"וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" – האם חובה לנהוג בחמלה כלפי מבקשי המקלט?

עודכן ב: 31 יול 2019

לעתים לא רחוקות אנו שומעים ראיונות ברדיו עם אנשי רוח ליברלים, אשר לצערנו רחוקים מאוד מתורה ומצוות, אך יחד עם זאת, הם מרגישים חופשי להביע דעות ביחס למצוות התורה, אף על פי שאין להם כמעט שום מושג אמתי בה, ומביאים ממנה ראיות להשקפותיהם. אחת הדוגמאות הבולטות היא ההטפה החוזרת ונשנית מאותם חוגים אשר טוענים, שאפילו לפי התורה יש לנהוג בחמלה כלפי האפריקנים שחדרו לארצנו. ויתרה מזאת הם טוענים, שחובה עלינו לאהוב אותם כאילו היו אחינו ואחיותינו מבטן ומלידה.

ניתן לחשוף את צביעותם מיניה וביה, שהרי לא יעלה על דעתם לקבל לשכונותיהם היוקרתיות בתל-אביב את השחורים מאפריקה. אך כאשר הם מרוכזים בדרום תל-אביב רחוק מעיניהם ומבנותיהם, הם מצקצקים בלשונם בהצטדקות ובהתחסדות שחובה עלינו כעם יהודי, לנהוג בחמלה כלפי הגויים האכזריים. אותם "אנשי רוח" "נאורים" מעדיפים להתאכזר לבני עמם, מאשר לנקוט בגישה נחרצת ולהצטייר בעיני הגויים אהובי נפשם כבלתי הומאניים לפי שיבוש דעתם. ההומאניות האמתית היא החמלה כלפי בני עמך, ומי שמרחם על גויים אכזריים מסוכנים ומסוממים מתאכזר קשות כלפי בני עמו – בני ישראל בעלי החמלה הבושה וגמילות החסדים.

אגב, ראייתם מן השואה, שחובה עלינו כעם יהודי לנהוג בחמלה כלפי מי שסובלים מרדיפה, מפני שאנחנו היינו במצב הזה, איננה נכונה כלל. לדעתי המסקנה המתבקשת מן השואה הפוכה לגמרי, השואה חשפה לעין כל את רשעות אומות העולם וצביעותן, ולכן עלינו לחשוב תמיד אך ורק על טובתו של העם היהודי, ולקבל החלטות שמתאימות ונכונות אך ורק לנו – לעם היהודי. לא יעלה על הדעת שנסכן את מרקם החברה העדין, בהצפת רחובותינו בפושעים ואנסים פוטנציאליים. בל נשכח שאותם אפריקנים באו ממקום של חייתיות ואכזריות נוראה, ואין ספק שהיא נמצאת גם אם לא בכולם, בחלקם הגדול.

הראיות כביכול לשיטת "הנאורים"

הראיה המרכזית שהם מביאים לשיטתם נסמכת כאמור על פסוקי התורה: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר [...] כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, לג–לד). ובמקום אחר נאמר: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים י, יט). לכאורה, הנה ראיות חותכות שלפי חוקי התורה יש להעניק לאפריקנים את כל הזכויות האזרחיות והסוציאליות, ואף חובה לאהוב אותם ולחמול עליהם. שהרי אנו בעצמנו היינו גרים בארץ מצרים, ואסור לנו לשכוח את אותה התקופה הקשה, שעינו אותנו, התעללו בנו ורצחו אותנו ואת ילדינו, לכן עלינו למלא את לבנו ברגשות חמלה ואהבה כלפי האפריקנים שמציפים את רחובותינו.

כל פעם שאני שומע את אותם אנשי רוח נאורים, שלרובם יש תארים אקדמיים גבוהים, דוקטורים ופרופסורים, אני נדהם למול הבורות והריקנות העצומה ששׂוררת בקרבם. ואם היו לומדים מעט תורה ודאי שלא היו שוגים בדברים כל כך בסיסיים.

גר צדק

נחל אפוא ונעיין בדברי הרמב"ם בספר המצוות (עשין רז), שם הוא מגדיר את מצוַת אהבת הגר, וזה לשונו: "והמצוה השבע ומאתיים, הציווי שנצטוינו לאהוב את הגרים, והוא אמרוֹ יתעלה 'וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר'. ואף על פי שכולל אותו [=את הגר] בעניין זה מה שכולל את ישראל באמרו 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' [ויקרא יט, יח], לפי שהגר הזה גר צדק, אבל מפני שעתה נכנס לדת [=התגייר] הוסיף לו ה' אהבה וייחד לו מצוה נוספת [...], [כלומר] חִייֵב אותנו לאהבו משום 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' ומשום 'וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר'. וזה פשוט ואין בו נסתר".

מדברי הרמב"ם עולה בבירור, שהגר שנזכר בפסוקים לעיל הוא גר צדק, כלומר מדובר בגוי שהתגייר, ומפני שהוא התגייר הוא נחשב כיהודי לכל דבר ועניין. אלא שהקב"ה העניק לו זכויות נוספות, והוסיף חובה לאהוב אותו מעבר לחובה המיוחדת לאהוב כל יהודי, כך שמי שאוהב גר צדק מקיים שתי מצוות מן התורה, ומי שמציק לו מבטל שתי מצוות ועונשו חמור יותר. וזה לשון הרמב"ם במשנה תורה (הלכות דעות ו, ה):

"אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה [כוללת] שתי מצוות עשה: אחת מפני שהוא בכלל רֵעִים [כלומר שיש חובה לאהוב אותו מכוח מצות 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ', שהרי הוא יהודי], ואחת מפני שהוא גֵּר והתורה אמרה 'וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר'. ציוה על אהבת הגר כמו שציוה על אהבת שמו, שנאמר: 'וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ' [דברים יא, א], הקדוש ברוך הוא אוהב גרים [=גרי צדק] שנאמר: 'וְאֹהֵב גֵּר' [שם י, יח]". יש לשים לב ללשון הרמב"ם "ונכנס תחת כנפי השכינה", ומבאר מָרי יוסף קאפח שם, שכוונתו "לומר שאין המצוה אלא בגר שנבדק, והתחקו אחריו במשך זמן שהוא נוהג בדרך הישר, ונכנס באמת תחת כנפי השכינה".

ונצרף הלכה נוספת, כדי להסיר כל ספק שכל מצווֹת החמלה שנזכרו בתורה כלפי גרים, הכוונה בהן לגויים שנתגיירו וקיבלו עליהם באמת את דת משה, וזה לשון הרמב"ם במשנה תורה (הלכות מתנות עניים א, ט): "כל גֵּר האמור במתנות עניים [=בענייני החמלה והצדקה] אינו אלא גר צדק, שהרי הוא אומר במעשר 'וּבָא הַלֵּוִי [...] וְהַגֵּר' [דברים יד, כט], מה לוי בן ברית אף הגר בן ברית". נמצא אפוא, שאין כל ראיה מהפסוקים שנזכרו, שהרי הם עוסקים אך ורק בגרים שנתגיירו כדת וכדין, לא בגויים.

עתה נעבור להתמודד עם השאלה: כיצד יש לנהוג בגויים בימינו, ונחלק את התשובה לשני סוגי נסיבות: א) בזמן שידינו תקיפה; ב) בזמן שידינו איננה תקיפה, כמו בימינו.

כשיד עם ישראל תקיפה

כאשר ידינו תקיפה כמו בתקופת דוד ושלמה, חובה עלינו לגרש מארצנו את כל הגויים, אלא אם כן יעזבו את דתות ההבל שלהם ויקבלו עליהם את שבע מצוות בני נח מתוקף דת משה. וזה לשון הרמב"ם:

"בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם [כמו בתקופת דוד ושלמה], אסור לנו להניח גוי עובד עבודה זרה בינינו [...] אלא עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נח [...], ואם קיבל עליו שבע מצוות הרי זה גר תושב. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג".

כלומר, לפי התורה יש סוג נוסף של גר והוא גר תושב. מדובר בגוי שחי בארץ ישראל וקיבל עליו שבע מצוות בני נח, והן: עבודה זרה, ברכת השם, שפיכות דמים, גילוי עריות, גזל, דינים, ואבר מן החי. לגר תושב יש זכות להתגורר בארץ ישראל וכן זכויות סוציאליות מסוימות.

עוד פוסק הרמב"ם בענייננו (הלכות מלכים ומלחמות ח, יא): "וכן עיר שהשלימה [כלומר שנכנעה לישראל] אין כורתין להן ברית עד שיכפרו בעבודה זרה, ויאבדו את כל מקומותיה, ויקבלו את שאר המצוות שנצטוו בהן בני נח. שכל גוי שלא קיבל עליו מצוות שנצטוו עליהן בני נח הורגין אותו אם ישנו תחת ידינו".

כלומר, בזמן שיד ישראל תקיפה והיובל נוהג, אסור להניח גויים בארץ ישראל, אלא מניחים לפניהם שתי ברירות: או שתעזבו את ארץ ישראל או שתישארו בתנאי שתקבלו עליכם שבע מצוות בני נח. אם לא רצו לעזוב ולא רצו לקבל עליהם שבע מצוות בני נח – הורגים אותם. הלכה זו לא תקפה בימינו, מפני שבעוונותינו יד הגויים ושונאי ישראל מקרבנו תקיפה עלינו, ומה שאנחנו מצליחים לשרוד ואף לשגשג בארץ ישראל, למרות אויבינו הרבים מבית ומחוץ – הוא פלא עצום ונס מופלא.

בימינו, כשיד עם ישראל רפה

בעוונותינו המרובים רבים הם האויבים שקמים עלינו מבית ומחוץ, ואינם מאפשרים לנו לקבל את ההחלטות הנכונות והצודקות. ולכן היחס לגויים צריך להיות שונה מאד מכפי שהיה רצוי וראוי כאשר עם ישראל הולך בדרך השם. חולשת הרוח גורמת לחולשת העמידה מול אויבינו, ואנחנו אשמים בכך. מכל מקום, הנה לפניכם הלכה שפוסק הרמב"ם ועוסקת ביחס לגויים בימינו (הלכות מלכים ומלחמות י, טז):

"ואפילו הגויים, ציוו חכמים לבקר את חוליהם, ולקבור את מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל – מפני דרכי שלום. הרי נאמר: 'טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו' [תהלים קמה, ט], ונאמר: 'דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם' [משלי ג, יז]".

אין שום ספק שההלכה הזו עוסקת בגויים שאינם מזיקים לנו או מסכנים אותנו, כלפי אותם גויים שחיים איתנו בשלום, עלינו לנהוג ביחסי ידידות ודרכי שלום, ואף לסייע להם מבחינות סוציאליות מסוימות. ברם, גויים שמסכנים אותנו או אפילו רק שונאים אותנו ומייחלים להשמדתנו, אסור לנו להיטיב עמם ויש להענישם ככל יכלתנו על רוע לבם, כדי לייסרם ולהגבילם ולהרחיק את נזקיהם מעלינו.

ראו נא לדוגמה את היחס כלפי גר תושב, שהוא כאמור גוי שקיבל על עצמו את שבע מצוות בני נח וחי עמנו בשלום ובשלווה. ההלכה קובעת שאם הוא הרג יהודי ברשלנות הוא נהרג על כך. וזה לשון הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש (ה, ד): "גר תושב שהרג את ישראל בשגגה, אף על פי שהוא שוגג הרי זה נהרג, אדם מועד לעולם". כלומר היחס כלפי גר תושב מאד מחמיר אפילו כאשר הוא גרם נזק ברשלנות לעם ישראל. נלמד אפוא קל וחומר, מה יהא היחס כלפי סתם גוי חייתי שגרם נזק במזיד לעם ישראל?

נראה אפוא בימינו, שהגויים שחיים עמנו בשלום ובשלווה, חובה עלינו לחיות עמם בידידות ואף להעניק להם זכויות סוציאליות מסוימות. ברם, גויים שמרעים לנו ומענים אותנו, אם בשל תיעובם ושנאתם ליהודים ואם בשל פראיותם וחייתיותם, חובה עלינו לחזק את רוחנו ועמידתנו ולסלקם מתחומינו ללא כל היסוס. וכל מי שמרחם על פראים וחיות אדם מתאכזר ומתעלל בחברה כולה.

ונסיים בהלכה חשובה שאולי פחות רלבנטית בימינו מפני שזכינו ויש לנו צבא ומשטרה, והגויים חוששים בדרך כלל להרע לנו אף שהם מתאווים לכך מאד. מכל מקום, הזהירות בענייני נפשות חשובה מאד, ופיקוח נפש דוחה את כל המצוות כולן (למעט שלוש החמורות), וזה לשון הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש (יב, ז):

"וכן אסור ליהודי להתייחד עם הגוים מפני שהן חשודין על שפיכות דמים, ולא יתלווה עמהן בדרך. [...] היו עולין במעלֵה או יורדין בירידה, לא יהיה ישראל למטה והגוי למעלה, אלא ישראל למעלה והגוי למטה, שמא יפול עליו להמיתו. ואל ישוח לפניו, שמא ירוץ את גלגלתו".


#הלכה #חברה #עםישראל #אמת

8 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!