'אחרי ה' אלהיכם תלכו' – וכי יש לו אחור?

במורה (א, לח) רבנו מבאר את השם המשותף "אחור". כזכור, שם משותף הוא שם שיש לו משמעויות שונות ונפרדות לחלוטין אשר אין בהכרח קשר וזיקה ענייניים ביניהם. רבנו פותח בביאור משמעויותיו של השם "אחור" בענייני העולם-הזה ורק לאחר מכן הוא עוסק במשמעות השם בענייני מדעי האלהות, דהיינו במשמעות השם ביחס לבורא-עולם.


המשמעות הראשונה היא הידועה והמפורסמת בעניין הגב והאחור של כל דבר בעולם; והמשמעות השנייה היא ציון תקופה או התרחשויות אשר מאוחרות בזמן ביחס לזמנו או לתקופתו של הנושא המרכזי שכבר נדון במשפט ובפסוקים הקרובים שקדמו.


והנה לפניכם דברי רבנו במורה (א, לח) בעניינים הללו:


"אחור – שם משותף, הוא שם הגב [האחור והגב של כל דבר]: 'אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן' [שמ' כו, יב], 'וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו' [ש"ב ב, כג]; והוא גם פעל-זמן בעניין אחרֵי: 'וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ' [מ"ב כג, כה], 'אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה' [בר' טו, א], וזה הרבה".


שימו לב, רבנו עקבי בדרך ההוראה הדידקטית ההדרגתית, כלומר, מטרתו של רבנו היא להרחיק מן ההגשמה, ולכן הוא פותח בביאור המשמעות החומרית של השם "אחור". לאחר מכן הוא עובר לבאר את משמעותו המופשטת של השם "אחור", דהיינו כפעל של זמן, במטרה לרכך את המחשבה ולהחדיר לתודעה שהמלה "אחור" עשויה לשמש גם לעניינים מופשטים בעולמנו הגשמי – ורק לאחר שרבנו שכנע אותנו שהמלה "אחור" עשויה לשמש לעניינים מופשטים הוא עובר להבהיר את משמעותה ביחס לבורא.


א. כניעה ומשמעת לדבר ה'


טרם שנעיין בהמשך דברי רבנו במורה (א, לח), נעיין בהגדרת המצוה להידמות לבורא ככל יכולת האדם, וכֹה דברי רבנו בספר המצוות (עשין, המצוה השמינית):


"הציווי שנצטווינו להידמות לו כפי יכולתנו, והוא אמרוֹ יתעלה: 'וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו' [דב' כח, ט], וכבר כפל ציווי זה ואמר: 'לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו' [שם יא, כב], ובא בפירוש עניין זה: 'מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום, הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק, הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד', זה לשון ספרי [פרשת עקב]. וכבר כפל ציווי זה בלשון אחֵר ואמר: 'אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ' [שם יג, ה], ובפירושו בא [=במסורת התורה-שבעל-פה] שעניינוֹ להתדמות למעשים הטובים ולמידות הנכבדות שבהם מתואר יתעלה על דרך המשל, יתעלה על הכל עילוי רב".


נשים לב: רבנו חוזר ומדגיש שוב ושוב: "מה הקב"ה נקרא רחום" וכו', כלומר הקב"ה אינו "רחמן" במובן המידותי שאנחנו מכירים מעולמם של בני האדם, הוא אינו מתרגש ו"ליבו" אינו נכמר ומתפעל, אלא הוא רק נקרא רחום, כי הנהגתו את העולם נעשית בפעולות של רחמנות. ואם חלילה נייחס להקב"ה מידות נפשיות-אנושיות של חמלה ורחמים, הרי שנייחס לו בהכרח את ההגשמה, וניכשל בעבודה-הזרה הכעורה ביותר.


בסוף דברי רבנו לעיל הוא מוסיף ומרחיק עוד מן ההגשמה: "שעניינוֹ [עניין הפסוק: "אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ", הוא] להתדמות למעשים הטובים ולמידות הנכבדות שבהם מתואר יתעלה על דרך המשל". רבנו לא מסתפק בזה, ומוסיף מיד לאחר מכן עוד הרחקה מן ההגשמה: "יתעלה על הכל עילוי רב" – כדי שלא חלילה נתבלבל ולוּ לרגע קט.


נעבור עתה לעיין בפסק רבנו בהלכות דעות (א, י) בעניין זה:


"כך למדו בפירוש מצוה זו: מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאֵל בכל אותן הכינויין: 'ארך-אפיים ורב-חסד צדיק וישר תמים גיבור וחזק' – להודיע שאלו דרכים טובים וישרים הן, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות [בהן] כפי כוחו".


ובכל ענייני המידות, הכשרתן איזונן וריפוין, ראו מאמרי: "שביל הזהב של הרמב"ם".


נחזור לפרק הנדון במורה (א, לח): רבנו מוסיף שם, כי ההליכה אחרי ה' שנאמרה בכתבי-הקודש, אינה מבטאת רק שאיפה להתדמות במעשינו למידות שהוא יתעלה מתואר בהן, וכמו שרבנו מפרט ומבאר בספר המצוות ובהלכות דעות, אלא היא גם נועדה לתאר את ההליכה במשמעתו. כלומר, רעיון ההליכה אחרי ה' יתברך מבטא גם את הכניעה והמשמעת המוחלטים לפני ה' יתעלה, מילוי כל ציווייו ושמירה על כל אזהרותיו.


וכֹה דברי רבנו במורה שם (א, לח):


"אחור [...] ויהיה בעניין ההימשכות וההליכה בעקבות בהתנהגות ובמנהגות מי שהוא: 'אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ' [דב' יג, ה], 'אַחֲרֵי יְיָ יֵלְכוּ' [הו' יא, י], כלומר ההליכה במשמעתו וההימשכות בעקבות פעליו ולנהוג בדרכיו: 'הָלַךְ אַחֲרֵי צָו' [הו' ה, יא]".


נשים לב כי הפסוק האחרון שרבנו מצטט אינו עוסק בהליכה אחרי ה' ובדרכיו הטהורים, אלא בהליכה בדרכי השקר והמדוחים, וכך נאמר בהושע (ה, יא): "עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו", ותרגם שם יונתן: "אֲנִיסִין דְּבֵית אֶפְרַיִם כְּבִישִׁין בְּדִינְהוֹן אֲרֵי אִתְפְּנִיאוּ דַּיָינֵיהוֹן לְמִטְעֵי בָּתַר מָמוֹן דִּשְׁקַר", וזאת בהתאם לדברי רבנו לעיל: "ויהיה בעניין ההימשכות וההליכה בעקבות בהתנהגות ובמנהגות מי שהוא", טוב או רע.


ב. מהן פעולותיו של בורא עולם?


טרם שנמשיך, עלינו להבין מהן פעולותיו של בורא-עולם. וכבר למדנו במאמרי: "מה ביקש משה מאת הקב"ה?", שפעולותיו של בורא-עולם הן בריאת כלל הנבראים ביקום, מהגלקסיה הגדולה ביותר ועד ליצור הזעיר ביותר שניתן לראות רק במיקרוסקופ. נמצא, שכאשר אדם לומד מדעים, ובעיקר מדעי הטבע, הוא לומד על האופן שבו הבורא ברא את העולם, ובמלים אחרות, הוא לומד על פעולותיו של בורא-עולם – וכאשר אדם לומד מדעים ומתבונן בפלאי הטבע המשוכללים והעדינים, הוא מבין שיש בורא לעולם ולומד על פעולותיו ואופני הנהגתו את העולם. וכֹה דברי רבנו במורה (א, לד):


"ואין שָׁם [=במציאות] דרך להשיגו אלא על ידי מעשיו [=פעולותיו] והם המוֹרים על מציאותו [...] ולכן חובה בהחלט להתבונן בכל המציאות כפי שהיא [כלומר ללמוד את כלל המדעים] כדי שניקח מכל דבר ודבר [=מדע ומדע] הקדמות אמיתיות נכונות שיועילו לנו במחקרינו האלהיים: יש הקדמות הנלקחות מטבע המספרים [מתמטיקה], ומסגולות התבניות ההנדסיות [גיאומטריה] [...] אבל ענייני התכונה הגלגלית [=אסטרונומיה] ומדעי הטבע [פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה] איני חושב שיהא לך ספק שהם עניינים הכרחיים להכרת יחס העולם להנהגת ה' היאך היא באמת [...] והרי הכרחי למי שירצה להגיע אל השלמות האנושית להכשיר את עצמו תחילה במלאכת ההגיון [לוגיקה], ואחר כך במקצועות ההכשרתיים כפי הסדר [מתמטיקה, גיאומטריה וכו'], ואחר כך במדעי הטבע [פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה וכו'] ואחר כך במדעי האלהות".


למדנו אפוא, כי ידיעת ה' נקנית בלימוד המדעים הסובבים אותנו אשר מורים על אופני בריאתו והנהגתו. לפיכך, כל מדע שיש בו כדי להקנות לאדם ידיעה על טבע העולם וכל מה שנכלל בו, הוא בגדר ידיעת ה'. וכמו שרבנו כותב בפירושו למשנה (הקדמה לאבות, עמ' רנז): "וכן כל מה שילמד מן הלימודים והמדעים, כל מה שהוא מהם דרך לאותה התכלית [=ידיעת ה']" וכו'. ועל לימוד המדעים הללו אומר הרמב"ם בפתיחת ספרו "משנה תורה": "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון" וכו'.


זאת ועוד, לימוד המדעים ההכשרתיים (כגון מתמטיקה והנדסה) הוא הכרחי, מפני שהוא מכשיר את האדם ללמוד את המדעים שהם בגדר ידיעת ה'. להלן כמה דוגמאות למדעים שהם בגדר ידיעת ה': אסטרונומיה, פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה וכו', וביחס למדעי הטבע, הרמב"ם קובע כאמור שהם המדעים שמרוממים לידיעת ה': "איני חושב שיהא לך ספק שהם עניינים הכרחיים להכרת יחס העולם להנהגת ה' היאך היא באמת".


ויתרה מזאת, הרמב"ם מלמדנו כי ידיעת ה' בידיעת פעולותיו, דהיינו לימוד מדעי הטבע – לא רק שהיא מצוה בפני עצמה, היא גם מכשירה את האדם למצוה חשובה נוספת: לידיעת ה' מהסוג העמוק יותר והיא ידיעת עצמו ואמיתתו שנקראת בפי רבנו "מדעי האלהות", וידועה גם בשם "מצות ייחוד השם" (=שלילת התארים וכל סיגי הגשמות, שהרי רק בדרך השלילה ניתן ללמוד על אמיתת עצמ