הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק לב)
- אדיר דחוח-הלוי
- לפני 15 שעות
- זמן קריאה 9 דקות
דוגמה ש
בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך:
"בחג הזה [חג הסוכות] עושים ניסוך המים, שפע של חסד באותם שיתים [=צינורות] מששת ימי בראשית, וכל שבעת הימים – העליונים מקבלים מאותם מים חיים שיוצאים מירושלים העליונה הטמירה [...] כשיעביר הקב"ה את הטומאה מן הארץ, שירדו אותם מים טהורים באותם השיתים באותו מזבח עליון, ים האחרון, והם שלושה לוגין מים, שמונה עשרה ביצים, כנגד צדיק שנקרא 'חי העולמים', ועל ידו המים יורדים באותם שיתים [=צינורות]".
וריבוי התיאורים הללו והחזרה הכפייתית לעיל ובמקומות רבים מאד בספר האופל על-כך שהעולמות העליונים הם עולמות של חומר הינה חתירה להגשמה גסה מאד, שהרי אם העולמות העליונים הם עולמות של חומר אשר מקבילים לעולם-הזה, ולא רק מקבילים אלא מן הדברים לעיל עולה שהעולמות העליונים הינם תעתיק של העולם-הזה (כמו שיש ירושלים למטה כך יש ירושלים למעלה) – אם העולמות העליונים חומריים וגשמיים ברור שגם הקב"ה, שהוא חלק בלתי נפרד מן העולמות העליונים הדמיוניים והפגאניים הללו, אף הוא חומר.
כללו של דבר, תיאור העולמות העליונים כעולמות של חומר נפוץ באופל כחול אשר על שפת הים, כלומר מכשפי האופל חזרו על התיאורים בעניין זה אינספור פעמים, וכל זאת להחדיר את ההגשמה – כי רק בהחדרת ההגשמה והגופניות לבורא-עולם יראת השמים נעלמת כליל, הגדֵרות מפני התאוות והתועבות נופלים, ומכשפי האופל חופשיים ללכת בשרירות ליבם.
דוגמה שא
בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך:
"עשר נטיעות [...] אותן עשר נטיעות שנטע הקב"ה, שאחז אותן באותו מקום שנקרא 'ערב שביעית' ויעשו פרי באותו בית סאה, כדי שיבוא [=שיהיה] מזון לעולם בשביעית הזו".
לפי מכשפי האופל, כדי שיהיה מזון בשנה השביעית, הקב"ה נוטע עשר נטיעות במקום שמימי שנקרא "ערב שביעית" שבו יש בית סאה. ושם הקב"ה אוחז את עשר הנטיעות הללו ובזכותן השנה השישית מתברכת ויהיה מזון לעולם בשנה השביעית... ומעבר לדימויי ההגשמה ההזויים הללו, שאלה מה וניצבה: מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! וכי כדי שהשנה השישית תתברך הקב"ה נוטע עשר נטיעות ואוחז אותן? ורק עובדי אלילים מעזים לשרבט כאלה הזיות, ורק שחצנים מתיימרים לדעת איך הקב"ה פועל את פעולותיו כדי שהעולם הזה יתברך בשפע.
וספר האופל מלא בריבוי קיצוני של תיאורים מגשימים, כך שלא ניתן לטעון שמדובר במשלים, שהרי לא ייתכן שחכמים כותבי משלים ידגישו ויפרטו את ההגשמה באופנים כל-כך כפייתיים – אלא, ההדגשה הפרטנית והכפייתית של תיאורים מגשימים מעידה על חתירה להגשמה.
דוגמה שב
בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך:
"למטה שבעה מעשים יש [=פעולות חקלאיות שונות] [...]: זריעה – כנגד אם העליונה [...] קצירה – כנגד דרגת אברהם [...] דישה – [...] כנגד דרגת יצחק, שעושה דין ומפריד תבן מאותו בר, דין מפריד ממנו [דהיינו שופט!] ועושה דין ברשעי העולם [...]. ורוח זו הדרגה של יעקב וכנגדו זורה. טוחן – כנגד דרגת משה, לש – כנגד דרגת אהרן, אופה – כנגד דרגת צדיק".
וכבר הערתי כמה פעמים שאין סדר ומשטר בספירות המינות הדמיוניות של ספר האופל, דהיינו לעתים הן שלוש, לעתים חמש, לעתים שבע, לעתים עשר, ולעתים יותר מעשר. כאן הן שבע, והבאתי לפניכם את הקטע האמור כדי להראות שגם מן הקטע הזה עולה שלא מדובר ב"הנהגות" או "פעולות" שבהן הקב"ה מנהיג את עולמו, אלא בישויות אלהיות עצמאיות, לפי דמיונם הרעוע והחולני של מכשפי האופל: שהרי לא רק שנאמר מפורשות שיש "אם עליונה" וזהו שם עצם לישות פגאנית דמיונית, ולא רק שנזכרה "רוח" אשר מזכירה מאד את "האב והאם ורוח הקודש" המפורסמים בנצרות – אלא שנאמר לעיל ב"דרגת יצחק" שהיא "עושה דין ברשעי העולם", כלומר מדובר בישות פגאנית עצמאית שדנה ושופטת ומוציאה לפועל!
דוגמה שג
בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך:
"ולכן נברא אדם ביום השישי, והזדווגה עמו בת זוגו להתענג בשבת, ועכשיו הזדווגה צדק [לפי האסטרונומיה הקדומה, כוכב צדק הוא השישי במרחקו מכדור הארץ שהוא במרכז היקום לפי דמיונם] עם שישי [היום השישי שנ"ל] לתת אור להר סיני הזה. [...] לכן הלכה למשה מסיני תורה שבעל פה, שיכללו אותה [את האות וא"ו] עם אותן עשר נטיעות ערב שביעית, ויבוא מזון לעולם בשביעית, שהוא [העולם] מקום שאין לו אור אלא מה שניתן לו מאותו וא"ו".
לפי מכשפי האופל מה שהעניק אור להר סיני הוא לא ה' יתברך וכפי שתואר בפסוקי התורה באותו מעמד נשׂגב, אלא זיווג של כוכב צדק עם היום השישי – ולא רק הר סיני מקבל את אורו מזיווג כוכב צדק עם היום השישי, בסוף הקטע נאמר שכל העולם כולו מקבל את אורו מן האות וא"ו שנזכרה: לא ה' יתעלה ויתרומם שמו הוא המקור והצור לכל השפע והטוב שבעולם, אלא זיווגים פגאניים של גרמי השמים עם הזיות נחותות, הם מקור האור! כמו כן, לא מדובר בקטע הזה בשרבוטי הזיות שמתיימרים להיות משלים וחידות נגעלים – אלא מדובר בעניין פשטני! שהרי לומדים הלכה למעשה, הלכה למשה מסיני, מן ההזיות הפגאניות הנגעלות הללו!
דוגמה שד
בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן לח) שורבט כך:
"שבע צורות קדושות יש לו לקב"ה וכולן כנגדן באדם, שנאמר: 'בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ' [בר' א, כז] [...] ואלו הן: שוק ימין ושמאל, יד ימין ושמאל, גוף וברית – הרי שש. והרי אמרת שבע? שבע הם באשתו 'וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד' [בר' ב, כד] [=הייתכן שיש לה' יתברך אשה?]. משל למה הדבר דומה? למלך שעלה בליבו ליטע בגנו תשעה אילנות זכרים והיו כולם דקלים, אמר: כשיהיו כולם מין אחד אי אפשר להתקיים, נטע אתרוג ביניהם והוא אחד מאותם התשעה שעלה בליבו להיות זכרים, ואתרוג מה נהיה? נקבה, והיינו שכתוב: 'פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים' [ויק' כג, מ]. [...] 'בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ' [בר' א, כז] – בכל איבריו ובכל חלקיו, והרי אמור. [...] ברית מילה וזיווגו של אדם חשובים אחד, שתי ידיו שלושה, ראשו וגופו חמישה, שתי שוקיו שישה, וכנגדם כמותם בשמים, שכתוב: 'גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים' [קה' ז, יד]".
ומה אפשר לומר על דברי המינות המבחילים הללו? ומכל פינה זועקת מינות רצוצה שטומאתה בוקעת ועולה עד לשמים – ובכל זאת אסביר: לפי הסברה הראשונה של מכשפי האופל, יש לה' יתעלה שמו "שבע צורות קדושות [...] וכולן כנגדן באדם" – ולפי הזייתם זו יש לה' יתברך שוקיים וידיים וגוף ואפילו איבר מין! ואם יש לו איבר מין ברור שהוא זקוק גם לאשה, ואכן, מיד בהמשך נאמר שהצורה השביעית שיש להקב"ה היא האשה... ומכשפי האופל אף מדגישים שמדובר בצורה ששייכת לעצמותו של הקב"ה, בצטטם את הפסוק "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד", כאילו הקב"ה מחובר ומתחבר לצורה הנשית הזו – וכל אלו תועבות ונאצות מינות גדולות מאד.
ואם מכשפי האופל למיניהם יכזבו שמדובר במשלים אשיב להם מיניה וביה: והלא בהמשך הדברים מיד בסמוך, נאמר: "משל למה הדבר דומה", כלומר עד כאן מדובר בדברים פשטניים! דהיינו שבע הצורות של הקב"ה ותיאור איברי גופו כולל איבר המין והאשה שהוא מחובר עמה לבשר אחד... כמו כן, לפי הסברה השנייה של מכשפי האופל, יש לחלק את איבריו וחלקיו של הקב"ה לשישה איברים: "'בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ' [בר' א, כז] – בכל איבריו ובכל חלקיו, והרי אמור. [...] ברית מילה וזיווגו של אדם חשובים אחד, שתי ידיו שלושה, ראשו וגופו חמשה, שתי שוקיו שישה, וכנגדם כמותם בשמים, שכתוב: 'גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים' [קה' ז, יד]". ומכשפי האופל אף מעזים לחזק את הזיות המינות הארורות הללו מן הפסוק בקהלת...
ויש בדבריהם גם כפירה ביסוד ייחוד השם שהרי ברור מדמיונותיהם הנאלחים שה' אינו אחד באחדות אמיתית מהותית – אלא שהם שוגים ביסוד ההגשמה שהוא חמור ויסודי יותר, כלומר הם שוגים בהגשמה גסה וכעורה, שהיא עניין בסיסי וחמור אף משיבוש יסוד ייחוד השם.
דוגמה שה
טרם שנמשיך לעיין בספר האופל עלינו לעיין במדרש שמופיע במסכת יבמות (סג ע"ב):
"תניא, ר' אליעזר אומר: מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר: 'שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ' [בר' ט, ו] וכתיב בתריה: 'וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ' [שם, ז]. ר' יעקב אומר: כאילו ממעט את הדמות, שנאמר: 'כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם' [שם, ו] וכתיב בתריה: 'וְאַתֶּם פְּרוּ' וגו'. בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט את הדמות, שנאמר: 'וְאַתֶּם פְּרוּ' וגו'. [...] תניא אידך, ר' אליעזר אומר: מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר: 'שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם', וסמיך ליה: 'וְאַתֶּם פְּרוּ' וגו'. ר' אלעזר בן עזריה אומר: כאילו ממעט את הדמות. [...] לא נמצא זה גורם שתסתלק שכינה מישראל? [...] ר' אליעזר אומר חייב מיתה".
ובכן, אפילו שמדובר במדרש, חכמים ע"ה הרחיקו מן ההגשמה בתרתי: 1) הם טרחו להדגיש שהביטוי "ממעט את הדמות" אינו אלא משל, באמרם שוב ושוב "כאילו"; 2) הם אמרו בסתם "ממעט את הדמות" מבלי כינוי שיוך להקב"ה, דהיינו מבלי לומר "דמותו". וברור שמטרתם של החכמים היא לזעזע את האדם שלא יישב לבדו אלא יישא אשה ויפרה וירבה, שהרי מדבריהם עולה שמי שאינו נושא אשה ואינו עוסק בפריה ורביה, אוחז בידו עוון חמור מאד.
ועתה נמשיך לעיין בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן לח), שם שורבט כך:
"כל מי שלא מתעסק בפריה ורביה מקטין את הדמות של ריבונו שלא יימָּצא בעולם הזה [כלומר דמות האדם בעולם היא ייצוג לדמותו של הקב"ה] [...] כמו שמִּתוספות נשמות כך מתוסף לרדת כבוד המלך, שכתוב: 'בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן' [מש' יד, כח] – [...] 'מְחִתַּת רָזוֹן', זה הקטנת דמות המלך, שמקטין מהעולם הזה, כך מקטין גם למעלה [...] ונחשב על אותו אדם כאילו שפך דמים, שגרע הדמות שלמטה כמו שלמעלה, שכתוב: 'כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם' [בר' ט, ו], והוא מקטין צלם אלהים למטה והדמות ודיוקן למעלה, ולכן צריך אדם להתעסק בפריה ורביה ולעשות צלם אלהים להגדיל כבוד ה' בכל הצדדים".
וחכמים במדרש אמרו "ממעט את הדמות" ואילו מכשפי האופל סילפו וזייפו את דברי החכמים ע"ה ואמרו בטקסט שאינו בגדר מדרש: "מקטין את הדמות של ריבונו שלא יימָּצא בעולם הזה", הוי אומר: מי שממעט את בני האדם בעולם גורם לכך שהקב"ה לא יימצא בעולם הזה, שהרי דמותו היא דמות בני האדם! והם מוסיפים: "שגרע הדמות שמלמטה כמו שלמעלה, שכתוב: 'כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם', והוא מקטין צלם אלהים למטה והדמות ודיוקן למעלה" – ואלו דברי מינות ונצרות מפורשים וברורים לפיהם דיוקן ה' יתעלה שמו הוא דיוקן האדם. מכשפי האופל לקחו אפוא את מדרש החכמים ע"ה סילפו וזייפו אותו כמנהג המינים הארורים, הפכוהו לדברי מינות כעורים, השחיתו תורת אלהים והפכוהָ לתורת מינות נוצרית: "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד, י).
נקודה נוספת, נשים לב שלא מדובר במשל אלא בפשט ברור ומפורש, שהרי נאמר לעיל כך: "ונחשב על אותו אדם כאילו שפך דמים, שגרע הדמות שמלמטה כמו שלמעלה, שכתוב: 'כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם', והוא מקטין צלם אלהים למטה והדמות ודיוקן למעלה". נמצא, שהמשל הוא שפיכת הדמים, ואילו הנמשל הוא "שגרע הדמות שמלמטה כמו שלמעלה"...
ויש עוד הזיה רעה בדברי מכשפי האופל הללו, והיא שהאדם משפיע על הקב"ה בשני העולמות: ברצותו הוא מקטין את הקב"ה וברצותו הוא מגדילו: "והוא מקטין צלם אלהים למטה והדמות ודיוקן למעלה", ואין זו סתם מינות אלא מינות שיש בה גם שחצנות בלתי נתפשׂת, שהרי לפי מכשפי האופל יש בכוחם להגדיל את בורא-עולם, דהיינו להשפיע על אמיתת עצמותו! ומי הם בכלל אשר מעזים להעלות על דעתם שיש בכוחם להשפיע על בורא-עולם? ולא סתם השפעה, אלא השפעה לפיה הם מגַדלים אותו! וברור שמי שמגדל את זולתו, גדול ממנו. ואם מכשפי האופל המה המגדלים את בורא עולם, ברור שיש לעבוד ולהעריץ ולרומם דווקא את כומריהם שהרי בורא-עולם נתון בידם – הם אלה שמגדלים אותו ומפעילים אותו...
הזיה זו לפיה מכשפי האופל מֵטיבים עם הקב"ה היא אחת ההזיות הרווחות בספר-האופל, ורק מינים שחצנים ארורים ובהמיים במיוחד יעזו להחציף פניהם כך קמי שמיא, ולטעון שאדון הכל זקוק להם מפני שיש בכוחם להֵיטיב עמו ולרוממו... "כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי [...] הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ? [...] לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְיָ צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ" (ישעיה י). זאת ועוד, דבריהם מעידים לא רק על שחצנות ובהמיוּת אלא אף על הזיות מינות נחותות עד מאד, שהרי מי שתלוי בזולתו, וכל-שכן מי שתלוי במכשפי אופל פגאניים פולטֵי שכבת זרע, הרי שהוא גרוע מהם בהכרח. ואם הוא גרוע מהם בהכרח, הרי שהוא בהכרח גוף, כי רק גוף עשוי להפיק תועלת מגופות.
כללו של דבר, הזיות המינות השחצניות הללו נועדו להציג את המקובלים העוסקים בתורת "הסוד" הפגאנית – כאלהים, ואף כיותר גדולים ועצומים מאלהים, כי מי שיש בכוחו לרומם את אלהים הרי שהוא אלוה גיבור גדול ונורא יותר מאלהים. ואם הם גדולים יותר מאלהים, הרי שכאמור חובה עלינו להעריצם ולעבדם ולהתיירא מפניהם, ואף לרומם ולהיטיב ולממן אותם: "וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם [...] וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם יְיָ" (יר' כג, לב).
ואחתום בראש ספר המדע: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצא, וכל הנמצאים מן שמים וארץ ומה שביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להימצאות. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לביטולם, שכל הנמצאים צריכין לו והוא ברוך-הוא אינו צריך להם [...] לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד מהם, הוא שהנביא אומר: 'וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת' [יר' י, י] – הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתתו. והוא שהתורה אומרת: 'אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ' [דב' ד, לה] – כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו".
דוגמה שו
בהמשך ספר-האופל שם, שורבט כך: "מצוה זו לקיים מצות פריה ורביה [היא] לקיים בן ובת, משום שאב שָׁם [=בעולמות העליונים] – יו"ד, ואֵם שָׁם – ה"א, בן שָׁם – וא"ו, בת שָׁם – ה"א [דהיינו אותיות יהוה]. ואב ואם שאין להם בן ובת, גם ה' לא שורה עליהם [...] 'אִם יְיָ לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ' [תה' קכז, א], מה זה 'שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ'? אלו סמאל ונחש".
מכשפי האופל חילקו את השם המפורש שמבטא את האחדות המוחלטת של אמיתתו יתעלה, לארבע דמויות שונות: לאב, לאם, לבן ולבת – והנוצרים חילקו את הבורא לשלושה ומכשפי האופל הגדילו להרשיע וחילקוהו כאן לארבעה. כמו כן, הזייתם לפיה "אב ואם שאין להם בן ובת גם ה' לא שורה עליהם", מחרידה בסכלותה, שהרי איך יעלה על הדעת שמשה רבנו, שלא הייתה לו בת, לא שרה עליו ה' יתברך? או הנביאים? או חכמים שחשקה נפשם בתורה ולא נשאו אשה? ובכלל, מה יעשו בני אדם שלא זכו לבנים, וכי יעלה על הדעת להוסיף להם צער על צערם ולומר להם שה' אינו שורה עליהם? ובסוף הקטע מכשפי האופל אף מזכירים את סמאל ונחש... וכבר ראינו ולמדנו היטב שכל אמונה בישויות פגאניות דמיוניות ומרושעות היא בפועל אמונה בעבודה-זרה, וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, כמנהג הנוצרים הבהמיים.