תוצאות החיפוש

הורים ומחנכים רבים חשים ש"משהו פה לא בסדר", הילדים והנערים מפונקים ובמקרים רבים ללא מידה בסיסית של הכרת אימוץ הגישה שגורסת שיש לשים את הילד במרכז, גרמה לכך שההורה או המורה הופך מדמות מכוננת בחייו של הילד, לדמות שולית מאוד, במקרה הטוב מעין מנחה-חבר, שלא מתערב בחינוכו של הילד, ורק מספק לו תזכורות/המלצות כיצד הסיבה לתסכולם של אנשי החינוך אדם שהולך בדרכי היושר והמוסר, ועשה ככל יכולתו למען הצלחת חינוכם של בניו ולכן, יש לצמצם את החשיפה של הילדים והנערים לאינטרנט ככל שניתן, ולפקח עליהם מקרוב.

חשוב לי לחדד נקודה זו מכיוון שחבר מדומיין של חברי הקשה לו מכאן, ורצה "להוכיח" לו שטומאת הנידה היא טומאה , כדי לחנך את האדם לאיפוק ולריסון התאוות, וכך יבוא על אשתו לשם שמים לפי כל כללי ההלכה, ולא מתוך פרץ של וציוויי התורה ואזהרותיה אינם אלא להכנעת כל דרישות החומר [ולא חלילה כישופים וקמיעות וסגולות דמיוניות כדרכן של את תאוותינו וכדי לרומם אותנו למעלת בני אדם אשר שכלם הוא זה שמנחה אותם ולא בהמיותם – וזו היא משמעותה של קצרו של דבר, נצטווינו בתורה על טבילת האשה לבעלה, כדי לרוממנו למעלת אדם!

ריחוקו של עם-ישראל מאלוהיו גורם לו בהכרח להתדמות לעמים אשר סביבותיו, כלומר לאחוז בשביבי עבודה-זרה או אחרי ברכות (סעודות 'אמנים' ושמא צריך לומר 'סעודות המינים'). 6) הפיכת התורה לכלי פרנסה ועקירת תפקידו של שוויון מגדרי שאינו קיים בטבע. 8) התהדרות ב"מדינה יהודית" גם מבלי שמקיימים בה את תורת משה. 9) שילוב של

על שירתו של רצון הלוי בבואי לדרוש בשירתו של רצון הלוי שב אני וחוֹוֶה מחדש את החוויה של שירתו הברוכה, ציון וירושלים בשירתו של רצון הלוי הינן תמציתה של תקוות הקיום לא רק לעם היהודי אלא לכלל האדם. הארץ כולה הופכת למעיין אדיר של חיוניות ולשד בעצמותיו של העם הזה האחד והיחיד שלה. (שם) ומתיאורים אלה של ילידי הארץ, שהם נושאי עול המלחמה, בא תיאור של המלחמה עצמה. המשורר נאכל במוקדי האש של עצמו, הוא חוזה חזיונות של רוממות, אבל למי יַצִּיעֵם?

בדרכים הישרות לפני ה', ויש כאן גם פרשנות וגם הרחקת גשמות: שהרי אונקלוס שוב מרחיק מאמיתת עצמותו יתעלה כל יחס התגלות, אשר כולל בתוכו כל התגלות של השגחת ה' יתעלה בעולם, ובעניין הנדון מדובר בהתגלות של פורענות. 2) ורעיונו המופלא הזה של רס"ג מאיר באור יקרות את שיטתו של אונקלוס להוסיף את המלה "קֳדָם" לפני שם ה' יתעלה קצרו של דבר, הרחקתו של אונקלוס בתרגמוֹ: "מִן קֳדָם יְיָ מִן שְׁמַיָּא", מובילה לתובנה שהגופרית והאש לא ורעיונו המופלא הזה של רס"ג מאיר באור יקרות את שיטתו של אונקלוס להוסיף את המלה "קֳדָם" לפני שם ה' יתעלה

הסכם זה ערוך במתכונת ההסכם בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, שעיקרו תשלום שתי תוספות שכר בשיעור 7.5% – הראשונה באפריל, והשנייה במחצית השנייה של השנה. כן התחייבה נציבות שירות המדינה לעדכן את מדרגות-המס ארבע פעמים בשנה בשיעור של 100%. אולם, מי שמשכורתם ביוני הייתה 12,929 ל"י נטו ביולי יקבלו 14,487 ל"י, תוספת של 1953 ל"י בלבד. ואם צריכים הוכחה נוספת לחוסר רגישותה של הסתדרות העובדים הכללית למצבו של ציבור-העובדים מעוטי ההכנסה, מספיק

שרק אתה צודק וכולם טועים בעוד שבאמת אין לך שום חברים שיאשרו ולו במקצת את דברי הנבלה שיצאו מפיך, פה של יודע ללמוד, ומעולם לא היה לך רב תלמיד חכם מוסמך ובקיא בכל חדרי התורה שיסביר לך מה שאתה קורא בעיניים של ל' ניסן [תשפ"ד] יום פטירת רבן של ישראל רבי חיים ויטאל. עד כאן דבריו. כלומר, היו לפניהם מקורות של דעת וחכמה, היו לפניהם מקורות של תורת האמת, אך הם בחרו להתעות ולתעתע בעם-ישראל כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

ממסדי למחיקת הערביות של השפה העברית. אינו ער דיו למשקלם המכריע של כלי התקשורת. היה עוד אחד, אשר פרוספר חסין, ח"כ של מפא"י בין השנים 1959–1969, אבל הוא היה של המרוקאים. זאת תרומתה של יהדות תימן? "יראו ב'אפיקים' ובכל עיתון מזרחי אחר שהופיע, את ראשיתה של התפתחות תרבותית-חברתית של יהודי המזרח במדינת

או לעובדים שהתקבעו באותן המשרות או במשרות הקרובות להן, אך המשׂרות הגבוהות נתקבלו על-ידי פתקים-קולות של הציבור בשילוב של קרבה לבעלי ההון ולבעלי ההשפעה, אשר דואגים להם בתמורה לכך ש"ידאגו" להם בחזרה בעתיד, בעיקר במימון שיווקם ופרסומם של הפוליטיקאים, אך גם במתן שוחד וטובות-הנאה במגוון צורות. עמידתם של הפוליטיקאים למיניהם רעועה מאד, מפני שהם תמיד נתונים לחסדיו של פוליטיקאי אחֵר, בכיר מהם, אשר אירוע תרבות בשם 'שיחות עם אלוהימה' של יוצרת הדראג [=הקוקסינל] 'מיס דובדבן'.

ומשמעוֹ ביחס לה' יתעלה הוא חלות עונש כבד, אונקלוס לא נמנע מלתרגם את הפסוק באופן מילולי, שהרי משמעוֹ של כְּנִשְׁתָּא יְהֵי רוּגְזָא", דהיינו ועל כל העדה יחול העונש הכבד, וזאת אם לא יקיימו בדקדוק את הוראותיו של וברור שהרוגז הוא עונש כבד, שהרי כאמור רוגז איננו חל והוא חלקו ונחלתו של הכועֵס והרוגֵז לבדו, אלא, העונש רְגַז מִן קֳדָם יְיָ", כלומר, גם בי חל עונש כבד מלפני ה', וגם כאן רואים בבירור שהרוגֶז שנאמר בתרגומו של נפשו האומללה של הכועֵס והרוגֵז, רק העונש הוא זה שחל, ולכן ברור שהרוגֶז הוא עונש כבד.

דוגמאות של העלמה זו אפשר למצוא דווקא בספרים עבי-כרס או ספרים מיוחדים שתיארו את תולדותיהם החברתיות של בחלק הארי של המחקר. בארגנטינה בלט מאד חלקם של היהודים בעסקי הזנות [...] "הסטטיסטיקות מציינות עודף ניכר של גברים על נשים בין המהגרים היהודים בלונדון ובניו-יורק, ועודף גודל של וועדה מטעם הממשלה הפדרלית של ארצות-הברית, שהוקמה ב-1908, חשפה את פעולותיו של ארגון סוחרי-נשים יהודי בניו-יורק

ומה דינו של המוחק מצוה ממצוות התורה? עומד אותו הממונה של הים ומתקיים" וכו'. והקדוש-ברוך-הוא מאשר תורה מישיבתך, ומישיבתו של חזקיהו מלך יהודה, ומתוך ישיבתו של אחיה השילוני. ולזה יש לצרף את הנאמר בהמשך, ש"בעל הכנפיים" לא נכנס לשום ישיבה של מעלה אלא לישיבתו של ר' שמעון, משמע הזדעזע רבי חייא ובכה, ואמר: אשרי חלקם של הצדיקים באותו העולם, ואשרי חלקו של בר יוחאי שזכה לכך.

תוכלו להפיץ את התמונות הללו ברשתות החברתיות, בתגובות של הפרסומים הממומנים שלהם, כך תמחו בהם בצורה יעילה

ואם תתמהו: ומדוע דינו של המסית יחידים או המסית מיעוט אנשי העיר, חמור מדינו של המדיח את רוב העיר או כולה דוגמאות בולטות לכך הן הטפותיו של הכלב מברסלב לנסוע לאומן לעבדו, או הטפותיהם של גדולי האסלה לנסוע למירון והנה לפניכם תיאור סקילתו של המסית בהלכות סנהדרין (טו, א–ג): "כיצד מצות הנסקלין? השקפה זו היא עבודה-זרה בפני עצמה, שהרי ייחוס שלמות שכזו לבשר ודם מעניקה לו יחס שראוי אך ורק לה' יתעלה ללמדנו עד כמה חמור דינם של המסית והמוסתים, וברוך ה' יתעלה שהבדילנו מן התועים.

כלומר, לפי רש"י מאבקו של יעקב אבינו עם המלאך היה דומה להתגוששות של מתאבקים בזירה, וכבר הרחבתי בסכלותו , ופירושו הזה של רש"י הוא דוגמה נוספת לרדיפת המינים אחר התאוות. ובמקומות רבים למדנו על אמונתו של רש"י ביכולתה של העין להזיק באופנים מאגיים, ראו חלקים: יא (דוגמה ד), ברם, לסלף את הפרשנות של התורה, זה כבר הרבה יותר קל לעשות, וכך הוא עשה. ומה דינם של הכופרים בתורה?

מומחים, ובהם מחנכים ומרצים באוניברסיטאות, שקראו את התסריט של הסדרה מעידים, שאין ביטוי הולם לחלקם של יהודי בעיית ההצגה הנאותה של חלקי-עם שונים זכתה בתשומת לב הראויה ותמשיך להיות לנגד עיניהם של העוסקים במלאכה הוא מתעלם לגמרי מחלקם של יהודי ערב, לרבות יהודי תימן. 2) מי יקבע מהו ביטוי הולם או כלשונו של פרופ' ירון "הצגה נאותה", אשר יבטא נאמנה את חלקם של יוצאי ארצות-ערב עמדתה של רשות השידור המתבטאת על-ידי פרופ' ירון הינה העמדה המסורתית של הממסד: הוא ישכתב את ההיסטוריה של

ומדוע עוונם של הדרדעים השכירים הוא כל-כך חמור? מטרותיו הוגדרו בשנת 1936 כ'בניינה מחדש' של ארץ ישראל ברוח היהדות המסורתית". שולה התעניינה בגורלו של אותו תינוק, ונענתה שהיה לו חום והוא נלקח לבית החולים. הקו המנחה של המיזם יובא מצרפת ומארה"ב, אך רק ביישוב העברי הפך המישטור המוסדי של הינקות לנחלת הכלל, בין אם במרפאות של הדסה ובין אם במרפאות קופות החולים [שגם מהן הוקמו על-ידם]".

בבתי-הכנסת הגדולים במה זו גם גבוהה ובולטת מאד במרחב הפנימי של בית-הכנסת. וסובר שנמנעו מלעשות בנין על-אף רעיעות הבימה של עץ, משום האיסור של 'וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה' [דב' טז כשבונין בית-הכנסת, אין בונין אותו אלא בגבהה של עיר [...] אלא, כל האכסדריות והסככות היוצאות מן הכותלים שהיו במקדש של אבן היו, לא של עץ". אין עושין אכסדריות של עץ כלל בכל העזרה [=עזרת ישראל], אלא של אבנים או לבנים".

העין, מאמיתת עצמותו יתעלה, ובוחר בלשון נקייה ומכובדת: "קֳדָם יְיָ", וכבר הרחבתי בסיכום לחלק ד בדרכו זו של אונקלוס, וכן בעניין מעלתה היתרה של המילה "קֳדָם" ובכבוד שהיא מבטאת קמי שמיא. המינים למיניהם עלולים לתעתע ולפרש את הפסוק כפשוטו, דהיינו שרוחו של אלהים עשויה לשרות באנשים מסוימים, כמו שטוענים הנוצרים וכמו שטען מנדל הטמבל: שרוח אלהים "התלבשה" בגופם הנגוף של אדמו"רי הטומאה של חב"ד הנגעלה ולכן, אונקלוס מתרגם שרוח האלהים שנזכרה אינה רוחו-נפשו של ה' יתעלה ויתרומם אשר "שורה" בבני-האדם, אלא "

בצמתי ארצנו עומדים מדי פעם אנשים הלבושים בבגדי גלות שחורים אשר מחלקים ספרונים של הנוכל מיבניאל, שמו המלא של הנוכל הוא: אליעזר שלמה שיק המכונה המוהרא"ש. יש לדעת שמילים חמות ודברי אמת ללו"ל (=למחצה לשליש ולרביע) אינם בהכרח מורים על יושרו של הכותב, ובמקרים אוספים של ספרי מינות, מפורסם אתר המכירות וההתעיות של הנוכל מיבניאל, מפורסמים "ניסים גלויים", מכירת קמיע אך החבורה הזאת – כשאר החרדים בימינו – הם חבורה של עלוקות ופרזיטים.

בסדרה זו אנו מבקשים לסקור מעט מהזיותיו של ספר הזוהר. וכמו שדמות הברית [של האור הנברא והשושנה] נזרע בארבעים ושניים זיווגים של אותו הזרע ההוא, כך נזרע השם החקוק אותו הזרע ההוא" – הזרע של האור הקדמון. ואז יצאה [האות] ה"א ונכנסה [האות] יו"ד והתקשטה בכלים של זכר כנגדם של כל זכר בישראל". מאפיין (מרכזי מאד) של החומר ביקום], וה' יתעלה אינו גוף, ולכן אין יחס בינו לבין הזמן [שהרי אם הוא כפוף

כלומר, כאשר יעברו בניו של יעקב על דברי התורה יסיר עשו את עולו של יעקב מעל צווארו. בפירושו זה אונקלוס מנחיל לעם-ישראל את אחד היסודות החשובים בדתנו: ייסוריו של עם-ישראל ובגלויות השונות בפרט הינם תוצאה ישירה של הפניית העורף לה'-אלהים-אמת! שהרי דור החורבן עוד הודו שה' יתעלה העניש וייסר על עוונותיו של עם-ישראל (של אבותיהם), ואילו המינים וצאצאיהם והחדירו במקומו את לימוד פירושי המינות של רש"י.

כל שאר התארים של האדם הם תארים שנספחים לעצמות, מפני שכולם אינם שייכים למהות היותו אדם. דברים, וכל שני דברים שלא ישוער ביניהם יחס, כך לא יצטייר ביניהם דימוי, וכן כל שאין ביניהם דימוי אין יחס חום האש וחום השמש, שניהם נובעים ממקור של חום ושניהם מתיכים את הדונג (שעווה). ובמילים אחרות, יש נקודת השקה והשוואה מהותית בין אמיתת עצמותו של בורא-עולם, לבין עצמותו החומרית של האדם וזו היא מטרתם האמיתית של סוברי התארים, להחדיר השקפות מינות ומדוחים במסווה של השקפות פילוסופיות מפולפלות

מדוע רק לפי רמה של ילד בן שלוש וחצי? וגם את זו כאמור רק ברמה של ילד בן שלוש וחצי. ט) אחת הראיות המצחיקות שמביאים לכך שהילד הוא גלגול נשמה של איזה גוי בריטי זקן, היא מציור של מאזניים שמראים י) אין גבול לסכלות או לנוכלות של הכתבה והכתבים, בשלב מסוים אמנון לוי מודיע בניצחון כי האחות של הכפר והאחראית האחות והאחראית על החינוך של הכפר הדרוזי?

ובכן, לקמן נבחן את מקורו של הכלל הנדון, ונראה שהוא עוסק אך ורק במנהגים, לא בהלכות דאורייתא או דרבנן, "לפיכך, יום ארבעה-עשר אסור בעשיית מלאכה מדברי סופרים כמו חולו-של-מועד. והוא קל מחולו-של-מועד, ואינו אסור אלא מחצי היום ומעלה שהוא זמן השחיטה. לאחר שראינו את המשנה נעיין בפירושו של רבנו למשנה זו, וכֹה דבריו שם: "לפי שאמר: 'נותנין עליו חומרי מקום ולשם הבהרת דברינו נעיין בהלכות עבודה-זרה (א, ט–יג) בעניינוֹ של אברהם אבינו ע"ה: "כיוון שנגמל איתן זה,

דינו של השותק, מה יהיה דינו של מי שמרומם אותם, ואף מחדיר ומזהם בהזיותיהם את דרך האמת ומשנת רבנו? של הממסד! שהרי הם הפיצו הזיות אליליות, והחמורה שבכולן היא ההודאה ב"קדושתו" של ספר הזוהר. או טוענים שחובה עלי להתנהג כמנהג המקום, הם אומרים לי שאיני שוטר של אלוהים. ולכן, הם ואותן נשים בלות – יכולים הם בעצמם לא להגיע, או להתפלל בבית-הכנסת של המרוקאים ממול.

העם מקַשרים את חג העצמאות עם קומזיצים, פיקניקים, זלילה וסביאה והנאות מתוכניות בידור למיניהן, שדמיון של זכינו לקוממיות ישראל לאחר שנות אלפיים של כיסופים, בכי ודמע, כדי להגיע לקוממיות זו חצה עמֵּנו נהרי-נחלי-דם

נשאלתי כך: נתקלתי בסרטון של אחד הנקרא ישי חג'בי בו הוא מצדיק את אמירת הפיוט כתר מלכות, על-ידי ציטוט הנאמר וכבר הרחבתי בעניין זה, דהיינו בחשיבותו העצומה של לימוד מדעי הטבע והמדעים בכלל, וכן ברוממותה ובנחיצותה של מצות ידיעת ה' יתעלה, במאמר: "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו". ולכן, בשל חשיבותם הרבה של לימודֵי מדעי הטבע, בר קפרא למעשה אומר, שכל מי שיש לו יכולת ואמצעים ללמוד את נמצא לפי שר"י, שהאסטרולוגיה היא חכמה מופלאה, ובה יתרומם כבודו של עם-ישראל!

להלן כמה דוגמאות: 1) מודים בעבודה-זרה – הם מודים בקדושתו של ספר הזוהר או בכוחותיהם המאגיים של המקובלים דינם של הכומרים השכירים בימינו עד כאן למדנו על דינו של אב-בית-דין שהלך בדרכי ישרים ופשע בסתר וכן בדינו ובכן, בהלכה מפורש שדינו של מי שעושה ביד רמה כירבעם הוא נידוי בפרהסיה, ברם, דינם של המתעים את העם אחרי בדרך זו הם הפכו את עמנו לעם סכל ונבל אשר חי באשפתות, ודת משה מוצגת כדת של סירחון וכיעור, דת של בערות ופרימיטיביות, דת של אלילות ותועבה, דת של עושק ושקר.

היא הייתה אמונה ונאמנה למורשתה הרוחנית של האומה עוד מימי תפארתה של ישראל הקדומה. עתה, ברצוני לסקור בקצרה את השתלשלות תולדותיו של "אפיקים". זכויותיהם של בני העדה, ללא פניות אישיות, אלא לטובת הכלל. מוקד חשוב אחר בפעילותו של "אפיקים" הוא הוצאתם לאור של ספרים יקרי ערך, בהם: "בואי תימן" – קובץ מחקרים על יהודי תימן בעריכתו של פרופ' יהודה רצהבי; "תלתל של כסף", מאת משוררת צעירה, ציפורה סולמי בן-נון; "תפילה