תוצאות החיפוש

עטיפת הראש בהלכות אבל (ה, טו) הרמב"ם פוסק כך: "מנין לאבל שאסור בפריעת הראש? ינקי הפגאני – הטור ביו"ד שפו העתיק את פירושו של האי גאון שדומה לפירושו של רבנו חננאל, וז"ל: "וכתב רב והוסיף הרמב"ם במורה (ג, עמ' שנז): "הכישוף [...] הם פעולות [...] ואילו היו דבריהם לומר סברת עצמם החרשתי, אבל לומר שכך הרמב"ם סובר, תמוה מאד". נחזור עתה לדיוננו בדין עטיפת הראש, וכך ליהגו השוטים למיניהם: בן זמרא – בסוף דיונו במקורותיו של הרמב"ם

כותב על רבנו בלגלוג: "אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה" (פסקי הנחש לא, ט) – אבו-ינקי בא לגנות את הרמב"ם ואין זאת אלא כי טוב בעיני ה' לברך את הרמב"ם, ותהי על הבלעמים הללו רוח אלהים. ומאז כבר פורסמו באור הרמב"ם מאמרֵי תוכחה רבים לערוסי הצייקן, לתלמידיו ולחבר מרעיו, והוא כשל מלהשיב ולוּ הרמב"ם, ועוד לפני שנחשפתי לאתר התקרבתי למשנתו של רבנו הרמב"ם מבחינת השקפות העולם וההלכה. תשובה:  נועם היקר, אור הרמב"ם הוּקם כדי למלא את החלל העצום שהנך מדבר עליו.

אומר מיד בהמשך דבריו: "ועם רבי אברהם בן עזרא, תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה" – ואיזה הבדל עצום בין יחסו לאשכנזי לבין יחסו לספרדי. רבנו בעיני הטיפשים, וצאצאי המינים אף השתמשו בדבריו כמשקפי-מגן אטומות, אשר מונעות מאורו של רבנו הרמב"ם ולעיון נרחב בהערצתו של הרמב"ן למינים הצרפתים ראו: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם" (חלקים וכבר הרחבתי בעניין חיי העולם-הבא במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?"

ואף שכומרי תימן השׂכירים השיבו לאבריימל'ה דברים נכוחים, העיקר חסר מן הספר והוא פסקו של רבנו הרמב"ם! וכן העובדה שפסקו של רבנו הרמב"ם נשען על פסיקת חכמי התלמוד, ושפסיקת חכמי התלמוד נשענת על פסיקת הסנהדרין אבריימל'ה הנרצע סטה אחרי המאגיה, והנה לפניכם דברי הרמב"ם על קארו הקראי ודומיו אשר החדירו את המאגיה לדת אבריימל'ה מנסה להשפיל את התימנים כי הם לא מוכנים לקבל את מרותו של אלילו – קארו הקראי, וזאת הסיבה האמיתית , "סלידתו של הרמב"ם מתארי הממסד הרבני" .

כלומר, לא ייתכן שתצא עוולה ממשפטו של ה' יתעלה שהרי כל מעשיו בצדק מדוקדק! בפירוש הרמב"ם למשנה מסכת מעשר שני מופיעה גרסת רבנו לאמרת חז"ל הזו שבמסכת חולין, וכֹה דבריו שם (ה, טו) נמצא אפוא כי הרמב"ם גרס ניקף, כלומר נפצע, ובזאת, בבירור גרסה בלבד, מתיישבת השאלה! יוצא אפוא, כי גרסת הרמב"ם מעבירה את הדיון מעקרון הבחירה לדיון בעקרון השכר והעונש בדת משה. כי חוקות העמים הבל הוא מעשה תעתועים, ואין בהם ולו זיק זעיר דק-מן-הדק של אמת.

המרצה האחרון, ויש עוד שניים לפניו, השני מן השניים באותו הכנס היה מאיר עפארי (אשר פרש לאחר כשנתיים מאור הרמב"ם אמיתתה של דעה והשקפה לאחר עיון בגופם של דברים ולא לאחר עיון בגופו של אדם. ממלכת כהנים וגוי קדוש לאחר שפרסמתי את המאמר: "מבט לפיוט 'נעל עניות' לאורו של הרמב"ם", שלחתי שאלה בעניינו משכורות ופרסים וטובות הנאה או אפילו רק כבוד וקבלה של הערכה מן הציבור], הנוהֵג אצל רבים בימינו, הוא כדי את ספרו "מורה הנבוכים" יִיעֵד הרמב"ם לתלמיד אחד בלבד!

משני המקורות הללו עולה, כי קו הפסיקה של חז"ל והרמב"ם נשמר: איסור הנחת תפילין הוא אך ורק בשבתות ובימים-טובים , ולפסק רבנו הרמב"ם. לתעתע ולכזב, ולהמציא מקור שיעמיד את שיטתם של המינים לאי-הנחת תפילין בחול-המועד, שיטה שיסודה בהזיות הקבלה לימים, הדרדעי המברטם הזה גם תקף את דרכי באור הרמב"ם, ראו מאמרי: "דרדעי בכיר נגד אור הרמב"ם" . הרמב"ם" ].

בהליכתך העיוורת אחרי הרמב"ם חוטא אתה בחטאם של האשכנזים והספרדים הרובוטים. ניכר כי אינך שוקל ומכלכל את דבריו של הרמב"ם ואתה מקבל אותם על עיוור. ודבריו שם על איוב הם נאצה וגידוף כלפי אדם צדיק וירא אלוהים ועליך לקבל האמת ממי שאמרו, אף שהם נגד הרמב"ם הרמב"ם דוגל בשיטה של הטלת האשמה רק על האדם ומתעלם לחלוטין מקריאות מפורשות של נביאים נגד ה'! שהרי כתבת כך: "הרמב"ם דוגל בשיטה של הטלת האשמה רק על האדם ומתעלם לחלוטין מקריאות מפורשות של נביאים נגד

גם רבנו הרמב"ם בספרו "מורה-הנבוכים", קובע כלל בהשגחת ה' עלינו, והוא: "אין ייסורין בלא עוון". ויתרה מזו, כאשר הרמב"ם מנתח את מסכת ייסוריו של איוב, הוא בפירוש מלמדנו שיש חובה על האדם לנסות ולהבין וגדולה תשובה שבלעדיה אין קיום תקין לעולם, וכפי שכותב רבנו הרמב"ם בספרו "מורה-הנבוכים" (ג, לו): "ופשוט וזו דוגמה מובהקת להעדר ידיעת ה' שהוא הנושא המרכזי של מאמר זה, כי גם מי שיודע רק מעט על דרכי הנהגתו של לָכֶם רוּחִי, אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם", והם עדיין מסרבים לקבלה ולהיטיב דרכיהם ומעלליהם: "תַּחַת כִּי

תפילין בחול המועד, אבל ברגע שראיתי איך אתה קורא למרן הבית יוסף, הבנתי שלא אוהבי תורה וגם לא שוחרי משנת הרמב"ם והלא הנך טוען שאיני "אוהב תורה" וגם איני "שוחר משנת הרמב"ם"... ובכן, מצוה גדולה נפלה לידך! והתירוץ התורן שלך הוא החלטתך שאיני "אוהב תורה" ולא "שוחר משנת הרמב"ם"... *** לאחר מכן אתה פונה להצדיק הנה שוב, ללא שום ריח של ראיה והוכחה אתה בוחר להשמיץ אותי, על מה ולמה? כי מילותיו של משה רבנו בספר התורה, הן-הן דברי ה' יתעלה!

חליצת כתף בהלכות אבל (ח, ג; ט, י–יד) הרמב"ם פוסק כדלהלן: "וכן על אביו ועל אימו, חולץ כתפו ומוציא זרועו הגהות ארורות (מיימוניות) – בהלכות אבל שם כתב: "ומ"ש [הרמב"ם] ועל אביו ועל אימו חולץ כתפו וכו', וכן פרש"י ומפני שמדובר בנסיבות מקומיות מיוחדות, הרמב"ם לא ראה לנכון לפסוק זאת להלכה, ולפטור את גדולי הדורות שבכל כבודו" וכו', עוקרת את דין חליצת כתף, ואילו ראה אותה הרמב"ם היה חולץ כתפו. וכל דבריהם יגעים, ולולא דברי הרמב"ם הצרופים אז אבדתי בעניי.

בל יחזו בך חוזיך, ממך לא תישבע עין!". טיעון רביעי ודחייתו הפיוט מבוסס על י"ג העיקרים של הרמב"ם, והאר"י הקדוש התנגד לרעיון של העיקרים (גם אלו רוב בניין ומניין של חכמי ישראל אכן קיבלו את יסודות הדת שניסח הרמב"ם, וגם מחוגי המקובלים כפי שהובא לעיל ברם, מכיוון שהרמב"ם לא התכוון לנוסח "עיקרים" אלא "יסודות", ורק תרגומו של ר"י אבן תיבון, שתרגם את המילה "אצ'ל/אוצ'ול" – "עיקר" שלא במקומה, גרם למחשבה שכאילו יש אצל הרמב"ם עיקר מול טפל ביהדות.

שהרי כלב בן יפונה הלך להשתטח שם, וגם הרמב"ם מעיד על עצמו: "ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לשאלותיך, 1) בעניינו של כלב בן יפונה ראה: "לא יפנה אדם לבקר הקברות" , בפרק ד. ואם הוא יתעקש להוסיף וללכת בדרכי הערצת כומרי-הדת המינים – דינו כדין רבותיו הארורים, והוא עובר מגדר של צאצאי-המינים לגדר של מינים שמחריבים את עמֵּנו. ולא אוסיף מעבר לדברים הללו כי כבר השבתי בעשרות מאמרים על טענה זו ודומותיה, ראה באתר אור הרמב"ם במדור

סידור אור הרמב"ם שיצא לאור בשנת תשפ"א זעזע מאד את הדרדעים. לסידור אור הרמב"ם צירפתי מבוא שכותרתו: "כתר או נקדישך?" . במבוא זה חשפתי עוד טפח מפרצופו האמיתי של אלילם הגדול של הדרדעים האורתודוקסים, הלא הוא הדיין השכיר יוסוף אדיר הקטן הוציא לאור סידור זך ונקי לפי רבנו הרמב"ם ולפי תפילת הקדמונים ישרי הלב והרוח, ואפילו מבלי המבוא חוצבים; בעיוות דרך האמת הטהורה תוך התיימרות שהוא-הוא "הרמב"ם של דורנו"; וכמובן, בשיתוף פעולה אדוק עם

למעט אישים בודדים, כגון הרמב"ם, רובם המכריע והמוחץ של "חכמי ישראל" ראו בדת משה דת הלכתית-טכנית של אסור ברם, לדעת רבנו הרמב"ם, המצוות המעשיות הינן אמצעי והכשרה להשגת ידיעת ה' וייחודו. של ממשיכי דרכו האירופים – היכן מופיעות שתי מצוות אלה? והלא יש מאות אלפים ואולי אף מיליונים של ספרים בדת היהודית! או אולי "ספר המדע" לרבנו הרמב"ם?

כל אחד יכול למצוא את האמת, אך אותה האמת המושגת תהיה לפי רמת עיונו של המשיג. בספרו "משנה תורה", שנועד לכל אדם המעוניין לדעת השקפה והלכה, מטמיע רבנו הרמב"ם את חשיבות ידיעת האמת. והנה לפניכם דברי הרמב"ם בראש הלכות יסודי התורה שבראש ספר המדע: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם וידיעת אותו מצוי ראשון וייחודו מצות עשה, וכמו שפוסק הרמב"ם שם, בהלכה ו: "וידיעת דבר זה מצות עשה, שנאמר וכך כותב הרמב"ם בחתימתו למורה: "קרוב מאוד האל לכל קורא / נמצא לכל דורש יבקשהו / אם באמת יקרא ולא ישעה

ישראל' אלא למינים האירופים ועבדיהם]: בעיניך הם בטח לא חכמים, אלא טועים, אולי מינים, בהתאם לקריטריוני הרמב"ם ועל שמו אור הרמב"ם קורא אני מה שאמר ישעיה הנביא: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ ומה שעשית על שמו של הרמב"ן זצ"ל בהדגשת אותיות המן הוא פשע שראוי לנדות אותך עליו. הרמב"ם שם. כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

במאמר "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?" כלומר, מדוע הרמב"ם טוען ששׂכר המצוות והפרס הגדול למי שיקיימן הוא בחיי העולם-הבא? ראינו אפוא את השאלה הגדולה שקמה כנגד השקפת רבנו, ורבנו בעצמו מעלה אותה, כי דרכו של רבנו הרמב"ם במקומות כי לדעת הרמב"ם, לא ניתן לקנות דעה אמיתית ללא חקירה יסודית של אותה ההשקפה, ותוך בדיקה מקיפה של ההקדמות זו היא אפוא דרכו של הרמב"ם: ישרה, יסודית, שיטתית, מדעית, אמיתית ומבוססת, השואפת לָאֱמֶת ולצדק בכל דבר

הרמב"ם. ימים מעטים לאחר-מכן, נתבקשתי למסור שיעור לפני קהל של יהודי-תימן האמונים על משנתו של הרמב"ם למחצה לשליש רבנו הרמב"ם? ולא סתם תימנים, תימנים שמזוהים לכאורה עם משנתו של הרמב"ם, הם או שלוחיהם שיגרו את חיצי הרעל הארסיים ביותר רבנו הרמב"ם.

"לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ" במאמר: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם" הראיתי ובמאמר: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם", הוסברו המגרעות החמורות של הזיית האסטרולוגיה, אשר מחריבה את הרמב"ם" – חבל מאד שעלו על הגמרא הזיות כאלה, וגם רבנו הרמב"ם רומז לכך במורה (א, נט) כאשר הוא משבח ומנתח הרמב"ם". האם לדעת הרמב"ם יהיה אסור לאחל לאדם "מזל טוב"?

במאמרנו הקודם "מעמד הקברים ביהדות", השכלנו ללמוד כיצד מתייחסת תורתנו הקדושה אל המתים, וכיצד רבנו הרמב"ם אך קודם לכן נקדים ונציג את סוגיית הגמרא בתענית העוסקת בסדר התעניות בשנת בצורת, כפי שלמד אותה רבנו הרמב"ם "ודורש אל המתים" – נוסח המקובלים כאמור, רבנו הרמב"ם פסק להלכה את טעמו של רבי לוי, ונימוקו המחשבתי עמו ואגב, לאחרונה נמצאו כתבים רבים של חיים ויטאל, ביניהם מרשמים רבים של "קבלה מעשית". ונחתום אנו בלשון קדשו של רבנו הרמב"ם, ממנה מתבאר היטב מה דינם של כל אותם מקובלים שמשתטחים על הקברים ומייחדים

רבנו הרמב"ם ב"ספר המצוות" ביאר מצוה זו (עשין קע), וכֹה דבריו: "הציווי שנצטווינו לשמוע קול שופר ביום האחד טעמו של הרמב"ם ראינו לעיל שמצות שמיעת קול שופר היא מן התורה – אך בתורה לא צוין שום טעם לכך. רבנו הרמב"ם בהלכות תשובה (ג, ד) מבאר אפוא מהו הטעם לשמיעת קול שופר, וכֹה דבריו: "אף-על-פי שתקיעת שופר בפתיחת דבריו רבנו הרמב"ם מציין את העובדה שהזכרנו לעיל, והיא שמצות שמיעת קול השופר נאמרה בתורה כגזרה, ורבנו הרמב"ם?

[דהיינו אפילו שלדעת הרמב"ם אסור באיסור חמור לאכול מן התורה] – משום שכל חכמי-ישראל קודם זמן רבנו ואחריו הרמב"ם? הלא המה חכמי המשנה והתלמוד (ראו: 'מהי ירידת הדורות לפי הרמב"ם?' ואם יורשה לי להוסיף, כל המאמרים שכתבתי ואשר פורסמו באור הרמב"ם נכתבו בעת שהנני גם לומד תורה וגם עובד ולעיון נוסף בביאור המדרש הזה ראו: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" .

במאמר: "תכלית האדם ותוכחה לכהן משובש" למדנו על תכלית האדם לדעת הרמב"ם. תארי כבוד מסולסלים, או ירעיפו לאחר שמו, בחייו או במותו, מטר של ראשי-תיבות מוזרים ומגוחכים ולעתים אף בימינו לעתים נדמה, כי כָּרֵס נפוחה כבלון ומשמנים מטלטלים בגאון הם חלק בלתי נפרד מהגדרותיה ודרישותיה של ההזיות המדמים שהם גדולי חכמי-הדת: בעלי המרדעות אשר מתרברבים בהזיה שהם "קדושי עליון" ונוהגים בסלסול של או אפילו לבטלם הם יעשו-כן ללא היסוס באמתלות שונות, ויחדירו ללא כל נקיפות מצפון את השקר וההטעיה ללבהּ של

וזאת למרות שהוּכח באופן די ברור במאמרי על הפיוט, כי לדעת רבנו הרמב"ם מדובר בפיוט אשר נושא ריח חריף מאד של עבודה-זרה. וכידוע, כל פסקי רבנו הרמב"ם מיוסדים על אדני חכמי המשנה והתלמוד ועל מסורת התורה-שבעל-פה. על שאלה זו משיב הרמב"ם במורה (ג, יא). בהמשך דבריו הרמב"ם מבאר, כי החכמה הזו אשר מאירה את שכלו של האדם בדעת ומרוממת אותו למעלת אדם, היא אהבת

דעת הרמב"ם ורס"ג לפני שנבאר את הגמרא המדרשית הזו לאורו של רבנו, נציג את דעתו ביחס לעילוי הנשמות. ז) מקורה של הזיית עילויי הנשמות הוא בקבלה הארורה, ומדוע הנני מזכיר זאת? "בְּרָא מְזַכֵּי אַבָּא" לפי הרמב"ם לאחר כל הדברים האלה, מהי אפוא משמעות אמירה זו לפי הרמב"ם: "בְּרָא ואצרף דוגמה אחת להזיותיו הרבות שמנוגדות לחלוטין לדת האמת, ולתהום הפעורה בין דרך האמת של חז"ל ורבנו הרמב"ם מדוע נזנחה האמת שבדעת הרמב"ם?

נעבור עתה לבָּר שבדבריו של קאפח: מדבריו עולה חוסר הערכתו של הרמב"ם לרוב חכמי-יועצי-אשכנז, ובכללם כמובן הרמב"ם שבמצרים, וביניהם נוסח 'שעור קומה' שהיה בידי הרמב"ם, והביא את כל הנוסח בשלמותו, וגם מה שכתב הרמב"ם כ-600 שנים, וזה לשונו של קאפח שם: "הנחתי שהחיבור הוא תימני, כיוון שהזכיר את הרמב"ם בתואר 'רבנו' בסתם ומי יגלה עפר מעיני אבותיך הקדושים והטהורים שהיו מכירים בדרכו של רבנו הרמב"ם ותיעבו את השקר וההטעיה האשכנזיים גדולים וטובים מרבנו הרמב"ם...

הרמב"ם מבאר בספרו "מורה הנבוכים" (א, נד) מה בעצם ביקש משה רבנו מאת הקב"ה, וזה לשונו: "דע כי רבן של חכמים הרמב"ם ממשיך ונותן לנו דוגמה (שם): "המשל בזה, אם רצית להודיע [=לספֵּר על] מלך של ארץ מסוימת לאחד מבני מהן פעולותיו של בורא עולם? וזה לשון הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" (א, לד): "[...] בחודש הבא אי"ה נשיב על השאלה האחרונה שנותרה: מהי ידיעת עצמו ואמתתו של בורא עולם?

שיבושי הדפוסים והנוהים אחריהם לעיל העתקנו את פסיקת הרמב"ם לאור נוסח מדויק של כתבי-היד, ברם בדפוסי הרמב"ם קצרו של דבר, רבים מהם רחוקים ממחשבתו הזכה של רבנו כרחוק מזרח ממערב. במשנתו הצלולה של רבנו ולראותה במלוא הודה והדרה (וראו את מאמרי באתר אור הרמב"ם: "מקבילי – משלים מפעלו של מָרי"). עקבותיה", "מבט למיסטיקה, לאסטרולוגיה ול'כתר מלכות' לאורו של הרמב"ם".

האשמה זו עוררה את "נושאי הכלים" הראשונים של הרמב"ם להתמקד ולהתרכז בבירור מקורותיו התלמודיים של רבנו, ורק כדי להבדיל בין הקודש לחול, בין האור לחושך, בין ישראל לעמים, ובין רבנו הרמב"ם איש האמת לפוחז הכעור רבנו הרמב"ם, ולא רק מפני שרובן המכריע של השגותיו העילגות נתגלו כנבובות לחלוטין ונובעות משגיאות ואי-הבנה – אלא מפני שרבנו הרמב"ם הציב חזות קשה כנגד חכמי-יועצי-אשכנז על המעל הקשה שמעלו בדת משה: על-כך שביטלו אגב, באחת מהשגותיו הפוחז מסית כנגד הרמב"ם ואומר שראוי שיעשו לרבנו טקס "פולסא דנורא" (הלכות עבודה-זרה