'פנים בפנים דיבר יי עמכם' – וכי יש לו פנים?

עודכן: 28 באוג׳ 2021

במורה (א, לז) רבנו ממשיך במטרתו להרחיק מן ההגשמה, והוא חוזר בפרק הזה ובפרקים שיבואו לאחריו לבאר מלים ומושגים שנזכרו בכתבי הקודש ביחס לה' יתעלה. ביאור המלים לא נועד רק להרחיב את השכלתנו בשפה העברית אלא ובעיקר כדי להבין, שכל המלים והפעלים שנזכרו ביחס לה' יתעלה אין להבין אותם באופנים שעלולים להוביל להגשמה.


בפרק לז רבנו מבאר את המושג "פנים" שנזכר רבות בכתבי-הקודש ולא מעט פעמים אף ביחס לה' יתעלה בהקשרים שונים. ברם, טרם שנחל לעיין בדברי רבנו, עלינו להקדים הקדמה קצרה שתסייע לנו להבין את ראש דברי רבנו בפרק הזה. בהקדמה זו נזכיר מהו "שם משותף" ומהו "שם מושאל", וכך מגדירם רבנו בספרו "באור מלאכת ההגיון" (עמ' קסט):


"השם המשותף, הוא השם הנאמר על שני עצמים שאין שיתוף ביניהם בשום עניין כלל שבגללו נשתתפו בשמות הללו, כגון שם הָעַיִן הנאמר על החוש הרואה ומבוע המים".


כלומר, שם משותף הוא שם אשר כולל עצמים שונים, שאין ביניהם שום מכנה משותף אשר בגללו הם קיבלו את אותו השם. ונצרף דוגמה מהמורה (א, ב) שם אומר רבנו כך: "כבר יָדַע כל עברי [=יודע עברית] כי שם 'אלהים' משותף לה', ולמלאכים, ולדיינים מנהיגי המדינות".


דרך אגב, מילת "עצם" ביחס להקב"ה אינה ראויה אף שיש שמות-עצם שהם מופשטים, וראוי לדקדק כרבנו ולומר "אמיתת עצמותו" שמשמעה אמיתת מציאותו וקיומו אשר נעדרת חומר וצורה. כלומר, מילת "אמת" היא שם-עצם מופשט ומלמדת גם על ה"עצמות" הסמוכה לה, שאף היא מורה על אל אחד יחיד ומיוחד שאין-כיוצא-בו, ללא זיק של גשמות.


עוד כותב רבנו בספרו "באור מלאכת ההגיון" שם:


"והשם המושאל, הוא השם המורה על עצם מסוים בעיקר יסוד הלשון, והוא קבוע לאותה העצמות. וגם נקראת בו עצמות אחרת במקצת הזמנים, ולא נקבע השם תמיד על אותה העצמות האחרת. כגון שם האריה, הקבוע לסוג מסוגי בעלי החיים, ויש שנקרא בשם זה האמיץ מבני אדם".


כלומר, השם המושאל כולל בתוכו עצמים שונים, אשר אחד מהם הוא הביטוי המרכזי והיסודי של אותו השם, וכל שאר העצמים נקראים בשם זה באופן זניח ושולי ביחס לעצם המרכזי ששם זה קבוע לו.


לאחר שרעננו את זכרוננו במושגים "שם משותף" ו"שם מושאל", נחל לעיין בדברי רבנו במורה (א, לז) וכֹה דבריו בראש הפרק:


"פנים – שם משותף, ורוב שיתופו הוא על דרך ההשאלה. הוא שם הפנים של כל חי: 'וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן' [יר' ל, ו], 'מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים' [בר' מז, ז], וזה הרבה".


רבנו מסביר, כי המלה פנים יש לה משמעויות שונות ומגוונות בכתבי הקודש. ברם, על-פי-רוב המשמעויות המשניות של המלה פנים הינן שוליות בהשוואה למשמעות המרכזית של המלה פנים, שהיא כאמור, פני האדם או פני בעלי החיים. ובמלים אחרות, ברוב המקרים שבהם נזכרה המלה פנים במשמעות שונה מהמשמעות המרכזית – מדובר בהשאלה.


א. פנים – ביטוי לחרון ולכעס


פעמים רבות בכתבי הקודש תואר חרון ה' וכעסו במילת פנים, וכֹה דברי רבנו במורה (א, לז):