וכך אכן הסביר רבנו הרמב"ם ב"ספר המצוות" (לאווין סד), וכֹה דבריו: "והמצוה הארבע ושישים, האזהרה שהוזהרנו וכן פוסק רבנו הרמב"ם בסוף הלכות יסודי התורה, וכֹה דבריו: "נביא שנודעה נבואתו וְהָאָמָנוּ [=התאמתו] דבריו ורבנו הרמב"ם התייחס לעניין זה במורה (ג, יב), והנה לפניכם מקצת מדבריו: "והמין השלישי מן הרעות הוא מה שיארע בספרו הטהור "מורה הנבוכים" רבנו הרמב"ם מלמד אותנו שהיו באומה שלושה שמות מיוחדים לה' יתברך. בהמשך דבריו, הרמב"ם מתייחס לעניין "השמות הקדושים" שנזכרו בתפילה לעיל, וכֹה דבריו שם: "וכאשר מצאו הָרְשָׁעִים

ידוע ומפורסם בעולם האורתודוקסי האיסור הדמיוני של אכילת בשר ודגים יחדיו, מעולם לא התייחסתי להזיה זו ומעולם הוי אומר, ברור כשמש לכל מי שיש בו ולוּ זרזיף קלוש של דעת, שמותר לדעת הרמב"ם לאכול בשר ודגים יחדיו ללא ועל-כל-פנים, גם לשיטתם של קאפח וקארו הקראי שסוברים שהמילים "שאכלו בה" מורות על בישול, גם לשיטתם אין שום קארו הקראי, פטרוניו האשכנזים למדו את הדין הזה מן הגמרא שהוסברה לעיל, וכבר ראינו שאין זכר להזיה הזו של קארו, והוא פשוט לא ידע ללמוד פשט פשוט של גמרא.

מטרת החוברת מטרתה המרכזית של החוברת הייתה לשכנע את הקורא לקנות את "הנר הקדוש של רשב"י" (מעניין שבחוברת והטעו את ההמון שיש בכוח השמות הללו לפעול פעולות במציאות, כמו כישופי פנטזיה דמיוניים, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם אף שבהלכות האלה רבנו הרמב"ם מתייחס לאסטרולוגיה, נראה ברור שקביעת עתים לפי כל אמונת-הבל פגאנית היא בכלל כמו כן, הרמב"ם קידש מלחמה במספר מקומות בכתביו נגד האסטרולוגיה, ובכל מקום שעלה עניינם הוא ראה לנכון לגנותם וכֹה דברי רבנו הרמב"ם באגרת תימן (עמ' מו): "אם אתם מריתם [=פשעתם] והבאתי עליכם מכות עונש על מעשיכם: אם

ואגב נחשפו שקריהם של מכשפי האופל לדורותיהם, אשר טוענים ומכזבים שספר-האופל וכן שאר ספרי הקבלה הפגאנית, והדברים עתיקים, ובכל זה ראו נא: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם", ובעוד רבים. תעתועם הרביעי של דתן ואבירם כלל לא נוגע לראיה מדברי חז"ל, אלא הם מצטטים את דברי הרמב"ם בהקדמתו למורה להרמב"ם שהוא "לא היה ראוי". והודאתו וענוותנותו של הרמב"ם שהוא ילמֵּד עניינים מסוימים במרכבת יחזקאל לאור יסודות תורתנו ולאור דברי

נחל אפוא לעיין בעניין זה לאור משנת הרמב"ם, וננסה להשיב על כל השאלות הללו ועוד. א. מקור החלום רבנו הרמב"ם מבאר בספרו מורה-הנבוכים, כי החלום הוא למעשה תוצר של כוח הדמיון שיש באדם. כאן רבנו הרמב"ם מרחיב ומפרט את מה שנאמר לעיל בעניין פעולת הכוח המדמה, ואגב למדנו על מושג חשוב במשנת הרמב"ם במורה-הנבוכים (ב, לז) הרמב"ם מבאר, כי ישנו שפע שכלי אשר שופע מאת ה' יתעלה על האדם, שפע שכלי זה שופע על הרבה מחכמי ישראל ראשונים ואחרונים, ובכללם הרמב"ם, הם בדעה שהשדים יצורים דמיוניים".

החילוניים מבינים שגם אם ירצו "להתקרב לאלהים" יהיה עליהם לקבל מרותם של כסילים, וכפי שכותב עליהם הרמב"ם כמו כן, המינים מפתים את החילוניים במשאות שווא ומדוחים חלקלקים מבית היוצר של מהטמה גנדי. והקריב את הקורבן הגדול הזה של אותם קדושי מירון כדי להעביר לעם-ישראל מסר הנוגע ישירות ללב ליבה של התורה וזהו היסוד העשירי בשלושה-עשר יסודות דתנו, ואלה הם דברי הרמב"ם: "והיסוד העשירי, שהוא יתעלה יודע מעשה בני צער וייסורים של ישראל'.

ולא לחינם רבנו הרמב"ם אומר בהקדמתו לפרק חלק, ביחס לנחשבים ל"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות, כי השרידים ובמלים אחרות, רוב "אנשי הדת" בימיו של רבנו הרמב"ם היו לפי דעתו: "רעי לבב" או "מקנאים" או "פתאים" או " כך צריך לנהוג אתר שהיהדות חשובה לו ושכרטיס הביקור שלו מבוסס על תורת הרמב"ם. יהודי אמיתי חייב לכנות בשמות של גנאי חירוף וגידוף רשע מרושע משושלת של מינים מתועבים, ומנהיגם של אלפי כך צריך לנהוג אדם שהיהדות חשובה לו ושתורתו נשענת על דרך האמת של חז"ל והרמב"ם.

וכבר הרחבתי בתשובה לכל המלינים על שגיאותיו של רבנו בענייני מדע, במאמרי: "הרמב"ם ידע שהנחות המדע הקדום ובעניינים אלה ראו מאמריי: "יסודות במדעי האלהות", "לימודי המדעים במשנת הרמב"ם", "חמקנות מדעי האלהות", לרש"י-שר"י – ותשובתי", "מלחמתו של הרמב"ם ב'גדולי הדור'" (סדרת מאמרים), ועוד. (אגרות הרמב"ם, עמ' קלא). מן העבר האחד ניצב הרמב"ם, כאברהם אבינו ע"ה בשעתו, שקריאתו לדת האמת: "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְיָ אֵל

הילת האלילות שיצרו סביבו כאילו הוא היה "הרמב"ם של ימינו", גרמה לדבריו לחדור ללא בחינה אמיתית. וְאַיֵּה הכבוד העצמי של תלמידי הרמב"ם? נמצא, שהמקור לתעייתו של קאפח הוא בדברי תלמידו של השׂטן הארור מגירונדי. נספח א: שאלה ותשובה נשאלתי כך: בעניין הפלטה החשמלית שאנו משתמשים בה בשבת, האם לפי הרמב"ם היא נחשבת אש נספח ב: עוד שאלה ותשובה עוד נשאלתי:  הרמב"ם פוסק בהלכות שבת (כב, ח): "דבר שנתבשל קודם השבת, או נשרה בחמין

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. עין הרע, ומצטט שלוש פְּסקות מתוך מאמר שכתבתי וכותרתו: "הרמב"ם ו ה ר מ ב" ן  – יחי ההבדל הקטן! ועל כל האופנים שיש להבין את עניין עין הרע ראו במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם" . מסומם בכל מיני אתרים ומלכלך ברשת על רבי נחמן ועל תורת החסידות והקבלה [=נכון, אני מפרסם מאמרים נגדו באור הרמב"ם והאם לפי זה רבנו הרמב"ם ע"ה הוא אפיקורוס?

של האדם, ונסביר את הדברים. לזאת קורא הרמב"ם "התפעלות נפשית" שמבטאת את השינוי שחל בנפשו של האב שעורר אותו לפעול להיטיב עם בנו. הרמב"ם עוסק במצות ייחוד השם בפרק א מהלכות יסודי התורה. מזאת נלמד שמשה רבנו ביקש לידע את ייחודו של השם בשׁלמוּת, וזה לשון הרמב"ם (שם, י): "מה הוא זה שביקש משה ביקש לידע אמתת המצאוֹ של הקדוש ברוך הוא [...]

מצד השומע, והנה לפניכם דברי קאפח השכיר בכתבים א (עמ' 117): "הרמב"ם, בפרק ב מהלכות סנהדרין [...] שאלה אחת: מדוע הרמב"ם עצמו לא הכלים וביזה וקילל את ראשוני אשכנז, ובראשם רש"י, באופן ישיר ותוך כדי קריאה לשאלתך מדוע רבנו הרמב"ם לא קיים את הִלכת חז"ל ככתבה וכלשונה: להלן התשובה שכתבתי בעניין זה במאמרי: "ביקורת ברם, לגבי רבנו, נראה לי ברור כי רבנו הרמב"ם לא יצא נגד רש"י ודומיו מסיבה מרכזית אחת: קידוש מלחמה ישירה הרמב"ם בגדולי האסלה".

צעיר חכם בעיניו, כלומר אחד מאותם שחורי הבגדים וההשקפות אשר אוכלין מן התורה, והוא "הסביר" לי, כי לדעת הרמב"ם החלק הראשון של ההלכות החלק הראשון של ההלכות לעיל עוסק בשבט לוי, וברור שהוא לא רלבנטי לימינו מכמה סיבות החלק השני והאחרון של ההלכות החלק האחרון של ההלכות עוסק בכל באי עולם מבקשי ה', כאן כאמור יטענו צאצאי המינים נשים לב כי הרמב"ם מפרט באריכות רבה, שלא כהרגלו, את המעלות הייחודיות של אותם האנשים, הגויים או היהודים בחינת המעלות הללו לאור משנתו של רבנו הרמב"ם מובילה למסקנה, שאין שום קשר בין המעלות הללו לבין יושבי הישיבות

לי לפי דמיונו שרש"י לא היה מגשים, אלא לפי דבריו, והנני מצטט: "רש"י האמין באי-גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם בדיוק כמו הרמב"ם! אלה הם דברי הדרדעי אשר אכילתו מן התורה וגבהות-לבו גרמו לו להעליל על הרמב"ם שהוא מייחד את ה' "בדיוק כמו ואם רש"י "האמין באי גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם", כלשון החוקר הדרדעי הזחוח שאוכל מן התורה, איך ייתכן הבורא בדיוק כמו הרמב"ם"...

עד שהקדיש לו את רובו הגדול של החלק הראשון של המורה. ישתנה בשום אופן מאופני השינוי – לא שינוי עצמי, ואין לו מצב מסוים זולת עצמותו שאז ישתנה בו, וגם אין יחסו אופן מאופני השינוי: [1] לא שינוי עצמי; [2] ואין לו מצב מסוים זולת עצמותו שאז ישתנה בו; [3] וגם אין יחסו אמיתי ביננו לבינו, לא יחס של אדנות, לא יחס של אבהות, ולא יחס של מלכות, כפי שאנו מבינים אותם במציאות , אלא יחסו אליהם [למיני ההווים] כשהם [=כשפריטיהם] הווים או נפסדים יחס שווה קיים ועומד, כי אותו היחס [

בחודש שעבר הצגנו את האתגר הגדול של דורנו והוא חינוך הבנים והבנות ללכת בדרך ה'. הצבענו על העובדה שחינוך בדרך של אמונה בלבד, דהיינו בדרך של מסירת מידע ללא ביסוס וראיה, איננו מספק את שהרי הקב"ה הבטיח לנו שלעולם נצליח להתגבר על ראיות הסותרים את התורה והמתווכחים לבטלה, וזה לשון הרמב"ם הידיעה לפי הרמב"ם הרמב"ם הקדיש פרק בספרו "מורה הנבוכים" כדי לבאר את המושג "ידיעה", וזה לשונו (עמ' עד–עה וממשיך הרמב"ם ומבאר שם: "ואין קביעת דעה כי אם לאחר השכלה, כי קביעת הדעה היא אימות מה שהושכל [...]

המלחמה חושפת את שנאתם של המינים השחורים (המכונים 'גדולי התורה') לצה"ל, לארץ-ישראל ולעם-ישראל – כל מה כבר למעלה משמונה שנים אנחנו צועקים באור הרמב"ם כי מנהיגי העדה החרדית הינם בגדר מינים אשר אין מה לדבר אכזריים היא בגדר "רצח" – הרי שהוא למעשה מתיר את דמם של היהודים הנרצחים על ידיהם של הערבים הללו. בסיום המפגש עדכנו ראשי ישיבת מיר את הרב לנדו, כי בישיבה התקבלה קבלה של תענית דיבור, שלדבריהם הביאה לחיזוק ממאיר בגופו של עם-ישראל, ללא גיוס לצבא וללא עבודה ותרומה למדינה, יביא בסופו של דבר להתפוררותה של החברה

, מכל חומר שיהיה, שמשמש לטקסי הפולחן בכנסייה, או שמניחים אותו כתקרובת בכנסייה, או שהוא נעשה לשימושה של ברם, אם מדובר בתליון זהב נוצרי שאינו משמש לטקסי הפולחן בכנסייה וכו' ואף לא חקוקה בו צורתו של יש"ו? דהיינו מה דינו של תליון זהב נוצרי כזה שנעשה אך ורק לנוי? רבנו הרמב"ם היה בדעה, שתכליתה הראשונה של דת משה היא לחנך ולהורות לדעות ולהשקפות נכונות, והראשונה שבהן היא לבער את העבודה-הזרה וכל גרורותיה, ושש פעמים לפחות במורה-הנבוכים ובמשנה-תורה רבנו הרמב"ם חוזר על

נָחֵל את העיון והדיון בעניין זה בדברי רבנו הרמב"ם בסדר-התפילה שבסוף ספר אהבה (מהדורת השכיר, עמ' תשכ), ולאור דברי הרמב"ם לעיל נראה ברור שלפי מסורות קדומות אלה יש לומר קדיש ללא תתקבל. ואם איש האמת, רבנו הרמב"ם הספרדי, זנח את נוסח ספרד ואימץ את נוסח תימן התלמודי והקדום, נבוא אנחנו, בנים רבנו הרמב"ם, מפני שהוא המייצג הקדום והנאמן ביותר למסורת התפילה המקורית של חז"ל ושל אבותינו הקדמונים אולם, למי שלא פקח את עיני שכלו ואינו מזהה את ייחודו של רבנו, ממשיך דרכם של אברהם אבינו ומשה רבנו עליהם

גם הרמב"ם וכל שאר הוגי ימי הביניים האמינו בארבעת היסודות כי זו הייתה התפיסה המדעית של אריסטו ושאר הפילוסופים אתה טועה בהבנה של ספר היצירה זו לא מאגיה אלא סוג של פיזיקה עתיקה. של החיבור שנכתב עליו. יתר-על-כן, אין שום קושי בעניין אמונתו של הרמב"ם וחכמי קדם בענייני ארבעת היסודות, מפני שיש הבדל עצום בין כמו כן, הרמב"ם ושאר חכמי קדם וכל-שכן חכמי ישראל, לא התיימרו להבין כיצד נוצרו היסודות, ואפילו מחבר הפירוש

היא ההשקפה שלימוד תורת המינות שבידם מועיל לשמירה על מדינת-ישראל, לא פחות ואף הרבה יותר מאשר פעולתם של בכתבה זו טוען אחד מהכומרים של פינטו שיש הוכחה מחנוכה לכך שלימוד התורה מגן על עם-ישראל. הציל אותנו למרות העובדה שהיינו חלשים מול גיבורים, צדיקים מול רשעים ועוסקי תורתך מול זדים [והנה דבריו של עד כאן מתוך הכתבה הממומנת של דוד ברגר. ברם, הנוסח שבידיו של טחן הוא נוסח מזויף, וכך הוא הנוסח המקורי שבסידור הרמב"ם: "עַל הַנִּסִּים וְעַל הַגְּבוּרוֹת

אין להבין אגדה זו כפשוטה, מפני שבאגדה זו שיקעו חז"ל רעיונות עמוקים ומסרים של נחמה לדורות. בידן, ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: 'ריבונו של עולם! חמלה ורחמים בעולם, ורק כאשר אין דרך אחרת הוא פועל פעולות של עונש וייסורים. החרטה של הכוהנים מסמלת גם את תחילת תהליך החרטה הארוך של כלל עם-ישראל, שחטאו ופשעו בפשעים נוראיים שהביאו וכמו שפוסק רבנו הרמב"ם בסוף הלכות תענית: "כל הצומות האלו עתידים לבטל לימות המשיח.

שותים משקאות חריפים מאד, והופכים את בתי תִּפלותם לבתי מרזח, ואת רחובות בני-ברק ושאר ערי המינות לרחובות של כללו של דבר, תפישׂת האגדה כפשוטה מציגה את רבה ככסיל מתועב ואף גרוע מכך, כניאו-נאצי מגולח חמום מוח, אשר מצד רשות אנו חושבים אותו לאנוס מצד תשלומין, ולהכניס עצמו באונס אין איסור מדינא במקום מצוה, שהרי לדעת הרמב"ם כללו של דבר, לפי הקוקו חובה להשתכר בפורים עד מצב של "אנוס", עד דלא יִדַּע, דהיינו עד מצב שכרותו של לוט והמסומם הזה אף מעז לומר שזו דעת הרמב"ם!

שהתנגדו לשיטתו של שר"י לפרש את אגדות חז"ל כפשוטן? נטו אחרי הזיותיהם של רש"י, השו"ע והקבלה". ואם תשים לב, דווקא מקרב יהודי תימן יצאה ההתנגדות העזה ביותר לאלילות הקבלה, ועד לאחרונה התנועה היחידה ואם יורשה לי אוסיף ואומר, שאוֹר הרמב"ם צמח ונבע מיהודי תימני... לסיכומו של דבר, יש ספק גדול ביחס למוצאם של האשכנזים, אף שלפי מעמדם ההלכתי הם וודאי יהודים, כי חזקה שהם

במאמר זה אנו מבקשים לעצור ולחשוב, האם האמונה הרווחת הזו מתקבלת על הדעת, ומה דעתו של הרמב"ם בנושא. מדברי רבנו הרמב"ם עולה, שלא ניתן להעלות על הדעת שהקב"ה גוזר על האדם עם מי יתחתן, מפני שהקב"ה אינו מתערב בנוסף לכל האמור לעיל, יש בידינו מקור שבו רבנו הרמב"ם כותב מפורשות, שהקב"ה לא גוזר על האדם להתחתן ועם וכֹה דברי הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות, פרק ח: "אבל האמת שאין בו ספק, שכל מעשי האדם מסורים בידו [...] סוף דבר יש שתי סיבות מרכזיות שעוררו אותי לכתוב מאמר זה: א) היה חשוב לי כמובן להציג את דעת הרמב"ם הייחודית

(אגרות הרמב"ם, עמ' קלו): "אילו הייתה מטרתנו לפרש את החיבור על-ידי התלמוד, לא היינו כותבים את החיבור"; משהו על סכלותו של רש"י גם בסוגיה זו נתקלתי בסכלותו של רש"י, ואחזור על קטע קצר מלשון הגמרא הנדונה: "וכי בגדר "חביטה" וכמו שפירש רש"י (='השפיל ענפיו למטה'), אלא מדובר בעניין אחר והוא הקציצה וכפי שפירש רבנו הרמב"ם שניים לאחד, דהיינו רוב של 66 אחוז, ואילו הביטול ברוב שנאמר לעניין סכך הסוכה הוא רוב רגיל של 51 אחוז. סוף דבר אחתום בשאלה שנשאלתי, וזה לשונה: "סוכה, שמעליה, בגובה של 5 קומות, יש בליטה של גג הבניין המכסה

לפיכך, אין לי צל של ספק, שכאשר תקום סנהדרין-אמת, ההלכות הללו יעודכנו בהתאם לתנאֵי המחיה של ימינו, וכוונתי עם-ישראל מדרך האמת, ואת סטייתם הנגעלה של כומרי הדת האורתודוקסית מדרך חיים והשחתתם את תורת האלהים אשר ובכן, להבנתי די יהיה לו לאדם שיפגום בניקיונו ובצחצוחו של הבגד המכובס שאותו הוא מבקש ללבוש בשבוע שחל בו להתקלח), ובכן להבנתי המנהגים הללו אינם מחייבים ותכליתם לתאר את המציאות בלבד – ויתרה מזאת, לפי דעתי רבנו הרמב"ם המנהג בלבד לחייב את האומה, והראיה: אם היה בכוחו של המנהג לחייב, רבנו היה פוסק: "ואסור לאכול בשר בשבוע

של ארץ-הקודש, שהיא ארצו ונחלתו של ה' יתעלה ויתרומם שמו. וכך הבין רבנו הרמב"ם את דברי הירושלמי במועד קטן ספ"ב: "אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד, מעט מפירושי המינים וצאצאיהם ראינו את דרכו הישרה של רבנו הרמב"ם, אולם, המינים הפרו-נוצריים וצאצאיהם הלכו ועל תפישות אירופיות עקושות בהבנת החיים שלאחר המוות ראו: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?" לפנותו אפילו לא אצל אבותיו של מת.

וכי רבנו הרמב"ם זימן את חכמי-יועצי-אשכנז המגשימים לפני בית-דין? ויתרה מכולן, חז"ל ורבנו הרמב"ם מבטלים באופן חד-משמעי את דברי ערוסי השׂכיר, כלומר, מעיקרא אין שום צורך ברם, אם האדם מתבונן בהזיותיהם של המינים ונדמה לו שהם חכמים גדולים,  שגיאתו איננה רק בעניין של לדון לכף וכי הוא אינו מבין שרש"י הניח את התשתית המאגית לקבלה הארורה? וקלות ראש מרגילין לערווה: "רבי עקיבה אומר, שחוק וקלות ראש מרגילין לערווה" (אבות ג, טז), וכן פוסק רבנו הרמב"ם

וכך כולל הרמב"ם שני עניינים אלה בהגדרת המצוה בספר-המצוות: "ועניין מצוה זו, שאנו מצווים לפרסם את דת האמת הרי זה מתחייב בנפשו בהמשך הלכות יסודי התורה, הרמב"ם עונה על השאלה, האם מותר לאדם למסור את נפשו למיתה התשובה של הרמב"ם היא חד-משמעית (ה, ד): "כל מי שנאמר בו יעבור ואל ייהרג, ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו של מי שהורג את עצמו, לדינו של מי שהשליך את חברו לפני חיה לטרפו (ההלכה תובא לקמן). מה דינו של מי שחילל את השם באונס?