'פנים בפנים דיבר יי עמכם' – וכי יש לו פנים?

עודכן: 28 באוג׳ 2021

במורה (א, לז) רבנו ממשיך במטרתו להרחיק מן ההגשמה, והוא חוזר בפרק הזה ובפרקים שיבואו לאחריו לבאר מלים ומושגים שנזכרו בכתבי הקודש ביחס לה' יתעלה. ביאור המלים לא נועד רק להרחיב את השכלתנו בשפה העברית אלא ובעיקר כדי להבין, שכל המלים והפעלים שנזכרו ביחס לה' יתעלה אין להבין אותם באופנים שעלולים להוביל להגשמה.


בפרק לז רבנו מבאר את המושג "פנים" שנזכר רבות בכתבי-הקודש ולא מעט פעמים אף ביחס לה' יתעלה בהקשרים שונים. ברם, טרם שנחל לעיין בדברי רבנו, עלינו להקדים הקדמה קצרה שתסייע לנו להבין את ראש דברי רבנו בפרק הזה. בהקדמה זו נזכיר מהו "שם משותף" ומהו "שם מושאל", וכך מגדירם רבנו בספרו "באור מלאכת ההגיון" (עמ' קסט):


"השם המשותף, הוא השם הנאמר על שני עצמים שאין שיתוף ביניהם בשום עניין כלל שבגללו נשתתפו בשמות הללו, כגון שם הָעַיִן הנאמר על החוש הרואה ומבוע המים".


כלומר, שם משותף הוא שם אשר כולל עצמים שונים, שאין ביניהם שום מכנה משותף אשר בגללו הם קיבלו את אותו השם. ונצרף דוגמה מהמורה (א, ב) שם אומר רבנו כך: "כבר יָדַע כל עברי [=יודע עברית] כי שם 'אלהים' משותף לה', ולמלאכים, ולדיינים מנהיגי המדינות".


דרך אגב, מילת "עצם" ביחס להקב"ה אינה ראויה אף שיש שמות-עצם שהם מופשטים, וראוי לדקדק כרבנו ולומר "אמיתת עצמותו" שמשמעה אמיתת מציאותו וקיומו אשר נעדרת חומר וצורה. כלומר, מילת "אמת" היא שם-עצם מופשט ומלמדת גם על ה"עצמות" הסמוכה לה, שאף היא מורה על אל אחד יחיד ומיוחד שאין-כיוצא-בו, ללא זיק של גשמות.


עוד כותב רבנו בספרו "באור מלאכת ההגיון" שם:


"והשם המושאל, הוא השם המורה על עצם מסוים בעיקר יסוד הלשון, והוא קבוע לאותה העצמות. וגם נקראת בו עצמות אחרת במקצת הזמנים, ולא נקבע השם תמיד על אותה העצמות האחרת. כגון שם האריה, הקבוע לסוג מסוגי בעלי החיים, ויש שנקרא בשם זה האמיץ מבני אדם".


כלומר, השם המושאל כולל בתוכו עצמים שונים, אשר אחד מהם הוא הביטוי המרכזי והיסודי של אותו השם, וכל שאר העצמים נקראים בשם זה באופן זניח ושולי ביחס לעצם המרכזי ששם זה קבוע לו.


לאחר שרעננו את זכרוננו במושגים "שם משותף" ו"שם מושאל", נחל לעיין בדברי רבנו במורה (א, לז) וכֹה דבריו בראש הפרק:


"פנים – שם משותף, ורוב שיתופו הוא על דרך ההשאלה. הוא שם הפנים של כל חי: 'וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן' [יר' ל, ו], 'מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים' [בר' מז, ז], וזה הרבה".


רבנו מסביר, כי המלה פנים יש לה משמעויות שונות ומגוונות בכתבי הקודש. ברם, על-פי-רוב המשמעויות המשניות של המלה פנים הינן שוליות בהשוואה למשמעות המרכזית של המלה פנים, שהיא כאמור, פני האדם או פני בעלי החיים. ובמלים אחרות, ברוב המקרים שבהם נזכרה המלה פנים במשמעות שונה מהמשמעות המרכזית – מדובר בהשאלה.


א. פנים – ביטוי לחרון ולכעס


פעמים רבות בכתבי הקודש תואר חרון ה' וכעסו במילת פנים, וכֹה דברי רבנו במורה (א, לז):


"והוא שם החרון: 'וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד' [ש"א א, יח], וכפי עניין זה שומש הרבה בעניין חרון ה' וכעסו: 'פְּנֵי יְיָ חִלְּקָם' [איכה ד, טז], 'פְּנֵי יְיָ בְּעֹשֵׂי רָע' [תה' לד, יז], 'פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ' [שמ' לג, יד], 'וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ' [ויק' כ, ה], וזה הרבה".


מטרתו של רבנו היא להוכיח לנו שמילת פנים משמשת גם לעניינים נוספים ולא רק במובן הגשמי והבסיסי של פני האדם או בעל החיים. רבנו פותח בראיה מבני האדם, כדי לרכך את המחשבה ולהקל עלינו את ההבנה שהמילה פנים היא אכן לא רק פנים במובן הבסיסי והחומרי. לאחר שרבנו מוכיח שהמילה פנים משמשת גם כביטוי לחרון ולכעס, הוא עובר להסביר שבמקומות רבים זוהי משמעות המילה כאשר היא נאמרה ביחס לה' יתעלה.


אמנם, גם החרון והכעס שנזכר ביחס לה' יתעלה אינו כפשוטו, דהיינו אין לה' יתעלה תכונות אנושיות וזעם שנובע מהתעוררות נפשית כמו שאנחנו מכירים, אלא כל ביטויי הכעס שנאמרו ביחס לה' יתעלה מטרתם כמובן להחדיר לשכלנו: מה רצוי ומה מתועב לפני ה' יתעלה, ולהרחיק אותנו ממעשים שפלים ומהשקפות רעות ומחריבות. מכל מקום, מטרתו המרכזית של רבנו בפרק הזה היא, להרחיק אותנו מן המחשבה שיש לה' פנים ואחור.


ב. פנים – ביטוי לנוכחות האדם ומציאותו


רבנו מוסיף ואומר במורה שם (א, לז):


"והוא [המושג 'פנים' הנדון בפרק הזה, הוא] גם שם נוכחות האדם ומעמדו: 'עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל' [בר' כה, יח], 'וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד' [ויק' י, ג], עניינו [בשני הפסוקים הללו הוא] בנוכחותם. 'אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ' [איוב א, יא], בנוכחותך ובמציאותך".


ושוב, לאחר שרבנו מוכיח שמילת פנים מבטאת נוכחות ומציאות ביחס לבני האדם, ולאחר שמחשבתנו רוכּכה והוכשרה להבין שיש כמה מובנים למילת פנים, רבנו ממשיך שם ומעמיק להסביר את מילת פנים בהקשר הזה של נוכחות ומציאות, ביחס לה' יתעלה:


"ועל פי העניין הזה נאמר: 'וְדִבֶּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים' [שמ' לג, יא], כלומר לנוכח בלי אמצעי, כעניין שנאמר: 'לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים' [מ"ב יד, ח]; וכמו שנאמר: 'פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ עִמָּכֶם' [דב' ה, ד], ובאר במקום אחר [עניין זה] ואמר: 'קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל' [דב' ד, יב], וכינה את זה 'פָּנִים בְּפָנִים' – כך אמרוֹ: 'וְדִבֶּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים' [שמ' לג, יא] כינוי על אמרוֹ באופן הדיבור 'וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו' [במ' ז, פט]. הנה נתבאר לך, כי שמיעת הקול בלי אמצעות מלאך מכנים אותו 'פָּנִים בְּפָנִים'".


מדברי רבנו עולה, כי מילת "פנים" במובן של נוכחות האדם ומציאותו התרחבה, ומשמשת גם בתור משל ביחס לקשר שנוצר בין משה רבנו להקב"ה ובין עם-ישראל להקב"ה במעמד הר סיני. הקשר המיוחד הזה תואר במילת פנים מפני שהוא היה, על דרך המשל, כמו הקשר שבין שני בני אדם אשר עומדים זה לנוכח זה, והנמשל הוא: שהקשר שבין הקב"ה למשה רבנו ולעם-ישראל במעמד הר סיני היה קשר ייחודי שנוצר ללא מתווכים וללא מלאכים.


מהלך ההוכחה של רבנו לעיל הוא כזה: רבנו מצטט את הפסוק: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ עִמָּכֶם" (דב' ה, ד), ומסביר שבמקום אחר בתורה נתבאר אופי הקשר הייחודי הזה: "קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל" (דב' ד, יב). נמצא, שהקשר הייחודי שבין הקב"ה לעם-ישראל במעמד הר סיני תואר בשני מקומות ובאופנים שונים, ויש ללמוד מזה על זה. דהיינו, הביטוי "פָּנִים בְּפָנִים" מתאר שמיעת קול דברים ישירות מאת ה' יתעלה, ללא מתווך וללא אמצעי, וכמובן שגם שמיעת הקול הזה הייתה במראה נבואי מסוג מסוים או בשילוב של מראה נבואי יחד עם שמיעת קול שהקב"ה ברא באותה השעה שיישמע גם בחוש.


רבנו מוסיף ואומר לעיל, שהוא הדין ביחס למשה ולפסוק שנאמר בעניינו: "וְדִבֶּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים" (שמ' לג, יא), כלומר, גם בעניינו של משה יש פסוק אשר מבאר את אופן הקשר הייחודי הזה שתואר בביטוי "פָּנִים אֶל פָּנִים", והוא: "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו" (במ' ז, פט) – וכמו שביחס לעם-ישראל הפסוק בעניין שמיעת הקול מלמד על אופי הקשר שתואר במלים: "פָּנִים בְּפָנִים", כך גם ביחס למשה רבנו: הפסוק בעניין שמיעת הקול ללא אמצעי מבאר ומעיד על אופן הקשר הנבואי הייחודי שתואר במלים "פָּנִים אֶל פָּנִים".

וכל החרדה הזו של רבנו היא כדי שלא נעלה חלילה בדעתנו שיש להקב"ה פנים ואחור...


ראינו אפוא לעיל, כי משמעות המושג "פנים" במובן של נוכחות ומציאות התרחבה, והיא מבטאת גם קשר ישיר ללא אמצעי בין הקב"ה לבין משה רבנו או עם-ישראל. ברם, משמעות המושג פנים במובן של נוכחות ומציאות התרחבה פעם נוספת, והפעם כדי לבטא שאמיתת מציאותו של הקב"ה כפי שהיא לעולם לא תושג. ובמלים אחרות, לעולם לא נוכל לידע את אמיתת מציאותו כפי שהיא, כמו שאנחנו מסוגלים להכיר ולזהות פנים של מכר ומודע אשר מצוי בקרבתנו ובנוכחותנו ועומד לנגד עינינו, וכֹה דברי רבנו שם בעניין זה:


"ומן העניין הזה 'וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ' [שמ' לג, כג] – אמיתת מציאותי כפי שהיא לא תושג".


ג. פנים – תואר למקום מסוים