אימון המחשבה ואילופה לדרכי ההזיות החל אפוא בשיטות חכמי-יועצי-אשכנז הראשונים ובראשם פירוש רש"י-שר"י, שהרי כלומר, למרות שהוא היה יכול לתרגם מילה במילה בכל מקום ועם זאת להיות נקי מן ההגשמה, אונקלוס בוחר בכל המקומות

במצביהם] בלי ספק כבהמות וכחיות הטרף, אשר לא יחשוב השלם יחיד הסגולה כאשר חושב עליהם, אלא היאך להינצל מנזקי ויש לא מעטים בממסד הרבני שמתאימים בדיוק מהדהד להגדרה זו (וליתר הרחבה בעניין נזקי עמי הארץ ושנאתם לתלמידי

כמו כן, אסור לברך על שתייה גרגרנית זו, משום שאסור להלל ולברך את ה' מתוך מעשה שיש בו פורענות ונזקי שדים ה) בהמשך הגמרא מובאים עוד סיפורים הזויים שונים ומשונים על נזקי הזוגות והשדים, ובשלב מסוים נאמר שם כך: עצם הפחד עלול לבלבל אותו ולגרום לו לאבד את הריכוז או לשבש את שיקול דעתו – וכך בסופו של דבר ייגרם לו נזק בעיון את "ספר המדע", וחלקים נרחבים מ"מורה הנבוכים", אסור לו באיסור חמור ללמוד גמרא, כי היא תסב למחשבתו נזק

באים הנשים ומביאים שם בניהם וכל אחת מביאה נר גדול כמידת בנה, ומתחיל החכם לגזוז קצת, ואחר-כך משלמת אימו אמנם, הקוצצים את שׂער בניהם בחלאקה במקומות אחרים: או לכבודו של בר-יוחי או כדי להסיר מעליהם נזק של שדים ומוכיח על כוונתו האמיתית, שהיא תקרובת לעבודה-זרה דמיונית, כדי שלא יגיע לו או לילדו או למשפחתו איזה נזק

לאחר מכן, בדקה הועדה למעלה משלושת אלפים תיקי אימוץ ברחבי הארץ שבוצעו בשנות 1949–1956, והצליחה לגלות כי

וכבר הרחיב רבנו מאד בעניינים האלה במורה הנבוכים, ובעניין זה ראו: "נזקי התחלת הלימוד במדעי האלהות"; "הסיבות

לכתחילה ביום-הכיפורים להיכנס למים בבגדיו עד צווארו, וזאת במקום שמדובר בקיום מצוה או אפילו רק בשמירה מפני נזק

בימינו הִפנו עורף לדרך האמת, גם המה בחרו בדרכיהם ובתעלוליהם של המינים וצאצאיהם, בלבושם הגלותי והפגאני, באימוץ אגב, אימוץ שיטת "הביקורת האירופית הקרה" והצקצוק וההתחסדות שיש לומר ביקורת באופן "קר וענייני" הינה התעיה פעלם המרושע הזיק לעם-ישראל בתקופה מסוימת וקצרה ובזה נזקם הסתיים. הבבלי מלא וגדוש באגדות שפשטיהן הינן הזיות דמיוניות חשוכות וחלקן אף מאגיות אליליות מחריבות-דעת, ורש"י אימץ פעם אחת שערוסי הנוכל רודף-הבצע הזהיר אותי שלא ללכת בדרך האמת ושלא לומר דברים חדים, "כדי שלא יגיע אליו נזק

[להלן שני שירים שכתב אבא מָרי ע"ה, האחד לזכר אביו-סבי ז"ל והאחר לזכר אימו-סבתי ז"ל] לִבּוֹ לַשִּׁיר נֵר

ולאחר שאוחזים במרשרשים בידיים ותאוות הבצע מתענגת עליהם, קשה מאד לוותר אפילו על שטר אחד, ואפילו במחיר אימוץ מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

המטרות של הדלקת נר-של-שבת היא לעקור דעות משובשות, ובימינו, במקרים לא מעטים, הדלקת נרות שבת גורמת דווקא לאימוץ הטעם הזה, שראוי היה לבטל את הדלקת הנר בימינו, מפני שממילא יש כבר אור בבית, וכן מפני שהדלקת הנר גורמת לאימוץ

נדמה לי שהצעתך היא אילוץ פרשני שלא מספיק נאמן למקורות.

מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ ברם, גם את היסוד הזה המינים השחיתו, שהרי בעצם אימוץ ההשקפה שיש לה' יתעלה תארים, הם למעשה ריבו את הקדמון ביטול מצות התוכחה, השחתת היסוד של "קבל את האמת ממי שאמרו" וקביעת האמת לפי רוממותו הדמיונית של האומר, אימוץ

אגב, אם אתה חושב שהנך נקי לחלוטין מן ההגשמה, קרוב לוודאי שהנך טועה, כי כדי לזכך את המחשבה מסיגי ההגשמה פירש רש"י: "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק – על-ידי שכתב הכתוב: 'יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם', הוזקק [=הקב"ה נזקק בדבריו חירוף וגידוף, שהרי הוא אומר לעיל כך: "על-ידי שכתב הכתוב: 'יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם', הוזקק [=הקב"ה נזקק וכל ההזיה הזאת נובעת מאימוץ פשטי מדרשים, ואפילו לא מדרשי חז"ל, אלא מדרשים מאוחרים ומשובשים שהמינים האירופים

, ובעוד מקומות רבים מאד ביארתי את נזקי ההזיות המאגיות-הפגאניות, אשר מחריבות את הדעת.

, סכל, מַמְרֶה – לא יזכה למאומה מאותו העונג, ויהיה ראוי לעונש העצום, והרי הוא דומה לעובר היוצא מבטן אימו ח) אימוץ של הזיה פגאנית מחריב את המחשבה – הואיל וקרבת האדם לבוראו נקבעת לפי טהרתה וישרותה של מחשבתו, כל אימוץ של הזיה מאגית פגאנית מטמטמת את המחשבה בסכלות ואף עלולה להחריב כליל את המחשבה ולדרדר את האדם העזה של דוד המלך לבנו אבשלום הוכיחה אפוא לעם-ישראל כי אבשלום מת בתשובה שלמה וזכה לחיי העולם-הבא, ודוד נזקק

כלומר, לא היה בקרבו הכוח הרגשני-החושני שמשתוקק לתאוות, ולכן הוא כלל לא נזקק לכוח ההבחנה שבין טוב לרע, ברם, טרם שהוא רוקן את עצמו מן ההשגה השכלית, הוא לא נזקק להבחין בין טוב לרע, מפני שהוא היה נוטה באופן

החמישית, בהעתקת כמויות עצומות של הבל וטמטום, קאפח מרחיק אותנו מן האמת, ולא רק בעצם ההגייה ואימוץ המחשבה השישית, הואיל ואין שום צורך בפרשנויות הללו, העתקת כמויות אינסופיות של הבל לפירושו מעידה על-כך שקאפח נזקק כמו כן, "כדרך שקורע אדם על אביו ועל אימו – כך הוא חייב לקרוע [...]

בחול-המועד חייב מיתה, או שמאיימים שמי שיגזוז את שערות בנו לפני גיל שלוש שנים בטקס החאלקה עלול לגרום לבנו נזק המעשה אשר בו העושה מקווה להינצל מן הנזקים, דווקא במעשה הזה יחולו בו כל הנזקים שהוא ייחל להינצל מהם ואף נזקים כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי-עבודה-זרה להשריש עבודתהּ בדַמּוֹתם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת

למדנו שדעה היא קניית השקפה לאחר חקירה יסודית מקיפה ומעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של כותרת

חמור לשרבט משלים גסים וחומריים קמי שמיא, כל שכן שאסור לשרבט משלים שמציירים את בורא-עולם כאלוה נקבי אשר נזקק הייתכן שהקב"ה נזקק להשלים עצמו בהתחברות?

לגבי הילד שהיה בסימן שאלה הרב אמר להם כך: ראיתי את אימו של הילד, והיא צדיקה מאוד. להמשיך בדיון בעניין זה יותר, אם תרצה ללמוד – תלמד, ואם לא תרצה, תישאר במחשבתך השגויה שהם גדולים, ואני נקי : טישים של זלילה ושתייה חריפה, וכן עצלות מלהפעיל את המחשבה ומלהתבונן ומלהשקיע להבין דבר לאשורו – די באימוץ

נזקי בעלי-החיים הולכי על שתיים כפי שכבר נרמז בדברי מָרי, אותם הולכי על שתיים אינם בהמות ממש, אשר אינן במצביהם] בלי ספק כבהמות וכחיות הטרף, אשר לא יחשוב השלם יחיד הסגולה כאשר חושב עליהם, אלא היאך להינצל מנזקי

אינו נמנע מלהשתמש במלה "דפוס" ב"משנה תורה" בעניינים שמשמעם קרוב למשמעות פירוש רש"י כאן, כלומר תבנית של אימום (=שטאנץ), ורק כאשר רבנו עוסק בתבנית סתם, שאינה אימום לתבניות זהות נוספות, הוא אומר תבנית. ובמקום אחר הבאתי ארבע-עשרה דוגמאות מ"משנה תורה", שבהם רבנו משתמש במילה "דפוס" כדי לתאר תבנית של אימום לסכלותו, כי התלמוד הבבלי מלא וגדוש באגדות שפשטיהן הינן הזיות דמיוניות וחלקן אף מאגיות אליליות, ורש"י-שר"י אימץ

נזקי הסדרה הנוכחית בהציגה את הציונות כתנועה עדתית אשכנזית – ולא כתנועת שחרור לאומי של כלל בני העם היהודי

ברם, טרם שהוא רוקן את עצמו מן ההשגה השכלית, הוא לא נזקק להבחין בין הטוב לבין הרע, מפני שהוא היה נוטה

המאוחרת שהושפעה מאד מתרבות אשכנז הטמאה ואף עלתה עליה מאד בשיבושיה (ראו לדוגמה את מחבר ספר האופל, אשר אימץ כמו כן, ההזיה שהמלאכים עלולים להרע לבני האדם ולגרום להם נזק, אף היא הבל מהובל, כי אין כוח למלאכים לעשות

למדנו שדעה היא קניית השקפה לאחר חקירה יסודית מקיפה ומעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של כותרת

יבשות וחסרות טעם כדי לעמוד בסטנדרטים הזויים של חומרות אורתודוקסיות פרו-נוצריות (הן יבשות כעץ משום חשש חימוץ אף שאין שום חשש חימוץ בחום התנור או המחבת); 5)  הן הוּכנו מתוך חשיבה מסחרית להרוויח כמה שיותר כסף תוך ומצה (ה, ב) פוסק רבנו כך: "חמשת מיני דגן אלו, אם לשן במי פירות בלבד בלא שם מים בעולם – אינם באין לידי חימוץ אמרו חכמים, צריך אדם להיזהר בדגן שאוכל ממנו בפסח, כדי שלא יבוא עליו מים אחר שנקצר עד שלא יהיה בו שם חימוץ

ד)  "מלמד שבא צבעון על אימו והוליד את ענה" (בר' לו, כד).