אדיר דחוח-הלוי

פרק ב הלכה ראשונה וכך נאמר בה: "עשר ספירות בלימה, עשר ולא תשע, עשר ולא עשתי-עשרה, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהן וחקור מהן, ודע וחשֵּׁב וצור, והעמד דבר על בירורו, והושב יוצר על מכונו. ומידתן עשר שאין להן סוף, צפיונן כמראה בזק, תכליתן אין להן קץ, ודברו בהן כרצוא ושוב, ולמאמרו כסופה ירדופו ולפני כיסאו הן משתחווים". והואיל ומחבר ספר יצירה חוזר על הזיותיו הראשונות, מחבר הפירוש מחרה ומחזיק אחריו וגם הוא חוזר בראש דבריו על הזיותיו הראשונות: "החל בעל הספר בפרק זה במה שהקדים, לפי שכבר הודיענו בפרק...

נשאלתי כך: בקשר לקאפח השׂכיר, האם ניתן לדון את מעשיו בגדר של "גדולה עבירה לשמה מאשר מצוה שלא לשמה"? וכוונתי, מכיוון שקאפח לא היה מין ולא עובד עבודה-זרה, אלא התפרנס מכספי דיינות בלבד, האם לדעתך ניתן לטעון לזכותו שכל זאת הייתה אחיזת עיניים בשביל שיוכל להפיץ את כתבי רבנו הרמב"ם? כלומר, האם לא נוכל לדון את מעשיו בגדר עבירה לשם שמים? כמו מה שעשתה יעל אשת חבר הקיני? וכמו שעשתה אסתר הצדקת? ואף-על-פי שתוכל לטעון מדברי הרמב"ם שמי שמתפרנס מן התורה הרי זה חילל את השם, וכאשר מדובר בחילול השם אין פותחין...

שלום וברכה לכל החברים, ב"ה זכיתי לסיים את הכרך הראשון בסדרת הספרים על רש"י-שר"י, תוכלו לראות את הספר במדור "ספרים" וכן ב קישור המצורף . בריך רחמנא דסייען.