קיבלתי תגובה נזעמת במייל ממישהי בשם ליאל, וכך היא אומרת:
תבטלו לי את בקשת החברות. אחרי שקראתי את הסירחון באתר שלכם אני מוותרת. בושה שאתם משתמשים בשם של הרמב"ם בשביל סיפורים ושׂנאוֹת אישיות שלכם. אז הרמב"ם ביקר כמה לומדי תורה, והיה תקיף בשפתו נגד מי שלא היו בדעותיו, אבל אתם? מי שׂמכם? בשם מי? לא בטוחה שזאת המורשת שלו וזה מה שעושה לו נחת רוח, כל הגידופים שלכם על גדולי ישראל. על גוי איך אפשר לדבר ככה אז על אדם מבוגר שהמית עצמו באוהלה של תורה?! מי אתם??? אנשי אמת, שרק מקללים ומחרפים את הצד השני, תתביישו פשוט.
והנה תשובתי:
דברייך משקפים את הקושי והתסכול הגדול שיש לאנשי האמת בכל הדורות, ולא לחינם ירמיה הנביא ע"ה לא רצה לומר את דברי נבואתו הקשים, והנה דבריו הכואבים (ירמיה כ, ז–יב):
"פִּתִּיתַנִי יְיָ וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל הַיּוֹם כֻּלֹּה לֹעֵג לִי, כִּי מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא כִּי הָיָה דְבַר יְיָ לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל הַיּוֹם, וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל, כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלוֹמִי שֹׁמְרֵי צַלְעִי אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ, וַייָ אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ עַל כֵּן רֹדְפַי יִכָּשְׁלוּ וְלֹא יֻכָלוּ בֹּשׁוּ מְאֹד כִּי לֹא הִשְׂכִּילוּ כְּלִמַּת עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ, וַייָ צְבָאוֹת בֹּחֵן צַדִּיק רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי".
דרכי היא דרך האמת, ויש למעלה מ-1000 מאמרים באתר שמוכיחים את דרכי מן התורה-שבכתב ומן התורה-שבעל-פה. יש מקורות רבים שמוכיחים שדרכי היא דרך האמת, ושלשוני וסגנוני הם הנכונים כלפי מחללי-שם-שמים וכלפי מינים שהמיטו וממיטים אסונות וייסורים עצומים על עמֵּנו, וכך נהגו כל הנביאים בישראל, וכך גם אנחנו מחויבים לנהוג אף-על-פי שאנחנו רחוקים מדרגתם, וכל הדברים הללו מוּכחים מן ההלכה ומדברי התורה והנביאים.
אולם, האדם שנכנס לאתר פעם ראשונה הדברים האמורים מיד מתנגשים עם כל מה שהוא למד וחווה, ועם כל השקרים האורתודוקסים שהוא הוּלעט בהם מינקות, ולכן ההתנגדות העזה שלך ודברייך הקשים כנגדי. וּלְמה הדבר דומה? לאדם שהוּרגל לחיות בחושך ובאפֵלה כל ימי חייו, ולפתע מדליקים אור בוהק בחדר החשוך שהוא שרוי בו, וכי אותו אדם שהיה שרוי בחשכה יוקיר ויודה לאדם שהדליק את האור בחדרו? ממש לא, עיניו יכאבו וישׂרפו וכאב ראש עצום יהדהד במוחו, והוא יצעק ויקלל ואף עלול להכות את אותו האדם שהדליק את האור בחדרו.
"שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ" (עמוס ה, י).
וכך את נוהגת עמי, וכך נהגו עם כל נביאי ישראל, והרבה יותר גרוע, ומי אני ומה חיי כי אלין עלייך? את בסך-הכל עוד תועה אומללה אשר הוּלעטה בשקר כל ימי חייה, פשוט עצוב.
ולפנים משורת הדין, ולמרות שהנני צודק בדרכי ואין לך מושג עד כמה, כי היית שרויה בחשכה במשך כל ימי חייך, אף-על-פי-כן, הנני מבקש ממך סליחה על שציערתי והכאבתי לך.
אמחק את חברותך כבקשתך. והנני מאחל לך כל טוב וכן שתזכי להיות סבלנית ותאפשרי לאור האמת לחלחל לחייך, ויהי רצון שעינייך תתרגלנה לאט-לאט לאורו ותחזינה בהוד יפעתו.
***
ואצרף רק מקור אחד בעניין החובה הגדולה לחרף ולגדף ולשׂטום את המינים הארורים, וכֹה דברי רבנו בשלושה עשר יסודות דתנו (ועוד בעניין המינים ראו: 'כל המינים כרגע יאבדו'):
"וכאשר יפקפק אדם [אפילו רק יפקפק לעצמו!] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
והנה לקמן תוצאת המינות, ותוצאתה של הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית, האם עדיף אפוא לשתוק ולא לזעוק ולהזהיר את עמֵּנו מפני הייסורים הגדולים שעלולים להתרגש עלינו אם נלך בדרכי המינות?! והנה תשובתו של שלמה בראש משלי, לשאלה: מדוע התרחשה השואה:
"עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת [...] יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב, וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם, גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם, בְּבֹא כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה, אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי, תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְיָ לֹא בָחָרוּ, לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי, וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ, כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם [=מינותם של שר"י ותלמידיו תהרגם, בכך שהיא תחדיר לליבם את ההבל והתהו שמחריבים את דעתו ונפשו של אדם] וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם [כגון: אל תעלו לארץ-ישראל, הכל יהיה בסדר]" (מש' א).
ואחתום במעט מדברי הנביאים ע"ה אשר מוכיחים על שנאת המוות ששנאום:
"אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם. וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ, וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְיָ לְהַצִּילֶךָ" (ירמיה א, טז–יט).
"וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי [...] אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי. הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ. כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ"; "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק, וַאדֹנָי יְיִ יַעֲזָר לִי עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ, קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי, הֵן אֲדֹנָי יְיִ יַעֲזָר לִי מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם, מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְיָ וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו, הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן" (יש' מא, ח–יב; נ, ד–יא).
"וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ: לוֹא! כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ! כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם [...] כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים [...] וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ? יָקוּמוּ אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ, כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה. לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי? כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם יְיָ, לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם מוּסָר לֹא לָקָחוּ אָכְלָה חַרְבְּכֶם נְבִיאֵיכֶם כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית" (ירמיה ב, כה–ל). "אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא" (מש' ט, יב).
כואב הלב, השם יעזור ויעיר ענינו , תשובתך מרגשת , למדתי והחכמתי
חזק וברוך לחכם אדיר!
אשריך שדנת את המסכנה לכף זכות כי היא והמון רב מישראל כתינוקות שנשבו לבין האורתודוכסים.
הפסוק שהבאת "כי מספר עריך היו אלהיך יהודה" ממש מזכיר את זה שכמעט בכל עיר בישראל יש איזה קבר או באבא חי שסוגדים לו.