בסדרת "מורה הנבוכים" למדנו עד עתה על ידיעת ה' בעיקר מן ההיבט של הרחקת הגשמות. כי כאמור, כל ייחוס של תואר לבורא-עולם כמוהו כשיתוף וריבוי, ובסופו-של-דבר, ייחוס תואר כלשהו לה' יתעלה אמונה שהוא דבר הבא בקבלה ובמסורת, או אף מתוך עִוורון לב וסתם שִׁבוש". במציאות שכזו, אין צל של ספק שהעדר השכלה וידיעת ה' אמיתית של יסודות הדת, תוביל את ההמון בהכרח להזיות ולאלילוּת הנצרות ויתר דתות ההבל של העמים עובדי האלילים].

צריכים להתגייס הינה "השקפה של מינות וכפירה של ממש והיא חורבן כל התורה", עד-כדי-כך! והנה דבריו לפניכם (1:04): "השקפה שמחלחלת היא השקפה של מינות וכפירה של ממש והיא חורבן כל התורה [...] וזו דרכם של המינים, לחפש בנרות כל מיני תואנות כדי להצדיק את כפירתם בייעודו של עם-ישראל. וזו היא דרכם של החרדים הנבערים, לנשוך את היד שמאכילה אותם ואף לירוק בפרצופם של הנותנים. שקר, וכי באמת שליחי הציבור שאתם בוחרים אותם ברבבות רבבות של קולות של כל מנדט, כולם שומרי חוק?

דברי רס"ג מעוררים אל האמת, שהרי מטרתם של הנוכלים לנצל את זולתם, והדרך היחידה להתמודד עם אנשי התהפוכות יש להבין שמדובר בלימוד של אמנות ממש, ובאמצעותה יש להתחמק ממחוסרי הכבוד העצמי אשר אינם פועלים משיקולים ולעומת ההמון דורשי ההבל, ישנם בודדים אשר חפצים להשלים את ייעודם בעולם הזה, מתחמקים מנזקיהם של מחוסרי המוסר והדעת, ואף ממלאים את החובה לשנוא אותם לאחר שנמצאו בועטים בדרך האמת (כפי שהוסבר בחלק א של מאמר זה לי נראה, שעגלות תינוקות (ולא של סופר-מרקט) הינם דבר שסביר להניח, וכן אופניים, בתנאי שהן לא מפריעים.

הגנוב"), עשה כאן המחבר שימוש בצורות אחדות של תבנית "המקור הנסמך" של בניין קל העברי מגזרת השלמים, בשורשים מבחינת קישוטי השירה מבנה זה הוא שיוצר סגנון של "חזרה" וסוג של מִצְלוֹל (אליטרציה), וכך מצינו בשיר שלפנינו לְנֹחַ: נמנע מאת הרב המחבר להשתתף בשמחת הכלולות של ידידו ומלשתות יין של ברכה. 'רזה', 'צנום', 'יבש'.[13] / חֲנִיכָתִי: שם המשפחה שמקורו בכינוי מאפיין מיוחד (של מקום, של מקצוע, של יוסף ויונה, על שסיפק לי את פרטי מועד הנישואין המדויק של הוריו. [10] מובאה זאת לקוחה ממילונו של סוקולוף

עשרים שנות פעילות של התנדבות מעידות על המאמץ העצום שהשקיעו פעילי "אפיקים". טוביה סולמי, עורכו הראשון של אפיקים, ייחד את דבריו על ערכיו החברתיים והספרותיים של אפיקים בהיותו אפיק הוא דיבר בנימת תוכחה על-כך שציבורנו אינו ער דיו למשקלם של כלי התקשורת. נושא דבריו: נושאי המורשת הרוחנית של יהדות תימן. אחד התכנים המאלפים של הכנס היו השקופיות על יהודי תימן שהציג משה שרעבי.

אין אנו יודעים את מידת הבנתם של מאזיניה של הגברת גולדה מאיר, באותו מעמד בו אמרה דברים אלה. של עם ישראל. מורגל בפיה של הגברת גולדה מאיר, למשל, להעמיד את פיגורן ונחשלותן המשוועים של ארצות האסלאם, כנגד התפתחותן התעשייתית של "ארצות אירופה ואמריקה", מהן באו בני המזל המפותחים, הנאורים והמשכילים של עדות אשכנז. עכשיו, כאשר הדור שאחרי דור המדבר משרת בצבא ודורש את הזכויות ואת המעמד שהוריו לא הצליחו לקבל, עכשיו כשנולד

הרב לנדו: 'ליבנו שותת דם על החרדה של האימהות והרעיות'". ואכן, ליבנו שותת דם על החרדה של האימהות והרעיות של בנינו אשר משרתים היום בגבול הצפון והדרום וביהודה ושומרון ליבו של הליטאי המבחיל הלזה שותת דם על האימהות והרעיות של יושבי הישיבות הטיפשים, שמא יעצרו את בניהן או המיוחדת בלימוד התורה הקדושה של בני הישיבות ואברכי הכוללים". לנגד עינינו עומדות דאגתה ודמעתה של רעיית האברך ואמו של בן הישיבה, החוששת מכל יציאה של בעלה או בנה פן

הוי אומר, הם מחקו לחלוטין את טעמה ההגיוני והאמיתי של הדלקת נר של שבת, ובמקומו החדירו הזיה פגאנית כאילו וכבר נתבאר טעמה של מצות הדלקת נר של שבת במאמר: "טעמי הדלקת נר של שבת", ועניין איסור הפיכת מצוות התורה ואז יצאה [האות] ה"א ונכנסה [האות] יו"ד והתקשטה בכלים של זכר כנגדם של כל זכר בישראל". 'עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ' – של כל בני אדם שיש להם רוח קדוּשה [=האם בני האדם הם ממינו של הקב"ה?!] אשרי חלקו של מי שדומה לאימו ולאביו [=וזהו רמז עבה לכך שהאדם הוא בן של 'אבא ואמא', לפי דמיונם]".

בדיוננו הקודם (אפיקים פא) התחקינו אחרי פעילויותיה של ההתאחדות בתקופה הגורלית של טרם-מדינה, והראינו לדעת השוואה בין סבלם ותרומתם של אלה לבין סבלם ותרומתם של אלה: אם נֹאמר, שיוצאי מזרח אירופה עלו ארצה, עברו ומכאן ההתרעה של אנשי ההתאחדות כנגד מעשיהם הנלוזים של ראשי השלטון. המוחלטת של ההתאחדות. איש זה שהיה בן טיפוחיה של מפא"י, הגיע גם הוא – לאחר כמה משרות נכבדות – לרגעים של אמת-מרה.

ייתכן ומאורע זה התרחש בעת לידתו של פלג, בנו של עבר (שנת 1757 לבריאת העולם). והמבנה הגיאוכימי של המחצבים השונים. ומה שהוא לא הבין הוא ש"תבל" היא אינה שֵׁם של ארץ, אלא שֵׁם של כל הארצות כולן יחדיו, שהרי לא יעלה על הדעת טמטום נוסף של זמיר, הוא אמרוֹ: "ייתכן ומאורע זה התרחש בעת לידתו של פלג, בנו של עבר (שנת 1757 לבריאת העולם זהו ציה, המקום של מלאך המוות, כפי שאמרנו, שהוא מחשיך את פני הבריות, וזהו מקום של חושך עליון.

ובכן, יש להבחין בין קידוש של ליל שבת לקידוש של שבת בבוקר: לקידוש של לילי שבתות עלינו לקדש דווקא ביין כללו של דבר, יין שעבר תהליך של פסטור וחימום אינו כשר לקדש עליו בלילי שבתות. וסוחט אדם אשכול של ענבים, ומקדש עליו בשעתו". תשובה: ניתן לדעתי להוסיף יין מבושל ליין הקידוש של שבת בבוקר, להערכתי ולסברתי ניתן להוסיפו במינון של 2 כלומר, מכך שמן התורה איסור בטל ביחס של 2:1 ניתן ללמוד שעד שיעור זה המהות המקורית של הדבר שמצוי ברוב –

ברם, שותפותו של שמעון אחִי עזריה ושותפותו של ר' יוחנן דבי נשיאה, אינן שותפויות שיש לגנותן, וברור מלשון ברם, שר"י החליט ששותפותו של שמעון אחִי עזריה, ושותפותו של ר' יוחנן דבי נשיאה היו כהצעת השותפות המגונה והמבוזה של שבנא להלל! היהדות והפכה אותה למחצב של הפקת רווחים וטובות הנאה, וכן למקור של מינות והזיות מאגיות אשר מחריבות את וכוונתו האמיתית של המדרש היא לומר, שבעת להט היצרים עלו לנגד עיני שכלו של יוסף חינוכו של אביו, והערכים

ציור זה עורר אותי להבין, כי כל מחול השדים סביב הדמיון הדרשני הפגאני של "המלך בשדה" הינו תקלת-מינות אחת זאת ועוד, אין ספק שבמשך מאות רבות בשנים לאחר חיבורו של המדרש הלז, חלו בו ידיים זרות, כדרכם של המינים עוד מעניין, שהמדרש במקורו מתאר את כעסו של המלך על עַמּוֹ ויציאתו מן העיר אל השדה, כלומר מה שגרם למלך לצאת הוא עוונותיהם ופשעיהם של אנשי העיר. ובמלים אחרות, כל מוטיב התוכחה על מעללינו נעדר לחלוטין מהגרסה המודרנית של המדרש!

כיום בעולם הדתי של ימינו מהללים את הטמטום וקוראים לו "שפלות רוח", ובנוגע לנושאים מחשבתיים פילוסופיים יש לחיות בידיעה, שמכל מקום סוף הטובה לבוא, והיא העת שבה יוכשר האדם לקבל שכר נאמן מאת ה'.

דרכו של הטמא הינה דרכם של חכמי-יועצי-אשכנז הראשונים, ובראשם רש"י-שר"י – כל הרשעים הללו וצאצאיהם חברו ומה הראיה של הטמא להזיות הנחותות הללו שאין להן שום מובן? וחז"ל נזהרו מאד בלשונם, ואפילו במדרשיהם, וכאשר הם ייחסו להקב"ה "כיסא" הם קראו לו "כיסא הכבוד" דהיינו וכך תמצא בלשון כל האומה 'כיסא הכבוד' [כלומר הכיסא אינו של הקב"ה שהרי תתחייב מכך גשמות, אלא של כבודו – ועתה לתירוצו של הטמא: "אלא, שבת של ערב שבת, והשבת של היום ממש, אין להם פירוד". ועכשיו הכל ברור!

ישראל אברג'יל הוא אחד מאבות הטמטום של עם-ישראל, הוא מהווה מקור השראה למישהי שלצידה אני עובד כיום ואשר לדוגמה, הוא הדפיס חמישה ספרים עבי כרס רק על סימן א של שולחן-ערוך! לטהר את העולם, להמשיך לקרב בדרך של אביו [...] כלומר להרחיב גבולות הקדושה". וברור שהמטביל רואה את עצמו באותה סיטואציה דמיונית של מטהר העולם, דהיינו כיורש מפעלו של אביו ירבעם אברג'יל כיתות של טומאה, כלומר ארבע-מאות כיתות של מלאכי חבּלה שׁורים עליו והם מתחלקים לעשר מקומות שיש שיער בגוף

תשפ"ד פורסמה כתבה באתר N-12, שכותרתה: "הרב משה צדקה: גם מי שלא לומד תורה לא יתגייס, בזה תלויה ההגנה של מוסא המשומד ממשיך את דרכם של ישמעאל ועבדאללה למשפחת עיזֵּי יוסוף הסרוחים, לפיהם אם הממשלה תורה לגייס ושוב שחצנותם של המינים מתנשאת לגבהים חדשים של טומאה וכיעור, שהרי לפי דברי מוסא המשומד, רק יושבי הישיבות ועם-ישראל כבר מבין היטב את משמעותם המחרידה של הפסוקים הללו, ובמיוחד לאחר השואה הנוראה. כמו כן, עצם ההסכמה אפילו על מכסה של בחור אחד, תיתן גושפנקא לצבא – אשר אותה הם מבקשים.

בנקמה שאין בה מעשה, כגון להימנע מלהיטיב לזולת בעקבות תחושות שנאה ונקמה, ולנקמה הזו בעיקר נתייחד הלאו של כמו כן, בלאו של "לא תטור", התורה הוסיפה והזהירה אותנו לא רק שלא לממש את הנקמה, אלא גם לחדול משאיפת הנקמה ולשון ספרא: עד היכן כוחה של נקימה? אמר לו: 'השאילני מגלך', ולא השאילו. ולשון ספרי: עד היכן כוחה של נטירה? וזה הוא דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון.

ושם פירש רש"י: "שאם יזכה – לעולם-הבא [=רק אז תחזור המלכות לישראל] לראות גדולתן של ישראל". יוצאי ארץ אדום, וככל שיונצח חורבנו של עם-ישראל, כך תתמלא ותתעצם דרך השקר והרשע של המינים וצאצאיהם יוצאי לעלות להר-הבית אינן רלבנטיות, מפני שאנחנו במצב של מאבק ומלחמה על השליטה בהר-הבית. של מתפללים להר הבית ותנופת התיישבות ביהודה ושומרון. של המינים להחדיר פרשנות פגאנית יחד עם דברי אמת פה ושם (אגב, זו גם דרכם של הנוצרים והמוסלמים וכל יתר

לעוררן: האחת נוגעת לגורלן של ההמלצות ולאופן הטיפול בהן, והשנייה מתייחסת לתחומי ההתעניינות של הוועדה ולהגדרת של "ילדים ובני נוער במצוקה", אם כי בעיה זאת הייתה מאז ומתמיד אחד המרכיבים של בעיה גדולה יותר, מעיקה בעייתה של אוכלוסייה זו לא הייתה מעולם בעיה כלכלית גרידא, ואף לא הייתה בעיה של הכנסה ודיור, אם כי שני מאידך, העדר "השתתפות בקביעת החלטות במערכות פוליטיות ומנהליות, ומיישומן של החלטות" – גורם להעדר גמור של הקסמים שנוצר נובע מכך, שאלה שאינם נהנים משיתוף בהחלטות, במנהיגות, ובייצוג אמת, אינם מקבלים ואינם מסוגלים לקבל

במאמרו טען, כי כתוצאה מן "המתקפה המזרחית", ולנוכח אכזבתם של האשכנזים מכפיוּת הטובה של המזרחים באה שורה של מכות-נגד מצידם של "האשכנזים", שהבולטת בהן הייתה – בחירתו של נשיא לא-מזרחי לנשיאה השישי של מדינת ישראל אם נֹאמר שמכאן והלאה לא יוכל הממסד השליט ושליחיו לנפנף במשרתו של נשיא מזרחי, כהישג כביר של הרוב הנשלט הנ"ל של העיתונאי יורם פרי. ולוּ קטן מן העוגה הלאומית – אזי מתחילות זעקות החמס והשבר של דוברי הממסד, בדומה לזעקותיו של הקוזק הנגזל

עד כאן סכלותו של רש"י ומכאן לרשעותו ולנבלותו של שר"י, שימו לב להמשך פירושו לעיל: "נִקְרָה עָלֵינוּ – רש"י משווה אפוא בין התגלותו של ה' יתעלה למשה רבנו לבין החלום שנתן הקב"ה בדמיונו של בלעם! ומה דינו של רש"י הסכל אשר כפר ביסוד השביעי הזה? ביום אלא בשביל להראות חיבתן של ישראל". אגב, מהי המשמעות של דברי רש"י לעיל: "אהא נקרה מאתו הלום"?

ישנו הרמון של זיווגי "זכר ונקבה" בעליונים, הרי שהעולמות העליונים הינם עולמות של חומר ואף חושניות, ואם והנה לנו דוגמה נוספת להזייתם של מכשפי האופל, לפיה יש בכוחן של תפילות המקובלים לשדד את כל מערכות ההיכלות ואף התגאו בכך שייחודם ושלמותם של העליונים תלויים בפעולותיהם ובמעשיהם של בני האדם – תפישׂה פגאנית מובהקת כללו של דבר, ה' יתעלה שמו משועבד למלמוליהם של מכשפי האופל, כי בהם הם מביאים אותו לחיבור ולשלמות "כראוי חומר וגופניות, ואם הקב"ה הוא מקור של אור חומרי – אין צל של ספק שהוא גוף, ואין סוף לתיאורי ההגשמה של

זה עשרה מדרגות של ר' פנחס בן יאיר. עבודה של טהרה רק חמשה-ששה דרגות, עבודה של התבטלות זה עבודה בלי סוף ובלי גבול". ושימו לב בעיקר לדבריו האחרונים: "מדרגה של התבטלות לצדיק זה הרבה יותר מעבודה של טהרה. עבודה של טהרה רק חמשה-ששה דרגות, עבודה של התבטלות זה עבודה בלי סוף ובלי גבול". ויתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שכוחו של בר-יוחי גדול מכוחו של משה רבנו?

תחילה אציין שאין צורך להקפיד על אתרוג כשר כאשר יום-טוב ראשון של סוכות חל בשבת, שהרי כל דיני כשרות האתרוג נוגעים אך ורק ליום-טוב ראשון של סוכות שמצות נטילת לולב בו היא מן התורה, ולכן, בראש שנת תשפ"ד לדוגמה, בדדו של האתרוג, ואלה מורכבים כמעט בוודאות. אגב, ניתן לסמוך על כשרותו של מחפוד עבד המינים הכעורים בעניין האתרוגים התימניים המקוריים. ובכן, אם היה הנקב כאיסר או יותר (קוטר של ס"מ או יותר) – פסול.

מדובר בכתבה קצרה ותמציתית מאד, אך היא מטיבה לבטא את שחצנותו ומינותו של ישמעאל אִבְּן עבדאללה. וכך נאמר בכותרות הכתבה: "הרב יצחק יוסף התייחס בשיעור השבועי שערך למתקפת הטילים של איראן על ישראל ולמלחמה בדרום ובצפון, ואמר כי לימוד התורה של תלמידי הישיבות הציל אותנו ולא הרמטכ"ל. ובדיוק על העוון הזה נחתם גם גזר-דינם הנורא של המינים וצאצאיהם באירופה ערב מלחמת העולם. ועוד בעניינו של ישמעאל ואביו עבדאללה אִבְּן ג'ורג'יה, ראו: "תרבות אנשים חטָּאים".

לפיה תורת מינותם "מגינה ומצילה" היא מן המפורסמות, וכבר כתבתי בעניינה מאמרים לא מעטים (ראו נא: 'משרתם של כל דבר אשר מקדם ומפתח את ארץ-ישראל – וכל זאת מפני שהם פשוט שונאים שנאה עזה את ארץ-ישראל ואת ייעודו של גם המעט שבמעט שהם כן עושים, דהיינו אותם מתנדבים של ארגוני ההצלה (בימים שלאחר השבעה באוקטובר פעלו כמאה שימו לב לחומרת עוונם של בני גד ובני ראובן אם הם לא היו מצטרפים למלחמה, וכך אומר להם משה רבנו לאחר שהם ובדיוק על העוון הזה נחתם גם גזר-דינם הנורא של המינים וצאצאיהם באירופה ערב מלחמת העולם.

במוצאי שבת פרשת ויקהל תשפ"ד (9.3.24) פתחה האתון את פיה, לא אתונו של בלעם, אלא אתונם הנרצעת של המינים לא יצחק כי אם ישמעאל אִבְּן עבדאללה שר"י, החמור התורן של שושלת העבדים הספרדים למשפחת יוסוף, פער את פיו ישמעאל איים בבית-הכנסת של הרשעים (היזדים, הזֵּדים), שאם יגייסו את יושבי הישיבות הם יעזבו לחו"ל. בשנת 2013, אביו של הרב הראשי הנוכחי ומנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס דאז השמיע איום דומה. ובדיוק על העוון הזה נחתם גם גזר-דינם הנורא של המינים וצאצאיהם באירופה ערב מלחמת העולם.

וזו דוגמה נוספת לזיופיהם של המינים הארורים, אשר החדירו את מנהגי מינותם לתורת משה, וזיהמו והרסו והחריבו ובכן, א) מדובר במנהג פגאני שמחדיר את הזיות האסטרולוגיה הנחותות לליבו של עם-ישראל, והחדרת הזיות אליליות מכל סוג שהוא מטמטמת את מחשבתו הנכונה של עם חכם ונבון, ומדרדרת אותו לבהמיוּת ולסכלות ולשיממונם הרוחני של הגויים הטיפשים עובדי האלילים; ב) מנהג אירופי זה עוקר לחלוטין את יסוד התשובה, שהרי לפי מנהג המינות חכמים ורבנו בהלכות שביתת יום טוב (א, א): "ששת הימים האלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה, שהן ראשון ושביעי של

נלמד על הערך הנעלה של נשיאה שווה בנטל. להביא את שבטו של לוי ". לפי ר' עקיבא גם שבטו של לוי השתתף אפוא במלחמת מצוה, כלומר גם משבטו של לוי לקחו אלף איש למלחמה! ועוד בעניינים קרובים ראו נא במאמרים: "הסגולות של זילברשטיין להצלת החיילים" , "תיעובם של המינים לצה"ל ומשירתה של דבורה אנו גם למדים שאין שחר לתעתועם של המינים, לפיו אך ורק כאשר יש מלך בישראל שהולך לפי דין