האם בכותל אנחנו קרובים לה'?

עודכן: 28 בינו׳ 2021

זכורני פעם אחת שביקרתי במערות הכותל, ובמהלך הליכתנו בנתיב התת-קרקעי הגענו למקום שהוא מעין רחבה קטנה. במקום הוצבו נרות רבים ונשים חרדיות עמדו להתפלל מתוך סידוריהן כאשר ראשן נוגע בקירות המזרחיים של המערה. המדריך הסביר לנו בחרדת קודש שהמקום הפך להיות לִמקום תפילה, מכיוון שזהו המקום המשוער הקרוב ביותר לקודש הקודשים, ומסיבה זו באים לכאן גברים ונשים (בעיקר מהמגזר החרדי) להתפלל. הוא לא הוסיף לומר מאומה בעניין זה, אך ברור הוא שביסוד הגעתם למקום הזה ניצבת ההשקפה שֶׁהַקִּרְבָה אל הקב"ה נובעת מקרבת מקום ולא מקרבה מחשׁבתית-השׂגתית.


ברם, האנשים שטורחים להגיע לאותו מקום תת-קרקעי כדי להתפלל, ומשלמים דמי כניסה למערות הכותל, נמצאים בתכלית הריחוק מה' יתעלה! שהרי בדמיונם הקב"ה נמצא בקודש הקודשים, ואם הם הפליגו בדמיונם לייחס לו מקום, הרי שההגשמה היא בלתי נמנעת (וכפי שיתבאר בהרחבה בהמשך). ובמלים אחרות, מי שטורח כל-כך כדי להתפלל במקום "קרוב" אל ה' יתעלה, סופו שהוא יתדרדר גם לייחוס מקום לה' יתעלה ולהגשמה, שהרי במחשבתו רוחשת כוונה ופנייה כפולה: האחת לה' יתעלה והשנייה ל"קודש הקודשים", וערבוב המושגים הזה יוליד כמעט בהכרח את ההשקפה שה' יתעלה מצוי ב"קודש הקודשים", ולכן, ככל שמתקרבים אליו ל"קודש הקודשים" כך הוא שומע את התפילות טוב יותר...


בנוסף לכך, אותם אנשים סבורים שיש איזו סגולה מאגית בתפילה אשר קרובה לִמְקום קודש הקודשים, ואף שאין בזה הגשמה, כן יש בזה סרך של עבודה-זרה, כאילו יש כוח מאגי דמיוני בעצם המקום אשר מסייע לתפילותיהם להתקבל. ומי שמזהם את שכלו בהזיות מאגיות סופו לעבוד עבודה-זרה, כי המאגיה הינה השורש והיסוד לכל מיני האלילות. כלומר, מי שאוחז בהשקפות מאגיות בהכרח סבור שיש כוח על-טבעי בעולמינו מבלעדי ה' יתעלה, ומי שסבור שיש כוח כזה מבלעדי ה' יתברך, סופו שהוא יסגוד לו או לכל הפחות יַפנה מחשבתו כלפיו, כדי להשיג ממנו את משאלותיו או כדי שיציל אותו מפחדיו או מייסוריו (וכמו שפונים לנוכלי-הדת למיניהם, שוכני הקברים או השיקוצים למיניהם שוכני ערי המינים).


וכֹה דברי רבנו ביסוד החמישי בעניין האיסור להפנות את המחשבה מה' יתעלה:


"וממה שראוי שאזכיר כאן [...] שעיקרי תורתנו הטהורה ויסודותיה שלושה-עשר יסודות [...]. והיסוד החמישי שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו [=שיש להישמע לציווייו ואזהרותיו]. ואין עושין כן למה שלמטה ממנו במציאות [=בְּמַעֲלָה, לא למטה במציאות במקום פיסי, שהרי אין לו גוף ולא דמות הגוף כדי שנתארוֹ במקום מסוים] מן המלאכים והכוכבים [...], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם [=פעולותיהם טבעיות ללא רצון עצמי] אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יְכוּוְּנוּ המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".


ושש פעמים במורה רבנו מלמד אותנו כי "מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה-זרה ומחיית עקבותיה" (ג, לז; וראו "אפיקים להרמב"ם", עמ' 108).


במאמר זה נלמד מעט על הַקִּרְבָה האמיתית לה' יתברך, וזכורני שסיפר לי פעם חבר, שיצאו כמה אוטובוסים ממרכז הארץ ל"הקבלת פני רב" בירושלים למָרי יוסף קאפח, אך במקום להגיע מיד ל"הקבלת פני רב" הם נסעו תחילה להתפלל ולטייל בכותל, ואילו ללימוד בבית-הכנסת הגיע בתחילה רק אדם אחד. מָרי שאל את אותו אדם: "היכן כל האנשים?", והלה השיב לו שהם נסעו להתפלל ולטייל בכותל והם יבואו לאחר-מכן. מָרי שמע זאת והתפלא: "מדוע הם נסעו לכותל? והלא פה יש להם ארבעה כתלים?"... והאמת שעדיף שלא היו מגיעים למָרי כלל, כי מָרי נטל יובל שנים כספים בעבור פסיקת דינים, ואסור היה לשבת לפניו להתלמד ממנו עד שישוב בתשובה או לכל הפחות עד שיודה על האמת (וראו מאמריי: "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף"; ו"נטילת שכר בעבור פסיקת דינים").


א. קרב ונגע וניגש


רבנו במורה (א, יח) ממשיך במסעו לקראת ייחוד ה' וזיכוך המחשבה מסיגי הגשמות, ובפרק יח הוא מבאר את הפעלים: "קרב, נגע, וניגש". מטרתו כפי שכבר ידוע לכולנו היא, לבאר את הפעלים הללו שמופיעים בכתבי-הקודש ביחס לה' יתעלה, כדי שלא יעלה על דעתנו חלילה שניתן להתקרב או לגעת או לגשת להקב"ה במובנם הפיסי והגשמי של הפעלים, שהרי כל הבנה מוטעית כזו ביחס לה' יתעלה מובילה בהכרח להגשמה ולמינות.


רבנו פותח את ביאורו שם (א, יח) בהסבר כללי של משמעות הפעלים, וכֹה דבריו: "קרב ונגע וניגש – שלושה שמות הללו, כלומר קריבה ונגיעה ונגישׁה, יש שהם עניין המגע וההתקרבות במקום. ויש שהם עניין התחברות הידיעה במודע, כלומר נדמה לקרבת גוף בגוף". נמצא, כי הפעלים הללו מבטאים לעתים מגע פיסי של התקרבות גוף לגוף, ולעתים הם מבטאים השגה שכלית. ומכיוון שהאדם אשר לא ידע עניין מסוים מתואר כאילו השגת העניין "רחוקה" ממנו, ולעומתו האדם אשר הכיר הבין וידע מתואר כאילו השגת העניין "קרובה" להשגתו, דימו את השגת המושכלות למגע פיסי ולקרבת גוף לגוף.


מָרי מוסיף שם, ש"התחברות הידיעה במודע" שנזכרה בדברי רבנו לעיל, הינה: "שידיעת האדם תשיג מן אמיתת מה שהיא שואפת לדעת ככל שהיא יכולה". ובמלים אחרות, השלמת ומימוש שאיפת האדם להשיג מן החכמות (או הוצאת השכל מן הכוח אל הפועל), כפי יכולת כל אדם ואדם, דהיינו כפי מידת רצונו, השקעתו, כישוריו ומשאביו.


ב. משמעותם הראשונה של הפעלים


כאמור, משמעותם הראשונה של הפעלים היא קרבה פיסית של גוף לגוף, וכֹה דברי רבנו במורה (א, יח) אשר מוסיף ומביא ראיות מפסוקי התורה למשמעות הראשונה:


"עניין 'קריבה' הראשון הוא ההתקרבות במקום: 'כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה' [שמ' לב, יט; ופסוק זה נאמר על משה רבנו כאשר ירד מהר סיני וראה את העגל ואת המחולות], 'וּפַרְעֹה הִקְרִיב' [שמ' יד, י; ופסוק זה נאמר על פרעה כאשר התקרב עם סוסיו ורכבו לעם-ישראל בים סוף]; ו'הנגיעה' עניינה הראשון הוא מגע גוף בגוף: 'וַתַּגַּע לְרַגְלָיו' [שמ' ד, כה; ופסוק זה נאמר על ציפורה שכרתה את עורלת בנה והניחה אותה בצמוד לרגלי המלאך], 'וַיַּגַּע עַל פִּי' [יר' א, ט; וחזון זה נראה לירמיה במראה הנבואה, ותמוה מדוע רבנו כתבוֹ כאן בעניין של מגע גוף בגוף, ואולי מטרת רבנו כאן להבהיר את הפעל בלבד ולא לבאר את ענייני הנבואה]; ועניין 'נגישׁה' הראשון, גישת אדם אל אדם ותנועתו כלפיו: 'וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה' [בר' מד, יח]".


ג. משמעותם השנייה של הפעלים


כאמור, משמעותם השנייה של הפעלים היא: ידיעה והשגה שכלית, בדומה למגע גוף בגוף, שהרי לפני הכשרה לימוד והשכלה הינן "רחוקות" ולאחר ההכשרה הלימוד וההשכלה הינן "קרובות" להשגת האדם, או כלשון רבנו בתרגומו של מָרי לקמן: "הגעת ידיעה ומגע השגה". וכֹה דברי רבנו במורה (א, יח) אשר מוסיף ומביא ראיות מספרי הנבואה למשמעות השנייה, וגם כאן שילבתי מעט הסברים בתוך דברי רבנו בשלוש הפסקות הבאות:


"והעניין השני של שלושה שמות הללו הוא: הגעת ידיעה ומגע השגה, לא מגע מקום. מן 'הנגיעה' נאמר בעניין הגעת הידיעה: 'כִּי נָגַע אֶל הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ' [יר' נא, ט; וברור שהגעת הידיעה אל הקב"ה בעניין זה נועדה ללמד, שדינהּ של בבל בא לפני ה' יתעלה ויצאה פקודה להחריבהּ, ולא כדי ללמד שהקב"ה ידע אז מה שהוא לא ידע מלפני-כן].


ומן 'הקריבה' נאמר: 'וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי' [דב' א, יז; ופסוק זה נאמר בעניין האצלת הסמכויות השיפוטיות על-ידי משה רבנו, אשר הורה לשופטים שיביאו לפניו את העניינים הקשים והמורכבים שהם אינם יודעים כיצד לפסוק בהם], כאילו יאמר: 'תודיעוני אותו'. הרי שהיא [=המילה "תקריבון"] משמשת בידיעת מודע [כלומר, משמשת לידיעת עניין משפטי מופשט ולא לעניין פיסי של קרבת גוף לגוף].


ומן 'הנגישׁה' נאמר: [1] 'וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר' [בר' יח, כג]; והוא היה במצב החזון והתרדמה הנבואית ["כלומר ואין שם תנועת גוף וגישת מקום, אלא התרוממות מחשבה וגישת השגה במאבקה [של הנפש] להשגת הצדק האלהי" (מָרי)] כמו שיתבאר [לקמן א, כא; ב, מא]; [2] 'יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי' [יש' כט, יג; וברור ש"הגישה" האמורה כאן אינה גישת גוף אלא גישת פנייה ותפילה, נמצא אפוא שוב, שהפעל "ניגש" משמש גם לעניינים מופשטים של קרבה מחשבתית, אמיתית או דמיונית, ולא רק לקרבת גוף לגוף]".


ואם כבר נזכרה בדברי רבנו נבואתו של ישעיה (כט, ט–יד), ראוי להקדישהּ לכל נוכלי-הדת למיניהם אשר נדמה להם שהם כוכבים בשמים ואינם אלא מינים ארורים אשר מתעים את העם מה' יתעלה ומזהמים את מחשבת עם-ישראל בעבודה-זרה. אך לא רק להם, גם לנוכלי משנת הרמב"ם, אשר רוממות משנת רבנו בגרונם אך ידם החמדנית פשוטה לקבל שלמונים ושילומים וטובות הנאה מדברי תורה, וסבורים שעיסוקם בתורה יגן עליהם מיום הדין ומיום התוכחה, כאילו ניתן לשחד את יתברך. וגדולי נוטלי השלמונים שבהם אף סבורים, שגם לשונם החלקלקה הנפתלת והמלחשת תפלטם מדינו של יתברך בעולם האמת.


"הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר. כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְיָ רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה [=נביאי השקר ושיקוצי הגדוילים]. וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא [="אנן לא בקיאינן"]. וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר [=הקב"ה יכה אותם בסכלות איומה ונוראה]. וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה [=והסיבה למכת סכלותם היא ריחוקם מה' והפיכת הדת לקורדום חוצבים, כי מי שאינו עובד מאהבה זקוק בהכרח לשוחד ולטובות הנאה כדי לעבוד את ה']. לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר".


ומי שלא השחיר את נפשו בהנאה מדברי תורה, ולא טוּמְטַם בהזיות שיקוצי המינים, ולמד מדעים והשכיל להבין את חשיבותם – יספיקו לו כמה דקות להתבונן בדבריהם ובהתנהגותם של שיקוצי המינים, כדי להבין עד כמה הם נחותים ובהמיים. ואם המתבונן רחוק מדת האמת יהיה בזה גם חילול ה' נורא, כי צאצאי המינים הללו טוענים שהם היהודים האמיתיים...


אך לצערי, מי שמשחיר את נפשו בהנאה מדברי תורה, וכל-שכן אם הוא גם טוּמְטַם בהזיות שיקוצי המינים ולמד בישיבותיהם – גם אם הוא יהגה כל ימיו ולילותיו במשנתו של רבנו, הוא לא יצליח למלט את נפשו ולהבין דברי אמת, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. וכוונתי לדרדעים שכבר נדמה להם שהם מקדשים שם שמים במה שהם נוטלים שכר בעבר דברי תורה, וכל-שכן גדולי הדרדעים, אשר אפילו כומרי הנוצרים הבכירים יכולים ללמוד מהם ולעשות אצלם השתלמויות וסדנאות: כיצד להפוך דת אלהים לקורדום חוצבים...


"שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ. בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלַ‍ִם בְּעַוְלָה. רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל יְיָ יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה. לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַ‍ִם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר [=עד-כדי-כך גדול עוון החדרת השלמונים והשילומים לדת האמת, כי החדרתו משחיתה את הדת והופכת אותה לחיקוי פרו-נוצרי מייסודם של צאצאי המינים, ואוי להם מיום הדין ואוי להם מיום התוכחה]" (מיכה ג, ט–יב).


ד. משמעות הפעלים ביחס לה'