ראו נא את הכתבה הבאה של "קופת החזרזיר", שם במפורש הופכים את קנייבסקי לאליל אשר מושיע את מאמיניו, בתנאי אחד – שהפתאים ימשיכו לתרום לקופת החזרזיר המת...
והנה לפניכם "פסק הדין" של שלושה מבכירי המינים שם רשעים ירקב:
"כוחו של רשכבה"ג מרן שה"ת רבנו הגר"ח קנייבסקי זצוקללה"ה [שם רשעים ירקב] במותו – גדול יותר מאשר היה בחייו, ותפילותיו למעלה לא ימעטו מהכוח שהיה להן למטה, והוראותיו בעינן עומדות, וכל מי שזקוק לישועה – שימשיך לעשות כמו שעשה בחייו של מרן זצ"ל, שיתרום לקופת העיר ויוושע...".
והם מוסיפים:
"מה שעושה הצדיק בחייו – עושה בפטירתו הרבה יותר, ויהיה מרן זצוק"ל מליץ יושר על כל התורמים והמסייעים, וברכתו תחול על כולם שיזכו לחוג את חג המצות בשמחה וברוב נחת".
כלומר, מי שיתרום ל"קופת החזרזיר" של המינים הארורים, שיקוץ קנייבסקי ישמש בעבורו מליץ יושר! ובמלים אחרות, מדובר בעבודה-זרה גמורה! שהרי יש לפנינו שיקוץ שמשמש כמתווך בינינו לבין בורא-עולם; יש לפנינו בית של עבודה-זרה והוא אתר האינטרנט והארגון של "קופת החזרזיר"; ויש לפנינו עבודה, והיא תרומה ל"קופת החזרזיר", אשר נועדה לבוא לידיעתו של שיקוץ קנייבסקי המת, והוא "בכוחו העצום" יפעל ישועות אצל הקב"ה!
והנה לפניכם פסק חז"ל ורבנו בהלכות תשובה (ג, יד–טו):
"ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים [...] חמישה הן הנקראים מינים: [...] וכן העובד אלוה זולתו כדי להיות מליץ בינו ובין ריבון העולמים [=עובדי המתים והקברים, עובדי האדמו"רים וה"גדולים", ושאר עובדי-האלילים כדי שימשכו להם שפע מבורא-עולם] – כל אחד מחמישה אלו הוא מין".
וראוי גם לצרף את פסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, א):
"עיקר הציווי בעבודה זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים, לא מלאך [...] ולא כוכב [...] ולא אחד מכל הנבראים [כגון שיקוץ קנייבסקי] [...] ואף-על-פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה – הרי זה עובד עבודה-זרה".
דהיינו, אפילו כאשר העובד עובד את הנברא הזה כדי שישמש כמתווך או כ"מליץ יושר" בינו לבין בורא-עולם, הרי הוא בגדר של מין ועובד אלילים, ודינו הוא מורידין ולא מעלין כאשר יש סנהדרין אמת, וכדברי רבנו בהלכות ממרים (ג, א): "הרי זה בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם. [...] מורידין ולא מעלין כשאר המינים [...] – כל אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול".
ונצרף גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת שבפירושו לפרק חלק:
"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
ועל בכירי המינים אשר מתעים את העם אחרי ההבל מוסיף רבנו בהלכות סנהדרין (יא, ו):
"האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים [וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ' (דב' יג, יח)]".
ובכל העניינים הללו ראו מאמריי: "פניה למליצי יושר – פולחן דתי או סטייה מחשבתית?"; "השתלשלות העבודה-הזרה". נחזור עתה לדברי המינים בכתבה אשר קוראת לעבוד את שיקוץ קנייבסקי. בסוף הדברים הנגעלים של רודפי הבצע החזרזירים נאמר כך:
"גם קופת העיר וגם אתם נדרשים עכשיו למאמץ מיוחד – וכולנו נעמוד בו, בעזרת השם, כדי שמערכת הקמחא דפסחא של קופת העיר תפעל כמו שצריך, במהירות וביעילות, בנקיות ובשקיפות, באהבה וברצון לפני אדון הכל [=ומי הוא אדון הכל? התשובה בהמשך]. כי גם השנה חופפת עלינו ברכת מרן זצ"ל ממעל – שכל התורמים סך 250 ש"ח יזכו לחוג את חג המצות בהרחבה ובנקל ברו"ג".
לא ברכתו של ה' יתרומם ויתעלה חופפת על עם-ישראל, כי אם ברכתו של שיקוץ קנייבסקי!
אין ספק אפוא, החרדים פשוט עובדי אלילים מ-ט-ו-מ-ט-מ-י-ם. לימוד הגמרא עם פירוש רש"י הרס לחלוטין את מחשבתם, והנה לפניכם דברי רבנו על הסכלים הללו החכמים בעיניהם:
"אבל המבולבלים אשר כבר נתטנפו מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא 'מדע' באמת, הם יירתעו מפרקים רבים ממנו [מספרו "מורה הנבוכים"], ומה מאד יקשו עליהם, כי לא יבינו להם עניין, ועוד, כי מהם [=מלימוד החכמה ומקניית הדעת] תתגלה פסולת הסיגים שבידם [תיחשף סכלותם ונבלותם], שהם סגולתם ורכושם המיועד לאידם".
עד כאן דברי רבנו בצוואתו למורה.
אין עוד מלבדו
והנה לפניכם דברי ישעיה הנביא ע"ה, אשר מורה לנו את ההשקפה הנכונה:
"הֲלוֹא אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי, פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד" (יש' מה, כא–כב).
ויש עוד פסוקים רבים אשר מבטאים את החובה לפנות אך ורק לה' יתעלה ויתרומם:
"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ [...] וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דב' ד, לה;לט).
"כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי יְיָ וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ" (ש"ב כב, לב).
"לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד" (מ"א ח, ס).
"אָנֹכִי אָנֹכִי יְיָ וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ" (יש' מג, יא); "כֹּה אָמַר יְיָ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְיָ צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים [...] הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי וְאֵין צוּר בַּל יָדָעְתִּי" (יש' מד, ו;ח); "אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים [...] לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד [...] וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים" (יש' מה, ה–ו, יד); "זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת מֵעוֹלָם כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי" (יש' מו, ט).
"כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְיָ וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ" (תה' יח, לב).
הדרדעים הטיפשים
את השורות הבאות הנני מקדיש לדרדעים הטיפשים אשר מעריצים את שיקוץ קנייבסקי. ובכן, דינו של המודה בעבודה-זרה אפילו שהוא לא עובד אותה חמור מאד לפני ה' יתברך.
והנה לפניכם דרדעים טיפשים דברי רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י):
"כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".
זאת ועוד, המודה בעבודה-זרה לא רק מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, אלא אף כופר בכל התורה כולה, ללמדנו על חומרת ההודאה בעבודה-זרה, וכך פוסק רבנו שם (ב, ז):
"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".
וזה הוא דינם וחטאם של הדרדעים הטיפשים הללו, אשר מגַנים את מאמריי על השיקוץ האשכנזי המיובל, שהרי הם מודים ב"קדושתו" של שיקוץ קנייבסקי, דהיינו הם מודים בכל מה שמייחסים לו מן הרוממות, וזו הודאה ברורה ופשוטה בעבודה-זרה כעורה במיוחד.
בראש הדרדעים הטיפשים הללו עומד ערוסי הנוכל רודף הבצע, אשר מטיף לחסידיו השוטים שיש להתייחס לשיקוץ קנייבסקי בכבוד רב... והוא מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא.
ונצרף גם את דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת:
"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל שכן לבני-האדם שוכני-בתי-חומר שחייהם כרוח: "כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ" (תה' קג, טז)], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".
***
ונחתום בדרדעים הטיפשים ובצאצאי המינים הנבערים אשר ראויים לתוכחתו של ירמיה (יב, ב): "קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם", נדמה להם שהם קרובים לה' אך אין רחוקים מהם. ואל יהא קל בעיניכם עוון זה שמתאר הנביא ירמיה, כי בפסוק שלפניו הפושעים הללו נזכרים כרשעים ובוגדים, ובפסוק שלאחר מכן מתואר עונשם החמור המתאים לעוונם הקשה:
"מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד? נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי [ריבוים והצלחתם אינם מעידים על יושרם וטוהר מעשיהם] קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם. וְאַתָּה יְיָ יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה".
ועם-ישראל כבר מבין היטב את משמעות הפסוקים הללו, ובמיוחד לאחר השואה הנוראה.
"וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה" (ש"א יב, כא).