ראש הדרדעים מודה בעבודה-זרה

אחת ההערות המפורסמות ביותר של מָרי יוסף קאפח היא הערתו בסידור התפילה "שיבת ציון" בעניין אמירת "חֵי העולמים" (ההערה מופיעה בשחרית בסוף ברכת "ברוך שאמר"). את ההערה המפורסמת הזו העתיקו גם לסידור "שיח ירושלים" וזה לשון ההערה:


"כתב הר' אמרי שפר ז"ל, הרואה יראה שכל דברי הזוהר והמקובלים מכֻוונים נכונים לדברי הרמב"ם, שצריך לומר חֵי בצירי ובפרט אשר המקובלים הרמ"ע ובעל 'ערוגות הבושם' והר' מנשה בן ישראל כתבו בצירי. ובבית מדרשו של מהר"ש שרעבי זצוק"ל היו אומרים בצירי. ואלה שמות הקדושים שדעתם לומר חֵי בצירי" וכו'.


וכאן מָרי מציין את רבנו הקדוש ומיד לאחריו הוא מוסיף רשימה ארוכה של הוזי הזיות עובדי אלילים! והוא אף מעז לחתום את הרשימה הזו במלים הבאות: "כל אלה גאונים ומקובלים מסכימים לדעת אחת, שהעיקר חֵי בצירי". ואיני יודע את נפשי! שהרי משמעות דבריו היא, שהוא למעשה מודה בקדושתו של ספר הזוהר הטמא והמתועב! שהרי אם הוא מביא ממנו ראיות לדרך האמת הוא למעשה מודה שמדובר בספר קדוש שראוי ללמוד ממנו, וראוי להתחשב בו בקביעת הלכות והשקפות! ואוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה כלימה!


וכֹה דברי חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת, אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".


זאת ועוד, ידועה ומפורסמת האגדה לפיה, לפני שמָרי קיבל על עצמו את משׂרת הדיין בבית הדין הגדול, הוא נשבע לחברי בית-הדין חוצבי התורה הארורים, שהוא כופר בספרו של סבו מָרי הישיש ומודה בקדושתו של ספר הזוהר, ובמלים אחרות, הדיינים האורתודוקסים הפרו-נוצריים הציבו למָרי ברירה: אם אתה רוצה להיות חבר בקתדרלה שלנו ולאכול ולהתפטם מן התורה בקבלת משכורות חודשיות נפוחות ושלל טובות הנאה – עליך להיות כמונו, אך לא להימול, אלא למשוך עורלתך, להודות בספר הזוהר ולקבל עליך את רשב"י לאלוה!


אגדה זו מעולם לא הוכחשה על-ידי מָרי, לפיכך יש להתייחס אליה כאילו כך היה וכך אירע, שהרי ממה נפשך, אם היא התרחשה באמת – הרי שהדברים חמורים מאד; ואם היא לא התרחשה באמת והינה שקר גמור, שתיקתו של מָרי גילתה לנו שהיה לו נוח בהפצת האגדה הזו, ובשתיקתו הוא למעשה קיבל עליו את שבועתה והפך אותה לאמת! ואפשרות זו אפילו יותר חמורה מן האפשרות הראשונה, שהרי אפילו שאף-לא-אחד איים על מָרי להודות ולקבל את ספר הזוהר, הוא העדיף לעשות כן על דעת עצמו באימות האגדה הרעה הזו.


כמו כן, חובה לשאול: איך מָרי וחבריו הנוכלים בקתדרלת הרבנות העזו ליטול משכורות כל-כך נפוחות ולעבור על "ארור לוקח שוחד"? ואף לחלל שם שמים ולהפוך תורת חיים לקורדום חוצבים? ובכן, התשובה ברורה, רק מי שדחה את מלכותו של מלך-מלכי-המלכים, והמליך עליו בשר ודם עפר מן האדמה להיות לאדונו (אדוננו בר-יוחאי), מסוגל לחלל כך שם שמים, וכך הומלך בר-יוחאי לאלוה בספר-הזהר (בא, לח ע"א): "כתוב: 'שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן יְיָ' [שמ' לד, כג] מאן פְּנֵי הָאָדֹן יְיָ? דא [=זהו] ר' שמעון בר יוחאי". והחלפת האלוה בבשר-ודם עפר מן האדמה, הינה עבודה-זרה גסה ומכוערת ביותר. יתרומם ויתברך ה' יתעלה שאין בלתו ואין-כיוצא-בו, ולו לבדו היראה והגאווה והאדנות.


זאת ועוד, בהבאת הראיות מספר הזוהר מָרי למעשה בגד בגידה חמורה בדרכו של אברהם אבינו ובמלחמתו באלילות, ואף הִפנה עורף לדברי רבנו הרמב"ם, אשר קובע במורה שאסור להוכיח את האמת באמצעות ראיות פח יקושות ועקושות, כי סופן של אותן הראיות האליליות להחליש את דרך האמת, וכמו שמָרי בעצמו מתמצת במורה את דעת רבנו בעניין זה (עמ' תמא): "מי שמנסה להוכיח דבר שהוא אמת כשלעצמו בדרכי הטעיה והשאה, לא רק שאינו מועיל מאומה, אלא אף מחליש את אמיתת הדבר שרצה להוכיחו".


והנה דברי רבנו במורה (ב, טז): "ומה שהאדם טוען שהוא הוכיח שאלה מסוימת בהטעיות, הרי לדעתי אינו מחזק אמיתת אותה הבעיה, אלא החלישהּ וגורם להכחישהּ, כי כאשר יתברר ביטול אותן הראיות תיחלש הנפש מלאמת את אותו הדבר שהובאו עליו הראיות". ומָרי מוסיף שם: "כי גם כאשר הדבר אמת כשלעצמו, ובא מי שאינו יודע ומביא עליו ראיות חלושות, גורם לבני אדם לחשוב שאותו הדבר מבוסס על אותן הוכחות רעועות וידחוהו". וכן כותב גם רס"ג בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' ל): "מלה שאדם שומעה מן הכופרים ותחדור לליבו ותמחצהו, ויעמוד שאר ימיו תחת השפעתה [...] ואינו חושב שאם לא יגן [=ואינו מעלה על דעתו שלא להגן] על עצמו מפני החום והקור כדי שלא יפגעו בו ויאבדוהו וימיתוהו".


ודברים אלה עומדים כתוכחה קשה נגד מָרי על-כך שהוא הביא ראיות מספר הזוהר, ותלמידיו ממשיכי דרכו הממסדית השכירה אף הרשו לעצמם לחתום על עצומות מפורשות אשר מכשירות את ספר הזוהר ומרוממות אותו כאחד מספרי הקודש של עם-ישראל!


ואם הזכרנו את מָרי יחיא הגדול, הלוואי ורק עשרה אחוז מאלה שנקראים "חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות היו כמוהו. ואף שהוא לא תקף את רש"י ושתק מעוולות רבות בעולם הדתי האלילי, הוא עדיין עשה דבר נפלא ומופלא במה שהלך בדרכיו של אברהם אבינו ועמד נגד כל העולם, והוכיח בנחישות את חכמי ישראל הטיפשים שנהו אחרי ההזיות וההבלים. ואי אפשר לצפות מאדם אחד לקדש מלחמה בכל התחומים, ובמיוחד שמשאביו היו מאד מוגבלים ביחס למשאבים הטכנולוגיים והכלכליים העצומים שיש בדורנו, ולכן די לנו במה שנלחם למעננו בעניין ספר הזוהר. ומָרי למעשה לא רק הִפנה עורף לאברהם אבינו ולרבנו הרמב"ם בהעתיקו "ראיות" מספר הזוהר ובהכשירו אותו בדרך זו, הוא למעשה בגד בגידה קשה בסבו, בגידה אשר מעידה על העדר חמור של הכרת-הטוב לסבו שגידל וטיפח וריבה אותו, ואוי לך מָרי שכך עיוורו טובות ההנאה הממסדיות המופלגות את עיני שכלך.


ואוי לך מָרי לא רק בגלל שטובות ההנאה הממסדיות המופלגות עיוורו את עיני שכלך, אוי ואבוי לך שסללת דרך עקושה ויקושה לתלמידים רבים אחריך, גם בעניין הפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים, גם בעניין ההודאה בעבודה-זרה, וגם בעניינים הלכתיים ומחשבתיים נוספים, אשר חרגת בהם מקו האמת והצדק כדי להתאים את עצמך להבלי צאצאי המינים אשר שילמו את משכורותיך ורוממו אותך ופיטמו אותך באינסוף טובות הנאה.


והנה לנו דוגמה אחת אשר מבטאת את כל הסטיות הללו מדרך האמת: שהרי בדוגמה הזו מֵעניין "חֵי העולמים" אנחנו רואים דריסה ורמיסה ברגל גסה את כל היסודות שדיברנו עליהם לעיל: גם הודאה בעבודה-זרה, גם הפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים, וגם סטייה בענייני מחשבה והלכה. וכל היסודות הנעלים הללו שנרמסו ברגל גסה בגלל השוחד המעוור, באים לידי ביטוי גם אצל תלמידיו הממסדיים של מָרי, אשר עובדים אותו כאלוה, בעיקר בגלל שהוא מכשיר את הפיכת תורתם לקורדום, שהרי אם הם יחלו להתייחס בעין ביקורתית לפסיקותיו שנוגעות לחשבון הבנק שלהם ולשלל טובות ההנאה שהם אוספים אל חיקם, הם ייאלצו להחזיר את כל הכספים וטובות ההנאה, ולהודות שהם תעו ולעו במשך עשרות רבות בשנים! ולוותר על כל הכבוד, היוקרה, המעמד, השררה, והכוח הפוליטי והכלכלי שבידם.


לפיכך הם החליטו להתייחס למָרי כאל אלוה, וכל מי שמבקר אותו הוא בעיניהם תועה וכופר, רק בגלל שהוא מבקר את מָרי, וכאמור, אין זה מאהבת מָרי או האמת, אלא מאהבת מעלליהם ותככיהם ומשכורותיהם ויוקרתם ושררתם ושלל טובות ההנאה הדמיוניות שבידם.


אגב, כתבתי מאמר מקיף לעניות דעתי בעניין אמירת "חֵי העולמים" בצירי או בפתח, אתם מוזמנים לעיין בו בספרי "אפיקים להרמב"ם" עמ' 199 ואילך.


הר"ע מבקעת העצמות


לסיום אעיר על דברי אחד מתלמידיו של מָרי, אשר משום מה נוהג להתעטף במרדעת פרֵאק, הוא כותב בסידורו לסוכות את הדברים הבאים:


"כל המעיין בסידורו של מו"ר ובספריו יראה, שהוא דחק לקרן זווית את המחלוקת שהייתה בתימן בעניין הקבלה, והוא בעצמו משתמש במקורות מן הזוהר ומן המקובלים בעניינים שונים בפירושו למשנה תורה, וכן ראה לדוגמה בהערתו בסידורו 'שיבת ציון', שציין מקורות רבים, לרבות של מקובלים בעניין 'חֵי העולמים'".


כלומר, הר"ע למד מהערתו של מָרי שיש להכשיר את ספר הזוהר, ואולי הערתו זו הייתה הסיבה המרכזית שגרמה לו גם לחתום על עצומת רבנים אורתודוקסים פרו-נוצריים, אשר מאמתת את "קדושת" ספר הזוהר הטמא והמתועב. בחתימתו הזו, הר"ע מבקעת העצמות מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא! שכל המודה בעבודה-זרה, ואפילו לא עבדהּ, הרי זה מחרף ומגדף כמו שראינו לעיל את פסיקת הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה.


אגב, הר"ע מצטט בהמשך דבריו את דברי מָרי בהערותיו לסדר התפילה של רבנו בספר אהבה, בעניין אמירת "כתר" ו"נקדישך", וזה לשונו: "עיין הערה ל של מו"ר על סדר התפילה של הרמב"ם שנספח לספר אהבה, עמ' תשיט. שם התייחס מו"ר לעניין של 'נקדישך' ו'כתר', וסיים בדברים הנפלאים הבאים: 'אמנם נכון הדבר כי נוסחים שונים עתיקים נוצרו לקדושה בפזורות ישראל. ברם זהו מנהגנו, וזו מסורת אבותינו. וזהו הנוסח הנמצא בכל כתבי-היד העתיקים. ובמאות השנים האחרונות הוחדרו לסידור התפילה שלנו ספיחים לא לנו. וכל הנוסחים כשרים נוסח-נוסח לבעליו. וכל הנוסחים מקובלים לפני בורא עולם ברחמים, כשהם נאמים באמת ובלבב שלם' (ההדגשה שלי, ר"ע)".


וברור שלא כל הנוסחים כשרים, וברור שלא כל הנוסחים מקובלים לפני בורא-עולם ברחמים, ואפילו אם נדמה לאומרם שהוא אומרם "באמת ובתמים ובלבב שלם", ורחוק מכך כרחוק מזרח ממערב! שהרי רבנו לימדנו במורה שיש נוסחים שאסור לשמעם ואסור להיות במחיצת האומרים אותם (ראו מאמריי: "כתר או נקדישך?", "ועל הסליחות ייאמר: קרוב אתה בפיהם ורחוק מכיליותיהם", ועוד), ומֵהם נוסחים רבים שמצויים בימינו בבתי הכנסיות. מדוע אפוא מָרי אמר שכל הנוסחים כשרים? מדוע תלמידו הדגיש זאת?


ובכן, ברור שמדובר בהתעיה גדולה ונוראה, כי מטרתו הראשונה של מָרי וכל השכירים למיניהם היא להנציח ולשמֵּר את מעמדם ויוקרתם ומשכורותיהם ושלל טובות ההנאה שהם מקבלים מהממסד הרבני האורתודוקסי הפרו-נוצרי. ומשום כך, תפקידם הראשון הוא לחנוק כל התעוררות לדרך האמת, כלומר, כל עוד דרכו של רבנו אינה מתנגשת באופן חזיתי וקטלני עם דרכיהם העקושות של צאצאי המינים – לחיי. אבל ברגע שהיא מתנגשת או אפילו רק מאיימת על דרכיהם היקושות של צאצאי המינים, אז אתם תחלו לשמוע זמירות וקלישאות מן תפסח ועד עזה, עד כמה "גדול השלום" ועד כמה "אין לך כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום", ועוד כהנה וכהנה קלישאות אשר נובעות מעיוורון השוחד.


ואם השלום היה חשוב יותר מן האמת, מדוע שלח לנו הקב"ה את נביאיו השכם והערב? מדוע הנביאים ייסרו את העם על העבודה-הזרה ועל השחיתות המוסרית אשר בידם? וכמה הנביאים דיברו על השלום? והיכן הם אומרים ששמירת השלום מכשירה עבודה-זרה? וכי עובד עבודה-זרה שהיה בשלום עם כל חבריו בבית-הכנסת ומעולם לא צעק ולא התקוטט, וכי הוא ניצול מדין סקילה? וכי הוא יזכה לחיי העולם-הבא? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?


אגב, על דברי השקר של מָרי לעיל: "שכל הנוסחים כשרים ומקובלים לפני בורא-עולם", בעל מרדעת הפרֵאק אומר את הדברים הבאים בסידורו שם: "אכן, דרכו של מו"ר היא דרך הדעת והשלום. והיא היותר מתאימה למציאות הרב-עדתית, והרב-קהילתית שיש בימינו, ומשום כך ראוי סידור תפילה זה שישמש כבסיס לתפילה כנה ואמיתית שה' ישיב שופטינו כבראשונה ונזכה לאמיתה של תורה, ולאחדות האומה".


וכבר הסברתי את מניעיהם של הרבנים השכירים למיניהם, ודרכו של מָרי בעניין זה אינה לא דרך הדעת, שהרי הוא מודה בעבודה-זרה ומטפח ומעודד אותה בנוסחים פסולים, ולא דרך השלום, כי לעולם לא נזכה לאהבת חינם לפני שנזכה לאהבת האמת, וכבר הסברתי את חשיבות האמת כבסיס ומצע לאהבת חינם במאמרי: "חזון הרמב"ם לתקומה רוחנית".


מכל מקום, הנני מצטרף באהבה לתפילתו של הר"ע, שה' ישיב שופטינו כבראשונה ויבער את כל האוכלין מן התורה ובמיוחד את ראשי היהדות האורתודוקסית מחריבי הדת למיניהם, אשר הפכו תורת חיים לקורדום חוצבים, והכשירו באמצעות הקלישאה "גדול השלום" את כל התועבות המחשבתיות, וכך החדירו לדת האמת אלילות וכפירה. רק לאחר ביעורם של המיסיונרים הפרו-נוצריים הללו וסילוקם משלטון ושררה, ורק לאחר כיבוס וטיהור דת האמת מהשקפותיהם שיבושיהם והזיותיהם, רק אז נזכה לאמיתה של תורה ולאחדות האומה. "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה [...] וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דב' יז, ז).


סוף דבר


מכיוון שהזכרנו את הר"ע היושב בבקעת העצמות, נחתום בנבואתו של יחזקאל, אשר מלמד אותנו שאין להתייאש גם מן העצמות היבשות ביותר, אף שאיני יודע אם יחזקאל התכוון גם לאנשים אשר אוכלים ומתפטמים ומתדשנים מן התורה. מכל מקום, נתפלל לה' יתעלה שיחייה את עצמות הדרדעים היבשות ויעלה עליהם גידים ובשר ועור, וייתן בהם רוח אמת, כדי שסוף סוף יראו את אור האמת ויחדלו מעבודת האלילים שבידם, אם להון ואם למָרי.


וכֹה דברי יחזקאל הנביא (פרק לז):


"הָיְתָה עָלַי יַד יְיָ וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְיָ וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת. וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְיִ אַתָּה יָדָעְתָּ. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְיָ. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְיִ לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ. וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ. וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם.


וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְיִ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ. וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְיִ הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי. וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם יְיָ".

177 צפיות2תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!