לפני יותר מארבעים ושתיים שנה, מנהל בנק בארץ נציג של ספרא, נפל עליו קורה ונהפך לצמח. חמש-שש שנים. נמשיך עתה בדבריו של "מרן הבן" העוסקים ב"רוח קדשו" של "מרן האב": "מרן ריחם עליה אך מה יעשה? לנר שמטפטף כיוון שיגע בו אדם יכבה, וכל המאמץ עיניו [של מת] עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים". וכמו שלדעת רבנו הרמב"ם יש כוח לבית-הדין לכפות על הבעל לגרש את אשתו כשאומרת "מאיס עלי", גם כאן יש כוח והריחוק ממשנת האמת של רבנו הרמב"ם גרמה לכל הצער הזה ולכל החיזיון הזה, ואהבת הכבוד ורדיפת הבצע והתאוות

ה' בנו: שנתקרב אליו תוך חתירה לקדושת המחשבה וטהרתה (ראו: 'הרמב"ם נגד הטיפה המרה'). נפשות של ילדים וילדות, בטענה שתורתם או תרומותיהם של בעלי הזימה מכפרים על עוונותיהם. רבנו הרמב"ם מלמד אותנו שנבואתו של משה רבנו היא נבואה ייחודית, לא היה נביא כמשה ולא יקום עוד נביא כמשה ואף יותר מכך, הם מפרסמים את עצמם כמושיעים של עם-ישראל, ומקבלים הכרה כגוף כמעט רשמי של מדינת ישראל! בתמונת שער הרשומה: קברו של מנחם-מנדל לצד קברו של חמיו. תמונת שער הרשומה מאת: אבגד - משתמש.

טו): "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת", מדוע אפוא אנחנו זקוקים לרמזים עקושים של אִישׁ לֹא נֶעְדָּר" (יש' מ, כו), ולא מדובר כלל וכלל ב"סתרי תורה", אלא בעניינים יסודיים ביותר שרבנו הרמב"ם , וכפי שעולה משמו השחצני של ספר יצירה, כאילו מחברוֹ הגיע עד חקר הבריאה. דבר, מחבר הפירוש משרבט עוד ועוד עניינים פשוטים כאילו היו עניינים ברומו של עולם. ואין שום קשר בין הפסוקים להזיותיו של מחבר הפירוש.

"לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ ", וגם מפסוק זה ניתן ללמוד על חומרת העוון של "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ" במאמר: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם" הראיתי האסטרולוגיה – שורש וענף עבודה-זרה רבנו הרמב"ם מלמד אותנו בפירוש-המשנה (עבודה זרה ד, ז), שהאסטרולוגיה של מצות ידיעת ה' יתעלה, במאמר: "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו" . נמצא לפי שר"י, שהאסטרולוגיה היא חכמה מופלאה, ובה יתרומם כבודו של עם-ישראל!

קצרו של דבר, ברגע שיוחסו לבורא-עולם תארים, אין מנוס מריבוי ומהרס מוחלט של יסוד הייחוד. חי ויודע בתשובתו של רבנו ובהסבירו את טעותם של סוברי התארים, הוא מנתח תחילה את התארים "חי" ו"יודע". התבוננו על התארים העצמיים הללו מנקודת מבט שגויה, כלומר, הם החליטו שכל התארים נועדו לבטא את השגתו ואת יחסו הבורא, אלא הם "מבחינת הנבראים", דהיינו הם מורים על השקפות נכונות שעלינו ללמוד ביחס לבורא-עולם, וכן על יחסו אלא, תכליתם ללמד על השקפות נכונות והכרחיות או על יחס מסוים של הבורא כלפי הנבראים, כגון שהוא יכול לברוא

ומכיוון שרוממות משנת הרמב"ם בקעה ועלתה מגרונם – אין קץ לחילול-השמים שנגרם על-ידיהם. *** קארו ממשיך בתעתועיו במיוחד: שהרי הסילוף הזה נסתר מיניה וביה: אם הסכימו כן "כל חכמי הדורות" מדוע חכמי המשנה והתלמוד ורבנו הרמב"ם וזה לשונו של קאפח-זבל הנוכל על סוף דברי ההתעיה החמורים של קארו: "ויפה אמר הרמב"ן: 'הכל הולך אחר החיתום (להזכירכם, "הרמב"ם של ימינו") מודה שמותר ליהנות מדברי תורה באופן החזירי והמושחת ביותר שיעלה במחשבה וללא וניקח דוגמה גם מרבנו הרמב"ם אשר לא נהנה מדברי תורה, האם תורתו הייתה פגומה? והלא ההיפך הגמור!

ואחתום פרק זה בשתי הלכות של רבנו, אשר מבטאות את יחסם האמיתי של חז"ל ורבנו כלפי אדם אכזרי ורע לבב אשר כמה חמור בעיני חז"ל ורבנו אותו רשע אשר "מכה ובועל ואין לו בושת פנים", נעיין בהלכה נוספת מדברי רבנו הרמב"ם ואגב, שתיקתו של קאפח כלפי סכלותם של "חכמי ישראל" הארורים שנזכרו לעיל, מקוממת! כלומר, לא חלילה מורא של אימה וחרדה ופחד משתֵּק, אלא מורא של יראת כבוד והערכה, כמו שמתנהגים עם אדם חשוב ואצרף הלכה נוספת שנאמרה בעניין זה כדי שלא יתעורר שום ספק בעניין האידיאל המוסרי של חז"ל, שרצונה של האישה

הארורים הללו עולָה ומתגלמת אפוא לנגד עינינו המינות האירופית השחצנית והמתוחכמת במלא כיעורה, שהרי אם רבנו הרמב"ם קצרו של דבר, לדעת רבנו שיטת הַקַּדְמוּת של אריסטו שוללת את יסוד חידוש העולם, וכן את שאר יסודות התורה, עליו, אך מהי דעתו של רבנו? האם הוא סבר כדעתו של אריסטו? והנני חוזר על השאלה ששאלתי בראש המקור השלושה-עשר לעיל: מיהו השוטה שסבור שרבנו הרמב"ם יעזוב את האמור בתורה

ואצרף לפניכם את פירושו של רס"ג כדי שנבין לעומק את מינותו ותעתועיו של שר"י – בספר ישעיה (סג, י) נאמר: להודיע מתן שכרן של צדיקים,  שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועיטרן שריחן רע, ולזה [ליוסף הצדיק] נזדמנו נעיין עתה במקור של דברי רש"י, והוא מדרש בראשית רבה (פד, יז): "הלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טעונים אלא נשים לב, בפירושו של רש"י נאמר: "להודיע מתן שכרן של צדיקים", ואילו במדרש נאמר: "מה זימן הקב"ה לאותו צדיק וכבר הרחבתי בעניין חיי העולם-הבא במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?"

ביום שישי יט באייר תשע"ט (24.5.19) נגרריו של ערוסי פרסמו שיעור ארוך ומייגע של ערוסי, שבו הוא מתיר לדיינים אלא ברור שאין דינו של רואה הבכורות כדינו של הדיין, כלל ועיקר. בית-המקדש כדינו של כל העולם. דהיינו אם פקיד במשרדו של ערוסי מקבל 40 ש"ח לשעה בעבור עבודה משרדית, שיתכבד ערוסי לקבל 40 ש"ח לשעה בעבור ערוסי טוען שיש ראיה מן האיגרת הזו לכך שרבנו מתיר ללמֵּד תורה-שבעל-פה בשכר, ואסביר: לפי ערוסי רבנו הרמב"ם

את מראה הנבואה; 4) הנבואה אינה שורה על הנביא בכל עת שהוא חפץ ומוכן לקבלהּ, אלא הנביאים "מכוונין דעתן ארבע המעלות של נבואת משה רבנו נבואתו של משה רבנו ייחודית מכל שאר אופני הנבואה, וכך פוסק רבנו בהלכות יסודי התורה (ז, י): "כל הדברים שאמרנו הן דרך הנבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים, חוץ ממשה רבנו ורבן של רבנו הרמב"ם מציג שם ארבעה מאפיינים אשר מייחדים את נבואת משה רבנו מכל נבואות הנביאים שהיו ושיהיו: "ומה כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ' [שמ' לג, יא], כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חברו, כך היה כוח בדעתו של

של ההורים. דבר נוסף – איך מתחלקים המשאבים של יוקרה, של כבוד, של דמויות להזדהות עמן. הרמב"ם בכתביו משבח ומוקיר ומעטר בכתרים את המורה: מלמד תינוקות דבית-רבן ומזהיר על כבודו. לדעת חז"ל ולדעתו של הרמב"ם, הרב-המורה מעלתו יותר גדולה אפילו ממעלת האב והאם. בנשיאה בעול הכבד של הלבטים החמורים של עצם קיומו עד היום.

בפרק העשירי מהלכות יסודי התורה, רבנו הרמב"ם פורשׂ לפנינו את היסוד החשוב ביותר בכל ענייני הנבואה, והוא במאמר הבא נציג את הלכות הרמב"ם בעניין זה ב"משנה תורה" המבארות והמפרטות את היסוד החשוב הזה. ואם עלתה בדעתכם השאלה: מה דינו של אותו נביא שקר? הבורא – כי אם יאמר שהכסא הוא של הבורא הרי הוא מחייב לו גשמות! ברם, ביודעי את דברי הרמב"ם שמרתי את דבריו והמתנתי בסבלנות לחדשות בשבוע הבא.

כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם, כללו של דבר, הרוגֶז בתרגום אונקלוס הוא שֵׁם משותף, ומשמעוֹ ביחס לה יתעלה הינו עונש כבד. ועל כל זאת הנביא מוסיף, שכמו שכל אלה יהיו נצחיים כך לעולם יעמוד שמו וזרעו של עם-ישראל. קצרו של דבר, כל מי שזכה וזרח עליו אור האמת הטהור, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם! כלומר, ביחס למנהיגי דת שֶׁמּוֹרים את הדרך לעם, אין מקום לשגגות: כל-שכן מי שמתיימר להיות "הרמב"ם של ימינו

כללו של דבר, פירושו של רש"י הוא טמטום סכלות נבלות ומינות, עלבון לדעת ולאנושות. יואל היה על ידי מינין הרבה, שהיו יחד: ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה לא היה אלא של מין אחד, וכמוהו לא וכבר למדנו בכמה מקומות על מגמתו של רש"י לקעקע את גדולתו וייחודו של משה רבנו, כי מן ההכרח לכל יוצר דת הנוגשות של האשכנזים האכזריים. ובמשנה פסחים (ב, ו) שהוא המקור לדברי רבנו הרמב"ם, נאמר כך: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח:

כז, נערכת השוואה ברורה בין החשמל לבין האש: "כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ", כלומר יש דימוי מפורש של ועתה יובן מדוע רבנו כולל את מכת הברד בסוף "מאמר תחיית המתים" בקטגוריה של הנסים הטבעיים, ובעניין זה ראו זאת ועוד, מה שאומר הרמב"ם לעיל "במין שהמחשבה מצביעה עליו", כוונתו שכל הרואה את הנס מתרשם ומתפעל מנדירותו ברם, כאשר אין מטרה למכבה ליהנות מחומה, אלא להסיר נזק מעל דרך שבוקעים בה רבים, אין לגחלת של מתכת דין של ובכן, שימוש בחשמל בשבת הוא בגדר של פיקוח נפש, שהרי בתי החולים תלויים בחשמל כדי להציל חיים של בני אדם,

והשלים לסוד של 216 האותיות של השם הקדוש. בפעולה של נביאים, שהרי בעלה של השונמית לא היה נביא. בספרו הטהור "מורה הנבוכים" רבנו הרמב"ם מלמד אותנו שהיו באומה שלושה שמות מיוחדים לה' יתברך. בהמשך דבריו, הרמב"ם מתייחס לעניין "השמות הקדושים" שנזכרו בתפילה לעיל, וכֹה דבריו שם: "וכאשר מצאו האנשים ומי הם אותם "הכשרים החלשים הפתאים" שהרמב"ם מזכיר?

ומכשפי האופל דוברי שקרים ותעתועים], ספר היה לו לחנוך, וזה ספר ממקום של ספר של תולדות אדם היה [הספר הדמיוני ומזה נמסר ספר שנקרא 'ספרו של חנוך'. ועתה אעבור לשאלה: מהו אפוא העולם-הבא לדעת הרמב"ם? כללו של דבר, תיאור העולמות העליונים כעולמות של חומר נפוץ באופל כחול אשר על שפת הים, כלומר מכשפי האופל ואותו היכל מצופה מאבן טובה וזהב", כלומר אין עוד צל-צילו של ספק שכוונתם לתאר את העולם-הבא כעולם של חומר

ובמלים אחרות, הוא שופר של הדת האורתודוקסית. וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן, ואסור לשמען מפני החורבן". ואף הנצחת ייסוריו של עמֵּנו והרחקתנו מייעודינו. להתפרס יותר מדי, וללכת רק בנתיביהם של גדולי האסלה. ועל ירידת הדורות ראו: "מהי ירידת הדורות לפי הרמב"ם?".

ועל לימוד המדעים הללו אומר הרמב"ם בפתיחת ספרו "משנה תורה": "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי למדעים המובילים שהם בגדר ידיעת ה': אסטרונומיה, פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה וכו', וביחס למדעי הטבע, הרמב"ם ויתרה מזאת, רבנו הרמב"ם מלמד בהקדמתו למורה (יובא לקמן), כי ידיעת ה' בידיעת פעולותיו, דהיינו לימוד מדעי עוד כותב רבנו הרמב"ם בעניין זה במורה (ג, נד), וכֹה דבריו: "שֵׁם חכמה נאמר בעברית [...] של הקב"ה?

הרי רבנו הרמב"ם עליו השלום מסביר לנו איך להתייחס למשפט שמופיע בו לדוגמה חרון אף השם, ושהתורה הסבירה לנו את זה בשפה של בני אדם כדי שנבין. של בני אדם. די היה לומר פעם אחת "יצחק בן אברהם" וזהו, מי שירצה יקבל את דברי התורה ומי שלא ירצה לקבלם ויבחר להתלוצץ וייתכן שיַקשו עלי, שהרי הגדר "ראויה לביאה" מופיע בחז"ל ובפסקי הרמב"ם, אולם קושיה זו אינה קושיה כלל, כי

נוסח הדברים של "כל נדרי" מזהם את מחשבתו של ההמון בהזיה שתרבות התעתועים והנכלולים (השטיקים והטריקים) היא ועל היחס הנכון לעשרת-ימי-התשובה ולראש-השנה וליום-הכיפורים בפרט, ראו נא את דברי רבנו הרמב"ם המפורסמים וזהו נוסחו של "כל נדרי": "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום-ברוך-הוא ועל דעת כל הקהל הקדוש הכלמת הפושעים שמבקשים לשוב בתשובה בראשו של "כל נדרי" נאמר כך: "בישיבה-של-מעלה ובישיבה-של-מטה, על דעת קצרו של דבר, מחדירי ההזיה הזו הפוכים לחלוטין בהשקפותיהם מהשקפות התורה וחז"ל אשר חסו על מוסר ההמון ועמי

כללו של דבר, יש בתרגומו הזה גם הרחקה מן ההגשמה, דהיינו הרחקת העניין האמור בפסוק מאמיתת עצמותו של הבורא ולביאור הגיוון בתרגומו של אונקלוס לפועל ראה שנזכר בפסוק, ראו דוגמה סג. ה' יתעלה, והיא שרוב דרכיו-פעולותיו של הקב"ה הן פעולות של חסד ורחמים כלפי ברואיו, לעומת מיעוט של פעולות ורבנו הרמב"ם הסביר שאור השכינה האמור כאן הינו אור ידיעת אמיתת ה' יתעלה שמו, ועוד בעניין זה ראו נא במאמרים אך תרגומו של אונקלוס, המלמד על חובת שלילת ההגשמה, שופך אור על מינותם.

, דהיינו: עונש ללא ייסורים, עונש של העדר קיום לחלוטין. האדם עם בוראו, ראו: 'הרמב"ם נגד הטיפה המרה'). ומהי הראיה לאמיתת מציאותו של בורא-עולם? דהיינו באמיתת מציאותו של ה'-אלהים-אמת! ומהי הראיה לאמיתת מציאותו של בורא-עולם?

ומה דינם של המפקפקים ביסודות הדת? הרמב"ם", "בחינת מופעֵי האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי", ועוד. ובמאמר קידוש השם (אגרת השמד), רבנו הרמב"ם מוסיף ומזהיר (עמ' קיב): "וידענו כי כל מה שנתחבר בספר, יהיה ועל חשיבות ניקוד המלה "חי", ראו: "על סידור הרמב"ם, 'חֵי העולמים' וייחוד השם". והוא קורא להם שמים חדשים, שמים מחודשים, נסתרים של סודות של חכמה עליונה.

באגדה מסופר שהקב"ה הורה למלאך גבריאל לרשום סימן של דיו על מצחם של צדיקי ירושלים כדי שלא יפגעו בהם מלאכי החבלה, ועל מצחם של רשעי ירושלים סימן של דם כדי שיפגעו בהם אותם מלאכי החבלה. כלומר, אין כאן תו של דיו ותו של דם, אלא תו אחד שניתן על מצחי האנשים הצדיקים בלבד. איזה משיג, שאינו מנאמני בית הרמב"ם, ואינו יודע יחסו של הרמב"ם להגדות המוציאות מקרא מידי פשוטו [שני המשפטים ומכל מקום, קשה לי לקבל את דעתו של רס"ג בעניין זה, שהרי התורה אסרה באופן גורף וללא סייגים וגם רס"ג מודה

לפי דת האמת אין לקבל כסף בעבור לימוד תורה, ובוודאי שאסור לקבל שום טובות הנאה או להשתמש בכתרה של תורה הם יכולים בהחלט ללמוד תורת אמת, ויפה חצי שעה אחת של תורת אמת וצדק, מחיים שלמים של לימודי הזיות ומינות המקלל לא יושחתו (ראו סה"מ לרמב"ם לאווין שיג) – והוא הדין כאן, גם אם הצבא לא יקרוס, מידותיהם של המשתמטים כמו כן, לא מדובר "בחרב של גזירה" אלא בזכות אדירה, כי ארץ-ישראל היא היסוד למילוי ייעודו הנשגב של עם ישראל רשות מבית-הדין הגדול כדי לצאת למלחמת מצוה, שהרי רבנו הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים ומלחמות (ה, ב), וכֹה דבריו

מוחשית או נבואית של מלאך לעיני הבשר או לעיני המחשבה של משה רבנו. אֶל הָאֱלֹהִים", אינה מבטאת את השפלת עיניו של משה רבנו מלהתבונן בהתגלות תמונה ודמות של ה' יתעלה ויתרומם מה אפוא נועדה ללמד אותנו הסתרת פניו של משה רבנו? גם לאחר שהאדם הכשיר את עצמו בכל ההכנות הארוכות הללו, עדיין רבנו הרמב"ם אינו מרפה ומוסיף להזהיר, שאל לו בהם במתינות להשגת האמת הצדק והיושר, ללא השפעת הבהמיוּת וללא כניעה לתשוקותיו הדמיוניות: אדם כזה מסוגל לקבל

ומשום שה"א קטנה, ה"א של אברהם, שהיא של 'היבראם', נקטן הוא בגללה". ואגב, איני יודע על איזו אות וא"ו של משה הם מדברים, ואין שום אות וא"ו בשמו של משה. כלומר, מדברי מכשפי האופל עולה, שהעולמות העליונים הינם עולמות של בהמיוּת זימה ותועבה, דהיינו עולמות של ולעיון נרחב באיסור חישובי העיתים למיניהם, ראו: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם", "בחינת מופעֵי האסטרולוגיה אגב, רבנו הרמב"ם אינו פוסק כן להלכה, ואף שהדברים האלה נאמרו בתלמוד, ואף שלא קיבלו גֵּרים בימי דוד ושלמה

ספר-האופל והקבלה הפגאנית", ובכן, היה אחד שפנה אלי ושאל:   האם תהיה מוכן לדון עם מישהו בפומבי על הזוהר ותורת הקבלה אדיר, בתור אדם שמייצג את תורת הרמב"ם הייתי מצפה לטיפה יותר יושר אינטלקטואלי... למקום ולשטח: "והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו [...] אין יחס בינו לבין המקום ". , זהו מי שיודע לסדר ולקשור קישור של ייחוד של ריבונו כראוי, אלה אותם שמקדשים השם הקדוש של ריבונם בכל יום