המקלל אשר ניזון מדברי אלילו נחמן הכלבי וכן מדברי מינים אחרים, וכן ראינו שמי שמתבונן בתורת-האמת בלב נקי

כמו כן, איני מתפלא שדווקא אשכנזי כמוהו אימץ את דעת הפוחז לפיה פיו ולבו של רבנו הרמב"ם לא היו שווים, שהרי

ואם היה ציווי שאין לדעת לו סיבה ואינו מביא תועלת ואינו דוחה נזק, מדוע ייאמר על הסוברו או העושהו שהוא

והנה לפניכם דוגמה נוספת משיקוץ קנייבסקי אשר גם לאחר מותו ממשיך לגרום נזק עצום לעם-ישראל, ויש עוד רבות

ושני חיבוקים היו: אחד של אימו, ואחד של אלישע, שכתוב: 'וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו' [מ"ב ד, לד] [...]

כלומר, לפי דמיונם עם-ישראל היה נקי מחטא המרגלים, וכל חטאו היה שהוא לא הוכיח את עשרת המרגלים!

משותף: לעתים שֵׁם זה מבטא דמיון גופני ומוחשי הנראה לעין הבשר ולעתים הוא מבטא דימוי בעניין מהותי מופשט, נקי

השוטים שאינם רוצים לשוב אל ה' יתעלה, נוהגים לעמוד בתור כדי לקבל ממנו ברכה מהובלת מיד לאחר המילה כאשר הוא נקי

ופירושם של אלה לפשט הפסוק נאה מתוקן ומקובל נקי מהשקפות המתמיהים והכסילים והמגשימים.

"קל וחומר", וכֹה דברי רבנו בהלכות אישות (יט, יט): "וכן אני אומר שמזונות הבת קודמין לירושת הבן כתובת אימו ואם אומַר בעדינות שהם משובשים להחריד עד כדי גרימת נזק בלתי-הפיך למחשבה, יהיה הדבר בגדר מחמאה גדולה בעבורם

ובמלים אחרות, בתחילת לימודו של האדם הוא נזקק לסמוך על רבים מדברי קודמיו באופן כמעט עיוור, עד שהוא ישכיל

וכוונת רבנו באמרו לעיל ש"אין היזק בכך" היא, שאין נזק ליסודות המחשבה של דת משה, כלומר, אין חשש להגשמה

כמו כן, אסור לברך על שתייה גרגרנית זו, משום שאסור להלל ולברך את ה' מתוך מעשה שיש בו פורענות ונזקי שדים

כלומר, לא יעלה על הדעת שהוא פועל באמיתתו או שהוא יתעלה נזקק לִרְצוֹת את עצמו.

ורס"ג פירש שם: "פָּנָיו – השגחתו", ופירושו נקי ואף מרחיק מן ההגשמה. *** ואם הזכרנו את רש"י-שר"י נציין

בפסוק הבא (בר' א, כו): "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו [בדפוס, תבנית, אימום

קצרו של דבר, ארבֵּל עושה נזק גדול לדרך-האמת בכך שהוא מֵחַד, מתיימר להתנער מספר-האופל וההנאה מדברי-תורה שעם שטעה בכמה מהשקפותיו לענ"ד אין בכך כלום כדי להטיל בו איזה רבב ח"ו, כידוע לכל יודעי ספר שאין לך אדם נקי

דבריו, שהרי רעב ממושך גורם לנשירת שיער, ודי לראות את תמונות היהודים העירומים במחנות ההשמדה, אשר גופם נקי

גמליאל מוסיף ואומר: "צדק הרמב"ם כאשר התריע שהדוגמאות שנתן הינן אך מעט מרשימה ארוכה של נזקים שהעצירות

לו שהוא גאון – וכולם הביאו ראיה ממילת "כביכול" אחת, שהוחדרה לתוך בליל של הגשמה ומינות, לכך שרש"י היה נקי

רבנו הרמב"ם נקי מאמונת השדים ולכן הוא פוסק בהלכות איסורי ביאה (י, י): "המפלת דמות אדם שיש לו כנפיים של

קאפח הדיין השכיר מתעה ומתעתע, ובדבריו לעיל הוא גרם וגורם נזק גדול מאד לדרך האמת, שהרי הוא מצד אחד, "נאמן לפיכך, נזק גדול גרם וגורם קאפח בדבריו לעיל, כי עצם דחיית הטענות למעט אחת, מתעה ומתעתעת כאילו הוא היה

אבלים, ואין ספק שאם אחד התלמידים הסתכסך עם אשתו הם השכינו שלום ביניהם, וגם אין ספק שאם אחד התלמידים נזקק

הרי היא מסלקת נזק כוכב פלוני, ומביאה תועלת כוכב פלוני".

שרוב מחקריהם הינם הסחה מדרך האמת, או חמור מכך: סילוף מכֻוון של דברי רבנו או הצגת מומיו, כדי למזער את נזקו

לו שהוא גאון – וכולם הביאו ראיה ממילת "כביכול" אחת, שהוחדרה לתוך בליל של הגשמה ומינות, לכך שרש"י היה נקי

והלא זו סתירה מיניה וביה וחוסר הבנה בסיסי ומשווע בתורת השם, וכל מי ששכלו נקי מדעות קדומות וזך מדמיונות

הנאות כבלתי נאות, ותתחזק תאוותם ותגדל הנאתם בדברים שאין בהם הנאה כלל אצל הבריאים, ולא עוד אלא שיש בהם נזק

נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו מופקדין בתוכה, אף-על-פי שקיבלו עליהן אחריות [=אנשי העיר קיבלו אחריות על כל נזק

נתונים כל העת תחת ביקורת מדעית, ולכן קשה מאד לזייפם, וגם אם יזייפום, סוף השקר או הטעות להתגלות, ושום נזק