מאורע יציאת מצרים הינו קרקע צמיחתו של העם העברי לדורותיו, כיוון שבזכות יציאת מצרים קיבל עם-ישראל את התורה ומוּסרה, שהם מקור נצחו של העם ושבצילו ובהשראתו אנו מסתופפים בחג החרות בכל שנה ושנה. אין עוד דוגמתה לשגב, להוד ולרוממות שמפארות את יציאתו של עם-ישראל ממצרים. במרכזו של מאורע גדול ועצום זה מתנשאת דמותו האדירה של נביא הנביאים, משה רבנו, הוא גאל את עמנו מעבדות לחרות , אך הוא ידע, כי חרות זו, אם לא תהיה משופעת בערכים של מורא שמים, טוהר מידות, אמת וצדק חברתיים בין אדם

הקופה הציבורית, ואנחנו גם מבינים היטב שאם הם לא יורחקו ממוקדי הכוח והשליטה, ואם לא יופסק מימונה ופיטומה של המפלצת הזו – אזי הגולם יקום על יוצרו וסרטן המינות החרדי יביא לחורבנה של מדינת ישראל, פשוטו כמשמעו; אך ולכן, אנו מבקשים מכם להתחשב בבקשה בקדושתה של ארץ-ישראל ולצמצם את חילול השבת ככל שניתן, מבחינתכם לא יהיה בתמונת שער הרשומה: עלון הסברה של עיריית ר"ג על רשת קווי התחבורה בשבת - סבבוס.

ואסור לקרוא בו קרית-שמע או להתפלל בו או לומר בו דברי-תורה, הואיל ויש איסור לעסוק בדברי קדושה במקומות של מאמר זה עוסק באיסור החמור שיש בדרישה אל המתים, וראוי לייחד לו מאמר נפרד מכיוון שהוא נוגע בציר המרכזי של ועוון זה של דרישת המתים חמור מאד-מאד אף שאין בו סקילה, מפני שהתורה קראה לו בשם: "תועבה". כיצד אפוא יש להבין את סברתו של ר' חמא בר חנינא שבתלמוד הבבלי? מתירוצו של ר' חמא – שיש מצוה לפנות אל המתים.

ואכן, המלה "מרץ" איננה מספקת כדי להגדיר את נכונותו של ר' זכריה רצאבי לעשייה ולמעשים טובים. אמרנו בתחילת דברינו, ששלושה דברים מאפיינים את דמותו של ר' זכריה: תורה, עבודה ומעשים טובים.  האומה, ובשמירת התרבות והמסורת של יהדות תימן. , "תלמוד תורה", מצא פתרון של שילוב הישן ומיזוגו עם החדש. עיקרה של פעילות כזאת – שיעורי השלמה של לימוד הילדים אצל המָּארי, כדי להקנות להם את מורשת אבותיהם ולהנחילה

כלומר, מטרתה של תוספת המלה "לִפְנֵי" – "קֳדָם" לפני שם ה' יתעלה, היא לחנך את המחשבה לשׂגב רוממותו של כללו של דבר, גאונו של הקב"ה הינו משל להופעת הצדק האלהי בעולם, דהיינו למפלתם החדה והפתאומית של הרשעים פרחים ובתכשיטים מסוגים שונים, וכן בתקרובות של מגשי אוכל ואבני-חן צבעוניות. הנביא, אלא מדובר במשל לחיזוק עמידתו של ישעיה. כלומר, ימינו של ישעיה כאן היא משל לכוח עמידתו של הנביא כנגד הרשעים הקמים עליו לרעה. 2) "רֹעֶה אֵפֶר לֵב

מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה" (משלי ב, טז), ושם פירש רס"ג שהחכמה והדעת יצילו את האדם מליפול ברשתה של ובכן, הנה לפניכם תשובתו של רס"ג לשאלה האם מותר להפוך את התורה לסחורה: "ואינו רומז באמרוֹ: 'כִּי טוֹב שהמינים טוענים להביא ממנה ראיה לרשעותם ולהזייתם, וכך נאמר בנדרים (סב ע"א), מיד לאחר תום המעשה בעניינוֹ של כללו של דבר, לפי רס"ג המחזיקים והתומכים בתורה הם הדבקים והמתעמקים בלימודהּ. *** "רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה

ברור אפוא שאם משחקי ההבלים של האולימפיאדה גורמים להם להרגיש כגויים, ברור שהם בגדר חוקות הגויים. כמו כן, נראה לי שכל עניין הספורט נועד לשמש כ"אופיום להמונים", דהיינו כאמצעי להסחת דעתו של ההמון ממצבו קצרו של דבר, הבל הבלים הכל הבל, עם-ישראל לא נועד לשקוע בטמטום של הגויים, טמטום שמסיח את הדעת ממציאות-החיים והלא אין בימינו לבוש שמיוחד ליהודים, וכל מיני ואופנֵי הלבוש, בין של החילוניים ובין של הדתיים, כולם-כולם קצרו של דבר, אין לבנות היכלות למשחקי ההבל, אין להשתתף במשחקי ההבל של הגויים, ואין לחקות את מנהגותיהם

במאמר "מהי השותפות של יששכר וזבולון?" אולם, תירוצו המתעתע של ה"אברך" הלז לא הִרפה ממחשבתי עד שמצאתי תשובה ראויה לכל המנפנפים בתירוץ הזה כדי ובכן, אם נבחן את העניין נראה שהוא אף לא משתלם מבחינה עסקית גרידא, ואסביר: אם לפי דמיונם של השוטים, הגבירים מעולמם הרוחני, הרי שהם למעשה לומדים שלושה ימים בשבוע (מתוך ששת ימי המעשה והמלאכה), בעבור עולמו הרוחני של נוהג בעצמי) – כך אותם "אברכים" יזכו לאותו השכר בדיוק בעבור לימוד התורה, ואף יזכו לִשְׂכר המצוה הגדולה של

במאמר: "ישמעאל ועבדאללה: תרבות אנשים חטָּאים", נדונה טענתם של המינים הארורים לפיה הם פטורים משירות בצבא-ההגנה-לישראל במאמר קצר זה הנני מבקש לשלול מצד נוסף את השוואתם של המינים את עצמם לשבט לוי. וגם מזאת נלמד על חשיבותו העצומה של השירות בצבא לפי תורת משה, ועל עוונם החמור של המשתמטים. ועתה לגולת הכותרת של מאמר קצר זה, כאמור, מניין הזכרים מבן חודש ומעלה של שבט לוי היה 22,000. הייתכן אפוא שמעמדם הוא כמעמדו של שבט לוי? היעלה על הדעת לפטרם מן הצבא?!

אחא ששלח את בנו רב יעקב ללמוד תורה לפני אביי, כאשר חזר רב יעקב מבית-המדרש ראה אביו רב אחא ששמועותיו של מפני שלפי האגדה היה "מזיק" בבית-המדרש של אביי, עד שכשהיו נכנסים אליו אפילו שניים היו ניזוקים, ואביי קיווה האם ייתכן שאביי יסמוך על הנס ויסכן את חייו של רב אחא? אחא, ומה שרב אחא מתרעם על אביי שאילצוֹ להתמודד עם אותו רשע, אין זה אלא כדי ללמד אותנו על ענוותנותו של האגדה הזו כפשוטה, והשיכנז הללו לא ידעו ולא יבינו בחשכת המאגיה והאלילות והמינות יתהלכו, והנה פירושו של

אדם נימוסיים ובעלי דעת, הרי שיש סכנה גדולה שהם גם יתעוררו לְזַהות או לכל הפחות לתמוה על דרכי המינות של קצרו של דבר, כוח הצרכנות של הציבור החרדי, הוא למעשה כוח כלכלי ופוליטי עצום בידיהם של האלילים והאטִּים " של טמינת ראש בחול – וזו נבעה משחיתות מוסרית קשה. וכאשר הם שומעים את הוראותיהם ההזויות של גדּוֹלי הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית, הם חושבים לעצמם: אלה הם ויותר מכל מקוממת עקשנותם של גדולי האסלה ומלחמתם שלא להשתתף במאמץ המלחמה הקשה שהתרגשה עלינו, הם נלחמים

וזו גם הסיבה שרבנו מבאר תחילה את המלה נפש במובן של נשמה, ורק לאחר מכן מבאר את המלה נפש במובן של דם, כדי לרמוז על מקור שיתופה של המלה נפש עם המלה דם. לפי שההזנה דרך משל של האדם אינה ההזנה של החמור והסוס, כי האדם ניזון בחלק הזן שבנפש האנושית, והחמור ניזון לו האל", אינם עוסקים בנשמה של האדם דווקא, אלא ב"נפש כל בשר", דהיינו בנשמה של כל בעלי החיים, כולל האדם הכוח ההוגה כך תהיה רוממותו של השכל הנקנה].

נשלחה אלי ההודעה הבאה: ברצוני לשתף אותך עם הודעת פרסומת שקיבלתי: המשדר המרכזי של הילולת רחל אימנו – המרצות והאומניות: הרבנית רחל בצרי בדברי חיזוק שיפתחו את הלבבות, יעל צין מארחת את הזמרות [כאן מובאת רשימה של גדולי-טחורי-האסלה האורתודוקסים, וכך לגרום לאנשים לנהות אחריהם, ואף לרתום אותם ככוח חברתי ופוליטי ואף כלכלי, כוח של והחמור מכל, רש"י דימה שרחל אימנו תעזור לעם-ישראל כאשר הם ייצאו לגלות וכפשוטו של הפסוק בירמיה, ואיני יודע ודוגמה גסה לכך אנו רואים בהבטחותיהם של אלילים כמו נחמן הכלבי ושאר הוזי ההזיות, שהפצירו בצאן מרעיתם לבוא

ברם, האם ייתכן שמלאך יצייר לנגד עיני אדם שאינו מעותד לנבואה, דמות של אדם או דמות של מלאך (לפי תפישׂת ובכן, מן המקור הזה עולה שמדובר בסוג מסוים של דמיון וחלום הנראים או הנשמעים ברעיונו של האדם, כלומר בדמיונו ואם תרצו, מעין בריאה של הולוגרמה משוכללת אשר איננה מורכבת רק מקרני אור, אלא גם מבריאה של מאפיינים גופניים אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". דרכו של רס"ג כבר ראינו לעיל בסוף פרק ב את דרכו של רס"ג לפיה ניתן לראות מלאכים בעיני הבשר, ועתה ארחיב

ואמרוֹ: 'כִּי לִוְיַת חֵן' וכו', כוונתו [של שלמה] לכך שהמדע ומוסר-הדת שניהם עדיי האדם בשני העולמות גם סבורים הם שמותר ואף מצוה וחובה להשתמש בכתרה של תורה, וליהנות מכבוד תורה, ולהפוך את התורה לכלי לפרנסה )] – ולפיכך אין כל טבע שואף אליה, ומן הסיבה הזו כתב החכם [שלמה המלך] את הפרק הזה, כדי ליישב את דעתו של תמימות ויותר, תוך שהוא עובר על איסורי תורה חמורים מאד: 1) האיסור להפוך את ממסד הדיינות לממסד מטונף של

בעבר הועברה אלי כתבה בעניין תביעה משפטית נגד "קופת העיר" של שיקוץ קנייבסקי ובניו (אב תשפ"ב, ראו כאן אין צורך לציין שמדובר במלחמות פנימיות של אגודות "הצדקה" על נתחי השוק שאותו הם גוזלים ועושקים, אך מכל מקום ניתן ללמוד מכך רבות על דרכי הפעולה המתועבות של "קופת החזרזיר" בפרט ושאר קופות השרצים בכלל – דרכי נושא התביעה הוא התנהלותה של הקופה כלפי אלמנות ויתומים להם התחייבה קופת העיר בתוכנית "ערֵבים". ביום חמישי האחרון נערכה ישיבה בהולה בביתו של הרב יהודה סילמן בהשתתפות הגרש"א שטרן והגרמ"ש קליין [שחיקי

כלומר, הוכחתם של ה"מתכלמין" אינה טובה אלא לשיטתם שהעולם בנוי מחלקיקים. הפילוסופים בנוי מחומר ייחודי ולכן אינו מתחלק אלא בהשערה, דהיינו בפעולת הדמיון בלבד) – כל הוכחתם זו של לאחר הדברים האלה רבנו עובר לתאר במורה את הדרך השני של ה"מתכלמין", וכֹה דבריו: הדרך השני "והוא חשוב מאד נאמר [שֵׁם] 'גוף' עליהם ועל הגופים הללו ההיוליים [דהיינו על כלל הגופים שבכדור-הארץ, שהם דרגה נמוכה של נמשיך עתה במורה שם (א, עו) לדרך השלישי של ה"מתכלמין" בהוכחת שלילת הגשמות: הדרך השלישי "הוא זה.

כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד, אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם בהרחקת אמיתתו יתברך מענייני החומר האמורים בפסוק ביחס לה' יתעלה שמו; וכן חינוך המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא יתעלה, שהרי ככל שמרחיקים את העניין הנדון בפסוק מאמיתתו, כך כבודו ויקרו של ה' יתהדר שמו מתגדֵּל

כלומר, מטרתה של תוספת המלה "לִפְנֵי" – "קֳדָם" לפני שֵׁם ה' יתעלה, היא להרחיק ולחנך את המחשבה לשׂגב רוממותו המופלא של הבורא יתעלה. וגם כאן אונקלוס מתרגם את למ"ד היחס שבשֵׁם ה' בתוספת המילה "קֳדָם", ואילו את אותיות למ"ד היחס של האזרח ויש בתרגומו זה הרחקת הגשמה, דהיינו הרחקת העניין האמור בפסוק מאמיתת עצמותו של הבורא, וכן ביטוי לרוממות יְיָ אֶתְכֶם מִזֶּה", ושם תרגם אונקלוס: "בְּחֹזֶק יָד" – "בִּתְקוֹף יַד", ולעיון נרחב באופני תרגומו של

קצרו של דבר, הצורך של רש"י-שר"י בדברי אגדה נובע מהתחייבותו לפרש את פשט הפסוק. ואיני רואה שום ראיה בדבריו הללו של נכדו של רש"י, כל שהוא אומר הוא, שלפי דעתו פירושיו הפשטניים של רש"י בעלה, וכמה זך וישר פירושו של רס"ג וכמה יצרי ותאוותני פירושו של רש"י. ובמלים אחרות, אין שום פסוק בעניינו של נֹח שמתייחס ליונה של נֹח כאל זכר! קצרו של דבר, לא ניתן ללמוד מדוגמות 1 ו-3 מאומה על המגדר של היונה.

בהמשך פרק ט בהלכות עבודה-זרה, רבנו עוסק בדינה של עיר שיש בה עבודה-זרה, מההלכה הזו ומן ההלכות שלאחריה חנויות של עבודה-זרה אסור לשכרן מפני שמהנה עבודה-זרה. וחלילין של עבודה-זרה אסור לספוד בהן". ועתה להלכה השנייה בעניין היריד של גויים, וכֹה דברי רבנו בהלכות שם (ט, יט): "ישראל שהלך ליריד של גויים בת ישראל לא תניק בנה של נכרית, אבל הנכרית מינקת את בנה של בת ישראל ברשותה".

העוון השני שכל הדרשנים שקועים בו הוא תעייה בהשקפות הבל מהובלות: מי מהדרשנים של ימינו לא נפל ברשתה של הקבלה הארורה? וכי זו היא דרכו של רבנו? מדוע הוא לא מלמד השקפה נכונה או רעיון צדק? כמו כן, אם כוונתו של רש"י הייתה להרחיק מן ההגשמה, הוא לא היה עושה זאת בדרך של "מתוך הן אתה שומע לאו", רבי אבהו בגמרא, וכל סטייה מדרכו הנחרצת של רבי אבהו גוררת עמה את הספק ומדרדרת להגשמה; 3) אם כוונתו של

במאמר הקודם בסדרת "מצוות משנה תורה" שכותרתו: "דיני איסורי הנאה מעבודה-זרה", עסקנו בחלקו הראשון של פרק ח בהלכות עבודה-זרה, ועתה נעבור לעסוק בחלקו השני של הפרק (הלכות יב–כא). , מכיוון שהגוי עקר ממנה את השֵׁם של עבודה-זרה. שכן של ישראל), וכן שעבודה-זרה של ישראל אינה בטלה לעולם, ואפילו היה לגוי בה שותפות, ואפילו ביטלהּ הגוי של ישראל אין לה ביטול לעולם".

של יהדות המזרח, כולל יהדות-תימן, בבניינה של המדינה בטרם מדינה. באותו דיון מסכם של הסדרה "עמוד האש", ביטל ניני במחי-יד את חלקם של יהודי-תימן בבניין הארץ. העליות של ימי הביניים וגולי ספרד, של יהודי מזרח אירופה וארצות האסלאם שלפני הביל"ויים... הבה נעיין עתה בקביעתו של המלומד ד"ר ניני: "תרומתם של העולים מתימן לציונות נסתיימה בעצם עלייתם, הם לא של עולי תימן לבניין הארץ ובכל התחומים.

עוצמתם של הזיכרונות הללו הם אחד היסודות העיקריים בשירתו של טוביה. יש לישראל בשכונה תכליות של חיים, וטעם וריח של חיים ואהבה. זוהי ישראל שלו, של טוביה. שירתו של טוביה היא בסימן של מאבק על סולם ערכים יהודי-אנושי, היא מעוגנת בשירת הנבואה של נביאי-ישראל ומקורה מכאן חוסר הכיוון של המאבק. של החברה בישראל.

קמח שנשמר משעת קצירה (אפשר להשתמש בקמח האיכותי של 'מנחת הארץ'). כמו כן, אפילו יפול עליו דלף של מים טיפה-טיפה כל היום כולו, הוא לעולם לא יחמיץ, וכפסק רבנו בהלכות חמץ אגב, נראה לי שעדיף שתבנית המצות תהיה כמה שיותר בחלקו התחתון של התנור. הערה חשובה מאד: הואיל ויש לשים לב היטב לזמנים: לזמני האפייה והשהייה של הבצק, וכן לניקוי הידיים וכל הכלים

בהמשך, בביאור הפרקים הבאים נעסוק בעז"ה בהרחבה במקומה של התשובה ביחס למצות הווידוי, כלומר בהמשך נלמד שהתשובה ודרך אגב, בימינו הפכו את העיקר, דהיינו את הווידוי, לטפל, ואת ההזיה לעיקר: בהפכם את "כל נדרי" לעיקרו של עוויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה – זה הוא עיקרו של עד כאן דברי רבנו בהלכות תשובה, והואיל ופתחתי בעניין התשובה אחתום בעניין חשיבותה העצומה של התשובה בדת

מתרגם את מילת היחס "אֶל", כשהיא מיוחסת ונאמרת בתורה לפני שֵׁם ה' יתעלה, במילה "קֳדָם" (כך במאות רבות של אונקלוס מבקש להרחיק אותנו מן המחשבה שה' יתעלה שמו בא מאיזה פנתיאון דמיוני בשמים, ולכן הוא מסביר שהגעתו של ולעיון נרחב בשימושו של אונקלוס בפועל "אִתְגְּלִי" ובמשמעויותיו, ראו דוגמה קה . – וביאורו של רבנו במורה (א, נד) בעניין זה תואם את מסורת התורה-שבעל-פה שמסר לנו אונקלוס, וכן את מסורת כלומר, מטרת התוספת "קֳדָם" היא להרחיק מן ההגשמה ולחנך את המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא יתעלה. 

שלום רב, לפני כשנתיים וחצי הגשתי תלונה (I21-025005) על תופעת הוונדליזם של פרסומות-ענק אשר מודבקות במרחב הציבורי ועל רכוש ציבורי, פרסומות של חב"ד וברסלב. תפקודם הלקוי של שתי חברות האחראיות לטיפול בנושא והן: א) "נתיבי תחבורה עירוניים" (הידועה בשם נת"ע) ו-ב ברם, רק פנייתי מה-9.3.23 טופלה, שני הדיווחים האחרים לא קיבלו יחס במתכוון. חב"ד ברוב השלטים בקטע של כ-10 ק"מ, בין צומת מסובים למחלף מורשה, בשני הכיוונים.

כלומר, רבנו מסביר שהוא יבאר לקמן את מהותה ונחיצותה של השאלה הנדונה. ואם היה מדובר רק בשֵׁם ללא ראיה על אמיתת מציאותו של הקב"ה או על אמיתת נבואתו של משה רבנו ע"ה – איך יעלה כמו כן, מדוע די באמירת שֵׁם כלשהו משמותיו של הקב"ה כדי לשכנע את זקני ובני-ישראל במציאותו של הקב"ה ובאמיתת הוראותיהם של שמות נוספים בסוף הפרק רבנו מצרף מעין נספח שבו הוא מפרט מה הן הוראותיהם של שֵׁמות נוספים קצרו של דבר, לדעת רבנו הפסוק הנדון עוסק בעניין השקפת מציאותו של בורא-עולם.