תוצאות החיפוש

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

תִּתְרָאוּ", ושם רש"י הצרפתי מוסיף ומפרש: "לָמָּה תִּתְרָאוּ – למה תַּרְאוּ עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו ואיני מבין, מדוע בני יעקב היו צריכים להראות את עצמם שְׂבֵעִים בפני בני ישמעאל ובני עשו? וכי הם היו מתרברבים בפני בני עשו ובני ישמעאל שהם עשירים ושׂבעים? שמים, שהרי בפירושו זה רש"י מרומם את השחץ והרברבנות: כאילו יש מעלה להתרברב ולהשתחץ בפני הבריות ולהיראות עשיר

אחרון יושבי הישיבות, אלא שהם לא מסתפקים במשכורות נמוכות ובחיי עניוּת – הם הפכו את התורה קורדום לחיי עושר להלן תשובתי: האמנם הרמב"ם המציא (מלה מכובסת לְזִיֵּיף),   את שלושה-עשר יסודות הדת?! אתה קורא לשלושה-עשר יסודות הדת סטייה?! ארור אתה וכל אשר לך, יורידך ה' לבאר שחת. והנך מפקפק ומערער באופן מפורש לא רק על יסוד אחד משלושה-עשר יסודות הדת, אלא על כל שלושה-עשר יסודות הדת כולם, והנה לפניך דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד]

בעניין נביאות האימהות (בר' כט, לד): "הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי – לפי שהאימהות נביאות היו  ויודעות ששנים-עשר לשונאיו חרפות וביזיונות, לא על-ידי קללות וגידופים סתם, שלעתים אף עשויים לחזק את האדם שקיללוהו מפני שהוא עשוי

'כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר' [דב' יב, כ], די לו לבריא לאכלו מערב שבת לערב שבת, ואם היה עשיר ברם, אם הוא עשיר ויכול להרשות לעצמו, מותר לו שהתפריט שלו יהיה מורכב מאכילת בשר כל יום, ברם, ברור שגם

יסודי התורה א, ו): "הואיל ואינו גוף לא יארעוּ לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר [=הגוף מטבעו עשוי

שגם קודם לדברי האור זרוע הנ"ל במאה הי"ג, תרו בני המשפחה אחר סנדק צדיק שראוי לתפקיד לפחות לסימן טוב עבור

המאורע נפתח בערך בשעה עשר בבוקר, על-ידי מקהלת ראש-העין בניצוחו של הזמר המחונן אהרן-שלמה עמרם, בשיר הלל החלק השני של התכנית היה הצד האמנותי, שהיה עשיר ומגוון ביותר ותפס את מרבית הזמן.

רק הפחד מזעם ההמונים עשוי לאלץ אותם למעשים של ממש, אך גם זה רק עד שיירגעו הרוחות והפצעים יגלידו [ב-11

נעדר המציאות הוא לפי דעתם, כדעות העם אשר שוכנים בארצותם [=בארצות אירופה], אשר הרחיקו דרכי הפילוסופיא עבור הם גם התנגדו באופן כללי לפילוסופיה: "אשר הרחיקו דרכי הפילוסופיא עבור כי התנגדו אז לדתם", כלומר השקפות כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו ואצרף לזה גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו הטהורים, וכֹה דבריו: "וכאשר יפקפק אדם [ואפילו בצנעה , כל-שכן בפרהסיה] ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ

מפסוק זה ואילך, מחבר ספר שופטים מקצר את שמו של מיכיהו למיכה, וברור שקיצור שמו קשור לעובדה שהוא ייחד בית

שאמר אברהם, או יצחק או יעקב או מי שקדם להם [כגון חנוך ומתושלח ונח ושם ועבר], לבני האדם: 'אָמַר לי ה' עשו

נשים ואף בז להלכה המקורית שמתירה לשאת שתי נשים (שחלה אך ורק באישור בית-הדין ולמי שלא זכה לבנים או לאדם עשיר נמצא אפוא, שגם אם יש איזה בעל עשיר אשר מתעקש שאשתו לא תעשה מלאכה כלל, חז"ל לא התירו לו זאת, ולא אִפשרו כא, ב], לפי שהעזו פניהם ולא נתפייסו ולא ריחמו על בני שאול, ולא זכרו לישראל חסד למחול לבני מלכם, והם עשו

מה יהיה על הנושא הנדון בעשור או בחצי היובל הבא?

וכל-שכן המינים הארורים שדינם הוא מורידין ולא מעלין, וכֹה דברי רבנו בשלושה-עשר יסודות דתנו: "וכאשר יפקפק : "כל דיין שיושב וּמְגַדֵּל מעלתו כדי להרבות שכר לחזניו ולסופריו, הרי הוא בכלל הנוטים אחר הבצע, וכן עשו ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים [!] ויתרה מזאת, כאשר הדבר קשור בשׂררה, גם מן העבירות החמורות הם אינם נמנעים, ויראת השמים המועטה שלהם נעלמת את סכלותו וסיאובו של ממסד השׂררה הרבני בדורו של הרמב"ם: "ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור

מדבריו אנו למדים, כי הכפרה האחרונה שהאדם עשוי לזכות בה היא בעת מיתתו, ברם, לאחר מיתתו אין עוד אפשרות וכן מי שעשה עבירה אחת או עשר או מאה או אלף, יהיה מצבו בעונש כשֵעור מה שעשה אלא שהוא תמידי". גם שכר ועונש הינו יסוד בדתנו, כלומר שה' משלם שכר לצדיקים ומעניש את הרשעים, וכֹה דברי רבנו ביסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות הדת: "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש את פילגשי אביו – לפיכך נתנו בו עשר לונכיות, שנאמר: 'וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב

רובם הגדול של המינים הללו חיים חיי עושר, פאר ומוֹתרות, במיוחד האדמו"רים הארורים למיניהם שכספותיהם בארץ

כבר היו דברים מעולם כאן מוכרחים אנו להעיר, שמאמינים אנו באמונה שלמה, שאילו היו שמונה-עשר הנהגים לא מראש-העין , אלא שמונה-עשר נהגים מברית-המועצות, היו כל הגורמים האחראים מוצאים ק"ן טעמים מדוע יש לתת להם תחנה: כי לא הייתה שום סחבת בטיפול בדרישתם, והעניין שלמענו הפגינו לא היה קשור בעצם קיומם. ביטאון פתח-תקווה פרסם כתבה גדולה מאד, תוך ציטוט מאמר שלם מעיתון "מעריב", ומגמתו הייתה לתאר איזה "פוגרום" עשו

העצומה) – כי כל מטרתם במחקריהם היא להתקדם בסולם הכבוד והשכר האקדמי, להתעשר על חשבון התורה, ולזכות לחיי עושר מסורת [=גזרות ותקנות חכמים] – סייג לתורה", "אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה", "איזהו עשיר והנה לפניכם גם דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו הטהורים: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה

ונצרף לזה גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו הטהורים, וכֹה דבריו: "וכאשר יפקפק אדם [אפילו רק ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם והוא הדין לימינו, כל מי שנהנה מכבוד תורה והתורה בידיו כקורדום לחפור בו, כאשר הדבר קשור לשררה נעלמת יראת

מגוריו של ה'-אלהים-אמת, ואם כך, דהיינו אם יש לה' מקום מסוים שבו הוא מצוי – הרי שהוא בהכרח גוף, כי רק גוף עשוי

מבאר את המשמעות הנוספת של הפעל "עמד" (=הפסק וחידלון), מטרתו המרכזית בביאורו הזה ללמד, שהפועל "עמד" עשוי נמצא אפוא, כי הדוגמה שרבנו מביא מספר זכריה טומנת בחובה עניין נוסף אשר קשור לשיתוף שם "רגל", וכמו שרבנו ונקשרה דעתו בצור-העולמים, ולא נסתלק ההוד מעליו לעולם, וקרן עור פניו, ונתקדש כמלאכים". מסיבה זו רבנו קובע את יסוד "נבואת משה רבנו" ביסוד השביעי משלושה-עשר יסודות האמונה, וכֹה דבריו בהקדמתו

לקראת סוף הקדמתו שם, הרמב"ם מונה את שלושה-עשר יסודות תורת משה, וכֹה דבריו (עמ' קמד): "והיסוד השלושה-עשר והשבתי שנראה לי שהמשפט הזה קשור למשפט שקדם לו: "וצדיקים אפילו במיתתן קרואים חיים", כלומר, כוונת רבנו

ועשיר, היא מן המעלות המידותיות כלומר עין טובה , לפי שהם [=חכמים] קוראים לבעל עין טובה – עשיר, והוא אמרם בהגדרת העשיר: 'איזהו עשיר השמח בחלקו' [אבות ד, א], כלומר, שהוא מסתפק במה שהמציא לו הזמן ואינו מצטער

מראיין [ממשיך לקטוע את בתיה]:  "ואנחנו נשמור על כבודם, נשמור על כבודם, וזה לא קשור אם יש לי כיפה על הראש

וכן רבנו הרמב"ם, ביסוד החמישי משלושה-עשר עיקרי [ומדוע בדיחי אינו כותב יסודות?] ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה או

המלאכה והעשייה, ובצדק גמור, כי העיסוק ביישובו של עולם, ובמלאכה אשר מפרנסת את בעליה, ואפילו לשם חיי עושר היו עובדים בעבודות כפיים קשות מאד, וחיים במצוקה כלכלית נוראה, אשר לעומתה המצוקה הכלכלית של ימינו הינה עושר

בכיתות אלו – תלמיד שהיה עשוי להצטיין בכיתה מעורבת, הופך כאן לתלמיד בינוני, ותחת שיעריכוהו כאן על כשרונותיו

הרמב"ם מבאר כיצד יש לנהוג בשנת בצורת: "הרי שלא ירדו להם גשמים כל עיקר מתחילת ימות הגשמים, אם הגיע שבעה-עשר ונצרף קטע מדברי רס"ג בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' קפג), שבו הוא מבאר כיצד עשוי האדם להצליח לשוב

אחרים, אבל אחרים אין שואלין בשלומו עד לאחר שלושים יום, ועל אביו ועל אימו אין שואלין בשלומו עד לאחר שנים-עשר נפשי קשה וכואב ופגיע עד מאד, והוא זקוק להבנה רבה מצד הסובבים אותו, ולכן איסור שאילת שלום לאבל אינו קשור ונראה שהכסיל נכשל בעקבות בן זמרא שכתב: "כמה שעור הקרע וכו', שם על כל המתים כולם קורע טפח, על אביו ועל