זיוף הקלף והדוכסוסטוס

במאמר: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם" למדנו על זיופים שונים לפיהם כל ספרי התורה הקלפים שבימינו הם ספרי תורה פסולים, ובמלים אחרות, למעט בודדים ונדירים, כל ספרי התורה שבימינו פסולים לכתחילה ובדיעבד, ואסור לברך עליהם את ברכות התורה.


הגורם הראשון שנידון במאמר שנזכר הוא שיבוש הקלף והדוכסוסטוס, ולשם הבנת העניין נחזור על חלק מן הדברים שהובאו במאמר שנזכר: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם":


הרמב"ם מלמד שיש שלושה סוגי עורות: גוויל, קלף ודוכסוסטוס. הגוויל הוא העור של הבהמה לאחר שהסירו ממנו את השיער (באמצעות סיד) ועיבדו אותו בתהליך עיבוד שנכללים בו שלושה שלבים. הקלף והדוכסוסטוס הם למעשה עור שחולק לשניים בעוביו: החלק שממול השיער של הבהמה נקרא "דוכסוסטוס" והוא החלק הדק, והחלק שממול הבשר של הבהמה נקרא "קלף" והוא החלק העבה ביחס לדוכסוסטוס – ויש לעבדם כמו שיש לעבד את הגוויל.


הלכה למשה מסיני שיש לכתוב ספר-תורה דווקא על הגוויל, ואם כתב ספר-תורה על הקלף – כשר. ברם, הדוכסוסטוס נועד לכתיבת מזוזות בלבד, וספר-תורה שנכתב על הדוכסוסטוס הוא ספר-תורה פסול. שלושת השלבים בתהליך העיבוד הכרחיים אף הם לדעת מעתיקי השמועה – חז"ל והרמב"ם, כדי שספר-התורה, התפילין או המזוזה יהיו כשרים. כלומר, בין אם ספר-התורה או התפילין נכתבו על גבי גוויל ובין אם הם נכתבו על גבי קלף, אם הם לא עובדו בתהליך שכולל את שלושת שלבי העיבוד האמורים, הם ספרי-תורה ותפילין פסולים.


וכך פוסק רבנו בהלכות תפילין ומזוזה וספר-תורה (א, הלכה ו ואילך):


"שלושה עורות הן, גוויל וקלף ודוכסוסטוס. כיצד? לוקחין עור הבהמה או עור החיה, מעבירין שיער ממנו תחלה, ואחר כך מולחין אותו במלח, ואחר כך מעבדין אותו בקמח, ואחר כך בעפצא וכיוצא בו מדברים שמקבצין את העור ומחזקין אותו. וזה הוא הנקרא גוויל. ואם לקחו העור אחר שהעבירוּ שערוֹ וחילקו אותו בעביו לשנים [...] עד שייעשה שני עורות: אחד דק – הוא שממול השיער, ואחד עבה – והוא שממול הבשר, ועיבדו אותו במלח, ואחר כך בקמח, ואחר כך בעפצא וכיוצא בו – זה החלק שממול השיער נקרא 'דוכסוסטוס', וזה שממול הבשר נקרא 'קלף'. [...] הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגוויל [...] אם כתב ספר-תורה על הקלף כשר, ולא נאמר גוויל אלא למעט הדוכסוסטוס שאם כתב עליו הספר – פסול".


כאמור, דוכסוסטוס וקלף הם עור שלם שחולק לשניים בעוביו ולאחר מכן עובד, הדוכסוסטוס הוא החלק הדק שממול השיער, והקלף הוא החלק העבה יותר שממול הבשר. עוד פוסק רבנו שם (י, א): "נמצאת למד, שעשרים דברים הן שכל אחד מהן פוסל ספר-תורה [...] ואין בו קדושת ספר-תורה, ואין קורין בו ברבים. ואלו הן: [...] ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד ["ככל הקלפים של היום לדעת רבנו" (קאפח)]. [...] ו) שנכתב על דוכסוסטוס".


בדפוסי "משנה תורה" הפכו מגיהי המינות האירופים את היוצרות ושיבשו את הנוסחאות כמנהגם, וזה לשונם שם: "החלק שממול השיער נקרא קלף, וזה שממול הבשר נקרא דוכסוסטוס". בעקבות שיבושי הדפוסים הלך חשֵׁכים גם קארו הקראי, ופסק בחיבורו כך (או"ח לב, ז): "מהו קלף ומהו דוכסוסטוס? העור בשעת עיבודו חולקין אותו לשנים, וחלק החיצון שהוא לצד השיער נקרא 'קלף', והפנימי הדבוק לבשר נקרא 'דוכסוסטוס'".


נשים לב, שקארו אף מוסיף בהלכה שם: "ומצד הבשר גוררים הרבה עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד". כלומר, קארו הקראי מורה לקלוף את הצד הפנימי הרבה "עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד", ובפועל מה שנשאר הוא הדוכסוסטוס בלבד, וכל ספריו וחיבוריו – פסולים.


נמצא אפוא, כי לטעוּתוֹ זו של קארו באמצוֹ את גרסת הדפוסים המשובשים, ישנה השלכה חמורה ביותר! שהרי רוב השוטים בימינו פוסקים לפי קארו הקראי ואיסר-לשלשת הוזה ההזיות שנספח אליו כצרעת ממארת. הפסיקה כמותם גורמת לכך שכל ספרי-התורה שלהם פסולים לדעת חז"ל והרמב"ם, מפני שלדעת רבנו הם כלל אינם כתובים על הקלף אלא על הדוכסוסטוס! וכאמור, ספר-תורה שנכתב על הדוכסוסטוס פסול לכתחילה ובדיעבד. אגב, האמת היא שספריהם לא נכתבים אפילו על הדוכסוסטוס שהרי הם אינם מעבדים את העור כפי דרישת מסורת התורה-שבעל-פה, ולכן ספריהם אינם כתובים אלא על עור סתם.


"אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים" (יר' ח, ח).


תשובת הזייפן המתחזה לרבנו


באחת מן התשובות המזויפות לצרפתֵי לוניל אשר מיוחסות לרבנו (סימן רפט, העתקתיה ממהדורתו של קאפח, מובאת בהלכות תפילין ג, עמ' שלב–שלג), נאמר כך בשאלה:


"יורנו רבנו [...] ואנחנו תלמידיך קיבלנו מרבותינו שקיבלו מהגאונים ורבנו האי בראשם [...] וגם כן קיבלנו מהם, כי הקלף נקרא אותו צד שהשיער דבוק בו בעודו חי [החלק החיצוני] ודוכסוסטוס אותו צד שהיה דבוק בבשר [החלק הפנימי], וכמדומה לנו שנמצא בספרו היפך זה [והוא כפי מסורת האמת], על-כן משכנו ידינו מהם עד שיבוא דברך כדת מה לעשות".


טרם שנעיין בתשובה, כבר מן השאלה ניתן לזהות שהיא זיוף:


א) האמנם דעת ר' האי הייתה שהקלף הוא החיצוני והדוכסוסטוס הוא הפנימי? והלא רבנו משיב בתשובה כך (סימן קלט, בתרגומו של קאפח, מובאת בהלכות תפילין א, אות יח):


"דעתי בקלף ובדוכסוסטוס כדעת רב האי ז"ל והיא הסברא הנכונה בלי ספק, ומי שאומר בהיפך למד מבעל מלאכה שאינו בקי, כי העור נחלק לשניים: האחד דק והוא דוכסוסטוס והוא הנקרא כאן במצרים 'קנט'; והשני עבה והוא הקלף, והוא ממול בשר והוא שעושין אותו 'רק'. ואותו הדק הוא הדוכסוסטוס והוא שהיה השיער צומח בו. והכתיבה בלי בספק היא בפני הקלף הלבן והוא מקום בשר, ובדוכסוסטוס על גבו והוא מקום שיער, וידוע שאין כותבין בקלף ולא בדוכסוסטוס אלא אחר העיבוד".


רבנו קובע לעיל שדעת ר' האי היא שהקלף הוא החלק הפנימי והדוכסוסטוס הוא החיצוני, וזאת בניגוד מוחלט לדברי השואל הזייפן – ומוסיף וקובע שמדובר בטעות של "בעלי מלאכה שאינם בקיאים", ואם היה מדובר במסורת שהייתה בידי גאונים רבים "ובראשם" ר' האי, וכי יעלה על הדעת שרבנו יאמר שמדובר בטעות של מעבדי-עורות בורים ועמי-ארצות? אגב, כתבתי כאן שמדובר בגאונים "רבים" הואיל ובהמשך תשובתו הזייפן יאמר שמדובר ברבים.


ב) השואל הזייפן קובע שהשיבוש, לפיו הקלף הוא החיצוני והדוכסוסטוס הוא הפנימי, הוא מסורת גאונים רבים "ובראשם" ר' האי. ואיך יעלה על הדעת שבעניין שנמסר לנו בתורה-שבעל-פה איש-מפי-איש מפי משה רבנו ע"ה, איך יעלה על הדעת שתיפול בו מחלוקת? ועוד מחלוקת כל-כך רחבה? דהיינו שתהיה מסורת מפורשת וידועה של גאונים רבים והאי "בראשם", שתפסוק הלכה כנגד המסורת הנאמנה שפוסק רבנו בהלכות תפילין פרק א?


והנה לפניכם דברי רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה (עמ' ב–ג):


"ולפני מותו נתעסק [משה רבנו] בכתיבה, וכתב שלושה-עשר ספרי תורה כולם גווילים מן בית בראשית עד למד ישראל [וברור שכל הלכות הגוויל והקלף ועיבודן כבר נמסרו למשה רבנו בסיני] [...] וכאשר מת ע"ה וכבר מסר ליהושע הפירושים שניתנו לו, ועסקו בהם יהושע ואנשי דורו, וכל מה שקיבל ממנו הוא או אחד הזקנים אין בו משא ומתן ולא נפלה בו מחלוקת".


קצרו של דבר, הייתכן שמעתיקי השמועה אנשי האמת יחלקו ביניהם במסורת התורה-שבעל-פה?! ועוד במחלוקת כל-כך רחבה עד שתהיה מסורת שלמה שמנוגדת למסורת האמת? והרי רבנו פוסק בעקבות חז"ל בהלכות ממרים (א, ג): "דברי הקבלה אין בהן מחלוקת לעולם!".


אגב, השואל מוסיף שלא רק בעניין חלוקת הגוויל הייתה מחלוקת עצומה, אלא גם בעניין סידור הפרשיות בתפילין! כלומר, שאותם גאונים שנזכרו והאי "בראשם", כולם סברו שיש לסדר את פרשיות התפילין בניגוד למסורת התורה-שבעל-פה! וכי יעלה על הדעת כדבר הזה? דהיינו שתהיה מסורת נפוצה של גאונים והאי "בראשם" שיחלקו על אנשי האמת בדבר הזה?!


אלא ברור, שהשואל מסגיר את מטרת זיופו כבר בשאלתו, והיא, להראות שיש כביכול מסורת קדומה שתואמת את הזיות חכמי-יועצי-אשכנז, אשר סילפו ועיוותו והחריבו את דתנו.


"הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְיָ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם" (יר' ח, ט).


ועתה לתשובת הזייפן המתחזה לרבנו:


"זה שעלה בדעתכם [...] ובקלף, שהוא החלק שהשיער דבוק בו, כך היה דעתי מקודם ככם". האמנם? וכי יעלה על הדעת שרבנו יחזור בו בעניינים יסודיים כאלה? לא בעניין סדר הפרשיות שנזכר בתשובה, ולא בעניין הקלף והדוכסוסטוס, מפני שמדובר בעניינים שהם יסודות מוסדים שקיבלנו ממשה בסיני, ובדברים הללו רבנו קובע בשני מקומות שלא נופלת מחלוקת.


בהמשך התשובה מוסיף הזייפן ואומר כך:


"וכן לעניין קלף ודוכסוסטוס טעות גדולה טעה כל האומר כמו שעלה על דעתכם".


אם דעת רבנו הייתה כדברי השואל, דהיינו אם אכן הייתה קבלת גאונים "ובראשם" ר' האי, שהמסורת בעניין הקלף והדוכסוסטוס היא כדברי השואל, מדוע מדובר ב"טעות גדולה"? ואם דעת רבנו הייתה שמדובר במסורת מסולפת ושקרית, וכי יעלה על הדעת שהוא יניח את שואליו על טעותם החמורה במסורת התורה-שבעל-פה ולא יעוררם שמסורת שגויה בידיהם?


בהמשך התשובה מוסיף הזייפן ואומר כך:


"שהדבר ידוע שאנו מצריכים להיות הכתיבה תמה נאה ביותר. ובפירוש אמרו חכמים: שהכותב על הדוכסוסטוס יכתוב במקום שיער והכתיבה על הקלף תהיה במקום בשר".


ומה זו ההזיה הזו? וכי ההלכה שיש לכתוב על הדוכסוסטוס במקום שיער ובקלף במקום בשר היא בגלל שהכתיבה תהיה תמה ונאה ביותר? או בגלל שכך היא מסורת התורה-שבעל-פה? ואם בדור מן הדורות יפתחו שיטה לכתוב כתיבה "תמה נאה ביותר" על הדוכסוסטוס במקום בשר ועל הקלף במקום שיער, וכי יעלה על הדעת שכתיבה כזו תהיה מותרת וכשרה?