נשלחה אלי ההודעה הבאה: ברצוני לשתף אותך עם הודעת פרסומת שקיבלתי:
המשדר המרכזי של הילולת רחל אימנו – הערב!!! נשים יקרות תפארת מזמינה אתכן לחוויה מרגשת! ללא עלות!! שידור חי עוצמתי לכבוד מאמא רחל עם מיטב המרצות והאומניות:
הרבנית רחל בצרי בדברי חיזוק שיפתחו את הלבבות, יעל צין מארחת את הזמרות [כאן מובאת רשימה של שש זמרות] והסטנדאפיסטיות [...] מחכות לך הערב, יום רביעי בשעה 21:00.
עד כאן לשון הפרסומת, ועתה לשאלה: מדוע לדעתך המינים משתמשים בביטוי היידישאי "מאמא רחל"? ומדוע הם כוללים בערב שצוין לעיל גם זמרות ואפילו סטנדאפ קומדי?
עד כאן לשון ההודעה ששלח אלי החבר, ומכאן תשובתי:
המינים ושליחיהם ושליחותיהם מבקשים לעשות להם שם בארץ, וזאת באמצעות שימוש במניפולציות רגשיות, כגון השימוש בביטוי היידישאי "מאמא רחל" וכן באמצעות משיכת ההמון למוזיקה ולהבלי הסטנדאפ-קומדי. מטרת ההילולה הזו היא לפאר את דרך המינות האורתודוקסית ואת גדולי-טחורי-האסלה האורתודוקסים, וכך לגרום לאנשים לנהות אחריהם, ואף לרתום אותם ככוח חברתי ופוליטי ואף כלכלי, כוח של תורמים ותרומות למוסדותיהם.
לסיכום, הם משתמשים במניפולציות רגשיות כדי לתמרן את הציבור, לנצלו ולעושקו.
"מאמא רחל" – השקפת מינות משחיתה
ועתה להזיה בעניין "מאמא רחל" ביתר הרחבה: ובכן, במאמר על רש"י חלק נא התייחסתי לעניין זה, ושם מתברר שגם ההזיה הזו, כאילו רחל מבכה על בניה יסודה בפירוש רש"י, שהוא גדול המינים האורתודוקסים וגדול מחדירי השקפות המינות וההזיות הפגאניות לעם-ישראל.
והנה השורש הרקוב לפניכם, שורש פורה ראש ולענה:
בבראשית (מח, ז) נאמר כך: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ [...] וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם", ושם פירש רש"י בשתי הפְּסקות הבאות:
"'וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן' וגו' – ואף-על-פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי סמוך לבית לחם מתה [...] ולא תאמר שעיכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, עת הגריד [היובש] היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה.
'וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם' – ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בליבך עלי [תרעומת]. אבל דע לך, שעל-פי הדיבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר: 'קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע... רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ' וגו' [יר' לא, יד], והקב"ה משיבהּ: 'כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְיָ וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב' [יר' לא, טו]".
ושוב רש"י אומר דברי מינות ותולה סכלות וטמטום בגדולי האומה, שהרי איך יעלה על הדעת שיוסף יתרעם על אביו יעקב אבינו הנביא, על-כך שהוא קבר את אימו בדרך לבית לחם?
כמו כן, יש בדברי רש"י שיבוש מטריד מאד: "ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ", וכי בית לחם אינה חלק מארץ-ישראל? והחמור מכל, רש"י מדמיין שרחל אמנו תעזור כפשוטו של הפסוק בירמיה לעם-ישראל כאשר הם ייצאו לגלות, ואיני יודע מה הוא חשב לעצמו.
והנה לפניכם הפסוק במלואו ובצידו תרגום יונתן שם: "כֹּה אָמַר יְיָ קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ" – "כִּדְנָן אֲמַר יְיָ, קָלָא בְּרוּם עָלְמָא אִשְׁתְּמַע: בֵּית יִשְׂרָאֵל דְּבָכַן וּמִתְאָנְחִין בָּתַר יִרְמְיָה נְבִיָא, כַּד שְׁלַח יָתֵיהּ נְבוּזַרְאֲדָן רַב קָטוֹלַיָא מֵרָמְתָא אִלְיָא וּדְבָכַן בִּמרָר, יְרוּשְׁלֶם בָּכְיָא עַל בְּנַהָא מְסָרְבָא לְאִתְנַחָמָא עַל בְּנַהָא אֲרֵי גְּלוֹ". נמצא אפוא, כי רחל היא משל לירושלים, ואף ירושלים היא משל שנועד להגדיל בקרבנו את צער החורבן ולעורר את תשוקת עם-ישראל לשוב לארץ-ישראל ולירושלים עיר-הקודש.
ומי שמחדיר את ההזיה שאדם מת יכול לקום ולעזור לעם-ישראל, פותח שער להזיה שגם מתים אחרים יכולים לקום ולעזור לקרוביהם... וההזיות הללו מדרדרות קל-מהרה לדרישה אל המתים ולפולחני-הקברים למיניהם וליצירת קשרי מינות דמיוניים בין המתים לחיים. ודוגמה לכך אנו רואים בהבטחותיהם של אלילים כמו נחמן הכלבי ושאר הוזי ההזיות, שהפצירו בצאן מרעיתם לבוא ולהשתטח על קבריהם הכעורים ולהיוושע בכל מיני תשועות דמיוניות.
ואחתום בפסוקים, בעיקר מדברי הנביאים, בעניין השקפת-האמת שאין עוד מלבדו:
"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ [...] וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דב' ד, לה;לט).
"כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי יְיָ וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ" (ש"ב כב, לב).
"לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד" (מ"א ח, ס).
"אָנֹכִי אָנֹכִי יְיָ וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ" (יש' מג, יא).
"כֹּה אָמַר יְיָ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְיָ צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים [...] הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי וְאֵין צוּר בַּל יָדָעְתִּי" (יש' מד, ו;ח).
"אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים [...] לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד [...] וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים" (יש' מה, ה–ו, יד).
"הֲלוֹא אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי, פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד" (יש' מה, כא–כב).
"זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת מֵעוֹלָם כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי" (יש' מו, ט).
"כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְיָ וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ", "בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ", "לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תה' יח, לב; עב, יח; קלו, ד).
בתמונת שער הרשומה: תצלום קבר רחל בשנים 1890–1900.
בהמשך לדברים אשמח לקבל הסבר למאמר הגמרא במסכת סוטה.
ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מבעי ליה אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.