כלומר, בדרך-כלל האשה קובעת את יחסה אל הבעל לפי מידת מוסריותו ומסירותו כלפיה. כמו כן, תפישתו הפשטנית של רש"י ביחס לאופן בריאת העופות, כאילו הם נבראו מערבוב של עפר ומים מעידה על ריחוק ואיזה טמטום של אשכנזים פגאניים! קצרו של דבר, פירושו זה של רש"י מעיד על כמה רעות חולות שלקה בהם: האחת, היא תפישתו הפשטנית המזעזעת את כל והשלישי, סכלות מוחלטת בהבנת העניין, שהרי העולם לא לקה על-ידו של עץ התאנה, אלא על-ידו של אדם הראשון אשר

דויטש הנכבד מודעה המביעה את תמיהתו לעובדה שאין רופא תימני, והביע את נכונותו לממן את הוצאות לימודיו של ויש בסיס לתמיהתו זו של הרופא הנכבד, ד"ר דויטש, בהיות עובדת העדר רופא תימני בעלת חשיבות ומשמעות מיוחדת עלית חברתית-אינטלקטואלית שתביא לשיתוף בני עדות המזרח במרקם החברתי הישראלי של היום. צעירים מבני עדות המזרח; והקשיים החומריים הפיננסיים הם המכשול העיקרי הקורא לפתרון, מלבד קשיי הקבלה והכניסה הטענות הראשוניות של העסקנים האשכנזיים, כאשר מופנית אליהם הדרישה לשתף באחריות בכל תחום ומישור של פעילות

רבות דובר ונכתב בדבר מצוקתם של המשפחות ברוכות הילדים – בדיונים, בעיתונות ובעת האחרונה אף בטלביזיה. האם מצוקתם של משפחות אלה ידועה לאחראים לביטחון החברתי של האומה? אין ספק שידועה להם הבעיה. אין ברצוננו להאמין, שאלו תקוותיהם של ראשי המדינה, כי הרי ככלות הכל, בנפשנו כולנו הדבר. תקבע זכאותן לקבלת מענק כספי שיהלום את צרכי מחייתן (על-ידי ועדה מקצועית, המורכבת ממומחים מקצועיים ומנציגים המשך ההזנחה או יחס של שוויון נפש כלפי פתרון הבעיה עלולים בהכרח להביא לתוצאות חברתיות הרסניות – מי ישורן

אין לשער ואין לתאר את צערו של הגר"ח על שעלה בגורלם של שלושה תלמידים יקרים אלו, עד שנפשו מיאנה להינחם אך הנה, לא חלפו ימים רבים, ואותו תלמיד התדפק על דלת ביתו של רבו באישון לילה, הוא סיפר, כי בסופו-של-דבר עברתי באישון לילה ברחובה של עיר, וחלפתי על פני בית יהודי, ממנו בקע קול של לימוד תורה בניגון שובה-לב. רק זכות התורה היא שיכולה להבטיח את המשכיותו של עמנו! והלא הם גדולי חוצבי דת משה, וגדולי המשתמשים בכתרה של תורה, אוי לה לתורת משה שכך עלה לה מידם של המינים

החדרת זיק של אמת לתוך בליל של השקפות מינות מטונפות מועילה להחדרתן ללבבות! קצרו של דבר, אותם זיקים של דברי אמת, מקלים על המינים הארורים להחדיר את השקר לעם ה' צבאות. ובאותו מקום ישנם בני בניו של קין. והם מעוררים לאותם בני בניו של קין ברוח של יצרים רעים לעשות תולדות [עפרירא וקסטימון מעוררים יצרים רעים קיומם של מלאכים-שדים מרושעים שמקטרגים ומזיקים לבני האדם; 3) תפישה חומרית, גסה ומעֻוותת של העולם-הבא,

בסדרת "מורה הנבוכים" למדנו עד עתה על ידיעת ה' בעיקר מן ההיבט של הרחקת הגשמות. כי כאמור, כל ייחוס של תואר לבורא-עולם כמוהו כשיתוף וריבוי, ובסופו-של-דבר, ייחוס תואר כלשהו לה' יתעלה אמונה שהוא דבר הבא בקבלה ובמסורת, או אף מתוך עִוורון לב וסתם שִׁבוש". במציאות שכזו, אין צל של ספק שהעדר השכלה וידיעת ה' אמיתית של יסודות הדת, תוביל את ההמון בהכרח להזיות ולאלילוּת הנצרות ויתר דתות ההבל של העמים עובדי האלילים].

, רעם קולו של הפריץ, 'אני יורה!'. 'שמע ישראל!', זעק משה. 'יותר מדי הנך מודה לאלוקיך, מושק'ה', נשמע כעס בקולו של הפריץ. בביתו של משה שׁרויה עצבות. אמנם אין חמץ בבית, אך גם מצה אין. אנחה נתמלטה מפיו. 'רבונו של עולם! כדרכו של קוף, חיקה את מעשיו וכך בלע מטבעות רבים שגרמו למותו. עם חכם ונבון אלא דומה היא לטמטום של העצלן והשיכור של השכונה, אשר נוהג בקלות דעת עם כל הנקרה בדרכו, ובכל

דברי רס"ג מעוררים אל האמת, שהרי מטרתם של הנוכלים לנצל את זולתם, והדרך היחידה להתמודד עם אנשי התהפוכות יש להבין שמדובר בלימוד של אמנות ממש, ובאמצעותה יש להתחמק ממחוסרי הכבוד העצמי אשר אינם פועלים משיקולים ולעומת ההמון דורשי ההבל, ישנם בודדים אשר חפצים להשלים את ייעודם בעולם הזה, מתחמקים מנזקיהם של מחוסרי המוסר והדעת, ואף ממלאים את החובה לשנוא אותם לאחר שנמצאו בועטים בדרך האמת (כפי שהוסבר בחלק א של מאמר זה לי נראה, שעגלות תינוקות (ולא של סופר-מרקט) הינם דבר שסביר להניח, וכן אופניים, בתנאי שהן לא מפריעים.

צריכים להתגייס הינה "השקפה של מינות וכפירה של ממש והיא חורבן כל התורה", עד-כדי-כך! והנה דבריו לפניכם (1:04): "השקפה שמחלחלת היא השקפה של מינות וכפירה של ממש והיא חורבן כל התורה [...] וזו דרכם של המינים, לחפש בנרות כל מיני תואנות כדי להצדיק את כפירתם בייעודו של עם-ישראל. וזו היא דרכם של החרדים הנבערים, לנשוך את היד שמאכילה אותם ואף לירוק בפרצופם של הנותנים. שקר, וכי באמת שליחי הציבור שאתם בוחרים אותם ברבבות רבבות של קולות של כל מנדט, כולם שומרי חוק?

למיטב ידיעתי, זוהו באופן בוטני שני זנים של אתרוגים אמיתיים, דהיינו שני זנים טבעיים שלא הורכבו והושחתו , וכך נאמר שם: ואחתום בעניין גדלוֹ של האתרוג, וכך פוסק רבנו בהלכות לולב (ז, ח): "ושעור אתרוג אין פחות נמצא, שאתרוגו של רבי עקיבא לא היה מורכב, שהרי האתרוגים המורכבים לעולם לא יתפתחו לממדי האתרוג הטבעי, כי גרם, וגודלו מזכיר לרוב לימון בינוני עד גדול, ואילו משקלו של האתרוג המורכב הינו 200–500 גרם). כללו של דבר, ממדיהם של האתרוגים המרוקאים קטנים אף יותר מממדי האתרוגים האשכנזים האורתודוקסים הפרו-נוצרים

הם רוצים את החטופים בכל מחיר, גם במחיר של המשך שלטון החמס וחזרתו להוות איום על מאות אלפים בעם-ישראל. לא מעניין אותם שהמחיר של החזרת החטופים ואי-סיום המלחמה בניצחון מוחלט פירושו מאות ואלפי הרוגים לכל הפחות ובכן, בכל שנה למעלה מ-400 איש ואשה, ילד וילדה, נהרגים בתאונות דרכים, ועוד אלפים רבים של פצועים ונכים והראיה שאפשר אחרת – ממשפחות של חטופים שגדלו על אמונה בה' יתעלה, כמו המשפחה של אבינתן אור, ראו איזו אצילות קשר מקרי של אדם לאדמה, אלא קשר עמוק מאד של אומה לארצה, לארץ הקודש והמקדש, לארץ הייעוד והיעד, לארץ המוסר

הגנוב"), עשה כאן המחבר שימוש בצורות אחדות של תבנית "המקור הנסמך" של בניין קל העברי מגזרת השלמים, בשורשים מבחינת קישוטי השירה מבנה זה הוא שיוצר סגנון של "חזרה" וסוג של מִצְלוֹל (אליטרציה), וכך מצינו בשיר שלפנינו לְנֹחַ: נמנע מאת הרב המחבר להשתתף בשמחת הכלולות של ידידו ומלשתות יין של ברכה. 'רזה', 'צנום', 'יבש'.[13] / חֲנִיכָתִי: שם המשפחה שמקורו בכינוי מאפיין מיוחד (של מקום, של מקצוע, של יוסף ויונה, על שסיפק לי את פרטי מועד הנישואין המדויק של הוריו. [10] מובאה זאת לקוחה ממילונו של סוקולוף

עשרים שנות פעילות של התנדבות מעידות על המאמץ העצום שהשקיעו פעילי "אפיקים". טוביה סולמי, עורכו הראשון של אפיקים, ייחד את דבריו על ערכיו החברתיים והספרותיים של אפיקים בהיותו אפיק הוא דיבר בנימת תוכחה על-כך שציבורנו אינו ער דיו למשקלם של כלי התקשורת. נושא דבריו: נושאי המורשת הרוחנית של יהדות תימן. אחד התכנים המאלפים של הכנס היו השקופיות על יהודי תימן שהציג משה שרעבי.

אין אנו יודעים את מידת הבנתם של מאזיניה של הגברת גולדה מאיר, באותו מעמד בו אמרה דברים אלה. של עם ישראל. מורגל בפיה של הגברת גולדה מאיר, למשל, להעמיד את פיגורן ונחשלותן המשוועים של ארצות האסלאם, כנגד התפתחותן התעשייתית של "ארצות אירופה ואמריקה", מהן באו בני המזל המפותחים, הנאורים והמשכילים של עדות אשכנז. עכשיו, כאשר הדור שאחרי דור המדבר משרת בצבא ודורש את הזכויות ואת המעמד שהוריו לא הצליחו לקבל, עכשיו כשנולד

הרב לנדו: 'ליבנו שותת דם על החרדה של האימהות והרעיות'". ואכן, ליבנו שותת דם על החרדה של האימהות והרעיות של בנינו אשר משרתים היום בגבול הצפון והדרום וביהודה ושומרון ליבו של הליטאי המבחיל הלזה שותת דם על האימהות והרעיות של יושבי הישיבות הטיפשים, שמא יעצרו את בניהן או המיוחדת בלימוד התורה הקדושה של בני הישיבות ואברכי הכוללים". לנגד עינינו עומדות דאגתה ודמעתה של רעיית האברך ואמו של בן הישיבה, החוששת מכל יציאה של בעלה או בנה פן

הוי אומר, הם מחקו לחלוטין את טעמה ההגיוני והאמיתי של הדלקת נר של שבת, ובמקומו החדירו הזיה פגאנית כאילו וכבר נתבאר טעמה של מצות הדלקת נר של שבת במאמר: "טעמי הדלקת נר של שבת", ועניין איסור הפיכת מצוות התורה ואז יצאה [האות] ה"א ונכנסה [האות] יו"ד והתקשטה בכלים של זכר כנגדם של כל זכר בישראל". 'עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ' – של כל בני אדם שיש להם רוח קדוּשה [=האם בני האדם הם ממינו של הקב"ה?!] אשרי חלקו של מי שדומה לאימו ולאביו [=וזהו רמז עבה לכך שהאדם הוא בן של 'אבא ואמא', לפי דמיונם]".

בדיוננו הקודם (אפיקים פא) התחקינו אחרי פעילויותיה של ההתאחדות בתקופה הגורלית של טרם-מדינה, והראינו לדעת השוואה בין סבלם ותרומתם של אלה לבין סבלם ותרומתם של אלה: אם נֹאמר, שיוצאי מזרח אירופה עלו ארצה, עברו ומכאן ההתרעה של אנשי ההתאחדות כנגד מעשיהם הנלוזים של ראשי השלטון. המוחלטת של ההתאחדות. איש זה שהיה בן טיפוחיה של מפא"י, הגיע גם הוא – לאחר כמה משרות נכבדות – לרגעים של אמת-מרה.

זה עשרים שנה מתריע עיתון אפיקים, חזור והתרע, על השתרשותה של קבוצה בעלת דעות קדומות בצמרת הממסד הישראלי בימים אלה, הופיע ספרו החשוב של העיתונאי תום שגב "1949 – הישראלים הראשונים". מעניינת במיוחד התייחסותו הדו-ערכית של בן-גוריון: מֵחַד גילה יחס חם לתימנים, ומאידך "הִשווה את יהודי ערב סבור הייתי שההפליה נבעה מאינסטינקט העדפתם של קרובי-משפחה וקרובי-לשון. אנו מקווים, שלפחות בניהם של העולים שקופחו אז יקראו את ספרו של תום שגב הנ"ל, ולא יאשימו את הוריהם במצבם

והפיכת ידו של משה למצורעת כשלג וריפויה הייתה אות פלאי, והפיכת צווארו של משה לשיש הינה אות פלאי עוד יותר ומקורו של רש"י לעניין הכבוד הגדול הזה הוא במדרש תנחומא מהדורת המינות של וורשא, אך במהדורת כתבי-היד של עוד בעניין מהדורת המינות של מדרש תנחומא, שימו לב: במהדורת כתבי-היד של בובר נאמר כך (פרשת יתרו סימן ה) "לקראת" היא מילת יחס, והנושא לא יופיע לעולם לאחר מילת יחס. של ישראל!

ייתכן ומאורע זה התרחש בעת לידתו של פלג, בנו של עבר (שנת 1757 לבריאת העולם). והמבנה הגיאוכימי של המחצבים השונים. ומה שהוא לא הבין הוא ש"תבל" היא אינה שֵׁם של ארץ, אלא שֵׁם של כל הארצות כולן יחדיו, שהרי לא יעלה על הדעת טמטום נוסף של זמיר, הוא אמרוֹ: "ייתכן ומאורע זה התרחש בעת לידתו של פלג, בנו של עבר (שנת 1757 לבריאת העולם זהו ציה, המקום של מלאך המוות, כפי שאמרנו, שהוא מחשיך את פני הבריות, וזהו מקום של חושך עליון.

כיום בעולם הדתי של ימינו מהללים את הטמטום וקוראים לו "שפלות רוח", ובנוגע לנושאים מחשבתיים פילוסופיים יש לחיות בידיעה, שמכל מקום סוף הטובה לבוא, והיא העת שבה יוכשר האדם לקבל שכר נאמן מאת ה'.

ובכן, יש להבחין בין קידוש של ליל שבת לקידוש של שבת בבוקר: לקידוש של לילי שבתות עלינו לקדש דווקא ביין כללו של דבר, יין שעבר תהליך של פסטור וחימום אינו כשר לקדש עליו בלילי שבתות. וסוחט אדם אשכול של ענבים, ומקדש עליו בשעתו". תשובה: ניתן לדעתי להוסיף יין מבושל ליין הקידוש של שבת בבוקר, להערכתי ולסברתי ניתן להוסיפו במינון של 2 כלומר, מכך שמן התורה איסור בטל ביחס של 2:1 ניתן ללמוד שעד שיעור זה המהות המקורית של הדבר שמצוי ברוב –

ציור זה עורר אותי להבין, כי כל מחול השדים סביב הדמיון הדרשני הפגאני של "המלך בשדה" הינו תקלת-מינות אחת זאת ועוד, אין ספק שבמשך מאות רבות בשנים לאחר חיבורו של המדרש הלז, חלו בו ידיים זרות, כדרכם של המינים עוד מעניין, שהמדרש במקורו מתאר את כעסו של המלך על עַמּוֹ ויציאתו מן העיר אל השדה, כלומר מה שגרם למלך לצאת הוא עוונותיהם ופשעיהם של אנשי העיר. ובמלים אחרות, כל מוטיב התוכחה על מעללינו נעדר לחלוטין מהגרסה המודרנית של המדרש!

ברם, שותפותו של שמעון אחִי עזריה ושותפותו של ר' יוחנן דבי נשיאה, אינן שותפויות שיש לגנותן, וברור מלשון ברם, שר"י החליט ששותפותו של שמעון אחִי עזריה, ושותפותו של ר' יוחנן דבי נשיאה היו כהצעת השותפות המגונה והמבוזה של שבנא להלל! היהדות והפכה אותה למחצב של הפקת רווחים וטובות הנאה, וכן למקור של מינות והזיות מאגיות אשר מחריבות את וכוונתו האמיתית של המדרש היא לומר, שבעת להט היצרים עלו לנגד עיני שכלו של יוסף חינוכו של אביו, והערכים

ישראל אברג'יל הוא אחד מאבות הטמטום של עם-ישראל, הוא מהווה מקור השראה למישהי שלצידה אני עובד כיום ואשר לדוגמה, הוא הדפיס חמישה ספרים עבי כרס רק על סימן א של שולחן-ערוך! לטהר את העולם, להמשיך לקרב בדרך של אביו [...] כלומר להרחיב גבולות הקדושה". וברור שהמטביל רואה את עצמו באותה סיטואציה דמיונית של מטהר העולם, דהיינו כיורש מפעלו של אביו ירבעם אברג'יל כיתות של טומאה, כלומר ארבע-מאות כיתות של מלאכי חבּלה שׁורים עליו והם מתחלקים לעשר מקומות שיש שיער בגוף

דרכו של הטמא הינה דרכם של חכמי-יועצי-אשכנז הראשונים, ובראשם רש"י-שר"י – כל הרשעים הללו וצאצאיהם חברו ומה הראיה של הטמא להזיות הנחותות הללו שאין להן שום מובן? וחז"ל נזהרו מאד בלשונם, ואפילו במדרשיהם, וכאשר הם ייחסו להקב"ה "כיסא" הם קראו לו "כיסא הכבוד" דהיינו וכך תמצא בלשון כל האומה 'כיסא הכבוד' [כלומר הכיסא אינו של הקב"ה שהרי תתחייב מכך גשמות, אלא של כבודו – ועתה לתירוצו של הטמא: "אלא, שבת של ערב שבת, והשבת של היום ממש, אין להם פירוד". ועכשיו הכל ברור!

מחויבים לפרוש מתשמיש בעונת-הלילה של היום ה-28. מחויבים עוד לפרוש מתשמיש-המיטה בעונת-הלילה של היום ה-28. הווסת, וגם בעונה ובהפרש-הימים של שני הווסתות האחרונים. למשל: אם ווסתה בעונת-הלילה של היום ה-28, וראתה פעם אחת בעונת-היום של היום ה-29. וגם בעונת-היום של היום-ה-29.

תשפ"ד פורסמה כתבה באתר N-12, שכותרתה: "הרב משה צדקה: גם מי שלא לומד תורה לא יתגייס, בזה תלויה ההגנה של מוסא המשומד ממשיך את דרכם של ישמעאל ועבדאללה למשפחת עיזֵּי יוסוף הסרוחים, לפיהם אם הממשלה תורה לגייס ושוב שחצנותם של המינים מתנשאת לגבהים חדשים של טומאה וכיעור, שהרי לפי דברי מוסא המשומד, רק יושבי הישיבות ועם-ישראל כבר מבין היטב את משמעותם המחרידה של הפסוקים הללו, ובמיוחד לאחר השואה הנוראה. כמו כן, עצם ההסכמה אפילו על מכסה של בחור אחד, תיתן גושפנקא לצבא – אשר אותה הם מבקשים.

בנקמה שאין בה מעשה, כגון להימנע מלהיטיב לזולת בעקבות תחושות שנאה ונקמה, ולנקמה הזו בעיקר נתייחד הלאו של כמו כן, בלאו של "לא תטור", התורה הוסיפה והזהירה אותנו לא רק שלא לממש את הנקמה, אלא גם לחדול משאיפת הנקמה ולשון ספרא: עד היכן כוחה של נקימה? אמר לו: 'השאילני מגלך', ולא השאילו. ולשון ספרי: עד היכן כוחה של נטירה? וזה הוא דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון.

ושם פירש רש"י: "שאם יזכה – לעולם-הבא [=רק אז תחזור המלכות לישראל] לראות גדולתן של ישראל". יוצאי ארץ אדום, וככל שיונצח חורבנו של עם-ישראל, כך תתמלא ותתעצם דרך השקר והרשע של המינים וצאצאיהם יוצאי לעלות להר-הבית אינן רלבנטיות, מפני שאנחנו במצב של מאבק ומלחמה על השליטה בהר-הבית. של מתפללים להר הבית ותנופת התיישבות ביהודה ושומרון. של המינים להחדיר פרשנות פגאנית יחד עם דברי אמת פה ושם (אגב, זו גם דרכם של הנוצרים והמוסלמים וכל יתר