אנו מקדמים את פני השנה החדשה הבאה עלינו לטובה ולברכה, בברכת תחל שנה וברכותיה מתוך אמונה ותקווה.
צלליה של השנה החולפת הרבים, הקשים והחמורים, העיבו על אורותיה. המלחמה האכזרית עם ארגוני הטרור הפלשתיניים, היחלשות כוח האמונה בערכים והתדלדלות מעיין הרצון הטוב. החומרנות גברה והועמקה ביתר שאת העובדה שבמדינת ישראל יש חזקים ויש חלשים, יש עשירים שבעים ויש עניים מרודים רעבים. נוסף על כך, לא שפר חלקה של המורשת העברית. עילגות לשון הדיבור ושיבוש המבטא העברי הולכים ומשתרשים. הדבר פוגם בלשון העברית ופוגע בכבודה של לשון מורשתנו, שנכתבו בה רוב רובם של אוצרות חכמתו של עם-ישראל, שעל תחייתה – תפארתנו, והיא אחד היסודות של זהותנו הלאומית. לא בכדי הזהירנו הרמב"ם ואמר: "אל תדברו בלעגי שפה, דברו במבחר הלשון".
גם כלכלת המדינה עוברת טלטלה קשה מאוד, החלשים והעניים סובלים ממדיניותו החדשה של משרד האוצר, המכבידה את ידה על העניים מצד אחד, ומעניקה לעשירים ביד רחבה מצד שני.
על כן, אנו מצפים לבוא השנה החדשה באמונת אומן שהיא תביא בכנפיה מעט מזור ורווחה לכל מי שסובל ממצוקה כלכלית בארץ, שלום ושלווה על עם-ישראל ועל העולם, אחווה ורעות לעם-ישראל וביטחון מלא למדינה ויושביה. יהי רצון שתהא השנה הבאה עלינו לטובה, שנת הרס המחיצות החברתיות והתרבותיות בין חלקי העם המתפלגים לגווניהם, שנת הגברת קרן תרבות ישראל ומורשתנו העתיקה, שנת השרשת הרצון הטוב בעם לבוא איש לקראת רעהו, שנת פתח-תקווה לתקופה טובה וברוכה יותר, ימים שלא יאמר בהם איש: צר לי המקום ודחוקה פרנסתי.
ובמה מתבטא סודם המיוחד של ראש השנה ויום הכיפורים? בהתעוררות הנפש ובתשובה של הפרט. ההשקפה הנוצרית המערבית, הגורסת שהיחסים בין אדם לחברו הם עניין למדינה בלבד, גרמה למצוות החברתיות בעולם הנוצרי המערבי לאבד את בסיסן המוסרי. אך עמדתה של היהדות מנוגדת לה תכלית הניגוד: היהודי עצמו צריך לשאוף להיות אדם טוב ובעל מידות טובות, לקבל את עקרונות המוסר ולהפנימם. קיום המצוות שבין אדם לחברו, בחינת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח), הוא עיקר גדול ביהדות.
תפישה זו מצאה את ביטויה בדברי חכמי התלמוד, שאמרו: "מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם" (יומא ט ע"ב). גם מרבית נביאי ישראל, הראשונים והאחרונים, מתריעים מפני היחסים העכורים שבין אדם לחברו, כדברי הנביא מיכה (ו, ח): "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".
גם המצוות שבין אדם למקום יש בהן יסוד של מצוות שבין אדם לחברו, אלא שכדי לסבר את המחשבה חילקו חכמינו את המצוות לשני חלקים: מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו. ראש השנה ויום הכיפורים מיוחדים בעיקר למצוות שבין אדם למקום, שמהותן תשובה ודין, ומשום כך גם אין אומרים בהם הלל.
אנו נטלנו על עצמנו משימה נכבדה ורבת אחריות, להביע את רצונה של מורשת תרבות ישראל, אשר שיא דגלה ועוז מגדליה הם ערכי הנצח של עם-ישראל. כל הדובר בשמה, וכל שכן כל המספר את עברה חייב לדייק בערכיה התרבותיים, הלשוניים והחינוכיים פן יחטיא ממישור אמיתם. זאת אשא עיני למרום, ואומר בסגנון המקודש הנאמר בערגת נפש ביום אדיר, ביום ראש-השנה: "הורם מה שיאמרו, הבינם מה שידברו, הודיעם מה שישאלו. ולא יכשלו בלשונם, ואל יבושו במענם, ואל יאמרו לפניך דבר שלא כרצונך", כי בטיפוח מורשתנו העברית, חיזוק אחדותנו הלאומית.
בסוף דבריי, אשא ברכה כפולה לקראת השנה החדשה: יבורך עמנו ותבורך הארץ שאנו יושבים עליה, שאליה נכספו וערגו אבותינו. הם לא זכו להגשים את מאווייהם ותוחלתם להגיע אליה ואנו זכינו לכך. יהי רצון שנזכור זאת תמיד.
מאמר זה פורסם לראשונה בחוברת מקורות 1 (תשס"ח), עמ' 6–7.
בתמונת שער הרשומה: מאוריצי גוטליב, יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים - 1878.
Comentarios