top of page

ספריות המוות והמינות

נשאלתי כך: חבר דתי שמתקרב כעת לדרך האמת אמר לי, שבתקופת צעירותו הוא רצה מאד להיות חילוני, מהרבה סיבות. דיברתי איתו בעניינים שונים ואז הגענו לכך שדי בכך שיהיו בבית חומש עם אונקלוס, תנ"ך, אולי פרשן כמו קאסוטו, ספרי רס"ג, ספרי רמב"ם וכו', כלומר לכל היותר ספריה של דלת אחת או שתיים, אם אתה מניח שם גם שופר מגילה וחנוכיה.


אותו חבר הסתייג מעט מדבריי בטענה שאחד הדברים שחיזקו בקרבו את היהדות, הייתה ספריית הקודש שעמדה במרכז ביתו, ספריה עמוסה בספרי יהדות. כמו כן, העובדה שאבא שלו היה חוזר מהעבודה בערב עייף והיה מקפיד ללמוד כמה דקות חיזקה אותו מאד. כלומר, לדעתו אפילו אם חלק מהספרים הם של מינים, עצם הימצאותם של ספרים במרכז הבית מחדירה לאדם איזו תחושה חיובית של שיוך לדת-משה או תחושה של עשיית מצוה וכו'.


מה דעתך?


תשובה:


ובכן, אחת ההזיות האורתודוקסיות הגדולות ביותר נוגעת ל"ספריות הקודש", ואסביר: המינים האורתודוקסים מטיפים לצאן מרעיתם שימלאו את בתיהם בספרי מינות, מכמה סיבות:


1) כדי לטעת בחסידיהם השוטים תחושת חשיבות עצמית, שהנה גם הם "גאונים" ו"גדולים", וככל שספרית-המינות הדמיונית יותר גדולה, כך תחושת השחץ של המינים מתחזקת.


2) כדי להרשים את זולתם. כלומר כדי להפוך את תורת-האלהים לקורדום-חוצבים וכדי לתעתע בזולתם שחובה לממן את המינים וצאצאיהם – יש לגרום לזולת להתפעל ולהתרגש, וזו אחת הדרכים, להראות לו ספריות עמוסות בספרים, כאילו האדם שמחזיק בספרייה הזו הוא מלאך עלי-אדמות שכל ימיו הוגה בספרים, ולא עסק במאומה מלבד בעניינים הרוחניים הנשׂגבים... ולכן, הואיל ולפנינו "אדם אלהי" שכזה חובה עלינו לממנו ולפטור אותו מכל החובות.


3) רבים הם הכסילים העצלנים והבהמיים אשר מבקשים להראות את עצמם כתלמידי חכמים. אולם, אין להם חשק אמיתי ללמוד הואיל וכל כוחם ואונם נתונים לבהמיותם וכן לרדיפת הבצע והמותרות ושאר הבלי העולם-הזה, ולכן הם משקיעים בספרייה עמוסת ספרים, וזאת כדי לשכך את המייתה של הנפש העשוקה אשר נדחקת לקרן זווית חשוכה. ריבוי הספרים נוטע בהם את ההזיה שהם ידענים, ושעצם הימצאותם על המדפים יביאֵם לחיי העולם-הבא.


4) סיבה נוספת היא כלכלית, כלומר המינים מטיפים לחסידיהם השוטים לרכוש ספרים רבים כדי לפטם את תעשיית הספרים, ואין ספק שמדובר בתעשייה גדולה מאד בחברת המינות החרדית, תעשייה שמקפידה להעביר טובות-הנאה לגדולי האסלה שמזינים אותה. ולא רק תעשיית הספרים, גם תעשיית הרהיטים, שהרי כדי לאחסן ספרים רבים יש צורך בספריות, ולסלון אף נדרשת ספריה מהודרת יותר, וגם התעשייה הזו מעשירה את גדולי האסלה.


5) כמו כן, המינים מטיפים להרבות בספרים כדי לחזק ולבצר את השקפות מינותם ושיטותיהם הרעות והממיתות, וכן כדי לרומם ולפאר את גדוליהם הכעורים. כלומר, כאשר צאצאי המינים רואים את ספרי אליליהם הנערצים על-גבי מדפי ספריותיהם, הדבר מחדיר לליבם יראה מהם, ומחזק את הזיותיהם ודמיונותיהם שהם הולכים בדרכם של "קדושי עליון" ו"אדירי תורה"...


6) זאת ועוד, הואיל והשקפותיהם של המינים רעועות ביותר וקל לנתצן, הם זקוקים לספרים רבים כדי לכסות על אפסותם ורעיעות מעמדם. כלומר, בכל עת שיצליח להתעורר ספק בליבם של עדר השוטים ההולכים בעקבות המינים, הם יתבוננו בספרים וישקרו לעצמם שוודאי יש באחד מהם תשובה לספק שהתעורר בקרבם, וכך הם ישקיטו את זעקת נפשם הגוססת.


7) ברם, הסיבה הגדולה מכולן להבנתי היא להסית ולהדיח. כלומר, ברגע שיש לאדם ספרייה עמוסת ספרי מינות הוא לעולם לא יגיע לדרך האמת, שהרי גם אם הוא ילמד בהם, הוא יכלה את ימיו ולילותיו בספרי הבל ומינות. ובמלים אחרות, ריבוי הספרים נועד להדיח את התועים מדרך האמת, לבלבל אותם באינסוף הזיות והשקפות מינות, עד שמוחם יטומטם לחלוטין ועד שהם ישקעו בבהמיותם – וזו מטרתם הסופית של המינים הארורים, לטמטם את צאן מרעיתם בסכלות, כי ללא דעת והשׂכלה הבהמיוּת משתלטת, ואז כבר לא תהיה לתועים תקומה, והם יהיו משועבדים לחלוטין לכל אשר ייצא מפיהם של אליליהם, ויעבדו אותם כבהמות סומות.


"וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר" (קה' יב, יב).


נמצא אפוא, ש"ספריות הקודש" של המינים האירופים ושל עבדיהם הספרדים הנרצעים הינן הזיה מוחלטת, ולא רק שאין בהן שום מעלה, אלא שהן מסיתות ומדיחות את בני-האדם מדרך האמת, ומטמטמות אותם בדרכי ההבל אשר מורידות את האדם והאומה שאוֹלה. והראיה, ערי החרדים המטונפות מלאות ב"ספריות קודש", ויחד-עם-זאת כולם תועים ונכשלים ונחבלים בהשקפות מינות, סוטים אחרי עבודה-זרה, ואף פושטים ידם בתועבות חמורות ומחרידות. אם האדם חפץ חיים, חיי דעת ואמת בעולם-הזה וחיי נצח בעולם-הבא, חובה עליו לבער מקרבו את כל ספרי המינות המכשילים והנגעלים, ולהתמקד אך ורק במדעים ובספרי האמת המעטים – בדרך זו האדם ישׂכיל לקיים חיים בריאים ומאושרים, חיי דעת ומלאכה, חיי מוסר וחכמה.


אולם, אם האדם יפנה להזיות המינים, ויתעקש לרדוף אחרי הערצת כסילים עילגים, הרי שהוא ילך מדחי אל דחי, וככל שהוא ימלא את ביתו בספרי מינות כך הוא יתרחק ממקור המים החיים, וכך תגבר בקרבו אש התאוות – ואלה ילהטו בקרבו ויאכלו את מה שנותר מנפשו האומללה. קצרו של דבר, הספרייה איננה אפוא מרכז הבית, אלא האדם הלומד בספרים הוא מרכז הבית, ואם האדם רוצה לרכוש מעלה אמיתית, עליו להגות בספרי אמת, ולבער את ספרי המינות.


תחושתו של חברך היא אפוא הזיית מינות אשר נובעת מהעדר דעת ומהערצת המינים.


"אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים, הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְיָ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם" (יר' ח, ח–ט).


"הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים" (יש' ה, כא).


סוף דבר


אחתום בכמה קטעים מתוך המאמר: "דוגמה קדומה לשגגת ניסוח הלכה ותוצאתה":


ריבוי ספרי האורתודוקסים העילגים גורר את עמֵּנו לאנדרלמוסיה מחשבתית ובעקבותיה לכאוס הלכתי והשקפתי מוחלט. זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה. וכאשר ניצב הלומד מול מאות מדפי הספרים בספריות כתבי ההלכה והחידושים, הוא עומד תוהה ובוהה, אַיֵּה דרך האמת? הרי את כל ימיו ולילותיו הוא יכול לבלות ולכלות בקריאת ספרים, ואף שירכוש לעצמו ידיעות לכלל דעה לא יגיע (וכבר ראיתי לא מעטים אשר כילו את כל ימיהם בהבלי הכוייללים וההזיות והגיעו לגיל זקנה והינם תוהים ובוהים, רועדים ומפוחדים מכל זיק של השׂכלה ודעת).


וגרוע מזה, ריבוי השיטות והסברות יבלבל את הלומד, עד שגם הידיעות שכבר נדמה לו שרכש, ירחשו במוחו אחוזות תזזית: איזו היא הדעה הנכונה שעליו לאמץ ואיזו היא הדרך שראוי לילך בה? תסכולו עלול להביאוֹ למאוס בלימוד התורני, שהרי מטר האותיות והסברות מסב לנפש צער רב ותחושה של יגיעה לריק ולשווא. העדר עונג רוחני אמיתי וייסורי הריקנות מן האמת, ידרדרו את מבקש החכמה לשקוע באשליית החיצוניוּת ובדמיונות גדוּלה כוזבים (גדוילים), ואלה ישבשו את שכלו בהזיה שדרכו המשובשת היא דרך האמת, וכל שזולתה כפירה.


וכך מתאר הנביא ישעיה את המינות והשקר שפשׂוּ בימיו: "וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵייָ לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ" (יש' כט, יג–טו).


ופסוקים אלה הולמים בדיוק מפליא גם את הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית אשר: מקדשת את החיצוניוּת ומפעלי השטיבלאכים ('בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי'); ומרחיקה את לימודי המדעים שבהם מתרוממים באמת להכיר את מי-שאמר-והיה-העולם ('וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי'); ומקיימת את המצוות כאילו היו סגולות מאגיות המביאות לתועלת גשמית ללא מחשבה ושאיפה להבין את מהותן ותכליתן ('וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה'). והתוצאה היא, שחכמיהם הופכים להיות טיפשים מטופשים בערים נבערים, דיוקנאות של אלילים זקנים מהובלים ומיובלים, אשר חלקם בהמיים וחלקם גם נוכלים ערמומיים ('וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר').


הפסוק השלישי לעיל מתאר את השלב הבא, והוא יצירת דת חדשה אשר תתאים לסכלותם תוך מחיקת והסתרת דת האמת ('הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵייָ לַסְתִּר עֵצָה'), אך בשל העדר ידיעת השם אין להם תריס בפני ייצר הרע והוא מכלה בהם את זעמו בחדרי חדרים ('וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם'), וסופם גם לבוא לידי כפירה בסתר לבם הערֵל ('וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ').


וצחנת השטיבלאכים הסמיכה והרצוצה עולה ובוקעת לשמים, צחנת הגופות הכבדים עמוסי התאוות והזימות המתנדנדים הלומים כאילו הם פועלים גדולות ונצורות "בעליונים", צחנת בגדי השטעטל הפולני שנועדו לשלג האירופי הגלותי, וצחנת השקפות המינים ושאר ההזיות האליליות הנחותות אשר מרקיבות את עצמותיהם, ואף-על-פי-כן הם אוחזים בהן באדיקות.


ספריות המוות והמינות
.pdf
Download PDF • 147KB

183 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page