תמצית דיני חודש אב ושבוע שחל בו
- אדיר דחוח-הלוי
- לפני 10 שעות
- זמן קריאה 4 דקות
נתבקשתי לסכם ולהסביר בקצרה את הלכות חודש אב ושבוע שחל בו. ובכן, נחל בפסקי רבנו בהלכות תעניות (ה, ו): "משייכנס אב ממעטין בשמחה [רק ממעטין בשמחה, אך אין להשבית את השמחה כליל חלילה]. ושבת [=שבוע] שחל תשעה באב להיות בתוכה – אסור לספר [=להסתפר], ולכבס [=לכבס בחומרי כביסה וכמנהגם הקדום, אך במים בלבד מותר], וללבוש כלי מגוהץ [=מכובס בחומרי כביסה] [...] עד שיעבור התענית; ואפילו לכבס ולהניח לאחר התענית – אסור. וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת [=בשבוע] זה ולא ייכנסו למרחץ עד שיעבור התענית, ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החודש עד התענית".
ובכן, כאשר תשעה באב חל ביום חמישי האיסור ללבוש בגדים מכובסים לא פשוט, ובמיוחד בחום שיש לנו בארץ-ישראל. כמו כן, בדורות הראשונים שבהם נקבעו ההלכות הללו, נהגו להתקלח רק פעם בשבוע (בדרך-כלל בימי חמישי), ובוודאי שלא היו מחליפים בגדים כל יום, אלא היו מחליפים בגד לכל היותר פעם בשבוע לכבוד השבת. לפיכך, אין לי צל של ספק, שכאשר תקום סנהדרין-אמת, ההלכות הללו יעודכנו בהתאם לתנאֵי המחיה של ימינו, וכוונתי בעיקר להלכה שנוגעת לאיסור ללבוש בגד מכובס בשבוע שחל בו. להבנתי, ראוי שסנהדרין-אמת תעדכן את האיסור הזה מפני שתנאי המחיה השתנו לחלוטין מאז ימי חכמי המשנה.
ומה בכל זאת ניתן לעשות היום? ובכן, חכמים בהלכות הללו לא ביקשו לְעַנּוֹת אותנו, וכמו שנאמר בפתיחת ההלכה: "משייכנס אב ממעטין בשמחה", כלומר ההלכות הללו לא נועדו להשבית את שמחתנו כליל אלא למעט אותה ותו לא. לפיכך, לא יעלה על הדעת שבשבוע שחל בו תשעה באב ביום חמישי, נלבש כל השבוע את אותם הבגדים כי הדבר בלתי אפשרי, ואף חכמים ע"ה לא התכוונו לענות אותנו באופנים הללו, אשר בימינו הם בגדר עינוי גדול.
ולכן, להבנתי, כאשר תקום סנהדרין-אמת היא תעדכן את ההלכות הללו ותתאים אותן לתנאי המחיה בימינו, ואף-על-פי-כן, אנו לא יכולים לבטל את הדין הזה שקבעה הסנהדרין בימי חכמי המשנה והתלמוד: גם מבחינת כללי ההלכה אך לא פחות מכן מפני שעלינו לזכור את ריחוקו של עם-ישראל מדרך האמת, ואת סטייתם הנגעלה של כומרי הדת האורתודוקסית מדרך חיים והשחתתם את תורת האלהים אשר מנציחה את חורבן בית מקדשנו – וכיצד נזכור את כל זאת ויחד עם זאת לא נענה את עצמנו, שהרי לא זו הייתה מטרת החכמים ע"ה בהוראותיהם? ובכן, להבנתי די יהיה לו לאדם שיפגום בניקיונו ובצחצוחו של הבגד המכובס שאותו הוא מבקש ללבוש בשבוע שחל בו, כגון: שינגב עמו את ידיו או את פניו, שילכלכוֹ מעט וינקהו רק במים, שיעבירוֹ על הרצפה מעט כמו סמרטוט (ואפילו אם הרצפה נקייה די בכך להבנתי), וכיו"ב.
די בפגימת הבגד המכובס כדי לזכור את מחויבותנו לפסיקות הסנהדרין ואת חורבן בית מקדשנו שמונצח בעיקר על-ידי הכומרים האורתודוקסים האירופים והפרו-אירופים למיניהם – וכן די בזה כדי להתאים את ההלכה לימינו ועדיין להשיג את מטרת החכמים בהוראותיהם בעניין זה, שהיא למעט בשמחה, אך כאמור לא להשבית אותה כליל, ולא זו הייתה מטרתם.
ביחס למנהג שלא לאכול בשר וכן ביחס למנהג שלא להיכנס למרחץ (דהיינו להתקלח), ובכן להבנתי המנהגים הללו אינם מחייבים ותכליתם לתאר את המציאות בלבד – ויתרה מזאת, לפי דעתי רבנו הרמב"ם כלל לא היה צריך להתייחס אליהם ובהתאם לכללי ההלכה לפיהם כל דין שלא נפסק על-ידי הסנהדרין אינו מחייב את כלל עם-ישראל, ואין בכוחו של המנהג בלבד לחייב את האומה, והראיה: אם היה בכוחו של המנהג לחייב, רבנו היה פוסק: "ואסור לאכול בשר בשבוע זה הואיל ונהגו ישראל" וכו'. אמנם, אני באופן אישי כמעט ואיני אוכל בשר בקר כל השנה, מבחינה בריאותית, והנני מציע לכל בני האדם למעט באופן כללי באכילת בשר.
בהלכה הבאה שם (ו, ז) רבנו פוסק כך: "תשעה באב – לילו כיומו לכל דבר ואין אוכלין אלא מבעוד יום, ובין השמשות שלו אסור כיום הכיפורים. ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה המפסיק בה [...] ואוכל בשר מליח שיש לו שלושה ימים או יתר. ולא יאכל שני תבשילין".
הנה ראיתם שרבנו חוזר לדין המקורי, ללמדנו שהוא זה אשר מחייב ותו לא, דהיינו שאין לאסור אכילת בשר אלא בסעודה המפסקת, ומוסיף ופוסק רבנו בהלכה הבאה שם (ו, ח): "במה דברים אמורים? שאכל ערב תשעה באב אחר חצות, אבל אם סעד קודם חצות, אף-על-פי שהוא מפסיק בה, אוכל כל מה שירצה. וערב תשעה באב שחל להיות בשבת – אוכל ושותה כל צורכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה, וכן תשעה באב עצמו שחל להיות בשבת – אינו מחסר כלום". כלומר, רבנו מדגיש שמותר לאכול בשר ולשתות יין אפילו בערב תשעה באב, כל האיסור אינו אלא אך ורק בסעודה המפסקת, והדגשה זו מוכיחה נאמנה שהמנהגים שנאמרו לעיל בענייני השחיטה ואכילת הבשר בשבוע שחל בו, אינם מחייבים כלל ועיקר.
ועתה שימו לב להלכה הבאה שם (ו, ט), מפני שניתן להוכיח ממנה שחובה להתאים את ההלכה בעניין האיסור ללבוש בגדים מכובסים בשבוע שחל בו, וכך פוסק רבנו שם: "זו היא מידת כל העם שאינן יכולין לסבול יותר מדי" וכו'. כלומר, ההלכות הללו שקבעו לנו החכמים לא נועדו לענות אותנו ולגרום לנו לסבל שאין אנו מסוגלים לעמוד בו, אלא הן נועדו אך ורק למעט בשמחה שלנו – ובהתאם לתנאי המחיה שהיו בימי חכמי המשנה והתלמוד, ההלכות הללו לא גרמו לסבל מיוחד לבני האדם – אך כאמור, בימינו הוראות אלו קשות מנשוא.
עוד פוסק רבנו בהלכות שם (ו, י): "עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בתשעה באב. ואסור ברחיצה בין בחמין בין בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים, ואסור בסיכה של תענוג [=מריחת הגוף בשמנים ובקרמים], ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה – כיום הכיפורים. ומקום שנהגו לעשות בו מלאכה – עושין, ומקום שנהגו שלא לעשות בו מלאכה – אינן עושין. ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין בו, ואמרו חכמים שכל העושה בו מלאכה – אינו רואה סימן ברכה".
ודילגתי על ההלכות שנוגעות לחכמים כי הן קשות מאד לקיום, וכן דילגתי על כל דיני האבלות שיש לנהוג ולזכור בהן כל השנה את חורבן בית מקדשנו, ואחתום בהלכה האחרונה שם:
"כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, שנאמר: 'כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ' [זכ' ח]".
בתמונת שער הפוסט: הר הבית; התמונה מאת: Andrew Shiva/Wikipedia.
רישיון תמונה: CC BY-SA 4.0.