ואחתום פרק זה בשתי הלכות של רבנו, אשר מבטאות את יחסם האמיתי של חז"ל ורבנו כלפי אדם אכזרי ורע לבב אשר כמה חמור בעיני חז"ל ורבנו אותו רשע אשר "מכה ובועל ואין לו בושת פנים", נעיין בהלכה נוספת מדברי רבנו הרמב"ם ואגב, שתיקתו של קאפח כלפי סכלותם של "חכמי ישראל" הארורים שנזכרו לעיל, מקוממת! כלומר, לא חלילה מורא של אימה וחרדה ופחד משתֵּק, אלא מורא של יראת כבוד והערכה, כמו שמתנהגים עם אדם חשוב ואצרף הלכה נוספת שנאמרה בעניין זה כדי שלא יתעורר שום ספק בעניין האידיאל המוסרי של חז"ל, שרצונה של האישה

ביום שישי יט באייר תשע"ט (24.5.19) נגרריו של ערוסי פרסמו שיעור ארוך ומייגע של ערוסי, שבו הוא מתיר לדיינים אלא ברור שאין דינו של רואה הבכורות כדינו של הדיין, כלל ועיקר. בית-המקדש כדינו של כל העולם. דהיינו אם פקיד במשרדו של ערוסי מקבל 40 ש"ח לשעה בעבור עבודה משרדית, שיתכבד ערוסי לקבל 40 ש"ח לשעה בעבור ערוסי טוען שיש ראיה מן האיגרת הזו לכך שרבנו מתיר ללמֵּד תורה-שבעל-פה בשכר, ואסביר: לפי ערוסי רבנו הרמב"ם

ואצרף לפניכם את פירושו של רס"ג כדי שנבין לעומק את מינותו ותעתועיו של שר"י – בספר ישעיה (סג, י) נאמר: להודיע מתן שכרן של צדיקים,  שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועיטרן שריחן רע, ולזה [ליוסף הצדיק] נזדמנו נעיין עתה במקור של דברי רש"י, והוא מדרש בראשית רבה (פד, יז): "הלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טעונים אלא נשים לב, בפירושו של רש"י נאמר: "להודיע מתן שכרן של צדיקים", ואילו במדרש נאמר: "מה זימן הקב"ה לאותו צדיק וכבר הרחבתי בעניין חיי העולם-הבא במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?"

הארורים הללו עולָה ומתגלמת אפוא לנגד עינינו המינות האירופית השחצנית והמתוחכמת במלא כיעורה, שהרי אם רבנו הרמב"ם קצרו של דבר, לדעת רבנו שיטת הַקַּדְמוּת של אריסטו שוללת את יסוד חידוש העולם, וכן את שאר יסודות התורה, עליו, אך מהי דעתו של רבנו? האם הוא סבר כדעתו של אריסטו? והנני חוזר על השאלה ששאלתי בראש המקור השלושה-עשר לעיל: מיהו השוטה שסבור שרבנו הרמב"ם יעזוב את האמור בתורה

כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם, כללו של דבר, הרוגֶז בתרגום אונקלוס הוא שֵׁם משותף, ומשמעוֹ ביחס לה יתעלה הינו עונש כבד. ועל כל זאת הנביא מוסיף, שכמו שכל אלה יהיו נצחיים כך לעולם יעמוד שמו וזרעו של עם-ישראל. קצרו של דבר, כל מי שזכה וזרח עליו אור האמת הטהור, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם! כלומר, ביחס למנהיגי דת שֶׁמּוֹרים את הדרך לעם, אין מקום לשגגות: כל-שכן מי שמתיימר להיות "הרמב"ם של ימינו

ובמלים אחרות, הוא שופר של הדת האורתודוקסית. וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן, ואסור לשמען מפני החורבן". ואף הנצחת ייסוריו של עמֵּנו והרחקתנו מייעודינו. להתפרס יותר מדי, וללכת רק בנתיביהם של גדולי האסלה. ועל ירידת הדורות ראו: "מהי ירידת הדורות לפי הרמב"ם?".

והשלים לסוד של 216 האותיות של השם הקדוש. בפעולה של נביאים, שהרי בעלה של השונמית לא היה נביא. בספרו הטהור "מורה הנבוכים" רבנו הרמב"ם מלמד אותנו שהיו באומה שלושה שמות מיוחדים לה' יתברך. בהמשך דבריו, הרמב"ם מתייחס לעניין "השמות הקדושים" שנזכרו בתפילה לעיל, וכֹה דבריו שם: "וכאשר מצאו האנשים ומי הם אותם "הכשרים החלשים הפתאים" שהרמב"ם מזכיר?

ועל לימוד המדעים הללו אומר הרמב"ם בפתיחת ספרו "משנה תורה": "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי למדעים המובילים שהם בגדר ידיעת ה': אסטרונומיה, פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה וכו', וביחס למדעי הטבע, הרמב"ם ויתרה מזאת, רבנו הרמב"ם מלמד בהקדמתו למורה (יובא לקמן), כי ידיעת ה' בידיעת פעולותיו, דהיינו לימוד מדעי עוד כותב רבנו הרמב"ם בעניין זה במורה (ג, נד), וכֹה דבריו: "שֵׁם חכמה נאמר בעברית [...] של הקב"ה?

כללו של דבר, פירושו של רש"י הוא טמטום סכלות נבלות ומינות, עלבון לדעת ולאנושות. יואל היה על ידי מינין הרבה, שהיו יחד: ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה לא היה אלא של מין אחד, וכמוהו לא וכבר למדנו בכמה מקומות על מגמתו של רש"י לקעקע את גדולתו וייחודו של משה רבנו, כי מן ההכרח לכל יוצר דת הנוגשות של האשכנזים האכזריים. ובמשנה פסחים (ב, ו) שהוא המקור לדברי רבנו הרמב"ם, נאמר כך: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח:

כז, נערכת השוואה ברורה בין החשמל לבין האש: "כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ", כלומר יש דימוי מפורש של ועתה יובן מדוע רבנו כולל את מכת הברד בסוף "מאמר תחיית המתים" בקטגוריה של הנסים הטבעיים, ובעניין זה ראו זאת ועוד, מה שאומר הרמב"ם לעיל "במין שהמחשבה מצביעה עליו", כוונתו שכל הרואה את הנס מתרשם ומתפעל מנדירותו ברם, כאשר אין מטרה למכבה ליהנות מחומה, אלא להסיר נזק מעל דרך שבוקעים בה רבים, אין לגחלת של מתכת דין של ובכן, שימוש בחשמל בשבת הוא בגדר של פיקוח נפש, שהרי בתי החולים תלויים בחשמל כדי להציל חיים של בני אדם,

ומכשפי האופל דוברי שקרים ותעתועים], ספר היה לו לחנוך, וזה ספר ממקום של ספר של תולדות אדם היה [הספר הדמיוני ומזה נמסר ספר שנקרא 'ספרו של חנוך'. ועתה אעבור לשאלה: מהו אפוא העולם-הבא לדעת הרמב"ם? כללו של דבר, תיאור העולמות העליונים כעולמות של חומר נפוץ באופל כחול אשר על שפת הים, כלומר מכשפי האופל ואותו היכל מצופה מאבן טובה וזהב", כלומר אין עוד צל-צילו של ספק שכוונתם לתאר את העולם-הבא כעולם של חומר

הרי רבנו הרמב"ם עליו השלום מסביר לנו איך להתייחס למשפט שמופיע בו לדוגמה חרון אף השם, ושהתורה הסבירה לנו את זה בשפה של בני אדם כדי שנבין. של בני אדם. די היה לומר פעם אחת "יצחק בן אברהם" וזהו, מי שירצה יקבל את דברי התורה ומי שלא ירצה לקבלם ויבחר להתלוצץ וייתכן שיַקשו עלי, שהרי הגדר "ראויה לביאה" מופיע בחז"ל ובפסקי הרמב"ם, אולם קושיה זו אינה קושיה כלל, כי

כללו של דבר, יש בתרגומו הזה גם הרחקה מן ההגשמה, דהיינו הרחקת העניין האמור בפסוק מאמיתת עצמותו של הבורא ולביאור הגיוון בתרגומו של אונקלוס לפועל ראה שנזכר בפסוק, ראו דוגמה סג. ה' יתעלה, והיא שרוב דרכיו-פעולותיו של הקב"ה הן פעולות של חסד ורחמים כלפי ברואיו, לעומת מיעוט של פעולות ורבנו הרמב"ם הסביר שאור השכינה האמור כאן הינו אור ידיעת אמיתת ה' יתעלה שמו, ועוד בעניין זה ראו נא במאמרים אך תרגומו של אונקלוס, המלמד על חובת שלילת ההגשמה, שופך אור על מינותם.

באגדה מסופר שהקב"ה הורה למלאך גבריאל לרשום סימן של דיו על מצחם של צדיקי ירושלים כדי שלא יפגעו בהם מלאכי החבלה, ועל מצחם של רשעי ירושלים סימן של דם כדי שיפגעו בהם אותם מלאכי החבלה. כלומר, אין כאן תו של דיו ותו של דם, אלא תו אחד שניתן על מצחי האנשים הצדיקים בלבד. איזה משיג, שאינו מנאמני בית הרמב"ם, ואינו יודע יחסו של הרמב"ם להגדות המוציאות מקרא מידי פשוטו [שני המשפטים ומכל מקום, קשה לי לקבל את דעתו של רס"ג בעניין זה, שהרי התורה אסרה באופן גורף וללא סייגים וגם רס"ג מודה

וכאמור לפי הרמב"ם, "פשטו של כל משל אינו כלום" כלשונו, וחבל שהגענו לשיבושי הלכה ומחשבה כֹה רבים וחמורים בהמשך דברי חז"ל בתלמוד שם, הובאו ראיות גם על גבורה פיסית ועל עושר כמותי, הרמב"ם התעלם מהמשך התלמוד, אך כלומר, הרמב"ם בעצם אומר שמחברי המדרשים לקו לעתים לא רחוקות בשטחיות ואי-העמקה, שהרי כיצד ניתן להסביר שהם כללו של דבר, אל תביט במקומות אלה לדברי מי שאמר". חיבור להמון ובעלות אופי חינוכי, ולכן רבנו מדבר על האגדות באופן כללי כדי להקנות להמון יחס של כבוד כלפי

נוסח הדברים של "כל נדרי" מזהם את מחשבתו של ההמון בהזיה שתרבות התעתועים והנכלולים (השטיקים והטריקים) היא ועל היחס הנכון לעשרת-ימי-התשובה ולראש-השנה וליום-הכיפורים בפרט, ראו נא את דברי רבנו הרמב"ם המפורסמים וזהו נוסחו של "כל נדרי": "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום-ברוך-הוא ועל דעת כל הקהל הקדוש הכלמת הפושעים שמבקשים לשוב בתשובה בראשו של "כל נדרי" נאמר כך: "בישיבה-של-מעלה ובישיבה-של-מטה, על דעת קצרו של דבר, מחדירי ההזיה הזו הפוכים לחלוטין בהשקפותיהם מהשקפות התורה וחז"ל אשר חסו על מוסר ההמון ועמי

ומה דינם של המפקפקים ביסודות הדת? הרמב"ם", "בחינת מופעֵי האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי", ועוד. ובמאמר קידוש השם (אגרת השמד), רבנו הרמב"ם מוסיף ומזהיר (עמ' קיב): "וידענו כי כל מה שנתחבר בספר, יהיה ועל חשיבות ניקוד המלה "חי", ראו: "על סידור הרמב"ם, 'חֵי העולמים' וייחוד השם". והוא קורא להם שמים חדשים, שמים מחודשים, נסתרים של סודות של חכמה עליונה.

מוחשית או נבואית של מלאך לעיני הבשר או לעיני המחשבה של משה רבנו. אֶל הָאֱלֹהִים", אינה מבטאת את השפלת עיניו של משה רבנו מלהתבונן בהתגלות תמונה ודמות של ה' יתעלה ויתרומם מה אפוא נועדה ללמד אותנו הסתרת פניו של משה רבנו? גם לאחר שהאדם הכשיר את עצמו בכל ההכנות הארוכות הללו, עדיין רבנו הרמב"ם אינו מרפה ומוסיף להזהיר, שאל לו בהם במתינות להשגת האמת הצדק והיושר, ללא השפעת הבהמיוּת וללא כניעה לתשוקותיו הדמיוניות: אדם כזה מסוגל לקבל

לפי דת האמת אין לקבל כסף בעבור לימוד תורה, ובוודאי שאסור לקבל שום טובות הנאה או להשתמש בכתרה של תורה הם יכולים בהחלט ללמוד תורת אמת, ויפה חצי שעה אחת של תורת אמת וצדק, מחיים שלמים של לימודי הזיות ומינות המקלל לא יושחתו (ראו סה"מ לרמב"ם לאווין שיג) – והוא הדין כאן, גם אם הצבא לא יקרוס, מידותיהם של המשתמטים כמו כן, לא מדובר "בחרב של גזירה" אלא בזכות אדירה, כי ארץ-ישראל היא היסוד למילוי ייעודו הנשגב של עם ישראל רשות מבית-הדין הגדול כדי לצאת למלחמת מצוה, שהרי רבנו הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים ומלחמות (ה, ב), וכֹה דבריו

ומשום שה"א קטנה, ה"א של אברהם, שהיא של 'היבראם', נקטן הוא בגללה". ואגב, איני יודע על איזו אות וא"ו של משה הם מדברים, ואין שום אות וא"ו בשמו של משה. כלומר, מדברי מכשפי האופל עולה, שהעולמות העליונים הינם עולמות של בהמיוּת זימה ותועבה, דהיינו עולמות של ולעיון נרחב באיסור חישובי העיתים למיניהם, ראו: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם", "בחינת מופעֵי האסטרולוגיה אגב, רבנו הרמב"ם אינו פוסק כן להלכה, ואף שהדברים האלה נאמרו בתלמוד, ואף שלא קיבלו גֵּרים בימי דוד ושלמה

לאחר חקירה קצרה, מגיעים אנשי העיר אל ביתו של יואש ומפצירים בו שיוציא את בנו להורגו. וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם" (שם, לד–לה), ישראל מתקבצים להילחם, אך אין ברצונו של ה' שרבים ייצאו למלחמה, כדי שישראל לא ייחסו את הניצחון לגבורתם. חייליו של גדעון מתפצלים לשלושה גדודים המקיפים את מחנה האויב, ומשלושת גדודי החיילים נשמעות תקיעות שופר נחתום בדברי הרמב"ם להלכות זכייה ומתנה (יב, יז): "הצדיקים הגמורים ואנשי המעשה לא יקבלו מתנה מאדם, אלא

ספר-האופל והקבלה הפגאנית", ובכן, היה אחד שפנה אלי ושאל:   האם תהיה מוכן לדון עם מישהו בפומבי על הזוהר ותורת הקבלה אדיר, בתור אדם שמייצג את תורת הרמב"ם הייתי מצפה לטיפה יותר יושר אינטלקטואלי... למקום ולשטח: "והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו [...] אין יחס בינו לבין המקום ". , זהו מי שיודע לסדר ולקשור קישור של ייחוד של ריבונו כראוי, אלה אותם שמקדשים השם הקדוש של ריבונם בכל יום

ועל מגמתם של רש"י-שר"י וממשיכי דרכו לערער על מעמדו של משה רבנו ע"ה כאדון הנביאים, לצד הפיכתו של רש"י-שר"י רבנו הרמב"ם מלמד במורה (א, כא) על דרכו של אונקלוס כאן, וכֹה דבריו בשתי הפְּסקות להלן: "אבל התרגום הלך והוא אפילו מעז לומר שמטרתו של אונקלוס הייתה לרומם את כבודו של הקב"ה: "כינוי הוא לדרך כבוד של מעלה" – רבנו הרמב"ם, אשר הסביר במורה שהקב"ה הגן על משה רבנו כדי שלא תיטרף עליו דעתו בעוד שהוא מרומם אותו לשׂגב לקשור בין "שיחה נאה" או "צניעות" לבין זנות, דהיינו כדי שלא יובן שיש זנות שהיא בגדר "צניעות", ואף ייתכן לקבל

משמעותם הראשונה של הפעלים כאמור, משמעותם הראשונה של הפעלים היא קרבה פיסית של גוף לגוף, וכֹה דברי רבנו משמעותם השנייה של הפעלים כאמור, משמעותם השנייה של הפעלים היא: ידיעה והשגה שכלית, בדומה למגע גוף בגוף, אך לא רק להם, גם לנוכלי משנת הרמב"ם, אשר רוממות משנת רבנו בגרונם אך ידם החמדנית פשוטה לקבל שלמונים ושילומים וזו תפישת הרמב"ם ובעיקר מסיבה זו הוא כתב את "משנה תורה": לשחרר אותנו מעיון מייגע בהלכה כדי שנוכל לעסוק אך לצערי גם את זאת ההולכים בהליכות משנת הרמב"ם לפי דמיונם אינם מבינים, שהרי הם מרבים לעסוק בהלכות שאין

וראו נא גם את דברי רבנו הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (ב, יב–יג), וכֹה דבריו: "הקב"ה [...] בהלכות תשובה ה (ט–יא), בשלוש הפְּסקות לקמן (ובעניין אמירת "חֵי העולמים" בתפילה ובברכות, ראו: "על סידור הרמב"ם ואין לי צל של ספק, שגם כאן תרגומו של אונקלוס הוא מסורת תורה-שבעל-פה, כי לא יעלה על הדעת שתקלה כל-כך גדולה וכבר הזכרתי לעיל את דרכו של אונקלוס בעניין הוספת המלה "קֳדָם", והפניתי לסוף חלק ד. מפני שלא מדובר כאן בתפילה אלא בבכיו של ילד קטן, ישמעאל.

מספרן של הגלקסיות הידועות ביקום נאמד בסדר גודל של מאות מיליארדים, כאשר בכל גלקסיה יש בממוצע עשרות רבות של מיליארדי כוכבים. , מכֻווץ באותו יחס, היה כרוחבה של יבשת אמריקה הצפונית! לפס צר של אור לבן. שנים (ראו הקדמת הרמב"ם למורה עמ' ח).

כמו כן כתב הרמב"ם בהלכות סנהדרין: 'אבל ראש ישיבה שחטא מלקין אותו בפני שלושה, ואינו חוזר לשׂררתו. הרעים מכוח "זכות החפות" של הערכאות! אולם, דבריו של ערוסי הינם התעיה ברורה, שהרי במקרה של טל הנבל "זכות החפות" לא קיימת כלל! דווקא התייחסות אמיתית של יושרה בעניינו של טל הייתה מקדשת-שם-שמים. (ב, כט): "כל מה שנזכר בתורה במעשה בראשית אין כולו כפשוטו כפי שמדמה בו ההמון, כי אילו היה הדבר כך לא חסו

כוונה בכתיבת השמות הקדושים (הל' סת"ם א, טו) – הסת"ם שיוצא תחת ידם פסולים; גם בבִרכּת השחיטה, כוונתם של אמנם, עד שפרסם הרמב"ם את ספרו 'משנה תורה' אכן היה עלינו לברור את התורה-שבעל-פה מתוך ספרות חז"ל, אך המחבר לנו, שעדיפה התחברות למציאות גם כשנצליח לדלות ולוּ מעט מים ממקור מים חיים, מאשר לחיות כחכם מדומה בעולם של ואותו הטמיר של כל הטמירים שלא נודע כלל שולט על הכל ורוכב על הכל". עוד נאמר בהמשך שם (ויצא קסה ע"ב): "שהוא עומד בשלטון על העולם, בשלטון של שם שדי.

חומרתה העצומה של ההגשמה במורה (א, לו) רבנו מבאר את חומרתה העצומה של ההגשמה. אך לעומתם, המגשימים התפרצו במחשבתם כלפי אמיתת עצמותו של בורא-עולם, שהרי הם ייחסו לבורא-עולם גופניוּת ולכן מוסיף רבנו הרמב"ם שם: "וראוי למנהיג המדינה [...] ומדובר בכת פילוסופית מוסלמית שרבנו הרמב"ם הִרבה לתקוף ב"מורה הנבוכים". והאמת שאיני מבין את תלונתו של קאפח השכיר על ר' אלעזר בן פדת, שהרי רבנו הרמב"ם מלמדנו לעיל במורה, ש"המידות

ובדרכו של אונקלוס (שהיא גם דרכו של יונתן בן עוזיאל) הלכו גם רס"ג וגם רבנו הרמב"ם. תועלתו של הפירוש עומדת ביחס ישר אל רמתו של הלומד: ככל שגבוהה יותר רמתו של הלומד, כך רבה מידת התועלת היחסית בכל קומה שאליה יגביה הלומד, שם יפגוש בפירושו של רש"י העומד לימינו ומסייע בידו – כמידת יכולתו של הלומד יוצאת מפיו; ורס"ג פירש: "ורוח – ורוחות", והסביר שם קאפח: "רוחות ממש הנושבות מארבע רוחות העולם, וכן פירש הרמב"ם ועל תרגומו של אונקלוס שם: "וַיַּרְא אֱלֹהִים" – "וַחֲזָא יְיָ", ראו: "הרמב"ן – המִּין שלא יבין", שם בקושייתו