תוצאות החיפוש

שם משותף: לעתים הוא מבטא דמיון מציאותי מוחשי הנראה לעין, ולעתים הוא מבטא דימוי בעניין מהותי מופשט, נקי

הרי היא מסלקת נזק כוכב פלוני, ומביאה תועלת כוכב פלוני".

נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו מופקדין בתוכה, אף-על-פי שקיבלו עליהן אחריות [=אנשי העיר קיבלו אחריות על כל נזק

כמו כן, איני מתפלא שדווקא אשכנזי כמוהו אימץ את דעת הפוחז לפיה פיו ולבו של רבנו הרמב"ם לא היו שווים, שהרי

טשטוש עוצמת פעולתו של מָרי, טשטוש חדשנותו האמתית, מהפכנותו, ידיעותיו וחכמתו, גרמו לפי דעתי נזק לדרך האמת

יושר ומוסר, ולכן לא די בכך שהאדם ישב בדד וידום, אלא עליו לצאת ממגורי הערים אל המקומות השוממים הרחוקים מנזקי

אבלים, ואין ספק שאם אחד התלמידים הסתכסך עם אשתו הם השכינו שלום ביניהם, וגם אין ספק שאם אחד התלמידים נזקק

לו שהוא גאון – וכולם הביאו ראיה ממילת "כביכול" אחת, שהוחדרה לתוך בליל של הגשמה ומינות, לכך שרש"י היה נקי

לא קשיא, הא ממעי אמו [=בהקן ממעי אימו מברכים עליו משנה הבריות], הא בתר דאתיליד [=בהקן שחלה במחלת הבהקת

אלא יש להשיב, כי החכמים-באמת שונאים את הממון, כי הם מבינים את נזקו הממכר, וכמו האלכוהול ודומיו, ההתמכרות

נתונים כל העת תחת ביקורת מדעית, ולכן קשה מאד לזייפם, וגם אם יזייפום, סוף השקר או הטעות להתגלות, ושום נזק

אך ברור שאם הבָּריא קורא אותם במטרה להסיר מעליו צרה או נזק ממשיים ומוחשיים שרובצים עליו, אף הוא בגדר

וקאפח ניסח זאת כך: "נזק גדול והרס חומות הדת והאמונה", והוסיף: "וגדולה מזו, אף לידי הגשמה ביחס לה' ברוך-הוא

כלל לא מובן מדוע חז"ל יתקינו ברכה בנוסח שעלול להתפרש בקלות כציווי אשר אוסר להפליל את המושחתים שגורמים נזקים

קצרו של דבר, ארבֵּל עושה נזק גדול לדרך-האמת בכך שהוא מֵחַד, מתיימר להתנער מספר-האופל וההנאה מדברי-תורה שעם שטעה בכמה מהשקפותיו לענ"ד אין בכך כלום כדי להטיל בו איזה רבב ח"ו, כידוע לכל יודעי ספר שאין לך אדם נקי

שרוב מחקריהם הינם הסחה מדרך האמת, או חמור מכך: סילוף מכֻוון של דברי רבנו או הצגת מומיו, כדי למזער את נזקו

ועד כדי כך שהוא נאלץ לשתות את היין, למרות שידע שהוא יזיק לו נזק גדול?

שהרופא "ירד לאומנות חברו" בהיבט המוסרי, שהרי ברור שכל כוונתו של הרופא הייתה לנקום באותו דיין ולגרום לו נזק

אבישי ואֶחיו על-כך שהצעתם והפצרתם להמית את שמעי, תהיה לדוד למכשול ולתקלה, ועצה רעה שכזו, אשר תגרום נזק

בדבריו אלה קאפח גרם נזק אדיר לדרך האמת, ולא רק מפני שהרמב"ם אינו זקוק לדברי השבח הללו כלל, אלא ובעיקר

חקלאי כלל וכלל, מבין שפירושו של רש"י הוא סכלות חמורה, רק מתוך פסוקי התורה ולימוד מועט מאד על החיטה ונזקי

הקידוש היא השעה שבה כולנו חשים כמו מלכים, כאשר השולחן ערוך וכל בני הבית לבושים במיטב המחלצות, וכל הבית נקי

הנכונים והרצויים לפני ה' יתעלה: "וכן דברי האדם כולם לא יזדקק לדבר אלא במה שיביא לעצמו בו תועלת, או יסלק נזק

ואם היה ציווי שאין לדעת לו סיבה ואינו מביא תועלת ואינו דוחה נזק, מדוע ייאמר על הסוברו או העושהו שהוא

זאת ועוד, לא יעלה על הדעת שמשה רבנו נזקק שהקב"ה ישנן עמו את ההלכה, כאילו הוא עוד איזה תלמיד בבית-המדרש

ומשיבים: כל חֵלב נקי אינו מסריח, אבל הגידים האדומים שבו מסריחים, ואילו החֵלב שהוציאו מבטנו של ר' אלעזר

אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים [ללמדנו עד כמה חמור עניינם ועד כמה עצום נזקם

וצאצאיהם וטרם בוטלה קריאת התרגום ולימודו] מצאתי, כי כאשר הוא [=אונקלוס] מוצא את הראייה קשורה בעוול, או נזק

הרמב"ן לביטול חלקי של החרם היא, שהרמב"ם אכן נטה מקו הצדק והיושר בכתיבת ספריו – המדע והמורה – אלא שהוא נזקק