באיגרת הרמב"ם המפורסמת ליהודי תימן, רבנו משיב בין היתר על שתי שאלות חשובות מאד: א) מדוע יש דמיון לכאורה כמצבם של יהודי תימן באותה התקופה). קצרו של דבר, ריחוקו של עם-ישראל מה' יתעלה יחד עם הריסת חומות הדת והמוסר, הם אלה שגרמו לשנאת העמים כלפי הרמב"ם מבאר שפנימיות התורה היא התועלת העולה ממוסריה ציווייה ואזהרותיה. רבנו הרמב"ם מתאר כאן את תכליתה הכפולה של התורה: התכלית הראשונה של חוקיה ומצוותיה היא להביא לקיום חיי

שם, באותיות תז–תיב נתן העזתי מתאר כיצד רבו נחמן הכלבי שר"י פוער את פיו כנגד רבנו הרמב"ם איש האמת ולמעשה וכבר הרחבתי בעניינים אלה, מצדדים שונים ומגוונים, במאות מאמרים באתר אור הרמב"ם. *** "גם אינם מאמינים בשדים כלומר, רבנו הרמב"ם ושאר המשׂכילים "אינם מאמינים בשדים", לעומת נחמן הכלבי ונתן העזתי אשר האמינו בקיומם נחמן הכלבי מתאר את רבנו הרמב"ם ככופר אשר חיפו עליו במהלך הדורות רבים מאלה שנחשבים לחכמי ישראל: "למען הרמב"ם] גם אני אודך, אבל חלילה שתביט במקומות כאלה שמדבר מחקירות [ספר המורה וספר המדע וכיו"ב] שלא תאבד

בנוגע לדיו הרמב"ם אינו מחמיר, וכל עוד הדיו שחור ועומד – כשר. דבר ידוע הוא שמקורותיו של ה'שולחן ערוך' רעועים ומסופקים לעומת מקורותיו של הרמב"ם שהינם יסודות איתנים ראו נא את מאמרו של ידידי ורעי אדיר דחוח-הלוי: "האמנם השולחן ערוך הוא 80% רמב"ם?". ניתן להעמיק בנושא במאמרו של ידידי אדיר: "חזון הרמב"ם לתקומה רוחנית". *** הנושא הבא הוא "חק-תוכות", זהו נושא אשר יוחסו לו דינים רבים בקרב סופרי הסת"ם.

ואת רבנו הרמב"ם לפתי הסר אליה? אנחנו מנסים לבטל פרקטיקה של עבודה זרה באמירת אמת, אבל הרמב"ם טוען שזה לא מספיק. עבודה זרה באמירת אמת, אבל הרמב"ם טוען שזה לא מספיק". וכי הרמב"ם הוא זה שטוען שזה לא מספיק, או תורת משה היא זו אשר מחייבת אותנו לעקור ולנתץ כל זכר של מינות האם גם הם רק "גירוד של השכבה החיצונית של הידע הקדום"?

רבנו הרמב"ם ב"ספר המצוות" ביאר מצוה זו (עשין קע), וכֹה דבריו: "הציווי שנצטווינו לשמוע קול שופר ביום האחד טעמו של הרמב"ם ראינו לעיל שמצות שמיעת קול שופר היא מן התורה – אך בתורה לא צוין שום טעם לכך. רבנו הרמב"ם בהלכות תשובה (ג, ד) מבאר אפוא מהו הטעם לשמיעת קול שופר, וכֹה דבריו: "אף-על-פי שתקיעת שופר בפתיחת דבריו רבנו הרמב"ם מציין את העובדה שהזכרנו לעיל, והיא שמצות שמיעת קול השופר נאמרה בתורה כגזרה, ורבנו הרמב"ם?

בתגובות ל אחד מן הסרטונים הנפלאים של הרב חן שאולוב הי"ו, תקף אותי אחד מתלמידיו של קאפח בשם אבי ליפשיץ ואין לי צורך להאריך בזאת כי יש באתר אור הרמב"ם עשרות מאמרים על הדרדעים האורתודוקסים, והתייחסויות רבות קאפח רומם את קארו הקראי לעילא-לעילא, קאפח העריץ את רש"י-שר"י ובמקום אחד אף הקדים אותו לפני הרמב"ם! עוד טען ליפשיץ: "קאפח הוא זה שבזכותו אנו לומדים את כתבי הרמב"ם בצורה מדויקת ובדרך סלולה, כולנו חייבים בכבודו שהוא ממש הציל לנו את כתבי הרמב"ם שהשתבשו".

מדהים היה לראות את הפירוש ההגיוני לגרסת הרמב"ם "יודע היה בצלאל אותיות שנבראו בהן שמים וארץ", כלומר (ואני נניח לצורך העניין שאת דברי רש"י הנ"ל היה כותב הרמב"ם ולהיפך, את גרסת הרמב"ם היה גורס רש"י. ופשטנות פירושו של רש"י-שר"י מעידה כאלף עדים על תפישׂתו את המדרש כפשוטו. ובכן, המגיב מבסס את טיעונו על הנחה היפותטית שאם היוצרות היו הפוכות, דהיינו אם הרמב"ם היה כותב כדברי רש"י-שר"י , אז הייתי בהכרח מפרש את דברי הרמב"ם באופנים מושׂכלים, וזו השערה שאין לה על מה להתבסס.

משני המקורות הללו עולה, כי קו הפסיקה של חז"ל והרמב"ם נשמר: איסור הנחת תפילין הוא אך ורק בשבתות ובימים-טובים , ולפסק רבנו הרמב"ם. לתעתע ולכזב, ולהמציא מקור שיעמיד את שיטתם של המינים לאי-הנחת תפילין בחול-המועד, שיטה שיסודה בהזיות הקבלה לימים, הדרדעי המברטם הזה גם תקף את דרכי באור הרמב"ם, ראו מאמרי: "דרדעי בכיר נגד אור הרמב"ם" . הרמב"ם" ].

במאמר "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?" אגב העיון בביאורו של הרמב"ם לתכליתן של אגדות חז"ל למדנו נקודה חשובה, והיא, שניתן להבין משהו, ולוּ מעט עצתו של הרמב"ם למרות שהמושגים העדינים הללו ערֵבים מאד לנפש, המציאות היא שמעטים מאד הם אלה שמתאמצים להתענג ביקורתו של רבנו על תופשׂי התורה ביקורתו של הרמב"ם על תופשי התורה בימיו ניצבת ועומדת במלא עוזה, נחיצותה , "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?", ועוד רבים.

ומכאן נבין את ביקורתו החריפה של הרמב"ם על אותם השוגים במחשבה שהמזוזה נועדה לשמירה על הבית מפני גנבים, הרמב"ם", "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" , ועוד). וכמה רחוקה דרך התהפוכות של המינים וצאצאיהם העילגים מנתיבו הסלול והצלול של רבנו הרמב"ם, שרק אהבת האמת ויש לברר, האם לדעת הרמב"ם ודרך האמת מותר לעשות כן לכתחילה, או שמא רק בדיעבד? נעבור אפוא עתה לתשובתו של רבנו הרמב"ם לאותו פוחז צרפתי יהיר במורה שם, וכֹה דברי רבנו: "ואם יעלה בדעתך

תפילין בחול המועד, אבל ברגע שראיתי איך אתה קורא למרן הבית יוסף, הבנתי שלא אוהבי תורה וגם לא שוחרי משנת הרמב"ם והלא הנך טוען שאיני "אוהב תורה" וגם איני "שוחר משנת הרמב"ם"... ובכן, מצוה גדולה נפלה לידך! והתירוץ התורן שלך הוא החלטתך שאיני "אוהב תורה" ולא "שוחר משנת הרמב"ם"... *** לאחר מכן אתה פונה להצדיק הנה שוב, ללא שום ריח של ראיה והוכחה אתה בוחר להשמיץ אותי, על מה ולמה? כי מילותיו של משה רבנו בספר התורה, הן-הן דברי ה' יתעלה!

כל הטענות של ערוסי במכתבים הללו ועוד טענות רבות, ותשובותיי להן, מובאות באתר אור הרמב"ם בסדרות המאמרים זאת ועוד, קאפח גרוע בהרבה מסתם שכיר מחלל-שם-שמים, מפני שהוא התהדר בכינוי "הרמב"ם של ימינו" (מעולם הוא ובמלים אחרות, אם "הרמב"ם של ימינו" מחלל-שם-שמים ואף כורע אפיים ארץ ומשתחווה ליהדות המינות האורתודוקסית – המסקנה המתבקשת היא שחז"ל ורבנו הרמב"ם בכבודם ובעצמם היו מודים במינות (בקבלה הפגאנית) ובחילול-שם-שמים וגדולה מזאת, איך יסביר ערוסי השכיר את דברי רבנו הרמב"ם בהקדמתו ל"משנה תורה" (הלכה ל): "וכן אם למד אחד

עד שנדמה להם שהם מבינים בכל תחומי החכמות, ראו נא את דברי רבנו ב"פרקי משה ברפואה", הובאו באגרות הרמב"ם גר צדק נחל אפוא ונעיין בדברי הרמב"ם בספר המצוות (עשין רז), שם הוא מגדיר את מצוַת אהבת הגֵּר, וכֹה דבריו מה שפשוט לחז"ל ולרבנו הרמב"ם ואף ברור כשמש ביום בהיר, כנראה לא פשוט וברור לגסי-הרוח אשר שואפים להתדמות כלומר, לפי התורה יש סוג נוסף של גר והוא גר תושב. ומי ש"ההומאניות" שבקרבו לא מאפשרת לו לקבל את דבריי, שילך ויבחן את מצבם הנפשי והגופני של בני המשפחות של

יתר-על-כן, טענתו של ברקֵל לפיה הרמב"ם מצטט "עשרות פעמים מ'פרקי דר' אליעזר'", הינה התעיה, הואיל והרמב"ם הזכיר בכתביו שלושה מקורות בלבד מתוך המדרש הלזה, וכבר ניתחתי את שלושתם ואת יחסו של הרמב"ם למקורות הללו ולא הרמב"ם דחה אותה, אלא בגמרא עצמה מיד בסמוך בהמשך הדברים שם, דוחים חכמים ע"ה את האמור בכל הגמרא הזו המסורת שקיבל רבנו בעניין המשיח בהמשך דבריהם ברקֵל וטמאייב מנפנפים בדברי הרמב"ם באיגרת תימן, לפיהם הוא וראיתי מאן-דהו שמביא מזה ראיה לכך שספר-האופל הוא אמת, שהרי רבנו הרמב"ם קובע שהנבואה תחזור קרוב לתאריך

הוא ראה שכתוב לי "תפילין רמב"ם" על בית התפילין וגיחך. שאלתי אותו מדוע הוא מגחך? והוא אמר שלפי הרמב"ם התפילין הללו וודאי אינם כשרים גם עם קלף עפוץ, מפני שגובה התפילין של יד הוא גודל סטנדרטי (כ-3.3 ס"מ), ואילו לפי הרמב"ם גובהם צריך להיות כאצבע או מעט יותר (כ-2 ס"מ). כיצד עושין תפילין-של-ראש? בלבד. 6) התפילין-של-יד בימינו די עבות (עד כמה שראיתי), ולכן קרוב לוודאי שחללן של התפילין-של-יד קרוב

קשה באותה העת (ראו על כך במאמר: "מבט ל'כתר מלכות' לאורו של הרמב"ם", בפרק ח: "רשב"ג ויהודי תימן"). של חכמי דורו בתימן (לפני כ-600 שנה), וזה לשונו של קאפח: "מאידך, עם כל בקיאותו העצומה בדברי הרמב"ם לכל הרמב"ם, ואיני יודע היאך לפרנס את הדברים הללו במחיצתו של הרמב"ם [קאפח השכיר לא ידע שמדובר בעבודה-זרה? והפילוסופיים של הרמב"ם כולם נהירים להם, ובהם צעדו, אך את רוחו של הרמב"ם לא קלטו, וכמעט כבדה שמיעתם מלהאזין ובכן, האמת שתמהתי על שאלתו, שהרי ראינו בסדרת מאמרים זו, בכמה וכמה מקומות, את יחסו המבטל המוחלט של רבנו

הרמב"ם אומר שכשהחברה רעה צריך לברוח אל המערות והמדברות. ולמה אומר הרמב"ם את זה? כותב אתה במלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק א) וקורא לחכמים "גדולי האסלה" לבושתך, אבל הרמב"ם לא אומר אל תתלה את החירופון שלך על הרמב"ם ע"ה. אולי קיבלת יחס משפיל בצעירותך אבל אל תגלגל את זה הלאה. הֲלוֹא אֹתָם לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם" (ירמיה ז, יט). *** עוד כתבת: "כותב אתה במלחמתו של הרמב"ם בגדולי אל תתלה את החירופון שלך על הרמב"ם ע"ה". האמנם רבנו הרמב"ם "לא אומר מילים אלו או כיוצא בזה עליהם"?

קאפח סילף וזיהם את תורת האמת בעודו חובש לראשו את הכתר של "הרמב"ם של ימינו", ולזה אין סליחה ואין מחילה ישר וסר מרע הנאמן לדרכם של חכמי התלמוד, באצטלה של אדם שהוא "הרמב"ם של ימינו"! ואם הרמב"ם הספרדי איש האמת מתיר ליהנות מדברי תורה – אין עוד תקווה לתורת משה, ואין עוד צוהר שייכנס בו שהרי קאפח, "הרמב"ם של ימינו", התיר ליהנות מדברי תורה! מפי מי שנחשב בעיני רבים ל"רמב"ם של ימינו", ואם "הרמב"ם של ימינו", דהיינו קאפח הנוכל השׂכיר, העריץ את

הר' אמרי שפר ז"ל [=מוסא וייס, חוצב גרמני]: הרואה יראה שכל דברי הזוהר והמקובלים מכֻוונים נכונים לדברי הרמב"ם [ כל  דברי האופל והמקובלים הפגאניים 'מכֻוונים נכונים לדברי הרמב"ם'? לאחר-מכן קאפח מציין את רבנו הרמב"ם ומיד לאחריו הוא מוסיף רשימה ארוכה של הוזי הזיות עובדי אלילים! אגב, הערוסי הידוע בציבור, בעל מרדעת החמורים האירופים, מצטט בהמשך את דברי קאפח על סדר התפילה של הרמב"ם בעניין אמירת "כתר" או "נקדישך", וזה לשונו: "עיין הערה ל של מו"ר על סדר התפילה של הרמב"ם שנספח לספר אהבה

כותב על רבנו בלגלוג: "אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה" (פסקי הנחש לא, ט) – אבו-ינקי בא לגנות את הרמב"ם ואין זאת אלא כי טוב בעיני ה' לברך את הרמב"ם, ותהי על הבלעמים הללו רוח אלהים. ומאז כבר פורסמו באור הרמב"ם מאמרֵי תוכחה רבים לערוסי הצייקן, לתלמידיו ולחבר מרעיו, והוא כשל מלהשיב ולוּ הרמב"ם, ועוד לפני שנחשפתי לאתר התקרבתי למשנתו של רבנו הרמב"ם מבחינת השקפות העולם וההלכה. תשובה:  נועם היקר, אור הרמב"ם הוּקם כדי למלא את החלל העצום שהנך מדבר עליו.

ולכן, כל חוקרי הרמב"ם הלכו בדרכו של הראב"ד וסברו שרבנו כפר בסתר לבו: בתחיית-המתים, בחידוש העולם, בביאת שכֹּה להוט אחר תאוותיו, גרמו להם לאנוס ולרצוע את רבנו הרמב"ם לתפישות פילוסופיות של אריסטו הנערץ עליהם בהמשך דבריו שם קלנר מוסיף ואומר כך: "ראוי לסיים את הסעיף הזה בדברי הרמב"ם על התועלת של מסכת אבות. ולדוגמאות נוספות לרשעם ולשחצם של "חוקרי רמב"ם", ראו: "ביקורת אשכנזית קטלנית כנגד אור הרמב"ם", "לייבוביץ ורבנו הרמב"ם?

בכמה מקומות ברחבי יצירתו האדירה, התייחס רבנו הרמב"ם לאותם רשעים שבחרו בדרך הקנאה והגאווה הסכלות והאלילות וכוונת רבנו בעיקר ליסודות הדת שנאמרו בספר המדע, והמתחסדים הללו הינם החסידים השוטים אשר נדמה להם שרבנו הרמב"ם גאוותם וקנאתם העבירו אותם על דעתם, בתחילה הם ניסו להוציא את רבנו אל מחוץ לגדר ולקבוע שרבנו הרמב"ם הוא מבטם של חז"ל והרמב"ם על צרות העין בהקדמתו לסדר זרעים, הרמב"ם מבאר כמה מיסודות התורה החשובים ביותר, אחד בהמשך דבריו רבנו הרמב"ם מבאר, שאפילו חכמי האמת עליהם השלום היו מסתירים זה מזה סתרי תורה, וכֹה דבריו:

עטיפת הראש בהלכות אבל (ה, טו) הרמב"ם פוסק כך: "מנין לאבל שאסור בפריעת הראש? ינקי הפגאני – הטור ביו"ד שפו העתיק את פירושו של האי גאון שדומה לפירושו של רבנו חננאל, וז"ל: "וכתב רב והוסיף הרמב"ם במורה (ג, עמ' שנז): "הכישוף [...] הם פעולות [...] ואילו היו דבריהם לומר סברת עצמם החרשתי, אבל לומר שכך הרמב"ם סובר, תמוה מאד". נחזור עתה לדיוננו בדין עטיפת הראש, וכך ליהגו השוטים למיניהם: בן זמרא – בסוף דיונו במקורותיו של הרמב"ם

ויש באתר אור הרמב"ם עשרות רבות של מאמרים שחושפים את התעיותיהם ונכלוליהם של קאפַּח וערוסי, את עוונותיהם הבה נמשיך עתה בדבריה של אודליה וכך המשיכה וכתבה: "גם אתה היית משומעי לקחם, ואת כל השׂכלתך בחכמת הרמב"ם את כל השׂכלתי במשנת הרמב"ם הנני חייב לחמי? ולקאפַּח ולערוסי? האמנם? רק לאחר שהתנתקתי מהם ומהשקפותיהם וממידותיהם הרעות, אור הרמב"ם פרץ והחל לנבוע... ובכן, אם היה מדובר בחסרונות קלים כלל לא הייתי מתמקד בהם, וכמו שיש חסרונות לרבנו הרמב"ם ויותר מכך לרס"ג

חליצת כתף בהלכות אבל (ח, ג; ט, י–יד) הרמב"ם פוסק כדלהלן: "וכן על אביו ועל אימו, חולץ כתפו ומוציא זרועו הגהות ארורות (מיימוניות) – בהלכות אבל שם כתב: "ומ"ש [הרמב"ם] ועל אביו ועל אימו חולץ כתפו וכו', וכן פרש"י ומפני שמדובר בנסיבות מקומיות מיוחדות, הרמב"ם לא ראה לנכון לפסוק זאת להלכה, ולפטור את גדולי הדורות שבכל כבודו" וכו', עוקרת את דין חליצת כתף, ואילו ראה אותה הרמב"ם היה חולץ כתפו. וכל דבריהם יגעים, ולולא דברי הרמב"ם הצרופים אז אבדתי בעניי.

המרצה האחרון, ויש עוד שניים לפניו, השני מן השניים באותו הכנס היה מאיר עפארי (אשר פרש לאחר כשנתיים מאור הרמב"ם אמיתתה של דעה והשקפה לאחר עיון בגופם של דברים ולא לאחר עיון בגופו של אדם. ממלכת כהנים וגוי קדוש לאחר שפרסמתי את המאמר: "מבט לפיוט 'נעל עניות' לאורו של הרמב"ם", שלחתי שאלה בעניינו משכורות ופרסים וטובות הנאה או אפילו רק כבוד וקבלה של הערכה מן הציבור], הנוהֵג אצל רבים בימינו, הוא כדי את ספרו "מורה הנבוכים" יִיעֵד הרמב"ם לתלמיד אחד בלבד!

אומר מיד בהמשך דבריו: "ועם רבי אברהם בן עזרא, תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה" – ואיזה הבדל עצום בין יחסו לאשכנזי לבין יחסו לספרדי. רבנו בעיני הטיפשים, וצאצאי המינים אף השתמשו בדבריו כמשקפי-מגן אטומות, אשר מונעות מאורו של רבנו הרמב"ם ולעיון נרחב בהערצתו של הרמב"ן למינים הצרפתים ראו: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם" (חלקים וכבר הרחבתי בעניין חיי העולם-הבא במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?"

שהרי כלב בן יפונה הלך להשתטח שם, וגם הרמב"ם מעיד על עצמו: "ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לשאלותיך, 1) בעניינו של כלב בן יפונה ראה: "לא יפנה אדם לבקר הקברות" , בפרק ד. ואם הוא יתעקש להוסיף וללכת בדרכי הערצת כומרי-הדת המינים – דינו כדין רבותיו הארורים, והוא עובר מגדר של צאצאי-המינים לגדר של מינים שמחריבים את עמֵּנו. ולא אוסיף מעבר לדברים הללו כי כבר השבתי בעשרות מאמרים על טענה זו ודומותיה, ראה באתר אור הרמב"ם במדור

, וגם אני לא חושב שהוא למד פעם ש"ס או גמרא, ככה זה נראה מכל הדיבורים שלו, הוא נתלה תחת כנפיו של הרמב"ם כל הספרים הללו כלל לא יצאו מתחת ידיהם של חז"ל הנאמנים, ורבים מהם כבר נדונו במאמרים שבאתר אור הרמב"ם. הרמב"ם". ושם, מתוך הטענה השביעית של בוהדנה, דלית מאן דפליג שהוא בגדר "קמיע מומחה" לקבלה הפגאנית, עולָה ומתגלה ומכאן נבין את ביקורתו החריפה של הרמב"ם על אותם השוגים במחשבה שהמזוזה נועדה לשמירה על הבית מפני גנבים,

סידור אור הרמב"ם שיצא לאור בשנת תשפ"א זעזע מאד את הדרדעים. לסידור אור הרמב"ם צירפתי מבוא שכותרתו: "כתר או נקדישך?" . במבוא זה חשפתי עוד טפח מפרצופו האמיתי של אלילם הגדול של הדרדעים האורתודוקסים, הלא הוא הדיין השכיר יוסוף אדיר הקטן הוציא לאור סידור זך ונקי לפי רבנו הרמב"ם ולפי תפילת הקדמונים ישרי הלב והרוח, ואפילו מבלי המבוא חוצבים; בעיוות דרך האמת הטהורה תוך התיימרות שהוא-הוא "הרמב"ם של דורנו"; וכמובן, בשיתוף פעולה אדוק עם