יתגלגל נא האדם שוב לעולם-הזה ויתקן את מעשיו, ושום נזק נצחי ובלתי הפיך לא נגרם... ויש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו לעולם-הבא ואין לעובר עליו שום נזק בעולם-הזה. וכך השבתי שם: אחת התקלות הגדולות שחלו בעם-ישראל באלף השנים האחרונות היא אימוץ השקפות העולות מהזיות פשטי

לגבי הילד שהיה בסימן שאלה הרב אמר להם כך: ראיתי את אימו של הילד, והיא צדיקה מאוד. להמשיך בדיון בעניין זה יותר, אם תרצה ללמוד – תלמד, ואם לא תרצה, תישאר במחשבתך השגויה שהם גדולים, ואני נקי : טישים של זלילה ושתייה חריפה, וכן עצלות מלהפעיל את המחשבה ומלהתבונן ומלהשקיע להבין דבר לאשורו – די באימוץ

אינו נמנע מלהשתמש במלה "דפוס" ב"משנה תורה" בעניינים שמשמעם קרוב למשמעות פירוש רש"י כאן, כלומר תבנית של אימום (=שטאנץ), ורק כאשר רבנו עוסק בתבנית סתם, שאינה אימום לתבניות זהות נוספות, הוא אומר תבנית. ובמקום אחר הבאתי ארבע-עשרה דוגמאות מ"משנה תורה", שבהם רבנו משתמש במילה "דפוס" כדי לתאר תבנית של אימום לסכלותו, כי התלמוד הבבלי מלא וגדוש באגדות שפשטיהן הינן הזיות דמיוניות וחלקן אף מאגיות אליליות, ורש"י-שר"י אימץ

ואדרבה, אם היה הולך בדרך זו הוא לא היה נזקק לכלות 20 שנה בפירוש עקוש ויקוש למשנה-תורה, שרובו המוחץ מרומם

ה"עדריות" הזו שלך לגבי הרמב"ם מתמיהה ברמות, כאילו הרמב"ם נקי מכל פגם והוא "חלק אלוה ממעל". עוד כתבת שהנני סבור שהרמב"ם "נקי מכל פגם", וזה שקר והתעיה, ושוב הוכחת שהנך כסיל ובער נבער אשר נדמה לו

בערותם ואי-יכולתם להבחין בין האמת לשקר הביאה אותם לאמץ הזיות ודמיונות מסוגים שונים, ובכללן אימוץ אגדות יהיה מצב מי שלא למד כלל, ולא הוכשר בשום אופן מאופני ההכשרה [=לא למד את המדעים המכשירים], אלא נעתק מחיק אימו קצרו של דבר, אם הגיהינום לפי רש"י היה עניין מופשט אשר נקי מחומר, ממילא מושג הזמן לא היה חל עליו, כי לא

סיפר לי פעם חבר, כי פעמיים הגיע אליו גיסו שמתגורר במרחק רב ממנו עם מנת-בשר יפה, והודיע לו כי אימו ז"ל ובמלים אחרות, מקור אימוץ הנמנעות הוא חולשת הדעת והתגברות כוח הדמיון וההזיה, עד שהאדם מדמה שהזיותיו הן

ד)  "מלמד שבא צבעון על אימו והוליד את ענה" (בר' לו, כד).

אימוץ שיטוֹת הנצרוּת והצדקת לקיחת כסף והנאה מן התורה באופן גורף, באמצעות פסקים הלכתיים לולייניים ומפותלים לבורא ולהנהגתו את העולם, וריחוק מאלהים נובע בראש ובראשונה מהשקפות נפסדות ביחס לבורא ולהנהגתו, כגון אימוץ כמו כן, לימוד של סינית עתיקה מצריך אימוץ המחשבה בכיוונים של זכירה, שינון, ותפישה חזותית, כך שגם לימוד

אפילו היה לבוש בגדים חמודות ויושב בראש בפני קהל, ובאו אביו או אימו וקרעו בגדיו או הִכוהו על ראשו וירקו בטקס שמצולם ומשודר למאות אלפי אנשים ברחבי העולם, והוא ראש המכובדים ויושב בראש השולחן, ובאו אביו או אימו

בהמשך שם, רבנו תוקף את "כת המדברים" על-כך שגרמו נזק עצום ליסוד חידוש העולם, ואם תשאלו: מדוע? מה שאמרוּ ה'מתכלמין', ואתה בדעה שכבר נתבררה ההוכחה על חידוש העולם – יערב לך [שהרי אף שאתה טועה אין נזק ואם לא הוּכח לך, אלא אתה תופשׂ שהוא מחודש, סומך על דברי הנביאים – אין נזק בכך [שהרי גם אם אין בידך הוכחה וידוע שאילו הוּכחה שאלה זו בהוכחות החלטיות, לא היה נזקק אריסטו לתמוך אותה בכך [...]

וכבר הסברתי שאימות כוח מאגי אחד בעולם, פותח פתח רחב לאימוץ אינסוף הזיות מאגיות נוספות, שהרי אם המאגיה קצרו של דבר, אימוץ הזיה מאגית מכל סוג שהוא מטמטם את המוח ומחליש מאד את כוח ההיגיון והמחשבה הישרה; ובאימוצה

יש לנהוג אפוא בחמלה אך ורק כלפי מי שראוי לחמלה, ובתנאי שאין לנו נזק בכך. כלומר, היחס כלפי גר תושב מאד מחמיר אפילו כאשר הוא גרם נזק ברשלנות לעם-ישראל. נלמד אפוא קל וחומר, מה יהא היחס כלפי סתם גוי חייתי שגרם נזק במזיד ובזדון לעם-ישראל?

והלא מדובר בעניין שהוא בגדר "מושׂכל ראשון", כלומר אפילו תינוק קטן שרק נולד יודע להבחין בין אימו לבין

אימון המחשבה ואילופה לדרכי ההזיות החל אפוא בשיטות חכמי-יועצי-אשכנז הראשונים ובראשם פירוש רש"י-שר"י, שהרי כלומר, למרות שהוא היה יכול לתרגם מילה במילה בכל מקום ועם זאת להיות נקי מן ההגשמה, אונקלוס בוחר בכל המקומות

המאוחרת שהושפעה מאד מתרבות אשכנז הטמאה ואף עלתה עליה מאד בשיבושיה (ראו לדוגמה את מחבר ספר האופל, אשר אימץ כמו כן, ההזיה שהמלאכים עלולים להרע לבני האדם ולגרום להם נזק, אף היא הבל מהובל, כי אין כוח למלאכים לעשות

נבואת משה רבנו, קבלת התורה, נצחיותה, שכר ועונש, השגחה, ועוד], ומחמת זאת היא הבריחה מן ההשקפה הזו [=שהרי אימוץ את מדעי הטבע, וניסו, באמצעות דמיונות והזיות שקראו להם "מדעים", להוכיח את יסוד חידוש העולם, וגרמו בזה נזק

נכונות ביחס לבורא ולהנהגתו את העולם, וריחוק ממנו נובע בראש ובראשונה מהשקפות נפסדות ביחס אליו, כגון אימוץ

יותר, ונזקהּ יותר במה שראוי לסבור ביחס לה' [כלומר גם אם נקבל את קשיי הפילוסופים בהשקפת החידוש, עדיין נזקי

כלומר, כניעתם באימוץ לשונם סגנונם וחיקוי דרכיהם הרעות של צאצאי המינים האירופים היא רק סימפטום למחלה חשׂוּכת עמי הארץ כדרשנים, ועליהם קרא רבנו לעיל את המקרא: 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן' [איוב יג, ה], כי נזקם

יָצַאת בת קול ואמרה: היא אימו".