תוצאות החיפוש

ה' יתעלה, אונקלוס מרחיק בתרגומו מאמיתת כבודו של בורא-עולם, לכבוד ולתפארת. כללו של דבר, יש בתרגומו הזה גם הרחקה מן ההגשמה, דהיינו הרחקת העניין האמור בפסוק מאמיתת עצמותו של הבורא כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד, אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם : רבנו הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו מורה-הנבוכים להרחקת הגשמות מהבורא. הבורא – כי אם יֹאמר שהכיסא הוא של הבורא הרי הוא מחייב לו גשמות!

. *** כמו כן, לאחרונה יצאה לאור מהדורה שנייה משופרת של חלק ג, ראו נא כאן . *** כמו כן, לאחרונה יצאה לאור מהדורה רביעית  משופרת של חלק ב, ראו נא כאן . *** כמו כן, לאחרונה יצאה לאור מהדורה שמינית משופרת של

שאין לפעול לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהרי לפי רש"י-שר"י, ממלכת כהנים וגוי קדוש הינה חלקם ונחלתם של ושם פירש רש"י: "שאם יזכה – לעולם-הבא  [=רק אז תחזור המלכות לישראל] לראות גדולתן של ישראל". יוצאי ארץ אדום, וככל שיונצח חורבנו של עם-ישראל, כך תתמלא ותתעצם דרך השקר והרשע של המינים וצאצאיהם יוצאי לעלות להר-הבית אינן רלבנטיות, מפני שאנחנו במצב של מאבק ומלחמה על השליטה בהר-הבית. של מתפללים להר הבית (ללא פרובוקציות), וכן התיישבות מרוסנת ביהודה ושומרון.

את מדינת ישראל פעמים רבות לטובת צרכיו האישיים, אך לאחרונה ביבי מכר אותנו בדרכים אשר מסכנים את קיומה של ואכן, מיד לאחר סיום המלחמה טראמפ החל לתקוף את בית המשפט העליון, ואין לי צל של ספק שידו של ביבי במעל, הוא מכר את ביטחונה של מדינת ישראל תמורת צרכיו האישיים. אגב, לגבי התקיפה המיוחסת לארה"ב באיראן, זו נעשתה בפחדנות גדולה מצדו של טראמפ, הכסיל הצהוב הזה הוא לא תמורת זאת ביבי ידרוש מטראמפ שיפעיל סנקציות כנגד שופטי בית המשפט העליון כדי שאלֶּה יסיימו את משפטו של

ייתכן ומאורע זה התרחש בעת לידתו של פלג, בנו של עבר (שנת 1757 לבריאת העולם). והמבנה הגיאוכימי של המחצבים השונים. ומה שהוא לא הבין הוא ש"תבל" היא אינה שֵׁם של ארץ, אלא שֵׁם של כל הארצות כולן יחדיו, שהרי לא יעלה על הדעת טמטום נוסף של זמיר, הוא אמרוֹ: "ייתכן ומאורע זה התרחש בעת לידתו של פלג, בנו של עבר (שנת 1757 לבריאת העולם זהו ציה, המקום של מלאך המוות, כפי שאמרנו, שהוא מחשיך את פני הבריות, וזהו מקום של חושך עליון.

היכן השירה של יהדות תימן? היכן הפולקלור העממי היהודי שישקף את הווייתה של היהדות המזרחית? בוקעות תוכניות מתחנת השידור הערבית של "קול ישראל" ומתחנות השידור של הארצות השכנות. אנו לא נשכח את הסדרה "עמוד האש" של הטלביזיה, שהתעלמה ממאבקיהם ומתרומתם של יהודי המזרח בהעפלה ובבניין הטמעה והַשְׁכחה של תרבות יהדות המזרח, הנובעות מתוך יחס עוין לתרבותה ולספרותה של יהדות זו, כשבמקומה לעזוּת ישובו אנשי רשות השידור ברדיו ובטלביזיה "הממלכתיים" לממדיהם הטבעיים המצומצמים, וזה יהיה גמולם הראוי על יחס

בסוף השליש הראשון של שנת תשפ"ב טלטלה את הציבור החרדי והדתי בישראל פרשת חיים ולדר. שהרי אין לי צל של ספק שהם ידעו על מעלליו, וכמו שרבים ידעו על מעלליו של יהודה-משי-זהב, גם הם ידעו על מעלליו לפיכך גדולי האסלה משתפים פעולה עם כל מעלליו של ולדר! כללו של דבר, ידיהם של גדולי האסלה שפכו את דמו של ולדר מפני שהם לא עצרו אותו בתחילת דרכו הרעה, וידיהם מוסיפות לשפוך דם בהתרת דמם של קרבנות רבים אומללים נוספים – שהרי בהתייצבותם לצידו של ולדר, בהפיכתו לקדוש

העקביות הזו בשינוי תרגום אות היחס למ"ד מיוחדת אך ורק לשמו של הקב"ה, והיא נועדה לייחד את אמיתתו יתעלה כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד, אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם ההגשמה בהרחקת אמיתתו מענייני החומר האמורים בפסוק ביחס לה' יתעלה שמו; וכן חינוך המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא יתעלה, שהרי ככל שמרחיקים את העניין הנדון בפסוק מאמיתתו, כך כבודו ויקרו של ה' יתעלה מתגדֵּל ובדומה כלומר, יש בזה ביטוי לכבודו ולרוממותו של בורא-עולם, שהרי ככל שמרחיקים את התיאור או הדימוי או התואר או

בעשותם כן הם משחיתים את ממונם של ישראל, כי חסימת מוצרים מצמצמת את ההיצע וגורמת להעלאות מחירים. האם מותר לו לסמוך על הגוי שאומר לו שמדובר בחלב של בהמה טהורה ושהוא-הגוי לא עירב בו חלב טמאה? לא סמכו על הגויים בעניין הזה וגזרו ואסרו לשתות חלב שהגיע מן הגויים, ואפילו אם הגוי נשבע שמדובר בחלב של אבל בימי חכמי משנה גזרו על גבינת הגויים ואסרוה מפני שמעמידין אותה בעור הקיבה של שחיטתן שהיא נבלה". החמאה של גויים, מקצת גאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה, וחלב הטמאה אינו עומד.

מדוע אפוא רש"י מוחק את מלכותו של הקב"ה וממשילו בסתם אדם  שממשמש בחול? ויתרה מזאת, אם כבר רש"י מתיימר לפרש לפי פשוטו של מקרא, הנה לפניכם הסיבה למכירת יוסף לפי פשוטו של מקרא פשוטו של מקרא, ואיך יֵדע מהו מדרשו ומהו סִתרו ומהו עומקו? ודבריו של רש"י עצמם הינם הוצאת-שם-רע ודיבה על קדוש ישראל! ואין זה אלא פירוש נוסף מבית היוצר של המינים הרשעים.

ברם, משפט זה הוא שיבוש מכֻוון של איזה מגיה אירופי מקרב המינים, כי במהדורה המדויקת של בובר (ויצא, כא) מתוך צאנו של לבן באים ונותנים בתוך צאנו של יעקב, הדא הוא דכתיב: 'שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים וזו דוגמה נוספת לתפישׂתו הפשטנית של רש"י את מדרשי חז"ל, והנה לפניכם דעתו של רבנו במורה (ב, ו) על תפישׂה לבן לצאנו של יעקב? ואיך רש"י העז לטעון שאות ה"א הידיעה מלפני שמו של הקב"ה מיותרת?

תחילה אציין שאין צורך להקפיד על אתרוג כשר כאשר יום-טוב ראשון של סוכות חל בשבת, שהרי כל דיני כשרות האתרוג נוגעים אך ורק ליום-טוב ראשון של סוכות שמצות נטילת לולב בו היא מן התורה, ולכן, בראש שנת תשפ"ד לדוגמה, בדדו של האתרוג, ואלה מורכבים כמעט בוודאות. אגב, ניתן לסמוך על כשרותו של מחפוד עבד המינים הכעורים בעניין האתרוגים התימניים המקוריים. ובכן, אם היה הנקב כאיסר או יותר (קוטר של ס"מ או יותר) – פסול.

נשאלתי כך: הפוסקים האחרונים כתבו שאם אדם הניח בשבת שקית במבה ריקה למשל, או עטיפה של וופל או ארטיק על כמו כן, אם נפלה קליפה של פיסטוק למשל, על השולחן, אסור להרים אותה לפח בפני עצמה, אלא רק את כל המפה יחד תשובה: ביחס לשקיות של אוכל שנסתיים שימושן, בהלכות שבת (כה, ו) פוסק רבנו כך: "שיירי מחצלאות שבלו: הרי והנה לפניכם עוד פסק של חז"ל ורבנו בהלכות שבת (כה, יא): "כל הכלים הניטלין בשבת שנשברו, בין קודם שבת בין וביחס לקליפות וגרעינים של פירות, בהלכות שבת (כו, טז) פוסק רבנו כך: "וכן כל הקליפין והגרעינין הראויין

מי לא בעד יום של בטלה ואכילה ואף זלילה וסביאה? כללו של דבר, האורתודוקסים גם השחיתו את תכליתה של השבת, שהרי תכליתה היא להפנות את כוחות המחשבה לידע ולהכיר את מי-שאמר-והיה-העולם, והם הפכוהָ ליום של זלילה וסביאה ורביצה במיטה במשך רובו המוחץ של יום השבת; וגם של ארץ-ישראל האהובה – מותר ואף מצוה רבה. קצרו של דבר, המינות עיוורה וטמטמה את חשיבתם של כומרי הדת האורתודוקסים, עד שהם מסרבים בתוקף להבין שניתן

הוא יכשיל, ידחה וימסמס, ישקר, יכשף ויתעתע, עד לחורבנה של מדינת ישראל. התנהגותם של החרדים אשר מקוממת את כל נימי הנפש העדינים והנעלמים ביותר של עם-ישראל, גם אלה שהיו רדומים כלשהי ולוּ סמלית בלבד בעול הכבד של המלחמה. והנה המכתב הראשון של הספרדעים, עבדיהם הנרצעים של המינים האירופים: בס"ד, סיוון ה'תשפ"ה, לכבוד ידידנו הגאון נוספו דבריו וחתימתו של מאיה השרץ הטמא, וכך הוא כותב: "שמחתי לראות דעת כבוד תורתו [של המין מוסא צדקה]

להשתמע שהקב"ה נועד דהיינו נפגש עם משה בקודש הקדשים מעל הכפורת מבין שני הכרובים וכו', והואיל ומפרשנות זו של " – "לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמָי ", ואונקלוס עקבי בתרגומו: בכל מקום שיש במקרא התייחסות ישירה לאמיתת עצמותו של ה' יתעלה שמו, אונקלוס מרחיק בתרגומו מאמיתת כבודו של בורא-עולם, לכבוד ולתפארת. כלומר, יש בזה ביטוי לכבודו ולרוממותו של בורא-עולם, שהרי ככל שמרחיקים את התיאור או הדימוי או התואר או כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתתו יתעלה ובכך הוא משיג

בין המאמרים הללו, תופש מקום של "כבוד", מאמרו של מר שבתי טבת – "ישראל מקבלת צביון אורינטאלי" שנתפרסם ב"הארץ אולם מבחינה חברתית, להליכים אלה משמעות רבה, כי פירושם הוא שההגמוניה של שכבה שהיא מיעוט באוכלוסיה, של מעמד שהוא כעין "אצולה" של מוצא, נמצאת בסכנה. האם הכוונה לדמוקרטיה של בריטניה או לדיקטטורה של ספרד, פורטוגל, פולין בריה"מ וכיו"ב?! איננו יודעים על דרכים אחרות, אך בטוחני, כי אם תתקבל הצעתו של מר טבת – התואמת את הצעתו של מר אליעזר ליבנה

משהו גדול", והוא מעודד את האבא: "בעיה להקב"ה שמייצר מיליונים של פילים? מיליונים של בני-אדם [...] תבין שאין עוד מלבדו של הקב"ה, אין מציאות של שום דבר בעולם חוץ ממנו יתברך. הקדושה [=הכוח המאגי של המכשף זבאלי] של הרב יחד עם האמונה התמימה של אותו בן-אדם – הבן-אדם הזה היה קם מכיסא על-כל-פנים, כך הוא "עונה" על השאלה ( שם ): "הרב הוא סחבק של ה' [מה? הר"ב הוא חבר של ה'? ומה הם אם לא חבורה של נביאי שקר?

מדוע הוא מורה לבני ביתו של החולה לפנות לחכם שיבקש רחמים? ובמה הוא יכול לעזור ולהדריך אותם לדרך האמת – אשר עשויה לעוררם לתשובה ולחרטה ולתיקון דרכיהם, ובסופו-של-דבר אך בשום-פנים אין ללמוד ממדרש זה שיש בכוחו של הצדיק לכפר על החוטא, ואסביר: הצדיק יכול אמנם לבקש מה' שיסלח נמצא, שביאת החוטא לצדיק והתחננוֹ אליו שיתפלל אל ה' בעבורו היא חלק מתהליך של הכנעת הלב והשפלת גאון ליבו של החוטא עד שובו בתשובה שלמה.

וזו דוגמה נוספת לזיופיהם של המינים הארורים, אשר החדירו את מנהגי מינותם לתורת משה, וזיהמו והרסו והחריבו מכל סוג שהוא מטמטמת את מחשבתו הנכונה של עם חכם ונבון, ומדרדרת אותו לבהמיוּת ולסכלות ולשיממונם הרוחני של הגויים הטיפשים עובדי האלילים; ב)  מנהג אירופי זה עוקר לחלוטין את יסוד התשובה, שהרי לפי מנהג המינות חכמים ורבנו בהלכות שביתת יום טוב (א, א): "ששת הימים האלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה, שהן ראשון ושביעי של פסח, וראשון ושמיני של חג הסוכות, וביום חג השבועות, ובאחד לחודש השביעי [ראש השנה],   הן הנקראין ימים

מערכת אפיקים שרויה באבל על מותו של ידיד ואדם יקר, אשר נרתם זה שנים להרמת קרן "אפיקים" מתוך רגש אחריות הציג אותו לפניי ידידי ורעי הטוב, יאיר מדאר-הלוי יבדלא"ו ומאז נקשרו בינינו קשרים מופלאים של הבנה וידידות אבדן דרך, של הרגשת מבוכה בתוך עולם חדש של חיים חדשים, מציאות חדשה, סגנון חיים זר ומוזר, מתנכר ליפה וְלַשּׁוֹנִי של היהודי האחר. ואין ספק שהרבה מן ההישגים שהשיג בימי חלדו, נזקפים לזכותה של רעייתו.

כמו כן, שוב אנחנו עדים לסכלותו המחרידה של רש"י-שר"י, אשר כתב בפירושו רק לפני ארבעה פרקים שהאימהות היו והחמורה, דהיינו לחטיפתה ולעינויה של דינה. ובמלים אחרות, יש לפנינו החטא ועונשו: חטאו של יעקב אבינו ועונשו באמצעות עינויה של בתו על ידי שכם בן חמור אלא, כאמור לעיל, יש בזה מסר על אחריותו של יעקב אבינו ע"ה לתקלה הגדולה הזו שיצאה מיציאתה של לאה ובתה דינה השגוי מאד כלפי רחל, גרם להתפתחות של מידות רעות, ואלה גרמו בהמשך הדרך לחינוך לקוי של דינה אשר הוביל ליציאתה

שאלת השאלות: מדוע מדיניות הביטחון והתגמול כלפי עזה כל-כך רופסת לעומת מדיניות הביטחון הנחרצת והברורה של האיראנים והחיזבאללה מורתעים כמעט לחלוטין, ואין צורך לומר הסורים, לאור מצבם הקשה לאחר שנים קשות ביותר של מדוע מופעל נוהל קבוע של "הקש בגג"? אף שאיני מומחה צבאי אין לי צל של ספק שכל "המומחים" הללו שוגים לחלוטין. ובמלים אחרות, הכסף הרב שנכנס מרצועת עזה לכיסם של בעלי ההון ולקופת המדינה (שחלקים נכבדים ממנה מועברים

אנו מתאוששים מזעזוע המלחמה ומתדהמתה, אך שמחים אנו לרווחתם של תושבי הגליל שסבלו קשות מאימת ההפגזות של טעותם של בני יהדות המזרח היא שהאמינו בממסד ובהבטחותיו. בשנתיים האחרונות החלו קבוצות שונות של חוקרים ושל פעילים להטיל ספק ברצונו של הממסד לפתור את הבעיות הכלכליות והחברתיות של המזרחים בישראל. רק שינוי המבנה הכלכלי-החברתי של ישראל יוכל להשיג את התוצאות הרצויות, דהיינו את קידומם של בני עדות המזרח

דיני בליעה ופליטה אחל בהלכה היסודית שנוגעת לעניין זה, בהלכות מאכלות אסורות (יז, א) נאמר כך: " קדרה של שהרי רבנו אומר: "קדרה של חרשׂ שנתבשל בה בשר נבלה או בשר שקצים ורמשים [...] עד כאן ביחס לכלי חרשׂ, ברם מה דינם של כלי מתכות וכלי אבנים? ולכן, הואיל והתורה לא אסרה אלא בשר, יש ללמוד מזה שבליעתו של בשר קשה יותר מבליעתו של תבשיל חלבי, ולכן מאכל פרווה שבושל בכלי בשרי או חלבי מה דינו של מאכל פרווה שבושל בכלי בשרי או חלבי?

האדומיים הוא "שיר הכבוד" ובדרך כלל עד כמה שראיתי פותחים לכבודו את ארון הקודש, והוא נאמר בתום תפילת שחרית של ילד קטן עם קול דקיק, קורא משפט מן הפיוט והציבור חוזר אחריו – ולא ברור לי איך שיר שמתיימר לעסוק בכבודו של וזה מוכיח שהאשכנזים כלל אינם מבינים מהו כבודו של בורא-עולם, וכל מעייניהם נתונים לקולו הדקיק והמרטיט של וריבוי של תיאורים ודימויים שכאלה בתפילת עמי הארצות מחדיר בכוח את ההגשמה ללבבות – וזו מטרתו האמיתית של כמו כן, הפייטן מחדיר הזיה פגאנית לפיה יש להקב"ה הנאה מתפילתו של הפייטן!

, "האחדות חשובה יותר מן הכל", "אהבת ישראל", "חובה לאהוב כל יהודי", ועוד-ועוד קלישאות אשר יצאו מפיהם של הטיעון היחיד שעומד בידם הוא שהם "לומדים תורה" ומצילים ותורמים לשגשוגו של עם-ישראל בזכות הלימוד הדמיוני קצרו של דבר, כל קשר בין דתם החדשה לבין תורת משה האמיתית והמקורית הוא מקרי בהחלט. והוא מוסיף וקובע, שבגלל רדיפת הבצע של כומרי הדת, ירושלים תיחרב ותאבד. כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

אם בעבר עשיית קעקועים הייתה נחלתם של האתאיסטים ועוכרי ישראל מקרב השמאלנים בלבד, הרי שבימינו עשיית קעקועים אגב, גם תעשיית הקעקועים עצמה התפתחה מאד והיא מציעה מגוון רחב מאד של קעקועים, חלקם יצירות אמנות ממש, בצבעים כמו כן, עשיית קעקועים היא הליכה בחוקות הגויים, לא דרכו של עם ה'. בקיצור, אין לכתוב או לצייר על גופנו מאומה, ואפילו לא על כף ידינו – וכל זאת בשל חומרתה של העבודה-הזרה, כללו של דבר, אך ורק במצוות המסוימות שחכמים מסרו לנו שהם בגדר "לאו שניתן לעשה", אך ורק המצוות הללו אין

ולכן, הואיל ומדובר בכתיבת אמנותית של סופר-סת"ם, היה צורך בטעם "שכל אלו כצרכי רבים הן", כדי להתיר את כתיבתן כלומר, רק כתיבה אמנותית אסורה בחול-המועד, ברם, אם מדובר בצרכי הרבים, גם כתיבה אמנותית של סופר מומחה – והנה לפניכם גם עדותו של קאפח השׂכיר שם: "אפילו יש בבית-הכנסת כמה ספרים, ונמצא טעות או פירוד או דיבוק כללו של דבר,  אין שחר לדברי המחמירים החמוֹרים, ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. ברם, לפי האמת, יצירת אותיות דיגיטליות כלל אינה בגדר של כתיבה, וכלל זה נכון לכל מצוות התורה.

וארחיב בזה בדוגמה הבאה מצד נוסף מפני שעניין זה מרכזי מאד בתרגומו של אונקלוס. כמו כן, יש בדברים הללו גם שבח ורוממות קמי שמיא: ככל שמרחיקים יותר את השבח מאמיתת עצמותו של בורא-עולם, כך השבח גדֵל ומתעצם, וכמו שאמר יעקב אבינו ע"ה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", דהיינו ברוך שמו של ה ורעיונו המופלא הזה של רס"ג מאיר באור יקרות את שיטתו של אונקלוס להוסיף את המלה "קֳדָם" לפני שם ה' יתעלה הוי אומר, עם-ישראל נצטווה לשמוע לציוויו של המלאך שנזכר בפסוק, כלומר לנסוע ולחנות לפי תנועתם של עמוד הענן