תוצאות החיפוש

ומשמעוֹ ביחס לה' יתעלה הוא חלות עונש כבד, אונקלוס לא נמנע מלתרגם את הפסוק באופן מילולי, שהרי משמעוֹ של כְּנִשְׁתָּא יְהֵי רוּגְזָא", דהיינו ועל כל העדה יחול העונש הכבד, וזאת אם לא יקיימו בדקדוק את הוראותיו של וברור שהרוגז הוא עונש כבד, שהרי כאמור רוגז איננו חל והוא חלקו ונחלתו של הכועֵס והרוגֵז לבדו, אלא, העונש רְגַז מִן קֳדָם יְיָ", כלומר, גם בי חל עונש כבד מלפני ה', וגם כאן רואים בבירור שהרוגֶז שנאמר בתרגומו של נפשו האומללה של הכועֵס והרוגֵז, רק העונש הוא זה שחל, ולכן ברור שהרוגֶז הוא עונש כבד.

דוגמאות של העלמה זו אפשר למצוא דווקא בספרים עבי-כרס או ספרים מיוחדים שתיארו את תולדותיהם החברתיות של בחלק הארי של המחקר. בארגנטינה בלט מאד חלקם של היהודים בעסקי הזנות [...] "הסטטיסטיקות מציינות עודף ניכר של גברים על נשים בין המהגרים היהודים בלונדון ובניו-יורק, ועודף גודל של וועדה מטעם הממשלה הפדרלית של ארצות-הברית, שהוקמה ב-1908, חשפה את פעולותיו של ארגון סוחרי-נשים יהודי בניו-יורק

ומה דינו של המוחק מצוה ממצוות התורה? עומד אותו הממונה של הים ומתקיים" וכו'. והקדוש-ברוך-הוא מאשר תורה מישיבתך, ומישיבתו של חזקיהו מלך יהודה, ומתוך ישיבתו של אחיה השילוני. ולזה יש לצרף את הנאמר בהמשך, ש"בעל הכנפיים" לא נכנס לשום ישיבה של מעלה אלא לישיבתו של ר' שמעון, משמע הזדעזע רבי חייא ובכה, ואמר: אשרי חלקם של הצדיקים באותו העולם, ואשרי חלקו של בר יוחאי שזכה לכך.

ואם תתמהו: ומדוע דינו של המסית יחידים או המסית מיעוט אנשי העיר, חמור מדינו של המדיח את רוב העיר או כולה דוגמאות בולטות לכך הן הטפותיו של הכלב מברסלב לנסוע לאומן לעבדו, או הטפותיהם של גדולי האסלה לנסוע למירון והנה לפניכם תיאור סקילתו של המסית בהלכות סנהדרין (טו, א–ג): "כיצד מצות הנסקלין? השקפה זו היא עבודה-זרה בפני עצמה, שהרי ייחוס שלמות שכזו לבשר ודם מעניקה לו יחס שראוי אך ורק לה' יתעלה ללמדנו עד כמה חמור דינם של המסית והמוסתים, וברוך ה' יתעלה שהבדילנו מן התועים.

תוכלו להפיץ את התמונות הללו ברשתות החברתיות, בתגובות של הפרסומים הממומנים שלהם, כך תמחו בהם בצורה יעילה

מומחים, ובהם מחנכים ומרצים באוניברסיטאות, שקראו את התסריט של הסדרה מעידים, שאין ביטוי הולם לחלקם של יהודי בעיית ההצגה הנאותה של חלקי-עם שונים זכתה בתשומת לב הראויה ותמשיך להיות לנגד עיניהם של העוסקים במלאכה הוא מתעלם לגמרי מחלקם של יהודי ערב, לרבות יהודי תימן. 2) מי יקבע מהו ביטוי הולם או כלשונו של פרופ' ירון "הצגה נאותה", אשר יבטא נאמנה את חלקם של יוצאי ארצות-ערב עמדתה של רשות השידור המתבטאת על-ידי פרופ' ירון הינה העמדה המסורתית של הממסד: הוא ישכתב את ההיסטוריה של

כלומר, לפי רש"י מאבקו של יעקב אבינו עם המלאך היה דומה להתגוששות של מתאבקים בזירה, וכבר הרחבתי בסכלותו , ופירושו הזה של רש"י הוא דוגמה נוספת לרדיפת המינים אחר התאוות. ובמקומות רבים למדנו על אמונתו של רש"י ביכולתה של העין להזיק באופנים מאגיים, ראו חלקים: יא (דוגמה ד), ברם, לסלף את הפרשנות של התורה, זה כבר הרבה יותר קל לעשות, וכך הוא עשה. ומה דינם של הכופרים בתורה?

ומדוע עוונם של הדרדעים השכירים הוא כל-כך חמור? מטרותיו הוגדרו בשנת 1936 כ'בניינה מחדש' של ארץ ישראל ברוח היהדות המסורתית". שולה התעניינה בגורלו של אותו תינוק, ונענתה שהיה לו חום והוא נלקח לבית החולים. הקו המנחה של המיזם יובא מצרפת ומארה"ב, אך רק ביישוב העברי הפך המישטור המוסדי של הינקות לנחלת הכלל, בין אם במרפאות של הדסה ובין אם במרפאות קופות החולים [שגם מהן הוקמו על-ידם]".

בבתי-הכנסת הגדולים במה זו גם גבוהה ובולטת מאד במרחב הפנימי של בית-הכנסת. וסובר שנמנעו מלעשות בנין על-אף רעיעות הבימה של עץ, משום האיסור של 'וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה' [דב' טז כשבונין בית-הכנסת, אין בונין אותו אלא בגבהה של עיר [...] אלא, כל האכסדריות והסככות היוצאות מן הכותלים שהיו במקדש של אבן היו, לא של עץ". אין עושין אכסדריות של עץ כלל בכל העזרה [=עזרת ישראל], אלא של אבנים או לבנים".

וכל הנטפל לַשֵּׁם מאחריו כגון כאף של אלהיך, וכאף ומִם של אלהיכם וכיו"ב, אינן נמחקין, והרי הן כשאר אותיות של שֵׁם, מפני שהשֵּׁם מקדשם". והרי הן כשאר אותיות של שֵׁם, מפני שהשֵּׁם מקדשם", ואינו אומר "כל הנטפל לַשֵּׁמוֹת" וכו'.

בצמתי ארצנו עומדים מדי פעם אנשים הלבושים בבגדי גלות שחורים אשר מחלקים ספרונים של הנוכל מיבניאל, שמו המלא של הנוכל הוא: אליעזר שלמה שיק המכונה המוהרא"ש. יש לדעת שמילים חמות ודברי אמת ללו"ל (=למחצה לשליש ולרביע) אינם בהכרח מורים על יושרו של הכותב, ובמקרים אוספים של ספרי מינות, מפורסם אתר המכירות וההתעיות של הנוכל מיבניאל, מפורסמים "ניסים גלויים", מכירת קמיע אך החבורה הזאת – כשאר החרדים בימינו – הם חבורה של עלוקות ופרזיטים.

העין, מאמיתת עצמותו יתעלה, ובוחר בלשון נקייה ומכובדת: "קֳדָם יְיָ", וכבר הרחבתי בסיכום לחלק ד בדרכו זו של אונקלוס, וכן בעניין מעלתה היתרה של המילה "קֳדָם" ובכבוד שהיא מבטאת קמי שמיא. המינים למיניהם עלולים לתעתע ולפרש את הפסוק כפשוטו, דהיינו שרוחו של אלהים עשויה לשרות באנשים מסוימים, כמו שטוענים הנוצרים וכמו שטען מנדל הטמבל: שרוח אלהים "התלבשה" בגופם הנגוף של אדמו"רי הטומאה של חב"ד הנגעלה ולכן, אונקלוס מתרגם שרוח האלהים שנזכרה אינה רוחו-נפשו של ה' יתעלה ויתרומם אשר "שורה" בבני-האדם, אלא "

בסדרה זו אנו מבקשים לסקור מעט מהזיותיו של ספר הזוהר. וכמו שדמות הברית [של האור הנברא והשושנה] נזרע בארבעים ושניים זיווגים של אותו הזרע ההוא, כך נזרע השם החקוק אותו הזרע ההוא" – הזרע של האור הקדמון. ואז יצאה [האות] ה"א ונכנסה [האות] יו"ד והתקשטה בכלים של זכר כנגדם של כל זכר בישראל". מאפיין (מרכזי מאד) של החומר ביקום], וה' יתעלה אינו גוף, ולכן אין יחס בינו לבין הזמן [שהרי אם הוא כפוף

כלומר, כאשר יעברו בניו של יעקב על דברי התורה יסיר עשו את עולו של יעקב מעל צווארו. בפירושו זה אונקלוס מנחיל לעם-ישראל את אחד היסודות החשובים בדתנו: ייסוריו של עם-ישראל ובגלויות השונות בפרט הינם תוצאה ישירה של הפניית העורף לה'-אלהים-אמת! שהרי דור החורבן עוד הודו שה' יתעלה העניש וייסר על עוונותיו של עם-ישראל (של אבותיהם), ואילו המינים וצאצאיהם והחדירו במקומו את לימוד פירושי המינות של רש"י.

מדוע רק לפי רמה של ילד בן שלוש וחצי? וגם את זו כאמור רק ברמה של ילד בן שלוש וחצי. ט) אחת הראיות המצחיקות שמביאים לכך שהילד הוא גלגול נשמה של איזה גוי בריטי זקן, היא מציור של מאזניים שמראים י) אין גבול לסכלות או לנוכלות של הכתבה והכתבים, בשלב מסוים אמנון לוי מודיע בניצחון כי האחות של הכפר והאחראית האחות והאחראית על החינוך של הכפר הדרוזי?

כל שאר התארים של האדם הם תארים שנספחים לעצמות, מפני שכולם אינם שייכים למהות היותו אדם. דברים, וכל שני דברים שלא ישוער ביניהם יחס, כך לא יצטייר ביניהם דימוי, וכן כל שאין ביניהם דימוי אין יחס חום האש וחום השמש, שניהם נובעים ממקור של חום ושניהם מתיכים את הדונג (שעווה). ובמילים אחרות, יש נקודת השקה והשוואה מהותית בין אמיתת עצמותו של בורא-עולם, לבין עצמותו החומרית של האדם וזו היא מטרתם האמיתית של סוברי התארים, להחדיר השקפות מינות ומדוחים במסווה של השקפות פילוסופיות מפולפלות

ובכן, לקמן נבחן את מקורו של הכלל הנדון, ונראה שהוא עוסק אך ורק במנהגים, לא בהלכות דאורייתא או דרבנן, "לפיכך, יום ארבעה-עשר אסור בעשיית מלאכה מדברי סופרים כמו חולו-של-מועד. והוא קל מחולו-של-מועד, ואינו אסור אלא מחצי היום ומעלה שהוא זמן השחיטה. לאחר שראינו את המשנה נעיין בפירושו של רבנו למשנה זו, וכֹה דבריו שם: "לפי שאמר: 'נותנין עליו חומרי מקום ולשם הבהרת דברינו נעיין בהלכות עבודה-זרה (א, ט–יג) בעניינוֹ של אברהם אבינו ע"ה: "כיוון שנגמל איתן זה,

דינו של השותק, מה יהיה דינו של מי שמרומם אותם, ואף מחדיר ומזהם בהזיותיהם את דרך האמת ומשנת רבנו? של הממסד! שהרי הם הפיצו הזיות אליליות, והחמורה שבכולן היא ההודאה ב"קדושתו" של ספר הזוהר. או טוענים שחובה עלי להתנהג כמנהג המקום, הם אומרים לי שאיני שוטר של אלוהים. ולכן, הם ואותן נשים בלות – יכולים הם בעצמם לא להגיע, או להתפלל בבית-הכנסת של המרוקאים ממול.

העם מקַשרים את חג העצמאות עם קומזיצים, פיקניקים, זלילה וסביאה והנאות מתוכניות בידור למיניהן, שדמיון של זכינו לקוממיות ישראל לאחר שנות אלפיים של כיסופים, בכי ודמע, כדי להגיע לקוממיות זו חצה עמֵּנו נהרי-נחלי-דם

נשאלתי כך: נתקלתי בסרטון של אחד הנקרא ישי חג'בי בו הוא מצדיק את אמירת הפיוט כתר מלכות, על-ידי ציטוט הנאמר וכבר הרחבתי בעניין זה, דהיינו בחשיבותו העצומה של לימוד מדעי הטבע והמדעים בכלל, וכן ברוממותה ובנחיצותה של מצות ידיעת ה' יתעלה, במאמר: "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו". ולכן, בשל חשיבותם הרבה של לימודֵי מדעי הטבע, בר קפרא למעשה אומר, שכל מי שיש לו יכולת ואמצעים ללמוד את נמצא לפי שר"י, שהאסטרולוגיה היא חכמה מופלאה, ובה יתרומם כבודו של עם-ישראל!

להלן כמה דוגמאות: 1) מודים בעבודה-זרה – הם מודים בקדושתו של ספר הזוהר או בכוחותיהם המאגיים של המקובלים דינם של הכומרים השכירים בימינו עד כאן למדנו על דינו של אב-בית-דין שהלך בדרכי ישרים ופשע בסתר וכן בדינו ובכן, בהלכה מפורש שדינו של מי שעושה ביד רמה כירבעם הוא נידוי בפרהסיה, ברם, דינם של המתעים את העם אחרי בדרך זו הם הפכו את עמנו לעם סכל ונבל אשר חי באשפתות, ודת משה מוצגת כדת של סירחון וכיעור, דת של בערות ופרימיטיביות, דת של אלילות ותועבה, דת של עושק ושקר.

היא הייתה אמונה ונאמנה למורשתה הרוחנית של האומה עוד מימי תפארתה של ישראל הקדומה. עתה, ברצוני לסקור בקצרה את השתלשלות תולדותיו של "אפיקים". זכויותיהם של בני העדה, ללא פניות אישיות, אלא לטובת הכלל. מוקד חשוב אחר בפעילותו של "אפיקים" הוא הוצאתם לאור של ספרים יקרי ערך, בהם: "בואי תימן" – קובץ מחקרים על יהודי תימן בעריכתו של פרופ' יהודה רצהבי; "תלתל של כסף", מאת משוררת צעירה, ציפורה סולמי בן-נון; "תפילה

הרב המנוח, רבי זכריה בשארי, היה איש חכם, בעל תושייה ואהבה לאדם באשר הוא אדם, בעל זקיפות קומה ועמידה של אורח חייו של המנוח היה לחם לאכול ובגד ללבוש. ימיו ולילותיו, שבתותיו וחגיו, הגיגיו ומעשיו – קודש ללימוד התורה ושימור ערכיה הרוחניים המקוריים של מורשת המנוח, הרב יחיא בשארי, שהלך לבית עולמו, היה מִדּוֹר שלם של אנשי חזון ואנשי מעשה, ועלינו להתרפק על זכרם מה רבה אמונתו של המנוח בבורא עולם, בתורתו ובמורשת אבותיו הקדושים, נמוגו בו היופי, החן, הענווה וטוהר הלב

ואז מוסיפה שנדמה לה שלעניין זה התכוונה נעמי שמר הקיבוצניקית בשירהּ "לא תנצחו אותי, בגלל השגרתיות הזאת של הניקיונות של פסח פעם רהב ממאיר השתתפה ב"סדר לדוגמה לשגרירים זרים", שם הכירו להם את התהליך של ליל הסדר דתנו הוחלפו רעיונות יסודיים ופילוסופיים עמוקים בקלישאות זולות כמו "לראות את חצי הכוס המלאה", "כוחו של אלה ועם החידוש של אלה, זה באמת דבר שאליהו הנביא יעשה ביום הגדול הזה". עם-ישראל התנער "מהעבודה האלילית של מצרים", "זה מה שהיה כל-כך גדול [...]

כל ההערות בסוגריים הרבועים שבתוכו הם של עורך המאמר, אנכי הצעיר בנו של כותב המאמר]. בוקרו של יום יום היציאה הגיע. בסופו-של-דבר נלקחנו לחצרו של איכר אחד שנתן לנו להתגורר בחלק מהאורווה של סוסיו וחמוריו, כדי שנעבוד אצלו הרגשתי וחוויתי את הצמיחה של החיים בארץ האבות. החוויות החזקות שאני נושא עמי מאותם הימים, הן של צמיחה מתמדת, של שעל-אחר-שעל ופסיעה ליד פסיעה, ובזכות

סיסמאותינו היו אפוא מאבק בשלוש חזיתות: החזית של הרוח ועליונותה, החזית של החומר והלחם, והחזית של החזון של חברה יהודית-ישראלית למופת, בה נהיה שותפים שווים. היו אלה שנים של מאבק וקשיים, שנים של איסוף אגורה לאגורה, דף לדף, שיר לשיר ומאמר למאמר. ולֶקח זה היה גם מנת-חלקם של גופים שקדמונו בהרבה או במעט. אך אנו המשכנו בדרכנו ובמשימתנו תוך ניצוצות של חיכוך והתלהטות של עשייה ויצירה, אשר ליכדו את "אפיקים" וחיזקוהו

ברם, על-פי-רוב המשמעויות המשניות של המלה פנים הינן שוליות בהשוואה למשמעות המרכזית של המלה פנים, שהיא מטרתו של רבנו היא להוכיח לנו שמילת פנים משמשת גם לעניינים נוספים ולא רק במובן הגשמי והבסיסי של פני האדם ברם, משמעות המושג פנים במובן של נוכחות ומציאות התרחבה פעם נוספת, והפעם כדי לבטא שאמיתת מציאותו של הקב"ה תכונה אנושית של כעס וחרון. וכדי לחדד את מינותו של רש"י נעיין בפירושו של רס"ג לשני הפסוקים שנזכרו לעיל: "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי

לא שנות קדרות של ציפייה חסרת תוחלת ומעש לבואו של המשיח, אלא שנים של ימות המשיח, שנים של גדולה, של גבורה , של הישגים וכיבושים, של יצירה ובניין והתעצמות והפרחת נשמות, של התרוממות הנפש ושמחת עולם. אין יום דומה לחברו ושעה לרעותה אלא הכל משתנה ומתחדש בקצב של מעשה בראשית, מכוח מרצו של עם צמא-חירות השב מעלליהם של ראשונים, אנשי מעשה וחזון – חלוצי המדינה שבדרך, ועוז רוחם וגבורתם של אחרונים הביאו לכל היש הגדול הזה, שגולת כותרתו קיבוץ נידחי ישראל והקמתו של צה"ל.

זעקתם של צעירים חסרי-כל משכונות העוני של ירושלים: "עלייה – כן, אך לא על חשבוננו", במידה ידועה ביטאה נאמנה את דעותיה של אסכולה זו של משקיפים, אשר כללה אחדים ממיטב העוסקים בבעיות החברתיות המרחפות בחלל עולמנו. של לירות ישראליות, ודיבורים מעורפלים על "תכנית חומש" לפתרון בעיית הדיור של זוגות צעירים ודיירי שכונות-עוני כל מה ששמענו מפיהם של שרי הממשלה הנוגעים בדבר היו דיבורים על "ביריונות", "השתוללות", והתופעה החמורה של מה ערך להשתוללותם של פנתרים שחורים "לעומת ההשתוללות, למשל, של מעצמה גדולה כרוסיה הסובייטית נגד העלייה

מלאכה" לכך שאין להם מלאכה כלל, אלא שהם יכולים להתבטל ממלאכתם כדי לעסוק בצרכי-ציבור, כגון: לימוד תינוקות של סנהדרין (יז ע"ב), רק פרשן סכל ונבל: [ג] "ועשרה בטלנין – עשרה בני אדם בטלין מכל מלאכה [=כחרדים הפרזיטים של כשרים" – ואם כשר וראוי להתפרנס מן הקופה הציבורית רק מהשתתפות בתפילת הציבור, כל-שכן וקל-וחומר לפי דמיונם של עולה שמדובר בעוון חמור מאד, שהרי נאמר שם על הקב"ה: "מיד הוא כועס", ומפשט המדרש הזה ניתן להכשיר מימון של