מצד השומע, והנה לפניכם דברי קאפח השכיר בכתבים א (עמ' 117): "הרמב"ם, בפרק ב מהלכות סנהדרין [...] שאלה אחת: מדוע הרמב"ם עצמו לא הכלים וביזה וקילל את ראשוני אשכנז, ובראשם רש"י, באופן ישיר ותוך כדי קריאה לשאלתך מדוע רבנו הרמב"ם לא קיים את הִלכת חז"ל ככתבה וכלשונה: להלן התשובה שכתבתי בעניין זה במאמרי: "ביקורת ברם, לגבי רבנו, נראה לי ברור כי רבנו הרמב"ם לא יצא נגד רש"י ודומיו מסיבה מרכזית אחת: קידוש מלחמה ישירה הרמב"ם בגדולי האסלה".

בחודש שעבר הצגנו את האתגר הגדול של דורנו והוא חינוך הבנים והבנות ללכת בדרך ה'. הצבענו על העובדה שחינוך בדרך של אמונה בלבד, דהיינו בדרך של מסירת מידע ללא ביסוס וראיה, איננו מספק את שהרי הקב"ה הבטיח לנו שלעולם נצליח להתגבר על ראיות הסותרים את התורה והמתווכחים לבטלה, וזה לשון הרמב"ם הידיעה לפי הרמב"ם הרמב"ם הקדיש פרק בספרו "מורה הנבוכים" כדי לבאר את המושג "ידיעה", וזה לשונו (עמ' עד–עה וממשיך הרמב"ם ומבאר שם: "ואין קביעת דעה כי אם לאחר השכלה, כי קביעת הדעה היא אימות מה שהושכל [...]

צעיר חכם בעיניו, כלומר אחד מאותם שחורי הבגדים וההשקפות אשר אוכלין מן התורה, והוא "הסביר" לי, כי לדעת הרמב"ם החלק הראשון של ההלכות החלק הראשון של ההלכות לעיל עוסק בשבט לוי, וברור שהוא לא רלבנטי לימינו מכמה סיבות החלק השני והאחרון של ההלכות החלק האחרון של ההלכות עוסק בכל באי עולם מבקשי ה', כאן כאמור יטענו צאצאי המינים נשים לב כי הרמב"ם מפרט באריכות רבה, שלא כהרגלו, את המעלות הייחודיות של אותם האנשים, הגויים או היהודים בחינת המעלות הללו לאור משנתו של רבנו הרמב"ם מובילה למסקנה, שאין שום קשר בין המעלות הללו לבין יושבי הישיבות

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. עין הרע, ומצטט שלוש פְּסקות מתוך מאמר שכתבתי וכותרתו: "הרמב"ם ו ה ר מ ב" ן  – יחי ההבדל הקטן! ועל כל האופנים שיש להבין את עניין עין הרע ראו במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם" . מסומם בכל מיני אתרים ומלכלך ברשת על רבי נחמן ועל תורת החסידות והקבלה [=נכון, אני מפרסם מאמרים נגדו באור הרמב"ם והאם לפי זה רבנו הרמב"ם ע"ה הוא אפיקורוס?

נָחֵל את העיון והדיון בעניין זה בדברי רבנו הרמב"ם בסדר-התפילה שבסוף ספר אהבה (מהדורת השכיר, עמ' תשכ), ולאור דברי הרמב"ם לעיל נראה ברור שלפי מסורות קדומות אלה יש לומר קדיש ללא תתקבל. ואם איש האמת, רבנו הרמב"ם הספרדי, זנח את נוסח ספרד ואימץ את נוסח תימן התלמודי והקדום, נבוא אנחנו, בנים רבנו הרמב"ם, מפני שהוא המייצג הקדום והנאמן ביותר למסורת התפילה המקורית של חז"ל ושל אבותינו הקדמונים אולם, למי שלא פקח את עיני שכלו ואינו מזהה את ייחודו של רבנו, ממשיך דרכם של אברהם אבינו ומשה רבנו עליהם

לי לפי דמיונו שרש"י לא היה מגשים, אלא לפי דבריו, והנני מצטט: "רש"י האמין באי-גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם בדיוק כמו הרמב"ם! אלה הם דברי הדרדעי אשר אכילתו מן התורה וגבהות-לבו גרמו לו להעליל על הרמב"ם שהוא מייחד את ה' "בדיוק כמו ואם רש"י "האמין באי גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם", כלשון החוקר הדרדעי הזחוח שאוכל מן התורה, איך ייתכן הבורא בדיוק כמו הרמב"ם"...

, מכל חומר שיהיה, שמשמש לטקסי הפולחן בכנסייה, או שמניחים אותו כתקרובת בכנסייה, או שהוא נעשה לשימושה של ברם, אם מדובר בתליון זהב נוצרי שאינו משמש לטקסי הפולחן בכנסייה וכו' ואף לא חקוקה בו צורתו של יש"ו? דהיינו מה דינו של תליון זהב נוצרי כזה שנעשה אך ורק לנוי? רבנו הרמב"ם היה בדעה, שתכליתה הראשונה של דת משה היא לחנך ולהורות לדעות ולהשקפות נכונות, והראשונה שבהן היא לבער את העבודה-הזרה וכל גרורותיה, ושש פעמים לפחות במורה-הנבוכים ובמשנה-תורה רבנו הרמב"ם חוזר על

המלחמה חושפת את שנאתם של המינים השחורים (המכונים 'גדולי התורה') לצה"ל, לארץ-ישראל ולעם-ישראל – כל מה כבר למעלה משמונה שנים אנחנו צועקים באור הרמב"ם כי מנהיגי העדה החרדית הינם בגדר מינים אשר אין מה לדבר אכזריים היא בגדר "רצח" – הרי שהוא למעשה מתיר את דמם של היהודים הנרצחים על ידיהם של הערבים הללו. בסיום המפגש עדכנו ראשי ישיבת מיר את הרב לנדו, כי בישיבה התקבלה קבלה של תענית דיבור, שלדבריהם הביאה לחיזוק ממאיר בגופו של עם-ישראל, ללא גיוס לצבא וללא עבודה ותרומה למדינה, יביא בסופו של דבר להתפוררותה של החברה

וזה לשון הרמב"ם (שם א, ז): "הרי מפורש בתורה ובנביא שאין הקדוש ברוך הוא גוף וגויה. כמובן שיש ראיות נוספות, ברם מטרתו של הרמב"ם ב"משנה תורה" וב"הלכות יסודי התורה" להציג רק את הראיות הקלות לפניכם רשימה תמציתית מאד של המסקנות והתובנות שעולות כתוצאה משלילת הגשמות ביחס לה' יתעלה, וזה לשון הרמב"ם כל המושגים הללו שמזכיר הרמב"ם מתארים מצבים שונים של עצמים חומריים כגון בני האדם, ומפני שהוכח שאין לה' עוד פוסק הרמב"ם (שם, יג): "ואין לו מוות ולא חיים כחיי הגוף החי.

אשמח אם תְּפַנה מזמנך כדי לפרט לי על כל אחת מהמצוות הנ"ל, למען אזכה גם אני לקיים אותה אליבא דרבנו הרמב"ם להלן תשובתי: ערב טוב, 1) עיין במאמרים: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם" , "זיוף הקלף והדוכסוסטוס" , ומהם ולכן, אם הבנת אחד הבנת את כולם, ואם הבנת את שיטותיו של אחד הבנת את שיטותיהם של רבים. את המעשה הנ"ל סיפר לי אחד מהחסידים של הרב, ומעשה שהיה כך היה: אשתו של אותו חבר הייתה גננת במוסדות של האם דברים אלה מסתדרים עם דעת רבנו הרמב"ם? להלן תשובתי: כאב לב גדול שבית-המקדש חרב...

וכך כולל הרמב"ם שני עניינים אלה בהגדרת המצוה בספר-המצוות: "ועניין מצוה זו, שאנו מצווים לפרסם את דת האמת הרי זה מתחייב בנפשו בהמשך הלכות יסודי התורה, הרמב"ם עונה על השאלה, האם מותר לאדם למסור את נפשו למיתה התשובה של הרמב"ם היא חד-משמעית (ה, ד): "כל מי שנאמר בו יעבור ואל ייהרג, ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו של מי שהורג את עצמו, לדינו של מי שהשליך את חברו לפני חיה לטרפו (ההלכה תובא לקמן). מה דינו של מי שחילל את השם באונס?

במאמר זה אנו מבקשים לעצור ולחשוב, האם האמונה הרווחת הזו מתקבלת על הדעת, ומה דעתו של הרמב"ם בנושא. מדברי רבנו הרמב"ם עולה, שלא ניתן להעלות על הדעת שהקב"ה גוזר על האדם עם מי יתחתן, מפני שהקב"ה אינו מתערב בנוסף לכל האמור לעיל, יש בידינו מקור שבו רבנו הרמב"ם כותב מפורשות, שהקב"ה לא גוזר על האדם להתחתן ועם וכֹה דברי הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות, פרק ח: "אבל האמת שאין בו ספק, שכל מעשי האדם מסורים בידו [...] סוף דבר יש שתי סיבות מרכזיות שעוררו אותי לכתוב מאמר זה: א) היה חשוב לי כמובן להציג את דעת הרמב"ם הייחודית

אין להבין אגדה זו כפשוטה, מפני שבאגדה זו שיקעו חז"ל רעיונות עמוקים ומסרים של נחמה לדורות. בידן, ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: 'ריבונו של עולם! חמלה ורחמים בעולם, ורק כאשר אין דרך אחרת הוא פועל פעולות של עונש וייסורים. החרטה של הכוהנים מסמלת גם את תחילת תהליך החרטה הארוך של כלל עם-ישראל, שחטאו ופשעו בפשעים נוראיים שהביאו וכמו שפוסק רבנו הרמב"ם בסוף הלכות תענית: "כל הצומות האלו עתידים לבטל לימות המשיח.

גם הרמב"ם וכל שאר הוגי ימי הביניים האמינו בארבעת היסודות כי זו הייתה התפיסה המדעית של אריסטו ושאר הפילוסופים אתה טועה בהבנה של ספר היצירה זו לא מאגיה אלא סוג של פיזיקה עתיקה. של החיבור שנכתב עליו. יתר-על-כן, אין שום קושי בעניין אמונתו של הרמב"ם וחכמי קדם בענייני ארבעת היסודות, מפני שיש הבדל עצום בין כמו כן, הרמב"ם ושאר חכמי קדם וכל-שכן חכמי ישראל, לא התיימרו להבין כיצד נוצרו היסודות, ואפילו מחבר הפירוש

שותים משקאות חריפים מאד, והופכים את בתי תִּפלותם לבתי מרזח, ואת רחובות בני-ברק ושאר ערי המינות לרחובות של כללו של דבר, תפישׂת האגדה כפשוטה מציגה את רבה ככסיל מתועב ואף גרוע מכך, כניאו-נאצי מגולח חמום מוח, אשר מצד רשות אנו חושבים אותו לאנוס מצד תשלומין, ולהכניס עצמו באונס אין איסור מדינא במקום מצוה, שהרי לדעת הרמב"ם כללו של דבר, לפי הקוקו חובה להשתכר בפורים עד מצב של "אנוס", עד דלא יִדַּע, דהיינו עד מצב שכרותו של לוט והמסומם הזה אף מעז לומר שזו דעת הרמב"ם!

כמובן שדרך זו היא דרך רעה מאד, כי מעבר להטעיה וגניבת הדעת בהעתקת חומרים של אחרים, יש כאן גם סכלות, במה ותחלואיה, ואובדן הדרך ההלכתי והמחשבתי שהחשיך את העולם-הדתי, כתבתי ותיארתי במאמרי: "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם יחסו של מָרי למחברים הללו שונה לחלוטין מיחסו לאותם בעלי הליקוטים שנזכרו בסיבה הראשונה, שהרי כאן מָרי מטרת אותם המלומדים הרחוקים מדרכי מישרים בכל פרסומיהם בעניינים אלה, הינה להקטין לגמד ולמזער את רבנו הרמב"ם , מן הסיבה הפשוטה שרבנו הרמב"ם איש האמת הוא הסכנה הגדולה ביותר לעיוות הדת שהם מנציחים, ואשר מאפשר להם

שהתנגדו לשיטתו של שר"י לפרש את אגדות חז"ל כפשוטן? נטו אחרי הזיותיהם של רש"י, השו"ע והקבלה". ואם תשים לב, דווקא מקרב יהודי תימן יצאה ההתנגדות העזה ביותר לאלילות הקבלה, ועד לאחרונה התנועה היחידה ואם יורשה לי אוסיף ואומר, שאוֹר הרמב"ם צמח ונבע מיהודי תימני... לסיכומו של דבר, יש ספק גדול ביחס למוצאם של האשכנזים, אף שלפי מעמדם ההלכתי הם וודאי יהודים, כי חזקה שהם

לדעת הרמב"ם פיוט זה הוא מכשלה גדולה, והחדרתו לתוך הסידור היהודי נובעת מתוך סכלות ובורות בעולם המחשבה לדעת הרמב"ם, כל פנייה למלאכים היא בגדר עבודה-זרה, וכל-שכן פנייה של כבוד שיש עמה גם בקשה להיטיב עמנו. וכֹה דברי הרמב"ם בתארוֹ כיצד צמחה העבודה הזרה הקדומה. א. "שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם" מדברי הרמב"ם למדנו, שפנייה לכוכבים או למלאכים או לכל גורם אחר מבלעדי הִלכת "התכבדו מכובדים" רבנו הרמב"ם, בעקבות חז"ל, פוסק בהלכות תפילה (ז, ה) שהאדם נדרש לומר לפני כניסתו

לפיכך, אין לי צל של ספק, שכאשר תקום סנהדרין-אמת, ההלכות הללו יעודכנו בהתאם לתנאֵי המחיה של ימינו, וכוונתי עם-ישראל מדרך האמת, ואת סטייתם הנגעלה של כומרי הדת האורתודוקסית מדרך חיים והשחתתם את תורת האלהים אשר ובכן, להבנתי די יהיה לו לאדם שיפגום בניקיונו ובצחצוחו של הבגד המכובס שאותו הוא מבקש ללבוש בשבוע שחל בו להתקלח), ובכן להבנתי המנהגים הללו אינם מחייבים ותכליתם לתאר את המציאות בלבד – ויתרה מזאת, לפי דעתי רבנו הרמב"ם המנהג בלבד לחייב את האומה, והראיה: אם היה בכוחו של המנהג לחייב, רבנו היה פוסק: "ואסור לאכול בשר בשבוע

משמעויותיה העמוקות של מחלוקת זו נותנות את אותותיהן בכל צעד ושעל בחיי היום-יום של האדם היהודי בימינו. במאמרי "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם – המהפכנות שבשמרנות" (פורסם בספרי "אפיקים להרמב"ם"), הצגתי את משנת הרמב"ם בנושא ופרשתי את תוצאות מחלוקת זו על העם היהודי לדורותיו. נמצא, כי הרמב"ם ראה ברוב מחברי ופרשני זמנו הוזי הזיות! ויש מהם אשר אפילו נוהגים להביא ראיות מפוסקים אשר נטו אחר הקבלה המיסטית האלילית, כאלה שהצמידו שמות של

של ארץ-הקודש, שהיא ארצו ונחלתו של ה' יתעלה ויתרומם שמו. וכך הבין רבנו הרמב"ם את דברי הירושלמי במועד קטן ספ"ב: "אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד, מעט מפירושי המינים וצאצאיהם ראינו את דרכו הישרה של רבנו הרמב"ם, אולם, המינים הפרו-נוצריים וצאצאיהם הלכו ועל תפישות אירופיות עקושות בהבנת החיים שלאחר המוות ראו: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?" לפנותו אפילו לא אצל אבותיו של מת.

וכי רבנו הרמב"ם זימן את חכמי-יועצי-אשכנז המגשימים לפני בית-דין? ויתרה מכולן, חז"ל ורבנו הרמב"ם מבטלים באופן חד-משמעי את דברי ערוסי השׂכיר, כלומר, מעיקרא אין שום צורך ברם, אם האדם מתבונן בהזיותיהם של המינים ונדמה לו שהם חכמים גדולים,  שגיאתו איננה רק בעניין של לדון לכף וכי הוא אינו מבין שרש"י הניח את התשתית המאגית לקבלה הארורה? וקלות ראש מרגילין לערווה: "רבי עקיבה אומר, שחוק וקלות ראש מרגילין לערווה" (אבות ג, טז), וכן פוסק רבנו הרמב"ם

אמנם, ביחס לנידה השאלה פחות חזקה, מפני שהעונש על קיום יחסי-אישות בעת הנידה הוא כרת, וכמו שפוסק הרמב"ם ברם, אפילו כרת לפי רבנו הרמב"ם אינו מיתה לגוף אלא מיתה לנפש, כלומר הכרתת הנפש מחיי העולם-הבא, ולכן גם וכנראה בשל הקשיים החמורים הללו ועוד הרמב"ם אף דחה מדרש זה לחלוטין וכמו שנראה לקמן. ג. דעת הרמב"ם ופירוש אחֵר נחזור למשנת במה מדליקין: "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לדתן" וכו', האפיפיור הצרפתי לעומת שלמה-זלמן, הרמב"ם פוסק כך בהלכות שבת (ה, ג): "ונשים מצֻווֹת על דבר זה [=הדלקת הנר] יותר מן האנשים

הרמב"ם מפציר בנו בהלכות תשובה (ג, ד) שנראה את עצמנו כחצי זכאים וחצי חייבים בכל עת, לעומת זאת, ישנם לא "רשעותו" ולהשיב את הכף חזרה אל הזכות, למרות שמדובר באשליה, אשליה שתוביל לשיבוש מחשבתי ולראיה שגויה של ושמעתי על חסיד חב"ד שהוא גם רב קהילה, שאביו פרש מן החסידות וחבר לדרך האמת של הרמב"ם, ובנו קורא לו בפרהסיה אדם אשר לומד את הלכות האמת של חז"ל והרמב"ם יידע מהם סדרי העדיפות הנכונים, ואסביר את כוונתי, כשאדם לומד תורה לפי הרמב"ם הוא לא יעמוד זעוף מול הוריו ויתעקש לבצע דברים שאינם חובה, הוא יידע על מה ניתן לוותר

כי זו דרכו של אברהם אבינו ובעקבותיו משה רבנו ורבנו הרמב"ם, שהאמת ורק האמת הניעה אותם לפעול את פעולותיהם ונסיים פרק זה בדברי רבנו הרמב"ם על החובה ללכת בדרכיו של אברהם אבינו, וזה לשונו במורה-הנבוכים (א, טז): הרמב"ם ראה את עצמו כממשיך דרכו של אברהם אבינו, ממשיך דרכו המחשבתית-פילוסופית, ממשיך דרכו בקריאה לכל באי בספריו משנה-תורה (הלכות עבודה-זרה א) ומורה-הנבוכים (ג, כט), מתייחס הרמב"ם לקריאתו של אברהם אבינו. ונסיים פרק זה בנקודה למחשבה, פעם נשאל הרב אהרן חמדי ז"ל מבני-ברק, אנחנו שהולכים בדרכו של הרמב"ם, אולי

דינו של גוי שרצח ישראל דינו של גוי שרצח ישראל איננו זהה לדינו של ישראל שרצח ישראל. והנה לפניכם פסק רבנו הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש (ה, ד), בעניין חומרת דינו של גוי שהרג ישראל "בשגגה נלמד מה דינו של אותו רשע מישראל שמוסר, וננסה להסיק מכך על דינו של גוי שמנסה להרוג ישראל ונכשל במטרתו אין ספק שדינו של גוי זה לא פחות חמור! , ולספק את תאוות השנאה והרצח העיוורת והבלתי נשלטת אשר מפעפעת בקרבם ואוכלת את ישותם – וכֹה דברי רבנו הרמב"ם

עשוי לשנות את פניה של מדינת ישראל לדורות. עת שיש לאל ידם – שהרי אם החמירו על גר תושב על הריגה בשוגג של יהודי אחד, אין צל של ספק מהו דינם של רבבות *** ועתה אתייחס לקושיה של מאן-דהו מספר-המצוות להרמב"ם (סוף ההקדמה, עמ' נז): "וידוע שהמלחמה וכיבוש הארץ ר' חנינה בן אנטגנס אומר: אף מי שהיה מוכתב באסרטיא של מלך", ושם פירש רבנו: "ואסרטיא של מלך – פנקס צבא והנה לפניכם פסקי חז"ל ורבנו הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות ספ"ז: [יז] "ומאחר שייכנס אדם בקשרי המלחמה יישען

מדרש זה נזכר לראשונה אצל עזריאל בן שלמה מגירונה (המאה הי"ג) אשר למד את הזיות הקבלה הקדומה מבנו של הפוחז *** וכדי להבין במה חטא משה רבנו ע"ה, אצטט לפניכם את ניתוח חטאו לאורו של רבנו הרמב"ם, מתוך המאמר: "וְהָסֵר של רבנו הרמב"ם לחטאו של משה רבנו ע"ה, וממנו נלמד, כי משה רבנו אדון כל הנביאים, אשר לא קם ולא יקום נביא ושגיאתו זו של משה רבנו אף תוארה בגינויים קשים וחריפים מאד, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהקדמתו המפורסמת למסכת ולהבדיל בין המינים הטמאים הללו לבין איש האמת הטהור, שימו לב כיצד רבנו הרמב"ם מתייחס במורה (ב, כט) לאות

ובכן, הרמב"ם מלמד בהלכות כלי המקדש (א, ג): "המור הוא הדם הצרור בחיה ש[נמצאת] בהודו, הידוע לכל, שמתבשמים רס"ג והרמב"ם – מקורות נאמנים ומהימנים עם החקירה והעיון התברר לי שרק הרמב"ם ורס"ג זיהו נכונה את שמן המור , ואין להתפלא על-כך, שהרי הם חוד החנית וכוח החלוץ של דרך האמת, וממשיכי דרכו האמיתיים של אברהם אבינו ומשה השמנים וסגולותיהם הטבעיות הרמב"ם פוסק בהלכות יום טוב (ג, יג): "ארץ ישראל [...] מזרימים אדים רותחים לכמות גדולה של צמח דחוס, והאדים שיוצאים הינם אדי מים המעורבבים בשמן של אותו הצמח.

להרבה ילדים יתומים של המלחמה. [...] הוא [...] אנחנו הנצחיות של עם-ישראל, אנחנו ההמשכיות של עם ישראל, שרדנו אלפיים שנות גלות, מי שרד בגלות הזאת? מצוה מוגבלת בזמן, עלולה לגרום לשכחתה ולאיבודה של התורה? הגנה על ארץ-ישראל ועם-ישראל תגרור עמה שכחה של התורה. ועל כל פנים אין לגינוי תנועת ההשׂכלה שום קשר לימינו, שהרי רבנו הרמב"ם כבר הוכיח שניתן להיות מדען ופילוסוף