א. צעד נוסף לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש
במאמר זה נבצע צעד קטן נוסף לעבר כינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, בכך שנברר מהו המוֹר שנצרך לקטורת בבית-המקדש. רבים שוגים לחשוב שמדובר בשׂרף של עץ המור אשר שמו המדעי: Commiphora Myrrha. אמנם, ישנו שׂרף מעץ אחר: האפרסמון (הצָרי), אשר שמו המדעי: Commiphora Gileadensis, ואשר לפי מסורת חכמים היו מכינים ממנו את שמן המשחה למלכי ישראל, וכך פוסק רבנו בהלכות כלי המקדש (א, ז): "אין מושחים ממנו לדורות אלא כוהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד". לפיכך, לעיתים השתמשו בשמן האפרסמון "כדי לסלק את המחלוקת ולהודיע לכל שזה הוא המלך לבדו" (שם, יא). מדובר בימינו בשמן יקר מאד ושוויו עומד על 1,800 ש"ח לעשרה מ"ל בלבד.
מהו אפוא בושם המור? שעליו נאמר: "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת" (שמ' ל, כג). ובכן, הרמב"ם מלמד בהלכות כלי המקדש (א, ג): "המור הוא הדם הצרור בחיה ש[נמצאת] בהודו, הידוע לכל, שמתבשמים בו בני האדם בכל מקום". אגב, נראה שבגלל שהבושם צרוּר בחיה נאמר בשיר השירים (א, יג): "צְרוֹר הַמֹּר". מכל מקום, המור נפוץ עד היום בתעשיית הבשמים, וידוע בשם מוּשׁק, אף שבימינו לא מדובר בבושם המקורי אלא במרכיב סינטטי. אייל המושק, שממנו מפיקים את הבושם, נמצא בסכנת הכחדה עקב צידה מרובה. הציידים כורתים את הבלוטה אשר האייל נושא על בטנו ואשר בתוכה צרור המור. אולם, המור הנכרת מן האייל לא ברמה גבוהה, מור איכותי משיגים רק בדרך של אֲרִיָּה: "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי", דהיינו לקיטה. אוֹרִים את המוֹר לאחר שהוא התייבש על הסלעים אשר בהם הוא שימש לסימון תחום מחייתו של האייל. בדרך זו מתקבל מור איכותי אשר יוצא מן החיה בצורה טבעית, וכאמור בספר שמות לעיל: "מָר דְּרוֹר [=משוחרר, חופשי]".
ב. רס"ג והרמב"ם – מקורות נאמנים ומהימנים
עם החקירה והעיון התברר לי שרק הרמב"ם ורס"ג זיהו נכונה את שמן המור, ואין להתפלא על-כך, שהרי הם חוד החנית וכוח החלוץ של דרך האמת, וממשיכי דרכו האמיתיים של אברהם אבינו ומשה רבנו ע"ה. דעו כי רק בעזרת שיבה למקורות הנאמנים והמהימנים נזכה לשוב לדרך האמת ולכונן את בית המקדש. לפיכך, חובה עלינו להרבות בחקירה ובדרישה מהי הדרך הנכונה והישרה שיבור לו עם ישראל גם בתחום ההלכתי וגם בתחום המחשבתי.
רבנו מתרה בנו מפני אינפלציה של "רבנים", כמו שאנו רואים בימינו, שכל שוטה חובש מגבעת ועוטה גלימה כבר נקרא "רב רבנן", וכֹה דברי רבנו בהלכות תלמוד תורה (ה, ד): "אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי, והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם, וקופצים ויושבים בראש לדון ולהורות בישראל – הן המרבים את המחלקות, והם המחריבים את העולם, והמכבים נרה שלתורה, והמחבלים כרם יְיָ צבאות, ועליהן אמר שלמה בחוכמתו: 'אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים' [שה"ש ב, טו]".
מעניין שרבנו משתמש באותו ביטוי, גם בעניין שימוש בתורה כקרדום (תלמוד תורה ג, י): "וכיבה מאור הדת", וגם בעניינם של המתיימרים לקפוץ לדון ולהורות: "והמכבים נרה שלתורה" – ואולי הוא ביקש לרמוז בזה, שהמטרה של אותם חבלני כרמים היא הכבוד, השלטון והממון, ומפני שמעשיהם אינם לשם שמים, הם מרבים את המחלוקת כדי לעבות את הצורך בהם, שהרי מאז חיבור "משנה תורה" אין אנו זקוקים להם ולדומיהם.
כאשר נזכה, ותקום הסנהדרין של אמת וצדק במלוא הודה ותפארתה, ידונו יחקרו וידרשו בעניין שמן המשחה ופיטום הקטורת. חקירה זו תיעשה לאור כללים הלכתיים ולאור הידע המדעי והכלים הטכנולוגיים המשוכללים אשר חנן אותנו ה' בהם. חשוב גם לציין, שעדיין ממתינות לנו תגליות רבות באזור הר הבית ובית המקדש השמם והחרב, ובעזרת ה' עוד נגלה גנוזות ונפלאות רבות אשר יסייעו לנו בהקמתו ובתפעולו הנכון.
ג. השמנים וסגולותיהם הטבעיות
הרמב"ם פוסק בהלכות יום טוב (ג, יג): "ארץ ישראל [...] שהתבואה שלהן טובה היא", ואכן, תבואתה של ארץ-ישראל ראויה לשבח. הנני מכין תבלינים בביתי ואלה נהדרים.
ישנן חברות בודדות אשר מייצרות בארצנו שמנים אתריים (שמנים מן הצומח המופקים בעיקר על-ידי זיקוק). תחום ייצור השמנים האתריים נקרא בעברית: ארומָתרפיה.
תהליך הזיקוק מתקיים באופן די דומה בכל המכשירים שמזקקים שמנים. המטרה היא לפרק את השמן מן הצמח באמצעות אדי קיטור (אדי מים בלחץ). מזרימים אדים רותחים לכמות גדולה של צמח דחוס, והאדים שיוצאים הינם אדי מים המעורבבים בשמן של אותו הצמח. האדים עולים מעלה, מעל המיכל, אל צינור מתכתי ארוך ומפותל שמקרר את האדים, ומתקבל נוזל שיורד אל מיכל אחר ושבו מצטברים המים והשמן. השמן צף מעל המים, וקל לאוספוֹ.
ונצרף דוגמה: כדי להפיק חמישה מ"ל בלבד של שמן הורד נדרשים 30 ק"ג של עלי-כותרת, שהן בחישוב משוער, שתים-עשרה אלף עלי כותרת. מחירו הוא כ-225 ש"ח.
בתחום הארומָתרפיה העולמי אימצו תו-תקן שקבעה חברת "AFNOR" לפיו על שמנים להכיל אחוז מסוים של חומרים, לדוגמה: על שמן הלבנדר להכיל "קמפור" בכמות של עד 0.5%.
המטרה בתו-התקן היא ליצור אמות-מידה עולמיות אחידות לשמנים. חשיבוּת קביעת אמות מידה אחידות – רבה, לדוגמה: החומר "בטא קריופילן" נחקר ונמצא יעיל לפטרת הציפורניים והוא קיים בשמן התימין, אך קיימים מינים רבים של תימין. תרכובת החומרים משתנה בהתאם לאקלים ולעונה, לגובה שבו הוא גדל, ובהתאם לחלק בצמח שעבר זיקוק.
לפיכך, יש חשיבות רבה ליצירת תו-תקן עולמי אשר יגדיר את השמנים, איכותם והרכביהם.
***
בעולם המדע של ימינו מבוֹדדים חומרים ספציפיים משמנים אתריים ומייצרים מהם תרופות ותכשירים. לדוגמה, החומר "סנטלול" טוב מאד לעור, ולכן הוא נמצא בתכשירים לעור הפנים. לאחרונה גם קראתי ששמן המרווה המשולשת מלבנון הינו שמן נוגד-גידולים (סרטניים), ובמחקר-המשך גילו מה הם החומרים הפעילים אשר מאפיינים אותו ככזה. במחקר נמצא, כי שלושה חומרים (מתוך שנים-עשר) יעילים בעיכוב התחלקות התא הסרטני שבמעי-הגס. במחלת הסרטן, תא פגום מתחלק עוד ועוד עד שנוצר גידול, למרות שבאופן תקין היה על התא למות ולהתפרק בזכות תהליך בקרה על התאים שנקרא "אפופטוזה".
מעניין לציין, שהמרווה המשולשת אינה נמצאת רק בלבנון. אם אשתול את המרווה הלבנונית באוסטרליה בתנאים טובים – החומרים הפעילים ישתנו, ואם אקבל צמח ייחודי הוא כנראה יזכה לשם משלו, וכפי שזכתה המרווה המשולשת הלבנונית: "Salvia Libanotica", אשר נקראת על שם הארץ Lebanon. הזן הזה מיוחד, לא מצאתי את שלושת החומרים הללו יחדיו בשום שמן אחר, אך מי שלמד כימיה יודע להשיג את השילוב הזה בעזרת ערבוב שמנים.
מורתי הגב' אתי ברכה כותבת בספרה שהחומרים: "מיריסטיצין" ו-"אלימיצין" הנמצאים בשמן האגוז-מוסקט, גורמים להזיות כשהמינון גבוה. היא כתבה תינוק שאיבד את הכרתו לאחר שמרחו שמן רוזמרין ישירות על ראשו. התינוק אושפז בטיפול נמרץ במשך ארבעים-ושמונה שעות. לכן, יש ללמוד היטב על השמנים, מפני שבשימוש לא נכון הם עלולים להוות רעל מסוכן. כמו כן, אדם לא מומחה עלול לבזבז את כספו על שמנים אשר לא יועילו לו.
***
נצרף דוגמה לשימוש בשמן אתרי:
עם הזמן נוצר פֵּירוּס עומסים לקוי בגוף האדם אשר גורם לכאבים ולדלקות במפרקים עקב מאמץ יתר. הפתרון הארומָתרפי הוא מריחת תערובת המכילה שמנים מסוימים, ובמינון מסוים, אשר מעניקים לגוף את החומרים הפעילים שנעלמו ממנו מסיבות בריאותיות שונות, ואשר יאפשרו לו-לגוף לטפל בבעיה, הגוף מכיר את החומרים הללו ויודע "לעבוד איתם".
לעומת זאת, כדי לחוות השפעה רגשית ומיידית של השמנים די בהרחתם, למולקולת ריח אחת לוקח מאה מִילִי-שנִיות (מאה אלפיות השנייה) להגיע עד למוח. יש אזור במוח שנקרא "פיריפורם" והוא עוסק בתחושה הכרתית ותת-הכרתית של חוש הריח. אזור זה הוא חלק מהמערכת הלימבית (שהיא חלק ממערכת העצבים) הממלאת תפקיד מכריע בכל מה שקשור במכלול הרגשות של האדם.
לפי שיטתו של משה פלדנקרייז, פֵירוס העומסים הלקוי נגרם מפני שהיכולת להפעיל את הגוף באופן טבעי אובדת עם השנים, ואסביר את טענתו: כיצד ראוי להסתכל מעלה? כמובן שהתשובה היא באמצעות הרמת הראש, אך אין זו התנועה הנכונה; הפעלת שרירי הצוואר אינה נוחה, ישנם שרירים גמישים יותר: ניתן לקשת את הגב, להבליט את החזה, וכעת הרמת הראש מתאפשרת בנוחות. כמו כן, ניתן להיעזר באישונים אשר הזנחנו, וישנם עוד שרירים שלמים שנשכחו בגלל שרכשנו הרגלים לא נכונים. ילד קטן אשר הרגלי תנועותיו טרם התקלקלו, ילך ויתנועע ביעילות רבה, ואף יתבונן אל-על בדרך הבריאה והנוחה ביותר.
ד. האדם והטבע
"לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ. הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ" (שה"ש ז, יב–יד), פסוקים אלה מתארים מפגש של אדם בודד אך שמח בחלקו לבין הטבע בשיא פריחתו, הוא פוגש את נפשו אשר יָשנה עד כֹּה בשל תלאות החיים אשר הביאו אותה אל ערפולה, אך כעת, בבַּשלותו, יחדש לה הטבע את רעננותה ויעניק לה את כל מה שחפצה בו, והנושן שאהב עוד שוב ישוב.
"בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים" (שם ח, יד).