תוצאות החיפוש

להתאושש מטראומה לאומית, עשרות אלפי גברים ישראלים נוסעים לחגוג בראש השנה בעיר אוקראינית מוזנחת, במסווה של כי הם לוחצים במקום הכואב של ביבי והוא מפחד... זו סתירה מוחלטת לכל מושג של צדק חברתי, מוסר דתי או מחויבות לאומית. המציאות האבסורדית של חיילים בחזית וגברים חרדים בחגיגת היבריס. לקרקס של קמיעות, מניפולציות ואשליות.

מכולם: הם רודפי בצע שׂררה שליטה ושלטון אשר נדמה להם שהם השליחים של אלהים. אז יש לי חדשות לביבי הכלבי הארור ולמפלגות המינות החרדיות והדתיות: אתם לא השליחים של אלהים! לאיזה שפל של שחיתות מוסרית וערכית? קצרו של דבר,  הוזי הזיות אורתודוקסים מוליכים את עם-ישראל לקראת אסון, כי נדמה להם שהם השליחים של אלהים ניסיון ההפיכה המשטרית של ביבי ושות', והיום, קרוב לשנתיים לאחר המלחמה הפנימית, ממשלתו של ביבי מתחילה

ברם, הואיל והלוויים של ימינו הינם לוויים אך ורק מכוח חזקה ולא מכוח ייחוס ברור ומוחלט, והואיל ויש בהם כמו כן, בשנים א, ב, ד, ה, של מחזור שני השמיטה יש להוסיף ולעשר מעשר-שני שהוא עשירית ממה שנשאר, ובשנים מתעשרים לפי השנה הנוכחית, לדוגמה: שנת תשפ"ה היא שנת מעשר-עני, אם יש לפנינו פירות שנתעשרו לפני טו בשבט של נמצא המעשר-שני בפירות שלפניו, ואם חתך את הפרי שהיה בימין ערֵמת הפירות אומר כך: "והמעשר שני בצד שמאל של ברם, ניתן לדעתי לאכול את הפירות גם לפני שייתן את הכסף לעני, מכיוון שדינו של מעשר-ראשון קל מדינם של תרומה-גדולה

לאחר השקעה של עשרות שנים בפרויקט הוא מת מבלי לראות ברכה בעמלו. השאלה היא אם מדובר בכמויות מסחריות שמצדיקות השקעה של עשרות מיליונים ועשרות שנות חיים... בטענה שמדובר באבנים מ"ארץ הקודש" (4:02) – אחרת הם היו במאזן של הפסד בלי שום ספק. של אליל סכל, ואף מת לאחר עשרות שנים של יגיעה לריק, מבלי לראות ברכה בעמלו. בתמונת שער הרשומה: קברו של מנדל הטמבל לצד קברו של חמיו. התמונה מאת: אבגד - משתמש .

[מאמר זה נכתב לאחר מותו של חזיר היבלות קנייבסקי, טו באדר תשפ"ב] ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, הטוב והמטיב ב) קנייבסקי, כמו שאר האפיפיורים הטמאים של הנצרות, מקבל כבוד מלכים כאילו הוא עצמו אלהים. הנצרות, כך אין להתרשם ממצעד המינות אשר משתלט על כל חלקה טובה, ומאיים לסובבנו מכל פינה – כי כך היא דרכם של ואצרף גם את פירושו של רס"ג לתהלים (קד, לה): "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם דווקא ביום של שמחה והודיה על הכרתתו ואיבודו של זרע עמלק הרשע?

ציור זה עורר אותי להבין, כי כל מחול השדים סביב הדמיון הדרשני הפגאני של "המלך בשדה" הינו תקלת-מינות אחת זאת ועוד, אין ספק שבמשך מאות רבות בשנים לאחר חיבורו של המדרש הלז, חלו בו ידיים זרות, כדרכם של המינים עוד מעניין, שהמדרש במקורו מתאר את כעסו של המלך על עַמּוֹ ויציאתו מן העיר אל השדה, כלומר מה שגרם למלך לצאת הוא עוונותיהם ופשעיהם של אנשי העיר. ובמלים אחרות, כל מוטיב התוכחה על מעללינו נעדר לחלוטין מהגרסה המודרנית של המדרש!

ה' יתעלה, אונקלוס מרחיק בתרגומו מאמיתת כבודו של בורא-עולם, לכבוד ולתפארת. כללו של דבר, יש בתרגומו הזה גם הרחקה מן ההגשמה, דהיינו הרחקת העניין האמור בפסוק מאמיתת עצמותו של הבורא כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד, אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם : רבנו הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו מורה-הנבוכים להרחקת הגשמות מהבורא. הבורא – כי אם יֹאמר שהכיסא הוא של הבורא הרי הוא מחייב לו גשמות!

אלא המטרה של מרגלים היא לגלות את החולשות והפגמים והמומים של מערכות ההגנה של אותה הארץ, או אפילו סתם לחפש והדבר כל-כך פשוט ומדוקדק, וסכלותו של רש"י היא זו העקושה והיקושה. כל-שכן שהאפרסק לא ישרוד שבועות של מסע למצרים בחום הכבד של המדבר. יוסף רגשות הומים של רחמים כלפי בני יעקב וישחרר להם את שמעון. שהרי פירושו של אונקלוס מתאים מאד ומתיישב היטב עם המקרא!

בגבעון פוגשים יואב וחייליו את אבנר בן-נר, שר צבאו של שאול לשעבר, הוא ואנשיו. דוד הרגיש כי בלי עזרתם של בני צרויה לא יוכל להתחזק במלכותו". ניתן לזהות אצל יואב נטייה להשׂתרר על דוד – והלא מוכרת לנו התופעה שבה אדם מקבל תפקיד "קרוב לצלחת" ונכשל לקבל דוד היה חכם, הוא הצליח להבין שידו של יואב בדבר, אך הוא לא שם קץ לתופעה הזו ונשאר אדיש למעלליו של יואב דוד סבל את חרפותיו של שמעי כי הוא ראה בכך חלק ממירוק עוונו החמור.

. *** כמו כן, לאחרונה יצאה לאור מהדורה שנייה משופרת של חלק ג, ראו נא כאן . *** כמו כן, לאחרונה יצאה לאור מהדורה רביעית  משופרת של חלק ב, ראו נא כאן . *** כמו כן, לאחרונה יצאה לאור מהדורה שמינית משופרת של

שאין לפעול לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהרי לפי רש"י-שר"י, ממלכת כהנים וגוי קדוש הינה חלקם ונחלתם של ושם פירש רש"י: "שאם יזכה – לעולם-הבא  [=רק אז תחזור המלכות לישראל] לראות גדולתן של ישראל". יוצאי ארץ אדום, וככל שיונצח חורבנו של עם-ישראל, כך תתמלא ותתעצם דרך השקר והרשע של המינים וצאצאיהם יוצאי לעלות להר-הבית אינן רלבנטיות, מפני שאנחנו במצב של מאבק ומלחמה על השליטה בהר-הבית. של מתפללים להר הבית (ללא פרובוקציות), וכן התיישבות מרוסנת ביהודה ושומרון.

את מדינת ישראל פעמים רבות לטובת צרכיו האישיים, אך לאחרונה ביבי מכר אותנו בדרכים אשר מסכנים את קיומה של ואכן, מיד לאחר סיום המלחמה טראמפ החל לתקוף את בית המשפט העליון, ואין לי צל של ספק שידו של ביבי במעל, הוא מכר את ביטחונה של מדינת ישראל תמורת צרכיו האישיים. אגב, לגבי התקיפה המיוחסת לארה"ב באיראן, זו נעשתה בפחדנות גדולה מצדו של טראמפ, הכסיל הצהוב הזה הוא לא תמורת זאת ביבי ידרוש מטראמפ שיפעיל סנקציות כנגד שופטי בית המשפט העליון כדי שאלֶּה יסיימו את משפטו של

ייתכן ומאורע זה התרחש בעת לידתו של פלג, בנו של עבר (שנת 1757 לבריאת העולם). והמבנה הגיאוכימי של המחצבים השונים. ומה שהוא לא הבין הוא ש"תבל" היא אינה שֵׁם של ארץ, אלא שֵׁם של כל הארצות כולן יחדיו, שהרי לא יעלה על הדעת טמטום נוסף של זמיר, הוא אמרוֹ: "ייתכן ומאורע זה התרחש בעת לידתו של פלג, בנו של עבר (שנת 1757 לבריאת העולם זהו ציה, המקום של מלאך המוות, כפי שאמרנו, שהוא מחשיך את פני הבריות, וזהו מקום של חושך עליון.

בסוף השליש הראשון של שנת תשפ"ב טלטלה את הציבור החרדי והדתי בישראל פרשת חיים ולדר. שהרי אין לי צל של ספק שהם ידעו על מעלליו, וכמו שרבים ידעו על מעלליו של יהודה-משי-זהב, גם הם ידעו על מעלליו לפיכך גדולי האסלה משתפים פעולה עם כל מעלליו של ולדר! כללו של דבר, ידיהם של גדולי האסלה שפכו את דמו של ולדר מפני שהם לא עצרו אותו בתחילת דרכו הרעה, וידיהם מוסיפות לשפוך דם בהתרת דמם של קרבנות רבים אומללים נוספים – שהרי בהתייצבותם לצידו של ולדר, בהפיכתו לקדוש

היכן השירה של יהדות תימן? היכן הפולקלור העממי היהודי שישקף את הווייתה של היהדות המזרחית? בוקעות תוכניות מתחנת השידור הערבית של "קול ישראל" ומתחנות השידור של הארצות השכנות. אנו לא נשכח את הסדרה "עמוד האש" של הטלביזיה, שהתעלמה ממאבקיהם ומתרומתם של יהודי המזרח בהעפלה ובבניין הטמעה והַשְׁכחה של תרבות יהדות המזרח, הנובעות מתוך יחס עוין לתרבותה ולספרותה של יהדות זו, כשבמקומה לעזוּת ישובו אנשי רשות השידור ברדיו ובטלביזיה "הממלכתיים" לממדיהם הטבעיים המצומצמים, וזה יהיה גמולם הראוי על יחס

בנוסף לכך, כמות המשקעים באקלים הזה נמוכה מאד עד אפסית, כך שאין שחר לטמטום של רש"י, ואין קצה לסכלותו של ועוד יותר מוזר הוא תירוצו של קארו לסיבה שרב יוסף היה נושא קורות, וזה לשונו של קארו שם: "ואם כן, על כרחך קצרו של דבר, אין באגדה הזו אפילו ריח של ראיה לכך שמותר ליהנות מדברי תורה. מצד הדת לר' אלעזר ב"ר שמעון לקבל תמיכה, למה הלך לעסוק בשיטור כדאיתא במציעאה פג ע"ב? המגונה והמבוזה של שבנא להלל!

העקביות הזו בשינוי תרגום אות היחס למ"ד מיוחדת אך ורק לשמו של הקב"ה, והיא נועדה לייחד את אמיתתו יתעלה כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד, אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם ההגשמה בהרחקת אמיתתו מענייני החומר האמורים בפסוק ביחס לה' יתעלה שמו; וכן חינוך המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא יתעלה, שהרי ככל שמרחיקים את העניין הנדון בפסוק מאמיתתו, כך כבודו ויקרו של ה' יתעלה מתגדֵּל ובדומה כלומר, יש בזה ביטוי לכבודו ולרוממותו של בורא-עולם, שהרי ככל שמרחיקים את התיאור או הדימוי או התואר או

בעשותם כן הם משחיתים את ממונם של ישראל, כי חסימת מוצרים מצמצמת את ההיצע וגורמת להעלאות מחירים. האם מותר לו לסמוך על הגוי שאומר לו שמדובר בחלב של בהמה טהורה ושהוא-הגוי לא עירב בו חלב טמאה? לא סמכו על הגויים בעניין הזה וגזרו ואסרו לשתות חלב שהגיע מן הגויים, ואפילו אם הגוי נשבע שמדובר בחלב של אבל בימי חכמי משנה גזרו על גבינת הגויים ואסרוה מפני שמעמידין אותה בעור הקיבה של שחיטתן שהיא נבלה". החמאה של גויים, מקצת גאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה, וחלב הטמאה אינו עומד.

מדוע אפוא רש"י מוחק את מלכותו של הקב"ה וממשילו בסתם אדם  שממשמש בחול? ויתרה מזאת, אם כבר רש"י מתיימר לפרש לפי פשוטו של מקרא, הנה לפניכם הסיבה למכירת יוסף לפי פשוטו של מקרא פשוטו של מקרא, ואיך יֵדע מהו מדרשו ומהו סִתרו ומהו עומקו? ודבריו של רש"י עצמם הינם הוצאת-שם-רע ודיבה על קדוש ישראל! ואין זה אלא פירוש נוסף מבית היוצר של המינים הרשעים.

ברם, משפט זה הוא שיבוש מכֻוון של איזה מגיה אירופי מקרב המינים, כי במהדורה המדויקת של בובר (ויצא, כא) מתוך צאנו של לבן באים ונותנים בתוך צאנו של יעקב, הדא הוא דכתיב: 'שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים וזו דוגמה נוספת לתפישׂתו הפשטנית של רש"י את מדרשי חז"ל, והנה לפניכם דעתו של רבנו במורה (ב, ו) על תפישׂה לבן לצאנו של יעקב? ואיך רש"י העז לטעון שאות ה"א הידיעה מלפני שמו של הקב"ה מיותרת?

תחילה אציין שאין צורך להקפיד על אתרוג כשר כאשר יום-טוב ראשון של סוכות חל בשבת, שהרי כל דיני כשרות האתרוג נוגעים אך ורק ליום-טוב ראשון של סוכות שמצות נטילת לולב בו היא מן התורה, ולכן, בראש שנת תשפ"ד לדוגמה, בדדו של האתרוג, ואלה מורכבים כמעט בוודאות. אגב, ניתן לסמוך על כשרותו של מחפוד עבד המינים הכעורים בעניין האתרוגים התימניים המקוריים. ובכן, אם היה הנקב כאיסר או יותר (קוטר של ס"מ או יותר) – פסול.

נשאלתי כך: הפוסקים האחרונים כתבו שאם אדם הניח בשבת שקית במבה ריקה למשל, או עטיפה של וופל או ארטיק על כמו כן, אם נפלה קליפה של פיסטוק למשל, על השולחן, אסור להרים אותה לפח בפני עצמה, אלא רק את כל המפה יחד תשובה: ביחס לשקיות של אוכל שנסתיים שימושן, בהלכות שבת (כה, ו) פוסק רבנו כך: "שיירי מחצלאות שבלו: הרי והנה לפניכם עוד פסק של חז"ל ורבנו בהלכות שבת (כה, יא): "כל הכלים הניטלין בשבת שנשברו, בין קודם שבת בין וביחס לקליפות וגרעינים של פירות, בהלכות שבת (כו, טז) פוסק רבנו כך: "וכן כל הקליפין והגרעינין הראויין

דיני בליעה ופליטה אחל בהלכה היסודית שנוגעת לעניין זה, בהלכות מאכלות אסורות (יז, א) נאמר כך: " קדרה של שהרי רבנו אומר: "קדרה של חרשׂ שנתבשל בה בשר נבלה או בשר שקצים ורמשים [...] עד כאן ביחס לכלי חרשׂ, ברם מה דינם של כלי מתכות וכלי אבנים? ולכן, הואיל והתורה לא אסרה אלא בשר, יש ללמוד מזה שבליעתו של בשר קשה יותר מבליעתו של תבשיל חלבי, ולכן מאכל פרווה שבושל בכלי בשרי או חלבי מה דינו של מאכל פרווה שבושל בכלי בשרי או חלבי?

מי לא בעד יום של בטלה ואכילה ואף זלילה וסביאה? כללו של דבר, האורתודוקסים גם השחיתו את תכליתה של השבת, שהרי תכליתה היא להפנות את כוחות המחשבה לידע ולהכיר את מי-שאמר-והיה-העולם, והם הפכוהָ ליום של זלילה וסביאה ורביצה במיטה במשך רובו המוחץ של יום השבת; וגם של ארץ-ישראל האהובה – מותר ואף מצוה רבה. קצרו של דבר, המינות עיוורה וטמטמה את חשיבתם של כומרי הדת האורתודוקסים, עד שהם מסרבים בתוקף להבין שניתן

הוא יכשיל, ידחה וימסמס, ישקר, יכשף ויתעתע, עד לחורבנה של מדינת ישראל. התנהגותם של החרדים אשר מקוממת את כל נימי הנפש העדינים והנעלמים ביותר של עם-ישראל, גם אלה שהיו רדומים כלשהי ולוּ סמלית בלבד בעול הכבד של המלחמה. והנה המכתב הראשון של הספרדעים, עבדיהם הנרצעים של המינים האירופים: בס"ד, סיוון ה'תשפ"ה, לכבוד ידידנו הגאון נוספו דבריו וחתימתו של מאיה השרץ הטמא, וכך הוא כותב: "שמחתי לראות דעת כבוד תורתו [של המין מוסא צדקה]

להשתמע שהקב"ה נועד דהיינו נפגש עם משה בקודש הקדשים מעל הכפורת מבין שני הכרובים וכו', והואיל ומפרשנות זו של " – "לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמָי ", ואונקלוס עקבי בתרגומו: בכל מקום שיש במקרא התייחסות ישירה לאמיתת עצמותו של ה' יתעלה שמו, אונקלוס מרחיק בתרגומו מאמיתת כבודו של בורא-עולם, לכבוד ולתפארת. כלומר, יש בזה ביטוי לכבודו ולרוממותו של בורא-עולם, שהרי ככל שמרחיקים את התיאור או הדימוי או התואר או כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתתו יתעלה ובכך הוא משיג

בין המאמרים הללו, תופש מקום של "כבוד", מאמרו של מר שבתי טבת – "ישראל מקבלת צביון אורינטאלי" שנתפרסם ב"הארץ אולם מבחינה חברתית, להליכים אלה משמעות רבה, כי פירושם הוא שההגמוניה של שכבה שהיא מיעוט באוכלוסיה, של מעמד שהוא כעין "אצולה" של מוצא, נמצאת בסכנה. האם הכוונה לדמוקרטיה של בריטניה או לדיקטטורה של ספרד, פורטוגל, פולין בריה"מ וכיו"ב?! איננו יודעים על דרכים אחרות, אך בטוחני, כי אם תתקבל הצעתו של מר טבת – התואמת את הצעתו של מר אליעזר ליבנה

משהו גדול", והוא מעודד את האבא: "בעיה להקב"ה שמייצר מיליונים של פילים? מיליונים של בני-אדם [...] תבין שאין עוד מלבדו של הקב"ה, אין מציאות של שום דבר בעולם חוץ ממנו יתברך. הקדושה [=הכוח המאגי של המכשף זבאלי] של הרב יחד עם האמונה התמימה של אותו בן-אדם – הבן-אדם הזה היה קם מכיסא על-כל-פנים, כך הוא "עונה" על השאלה ( שם ): "הרב הוא סחבק של ה' [מה? הר"ב הוא חבר של ה'? ומה הם אם לא חבורה של נביאי שקר?

על גזלו של ישראל. ולכן, בשל גילויי השחיתות הרבים של הממסד הרבני והפיכתו לגוף פוליטי ועסקי, מצבה של דת משה היום בכי רע, ורבים מקרב היהודים החילוניים רואים באנשי הדת כשליחים של דת זדונית שקרית ונצלנית. הייתכן לחנך את בנינו לתרבות של שקר ומרמה ועוד בליל הסדר? לא ימכור לגוי בשר נבילה בכלל שחוטה, ולא מנעל של [בהמה או חיה] מתה במקום מנעל של שחוטה, ולא יסרהב [=יפציר

מדוע הוא מורה לבני ביתו של החולה לפנות לחכם שיבקש רחמים? ובמה הוא יכול לעזור ולהדריך אותם לדרך האמת – אשר עשויה לעוררם לתשובה ולחרטה ולתיקון דרכיהם, ובסופו-של-דבר אך בשום-פנים אין ללמוד ממדרש זה שיש בכוחו של הצדיק לכפר על החוטא, ואסביר: הצדיק יכול אמנם לבקש מה' שיסלח נמצא, שביאת החוטא לצדיק והתחננוֹ אליו שיתפלל אל ה' בעבורו היא חלק מתהליך של הכנעת הלב והשפלת גאון ליבו של החוטא עד שובו בתשובה שלמה.